כללי

1. ביסוד ההליכים שלפניי מצוי בית מגורים שנבנה על-ידי לב ד.ע. 2003 פרויקטים מיוחדים בע"מ (להלן: לב ד.ע.) על מגרש של בני הזוג וונש (להלן: וונש) ביישוב נס הרים. העבודות להקמת השלד של בית המגורים בוצעו על-ידי ע.ס. הכול בע"מ (להלן: ע.ס.) על-פי הסכם שנערך עמה מול לב ד.ע..

2. בשל מחלוקות שנפלו בין וונש ללב ד.ע., בין היתר על רקע טענות לליקויי בנייה לרבות סטיות בבניית השלד, לא הושלמה בניית השלד על-ידי ע.ס. ואף לא הושלמה בניית בית המגורים על-ידי לב ד.ע.. מצב דברים זה הוליד תביעה כספית שהגישה לב ד.ע. נגד וונש לתשלום תמורה נדרשת על-פי ההסכם ופיצויים על נזקים נטענים. כמו כן וונש הגישו נגד לב ד.ע. ונגד מנהלהּ שהוא גם מבעלי מניותיה תביעה שכנגד להחזר תשלום בגין עבודה שלא בוצעה וכן תביעה כספית לפיצוי על נזקים שנגרמו להם בין השאר בגין ליקויי בנייה. במסגרת זו הגישה לב ד.ע. הודעה לצד ג' נגד ע.ס. לשיפויה ככל שהיא תחוב בתשלום סכומים לוונש (ת"א 25400-06-15). במקביל הגישה ע.ס. תביעה כספית נגד לב ד.ע. לתשלום יתרת תמורה שלא שולמה לה (ת"א 7087-05-15). הדיון בשתי התביעות אוחד.

3. בשים לב לטיב המחלוקת שבין הצדדים מונה מהנדס הבניין אחי קליין כמומחה מטעם בית המשפט, וזה נתן חוות דעתו ביחס לליקויי הבנייה שנמצאו בבית המגורים של וונש. המומחה אף השיב לשאלות הבהרה מטעם לב ד.ע. ומטעם וונש.

4. כן הוגשו ראיות מטעם כלל הצדדים: מטעם לב ד.ע. הוגשו תצהירי דודי קידר (להלן: קידר), מנהלהּ - בתביעה העיקרית, בתביעה שכנגד ובתביעת ע.ס. (למען הנוחות יכונו להלן תצהירי קידר בספרות 1, 2 ו-3, בהתאמה), תצהיר יהודה (אודי) מן (להלן: מן), מנהל פרויקט בניית בית המגורים, ותצהיר איזידור מזרחי (להלן: מזרחי), מהנדס ראשי של לב ד.ע.; מטעם וונש הוגש תצהיר של מר וונש; ומטעם ע.ס. הוגש תצהיר של אחמד סוילם (להלן: סוילם), מנהל העובדים.

5. לאחר מכן הושגה הסכמה להסמיך את בית המשפט להכריע במחלוקת הנוגעת למערכת היחסים שבין לב ד.ע. לוונש, הן בתביעה העיקרית הן בתביעה שכנגד, על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בפסק דין שניתן על-פי הסכמה זו ביום 27.10.19 חויבה לב ד.ע. לשלם לוונש סך של 85,000 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. נותר אם כן להכריע במערכת היחסים שבין לב ד.ע. לע.ס., היינו, בהודעה לצד ג' שהגישה לב ד.ע. נגד ע.ס. במסגרת התביעה שכנגד שהגישו וונש נגדה, וכן בתביעתה של ע.ס. נגד לב ד.ע.. לדיון בכך אפנה כעת.

ההסכם בין לב ד.ע. לע.ס.

6. בהסכם מיום 5.6.14 שנחתם בין לב ד.ע. לע.ס. נקבעה התמורה עבור בניית השלד בסך 810,000 ₪ ובגין עבודות פיתוח בסך 34,000 ₪ והכל לפני מע"מ (סעיף 9א' להסכם). אין מחלוקת בין הצדדים כי ע.ס. הפסיקה עבודתה לאחר יציקת הגג, ומבלי שביצעה את העבודות לחיפוי המבנה באבן ואף לא עבודות פיתוח. אף לא הייתה מחלוקת כי לא בוצעה על-ידי ע.ס. בניית הארובה וכן עבודות שנדרשו לתיקון אלמנטים של בטון דקורטיבי חשוף (ראו: סעיף 6א'-ו' לכתב הגנתה של לב ד.ע. בתביעת ע.ס.; סעיפים 18ב', 38-31 לתצהיר קידר 3 ועדותו בעמ' 63 ש' 14-13; סעיפים 71-67 לתצהיר מן; סעיפים 53 ו-58 לתצהיר סוילם ועדותו בעמ' 67 ש' 13-11, ש' 22 - עמ' 68 ש' 2; סעיפים 20.3-20.2, 25.1 לחוות דעת המומחה).

