1. ה"ה מוטי וטליה שקד (להלן: שקד) התקשרו במערכת חוזים בין היתר מול תקומה גליל שירותי בניה בע"מ (להלן: תקומה גליל), לבניית בית עבורם בפרויקט ההרחבה של קיבוץ גונן. בשנת 2015 הגישה תקומה גליל תביעה נגד שקד, בסך 20,708 ₪ בגין יתרת חוב. הוגשה בקשת רשות להתגונן. בבקשת הרשות להתגונן טענו שקד כי רוב הסכום הנתבע מקורו בהסכם פיקוח, אולם תקומה גליל אינה יכולה לתבוע אותו כי היא אינה צד להסכם הפיקוח. בהסכם מול תקומה גלילי שקד אמנם הודו ביתרת חוב בסך 4390 ₪; אולם הם טענו כי תקומה גליל גבתה מהם דמי פיתוח ביתר; כי הם זכאים לקבל מתקומה גליל סכום בגין סבסוד בסך 81,000 ₪ בעלויות פיתוח; וכי תקומה גליל חייבת להם סכומים נוספים בגין התחייבויות שתקומה לא ביצעה, או לא ביצעה כיאות. ניתנה רשות להתגונן.

2. בשנת 2017 הגישו שקד תביעה נגד תקומה גליל, קיבוץ גונן, רשות מקרקעי ישראל, מועצה אזורית הגליל העליון ומדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון. נגד כל הנתבעים הללו תבעו שקד בין היתר את הסך הנזכר של 81,000 ₪ בגין סבסוד, כאשר לטענת שקד תקומה גליל גבתה סכום זה מהם שלא כדין. עוד תבעו שקד את תקומה גליל בכתב התביעה בגין ליקויי בנייה ועוגמת נפש. ביום 7.3.2018 ניתן תוקף של פסק דין לפשרה בין שקד, קיבוץ גונן, רשות מקרקעי ישראל, מועצה אזורית גליל עליון ומדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, לפיו הקיבוץ ישלם לשקד סך של 10,500 ₪, ומועצה מקומית הגליל העליון תשלם להם סך של 60,000 ₪ מתוך כספי הסבסוד (המצויים בידה ואשר יגיעו מהכספים שנותרו בידי משרד הבינוי והשיכון על פי נהלי משרד הבינוי והשיכון).

3. ביום 21.3.2019 הגישו שקד כתב תביעה מתוקן נגד תקומה גליל, ותוך הוספת תקומה החברה להתיישבות בא"י בע"מ (להלן: תקומה החברה להתיישבות) כנתבעת (תקומה גליל ותקומה המברה להתיישבות ייקראו להלן יחד גם תקומה). בכתב התביעה המתוקן תבעו שקד 134,492 ₪ בגין ליקויי בניה, 20,000 ₪ בגין עגמת נפש ו-10,500 ₪ בגין כספי הסבסוד. הסעד הכספי בכתב התביעה המתוקן של שקד הוגבל לסך של 150,000 ₪ משיקולי אגרה.

4. אציין כבר כאן כי הן שקד, הן תקומה התנגדו בין היתר להרחבת חזית.

החוב הנטען של שקד כלפי תקומה גליל בגין שירותי פיקוח

5. בתביעת תקומה גליל נגד שקד (22799-05-15), תקומה גליל תבעה חוב נומינלי נטען בסך של 19,471, על בסיס שני הסכמים: חוזה הכשרת מגרש ושירותי ה'מסלול טבע בגונן' (להלן: הסכם הכשרת מגרש), והסכם פיקוח. בבקשת הרשות להתגונן, טענו שקד כי תקומה גליל דרשה מהם לפני התביעה סך של 4,131 ₪ בגין יתרת חוב בהסכם הכשרת מגרש וכן דרשה סך של 15,340 ₪ עבור פיקוח (ויחד, הסכום הנזכר 19,471 ₪). שקד טענו להעדר יריבות בנוגע לחוב הנטען בגין שירותי פיקוח, שכן חוזה הפיקוח לא נכרת בינם לבין תקומה גליל, אלא בינם לגין רם גרוס שירותי פיקוח.

6. לאחר שניתנה רשות להתגונן בתביעת תקומה גליל, בית המשפט (כבוד הרשם הבכיר ר' קודסי) הורה על תיקון כתבי הטענות כדי להתאימם לסדר דין מהיר. בכתב התביעה המתוקן שהגישה תקומה גליל ביום 2.8.2016 טענה תקומה גליל כי שקד ידעו כי התשלום בגין שירותי פיקוח משולם על ידם לידיה, וכי היא זו שמשלמת למפקח על-פי תנאי התשלום שבהסכם (קרי, על פי חשבונות מאושרים לתשלום המוגשים על ידי המפקח). עוד טענה תקומה גליל כי שקד העבירו במעמד חתימת מערכת ההסכמים המחאה לתשלום סכום הפיקוח על סך 15,080 ₪ לפקודת בא כוח תקומה גליל דאז, עו"ד הלל. תקומה גליל צירפה לכתב התביעה המתוקן שלה העתק השיק הנטען (מספר שיק 500007). תקומה גליל טענה לאור זאת כי לא מדובר בתשלום הנתון במחלוקת, וטענה שהסיבה היחידה לאי פרעון השיק היתה חלוף הזמן בין זמן פרעון השיק לבין מועד התשלום בפועל (פס' 26-24).

יצוין כי שקד לא התנגדו להגשת כתב התביעה המתוקן הנזכר בטענה שהוספו לה טענות ביחס לכתב התביעה המקורי (להבדיל מההתאמת כתב התביעה לדרישות הדיוניות של סדר דין מהיר). עיון ב"נט המשפט" מעלה כי ב"כ שקד צפתה בכתב התביעה המתוקן ביום 17.1.2017.

7. יצוין בנוסף כי בכתב ההגנה המתוקן של תקומה בתביעת שקד, שהוגש לאחר מכן, טענו תקומה את הטענות אותן ציינתי בפסקה לעיל, וזאת אף תוך צירוף העתק כתב התביעה המתוקן הנזכר בתביעת תקומה גליל, לרבות העתק השיק (פס' 39-37 לכתב ההגנה המתוקן של תקומה בתביעת שקד, מיום 13.5.2018).

8. בסיכומיהם, טענו שקד, נוסף על טענת העדר יריבות בינם לבין תקומה גליל בהסכם הפיקוח, כי הסכם הפיקוח כלל עבודה הרלוונטית לחוזה תשתיות ציבוריות בינם לבין תקומה גליל שירותי בניה; אלא שלפי החלטה 1180 למינהל מקרקעי ישראל, אסור לתקומה לגבות כספים מעבר לעלויות הפיתוח שאושרו בידי המינהל. מכאן, לטענת שקד בסיכומים, גביית דמי פיקוח עבור חלק זה של הסכם הפיקוח אינו כדין. עוד נטען בסיכומי שקד כי אף אין בהסכם הפיקוח אבחנה בין גובה התשלום (האסור לטענת שקד) עבור פיקוח על עבודות לחיבור המגרש לתשתיות ציבוריות; גובה התשלום עבור פיקוח על עבודות לפיתוח המגרש; וגובה התשלום עבור פיקוח על עבודות לביצוע הבניה של המבנה. עוד טענו שקד בסיכומים כי כל קבלן צריך לבצע פיקוח עצמי על עבודותיו, כחלק מעבודתו והתחייבויותיו כלפי הלקוח, ואין מקום לגבות תשלום נפרד בגין פיקוח. הוסיפו שקד וטענו בסיכומים כי "תשלום הנתבעות [תקומה] שהועבר מהן ישירות למפקח מעיד על כך כי המפקח לא פעל מטעמם של התובעים [שקד], אלא מטעמן של הנתבעות [תקומה]" (פס' 28). נטען, כי מאחר שהסכם הפיקוח אמור להכיל התחייבות אישית שהמפקח נותן לתובעים לפקח על עבודות הקבלן הפועל מטעם תקומה, לא ניתן להמחות אל תקומה את זכותו האישית של המפקח לקבלת שכרו מאת שקד. הוסיפו וטענו שקד בסיכומיהם כי הסכם הפיקוח הוא חוזה למראית עין שדינו ביטול, כאשר חוזה הפיקוח האמתי הוא חוזה בין תקומה למפקח. נטען, כי תקומה אינה בעלת דין נכונה לתביעה על פי הסכם הפיקוח, כי תקומה אינה צד להסכם זה. נטען כי בהתאם לדרישת תקומה, זמן הפרעון של השיק שמסרו שקד היה מועד דחוי (22.6.2012). לטענת שקד, לא נכתב בתצהיר העדות הראשית של מנכ"ל ובעלים בתקומה מר שטמרמן מדוע השיק לא נפרע במועדו, למרות שהיה זמן רב להציגו לפרעון. שקד מפנים לעדותו של מר שטמרמן בחקירה נגדית לפיה השיק לא נפדה לבקשתו של מוטי שקד; אולם לטענת שקד, טענה זו של מר שטמרמן מהווה בהרחבת חזית (עוד טוענים שקד כי אותה טענה אינה סבירה, כי מקום שמוטי שקד ביקש לא לפדות שיק אחר, הוא נתן שיקים אחרים תחתיו). שקד מפנים לעדותו של מוטי שקד בחקירה נגדית לפיה "התשלום עבור הפיקוח היה מלאכותי סוג של גביית יתר. כאשר הבינו שלא יכולים לעשות זאת לא פדו את השיק". שקד טענו עוד בסיכומים כי חשבון של המפקח ממוען לתקומה אשר אישרה את התשלום, אף שמדובר במפקח שלטענת תקומה אמור לפקח על פעולות הקבלן מטעמה (פס' 33). שקד טוענים כי תקומה לא הצביעה על חשבוניות לביסוס הטענה שתקומה שילמה למפקח. בענין הכרטסת שהציגה תקומה בענין תשלום למפקח, טענו שקד כי שורות רבות בה הושחרו, ועולה ממנה כי תקומה שילמו תשלומים מעסקאות רבות אחרות למפקח רם גרוס, דבר המצביע על כך שהמפקח למעשה עובד עבור תקומה ואינו משמש כמפקח עצמאי מטעם שקד. שקד טענו בנוסף בסיכומים כי מדובר במסמכים פנימיים של תקומה גליל, במסמכים שאינם חתומים בידי רם גרוס, במסמכים שאינם חשבוניות ובמסמכים שאינם מוגשים באמצעות עורכם (פס' 36). שקד הוסיפו וטענו בסיכומיהם כי הסכום בחשבון שצורף לתצהירו של מר שטומרמן כחשבון של הפיקוח, עניינו סך של 8,380 ₪ שאינו הסכום הנתבע בגין פיקוח. בענין הכרטסת הוסיפו שקד כי היא אינה מאוזנת (הסכום בטור הזכות קטן מהסכום הנתבע בגין פיקוח, ואילו הסכום בטור החובה גדול מהסכום הנתבע בגין פיקוח). עוד טענו שקד כי תקומה גליל אינה יכולה להסתמך על הכרטסת עת ויתרה על העדתו של המפקח רם גרוס, וכאשר תקומה גליל לא הגישה חשבוניות בענין הכספים שלטענתה היא שילמה לו.

9. תקומה טענו בסיכומיהן כי קשה שלא להשתומם נוכח התנגדות שקד להרחבת חזית, בשים לב לכך שאף לא אחת מטענות שקד כיום בענין תביעת דמי הסכם הפיקוח, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות, נטענה קודם לכן. לטענת תקומה, הטענה היחידה של שקד בענין התביעה לדמי הפיקוח היתה להעדר יריבות. עוד מפנות תקומה לכך שהאסמכתאות עליהן מלינים שקד היום צורפו כבר לכתב התביעה של תקומה גליל, כך שהודאתם בבקשת רשות להתגונן (בענין יתרת חובה בסך 4390 ₪ בתביעת תקומה גליל) ניתנה לאחר שחזו בסכומים ובנתונים, אולם הם לא העלו את הטענות הללו. לטענת תקומה מוטי שקד אישר בעדותו כי שקד חתמו על מערכת ההסכמים עת היו מיוצגים בידי עורך דין, לאחר משא ומתן ולאחר הערות. תקומה מפנות לחקירתו הנגדית של מר שקד, המצביעה לשיטתן על ניסיון שקד לאחוז בחבל משני קצותיו, כך שמצד אחד שקד רואים את תקומה גליל כאחראית על עבודתו של הקבלן למרות שהקבלן, ולא תקומה, צד לאותו הסכם; ואילו שקד מתנערים מהתחייבויותיהם כלפי תקומה בענין הסכם הפיקוח בטענה שהמקפח, ולא תקומה, צד להסכם הפיקוח. עוד טענו תקומה כי טענת שקד בענין אי-חוקיות הסכם הפיקוח, נשענת על מסמך אשר ניתן ביום 2.10.2013, כשנתיים וחצי לאחר כריתת הסכם הפיקוח ביום 23.6.2011. עוד טענו תקומה כי מר שטמרמן אישר בעדותו כי הוא זה שערך את הכרטסות וחתם עליהן, בקשר לתשלומים שהוצאו, באישורו.

