שקלתי את טענות הצדדים לעניין הבקשה לתיקון טעות סופר שנפלה בתביעה.

סבורני כי על פי ההלכה הליבראלית לעניין תיקון כתבי טענות, דין הבקשה להתקבל.

שוכנעתי כי עסקינן בטעות סופר, עליה ניתן ללמוד בנקל מנספח א' לתביעה, שאינו כולל בחובו ארנונה לשנת 2008.

דומני, כי לפי קביעת בית המשפט בעניין ע"א 4635/07, נספח א' מהווה רשומה מוסדית, המהווה ראייה לתוכנה. אין פסול בהסתמכות המבקשת על ראיה זו, כהוכחה לכאורה לכך שהחוב האמיתי הינו לשנת 2009, ולא כנאמר בגוף כתב התביעה.

מטרתו של בית המשפט היא קיום הליך שיביא לבירור השאלות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים. אין מקום לניהול הליכי סרק, כאשר ברי מלכתחילה שהמחלוקת אשר נפרשה בכתב הטענות איננה המחלוקת האמיתית.

בנסיבות האמורות איני סבורה כי המבקשת נדרשה לצירוף תצהיר בהכרח משום שקיבוץ הנסיבות מוביל למסקנה העובדתית כי התביעה אינה משקפת את המחלוקת לאשורה.

אשר על כן, הבקשה לתיקון התביעה מתקבלת כמבוקש. זכות למשיבה לתקן התנגדותה תוך 21 יום מיום קבלת החלטה זו. המבקשת תשא בהוצאות, שהרי אין להטיל לפתח המשיבה את הטעות שנפלה בתביעה, בסך 750 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר.