1. האם יש להכיר במעידה של התובעת בדרכה לעבודה, ביום 3.9.13, כתאונת עבודה? לאחר שהנתבע דחה את תביעתה של התובעת, מונחת שאלה זו לפתחנו.

התשתית המשפטית הנדרשת

1. סע' 80 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), קובע, בין היתר כך, כך:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו.

..."

סעיף זה מרחיב למעשה את הגדרת תאונת העבודה הקבועה בסע' 79, כך שגם תאונות שאירעו בדרך לעבודה, יחשבו כתאונת עבודה.

1. "בהתאם להוראת הסעיף תאונה לא תוכר כפגיעה בעבודה, אלא אם כן היא תיחשב כקשורה בקשר סיבתי עם "סיכוני הדרך" ועם זמן הדרך, כלומר "תאונה שאירע בזמן היותו של המבוטח בדרך ועקב סיכוני הדרך" (ראו דב"ע ל/10-0 יוסף דוידאן נ' המוסד לביטוח לאומי, דב"ע מח/222-0 אריה בצלאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 400".

עב"ל (ארצי) 48063-09-13 ג'לאל סילאוי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.7.14.

1. כך, תאונה "בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חיצוני...בלא שה'דרך' תרמה תרומה כל שהיא לנפילה" אינה בגדר תאונת עבודה (דב"ע לט/0-107 המוסד לביטוח לאומי - סוזן סמסון, פד"ע יא' 141, 143, להלן – עניין סמסון).
2. עוד נקבע בעניין סמסון שאוזכר לעיל, כי "לגבי הולך רגל סיכוני הדרך הם כל אותם סיכונים הצפויים ואולי אף אורבים למי שעושה דרכו בהליכה ברשות הרבים. ברור שאין גבול ואין שיעור למספר סיכונים אלה בין שהגורם הוא גורם חיצוני, שאין להולך רגל שליטה או ידיעה עליו ובין שהגורם נעוץ בהתנהגותו של האיש עצמו, כגון: בחציית רחוב בלתי זהירה, עלייה חפוזה על מדרכה, היתקלות בשל אי תשומת לב בעצם או בגוף זר, ואולי אף דריכה בלתי נכונה על הכביש או מעידה מפאת היות האדם שקוע במחשבותיו. משמע שגם תקלות בהליכה או היתקלויות שמקורן בהכשלה עצמית או ברשלנות – יתכן שעדיין יש בהן כדי יסוד של קשר סיבתי הקושר את התאונה עם סיכון דרך. עד לגבול מסוים ניתן אפוא לראות בדרך עצמה את הגורם לתאונת הליכה. הגבול ניצב בפני אותם מקרים בהם התאונה אירעה בשל סיבה פנימית גרידא ללא כל תרומה של גורם חיצוני כגון מחלה, חולשה או סחרחורת אשר הביאו לאיבוד שיווי משקל או התעלפות, מבלי שלדרך תהיה תרומה כלשהי לנפילה" (עניין סמסון, סע' 2-3).
3. לבסוף, על המבוטח המבסס תביעתו על סע' 80 לחוק, להוכיח שהתאונה היתה קשורה בקשר סיבתי עם סיכוני הדרך, שכן הוראת סעיף 83 רישא לחוק (לפיה, חזקה שתאונה שאירעה תוך כדי עבודה אירעה גם עקב העבודה) אינה חלה על תאונה בהתאם לסע' 80 לחוק (עניין דוידיאן, שאוזכר לעיל).

תיאור התאונה על פי התובעת

1. בטופס התביעה תיארה התובעת, מורה בבית ספר, את התאונה כך:

"בזמן הליכתי לבית הספר בדרך לעבודה התעקמה רגלי הימנית והרגשתי כאבים חזקים בברך ימין".

1. בהודעתה לחוקר הנתבע מסרה את הפרטים הבאים:

"אני יצאתי מהבית ברגל והתחלתי ללכת לכוון בית הספר, תוך כדי הליכה פתאום הרגשתי כאב מאוד חד בברך ימין הברך ממש התעקמה..."