10. מקובלת עלי טענת תקומה, לפיה טענות שקד בענין התביעה לדמי פיקוח – למעט הטענות בדבר העדר יריבות אשר נטענו בכתבי הטענות – הן בגדר הרחבת חזית אסורה. כך לגבי הטענה שחלק מהפיקוח מושא הסכם הפיקוח ענייננו תשתיות ציבוריות; הטענה לפיה המפקח המחה (או התיימר להמחות) את זכותו לקבל תשלום לתקומה גליל; הטענה לפיה תקומה נמנעה מלפרוע את השיק כי ידעו כי הדבר אסור; הטענה שהמפקח פיקח עבור תקומה ולא עבור שקד; והטענה לפיה ההסכם האמיתי בענין פיקוח היה הסכם בין תקומה לבין המפקח, עליה הם בונים טענה לחוזה למראית עין.

רק בבחינת למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין כי "המאפיין המרכזי בחוזה למראית עין הוא קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים אשר באה במקום ההסכמה הגלויה, שהיא אך למראית עין" (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 301 (מהדורה רביעית 2019)); ואילו שקד ממילא אינם טוענים כי הם עצמם הסכימו באופן סמוי בחתימתם על הסכם הפיקוח שהמפקח לא ייתן פיקוח עבור שקד אלא עבור תקומה.

עוד אציין, כטענת תקומה, כי חלק ניכר מטענות מרחיבות-חזית אלה ממילא נשענות על טענות תקומה שלטענת שקד עצמם לא הוכחו בכלל; ועל מסמכים שלטענת שקד אינם ראיות כדין, כגון חשבון נטען אך בלתי-חתום של המפקח, ואסמכתאות לתשלום למפקח בידי תקומה גליל ("ניסיונם של שקד לחתור תחת הכרטסות שצורפו, כאילו לא בוצע בפועל, נסתר בתוך טענתם, החליפית, כאילו מדובר בגבייה ביתר שאינה חוקית" – פס' 18 לסיכומי תקומה).

11. הגעתי למסקנה שדין תביעת תקומה גליל בגין דמי פיקוח, להתקבל. אין חולק על כך ששני הצדדים הרשומים בכותרת הסכם הפיקוח הם שקד והמפקח, ולא תקומה. אולם, כפי שיבואר, עולה ממכלול הראיות כי שקד ותקומה גליל הסכימו ביניהם כי שקד ישלמו לתקומה את תמורת הסכם הפיקוח, ותקומה תשלם למפקח.

12. ראשית אפרט את מסקנתי, לפיה כטענת תקומה, שקד מסרו את השיק הנטען לתקומה עבור התמורה בהסכם הפיקוח. כפי שכבר נזכר, תקומה גליל צירפה כבר לכתב תביעתה המתוקן שלה בשנת 2016 העתק השיק שמשך מוטי שקד לעו"ד יואל הלל על סך 15,080 ₪, זמ"פ 22.6.2012, מספר שיק 5000077. אכן מדובר בסכום הסכם הפיקוח על סך 13,000 ₪, בתוספת 16% מע"מ (שיעור המע"מ בשנת 2011; הסכם הפיקוח נושא תאריך 23.6.2011). מוטי שקד בעצמו אישר בתצהיר העדות הראשית המשלים שלו בתביעת תקומה גליל (תצהיר שהוגש ביום 28.9.2017) כי הוא שילם שיק על סך מדויק זה, באותו תאריך זמ"פ, לעו"ד יואל הלל אשר שימש נאמן עבור תקומה גליל (שם, פס' 6 ו-3). עוד מציין מר שקד שם כי בין היתר בגין שיק זה, הוא קיבל "קבלת פקדון 855 מיום 26.6.2011". מר שקד צירף כנספח ב' לאותו תצהיר העתק קבלת הפקדון הנזכר, ורואים בה כי מספר השיק הנזכר הוא 5000077, שהוא מספר השיק שהעתקו צורף בידי תקומה גליל לכתב תביעתה המתוקן שלה. על כל אלה, אישר מוטי שקד בחקירתו הנגדית כי הוא נתן שיק עבור התמורה לפיקוח (ע' 24 ש' 11-10).

13. מסירת השיק לתקומה, בידי שקד אשר מודים שהיו מיוצגים בעסקה בידי עורך דין (ע' 23 ש' 25-20), מהווה התחייבות של שקד לשלם לתקומה. "שטר הוא הלכה למעשה התחייבות לתשלום כסף בעתיד..." (ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פס' 31 (16.11.2010)). אמנם ההתחייבות השטרית היא לפרעון השטר כשיוצג לפרעון (סעיף 55 לפקודת השטרות [נוסח חדש]), והשטר בענייננו לא הוצג לפרעון. אולם עצם ההתחייבות השטרית של מוטי שקד, על רקע הנתונים האחרים שהוכחו – שמדובר בשיק אשר נמסר לתקומה גליל לשם תשלום התמורה בהסכם הפיקוח בין המפקח לבין שקד – מהווה ראיה לתמיכה בטענת תקומה, לפיה תקומה גליל ושקד הסכימו ביניהם כי שקד ישלמו את תמורת הסכם הפיקוח לידי תקומה גליל, ותקומה גליל תשלם אותה הלאה למפקח.

14. דוקו: שם הנפרע בשיק הוא עו"ד הלל. אולם לשיטת שקד עצמם בתצהיר, השיק נמסר לעו"ד יואל הלל "אשר שימש נאמן עבור התובעת [תקומה גליל]".

15. בפנינו אם כן הסכם, בין שקד לבין תקומה גליל בענין תשלום התמורה בהסכם הפיקוח לידי תקומה גליל, שהוא הסכם נפרד מהסכם הפיקוח עצמו בין המפקח לבין שקד. ונוכח ההסכם בין שקד לבין תקומה בענין תשלום דמי הפיקוח האלה לידי תקומה גליל, דין טענת העדר היריבות של שקד בענין דמי הפיקוח להידחות.

16. אניח כטענת שקד לצורך הדיון שהאסמכתאות עליהן הצביעו תקומה, בענין תשלום תמורת הסכם הפיקוח לידי המפקח, אינן מספיקות להוכחת תשלום זה למפקח. בכך אין כדי להושיע את שקד. שקד לא טענו במסגרת כתבי הטענות, הקובעות את יריעת המחלוקת נוכח ההתנגדות להרחבת חזית, כי אמנם היה הסכם בינם לבין תקומה גליל בענין תשלום דמי הפיקוח אולם תקומה גליל הפרה את ההסכם הזה בכך שלא שילמה למפקח. כאמור, טענתם של שקד היתה שאין יחסים חוזיים בינם לבין תקומה בענין תמורת הסכם הפיקוח, אולם תקומה הוכיחה אחרת. תקומה טענה כי שקד ידעו והבינו שהם משלמים את תמורת הסכם הפיקוח לתקומה ותקומה משלמת למפקח, וכי שקד מסרו שיק לצורך כך; ותקומה הוכיחו הסכמה זו; ואילו שקד לא טענו בכתבי הטענות שתקומה נמנעו מלשלם את תמורת הסכם הפיקוח לידי המפקח. על כן, תקומה גליל ממילא אינה נדרשת להוכיח שהיא שילמה למפקח בפועל.

17. לסיכום נושא תמורת הסכם הפיקוח: שקד ותקומה גליל הסכימו ביניהם כי שקד ישלמו לתקומה את סכום תמורת הסכם הפיקוח, 15,080 ₪. שקד לא שילמו כאמור, ועליהם לשלם.

18. הנני דוחה את טענת תקומה לריבית על סכום הסכם הפיקוח בשיעור של 1% לחודש. הרי לטענת תקומה עצמן הן פרעו, ובזמן לפי לוח התשלומים בהסכם הפיקוח, למפקח. מכאן שלשיטת תקומה עצמן, אין למפקח כל זכאות לריבית זו. לא נטען ולא הוכח כי בהסכמה בין שקד לבין תקומה לפיה שקד משלמים את סכום דמי הפיקוח לתקומה, הוסכם בנוסף כי אם תקומה תשלם למפקח בזמן אך שקד לא ישלמו לתקומה בזמן, תקומה זכאית לריבית מיוחדת זו או אחרת. תקומה זכאית להפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום זמ"פ של השיק שמסרו שקד עבור תמורת הסכם הפיקוח, ועד לפרעון החוב בענין זה בפועל.

כספי הסבסוד

19. אין מחלוקת על כך ששקד שילמו לתקומה גליל סך של 209,929 ₪ במסגרת חוזה תשתיות ציבוריות. לטענת שקד אסור היה לתקומה גליל לגבות מהם כאמור, שכן סכום זה חורג מהסכום שמותר היה לגבות מהם. לטענת שקד, החלטה 1180 של מינהל מקרקעי ישראל אשר לטענתם מהווה דין, קובעת כי המועצה האזורית תבצע את התשתיות הציבוריות והיא רשאית להטיל את ביצוע העבודות על הישוב החקלאי או על מי מטעמו. לטענת שקד, תקומה קיבלו על עצמן את ביצוע העבודות הללו מקיבוץ גונן. עוד טענו שקד כי החלטה זו של מינהל מקרקעי ישראל קובעת כי האגודה רשאית לגבות רק את ההפרש בין עלויות הפיתוח המאושרות לסכום הסבסוד. שקד טענו כי תקומה, אשר פעלו כאמור מטעם הקיבוץ, גבו מהם בנוסף לסכום שמותר היה לגבות מהם, את ערכו של הסבסוד של משרד הבינוי והשיכון שתקומה אף קיבלו לידיהן, בסך של 81,000 ש"ח. כך, לטענת שקד, תקומה קיבלו את סכום הסבסוד פעמיים: פעם משקד, ופעם נוספת מכספי הסבסוד. שקד מפנים לדבריו של מר שטמרמן מטעם תקומה בחקירתו הנגדית לפיהם המינהל באופן חריג מאד אישר לחברה לגבות את כל הסכום מראש כדי שלא יהיו דיירים עם חסר בביצוע; אולם, לטענת שקד, תקומה לא הראו סימוכין לאישור כזה של המינהל.

20. שקד מבהירים בסיכומיהם כי מתוך סכום הסיבסוד הם קיבלו, בסופו של דבר, 70,500 ₪ מהקיבוץ והמועצה האזורית. אציין כי זאת היתה במסגרת הסכם הפשרה בתביעת שקד בתיק זה שנכרת עם כל הנתבעים למעט תקומה, מיום 7.3.2018. כך, תביעתם של שקד נגד תקומה בענין הסבסוד עומדת על 10,500 ₪ בלבד.

21. שקד מציעים לחייב בסכום זה את תקומה גליל ואת תקומה החברה להתיישבות, יחד ולחוד. שכן, אמנם בעל החוזה שלהם בחוזה לתשתיות ציבוריות היא תקומה גליל בלבד; אולם לטענתם שמה של תקומה החברה להתיישבות מופיע כצד להסכם הפיתוח עבור פרויקט ההרחבה שנעשה מול הקיבוץ וקולחי הגליל; כך גם בהסכם עקרונות לפרויקט ההרחבה שנעשה עם קיבוץ גונן; וזאת, כאשר עו"ד יואל הלל שימש נאמן הן לתקומה גליל הן לתקומה החברה להתיישבות. שקד מצביעים בענין זה על כך שמר שטמרמן העיד כי תקומה החברה להתיישבות מחזיקה בתקומה גליל, ו"זה טכני", ועל כך שהוא קרא לשתי החברות יחד בשם הכללי המאוחד "תקומה" בסעיף 2 לתצהירו.

22. תקומה טענו כי יש לדחות את תביעת שקד על הסף, בהעדר עילה, כתביעה טרדנית וקנטרנית אשר מוגשת בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ותוך שיהוי. לטענת תקומה, תביעת שקד אינה אלה ניסיון מאוחר ליצור עילות לקיזוז מול תביעת תקומה גליל נגדם.

23. בענין הסבסוד טענו תקומה כי כל מטרתם של שקד היא לקבל בחזרה כספים ששילמו. לטענת תקומה, שקד העמיסו עילות ואמתלות משפטיות, אך התברר בעדותו של מוטי שקד שטענות שקד אינן נהירות לשקד עצמם. לטענת תקומה, המסמכים שצורפו לתצהירו של מוטי שקד מצביעים דווקא על כך שכספי הסבסוד אינם מצויים אצל תקומה. תקומה מצביעות על כך ששקד נמנעו מלהביא לעדות את מי שערכו את המסמכים עליהם הם הסתמכו, למרות שמדובר במסמכים שנערכו על-פי הנטען בידי הנתבעות הנוספות שנתבעו בתביעת שקד. לטענת תקומה שקד אף לא הגישו תעודות עובד ציבור בענין מסמכים אלה. על כן, לטענת תקומה כל המסמכים הללו הם חסרי ערך ראייתי. עוד טוענות תקומה כי יש לזקוף לחובת שקד אי-הבאת עדים אלה. זאת ביתר שאת, כאשר חלק מאותן נתבעות אחרות מסרו בישיבת קדם משפט בתיק זה כי כספי הסבסוד נמצאים במשרד השיכון ובמועצה האזורית, וכי אותן נתבעות, הן אלה שהיו צריכות להעבירם לידי שקד. עוד טענו תקומה כי תביעת שקד בענין כספי הסבסוד התייתרה עם כריתת הסכם הפשרה של שקד עם הקיבוץ והמועצה האזורית. כפי שכבר נזכר, תקומה טוענות כי המינהל אישר גביית כל סכום עלות הפיתוח מראש מהמשתכנים, כאשר כספי הסבסוד יועברו ממשרד השיכון למועצה האזורית ואל המשתכנים.