7. הצדדים אינם חלוקים על כך שההסכם ביניהם קבע תשלום פאושלי כך שהסדר התשלומים הקבוע בסעיף 9א' להסכם אינו מבטא בהכרח את שווי העבודות שבוצעו עד אותו שלב לתשלום. בהתאם להסדר תשלומים זה, עד לשלב סיום יציקת הגג, שהוא השלב שבו נעצרה כאמור עבודתה של ע.ס., הייתה צריכה להשתלם לה תמורה בסך 560,000 ₪ לפני מע"מ (ראו: סעיף 6ז' לכתב הגנתה של לב ד.ע. בתביעת ע.ס.; סעיף 47 לתצהיר סוילם; וכן עדות המומחה בעמ' 49 ש' 29-25).

8. היות שלב ד.ע. מבקשת להתבסס על ההסכם הפאושלי, וע.ס. לא טענה אחרת ומכל מקום לא הניחה טעם לסטות מן המוסכם, ברי כי ע.ס. אינה זכאית לתשלום עבור שלבי העבודה הנוספים שלא בוצעו על ידה כמפורט בהסדר התשלומים שבסעיף 9א' להסכם - היינו, עבודות לחיפוי המבנה באבן ועבודות פיתוח. לא למותר להוסיף כאן שטענת ע.ס. לרכישת האבן על-ידה לא הוכחה בכל אסמכתא שהיא (ראו: עמ' 42 ש' 9-8, עמ' 49 ש' 24-20). אולם בה בעת ובהינתן שההסכם הוא פאושלי, אין להפחית מן התמורה שנקבעה עד שלב יציקת הגג שהושלם, עבודות שלא בוצעו עד אותו השלב וזאת בשל הפסקת כלל העבודות לבניית בית המגורים. על כן במערך החוזי שבין לב ד.ע. לע.ס. איני מוצאת שיש להפחית מן התמורה המגיעה לע.ס. את עלות בניית הארובה והעבודות לתיקון אלמנטים של בטון דקורטיבי חשוף (שהוערכו על-ידי המומחה בסך 34,500 ₪ לפני מע"מ, כאמור בסעיף 20 לחוות דעתו).

9. שונים הם פני הדברים ביחס לליקויים שנמצאו בעבודות שע.ס. כן ביצעה עד לשלב יציקת הגג. ככל שליקויים אלה מונחים לפתחה של ע.ס., יש להפחית את שווי הליקויים או העלויות לתיקונם, מן התמורה בסך 560,000 ₪ לפני מע"מ המגיעה לע.ס. עד שלב השלמת יציקת הגג. זאת לזכור כי לב ד.ע. חויבה בפיצוי וונש בתביעתם נגדה בין היתר בגין הליקויים הנטענים בבניית השלד. מכאן יש לפנות לבחינת הליקויים שנקבעו על-ידי המומחה מטעם בית המשפט והאם האחריות להם מוטלת על כתפי ע.ס..

