מבוא

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן עבודות אלומיניום ועבודות להקמת מעקות, אותן ביצע מר משה ברכה, בפרויקט בנייה אותו ביצעה חברה כ. כוכב הנגב חברה לבניין ופיתוח (1990) בע"מ.

על פי הנטען בתביעה, על אף שמר ברכה השלים את מלוא העבודות, בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים, הרי שהחברה לא שילמה לו את מלוא שכרו.

בתביעה שכנגד נטען, על ידי החברה, כי מר ברכה איחר איחורים משמעותיים בביצוע העבודות אשר סוכמו בין הצדדים, ובנוסף בעבודות שבוצעו נמצאו ליקויים רבים, ואף הוגשו בעניין זה תביעות על ידי הדיירים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. מר משה ברכה (להלן – "התובע"), הינו עוסק מורשה, אשר מנהל עסק לביצוע עבודות שונות בתחום האלומיניום.

3. חברת כ. כוכב הנגב חברה לבניין ופיתוח (1990) בע"מ (להלן – "החברה" או "הנתבעת" או "התובעת שכנגד") הינה בעלת הזכויות במקרקעין הידועים כחלקות 51, ו-80 בגוש 1563, בשכונת הבנים, קרית גת, שעליהם תוכנן על ידה פרויקט למגורים הכולל 56 יחידות דיור ב – 16 קומות (להלן "הפרויקט").

4. הנתבעת התקשרה בהסכם עם חברת י.א חי יזמות והחזקות בע"מ (להלן – "הקבלן הראשי") לביצוע כל עבודות הבנייה בפרויקט, לרבות עבודות האלומיניום והמעקות. במהלך ביצוע עבודות הבנייה נכנס הקבלן להליכי חדלות פירעון, ועל כן לא הושלמו על ידו מלוא העבודות.

5. במסגרת ביצוע הפרויקט התקשר הקבלן הראשי עם התובע לביצוע עבודות האלומיניום, אך בשל חדלות הפירעון של הקבלן הראשי לא הושלמו העבודות, ואף לא שולם לתובע מלוא שכרו בגין העבודות שבוצעו עד למועד האמור.

6. ביום 15.1.2015, נחתם הסכם למתן שירותי בנייה בין התובע לנתבעת, ולפיו ישלים התובע את ביצוע כל עבודות האלומיניום בפרויקט, בהתאם לתוכניות מאושרות, ועד למסירת הדירות לדיירים, וזאת תמורת סכום של 300,000 ₪ (להלן – "הסכם האלומיניום") (ראו מוצג 2 בתיק המוצגים של הנתבעת).

7. ביום 5.2.2015, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, ולפיו התובע יבצע מעקות בפרויקט, כאשר בגין מעקות זכוכית במרפסות הדיירים, ישולם לו סך של 450 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, לכל מטר רץ; ובנוסף ישולם לו עבור מעקה זכוכית בקומה הראשונה, לפי צורת הבנייה, סך של 2000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, לכל מטר רץ (להלן – "הסכם המעקות") (ראו מוצג 3 בתיק המוצגים של הנתבעת).

8. לפרויקט ניתנה תעודת גמר (טופס 4) ביום 31.5.2015 (ראו בעדותו של מר דמרי עמ' 33 לפרוט' ש' 8 – 9).

המחלוקות בין הצדדים

9. לטענת התובע, הוא השלים את מלוא העבודות, שסוכם עליהן בשני ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, האחד לביצוע עבודות אלומיניום בפרויקט, והשני להתקנת מעקות בפרויקט. לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת לו שכר בגין העבודות שביצע עבורה במסגרת הסכמים אלה.

10. מנגד, לטענת החברה, לא רק שהתובע לא השלים את מלוא העבודות עליהן סוכם בין הצדדים, אלא שחלק מהעבודות בוצעו באיחור ניכר, וגרמו לעיכוב במסירת הדירות. עוד נטען, כי חלק מהעבודות בוצעו באופן לקוי, ועל כן הנתבעת חשופה לתביעות בעניין זה מאת הדיירים (ראו כתב התביעה שהוגש על-ידי הדיירים לבית המשפט המחוזי ת"א 21258-06-16 – מוצג 10 בתיק המוצגים של הנתבעת).

11. בהתאם למחלוקות בין הצדדים, יש להכריע תחילה מהו היקף העבודות, אשר הושלמו על ידי התובע, ומהם הסכומים ששולמו לו על-ידי החברה.