כאשר נשאלה האם היה משהו בדרך שיכול היה לגרום לפגיעה השיבה:

"לא, הכל היה בסדר הכביש היה ישר לא משובש וזה קרה לי פתאום ללא כל התראה".

בעדותה בפנינו אישרה התובעת את דבריה לחוקר (עמ' 1, ש' 26).

1. בסע' 3 לתצהירה רשמה התובעת כך:

"בתאריך 3/9/13 בעת שהלכתי לעבודתי בבי"ס "עספיא ב'" בעספיא, רגלי הימנית התעקמה וחשתי כאב חזק בברך ימין".

1. בעדותה לפנינו שבה התובעת וטענה כי בזמן הליכתה לבית הספר "התעקמה" רגלה וחשה לאחר מכן כאבים חדים בברכה וכי אינה יודעת ממה התעקמה הרגל; התובעת העלתה לראשונה טענה כי מדובר היה בדרך של אבנים משתלבות, שייתכן ולא היו בגובה אחיד (עמ' 2, ש' 15-22).
2. ב"כ התובעת טען בפנינו שיש לקבוע, נוכח המסמכים הרפואיים, שסביר יותר שהמעידה ארעה כתוצאה מגורם חיצוני מאשר מגורם פנימי, וזאת לאחר שברישומים הרפואיים קיימת עדות ברורה לקרע במיניסקוס, שהוא תוצאה של אירוע חבלתי. עוד נטען, כי האירוע התאונתי בענייננו הינו עצם התעקמות הרגל (עמ' 4, ש' 13-16).
3. לאחר דיון ההוכחות ולצורך הכרעה בתיק, עיינו, בין היתר, בפסק הדין בתיק עב"ל (ארצי) 1354/02 דורית שילוח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.2.2004 (להלן – עניין שילוח), שנסיבותיו דומות לנסיבות שלפנינו. בעניין שילוח טענה המבוטחת כי סובבה את כף רגלה בדרכה לרכבה וכי אינה יודעת במה היא נתקלה ו/או הכיצד אירע הדבר. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה בהיעדר הוכחת קיומו של 'סיכון' כלשהו בדרך בה צעדה המבוטחת, ואילו בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור בקובעו כך:

"3. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים סבורים אנו, כי במקרה שלפנינו לא היה מקום לדחיית התביעה רק בהסתמך על החובה המוטלת על המערערת להוכיח, כי נפגעה עקב סיכוני הדרך, וזאת מבלי למנות קודם לכן מומחה יועץ רפואי.

שלוש אפשרויות לפנינו באשר לסיבת סבוב כף רגלה של המערערת: הפגיעה ארעה בשל סיבה הטמונה במערערת; הפגיעה ארעה בשל תנאי הדרך; הפגיעה ארעה בשל תנאי הדרך ובשל סיבה הטמונה במערערת.

ככל שהתקיימו האפשרויות השניה והשלישית - יש להכיר בפגיעה כתאונה בעבודה. ככל שהתקיימה האפשרות הראשונה - דין התביעה להידחות.

4. השאלה, האם המערערת נפלה עקב סיבה הטמונה בה, הינה גם שאלה שברפואה, שמן הראוי למנות לגביה מומחה - יועץ רפואי.

בפני אותו מומחה יש להציג את כל החומר הרפואי המתייחס למצב בריאותה של המערערת עובר לתאונה ועל פיו עליו לחוות דעתו בשאלה - האם סביר יותר לקבוע, כי הפגיעה ארעה עקב סיבה הטמונה במערערת או עקב סיבה חיצונית.

קביעת סיבת סיבוב כף הרגל באופן האמור ולא על פי נטל הראיה לפי שיטתו של בית הדין האזורי בפסק דינו - מוצדקת יותר בנסיבות המקרה."

בטרם מתן החלטה /פסק דין בתיק, ניתנה לצדדים שהות להתייחס לעניין שילוח ולהשלכותיו, אם בכלל, על התיק דנן.