ליקויי הבנייה והאחריות להם

10. לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט בחן את חוות הדעת מטעם הצדדים ואת כלל החומר שהונח לפניו וכן ערך ביקור בבית המגורים, הוא חיווה דעתו באשר לליקויים שמצא בבנייה. כאמור המומחה אף השיב לשאלות הבהרה ונחקר על חוות דעתו (בשלב שבו נותרה להכרעה רק מערכת היחסים שבין לב ד.ע. לע.ס.). אקדים ואומר כי קביעות המומחה בנוגע לליקויים שנמצאו על ידו, וכן העלויות לתיקונם או שווים של הליקויים שאינם ניתנים לתיקון, נמצאו מנומקות היטב על-ידי המומחה בחוות הדעת ובעדותו. למעשה בסיכומי טענותיהם הצדדים אינם מבקשים לסטות מקביעות המומחה באשר לעצם קיום הליקויים ושווים או עלות תיקונם כאמור, כאשר הם מיקדו את המחלוקת בשאלה על מי יש להטיל את האחריות להם. לעניין זה המומחה חיווה דעתו כי כל הליקויים שנמצאו הם ליקויי ביצוע שמצויים באחריות ע.ס. כקבלן השלד (עמ' 48 ש' 20-19, עמ' 49 ש' 6-5). לאחר שבחנתי את הדברים ושקלתי את טענות הצדדים אני מוצאת לאמץ את חוות דעתו של המומחה במלואה לרבות ביחס להטלת האחריות לכל הליקויים על ע.ס.. עוד בטרם אבהיר מסקנתי זו תוך בחינה פרטנית של הליקויים שנמצאו על-ידי המומחה, אציין כי בהסכם שבין הצדדים הצהירה ע.ס., קבלן השלד, "כי הוא בעל ניסיון ומומחה לעבודות בנין בכלל ועבודות שלד בפרט, כי הוא קבלן רשום בפנקס הקבלנים וכי הוא מורשה לבצע את העבודות ממין העבודות נשוא הסכם זה" (הואיל שני בהסכם שבין הצדדים מיום 5.6.14). הצהרתה זו של ע.ס. התבררה כבלתי נכונה באשר אין היא קבלן רשום בפנקס הקבלנים (ראו: סעיפים 2, 10-6 לתצהיר קידר 3; עדות סוילם בעמ' 64 ש' 31-25, עמ' 66 ש' 7-2). כמו כן ע.ס. הצהירה כי היא מקבלת על עצמה את ביצוע עבודות הבנייה כקבלן עצמאי לכל דבר ועניין (סעי 17 להסכם). עניין זה ודאי שמקרין על בחינת האחריות לליקויים שנמצאו בבניית השלד שבוצעה על-ידי ע.ס., כאשר זו בחרה שלא להביא לעדות מטעמה את מי שחתום על ההסכם בין הצדדים, אחיו של המצהיר סוילם, עלי סוילם (ראו: עדות סוילם בעמ' 64 ש' 16-13, עמ' 65 ש' 4-3).

11. ואלה הליקויים שנמצאו על-ידי המומחה מטעם בית המשפט:

11.1. הסדרת מדרגות פנים - במועד ביקור המומחה ליקוי זה כבר תוקן על-ידי הקבלן המחליף. אלא שהוצגו למומחה תמונות מזמן ביצוע המדרגות על-ידי ע.ס. ובהן מצא המומחה כי ניתן לראות טעות במיקום פתח המדרגות ובמהלך המשופע. כמו כן הוצגו לפני המומחה דוחות פיקוח של האדריכלית מאירה קובלסקי שבהם תועד בכתובים הליקוי בביצוע המדרגות שלא על-התכנית. כך נכתב בדוחות הפיקוח בין היתר כי רוחב מהלכי המדרגות תוקנו בחלקם וכי כל המדרגות נוצקו בערך: משטחים עקומים, גבהים משתנים, ברזל חשוף וכו' כך שיש חשש שהגבהים בין הפודסטים יהיה קטן מהמותר. על יסוד כל אלה קבע המומחה כי ביצוע המדרגות על-ידי ע.ס. היה לקוי וכי עובר להפסקת עבודתה וכניסת קבלן מחליף נדרש תיקון של המדרגות. את עלות התיקון שנדרש העריך המומחה בדרך של אומדנה על סך של 8,200 ₪. לא הונח על-ידי ע.ס. כל טעם לסטות מקביעה מנומקת זו של המומחה להטיל את האחריות לליקוי ביצועי זה עליה כקבלן המבצע (ראו: סעיף 22 לחוות דעת המומחה ועדותו בעמ' 43 ש' 28 - עמ' 44 ש' 28).

11.2. הסדרת חלון - נמצא ליקוי בחלון הצפוני שנבנה בסטייה של 70 ס"מ. המומחה העריך את עלות הסדרת מיקומו בסך של 2,000 ₪. המומחה כלל לא נחקר על ליקוי זה וממילא לא הונח טעם מדוע שלא ליחסו לע.ס. המבצעת (ראו: סעיף 23.1 לחוות דעת המומחה).