לאחר מכן יהיה מקום להכריע באם התובע איחר בביצוע העבודות, חלקן או כולן, באופן המצדיק להטיל עליו את הסנקציה הקבועה בסעיף 8 להסכם האלומיניום.

עוד יהיה מקום להכריע בשאלה, אם הוכח על ידי הנתבעת כי חלק מן העבודות בוצעו באופן לקוי; וככל שהתשובה לכך היא חיובית, יש לקבוע את הסכום הדרוש לתיקון הליקוי, וסכום זה יהיה מקום להפחית מן הסכומים להם זכאי התובע.

דיון והכרעה

ההסכמים בין הצדדים

12. ביום 15.1.2015 נחתם הסכם האלומיניום בין הצדדים, במסגרתו התחייב התובע להשלים את "כל עבודות האלומיניום בבניין בהתאם לתוכניות המפורטות לגמר סופי ומסירה סופית של הדירות לדיירים וקבלת טופס אכלוס..." (ראו בחלק ההצהרתי של ההסכם, שצורף כמוצג 2 בתיק המוצגים של הנתבעת).

13. בגין התחייבותו זו, התחייבה הנתבעת לשלם לו סך של 300,000 ₪. כאשר 100,000 ₪ ישולמו לו בתאריך 20.1.2015, 100,000 ₪ ישולמו לו ביום 20.2.2015, והיתרה בסך 100,000 ₪ תשולם לו ביום 20.3.2015, בכפוף להשלמת העבודות.

14. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם להסכם האלומיניום היה על התובע להשלים את התקנת כל האלומיניום (חלונות דלתות ורשתות) הקבוע במפרט הבנייה, בכל הדירות שבפרויקט.

15. ביום 5.2.2015 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, הוא הסכם המעקות, במסגרתו התחייב התובע לבצע עבור הנתבעת "מעקות זכוכית במרפסות הדיירים" ו- "מעקה זכוכית בקומה 1 לפי צורת הבנייה" (ראו מוצג 3 בתיק המוצגים של הנתבעת).

בגין התחייבותו זו, התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 450 ₪ למטר רץ, בתוספת מע"מ, בגין מעקות הדיירים; וסך של 2,000 ₪, בתוספת מע"מ, למטר רץ, בגין המעקה בקומה הראשונה.

16. אין מחלוקת בין הצדדים, ביחס למעקה בקומה הראשונה, וכי לאור ביצוע המעקה חייבת הנתבעת לשלם לתובע סך של 21,240 ₪, בתוספת מע"מ כחוק (ראו בסעיפים 47 – 49 לתצהירו של מר שאול דמרי מטעמה של הנתבעת, וסעיף 48 לתצהירו של התובע).

17. מנגד, קיימת מחלוקת בין הצדדים, מהו היקף המעקות שביצע התובע בדירות הדיירים. התובע טען בתצהירו (ראו סעיף 47 לתצהיר), כי מדובר בהיקף של 340 מטר רץ, ולכן הוא זכאי לתשלום בגין רכיב זה בסך של 153,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. התובע לא צירף כל ראיה תומכת בעניין היקף המעקות שבוצע על - ידו.

מר דמרי בתצהירו (ראו סעיף 47) טען, כי בסך הכל הותקנו מעקות בהיקף של 280.35 מטר רץ, ולכן זכאי התובע לסכום של 126,157.5 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. מר דמרי צרף לתצהירו טבלה, ובה המידות של המעקות בדירות השונות שבבניין, ומטבלה זו עולה, כי בפרויקט מעקות בהיקף של 389.6 מטר, וכי הקבלן הראשי, טרם שנכנס להליכי חדלות פרעון, התקין מעקות עד הקומה התשיעית, ובסה"כ מעקות בהיקף של 109.25 מטר. מכאן שהיקף המעקות שנותר להתקין כאשר נחתם הסכם המעקות, ושאין מחלוקת שהתובע ביצע, עומד על היקף של 280.35 מטר.

18. התובע נושא בנטל ההוכחה בכל הקשור להיקף המעקות שבוצעו על-ידו, ולהשקפתי הוא לא עמד בנטל זה. הראיה היחידה שהציג התובע בעניין זה, היא האמירה בתצהירו, ולפיה ביצע מעקות בהיקף של 340 מטר. לאמירה זו אין כל גיבוי בראיה תומכת. מנגד, טענת הנתבעת נתמכת בטבלה, ובה פירוט של היקף המעקות שיש לבצע בכל קומה וקומה, ופירוט לפיו, הקבלן הראשי התקין מעקות עד הקומה התשיעית, קודם לכניסתו להליכי חדלות פרעון.

