לפני

כב' השופט ד"ר טל גולן

נציג ציבור (עובדים) מר אברהם אלוק

נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד נחום

ה ח ל ט ה

1. מבוא – בפנינו מונחת בקשת הנתבעת בתיק זה, ש.א.ש. צפון ועמקים אבטחה בע"מ (להלן: "המבקשת") לדחייה על הסף של תביעתו של התובע, מר יניב לביא (להלן: "המשיב"), וזאת מן הטעם שלא התבקש פיצול סעדים להגשת תביעה זו.

2. להלן בתמצית טענות הצדדים – המבקשת טוענת כי המשיב הגיש כנגדה תביעה נוספת לבית דין זה, ביום 13.11.2014, ואשר מספרה הינו סע"ש 22388-11-14, בגין זכויות המגיעות לו לטענתו מכוח עבודתו במבקשת (להלן: "התביעה הנוספת"). לטענת המבקשת, שתי התביעות עוסקות באותה עילת תביעה, ולכן היה על המשיב לכלול את כל סעדיו, כולל הדרישה לקרן ההשתלמות (שנתבעת בתביעה זו), בתביעה הראשונה, שהיא הקודמת בזמן. המבקשת טוענת כי המשיב לא פעל כאמור לעיל, וכי בכך הוא לא עמד בהנחיית תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הקובעת כי על התובע לקבל אישור של בית הדין לפיצול סעדים בטרם הגשת התביעה הנוספת.

3. בתגובתו טען המשיב, כי בקשתה של המבקשת הוגשה על בסיס הטענה של חשש הטרדתה של המבקשת בשני תיקים, וכן בזבוז זמן שיפוטי יקר ומניעת הכרעות סותרות בין ערכאות שונות. על כן, וכדי למנוע חשש זה, המשיב מבקש לאחד את שני התיקים יחדיו. עוד טוען המשיב, כי המדובר בשני תיקים שנמצאים עדיין בשלבים מקדמיים, כך שאיחוד התיקים לא יפגע במי מהצדדים.

4. לגופו של עניין טוען המשיב כי לא היה מקום להגיש את הבקשה שבנדון, היות שתביעתו בתיק זה, כמו גם בתביעה הראשונה, הוגשה לשם מיצוי זכויות אלמנטריות שהמבקשת לא שילמה לו, ואשר הוא זכאי להן לפי צווי הרחבה. המדובר בתביעה שאינה קנטרנית, ואין בה שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד טוען המשיב כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד מרחיק לכת, אשר בתי הדין יעניקו אותו ביד קמוצה ובמשורה.

5. להלן הכרעת בית הדין בבקשה – לפי תקנה 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.

6. הפסיקה קובעת בהקשר זה, כי ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, וכי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מז/15-3 אפנר – מפעלי הדסה לנוער [לא פורסם], וראו גם ע"ע 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ – אסולין, ניתן ביום 16.9.2013). עוד נקבע, כי גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין.

7. עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בע"ע 408/07 מדינת ישראל – כהן (ניתן ביום 13.2.2008):

"הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור הענין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר: 'בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של ענין' וכבר נפסק, כי 'בית דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' זאת מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה', 'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' ".

8. בענייננו, נציין כבר עתה כי לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מהווה מקרה חריג, המצדיק סטייה מכלל זה. מטיעוני הצדדים, הן בתיק עצמו והן בבקשה ובתגובה לסילוק על הסף, עולה שורה של שאלות עובדתיות ומשפטיות, הצריכות להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ואין מקום להעלותן בהליך של סילוק על הסף.

9. פיצול סעדים – תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:

"א. תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.

ב. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.

ג. תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהא זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה:

(1) התביעה קנטרנית או טורדנית;

(2) התביעה הוגשה שלא בתום לב;

(3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות.

ד. רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין."

10. הרציונל העומד מאחורי תקנה זו הינו, שעל התובע לתבוע את מלוא הסעד שהוא זכאי לו בגין אותה עילה, ולא להטריד את הנתבע בתביעות חוזרות ונשנות בשל אותה עילה. אולם, בקשה לפיצול סעדים תהיה רלבנטית רק כאשר עסקינן באותה עילה.

11. תקנה 26(ג), שעליה נסמכת המבקשת בבקשתה, עוסקת בסעדים שונים הנובעים מעילה אחת. דהיינו – אם מבסס התובע את תביעתו בשתי תביעות על שתי עילות שונות, הוא יכול להפריד בין התביעות ללא צורך בקבלת היתר לפיצול סעדים. בהתאם לכך, המבחן לצורך בחינת תחולתה של תקנה זו, הוא מבחן העילה, דהיינו האם מדובר באותה עילה.