11.3. סטיות בקירות - המומחה מצא כי סטיית הקירות בשלושה מקומות הן סטיות משמעותיות אשר חורגות מכללי המקצוע המקובלים, מדרישות ת"י 789 ואף מדרישות ההסכם כאשר לא ניתן להפעיל לגביהן את האמור בחוזה לגבי סטיות עד 2%. מדובר בסטיית הקיר החיצוני בקומה התחתונה אשר פוגעת בשטחו הכללי של הבית ובתכנון הפנימי; סטיית הקיר הפנימי בקומה התחתונה במבואה אשר גורמת לקושי שימושי בפתיחת דלת הכניסה; וסטיית הקירות הפנימיים בקומת החדרים העליונה אשר אילצה את וונש לבצע שינוי תכנוני של מערך החדרים. בנוסף לשלושת המקומות שצוינו לעיל נמדדו סטיות גם בהעמדת מרפסת הורים בשיעור של 10-7 ס"מ, סטייה של כ-37 ס"מ באורך הכללי של גגון הכניסה וסטייה במיקומו של כ-20 ס"מ. מעבר למשמעותן השימושית של סטיות אלה המומחה קבע כי הן בבחינת אי התאמה משמעותית ביחס לדרישות התכנון של המזמין. המומחה אמד את הפיצוי בגין הליקויים הללו בסך של 50,000 ₪ המהווה סדר גודל של 5% מעלות השלד. המומחה קבע כי הליקויים שנמצאו קשורים בעבודת השלד שבוצעה על-ידי ע.ס. (ראו: סעיפים 44-26 לחוות דעת המומחה ועדותו בעמ' 44 ש' 31 - עמ' 45 ש' 16).

טענת ע.ס. היא כי אין לייחס לה את האחריות לסטיות אלה באשר לטענתה היא ביצעה את היציקות בהתאם לסימונים שנערכו על-ידי מודדים מטעם לב ד.ע. ואושרו על-ידי מהנדסים מטעמה; ורק לאחר שסיימה את יציקת הגג העלו לפניה טענה לסטייה של הקירות בקומה הראשונה (ראו: סעיפים 50-49 לתצהיר סוילם ועדותו בעמ' 66 ש' 20-18, 26-25, עמ' 69 ש' 26-9, 23-20).

מן, ששימש כמנהל הפרויקט מטעם לב ד.ע., אישר אמנם כי המודדים שפעלו באתר הבנייה הוזמנו מטעמה של לב ד.ע. והוא עצמו הפעיל אותם וקיים ביקורת על עבודת המדידה (ראו: סעיף 42א' לתצהיר מן ועדותו בעמ' 56 ש' 23, עמ' 53 ש' 34-33, עמ' 54 ש' 5-4). בעדותו הבהיר מן כי הטעות המשמעותית אירעה בשלב מוקדם יחסית של בניית השלד עוד בביצוע מעטפת קומת המרתף של הבניין. המודד סימן על-ידי יתדות שמוצבים בפינות המתוכננות של המבנה וסימונן בסרט סימון. לאחר מכן פועלי ע.ס. השלימו את בניית טפסות קירות המרתף לקראת יציקת הקירות בהתאם לסימוני המודד. או אז מן נתן הנחיה לע.ס. שלא לבצע את היציקה עד לאישור המהנדס של השלב כולו וכן לאישור שהוא עצמו ייתן לביצוע היציקות. אלא שלדבריו למרות הנחיה מפורשת זו פעלה ע.ס. על דעתה וביצעה את היציקות ללא פיקוח המהנדס ופיקוח שלו עצמו, והדברים מצאו ביטוי מפורש ביומן העבודה שם כתב: "בוצעה יציקה ללא ביקורת מהנדס ומפקח. למרות הוראה מפורשת". יומן עבודה זה מתאר לפי עדות מן את נקודת הזמן שבה אירעה הסטייה במיקום פינת המבנה, סטייה שגררה אחריה כ"אפקט דומינו" כמעט את כל יתר הבעיות במבנה (ראו: סעיפים 40-30 לתצהיר מן ונספחים ד', ה' ו-ז' לתצהירו ועדותו בעמ' 54 ש' 27-25, עמ' 55 ש' 26-6). בחקירתו אישר מן את סימוני המודדים באתר הבנייה כפי הנראים בצילום שהוצג לו על-ידי ע.ס. (מוצג ג/1). אולם לא היה בטוח אם ניתן לראות בצילום זה טעות במיקום הסימון. בסופו של דבר העיד כי אינו יכול לדעת האם מדובר בטעות בסימון של המודדים או בביצוע שגוי של היציקות על-ידי ע.ס. שלא על-פי הסימון. להערכתו האפשרות הראשונה אינה סבירה כי הוא עצמו ליווה את המודד בעת ביצוע המדידות והמודד לא טעה בשום סימון אחר (ראו: סעיף 42א' לתצהיר מן ועדותו בעמ' 56 ש' 24 - עמ' 57 ש' 17). לא למותר לציין כאן כי הסברה האחרת שהעלה מן שלפיה מדובר בפעולה מכוונת של פועלי ע.ס. בהיות הימים ימי מלחמת "צוק איתן", הוכחשה מכל וכל על-ידי ע.ס., ונותרה כטענה בעלמא ללא כל תמיכה שהיא (ראו: סעיפים 42ב'-43 לתצהיר מן ועדותו בעמ' 56 ש' 18-9; וכן, סעיף 48 לתצהיר סוילם).