יצויין, כי התובע, בעדותו בקדם המשפט שהתקיים ביום 1.2.2018, אישר, כי הקבלן הקודם עזב את הפרויקט, כאשר הושלמה ההתקנה בקומה 8-9 (ראו עמ' 5 לפרוט' ש' 20 – 21) . בכך ראיה תומכת לטבלה שהציגה הנתבעת.

זאת ועוד, ביכולתו של התובע היה לבצע מדידה של המעקות ,קודם להגשת הראיות, אך הוא נמנע מלעשות זאת, ועובדה זו פועלת לחובתו.

19. מכאן, שלכל היותר ניתן לומר, כי כפות המאזניים מאוזנות, ובמצב עניינים שכזה יש לקבוע, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענתו, ולפיכך לדחות את טענת התובע ביחס להיקף המעקות שבוצעו על-ידו, ולקבל את טענות הנתבעת בעניין זה. הלכה למעשה, יש לומר כי להשקפתי, היות ועדותו של מר דמרי נתמכת בראיות נוספות, אזי לראיות הנתבעת משקל גבוה יותר, וממילא יש לדחות את טענות התובע.

20. לאור האמור לעיל, יש לקבוע, כי ההיקף הכספי של הסכם מעקות הדיירים, עומד על סך של 126,157 ₪ (280.35 מטר X 450 ₪), ובתוספת מע"מ כחוק.

היות ואין מחלוקת (כאמור בסעיף 16 לעיל), שהנתבעת צריכה לשלם סך של 21,240 ₪, בתוספת מע"מ, בגין המעקה בקומה הראשונה אזי, בסך הכל, היתה אמורה הנתבעת לשלם לתובע סך של 147,397.5 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, בגין המעקות.

מהו הסכום ששולם על-ידי הנתבעת עד למועד הגשת התביעה

21. אין מחלוקת, כי עד למועד הגשת התביעה שילמה הנתבעת לתובע סך של 300,000 ₪, בתוספת מע"מ בשיעור של 18%. (ראו את חשבוניות המס - נספח 6 לתצהירו של התובע).

יחד עם זאת, קיימת מחלוקת בין הצדדים, באם בתשלום האמור פרעה הנתבעת את מלוא שכרו של התובע בגין הסכם האלומיניום, כטענת התובע; או שמא שילמה הנתבעת לתובע סך של 200,000 ₪ בגין הסכם האלומיניום, וסך נוסף של 100,000 ₪ בגין הסכם המעקות, כגירסת הנתבעת.

22. יש לומר, כי מחלוקת זו מצויה בשולי הדברים, ואין לה כל נפקות לצורך הכרעה בתביעה זו, שכן כך או אחרת, יש לקבוע את היקף החבות של הנתבעת כלפי התובע, בגין העבודות שביצע עבורה, תוך התייחסות לטענותיה בדבר קיום ליקויים ואיחור במסירת העבודות, ולאחר מכן להפחית מסכום החוב את התשלומים שביצעה.

23. בהקשרה של מחלוקת זו יש לומר, כי התובע ביסס את טענתו, ולפיה הנתבעת פרעה את מלוא הסכום לו התחייבה בהסכם האלומיניום, על הטענה, ולפיה בחודש 6/2015 הגיש כנגדה תביעה בגין אי תשלום מלוא שכרו על-פי הסכם האלומיניום (ת"א 20858-06-15), וכי לאחר הגשת התביעה הנתבעת שילמה לו את סכום החוב, ובעקבות כך מחק את התביעה (ראו סעיף 29 לתצהירו של התובע).

הנתבעת הכחישה את טענת התובע, וטענה כי התביעה נמחקה מחוסר מעש, ולא על יסוד בקשה יזומה של התובע. עוד נטען, כי לאור האיחורים של התובע בביצוע העבודות, ולאור הליקויים שנמצאו בהן, היא סרבה לשלם את התשלום האחרון שנקבע בהסכם בין הצדדים, וכי התשלום אליו מפנה התובע הינו על חשבון הסכם המעקות.

24. לאחר עיון בטענות הצדדים בהקשר זה, יש לקבל את טענת הנתבעת.