24. מקובלת עלי טענת שקד לפיה החלטות מינהל מקרקעי ישראל מכוח סעיף 3 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960 (כיום, החלטות רשות מינהל מקרקעין לפי אותו סעיף, וכאשר החוק כיום נקרא חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960) מהוות "דין" כהגדרתו בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (ראו ע"א (י-ם) 20101-07-10 חיים נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, פס' 44 (14.10.2011); לפי הגדרתו של "דין" בחוק הפרשנות, "דין" לרבות "חיקוק", ו"חיקוק" לרבות "תקנה", שהיא "הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פעל תחיקתי"). לפי סעיף 57ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת". מכאן, ששקד יכולים להסתמך על החלטה 1180 של מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל), אשר ניתנה מכוח סעיף 3 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, אשר היתה בתוקף במועדים הרלוונטיים לענייננו (ועד 4.4.2019), מבלי להגישה כראיה.

25. סעיף 4.6 להחלטה 1180 קבע "...במידה ומשרד ממשלתי משתתף בעלויות הפיתוח (להלן: 'סבסוד') כולן או חלקן, עלויות הפיתוח שאושרו על ידי המינהל יכללו את סכום הסבסוד. גובה הסבסוד לכל ישוב יפורסם באתר האינטרנט של המינהל והאגודה רשאית לגבות רק את ההפרש בין עלויות הפיתוח המאושרות לסכום הסבסוד"(ההדגשה הוספה).

26. סעיף 4.8 לאותה החלטה קבע כי "האגודה והמומלץ, יעבירו למינהל, כחלק ממסמכי הבקשה להקצאה את החוזה שנערך ביניהם ואת העתק הדיווח עליו לרשויות המס. המינהל יבדוק שאין בחוזה זה תנאים שונים מתנאי החלטה זו. המינהל לא יתיר לגבות במסגרת חוזה זה, סכומים מעבר לעלויות הפיתוח שאושרו על ידו, בהפחתת הסבסוד ויהיה רשאי במקרים אלה לשווק את המגרשים במכרז פומבי או להורות לאגודה לשנות את תנאי החוזה, לפי שיקול דעתו" (ההדגשה הוספה).

27. ראינו לעיל כי תקומה לא חלקו על כך שהן פעלו בענין בניית תשתיות כמי מטעם האגודה (קיבוץ גונן); טענתן היתה, כי שקד אינם יכולים להסתמך על המסמכים אליהם הם הפנו מבלי להגישם באמצעות עורכם, כי הטענות שנטענו בידי שקד אינן נהירות להם עצמם, וכי במקרה של ההרחבה בקיבוץ גונן המינהל אישר באופן חריג לגבות את מלוא עלות הפיתוח, כלומר מלוא עלות הפיתוח ללא ניכוי סכום הסבסוד, מהמשתכנים. אולם כפי שכבר נזכר, החלטה 1180 היוותה "דין" שהוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. ואף אם ה"ה שקד אינם מבינים דין זה, והטענות בעניינו נטענות בידי באות כוחם, אין בכך כדי לגרוע מזכויותיהם על פי אותו דין. החלטה 1180 קבעה בצורה ברורה כי האגודה – וכאן כאמור תקומה או מי מהן בבחינת מי מטעם האגודה – אינה רשאית לגבות אלא את עלויות הפיתוח בניכוי הסבסוד. תקומה, אשר לא הביאה אלא את עדותו היחידה של מנכ"ל ובעלים בתקומה מר שטרמרמן בענין אישור שנתן המינהל לגבות גם את סכום הסבסוד מהמשתכנים, לא הרימו את הנטל בענין זה. תקומה טענו כאמור בענין אי-העדת עדים בידי שקד; אולם משהדין קבע כי אסור היה לגבות את סכום הסבסוד ממשתכנים, לו חפצה תקומה להוכיח שניתן אישור חריג בידי המינהל, אלו תקומה שהיו צריכות להביא עדות, למצער בתעודת עובד ציבור, לפיה המינהל אישר באופן חריג לגבות את סכום הסבסוד מהמשתכנים. תקומה לא עשו כן.

אציין כאן כי תקומה זנחה בסיכומיה טענה המופיעה בכתב ההגנה המתוקן שלה, לפיה שקד חתמו במעמד החתימה על מערך החוזים (23.6.2011) על נספח לפיו "החברה תגבה עלות תשתיות בהתאם להחלטת ממ"י מיום 17/1/11" וכי באותה החלטה הותר לגבות גם את סכום הסבסוד מהמשתכנים. תקומה, לא הצביעה על כל מסמך המעגן החלטה של מינהל מקרקעי ישראל מיום 17.1.2011 (או בכלל) המתירה גביית סכום הסבסוד מהמשתכנים. כאן המקום לציין כ שקד צירפו לתצהיר העדות הראשית מטעמם עותק נטען של סיכום במינהל מיום 17.1.2011 (נספח כ'), אולם, כפי שכבר נזכר, תקומה טענו שמאחר שהמסמכים שצירפו שקד לא הוגשו באמצעות עורכם, אין להם משקל ראייתי. בהעדר הצבעה מצדה של תקומה על מסמך המעגן את טענותיהן שהמינהל אישר לגבות את סכום הסבסוד ממשתכנים, גם אם שקד חתמו על אותו נספח להסכם המפנה לפרוטוקול מיום 17/1/11 עם ממ"י, לא הוכח שמדובר בהסכמה לגביית סכום הסבסוד מהמשתכנים.

תקומה הביאה בסיכומיה את עדותו של מר שטמרמן לפיה רואים "בפרוטוקולים" שהמינהל נתן אישור חריג לגבות את סכום הסבסוד מהמשתכנים. מר שטמרמן לא פירט בעדות, ותקומה לא פירטו בסיכומיהן, לאלו "פרוטוקולים" התכוון מר שטמרמן. אולם אף אם לטובת תקומה אניח שהכוונה לפרוטוקול ישיבת המחוז הצפון של המינהל מיום 17.1.2011 אשר צירפו שקד (הנחה לטובת תקומה, שכן תקומה טוענת שאין למסמכים אלה שלא הוגשו באמצעות עורכם ערך ראייתי), ממילא לא מצאתי בו אישור המינהל לגבות את כספי הסבסוד משקד. באותו מסמך (נספח כ' לתצהירי העדות הראשית מטעם שקד) – אשר נושא תאריך 17.1.2011 החל כחמישה חודשים לפני שחתמו שקד על חוזים עם תקומה ביום 23.6.2011 – כתוב:

"הישיבה נקבעה בעקבות מס' תלונות מהמתיישבים ועצירת ההרחבה בשל כך:

....

ב. כספי הסיבסוד ממשב"ש לא קוזזו מההוצאות שנדרשים המשתכנים לשלם.

ג. הוצגו למינהל מסמכים המעידים על התקשרות וולנטרית עם הקבלן. יש לצרף תוספת להסכם (בין היזם לבין המשכתנים) המעידה כי זו אכן בחירתו של המשתכן, לאחר שניתנה לו האפשרות לבחור.

המינהל מעוניין להמשיך בהרחבה אך בהתאם לנהלים" (ההדגשה הוספה).

עוד סוכם באותו פרוטוקול כי משרד הבינוי והשיכון יחזיר את כספי הסבסוד דרך המועצה (פס' 5 לפרק "סוכם").

עינינו הרואות: צוין באותו פרוטוקול, מיום 17.1.2011 – כחמישה חודשים לפני ששקד חתמו על הסכמים מול תקומה – כי משתכנים (אחרים) התלוננו שכספי הסבסוד לא קוזזו. נוכח הצגת מסמכים לפיהם מדובר היה בהתקשרות וולונטרית, נכתב כי יש לצרף תוספת להסכם בין היזם לבין המשתכנים המעידה כי זו אכן בחירתו של המשתכן לאחר שניתנה לו האפשרות לבחור, וסוכם על מנגנון להחזרת כספי הסבסוד לדרך המועצה. אולם ראינו כי הובהר כי "המינהל מעונין להמשיך בהרחבה אך בהתאם לנהלים". הנהלים הם כאמור שאסור לגבות את סכום הסבסוד מהמשתכנים. כך שלפי פרוטוקול זה, לגבי משתכנים שכבר נגבו מהם כספי סבסוד שלא כדין לפני מועד אותה ישיבה, יש להחתימם על נספח לפיה זו הסכמתם – ולגביהם כספי הסבסוד יוחזרו אליהם ממשרד השיכון באמצעות המועצה; אולם בנוגע להמשך ההרחבה, הוא יתבצע "בהתאם לנהלים", לרבות איסור גביית סכום הסבסוד מהמשתכנים. משמע, עת החתימה תקומה את שקד על מערכת חוזים בחודש 23.6.2011, כחמישה חודשים לאחר הישיבה מושא הפרוטוקול, אסור היה לתקומה לגבות את סכום הסבסוד משקד. ובנספח עליו חתמו, אשר ממילא רק מפנה להחלטת ממ"י מיום 17/1/11" שמסדירה גבייה בהמשך ביצוע הפרוייקט "בהתאם לנהלים"; ואף בידיעתו של מוטי שקד בזמן חתימת הנספח שתקומה גובה את כספי הסבסוד ושקד יקבלו אותם בחזרה דרך המועצה (ע' 28 ש' 3-1) – אין כדי לגרוע מכך שאסור היה לתקומה לגבות כאמור. כל זאת אמרתי, כאמור, בהנחה לטובת תקומה שהן מפנות לפרוטוקול זה בדבריו של מר שטמרמן (שכן אחרת תקומה כלל לא הבהירה לאילו פרוטוקולים הן מפנות). תקומה – לא הוכיחה אישור של מינהל מקרקעי ישראל, בניגוד להוראות החלטה 1180, לגבות את סכום הסבסוד משקד.

28. לאור האמור, הנני קובע כי אסור היה, על-פי דין, לתקומה לגבות את סכום הסבסוד משקד (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). לפיכך, חייבת תקומה גליל להשיב את כספי הסבסוד שהיא גבתה (סעיף 31 לאותו חוק). לצורך המסקנה שאסור היה לתקומה לגבות את שווי הסבסוד משקד, אין כל נפקות לשאלה אם כספי הסבסוד "נמצאים" בכלל, או בפרט אם הם נמצאים כיום במשרד השיכון, במועצה האזורית או בשניהם, ואין צורך לדון בטענות שקד לפיהן תקומה קיבלה את כספי הסבסוד פעמים (פעם משקד ופעם מהרשויות). הכספים שעל תקומה להשיב אינם דווקא כספי הסבסוד שהגיעו ממשרד השיכון, אלא הכספים של שקד שהן גבו ביתר בגין פיתוח מבלי לנכות את סכום המשקף את אותו סבסוד. מאחר שבהסכם הפשרה של שקד מול נתבעות אחרות שקד כבר קיבלו את רוב הסכום הסבסוד, הם אינם תובעים כעת מתקומה אלא 10,500 ₪ מסכום הסבסוד. טענת תקומה בסיכומים לפיה מוטי שקד כביכול אישר בעדותו כי כבר קיבל לידיו את כל כספי הסבסוד (פס' 5), אינה נכונה.

29. איני רואה מקום לפטור את תקומה גליל מהשבה באופן חלקי או מלא (סעיף 31 לחוק החוזים) מעבר לפטור בענין 70,500 ₪ ששקד כבר קיבלו מאחרים. זאת, מהטעמים הבאים: פער הכוחות בין הצדדים – תקומה גליל היא חברה קבלנית ושקד היו מתיישבים, הגם שהיו מיוצגים בידי עורך דין; תקומה גליל כבר למעשה קיבלה פטור, ביחסים בינה ובין שקד, מהשבה של רוב סכום הגביה ביתר בזכות הצלחתם של שקד להיפרע בענין זה מצדדים אחרים; נוכח התנהלותן של תקומה, צודק שתקומה, ולא שקד, יישאו בסיכון שלא ניתן יהיה לקבל את כספי הסבסוד מהרשויות בסופו של דבר; וממילא, לגבי החלק הקטן של סכום הסבסוד אשר נתבע כיום מתקומה, לשיטת תקומה עצמן אפילו אין בפנינו מצב של שוקת שבורה, אלא הכסף נמצא לשיטתן במשרד הבינוי והשיכון, במועצה האזורית או בשניהם.