גם המומחה מטעם בית המשפט לא ידע לספק תשובה ברורה לשאלה אם מדובר בטעות בסימון או בטעות ביציקה. אך חיווה דעתו ש"תקלות בשיעור כזה למיטב ניסיוני הן לא תוצאה של מדידה לא נכונה. אני לא מכיר מקרים עם סטיות כאלה במדידה. יש פה קיר שסטה ב-18 ס"מ זה לא סביר בעיני שהמודד עשה כזו טעות". מכל מקום כאשר הוצג לפני המומחה סעיף 7ט' להסכם שבין הצדדים שלפיו "הקבלן מתחייב להודיע למזמין ו/או למפקח על כל אי התאמה בתוכניות העבודה ו/או נתון בלתי סביר ו/או טעות במידות ולהמתין להוראותיו בכתב של המזמין ו/או המפקח בנידון", חיווה דעתו כי בוודאי שהיה על ע.ס. לוודא שהמידות תואמות את התוכניות, ומצופה היה ממנה לזהות כאשר קיר עומד כל כך רחוק מהמקום המתוכנן (ראו: עמ' 47 ש' 30-27, עמ' 50 ש' 21 - עמ' 51 ש' 14).

לכך יש להוסיף שבכל האמור ביציקת קירות המרתף, שהיוותה כאמור את הטעות הראשונית המשמעותית שגררה את יתר הסטיות בקירות, לא עלה בידי ע.ס. לסתור את גרסת לב ד.ע., שנתמכה כאמור ברישום ביומן העבודה מזמן אמת, כי היציקה בוצעה בטרם קבלת אישור המהנדס ואישור מן לביצוע היציקות. אין לקבל את הטענה שהועלתה על-ידי ע.ס. באורח סתמי ולא הוכחה כי מדובר ברישום שנועד להסיר אחריות לטעות שנעשתה על ידי מן (ראו: עמ' 55 ש' - עמ' 56 ש' 9). אם אכן רישום זה אינו משקף את המציאות יכולה הייתה ע.ס. להציג אישור בכתב של המהנדס לביצוע יציקות קירות המרתף, וזאת בהתאם להוראת סעיף 7י"ג להסכם בין הצדדים שלפיו "הקבלן [ע.ס.] מתחייב לקבל את אישור מהנדס הפרויקט, בכתב ומראש קודם לביצוע כל יציקה ויציקה" (וראו גם: עדות מזרחי בעמ' 58 ש' 15). זאת לא עשתה. על כן נשמט הבסיס תחת טענתה כי אין לייחס לה אחריות באשר היא רק ביצעה את היציקות על-פי סימונים שאושרו על-ידי מהנדס מטעם לב ד.ע., משלא הציגה כל אסמכתא לאישור כזה בנוגע ליציקות שהתבררו להיות לקויות.

צירופם של כל אלה מוביל למסקנתי כי האחריות לסטיות בקירות מוטלת על כתפי ע.ס..

11.4. שקעים בחזיתות - המומחה מצא כי חלה טעות ביצועית בכך שלא הושארה מגרעת מספיקה לצורך ביצוע שקעים מתוכננים בחזיתות הבית, דבר שחייב פתרון שונה של החזיתות אל מול התכנון האדריכלי. בהיות הליקוי ביצועי המומחה קבע כי הוא רובץ לפתחה של ע.ס.. המומחה אמד את הפיצוי בגין כך בסך של 10,000 ₪. גם כאן ע.ס. לא הניחה כל טיעון מדוע לא תחויב היא בשל הטעות בביצוע של פרט אדריכלי זה (ראו: סעיף 47 לחוות דעת המומחה ועדותו בעמ' 48 ש' 22-1, עמ' 51 ש' 21-5).