1. התובעת ביקשה ליישם בענייננו את קביעות בית הדין הארצי לעבודה בעניין שילוח ובהתאם למנות מומחה-יועץ רפואי, שייתן דעתו לשאלה האם סביר יותר כי התעקמות רגלה של התובעת והנזק במניסקוס נגרמו בשל סיבה חיצונית או עקב סיבה הטמונה בתובעת, או שמא המדובר בשילוב של שתי סיבות אלה יחדיו? וכן כדי שהמומחה ייתן דעתו בשאלת מידת התרומה של כל סיבה לנזק.
2. מנגד, טען הנתבע כי אף לאחר עיון בעניין שילוח הינו עומד על דחיית התביעה כבר בשלב העובדתי, ללא מינוי מומחה. לדידי הנתבע, בעוד בעניין שילוח נקבע עובדתית כי המבוטחת סובבה את כף רגלה במהלך הליכתה, בענייננו טענה התובעת כי ברכה הימנית התעקמה. הנתבע הפנה לפסק דין המאוחר יותר לעניין שילוח (עב"ל (ארצי) 36470-04-11 דן סקוירסקי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.12.11, להלן – עניין סקוירסקי), והמתאים יותר לשיטתו לנסיבות שלפנינו, כאשר בעניין סקוירסקי, הגם שהמבוטח טען לפגיעה בברכו הימנית בעת יציאתו מהרכב ושיער כי ביצע תנועה לא נכונה של התרוממות משקל גופו על רגל ימין – לא מונה מומחה בתיק ונפסק, כי יציאה מהרכב כמו הליכה, כבענייננו, אינה בגדר אירוע תאונתי.
3. התובעת השיבה לתגובת הנתבע וטענה, כי התשתית העובדתית בעניין סקוירסקי שונה מהתשתית העובדתית שלפנינו ובעניין שילוח. כך בעניין סקוירסקי, טען המבוטח בגרסתו המקורית להופעת כאבים בברך ללא קשר לתנועה כלשהי של הרגל ורק בחלוף כארבע וחצי שנים, העלה המבוטח טענה חדשה לפיה הכאב הופיע בזמן תנועה סיבובית של הרגל, כאשר בית הדין האזורי העדיף את הגרסה המקורית על פני הגרסה המאוחרת ומשכך נדחתה התביעה; לפיכך, אף בית הדין הארצי לעבודה כלל לא דן בשאלת הצורך במינוי מומחה להכרעה בשאלה אם הכאבים והנזק נבעו מבעיה תחלואתית הקשורה במבוטח או שמא בגורם חיצוני. ודוק, בענייננו, כמו בעניין שילוח, הוכח שהכאב בברך הופיע תוך כדי תנועה חריגה של המפרק (סיבוב כף הרגל בעניין שילוח והתעקמות הרגל בענייננו) ולפיכך – יש מקום למינוי מומחה בתיק.
4. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ובהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין שילוח, שנסיבותיו דומות לנסיבות שלפנינו, הגענו לידי מסקנה כי יש למנות מומחה-יועץ רפואי בתיק, שייתן דעתו לחומר הרפואי המתייחס למצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה ועל פיו ייתן דעתו בשאלה – האם סביר יותר לקבוע, כי הפגיעה ארעה עקב סיבה הטמונה בתובעת או שמא עקב סיבה חיצונית?
5. גרסת התובעת היתה עקבית ואמינה ולפיה פגיעתה אירעה בזמן הליכתה לבית הספר עת התעקמה רגלה הימנית וכתוצאה מכך חשה כאבים חדים בברכה. בדומה, בעניין שילוח טענה המבוטחת כי פגיעתה אירעה עת סובבה את כף רגלה במהלך הליכתה, מבלי שהוכח קיומו של 'סיכון' כלשהו בדרך בה היא צעדה ואין אנו רואים שוני מהותי בין נסיבות עניין שילוח לנסיבות שלפנינו, המצדיקים קביעה אחרת. לעומת זאת, בעניין סקוירסקי, אליו הפנה הנתבע, אכן בגרסתו המקורית של המבוטח נטען שהכאבים הופיעו ביציאה מהרכב, ללא קשר לתנועה כלשהי של הרגל, כאשר רק בגרסתו המאוחרת העלה המבוטח את הטענה שהכאבים הופיעו תוך כדי דריכה וסיבוב הברך, כאשר בית הדין העדיף את הגרסה המקורית ונסיבות אלה אכן שונות מהנסיבות שלפנינו.
6. על יסוד האמור לעיל, הרי שבמקרה הנדון, אף שהתובעת לא הצביעה על סיכון שהיה טמון בדרך ובגינו התעקמה רגלה, הרי שעל פי הלכת שילוח, יש למנות מומחה על מנת שיחווה דעתו הרפואית בשאלת אופן קרות האירוע – האם סביר יותר שנגרם מגורם חיצוני או מגורם הטמון בתובעת. בסיועו של המומחה נוכל לקבל מידע נוסף לצורך הכרעה בשאלה האם אכן אירע לתובעת אירוע תאונתי בדרכה לעבודה. בפני המומחה תועמד התשתית העובדתית הבאה:

א. התובעת, ילידת 1965, מורה במקצועה.

ב. בתאריך 3.9.13 בעודה הולכת לבית הספר ליום עבודתה, התעקמה רגלה הימנית של התובעת והיא חשה כאב עז בברך. התובעת אינה יודעת לציין אם היה מכשול כלשהו בדרך.

ג. התובעת פנתה באותו יום לבית החולים בני ציון לקבלת טיפול רפואי.

המומחה יתבקש להשיב לשאלות הבאות:

א. על יסוד עיון בתיקה הרפואי של התובעת, אנא חווה דעתך, איזה תרחיש סביר יותר, שרגלה של התובעת התעקמה בעת הליכתה, כתוצאה מגורמים פנימיים בתובעת, או כתוצאה ממכשול כלשהו שהיה בדרך.

המומחה יתבקש להסביר את תשובתו בפירוט רב ככל שניתן.

ב. ככל שקבעת כי סביר יותר שמכשול בדרך הוא שגרם להתעקמות רגלה של התובעת, אנא ציין מהו הליקוי שנמצא בברך ימין של התובעת לאחר 3.9.13.

ג. ככל שקבעת כי סביר יותר שמכשול בדרך הוא שגרם להתעקמות רגלה של התובעת, אנא ציין מה שיעור (אחוז) התרומה של המכשול בדרך לעומת מצבה הקונסטיטוציוני של התובעת, לליקוי אותו קבעת בסע' ב' לעיל.

1. הנתבע ביקש לזמן את כרטיסיה הרפואיים של התובעת משירותי בריאות כללית – כללי, אורתופדי, כירורגי, נוירולוגי ותעסוקתי; וכן את תיקי האשפוז של התובעת במחלקות מיון, פנימית, אורתופדית, כירורגית ונוירולוגית בבית החולים בני ציון בחיפה.
2. עיון בתיק מלמד, כי הגיעו כרטיסיה הרפואיים של התובעת משירותי בריאות כללית: כללי, אורתופדי ונוירולוגי, תוך שצוין כי לא אותר תיעוד מקצועי-כירורגי על שם התובעת; ובאשר לתיק התעסוקתי נדרש לציין את מקום עבודתה המדויק של התובעת "(שם + כתובת מדויקת של מקום העבודה)". כמו-כן, הגיעו סיכומי אשפוז התובעת בבית חולים בני ציון.
3. ככל שמי מהצדדים מעוניין להעביר לעיון המומחה חומר רפואי נוסף, יעשה זאת תוך 7 ימים מהיום.
4. החלטה למומחה תינתן בנפרד, עם קבלת הודעות הצדדים או בחלוף הזמן.
5. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ו, 21 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.