30. מקובלת עלי טענת שקד לפיה יש לחייב את תקומה גליל ותקומה החברה להתיישבות בגין הסכום בו עסקינן מתוך שווי סכום הסבסוד, יחד ולחוד. שקד הפנו לענין זה להסכם הפיתוח שנכרת בין מועצה אזורית גליל עליון, קולחי גליל עליון בע"מ, קיבוץ גונן ותקומה החברה להתיישבות, אשר צורף גם לתצהיר העדות הראשית מטעם תקומה (נספח 15). עיון בחוזה זה מעלה כי תקומה החברה להתיישבות נבחרה בידי הקיבוץ לבנות את הדירות (ה"הואיל" השישי), והמועצה האזורית מוסרת את עבודות הפיתוח לידי תקומה החברה להתיישבות (ה"הואיל" השביעי). עולה מדברים אלה, שמדובר בהסכם לפיו המועצה האזורית מטילה את ביצוע עבודות הפיתוח בפרויקט ההרחבה על תקומה החברה להתיישבות, כמי מטעמו של הישוב החקלאי, כאמור בסעיפים 4.2 ו-4.3 להחלטה 1180 הנזכרת. תקומה לא הסבירו כיצד זה, שבסופו של דבר התאגיד אשר כרת את חוזה התשתיות הציבוריות עם המתיישבים – החוזה לתשתיות ציבוריות שנחתם מול שקד – לא היה תקומה החברה להתיישבות, אלא תקומה גליל. אולם, כאמור, טענת תקומה בסיכומיהן לא היתה שהתאגיד שעליו הוטל ביצוע התשתיות (תקומה החברה להתיישבות) לא גבה דבר משקד (שכן חוזה התשתיות הציבוריות מול שקד נחתם בידי תקומה גליל); טענת תקומה היתה, שהן גבו גם גבו את שווי הסבסוד משקד, נוכח אישור חריג (שלא הוכח) לגבות גם את שווי הסבסוד מהם. וממילא מקובלת עלי טענת שקד לפיה מנכ"ל ובעלים בתקומה מר שטמרמן, הגדיר את תקומה גליל ואת תקומה החברה להתיישבות בשם הכללי "תקומה" (פס' 2) והצהיר כי "תקומה" חתמה על ההסכם עם הקיבוץ המועצה וקולחי גליל עליון בע"מ לביצוע עבודות פיתוח (פס' 31). עוד העיד כאמור מר שטמרמן כי ההבדל בין תקומה החברה להתיישבות לבין חברת הבת תקומה גליל הוא "טכני" (ע' 31 ש' 11).

31. הנני דוחה את טענות הסף של תקומה בענין הסבסוד. שקד העלו נגד תקומה כבר בשנת 2014, לפני שתקומה גליל הגישה את תביעתה, טענות בענין גביית דמי הסבסוד (מכתב באת כוחם מיום 15.12.2014, ת/11) והעלו טענות אלה גם בכתב הגנתם מפני אותה תביעה כבר בשנת 2015, ועלה מניתוח הטענות בענין הסבסוד לעיל כי אין מדובר בהעדר עילה או בתביעה טרדנית או קנטרנית, אלא עילה שאף נמצאה מוצדקת.

32. סיכום הטענות בענין הסבסוד: על תקומה גליל ותקומה החברה להתיישבות יחד ולחוד, לשלם לשקד סך של 10,500 ₪ בגין גביית כספי הסבסוד.

ליקויי בניה

33. שקד הגישו במסגרת תביעתם חוות דעת של המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא, ותקומה הגישו חוות דעת נגדית של המהנדס רונן שטרנברג. מונה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס גבריאל עמית. המינוי לא היה בהסכמה כאמור בתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן שקד שמרו על חוות הדעת מטעמם ואילו תקומה הודיעו כי אינן מתנגדות למינוי. המומחה מטעם בית המשפט הגיש את חוות דעתו ונחקר עליה בבית המשפט. שקד ביקשו מבית המשפט להעדיף את חוות הדעת מטעמם, ולחילופין טענו בענין סוגיות פרטניות, עליהן אעמוד להלן. תקומה סמכו ידיהן בסיכומיהן על חוות הדעת מטעם בית המשפט.

מעקה ברזל באזור שטח החניה

34. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי נדרש לבצע חגורת בטון מתחת למעקה הברזל בשטח החניה, אולם הוא דחה את דעתו של המומחה מטעם שקד לפיה לצורך כך יש לפרק את מעקה הברזל. שקד מפנים לתקן 1142 "מעקים ומסעדים" (ת/1), וטוענים כי מדובר ב"מעקב מורכב" לפי סעיף 3.8 לתקן. לטענתם, לפי סעיף 7.1.2 לתקן זה, כאשר אדם יכול לדרוך על מעקה הבטון או כשיש בין מעקה מתכת לבין מעקה הבטון חלל שגובהו גדול מ-1.2 ס"מ ואורכו גדול מ-4.5 ס"מ (כאמור בהערת שוליים 8 לתקן), גובה המעקה ייחשב כגובהו של מעקה המתכת בלבד (פס' 88 לסיכומיהם). שקד עומדים על כך שלפי חוות דעת המומחה מטעמם נדרש כי גובה מעקה הברזל מעל לחגורת הבטון יהיה 110 ס"מ (פס' 92 לסיכומיהם). שקד מפנים לדברי המומחה מטעם בית המשפט בחקירתו לפיהם "אפשר להסתפק בחגורה בגובה 10-15 ס"מ ואז המעקה נשאר תקני" (ע' 12 ש' 24-23), שכן גובה מעקה הברזל הוא 120 ס"מ (פס' 89 לסיכומיהם). 120 – 10 = 110. אולם לטענת שקד, בניגוד לעמדת המומחה מטעם בית המשפט, אין להסתפק בחגורת בטון בגובה 10-15 ס"מ, כי נקבעה בתכנית היתר הבניה, שהיא, לטענתם, המחייבת את תקומה, חגורת בטון בגובה של 23 ס"מ.

35. תקומה הפנו בסיכומיהן לדברי המומחה מטעם בית המשפט בחקירתו על חוות דעתו, לפיהם, בין היתר, אילו תקומה גליל היתה בונה את חגורת הבטון בגובה 23 ס"מ, אותו גובה לא היה תקני.

36. לא מצאתי שיש מקום לקבל את טענות שקד בענין הצורך לפרק את מעקה הברזל. אמנם ניתן להסיק מתכנית היתר הבניה (ת/5) כי גובה חגורת הבטון הוא 23 ס"מ (השוו, בתרשים חזית 4 בתכנית ההיתר, בו מופיע המעקה, בין הגובה +87.42 המסמן את תחתית חגורת הבטון הרשום בצד שמאל של החגורה, לבין הגובה +87.65 המסמן את הקו העליון של מעקה הבטון בצד ימין). אניח כאן, לצורך הדיון בלבד, שתכנית היתר הבניה, היא התכנית אשר מחייבת את תקומה במערכת החוזית בין תקומה לבין שקד (ועל כך יורחב בהמשך). גם בהנחה זו, המומחה מטעם בית המשפט העיד כי ממילא חגורת בטון בגובה 23 ס"מ לא היה תקני אילו היתה נבנית, ושקד לא הראו אחרת בסיכומיהם:

"ש. התובעים טענו שיש מידות ושיש תכנון ספציפי לגבי נושא בטיחותי והוא גובה מעקה וחגורת בטון שתחתיו, אין ספק שזה לא מה שבוצע, מה אמורה להבין ממה שאתה אומר כרגע שמצדיק את אי קיום דרישות ההיתר, אמרת שזה לא בוצע לפיו, אנו רוצים לבצע לפיו אנחנו רוצ[ים] לשמור מרווח של 23 ס"מ בין []משטח הדריכה לבין 110 ס"מ של המעקה המתוכנן, והמרווח הוא 23 ס"מ, השאלה שאתה לא רוצה לחסוך לכל הצדדים, אתה רוצה לחסוך לנתבעת את העלות הנוספת של עוד כמה אלפי ₪, ורק כדי שאנחנו לא נבצע את זה לפי דרישות התקן ודרישות ההיתר, נכון או לא

ת. לא נכון בכלל. התביעה לא התייחסה כלל בחוו"ד שהגישה לגובה של 23 ס"מ שאמור להיות, רק כדי לסבר את הדעת, הגובה הזה לא עומד בתנאי התקנים. ואם היו מבצעים את זה והיה נשאר הגובה הזה הוא בפירוש לא תקני, קשה לי כרגע לצטט את הסעיף של התקן, אני אומר את זה על בסיס ניסיון של 49 שנים במקצוע. הבעיה שזיהיתי על פי חוו"ד ועל פי ביקור בשטח, נובעת מטענה לגבי סוג המשטח אם זה אבנים משתלבות או אספלט והשיפועים הקיימים של המשטח, הדברים באים לידי ביטוי חוו"ד, כדי לתקן את השיפועים רק לצורך העניין הזה צריך לצקת חגורה מינימלית בהיקף כדי לתמוך את השכבה הנוספת של האספלט כדי לתקן את השיפועים וזה הכל, אני לא בא בחוות דעתי חס וחלילה להפלות צד זה או אחר, אני פרקטי ואמיתי וכמו שאמרתי מקודם בעל ניסיון רב, אין שום צורך לפרק את המעקה ולסבך את כל הדברים חגורה קטנה של 10-15 ס"מ גג בהיקף נותנת את המענה המתאים למקרה שהצגתי" (ע' 13 ש' 24-7).

37. זאת ועוד: עולה מעדותו של המומחה מטעם בית המשפט כי הטופוגרפיה במקום ממילא שונתה בביצוע הבניה, באופן ההופך חגורת בטון בגובה 23 ס"מ לבלתי רלוונטית:

"איפה את רואה את זה? כן ראיתי. זה לחגורה זה תנאי הקיר התומך וזה כתוב, את צודקת שזה 23 ס"מ זה לא משמעותי, היות והרשות שינתה את פני הטופוגרפיה, וצריכים להתאים את עצמנו לתכנון של הרשות המקומית..." (ע' 14 ש' 12-10).

38. אוסיף. חוזים יש לקיים, ואיני מקל ראש ברצונם של שקד לעמוד על ביצוע כל רכיב לפי הגדרתו בחוזה. אולם משעולה מעדותו של המומחה מטעם בית המשפט הן כי חגורת בטון בגובה 23 ס"מ בפירוש אינה תקנית (ושקד לא הראו אחרת); הן כי הטופוגרפיה השתנתה במקום כך שחגורה בגובה 23 אינה נחוצה; הן כי ניתן לבצע חגורת בטון בגובה 10 ס"מ מבלי לפרק את מעקה הברזל כך שמעקה הברזל יוותר תקני לחלוטין (בגובה 110 ס"מ מעל הבטון); וכאשר שקד לא טענו כיצד הם נפגעים באופן מעשי מחגורה בגובה 10 ס"מ חלף גובה 23 ס"מ, אני רואה לנכון לפנות גם לדברים אלה של המומחה מטעם בית המשפט, לפיהם ניתן לצקת חגורה "ומבלי לפרק את המעקה, דבר שלא יתן שום תרומה לאף אחד מהצדדים. אף אחד לא יהנה מזה, הפתרון שהצעתי פותר את הבעיה" (ע' 12 ש' 11-9).

39. לאור כל האמור אני דוחה את טענות שקד לפיהן יש להוסיף לסכום שנקבע בחוות הדעת מטעם בית המשפט עלויות הנובעות מביצוע חגורה בגובה 23 ס"מ (להבדיל מהחגורה שהציע המומחה מטעם בית המשפט), לרבות עלויות מהצורך הנטען לפרק את מעקה הברזל ולהתקינו מחדש (חלף בניית החגורה בבסיס המעקה הקיים ללא פירוקו, כדעת המומחה מטעם בית המשפט, תוך שמירה על הגובה התקני של מעקה הברזל שיישאר מעל הבטון).

אבן משתלבת בחניה

40. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי יש לתקן שיפוע במגרש החניה באמצעות שכבת אספלט. שקד טוענים, על בסיס חוות הדעת מטעמם, כי יש לרצף את החניה באבן משתלבת כפי שמסומן בתכנית היתר הבניה (ראו את תכנית הפיתוח שבתכנית ההיתר ת/5). לטענת שקד, טעה המומחה מטעם בית המשפט כאשר קבע בסעיף 8 לחוות דעתו כי "לעניין הגימור של משטח החניה, אבנים משתלבות או אספלט, הרי שפרוט שכזה לא בהכרח ניתן בתכנית היתר הבניה ולעומת זאת פרוט שכזה ניתן במפרטים של הסכם/חוזה הבניה" (פס' 103 לסיכומיהם).

41. תקומה הפנו לעדותו של מוטי שקד לפיה אף לשיטתו שלו לא מגיעה לשקד אבן משתלבת בחניה:

"ש. עורכת הדין שלך בחקירה נגדית או טענה שאתה חושב שמגיע לך אבן משתלבת בחניה, נכון?

ת. או משתלבת או בטון.

ש. אראה לך שבמפרט כתוב אספלט אתה מקבל את זה?

ת. אם כתוב אז כן. אציין כי גם אספלט צריך לדעת לשים ולדאוג שהשיפו[ע]ים כלפי חוץ ולא אל תוך המגרש.

ש. מראה לך את המפרט הטכני שאתה חתום עליו. תוכל לקרוא את סעיף 4(9)(1). האם נכון שכתוב אספלט?

ת. כן

ש. האם נכון שבמסגרת בר"ל הלנת על כך שאין שיפוע, לא שהאספלט לא בסדר

ת. שיפוע נוצר משכבה עליונה

ש. לא כתבת שמגיע לך משתלבת

ת. בגלל השיפועים" (ע' 25 ש' 13-1).

תקומה טוענות כי עולה מעדות זו כי שקד עצמם אינם יודעים להסביר את הפערים שהם טוענים להם בענין אבן משתלבת. עוד טוענות תקומה לשיהוי ניכר בהעלאת הטענה בדבר אבן משתלבת, אשר הועלתה שנים לאחר השלמת בניית הבית וכשנתיים לאחר שתקומה גליל הגישה את תביעתה נגד שקד. לטענת תקומה, מוטי שקד לא ידע להסביר את השיהוי הניכר בהעלאת הטענה בענין אבן משתלבת.

42. אני דוחה את טענת שקד לפיה יש לדחות את עמדת המומחה מטעם בית המשפט בנוגע לציפוי באספלט, להבדיל מאבן משתלבת.