11.5. טעויות בגבהים - קומת המרתף נבנתה בגובה של 25 ס"מ יותר מהמתוכנן. המומחה קיבל את הטענה כי אף שזו טעות ביצועית הרי שמדובר למעשה בהשבחת הנכס, ועל כן בעדותו הבהיר כי לא קבע פיצוי על כך. הוא הדין ביחס לתחתית תקרת הבטון של קומה שנייה שנבנתה ב-6 ס"מ יותר גבוה מהתכניות. עם זאת נמצא כי תקרת בטון זו נבנתה בעובי של 21 ס"מ במקום בעובי של 18 ס"מ כנדרש בתכניות, כך שגובה עליית הגג פחת ב-3 ס"מ. בגין כך נקבע פיצוי על סך של 10,000 ₪. אף טעויות ביצועיות אלה הונחו לפתחה של ע.ס., וזו לא טענה או הראתה מדוע יש לסטות מקביעת המומחה (ראו: סעיף 48 לחוות דעת המומחה ועדותו בעמ' 48 ש' 29-27).

11.6. המומחה מצא ליקוי נוסף בקו הביוב. אלא שלב ד.ע. אישרה את טענת ע.ס. כי עבודות האינסטלציה בוצעו על-ידי קבלן משנה אחר, ואין ללב ד.ע. טענות כלפי ע.ס. עם עבודות האינסטלציה (ראו: סעיף 62 לתצהיר סוילם; וכן, סעיף 65 לתצהיר קידר 3). על כן ברי כי אין לייחס ליקוי זה לע.ס..

11.7. סכום עלות כל הליקויים שנקבעה אחריותה של ע.ס. לגביהם עומד על סך של 80,200 ₪ לפני מע"מ.

12. לכך יש להוסיף גם את עלות תיקון רכב השכנים שניזוק מבטון שהשפריצה משאבת הבטון. לטענת לב ד.ע. היה על ע.ס. לפנות לחברת הביטוח של משאבת הבטון בסמוך לקרות האירוע בדרישה כי תשפה אותה בגין הנזקים שנגרמו לרכב השכנים. אלא שמסיבותיה ע.ס. לא פעלה כך ונותרה אחראית כלפי לב ד.ע. לתשלום הנזק ששילמה בסך של 15,840 ₪ לפני מע"מ (ראו: סעיפים 64-63 לתצהיר קידר 3 ונספח ה' לתצהירו). ע.ס. כלל לא התייחסה לטענה זו וממילא לא סתרה את חובתה הנטענת לשאת בתשלום זה.

13. כאן אוסיף שלא הוברר הבסיס לטענת לב ד.ע. בכתב הגנתה ובסיכומיה כי יש להפחית על-פי ההסכם 0.5% ביטוח שזה 2,800 ₪ (סעיף 6ז' לכתב הגנתה לתביעת ע.ס. ובעמ' 73 ש' 5-4). אמנם סעיף 12 להסכם שבין הצדדים קובע כי ע.ס. תשלם ללב.ד.ע לפני תחילת ביצוע כל עבודה במגרש עבור ביטוח שתערוך לב.ד.ע בקשר עם העבודות באתר. כמו כן קידר הצהיר על תשלום סך של 15,579 ₪ על ביטוח לבנייה, אלא שלא צורפה כל אסמכתא לתשלום כזה, וכל שצורף הוא טבלת ריכוז הוצאות הכוללת הוצאה נטענת זו (ראו: סעיף 101ח' לתצהיר קידר 1 ונספח י"ג לתצהירו). עם זאת בתצהירו ביחס לתביעה שכנגד טען קידר כי ביטוח העבודות והפרויקט היה חלק מעלויות הפרויקט שמומנו על-ידי לב.ד.ע (ראו: סעיף 94 לתצהיר קידר 2, שם הפנה לסעיף 66ח' לתצהיר 1 כאשר דומה שמדובר בטעות סופר והכוונה היא לסעיף 101ח' האמור). במצב דברים זה איני מוצאת להפחית סכום נטען זה בגין ביטוח. ממילא בהינתן שלב ד.ע. לא הגישה תביעה עצמאית נגד ע.ס. כי אם הודעה לצד ג' לשפותה על כל סכום שתחוב בו כלפי וונש בתביעה שהגישו כנגדה, הרי שלב ד.ע. יכולה לקבל עד לסכום של 85,000 ₪ שחויבה בפסק הדין החלקי מיום 27.10.19 לשלם לוונש; כך שעל-פי התוצאה המתקבלת כפי שתפורט להלן, אין משמעות מעשית לטענה נוספת זו של לב ד.ע..

