בפני התנגדותה של המבקשת לביצוע תביעה על סכום קצוב, בסך 3,109 ₪, שהגישה כנגדה המשיבה, בגין חוב ארנונה, שנוצר בשנת 2009.

1. לטענת המבקשת, שכרה את הנכס שעליו הושת החיוב נשוא התביעה, ממר אלפונסו זרוג, לתקופה שבין 10.3.2008 ועד 9.3.2009. בתקופה זו שילמה, לטענתה את כל חיובי הארנונה. כראיה לכך, לא נדרשה ע"י המשיבה, בתקופת השכירות, לשלם בגין ארנונה.

בתום התקופה, פרעה כל חיוב ארנונה שנותר, וקיבלה על כך אישור מהגב' סוניה, נציגת המשיבה, לפי אישור שמספרו 9213238.

2. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בתום תקופת השכירות פינתה את הנכס והחזירה את החזקה לבעליו הנ"ל, תוך שהיא מותירה בידו את שטר החוב, ואת ההמחאה לביטחון שניתנה "על החלק" לפקודתה של המשיבה.

3. הוסיפה עוד המבקשת וטענה כי ביום 22.3.2009, מסרה למשיבה, באמצעות הנציגה זהבה, הודעה על חדילת החזקה והחזרתה לבעלים. הודעה כאמור, נמסרה בנוסף בכתב, במשלוח בפקסימיליה באותו היום. אלא, שמפאת חלוף הזמן עד להגשת התביעה דנא, ולאור שינוי מקום מגורים מס' פעמים, לא נשמר המסמך בידי המבקשת. המבקשת צירפה לבקשתה העתק מהסכם שכירות במען אליו עברה במרץ 2009 ואישור חברת חשמל על מגוריה באותו מען, החל מאותו מועד.

4. לאור כל האמור טוענת המבקשת כי יש לדחות התביעה מחמת שיהוי ומחמת העדר יריבות.

5. ביום 8.11.15 נחקרה המבקשת לעניין טענותיה הנ"ל, בחקירה שכנגד. כל טענותיה, ללא יוצא מן הכלל, לא נסתרו בחקירתה הנגדית.

6. בסיכומיו, טען ב"כ המבקשת כי מן הראוי היה, שנוכח טענותיה של המבקשת כפי שעלו בהתנגדותה, תבקש המשיבה לתקן התביעה בצירופו של הבעלים כנתבע נוסף. עוד טען כי מסמכים רבים שבידי המשיבה ויכולים לשפוך אור על המחלוקת לא צורפו לכתב התביעה מלכתחילה. מה שעשוי היה לייתר את הדיון.

הוא חזר על טענתו לשיהוי ניכר, בן שש שנים, בהגשת התביעה, שיהוי שמעיד על ויתור ומחילה על החוב. כן טען לחוסר תום לב ושיבוש מהלכי משפט.

7. ב"כ המשיבה מתנגדת למתן רשות להגן.

לשיטתה, המבקשת אוחזת, לעניין טענת העדר היריבות, בטענה כי "איני המחזיק". טענה זו איננה נתונה לסמכותו של בית המשפט, אלא אם המבקש המעלה את הטענה קבל רשות להעלותה, שכן אף למנהל הארנונה קיימת סמכות לדון בה.

על כן, ומאחר והמבקשת לא קיבלה את רשות בית המשפט, יש לדחות טענתה זו, מטעם זה בלבד.

8. בנוסף לאמור, נטען ע"י המשיבה, שאין במתן הודעת חדילת אחזקה, משום לפטור את המודיע מארנונה שחלה על המועדים טרם מתן ההודעה. המבקשת הצהירה ששילמה את חוב הארנונה עד ליום 27.1.2009. על כן, התשלום שבוצע, ככל ובוצע (עפ"י הקבלה של המשיבה) מתייחס לארנונה החלה עד לסוף חודש פברואר 2009 ולא מעבר לכך.

מאחר והמבקשת איננה טוענת כי שילמה מעבר למועד הנ"ל, עליה לשלם את הארנונה עד למועד בו הודיעה על עזיבתה את הנכס, קרי: 22.3.2009.

9. אשר לשיהוי, נטען כי משלוח מכתב המשיבה אל המבקשת בדרישה לתשלום, בחודש אפריל 2012, מפסיק את מרוץ ההתיישנות, ויש לומר כי התביעה הוגשה למעשה לאחר שנה וחצי ולא לאחר שש שנים.

10. כן נטען כי לפי סע' 318 לפקודת העיריות, פנקסי העירייה כראייה לכאורה על קיומו של חוב ארנונה. לכן, חזקה על מתן הודעת חדילת החזקה שניתנה רק ביום 1.6.2009, עפ"י הרשום בפנקסי העירייה ולא לפני כן. מאחר והמבקשת לא צירפה העתק של הודעת החדילה, לא נסתר הרישום בפנקסי העירייה.

11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי דין הבקשה להתקבל במלואה.