12. בהקשר זה נפסק, כי הכרעה בשאלה האם מדובר בעילות זהות אם לאו אינה פשוטה כלל ועיקר, וכי המבחן הרלוונטי לעניין זה הינו מהי "מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לתרופה המבוקשת" (דב"ע שן/13-2 נאצר – חפציבה חברה לבניין בע"מ, פד"ע כב 191), כאשר די בכך שהסכסוך בשאלה המהותית הנו זהה, אף אם אין חפיפה מוחלטת בכל העניינים הנדונים בשתי התביעות (דב"ע נו/247-3 כריכיית מאירי בע"מ – אברהם בר אדון, עבודה ארצי, כרך ל (3) 70).

13. בדב"ע נה/57-3 לוסטמן – מפעלי גומי חיפה, פד"ע כח 297 נידון עניינו של עובד שהגיש שתי תובענות נגד מעסיקתו, לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום דמי הבראה וביגוד. לגבי שתי תובענות אלה ניתן פסק דין על פיו חויבה המעסיקה לשלם למערער סכום מסוים, ונדחתה תביעת המערער לדמי הבראה ולביגוד. מאוחר יותר הגיש העובד תובענה נוספת נגד מעסיקתו, ובה תבע גמול שעות נוספות בעד תקופת עבודתו, והתעוררה השאלה האם העובד היה מנוע מלהגיש את תביעתו הנוספת, משלא ביקש היתר לפיצול סעדים.

14. בית הדין הארצי קבע באותו מקרה כי לא נדרש כלל היתר לפיצול סעדים, שכן מדובר בסעדים הנובעים משתי עילות שונות ולא מעילה אחת, ובמילותיו הבאות:

"תביעותיו של המערער בשנת 1993 התבססו על עילה הקשורה בסיום עבודתו (ביטוח מנהלים, דמי הבראה וביגוד). לעומת זאת, התובענה שהגיש המערער בשנת 1994 היא לגמול שעות נוספות בתקופת עבודתו ... עילת התביעה בתובענה משנת 1994 אינה מושתתת על תשתית עובדתית הקשורה בסיום עבודתו, אלא על תשתית עובדתית הקשורה בתקופת עבודתו בפועל. מכאן שאין מדובר בעילת תביעה אחת ומספר סעדים, אלא בשתי עילות תביעה נפרדות (הפיטורים וזכויות הנובעות מכך, לעומת העבודה בפועל וזכויות הנובעות מכך). אכן, רצוי שתובע, ובמיוחד כאשר מדובר ביחסי עבודה, ירכז תביעותיו בהליך אחד, גם כאשר מדובר בעילות תביעה נפרדות. ואולם, כל עוד אין מדובר בעילת תביעה אחת ובסעדים אחדים, אין חלות הוראות תקנות 26(ב), (ג), ו-(ד) לתקנות סדרי הדין."

15. במקרה שלפנינו המדובר בשתי תביעות שונות של המשיב, המתבססות על תקופת עבודתו במבקשת. בתביעה הראשונה נתבעו זכויות בתחום משפט העבודה (גמול שכר עבודה והפרשי שכר, תשלום עבור יום ריענון; ימי חג, נסיעות, ימי מנוחה, דמי הבראה, קרן פנסיה, פיצויים בגין אי-מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין התנהגות שלא כדין – ראו עמ' 1 לכתב התביעה בסע"ש 22388-11-14), כאשר בתביעה השנייה נתבעה בגין תקופת העבודה עילת תביעה חדשה – התביעה לקרן השתלמות, כאשר אין חולק שעילת תביעה זו לא הוזכרה ולא הועלתה התביעה הקודמת.

16. חלק מהזכויות שנתבעו בתביעה הראשונה מבוססות על משפט העבודה הכללי, וחלק על הוראותיו הספציפיות של ההסכם הקיבוצי בענף השמירה וצו ההרחבה לאבטחת מוסדות חינוך, שהמשיב טוען שהינם חלים עליו (ראו סעיפים 9 ו-10, עמ' 2 לכתב התביעה בסע"ש 22388-11-14). לעומת זאת, בסעיף 4 לכתב התביעה בתיק דנן מוזכר מקור נורמטיבי נוסף, שאינו מוזכר בתביעה הראשונה – צו העסקת עובדים על ידי קבלני שירותים בתחום השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, התשע"ג-2013.