14. מכל האמור עד כה עולה כי בהתאם להסכם שבין הצדדים הרי שעד לשלב שבו הפסיקה ע.ס. את עבודתה בתום יציקת הגג היא הייתה זכאית לקבל מלב ד.ע. תמורה בסך 560,000 ₪ לפני מע"מ. מסכום זה יש להפחית את עלויות הליקויים שע.ס. נמצאה אחראית להם (80,200 ₪ לפני מע"מ) בתוספת עלות הנזק לרכב השכנים (15,840 ₪ לפני מע"מ) ובסך הכול יש להפחית סכום של 96,040 ₪ לפני מע"מ. מכאן שע.ס. הייתה זכאית לקבל סך של 463,960 ₪ לפני מע"מ. נותר אם כן לבחון מהו התשלום שקיבלה בפועל ע.ס. מלב ד.ע. בקשר להסכם שביניהן.

הסכומים ששילמה לב ד.ע. לע.ס.

15. שני הצדדים טענו לסכומים שונים ששילמה לב ד.ע. לע.ס. בגין העבודות שביצעה בהתאם להסכם. אקדים מסקנתי כי לעניין זה אני מוצאת להעדיף את גרסת לב ד.ע. הנתמכת בראיות שהציגה, על פני זו של ע.ס. שלא הייתה עקבית בגרסתה ואף לא תמכה טענותיה כנדרש. אבהיר טעמיי.

16. לב ד.ע. טענה כי שילמה לע.ס. סך של 556,430 ₪ לא כולל מע"מ וזאת כנגד חמש החשבוניות שהגישה לה ע.ס. על סכומים אלה. סכום זה כולל מע"מ עמד על סך של 656,587 ₪. אלא שהמע"מ (בשיעור 18% כפי שעמד אז) בסך 21,600 ₪ על החשבונית האחרונה מס' 149 בסך 120,000 ₪, לא שולם על-ידי לב ד.ע., לטענתה בשל חשבון פתוח שנותר לע.ס. בגין הנזק לרכב השכנים. על כן לגרסת לב ד.ע. שילמה לע.ס. סך של 634,986 ₪ כולל מע"מ (ראו: סעיפים 25-20א' לתצהיר קידר 3). בתמיכה לכך הציגה לב ד.ע. את כרטסת הנהלת החשבונות שלה המשקפת את סכומי החשבוניות שהגישה ע.ס. ואת סכומי השיקים ששילמה לב ד.ע., שצורפו אף הם, כשעל גבי צילומי השיקים מצויה חותמת היסב של ע.ס. ואישור הבנק שהשיקים אכן נגבו בפועל (ראו: נספחים א' ו-ב' לתצהיר קידר 3 ועדותו בעמ' 63 ש' 11-1).

17. לעומתה ע.ס. טענה בכתב תביעתה כי לב ד.ע. שילמה לה סך של 659,000 ₪. בהפנותה לתמורה החוזית הכוללת בסך 844,000 ₪ עתרה אם כן לסעד כספי בסך 185,000 ₪ (סעיפים 5 ו-8 לכתב התביעה). ע.ס. לא הבהירה על יסוד מה טענה כי שולם לה סך של 659,000 ₪ כאמור, וזו נותרה ללא כל הסבר או ביסוס. והנה בתצהיר סוילם מטעמה שינתה גרסתה וכעת טענה כי לב ד.ע. שילמה לה סך של 503,185 ₪ כולל מע"מ (ונקבה בשיעור של הסכום ללא מע"מ בשיעור 17% העומד על סך של 430,072 ₪) (סעיפים 7 ו-10 לתצהיר סוילם). טענתה זו סמכה ע.ס. על בסיס כרטסת הנהלת החשבונות שלה שצורפה כנספח ב' לתצהיר סוילם. סוילם אישר בעדותו כי הוא אינו מנהל החשבונות בע.ס., אינו רואה החשבון ואף לא מורשה החתימה בה; ואף שהוסיף כי בכללי אינו קשור לחשבונות ע.ס., הוא יודע מה קיבלה ומה לא בפרויקט של לב ד.ע. (ראו: עמ' 68 ש' 23-8). מכל מקום לא צורפו האסמכתאות שביסוד הסכומים שפורטו בכרטסת הנהלת החשבונות של ע.ס. ולא ניתן לבדוק את נכונותם.