43. באת כוח שקד ציטטה בסיכומיהם מהחוזה הרלוונטי (חוזה משתכן-קבלן), כדלקמן, בענין מעמד תכנית ההיתר בחוזה בין הצדדים:

"חוזה משתכן קבלן, נספח 5 לתצהיר שטרמרמן, מגדיר בסעיף 2 'תכנית מיוחדות למשתכן' כ-'תכניות בית המגורים שהוזמן ונבחר ע"י המשתכן'. בסע' 3 כתוב על נספחים המהווים חלק בלתי נפרד מהחוזה, וביניהם נספח א: 'תכנית ההגשה לועדה המקומית (אשר תהווה תכנית מכר).' עוד כתוב בסע' 3 סיפא: 'נספחים שאינם מצורפים לחוזה אך מוסכם לאמצם, ושהינם חלק בלתי נפרד מחוזה זה, אלו הם החוזים והתקנים כמפורט בסעיף 4 להסכם זה.' בסע' 4.א. כתוב: '...על הקבלן לבנות את בית המגורים עבור המשתכן לפי תכנית ההגשה, המפרטים והוראות הדין המחייבות....'; בסע' 5.א כתוב: 'המשתכן מזמין בזאת מהקבלן לבנות עבורו על המגרש, בתמורה למחיר החוזי, בית מגורים מדגם..... בהתאם לתכנית ההגשה שתוגש לוועדה המקומית, והמפרט הטכני.'; בסע' 5.ב כתוב: 'תכנית ההגשה לועדה המקומית, החתומה על ידי המשתכן והקבלן ומאושרים על ידי הועדה המקומית מהווה תכנית מכר ונספח לחוזה משתכן- קבלן... עם חתימתו על היתר הבניה מוותר המשתכן על כל טענה של אי התאמה בין תכנית ההגשה לתכניות אחרות שהוצגו לו...'; בסע' 5.ג כתוב: '...מתחייב הקבלן, לבנות ולהקים על המגרש את בית מגורים עבור המשתכן, וכן פיתוח המגרש כולל גבולות המגרש לפי תכנית הפיתוח' (פס' 80 לסיכומיהם, ההדגשות במקור).

דא עקא, מדובר בציטוט חלקי. מסיפה הציטוט לעיל עולה הרושם שלהבדיל מסעיף 5.א לחוזה בענין בית המגורים עצמו המפנה גם לתכנית ההיתר וגם למפרטים, סעיף 5.ג לחוזה שעניינו פיתוח המגרש כביכול מפנה רק לתכנית ההיתר ולא למפרטים. אולם ציטוט מלא של סעיף 5.ג הנזכר מעלה כי הוא מפנה לא רק לתכנית ההיתר, אלא גם למפרטים:

"...מתחייב הקבלן, לבנות ולהקים על המגרש את בית מגורים עבור המשתכן, וכן פיתוח המגרש כולל גבולות המגרש לפי תכנית הפיתוח. הקבלן מתחייב לבצע את כל העבודות הכל בהתאם לאמור בחוזה זה לרבות נספחים, המפרטים הכללים והתקנים הישראלים לרבות ביצוע בדיקות ממ"ד ובדיקות בטון ואחרות כנדרש על פי התקנות/תקן או לצורך קבלת טופס 4.

למען הסר ספק המחיר החוזי אינו כולל את עבודות הפיתוח הכללי והציבורי" (נספח י' לתצהיר העדות הראשית של מוטי שקד, ההדגשה הוספה).

עינינו הרואות, כי לא רק בענין בניית הבית עצמו אלא בענין פיתוח המגרש, החוזה מפנה לא רק לתכנית ההיתר אלא גם למפרטים. ואכן, כטענת תקומה, במסמך שאף שקד הפנו אליו כמפרט החוזה, קובע סעיף 4.9.1: "ריצוף משטח החניה: אבן משתלבת או בטון מסורק או אספלט, ע"פ החלטת החברה" (נספח י"א לתצהיר מוטי שקד שהוגש ביום 4.12.2018, ע' 8 בנספח).

44. מה גובר ביחסים בין הצדדים לחוזה מושא ענייננו, תכנית ההיתר או שמא המפרט? כעת יובאו סעיפים 5.א עד 5.ג לחוזה משכתן-קבלן, יחד:

5. בתי מגורים:

א. המשתכן מזמין בזאת מהקבלן לבנות עבורו על המגרש, בתמורה למחיר החוזי, בית מגורים מדגם_________בשטח כ500 מ"ר בהתאם לתכנית ההגשה שתוגש לוועדה המקומית, והמפרט הטכני.

במקרה של סתירה בין האמור בתכנית ההגשה ובין המפרט, יגבר האמור במפרט.

ב. תכנית ההגשה לועדה המקומית, החתומה על ידי המשתכן והקבלן ומאושרת על ידי הועדה המקומית מהווה תכנית מכר ונספח לחוזה משתכן- קבלן. תכנית זו, המפרט הטכני והשינויים לתכניות ו/או למפרט כפי שסוכמו בין הצדדים, ממצים את כל ההסכמות בין הצדדים ומבטלים כל מצג או תכנית (בכתב או בעל פה) שהוצגה למשתכן על ידי הקבלן או ע"י גורם אחר. עם חתימתו על היתר הבניה מוותר המשתכן על כל טענה של אי התאמה בין תכנית ההגשה לתכניות אחרות שהוצגו לו או שהתקבלו אצלו טרם מועד חתימת ההיתר.

מוסכם כי המשתכן יהיה רשאי לעיין בתכנית החשמל ו/או בתכנית עבודה שיוכנו עבור הקבלן, אולם תכניות אלה לא יהוו חלק ממסמכי הסכם זה.

ג. בתמורה להתחייבויות המשתכן לפי הסכם זה, מתחייב הקבלן, לבנות ולהקים על המגרש את בית מגורים עבור המשתכן, וכן פיתוח המגרש כולל גבולות המגרש לפי תכנית הפיתוח. הקבלן מתחייב לבצע את כל העבודות הכל בהתאם לאמור בחוזה זה לרבות נספחים, המפרטים הכללים והתקנים הישראלים ולרבות ביצוע בדיקות ממ"ד ובדיקות בטון ואחרות כנדרש על פי התקנות/תקן או לצורך קבלת טופס 4.

למען הסר ספק המחיר החוזי אינו כולל את עבודות הפיתוח הכללי והציבורי" (נספח י' לתצהיר העדות הראשית של מוטי שקד, ההדגשה הוספה).

עינינו הרואות כי סעיף 5 לחוזה משתכן-קבלן שאליו מפנים שקד לענין התוקף המחייב של תכנית היתר הבניה, לא רק מציין בנוסף את המפרטים אלא קובע כי "במקרה של סתירה בין האמור בתכנית ההגשה ובין המפרט, יגבר האמור במפרט". במפרט, גם על-פי העתקו אליו הפנו שקד וגם על-פי הודאתו הברורה של מוטי שקד בחקירה נגדית, נקבע כי אופן ריצוף שטח החניה, בין באבן משתלבת, בין בבטון מסורק או ובין באספלט, הוא "ע"פ החלטת החברה".

לא נעלם מעיני כי התניה לפיה המפרט גובר על תכנית ההגשה (תכנית ההיתר), מופיעה בסעיף-קטן א' ולא בסעיף-קטן ג' לסעיף 5 לחוזה זה. קריאת סעיף 5 כמכלול מעלה כי אותה תניה לפיה המפרט גובר על תכנית ההיתר חלה לא רק בענין מבנה הבית אלא גם בענין הפיתוח. שכן, סעיף 5 עניינו "בתי מגורים", וענין הפיתוח לא הופרד מענין בתי מגורים בסעיף אחר. הקריאה מעלה כי סעיף-קטן א' הוא סעיף-קטן כללי בענין ההתקשרות לבניית הבית במובן הרחב, וסעיף-קטן ג' עוסק, כחלק מעניין בניית הבית, בביצוע תכנית הפיתוח במגרש. על כן, התניה בסעיף-קטן א' לפיה המפרט גובר על תכנית ההיתר חלה גם על סעיף-קטן ג' העוסק, במסגרת עסקת הבניה, בתכנית הפיתוח. אוסיף ואציין לענין זה, שלא נכתב בסעיף-קטן ג' כי דווקא תכנית ההיתר גוברת על המפרט. שקד גם לא הצביעו על כל תכלית (סובייקטיבית או אחרת) לפיה רק בעניין מבנה הבית המפרט יגבר על תכנית ההיתר, ואילו בעבודות הפיתוח במגרש המפרט לא יגבר, אלא דווקא תכנית ההיתר תגבר.

שקד טוענים, למעשה כטענה חלופית, כי אם תקומה רשאית לבחור את אופן ריצוף שטח החניה, הרי בכך שסומנה בתכנית ההיתר אבן משתלבת היא כך בחרה, ולמען הזהירות יש לפרש נגד המנסח לפי סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. אני דוחה טענה זו. שכן כאמור לפי החוזה מושא ענייננו, היחסים בין המפרט ותכנית ההיתר אינם אופקיים. ההוראה בענין זכות החברה לבחור במפרט אינה מפנה לתכנית ההיתר כמקום הבחירה. היחסים בין המפרט ותכנית ההיתר הם אנכיים: ביחסים החוזיים שבין הצדדים (וכפוף אמנם לכל דין), סעיף 4.9.1 למפרט, אשר מותיר לחברה את זכותה לבחור, גובר על תכנית ההיתר.

שקד הפנו לדבריו של כבוד השופט נ' סולברג ב- ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס, פסק 8 (11.2.2014), בענין תניה בהסכם מכר לפיה הנכס נמכר במצבו AS IS לפיהם:

"תניה מסוג זה – היא תניה שכיחה בהסכמי מכר, וחסרונותיה בצִדה. בהקשר זה, אפנה לדבריו של חברי השופט ח' מלצר בע"א 2286/07 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' רפאילי (28.3.2011): 'אין באמור... כדי לגרוע מהכלל המניח...כי: "אך סביר הוא לצפות שמוכר לא ימכור...בניגוד להיתר הבניה המחייב אף אותו, ולא רק את הקונה"...מכל מקום ראוי שהמוכר יודיע לקונה במפורש את תנאי היתר הבניה שקיבל בהקשר לנכס שבו מתעניין הקונה בכח...' (שם, סיפא לפסקה (א))" (ההדגשה הוספה).

אותה פרשה עסקה בחריגות בניה אשר לא גולו בידי המוכר. בענייננו, ראשית, אין עסקינן בתניה לפיה שקד קנו את הנכס במצב AS IS. שנית, לטענת שקד עצמם, צוין מפורשות בהסכם כי תכנית ההגשה מהווה חלק מהחוזה, כך שאין לומר שהמוכר לא גילה להם את תנאי ההיתר. שלישית, בענין בו עסקינן כאן, ריצוף שטח החניה באספלט או באבן משתלבת, אין מדובר בעבירת בניה בדמות בניה ללא היתר או תוך חריגה מהיתר. ראו תקנה 31 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014), המתירות ריצוף בחצר ללא היתר (בסייגים המפורטים שם). כלומר, אין בפנינו חשש לאי-חוקיות שתשפיע על פרשנות החוזה בענין המדרג בין המפרט לבין תכנית ההיתר. רביעית, וכאמור, הוסכם בין הצדדים בענייננו כי המפרט גובר על תכנית ההיתר.

שקד הפנו לדבריו של מר שטמרמן בחקירותו הנגדית לפיהם "בונים לפי ההיתר". לא מצאתי כי אמירה זו, שנאמרה בהקשר של שאלה אם מגישים תכנית למכרז, גורעת מזכויות תקומה על-פי החוזה, לבחור את דרך ריצוף משטח החניה.

45. בית המשפט, ולא מהנדס מטעם בית המשפט, פוסק בענין הפרשנות המשפטית של החוזה, אולם משמצאתי כי המומחה מטעם בית המשפט קלע לפרשנות הנכונה של החוזה עת הסביר כי המפרט אינו מחייב אבן משתלבת בשטח החניה, לא מצאתי מקום לדחות את חוות דעתו לפיה יש לבצע את החיפוי הנדרש בשטח החניה באספלט. רק בבחינת למעלה מן הנדרש, ולענין טענת תקומה בדבר חוסר תום לבם של שקד בהעלאת הטענה לגבי אבן משתלבת, אציין כי אכן עולה באופן די ברור מעדותו של מוטי שקד שהוא כלל לא מלין על העדר אבן משתלבת, אלא העניין מבחינתו – אשר אינו במחלוקת כיום – הוא בעצם הצורך לרצף מחדש את שטח החניה עקב שיפועים, בין באבן משתלבת בין באספלט.

פילרים

46. שקד טוענים כי המומחה מטעם בית המשפט טעה עת נמנע מלהכיר בתיקון הנדרש לפי חוות דעת המומחה מטעמם, בענין פילרים: לא בוצע פילר אשפה, וברזי מים ושעון מים הותקנו מחוץ לפילר. לטענתם המומחה מטעם בית המשפט אישר כי הפילרים בוצעו תוך אי התאמה לתכנית ההיתר, אולם הוא העיד כי מיקומם יכול להיות שונה מתכנית ההיתר, וכי חברת החשמל רשאית לשנות את מיקום הפילר. עם זאת, לטענתם, המומחה מטעם בית המשפט אישר כי לא הוצגה לו כל דרישה שהעמידה חברת החשמל או הרשות המקומית בענין שינוי מיקום פילרים. עוד טוענים שקד כי המומחה מטעם בית המשפט טעה עת כתב בחוות דעתו כי המומחה מטעם שקד לא הפנה לתקנות בענין פילרים. שקד טוענים בנוסף, כי המומחה מטעם בית המשפט טעה עת העיד כי העובדה שניתן טופס 4 לבית מוכיחה שפילרים מתאימים מבחינתה של הרשות. נטען, כי המומחה מטעם בית המשפט אמר כי "הבניה עצמה, הוצאה לפועל של הבניה לא מתבצעת לפי תכנית היתר הבניה".