17. בהקשר זה, המבקשת לא הוכיחה כי המדובר בעילות תביעה זהות, ועל פני הדברים המדובר בעילות תביעה שונות, והמשיב לא היה צריך להגיש בקשה לפיצול סעדים. זאת ועוד, ייתכן גם שהעובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בתביעה שבפנינו הינן שונות במהותן מאלו שיידרשו לצורך הכרעה בתביעה הראשונה, ומכל מקום – המבקשת לא הוכיחה אחרת, וברי כי לא ניתן להכריע מסמרות בעניין זה בשלב המקדמי והלכאורי של התביעה. לא ניתן לעמדתנו להכריע בשאלה כגון דא במסגרת של בקשה לסילוק על הסף, והדבר נחוץ בירור עובדתי נוסף.

18. נוסיף עם זאת, כי בדרך כלל, אין זה רצוי וראוי כי ".... תובע יגיש תביעות נפרדות, זו אחר זו, כנגד אותו מעסיק, כאשר בכל תביעה יתייחס לזכות אחרת המגיעה לו בגין תקופת עבודתו. הדבר אינו ראוי לא רק בגין ההכבדה על הנתבע, אלא גם בגין ההכבדה על המערכת השיפוטית ועל העדים" (ראו דברי כב' השופטת דוידוב-מוטולה בבש"א 8229/04 ציטרינבאום – קסטיליו, ניתן ביום 5.5.2005. ודוק – במקרה זה נדחתה בקשה דומה, שהוגשה על ידי מעסיק).

19. אולם, לצד ההכבדה שבנדון, שאכן אינה רצויה, הדגיש בית הדין הארצי כי "... סילוק התביעה השניה על הסף, פירושה שלילת מתן אפשרות לעובדים רבים לתבוע זכויות סוציאליות רבות ולנסות להוכיח את זכאותם לזכויות אלה" (ע"ע 300145/98 א. סוזי – א. ביטחון אזרחי בע"מ, ניתן ביום 23.10.2000, מפי כב' השופטת [כתוארה דאז] אלישבע ברק). ודוק – גם במקרה זה, המצוטט על ידי המבקשת עצמה בבקשתה (ראו סעיף 9 לבקשה) נקבע על ידי כב' השופטת ברק (בדעת רוב), כי לא היה מקום לסלק תביעה על הסף, גם אם מדובר בפיצול סעדים בגין אותה עילה.

20. עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל, כי אין מקום למחוק תביעה על הסף ועל בית הדין לאפשר לאחד את הדיון בין התובענות, וזאת כאשר הדיון בתביעה הראשונה טרם החל. כן נקבע, שאין צורך בהגשת בקשה נפרדת לפיצול סעדים, ובקשה לאיחוד הדיון (כפי שהוגשה על ידי המשיב בתיק זה, ביום 25.6.2015) הינה מספיקה, ואף אם אינה מספיקה, על בית הדין לאשר פיצול במקרה כגון דא, מבלי להידרש לבקשה פורמלית.

21. יש להזכיר בהקשר זה, כי טרם הוחל הדיון לגופו של עניין בשתי התביעות, והן מצויות בשלב מקדמי – בתיק דנן טרם הוגש כתב הגנה, ואילו בתיק הראשון אומנם הוגש כתב הגנה ונערך דיון מוקדם, אולם טרם הוגשו תצהירים. על כן, גם אם יש להסיק כי מלכתחילה היה ראוי שהתביעות תוגשנה יחדיו בכתב תביעה מתוקן, נראה שאין מקום לסלק התביעה על הסף, וזאת כאשר ניתן לתקן זאת באמצעות איחוד התיקים. וראו בהקשר זה דברי השופטת ברק בפרשת סוזי שצוטטה לעיל:

"הבקשה לאיחוד הדיון מייתרת למעשה את הבקשה לפיצול סעדים, באשר התוצאה הסופית היא הטרדה אחת של המעביד בגין כל הסעדים, אם אכן מדובר בעילה אחת."

22. זאת ועוד, אין מקום לסלק את התביעה שלפנינו על הסף, באופן שימנע מהמשיב את הגישה לערכאות לשם מימוש זכויות קוגנטיות. ראוי בהקשר זה להפנות את המבקשת, שעמדה על מתן החלטה בבקשה זו וסירבה לאחד את התיקים, למילותיה הבאות של כב' השופטת ברק בפרשת סוזי שבנדון:

"סדרי הדין נועדו לעזור לבית הדין ולצדדים להגיע לתוצאה נכונה וצודקת. הם מאזנים בין הזכויות של כל צד. על כל צד לעשות שימוש בסדרי הדין תום לב. על תובע מוטלת החובה שלא להטריד את הנתבע שלא לצורך. על נתבע מוטלת החובה שלא לסכל את ניסיון התובעים לזכות בזכויות להם הם זכאים."

23. סוף דבר – דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

24. נוכח התוצאה דלעיל, תישא המבקשת בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

25. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 15 יום מיום קבלתה.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה (26 יולי 2015), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.