זאת ועוד, ע.ס. טענה כי הפער בין הסכומים הנקובים בכרטסת ע.ס. לכרטסת לב ד.ע. נעוץ בחשבונית מס' 149 בסך 131,186 ₪ שנטען כי לא שולמה (סעיף 9 לתצהיר סוילם). לא זו בלבד שאין זה הפער הכספי שבין הסכומים הנקובים בשתי הכרטסות, בסופו של יום בסיכומיה ע.ס. אישרה את תשלום חשבונית מס' 149 (ששולמה כאמור למעט סכום המע"מ) (ראו: עמ' 72 ש' 6-5).

על כן, נותרה אך טענתה הנוספת של ע.ס. בתצהיר מטעמה לחוב של 185,000 ₪ לא כולל מע"מ כפי שנתבע בתביעתה; אך זאת מבלי לפרש כיצד מתקבל סכום זה לאור התמורה החוזית ובשים לב לטענת ע.ס. עצמה לסכום ששולם לה על-ידי לב ד.ע. כאמור. הפעם ההסבר לסכום התביעה בסך 185,000 ₪ נעוץ בטענה חדשה להסכמת לב ד.ע. כי זהו הסכום שהיא נותרה חבה לע.ס.. אך גם לטענה זו לא צורפה כל אסמכתא שהיא (ראו: סעיפים 12-11 ו-14 לתצהיר סוילם). לב ד.ע. מצדה הכחישה כל הסכמה נטענת שכזו. לפי סברתה טענה זו נסמכת כנראה על מסמך שהכינה ע.ס. סמוך לאחר שהתגלעה המחלוקת מול וונש, המהווה הצעה תקציבית שהגישה ע.ס., שעל גביה מופיעות גם הערות בכתב יד מטעם לב ד.ע.. אולם לב ד.ע. הדגישה כי זו לא גובשה לכל הסכם מכל מין וסוג, והיא אינה חתומה עליו (ראו: סעיפים 38-31 לתצהיר קידר 3 ונספח ג' לתצהירו). בחקירתו סוילם מטעם ע.ס. העיד כי השם שכתוב על גבי מסמך זה הוא של אחיו, עלי סוילם, והוא עצמו לא מכיר כלל את המסמך (ראו: עמ' 67 ש' 21-14). מכל מקום גם הסכומים שנקובים במסמך זה אינם מבהירים את טענת ע.ס. לקיומה של הסכמה מצד לב ד.ע. בדבר חוב בסך 185,000 ₪ לטובת ע.ס..

18. לאור כל האמור אני מוצאת לקבוע כי לב ד.ע. שילמה לע.ס. סך של 556,430 ₪ לא כולל מע"מ, שהם סך של 634,986 ₪ כולל מע"מ, בהפחתת המע"מ שלא שולם על אחת החשבוניות כאמור.

התוצאה

19. כאמור בפסקה 14 לעיל ע.ס. הייתה זכאית לקבל מלב ד.ע. סך של 463,960 ₪ לפני מע"מ. בפועל לב ד.ע. שילמה לע.ס. סך של 634,986 ₪ כולל מע"מ כאמור בפסקה 18 לעיל. מכאן, לב ד.ע. שילמה ביתר לע.ס. סך של 87,513 ₪ כולל מע"מ (וזאת כאשר מוסיפים לתמורה המגיעה בסך 463,960 ₪ מע"מ בשיעור 18%, כפי השיעור ששולם בפועל על-ידי לב ד.ע. באותה העת, כך שע.ס. הייתה זכאית לקבל סך של 547,472 ₪ כולל מע"מ).

20. מאחר שכאמור לב ד.ע. לא הגישה תביעה עצמאית נגד ע.ס. אלא הודעה לצד ג' לחייב את ע.ס. לשפותה על סכומים שתחוב בהם כלפי וונש, הרי שלב ד.ע. אינה יכולה לקבל יותר מן הסכום שחויבה לשלם לוונש, קרי 85,000 ₪.

על כן ההודעה לצד ג' מתקבלת כך שעל ע.ס. לשלם ללב ד.ע. סך של 85,000 ₪.

תביעת ע.ס. נגד לב ד.ע. נדחית אפוא.

21. אשר לשאלת ההוצאות - נוכח תוצאת פסק הדין, ומשנתתי דעתי גם למה שנדרש בניהול שני ההליכים, שהמחלוקת שנדרשה להכרעה בגדרם הייתה בעיקרה זהה, אני מורה כי ע.ס. תישא בנוסף בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של לב ד.ע. בסכום כולל של 20,000 ₪.

22. המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ב, 27 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.