47. לא מצאתי התייחסות לנושא הפילרים בסיכומי תקומה.

48. עיון בחוות הדעת מטעם שקד (סעיף 6) ובחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט (ע' 9) מעלה, כטענת שקד, כי בענין פילר אשפה טעה המומחה מטעם בית המשפט עת קבע כי המומחה מטעם שקד לא הפנו לתקנות ספציפיות. המומחה מטעם שקד הפנה לפריטים 6.10-6.12 בתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (פריטים בתוספת אשר הותקנו בשנת 2008, ק"ת 6721, 74, ובוטלו בשנת 2019). פריט 6.02(ד) לאותה תוספת קבע "לכלי אצירת אשפה ייבנה מבנה שיאפשר את הצבתו ותפעולו". פריט 6.03 לאותה תוספת קבע כי "מבנה לאחסון כלי אצירת אשפה יוצב בתחום הנכס, למעט באזורים עם מבנה טופוגרפי משופע, כאשר נדרשת הקמת מבנה ריכוז אשפה משותף בעבור כמה בניינים". המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו כי הרשות המקומית הציבה את המתקן לאצירת אשפה אצל השכן. מקובלת עלי טענת שקד לפיה בכך שסומן כלי לאצירת אשפה בתכנית ההיתר המהווה חלק מהחוזה בין שקד לבין תקומה, היה על תקומה לבנות אותה בהתאם להיתר. אף בהנחה שהרשות המקומית רשאית לשנות את מיקום כלי אצירת האשפה, הרי בכך שתכנית ההיתר אושרה בידי הרשות המקומית היא אישרה מיקום זה, ולא הוצגה כל אסמכתא לכך שהרשות דרשה שינוי מיקום (ראו ע' 15 ש' 26-24). לא מצאתי שיש בטענות תקומה בענין שיהוי כדי להביא לדחיית טענות שקד בענין זה. זכותה של חברה קבלנית לתבוע את תמורת החוזה מהלקוח, אולם זכותו של הלקוח להתגונן בין היתר תוך הצבעה על פגמים בעבודה שבוצעה בידי החברה הקבלנית. טענת תקומה בענין נזק ראייתי שנגרם להן נטענה בעלמא, וללא פירוט למשל בענין ניסיון להביא לעדות את בעל המקצוע אשר קבע את מקום הפילר בפועל. מקובלת עלי גם כן טענת שקד לפיה, אף אם הרשות המקומית לא עמדה בעת מתן טופס 4 על המיקום של מתקן לאצירת אשפה לפי תכנית ההיתר, הרי ביחסים החוזיים שבין שקד לבין תקומה, זכאים שקד לעמוד על ביצועו בהתאם לתכנית ההיתר.

49. המומחה מטעם שקד העמיד את העלויות בענין זה על סך 8000 ₪. בחוות הדעת מטעם בית המשפט אין תמחור אחר, וכאמור לא מצאתי טענות בענין פילרים בסיכומי תקומה. על כן הנני קובע כי תקומה גליל חייבת לשקד את סכום 8000 ₪ בגין פילרים לפי חוות הדעת מטעם שקד.

מעקה מפני נפילה לתהום

50. בסעיף 7 לחוות דעת המומחה מטעם שקד, עמד המומחה מטעמם על כך שבגבול האחורי של המגרש יש שורת אבנים וכי בהמשך לכיוון הוואדי, בשטח ציבורי, ישנה שורת אבנים נוספת אשר מעברה מפל גובה המהווה סיכון. המומחה מטעם שקד הבהיר כי בכל הנוגע למעקה המתוכנן בגבול האחורי של המגרש, שקד ביקשו גדר רשת חלף מעקה וכי בקשתם בענין זה אושרה. המומחה מטעם שקד קבע כי ישנן שתי אפשרויות – אחת, הוספת מעקה לאורך המסלעה הסמוכה לוואדי, והשניה, הצבת מעקה ברזל אחד בגבול האחורי של המגרש (חלף גדר הרשת) ומעקה ברזל נוסף לאורך המסלעה הסמוכה לוואדי. המומחה מטעם שקד קבע כי כדי ליצור התאמה לתכנית הקובעת והמחייבת דרושים שני מעקי ברזל, אחד בגבול המגרש, והשני לאורך המסלעה הסמוכה לוואדי.

51. המומחה מטעם בית המשפט תהה בחוות דעתו, אם שקד ביקשו גדר רשת והבקשה אושרה, מדוע יש לתבוע ביצוע המעקה. בנוגע לשטח הציבורי קבע המומחה מטעם בית המשפט שאין מחויבות כלשהי לבצע עבודה, שכן עבודה בשטח הציבורי חלה על הרשות המקומית בלבד (ע' 9). עוד ציין המומחה מטעם בית המשפט, תוך צירוף תמונה, כי בביקורו לא מצא שום מדרון מסוכן בחלק האחורי ולכן הוא לא מצא צורך בביצוע הגנה בטיחותית כלשהי למעט תיחום גבול המגרש (ע' 10), והוא לא מצא מקום לביצוע כל דבר נוסף.

52. שקד טוענים כי בתמונה הנזכרת בחוות הדעת מטעם בית המשפט ניכר כי קיימת סכנת נפילה אל תהום. נטען, כי תקומה מופקדות על פיתוח השטח הציבורי; תפקידן לספק לשקד בית עם סביבה בטוחה; וחובתן להתקין מעקה ברזל כדי להגן על ילדים, המשחקים במגרש ובסביבת הבית ואינם מודעים לסכנה. באות כוח שקד טענו כי המומחה מטעם בית המשפט אישר בחקירתו כי נוכח מסלעה לבדה "ברור שללא מעקה זה סכנה". לטענתן גם גדר הרשת במקום אינה מגנה מפני נפילה. הן טוענות שבתכנית ההיתר נדרש מעקה ברזל במגרש האחורי ולאורך המסלעה על סף התהום. נטען כי אין מקום שתקומה יפיקו תועלת מבקשתם המאוחרת של שקד להקמת גדר במקום מעקה, בקשה אותה נאלצו שקד לבקש לאחר שתקומה נמנעו מלהתקין את מעקה הברזל הנדרש. שקד מפנים לפסיקה לפיה גם מקום שקבלן בנה בהתאם לתכנית הבניה, נוכח סיכון ברור עליו להימנע מיצירת סיכון, כאשר הובאה באותה פסיקה דוגמה לפיה גם אם מתוכננת מרפסת ללא מעקה, על הקבלן לפעול למניעת סיכון (ע"א 3573/15 פלוני י' יפים פרידמן ובניו (4.6.2017)).

53. תקומה הפנו לענין המעקה לעדות המומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט העיד כדלקמן:

"ש. תאשר לי שהשטח הצמוד הזה יש אליו גישה לילדים והוא מוגן מכיוון הוואדי על ידי מסלעה

ת. לא נכון, זה לא המצב בשטח.

ש. אני שואלת על התכנית

ת. לפי התכנית אני לא מתווכח עם התכנית, השאלה מיותרת.

ב"כ התובעים [שקד]: אני מפנה לת/2 שהוגש מקודם, צילמתי של הדרישה של מעקה ברזל תקני 110H לכן לא מצאתי.

ש. תאשר לי שהמסלעה הקיימת בתכנית, לא יכולה להוות הגנה ללא מעקה

ת. אני מבקש סליחה, אני לא יודע איך לענות, זה נטול מהמציאות בכלל, ברור שללא המעקה זה סכנה, אבל אין מצב כזה, זה לא הטופוגרפיה בשטח, זה כן מופיע בחוות דעת שלי, אין פה מסלעה בכלל. אני מפנה לעמ' 10 לחוות דעת, הטופוגרפיה מראה שאין מסלעה, קיר, על סמך הנתונים הרשות נתנה טופס 4, הנתבעים הגישו בקשה לשנות את הגדר ולגבי כך יש אישור

ש. אתה יודע שמי שהגיש את הבקשה זה התובע [שקד] כדי להקטין את הנזק

ת. לא

ש. האם ראית מסמכים כלשהם שלפיהם הנתבעת [תקומה] היא זו שהגישה את הבקשה וביקשה ואישרו לה וביצעה

ת. לא ראיתי, זה לא רלוונטי, טופס 4 ניתן על סמך משהו

ש. האם הכל היה אחרי מתן טופס 4

ת. לא יודע" (ע' 16 ש' 33 – ע' 17 ש' 17).

54. אני דוחה את טענות שקד בענין מעקים מאחורי ביתם. ראשית אין מנוס מלציין את הדרך שבה הוציאו באות כוח שקד את דבריו של המומחה מטעם בית המשפט לפיהם "ברור שללא מעקה זה סכנה", מהקשרם. כפי שראינו לעיל, תשובתו של המומחה מטעם בית המשפט היתה:

"אני מבקש סליחה, אני לא יודע איך לענות, זה נטול מהמציאות בכלל, ברור שללא המעקה זה סכנה, אבל אין מצב כזה, זה לא הטופוגרפיה בשטח, זה כן מופיע בחוות דעת שלי, אין פה מסלעה בכלל. אני מפנה לעמ' 10 לחוות דעת, הטופוגרפיה מראה שאין מסלעה, קיר, על סמך הנתונים הרשות נתנה טופס 4, הנתבעים הגישו בקשה לשנות את הגדר ולגבי כך יש אישור" (ההדגשה הוספה).

55. בטיעוניהן של באות כוח שקד, נעשה שעטנז בין סוגיית מעקה ברזל בגבול האחורי של המגרש, לבין סוגיית מעקה ברזל בשטח הציבורי לאורך המסלעה הנטענת בוואדי. כעת אפריד את חוטי הצמר מחוטי הפשתים.

56. בכל הנוגע למעקה ברזל בגבול האחורי של המגרש, אף לטענת המומחה מטעם שקד עצמם, אין מעקה ברזל במקום כי שקד עצמם ביקשו לשנות לגדר רשת, והשינוי אושר. שקד לא הצביעו על כל אסמכתא לכך שהם ביקשו את הגדר חלף המעקה תחת אילוץ לאחר שמעקה הברזל לא בוצע. מעבר לנדרש אוסיף, כי גם לא ראיתי טענה כזו בתצהירו של מוטי שקד. המומחה מטעם שקד הכיר גם באפשרות של הותרת גדר הרשת שביקשו שקד בגבולם האחורי, והמליץ על החלפתה במעקה ברזל רק לאור המלצתו הנוספת להציב מעקה לאורך המסלעה הנטענת ליד הוואדי, "כדי ליצור התאמה לתכנית הקובעת והמחייבת". אף אילו הייתי מגיע למסקנה שיש מקום להציב מעקה ברזל בשטח הציבורי סמוך לוואדי (ועל כך בהמשך), מששקד עצמם – בהתאם לאמור בחוות הדעת מטעמם – ביקשו את גדר הרשת, ובהעדר טענה מצדו של המומחה מטעם שקד עצמם שהחלפת גדר הרשת בגבול המגרש במעקה הוא עניין של בטיחות, ממילא לא הייתי רואה מקום לחייב את תקומה לשלם להם את השווי של החלפת גדר הרשות שבגבול המגרש למעקה ברזל.

57. בענין הצורך הנטען במעקה ברזל בשטח הציבורי סמוך לוואדי. באות כוח שקד טענו שרואים בתמונה בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט כי ישנה מסלעה (ע' 10 לחוות הדעת מטעם בית המשפט). דא עקא, החלק הקרוב לצופה בתמונה זו הוא גדר הרשת בגבול המגרש, להבדיל מהאזור סמוך לוואדי. אכן באותו חלק קרוב יש שורת סלעים; אולם מדובר בסלעים בגבול המגרש, ולא במסלעה הנטענת בשטח הציבורי הסמוך לוואדי (ראו גם כותרת התמונה, "גדר רשת קיימת בגבול המגרש האחורי"). על קיומה של שורת סלעים בגבול המגרש אין כל מחלוקת. וכבר עמדתי לעיל על כך שאף המומחה מטעם שקד לא הצביע על בעיה בטיחותית בכך שההגנה בקו גבול המגרש היא בגדר הרשת הקיימת במקום ולא במעקה ברזל. באותה תמונה, אין רואים מסלעה נוספת (זו שעל-פי הנטען קיימת סמוך לוואדי).