דומני כי אין רבותא למשיבה בטענה כי על המבקשת לקבל רשות להעלאת טענתה בדבר "איני המחזיק". הסמכות נתונה, כפי המוסכם על המשיבה, גם לבית המשפט. אף אם נניח כי לשם העלאת הטענה בפני בית המשפט, זקוק המבקש לאישור, הרי בעצם הגשת בקשת רשות להתגונן, אני מוצאת שכלולה בה, בקשה מאת בית המשפט לטעון טענת "איני המחזיק".

כאמור מעלה, טענת המבקשת כי לא החזיקה בנכס בתקופות הרלוונטיות לתביעה (5.3.2008 ועד 5.8.2009), לא נסתרה. בתצהירה היא העידה שפינתה את הנכס בתום תקופת השכירות (9.3.2009). משמע, כי המועד בו נמסרה הודעת חדילת החזקה אינו המועד הקובע לעניין זה, כי אם מועד חדילת החזקה בפועל, ככל ותתקבל טענת "איני המחזיק".

12. שמתי לנגד עיני את טענת המשיבה, כי על פי הודעת החדילה הרשומה בפנקסי העירייה (כראיה לכאורה הניתנת לסתירה) ההודעה נמסרה רק ב- 1.6.2009. אולם, רישום זה עומד בסתירה להגשת התביעה בגין ארנונה עד ליום 5.8.2009. אם אמנם נמסרה הודעה לעירייה בראשית יוני 2009 על חדילת ההחזקה, מדוע המשיבה הגישה תביעתה עבור ארנונה עד ראשית אוגוסט? שמא, הרישום בפנקסים אינו מחייב את המשיבה עצמה? מובן, כי בנסיבות אלה, יש מקום ליתן למבקשת את יומה, על מנת להוכיח טענתה כי לא זו בלבד שפינתה את הנכס ביום 9.3.2009, הרי שנתנה על כך הודעה למשיבה כבר ביום 22.3.2009.

13. אשר לביצוע התשלום, הרי על פניו עולה מהקבלה של המשיבה, כי התשלום בוצע בינואר 2009. טענת ב"כ המשיבה המלומדת, היא כי בכך נפרע חיוב הארנונה עד לסוף פברואר 2009 בלבד, ועל כן נוצרת יתרת חובה, עד 22.3.2009, לכל הפחות.

על כך, יש להשיב כי המבקשת טענה שפרעה את כל חיובי הארנונה עד מועד פינוי הנכס וטענתה זו לא נסתרה. לא זו אף זו, הטענה כי בידי הבעלים מצויה המחאה לביטחון לפקודת המשיבה, שבה ניתן היה לעשות שימוש, אך לא נעשה, מחזקת את דברי המבקשת כי לא נותר חוב ארנונה עד מועד חדילת ההחזקה.

דומני, כי בשלב זה של הדיון, בהתחשב במועד שבו הוגשה התביעה, באופן יחסי למועד בו נוצר החוב, או באופן יחסי למועד בו פנתה המשיבה לראשונה למבקשת בעניינו, אין לחסום את דרכה של המבקשת להוכיח טענותיה. העובדה כי אין בידה מסמכים רלוונטים העשויים לשפוך אור רב יותר על העובדות הנכונות לשנת 2009, אין בה משום לאיין זכות זו, הן מן הטעם שעסקינן ברשות להגן, והמבקשת אינה חייבת בהוכחת טענותיה בשלב זה, והן לאור פרק הזמן הרב שחלף המקים הצדקה לחסר במסמכים.

14. טענת השיהוי שהעלתה המבקשת אף היא מקובלת עלי. נראה, על פניו, כי השיהוי גרם למבקשת נזק ראייתי. לא נסתרה, לעת עתה, הטענה כי ביום 22.3.2009 שלחה הודעה בכתב על חדילת החזקה. חסרונו של המסמך אינו מחמיר עם המבקשת בנסיבות האמורות.

15. גם אם תרצה לומר, כי המבקשת חייבת לכאורה בתשלום ארנונה בגין 22 יום (הימים בחודש מרץ בגינם לא שילמה לכאורה ועד שהודיעה על חדילת החזקה, סכום זניח יחסית), איני סבורה כי יש בטעם זה משום לדחות בקשתה למתן רשות להגן, שכן יש וניתן לקבוע כי נוכח השיהוי הרב, מחלה המשיבה על החוב עבור פרק זמן קצר זה, ובפרט מאחר ולא נקטה צעדים משפטיים לגבייתו, לאחר שהמבקשת הגיבה למכתב הדרישה בשנת 2012.

16. נוכח האמור, דעתי היא שיש לקבל הבקשה במלואה.

התצהיר (בהתנגדות המתוקנת) על נספחיו, ישמש כתב הגנה.

בהתאם לסכום התביעה, יתנהל דיון מהיר.

על הצדדים לפעול בהתאם.

הוצאות בסך 1,500 ₪ יושתו עפ"י התוצאה בהליך העיקרי.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ו, 04 ינואר 2016, בהעדר.