לאחר שסילקנו מהשולחן את הטענה לפיה רואים בתמונה בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, כביכול, שיש מסלעה סמוכה לוואדי, נותרנו עם עדותו החד משמעית של המומחה מטעם בית המשפט לפיה אין סמוכה לוואדי כל מסלעה, וזו לא הטופוגרפיה בשטח. שקד לא הראו שעדות זו של המהנדס, מומחה מטעם בית המשפט אשר ביקר במקום, בענין זה, אינה נכונה. שקד נמנעו מלטעון בסיכומיהם כי תקומה התחייבו – התחייבות חוזית – וכלפי שקד (להבדיל מהתחייבות כלפי הרשות המקומית) – באופן ספציפי, להציב מעקה ברזל בשטח הציבורי סמוך לוואדי. טענות שקד בסיכומים הן שתקומה מחויבת כלפיהם ליצור סביבה בטוחה ליד ביתם. אניח שלתקומה חובה כללית זו כלפי שקד. ולאור חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם בית המשפט לפיהן בפועל, אין תהום סמוך לוואדי ואין מסלעה סמוכה לוואדי, "אין מצב כזה" ו"ז[ו] לא הטופוגרפיה בשטח", אינני רואה מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לפיה לא נדרש דבר מבחינה בטיחותית למעט גדר הרשת הקיימת, וטענות שקד בענין מעקי ברזל נדחות.

רצפת בטון בשטח חזית המגרש

58. לטענת שקד, לפי תכנית ההיתר צריכה להיות רצפת בטון בחזית המגרש. הם מפנים לסימון הכחול המסמן בטון בחתך שתכנית ההיתר. לטענת שקד, המומחה מטעם בית המשפט אינו מכחיש כי בחתך שבתכנית סומן בטון, וכי הוא מאשר כי רצפת ביטון לא בוצעה בכלל. שקד מפנים לכך שהמומחה מטעם בית המשפט טען כי הדייר ממילא לא היה מסכים לבצע בטון וכי אם היה בטון לא היה לו בניין שם. לטענת שקד, הבטון מביא תועלת לדיירים שכן יציקת בטון בחצר מוסיפה לשטח הבנוי במגרש.

59. לא מצאתי התייחסות פרטנית לענין זה בסיכומי תקומה, אולם לא מצאתי מקום לקבל את טענות שקד במלואן בענין זה. חתך, ככלל, ובענין "חתך 1-1" בענייננו, כשמו כן הוא: חתך; תרשים המראה את שרואים החל מקו מסוים ואילך. הקו – נקודת המבט – המשתקף בחתך 1-1 רשום בבירור בתכנית קומת הקרקע בתכנית ההיתר: מדובר בקו המקווקוו החום, עם הספרה 1 בכל צד, ועם משולשים המצביעים על כיוון ההסתכלות. בתרשים של חתך 1:1 רואים, בתמונת-ראי ביחס לתרשים קומת הקרקע (שכן כיוון ההסתכלות המסומן במשולשים הוא מראש הגרמושקה לכיוון תחתית הגרמושקה), את המצללה שבעומק, את קיר הסלון שבעומק, את חלון פינת האוכל שבעומק, את הקיר הנמוך שבמבואת הכניסה לבית, ועוד. ואכן, על קו החתך מסומן כחול, בטון. אולם מאחר שמדובר בחתך ולא במבט מלמעלה (השוו את התרשימים של קומת הקרקע ממעל ושל הגג ממעל), לא ניתן להסיק ממנו שמדובר בבטון הפרוס לכל עומק המגרש. ברור, למשל, כי החלון שרואים בחתך זה אינו חלון בעובי כל עומק המגרש מקו ההתסכלות ועד סוף המגרש. אלא – מנקודת המבט של קו החתך, רואים, במוקד כלשהו ממקום ההסתכלות ואילך, חלון. זאת ועוד, את הרוחב של בטון זה ניתן לראות בתרשים של "חזית 1", שגם בו מופיע סימון כחול. מדובר ברוחב פתח דלת הכניסה. עיון בקו המקווקוו בתכנית קומת קרקע המסמן את קו ההסתכלות של החתך מעלה כי הוא אכן חותך באמצע דלת הכניסה לבית. לפי קנה המידה (1:100), מדובר (בתרשים "חזית 1") ברוחב של כמטר אחד (ראו ב"חזית 1") ובאורך של כ-7 מטרים (ראו ב"חתך 1-1"). מדובר ברצועה של בטון הנמשכת מדלת הכניסה ועד לגבול חזית המגרש ובפשטות, בשביל כניסה מבוטן בשטח כולל של 7 מ"ר. המומחה מטעם בית המשפט צודק באומרו כי קיימת סתירה בין החתך (ואוסיף – גם בין תרשים "חזית 1") לבין תרשים תכנית הפיתוח באותה גרמושקה, בו מופיע שביל אך לא מופיע סימון כחול של בטון. אולם בענין זה הפרשנות צריכה להיות נגד המנסח (השרטט), ועל כן שקד זכאים ליהנות משביל כניסה מבוטן. גם בענין זה לא ראיתי שטענת תקומה בענין שיהוי מצדיקה דחיית טענות שקד, שכן לא נטען איזו ראיה נמנע מתקומה להביא בענין זה עקב חלוף הזמן עד להגשת חוות הדעת מטעם שקד.

המומחה מטעם שקד העריך עלויות כדלקמן:

הסרת הקרקע והידוק תשתית בשטח של 80 מ"ר

העלות – 80 מ"ר * 100 ₪/מ"ר 8000 ₪

עלות ביצוע יציקת רצפה מבטון כנדרש בתכנית

עם שיפוע כלפי חוץ 1.5% כנדרש בתקן 1752.1 – 80 מ"ר * 250 ₪/מ"ר 20,000 ₪

עלות ביצוע תנאי קצה (קיר בטון מזוין מוגבה עד מעל למפלס הכביש) –

11 מ'* 500 ₪/מ' - 5,500 ₪

עלות הרכבת מעקה ברזל – 11 מ' * 500 ₪/מ' 5,500 ₪.

מבין העלויות הנזכרות לעיל, נמנות עלויות בגין קיר בטון בחזית המגרש; באת כוח שקד לא חקרה את המומחה מטעם בית המשפט בענין אי-הכרתו בצורך בקיר בטון כזה. בכל הנוגע למשטח הבטון הנטען, מצאתי מקום להכיר בזכאות שקד לשביל כניסה מבוטן, בעלות לפי חישוב המומחה מטעם שקד, באופן יחסי לגודל שטח הבטון בו הכרתי, כלומר ביחס לשטח השביל, 7 מ"ר. על כן זכאים שקד לסכומים כדלקמן:

הסרת קרקע והידוק תשתית בשטח של 7 מ"ר

7 מ"ר * 100 ₪/מ"ר 700 ₪

עלות ביצוע יציקת רצפה מבטון כנדרש בתכנית עם שיפוע כלפי חוץ 1.5% כנדרש בתקן 1752.1 –

7 מ"ר * 250 ₪/מ"ר 1750 ₪

סה"כ 2450 ₪

ביוב

60. בסעיף 11 לחוות דעת המומחה מטעם שקד, נכתב כי מערכת הביוב בוצעה בניגוד להל"ת (הוראות למיתקני תברואה) ובניגוד לתכנית ההיתר. סומן בחוות דעת זו ששתי שוחות על פי תכנון אינן קיימות, ובנוסף נכתב:

"ראה גם צילומים מהשטח לגבי מיקום שוחה בצד הבניין במרחק קטן מ-1.5 מ' כנדרש בהל"ת הוראה מס' 5.3.7 (טבלה).

כיום, נדרש בכל מקרה להעתיק את קו הביוב והשוחה כך שהמרחק לא יקטן מ-150 ס"מ מקצה הצינור הקרוב לבניין ועד מישור קיר הבניין החיצוני. המרחק מציר השוחה לבניין –

[170 + 105]:2=137.5 ס"מ

אומדן עלות – 10,000 ₪.

מומלץ לבצע בדיקה של תשתיות קוי הביוב ע"י מעבדה מאושרת. עלות הבדיקה – 3,000 ₪.

בעקבות תוצאות הבדיקה ומידת ההתאמה לתקנים הרלוונטיים מסדרת 1205 ולהל"ת – תיתכן התייחסות נוספת לנושא, בעניין דרך ביצוע התיקונים ועלויותיהם" (ההדגשה הוסרה).

61. המומחה מטעם תקומה כתב כי "קיימת שוחת ביוב המנקזת את מי השופכין והדלוחין מחדר הרחצה באופן ישיר", כי "נתקבל טופס 4 למבנה לאחר בדיקת מערכת הביוב החיצונית ע"י הרשות המקומית", "מערכת הביוב בוצעה בהתאם לתכניות ואישור הרשות המקומית", "שוחת הביוב ממוקמת במרחק 1.4 מ', בהתאם לדרישות הל"ת", ו"מיקום צנרת הביוב והשוחות נעשה בהתאם לסעיף 5.3.7, על פיו ניתן למקם את צינור הביוב בהתאם לאישורו של מהנדס".

62. המומחה מטעם בית המשפט כתב:

"צודק המומחה מטעם התובעים [שקד] בייחס למרחק של קו הביוב, לקו החיצוני של הבית.

יחד עם זאת, אני מקבל ומסכים עם חוות דעתו של מומחה הנתבעים.

אוסיף ואומר פעם נוספת כי לבית זה ניתן טופס 4 והמערכות כמו ביוב, מים, נבדקו ואושרו על ידי הרשות המקומית, אחרת לא היה ניתן טופס 4.

אינני רואה כי נגרם נזק כלשהו לתובע.

יתרה מכך, טענת מומחה התובעים היא מסוג הטענות שהדייר לא היה נותן דעתו עליה אלא אם הציגו בפניו את התקנה, בו בזמן שלא נגרם לו שום נזק ואין תועלת בפרוק הקו הקיים ולבצע מחדש בתזוזה של כמה ס"מ.

להלן ציטוט של כב' השופטת טובה שטרסברג-כהן:

בת"א 934/85 ורדי ואח' נ' מליבו בע"מ ואח', הגדילה לעשות כב' השופטת טובה שטרסברג-כהן כאשר קבעה כי בניגוד לת"י בו נדרש גובה סף דלת 199 ס"מ, אישר בימ"ש גובה של 195 ס"מ (חוסר של 4 ס"מ !!!) בנימוק (ציטוט) 'התרשמתי שלגבי חלק מהסטיות, התובעים לא היו חשים בהן כלל אלמלא מדידות לצורך המשפט. על כל פנים לא כל סטייה מצדיקה פיצוי והפיצוי יפסק עבור דלתות הנמוכות מ- 195 ס"מ" (ההגדשה שונתה).

לפיכך גם בסעיף זה אינני מאשר תשלום כלשהו."

62. באות כוח שקד טענו כי לפי סעיף 5.3.7 בהל"ת כתוב בהערת שוליים 3 כי "אם שמירת מרחק זה בלתי אפשרית, ינקטו אמצעים להגנה מפני נזילות ושקיעות שיאושרו ע"י יועץ הביסוס". אולם לטענתן אין כאן שום אילוץ ותקומה לא הוכיחו קביעה של יועץ ביסוס, ואף לא ננקטו שום צעדים למניעת נזילות כנדרש כאשר מקטינים את המרחק. לטענתן המומחה מטעם בית המשפט טעה עת קבע כי שקד לא היו נותנים דעתם לפגם וכי לא נגרם להם נזק. עוד טוענות ב"כ שקד שקיימת סיבה הנדסית להוראה זו, ואי מילויה גורם נזק. לענין הכרה בליקוי שקוף שרק בדיקת מומחה תוכל לעמוד עליו, מפנות הן ל-ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213, 226 (2001).

63. לא ראיתי התייחסות בסיכומי תקומה לטענות שקד בענין הביוב.

64. עמדתן של באות כוח שקד מקובלת עלי בענין הביוב. מקובל עלי כי ברקע הוראות הל"ת בענין מרחק נקודות ביוב מהמבנה עומדת תכלית הנדסית, כלומר, שאי-קיומן עלול להביא לכדי נזק. שקד זכאים לקבל מתקומה מערכת ביוב שלא טמון בה הסיכון לנזק שביקשו הוראות הל"ת למנוע. מקובלת עלי גם כן טענת שקד לפיה, בכך שהרשות המקומית אישרה את מערכת הביוב בטופס 4, אין כדי לגרוע מהתחייבותן החוזית של תקומה כלפי שקד למילוי הוראות החוזה (ובענייננו, לרבות מיקום נקודות הביוב לפי תכנית ההיתר). טופס 4 מהווה ראיה לכאורה לתקינות, אולם היא ניתנת לסתירה (ראו ע"ש (חי') 5262/97 ברגמן נ' מנהל הארנונה בעירית קרית ים, פס' 5.3 (21.4.1998); ת"א (שלום חי') 10151/02 עיריית טירת הכרמל נ' גורדי בע"מ, פס' 9 (1.11.2005)). שקד סתרו את הראיה לכאורה בענין תקינות מערכת הביוב, שכן המומחה מטעם בית המשפט מסכים כי המרחק אינו תקין ללא קביעת מהנדס; שקד הראו כי לצורך קביעת מהנדס שכזו נדרש שיתקיים אילוץ המונע ביצוע הביוב במרחק הקבוע בהוראות הל"ת; ותקומה לא הצביעו על אילוץ, אשר מנע מלכתחילה את הצבת נקודות הביוב במקומן הנכון. גם בענין זה תקומה לא הצביעה על כל ראיה שנמנעה ממנה עקב חלוף הזמן עד להגשת חוות הדעת מטעם שקד. על כן זכאים שקד לסך של 13,000 ₪ בגין ענין הביוב.

סיכום בענין ליקויי בניה

65. שקד טענו, בנוסף לטענות בענין ליקויים פרטנים שפורטו לעיל, כי יש להעדיף את חוות הדעת מטעמם על פני החוות הדעת מטעם בית המשפט. הם הפנו להתייחסות המומחה מטעם בית המשפט, לפיה "אני סבור שיש פגם בטענה כמומחה מטעם התובעים, כאשר לא בוצע דבר מה שמופיע בתוכנית ההיתר, ובו בזמן להתעלם מדברים אחרים שלא בוצעו, אך תואמים את רצון התובעים. חוות דעת מומחה היא הענין של מומחיות ולא יותר מכך. יחד עם זאת, רצוי ויהא לשמור על האיזון, והגינות" (פס' 4). באות כוח שקד טענו שדברים אלה מצביעים על חוסר אובייקטיביות של המומחה מטעם בית המשפט. אמנם מקובלת עלי טענת באות כוח שקד לפיה מותר לשקד לדרוש דברים מסוימים שלא בוצעו לפי החוזה מבלי לדרוש את כולם; אולם לא מצאתי כי המצוטט מצביע על חוסר אובייקטיביות, ועיון בניתוח לגוף הסוגיות הפרטניות שתקפו שקד בחוות הדעת מטעם בית המשפט העלה כי במחצית מהסוגיות, ולגבי רוב רובן של העלויות להן טענו שקד, אין מקום שלא לקבל את קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט.

66. שקד מבקשים לפסוק תוספת לעלות תיקון הליקויים, תוך הפניה לפסיקה לפיה הדבר נהוג (ע"א 8949/07 י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' זאב, פס' 12 (18.11.2009)). בין היתר מאחר שהכרתי בצורך בעבודות ביוב, הנני מקבל טענה זו, ותתווסף לעלויות בגין תיקון ליקויי הבניה עלות פיקוח בשיעור של 10% בתוספת מע"מ.

67. לסיכום נושא ליקויי בניה, על תקומה גליל לשלם לה"ה שקד סכומים כדלקמן:

א. 7396 ₪ (לפי חוות הדעת מטעם בית המשפט);

ב. 8000 ₪ (בגין פילרים)

ג. 2450 ₪ (בגין שביל כניסה מבוטן)

ד. 13,000 ₪ (בגין עבודות ביוב)

ובסה"כ 30,846 ₪, בתוספת מע"מ, ובתופסת 3085 ₪ בתוספת מע"מ בגין פיקוח, ובסה"כ: 33,391 ₪ בתוספת מע"מ.

דלת הכניסה

68. שקד מבקשים לחייב את תקומה לפצותם בסך של 6500 ₪ בגין דלת כניסה מעוצבת שהם היו זכאים לקבל על-פי החוזה, אך לא סופקה להם. לטענתם, הם רכשו את דלת הכניסה המעוצבת בכספם.

69. שקד לא תבעו פיצוי בגין הדלת בתביעתם. עם זאת בתצהיר בבסיס בקשתם לרשות להתגונן בתביעת תקומה גליל, הצהיר מוטי שקד, במסגרת הטענות בגינן אין מקום לקבל את תביעת תקומה גליל, כי "התובעת הבטיחה לספק לנו דלת כניסה על חשבונה אך לא עשתה כן ונאלצנו לרכוש דלת כניסה על חשבוננו במחיר של 6500 ₪ - מצ"ב חשבונית כולל אישור שליחה בפקס – מסומנת נספח ה'." (פס' 65, ראו גם פס' 75). לאור זאת אראה בטענה בענין דלת הכניסה כטענת קיזוז (ראו ת"א (מחוזי חי') 546/96 עטר נ' זיו, פס' 15 (6.9.1998)). כפי שיפורט, תקומה אף התגוננה בפני הטענה בסיכומיה.

70. נספח י"ג לתצהיר העדות הראשית של מוטי שקד (שהוגש ביום 4.12.2018) הוא מסמך החתום בידי שקד ותקומה גליל בענין "תוספות ללא תוספת מחיר", לרבות "דלת כניסה 1 מ' מעוצבת/ע"פ מפרט – לפי בחירת הלקוח".

71. תקומה התגוננה בסיכומיה בפני טענת שקד בענין הדלת, על דרך הפנייה לעדות זו של מוטי שקד:

"ש. שלא קיבלת דלת. רשמת שם דלת בפרוטוקול ?

ת. קיבלתי דלת קבלנית.

ש. זה לא נרשם בפרוטוקול?למה לא צירפת את הפרוטוקול?

ת. אני יודע שיש לנו סיור רג'קטים, לא יודע לאיזה פרוטוקול אתה מדבר.

ש. בסיור הרג'קטים הדלת נרשמה?

ת. לא זוכר בעל פה. רוצה למצוא את המסמך.

ש. למה המומחה שלך לא התייחס לענין הדלת בחוות דעתו?

ת. המומחה לא צריך להתייחס לדלת מעוצבת או לא מעוצבת, אנחנו מדברים על פער בין דלת ב1200 ₪ או דלת ב6,500 ₪. כדי להיכנס לבית צריך דלת אז שילמנו אנחנו על דלת 6,500 ₪.

ש. מה עשיתם עם הדלת הקבלנית?

ת. לא היתה, ישר קנינו אנחנו

ש. פניתם לקבלן בכתב

ת. הכל היה בשיחות טלפון עם אופיר.

ש. במכתב כותבת עו"ד שלך באותו מכתב שדיברנו עליו, למה שם נושא הדלת לא מופיע

ת. הוא מופיע בבר"ל" (ע' 24 ש' 35-21; ההדגשה שונתה).

72. בדברים אלה סותר מוטי שקד את עצמו. תחילה הוא מעיד כי קיבל דלת קבלנית, ובהמשך אומר שמלכתחילה לא היתה דלת קבלנית אלא מראש היתה הדלת המעוצבת. למרות הסתירה בעדות, שקד צירפו כבר בבקשת הרשות להתגונן חשבונית מס קבלה על רכישת דלת מעוצבת על ידם בסך 6,500 ₪ ביום 5.2.2014. בא כוח תקומה שאל את מוטי שקד מתי נכנסו לבית, הוא העיד שבאזור 5.2014, ותקומה לא חלקו על כך. ראינו לעיל כי מוטי שקד העיד כי ההתנהלות בענין הדלת היתה בטלפון עם אופיר (שטמרמן). שקד צירפו לקבלה על רכישת הדלת אישור פקס מסַפָּק הדלתות אל מספר פקס אשר תואם את מספר הפקס של תקומה גליל במכתבים שהוצגו בהליך זה. אישור הפקס אמנם אינו מצביע על תאריך; אולם חשבונית המס/קבלה הנושאת תאריך של כשלושה חודשים לפני ששקד נכנסו לבית, יחד עם אישור פקס לתקומה גליל ישירות מהספק, תומכים במסקנה ששקד, שהיו זכאים לבחור בין דלת מעוצבת לבין דלת לפי המפרט, בחרו בדלת מעוצבת בתאום עם תקומה גליל, כשלושה חודשים לפני שנכנסו לבית, תוך העברת העתק האסמכתא לתשלום לתקומה גליל בידי הספק.

73. זאת ועוד: מר שטמרמן טען בחקירתו הנגדית כי שקד בחרו לשדרג את הדלת מכספם, וכי תקומה זיכתה אותם בגין דלת (ע' 35 ש' 31 – ע' 36 ש' 5). אולם לא זו בלבד שהדבר לא נטען לפני חקירתו הנגדית; תקומה לא הוכיחו את הזיכוי הנטען, למרות שטענת שקד בענין דלת והאסמכתאות בקשר עליה עמדו בפני תקומה כבר ממועד בקשת הרשות להתגונן משנת 2015; ותקומה אף לא טענו לענין הזיכוי בסיכומיהם.

74. על כן הגעתי למסקנה כי יש לקזז מהסכום שחייבים שקד לתקומה, 6,500 ₪ בגין הדלת המעוצבת.

עוגמת נפש

75. שקד מבקשים לפסוק להם פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪. זאת, הן בגין ליקויי בניה, הן בגין הצורך לרדוף אחר כספי הסבסוד שנגבו מהם שלא כדין. מצאתי כי שקד זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, אך לא בסכום הנטען. לאור הליקויים אשר הוכרו בידי המומחה מטעם בית המשפט והנוספים שהוכרו בידי בית המשפט בפסק דין זה, הרי מעבר לעצם עוגמת הנפש מעצם הצורך "לרדוף" אחר שווי כספי הסבסוד ולנהל את ההליך המשפטי בגין כספי הסבסוד ובגין ליקויי הבניה, הליקוי אשר פגע באופן ממשי בהנאתם הסבירה מהבית עד היום הוא ענין השיפוע במגרש החנייה. לאור זאת, הנני פוסק לשקד פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 8000 ₪.

סיכום

76. ה"ה שקד יחד ולחוד ישלמו לתקומה גליל, בגין דמי פיקוח, סך של 15,080 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 12.5.2015 ועד לפרעון בפועל.

77. תקומה גליל ותקומה החברה להתיישבות יחד ולחוד ישלמו לה"ה שקד יחד ולחוד סך של 10,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל מיום 23.6.2011 (יום חתימת הסכם התשתיות הציבוריות) ועד לפרעון בפועל, בגין גביית יתר (אי ניכוי שווי כספי סבסוד). אני דוחה את בקשת שקד לשערך סכום זה לפי מדד תשומות הבניה. שקד לא טענו או הוכיחו כי הם תלויים בפעילותם הכלכלית בעלויות בענף הבניה להבדיל ממדד המחירים לצרכן.

78. תקומה גליל תשלם לה"ה שקד סך של 33,391 ₪ בתוספת מע"מ בגין ליקויי בנייה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל מיום 3.7.2019 (מועד חוות הדעת מטעם בית המשפט) ועד לפרעון בפועל.

79. תקומה גליל תשלם לה"ה שקד יחד ולחוד בגין דלת כניסה סך של 6500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור מיום 5.2.2014 (יום הרכישה) עד לפרעון בפועל.

80. תקומה גליל ותקומה החברה להתיישבות יחד ולחוד ישלמו לה"ה שקד יחד ולחוד פיצוי בסך 8000 ₪ בגין עגמת נפש.

81. מהסכומים בסעיפים 77 עד 80 לעיל יש לקזז סך של 4131 ₪ בגין יתרת תשלום בגין חוזה מסלול טבע (ראו פס' 1 לסיכומי שקד). אין לצרף לסכום קיזוז זה ריבית חוזית, מאחר שמתברר בפסק דין זה כי חוב תקומה גליל כלפי שקד בגין העסקה מושא התביעה עלה על חוב שקד כלפי תקומה גליל מלכתחילה. לסכום קיזוז זה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 28.4.2014 ועד לפרעון בידי תקומה של הסכומים הנזכרים בסעיפים 77 עד 80 לעיל.

82. לאור התוצאה המעורבת של התביעות, הנני מחייב את תקומה גליל ותקומה החברה להתיישבות יחד ולחוד לשלם לה"ה שקד יחד ולחוד, כשיפוי חלקי בגין אגרה, סך של 1000 ₪.

83. שקד ביקשו לחייב את תקומה בשכר טרחת המומחה מטעמם, בחלקם בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט ובהוצאות חקירת המומחה מטעם בית המשפט.

לא ראיתי מקום לפסוק לשקד הוצאות בגין שכר טרחת המומחה מטעמם. שדק הגישו חוות דעת הגורסת ליקויי בניה בסך של כ-150,000 ₪ (134,492 ₪ ובנוסף, בגין ביוב, סך של 13,000 ₪); ואילו החלק מתוך טענות אלה אשר הוכר בידי בית המשפט בפסק דין זה עומד על כחמישית ממנו.

גם לא מצאתי מקום לפסוק לטובת שקד את חלקם בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט בגין חוות דעתו. למרות ששקד הצליחו להוכיח מספר טענות בנוגע לחוות הדעת מטעם בית המשפט, התוצאה עומדת כאמור על כחמישית מחוות הדעת מטעמם.

שקד עתרו לפסיקת הוצאות בסך של 2000 ₪ בגין שכר עדותו של המומחה מטעם בית המשפט; מאחר ושקד ראו תועלת מחקירה זו, הנני מחייב את תקומה גליל לשלם לשקד סך של 2000 ₪ בגין שכר עדות המומחה מטעם בית המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.3.2020 ועד לפרעון בפועל.

לאור התוצאה בפסק דין זה בנוגע לליקויי בנייה, לרבות אותן טענות שנתקבלו בניגוד לחוות הדעת מטעם בית המשפט ולטובת שקד, לא מצאתי מקום לחייב את שקד בשכר טרחת המומחה מטעם תקומה.

84. לאור התוצאה בפסק דין זה, בקשת הרשות להתגונן בתביעת תקומה גליל היתה מוצדקת, ובהמשך להחלטתו של כבוד הרשם הבכיר ר' קודסי מיום 7.4.2016, הנני מחייב את תקומה גליל לשלם לה"ה שקד יחד ולחוד הוצאות בסך של 1500 ₪ בגין בקשת הרשות להתגונן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 7.4.2016 ועד לפרעון בפועל.

85. לאור התוצאה המעורבת בפסק דין זה, הנני מחייב את תקומה גליל ואת תקומה החברה להתיישבות יחד ולחוד לשלם לה"ה שקד יחד ולחוד שכר טרחת עורכות דין בסך של 5000 ₪.

ניתן היום, ח' שבט תשפ"א, 21 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.