תחילה יש לומר, כי לאור טענות הנתבעת בתביעה ובתביעה שכנגד, קשה להלום, כי שילמה לתובע את מלוא שכרו בגין הסכם האלומיניום.

אך מעבר לכך, הנתבעת צרפה לתיק המוצגים מטעמה (ראו מוצג 7) תמצית של תיק בית המשפט, בת"א 20858-06-15 וממנה עולה, כי על-פני הדברים התביעה נמחקה מחוסר מעש. יצויין, כי התובע נחקר בעניין זה, אך לא ידע להשיב באם אכן התביעה נמחקה נוכח מחדליו או בעקבות בקשה שלו (ראו עמ' 23 – 24 לפרוט').

25. לפיכך, יש לקבל את טענת הנתבעת, כי לא שילמה את מלוא שכרו של התובע בגין הסכם האלומיניום, וכי הסך של 100,000 ₪, בתוספת מע"מ, אותו שילמה בחודש 8/2015 הינו בגין הסכם המעקות.

האם התובע השלים את מלוא העבודות בהתאם למוסכם בין הצדדים

26. טוענת הנתבעת, כי על אף המוסכם בין הצדדים, לא השלים התובע את ביצוע מלוא עבודות האלומיניום בפרויקט, ובעקבות כך נמסרו דירות באיחור רב, ואף לאחר קבלת טופס 4 (ראו סעיף 27 לתצהירו של מר שאול דמרי).

בתמיכה לטענה זו, צורפה תמונה של דירה, שעל-פי הנטען מצויה בפרויקט, ובה נראה פתח חלון, שבו לא מותקן החלון עצמו.

27. יצויין, כי הנתבעת לא הביאה לעדות אף לא אחד מן הדיירים, שיתמוך בגרסתה, ולפיה התובע לא השלים את מלוא העבודות, למעט ביצוע תיקונים לאחר פרוטוקולי מסירה, עד למועד בו ניתן לה אישור איכלוס (טופס 4).

התובע העיד כי השלים את העבודות ברוב קומות הפרויקט, אך יחד עם זאת לא יכול היה להשלים את ביצוע התקנת האלומיניום בקומות הפנטהאוז, שכן אלה טרם רוצפו כאשר אמור היה לבצע את העבודות (ראו עמ' 13 – 14 לפרוט').

עוד העיד התובע, כי הניח בדירות הפנטהאוז את החלונות והדלתות, המתאימים להתקנה בדירות אלה, וזאת לאחר שהם יוצרו עבור דירות אלה.

עדותו זו, לא נסתרה על ידי הנתבעת, וכפי שאראה בהמשך ישנן ראיות תומכות בעדותו זו, ולפיה השלים את רוב רובה של העבודה לה התחייב בפרויקט, ואף ייצר כאמור את אותם אלמנטים שהיו דרושים להתקנה בפנטהאוזים.

28. אין מחלוקת שלפרויקט ניתנה תעודת גמר (טופס 4) ביום 31.5.2015, ובהיעדר ראיה סותרת מטעמה של הנתבעת, יש להניח, כי עיריית אשדוד לא אישרה את גמר הפרויקט, בטרם הותקנו בדירות כל הדלתות, החלונות והמעקות. בכל מקרה, לאור העובדה ולפיה ניתן לפרויקט אישור איכלוס (טופס 4), המקים חזקה ולפיה הבנייה הושלמה, אזי היה על הנתבעת להביא ראיות לסתור, אך היא לא הביאה כל ראיה מהותית לעניין זה.

29. יצויין, כי מטעמה של הנתבעת הוגש מסמך, בדבר חתימת הסכם לכאורה, בין הנתבעת לבין א.י.א אלומיניום (2015) בע"מ (ראו מוצג 5 בתיק המוצגים מטעם הנתבעת), ולפיו חתמה על הסכם עם חברה זו לביצוע עבודות אלומיניום בפרויקט. עיון בהסכם בין הצדדים מעלה, כי חברת האלומיניום התחייבה לבצע תיקונים בעבודות האלומיניום שבוצעו בפרויקט, וכי ההשלמות היחידות להן התחייבה במסגרת הסכם זה הן "רשתות בסלוני הפנטהאוז וזכוכיות שהיו פגומות במרפסות שמש יוחלפו".

מכאן, שהסכם זה תומך בטענת התובע, כי השלים הלכה למעשה את ביצוע כל העבודות בפרויקט, שאם לא כן, אזי אין מטעמה של הנתבעת כל ראייה לכך שגורם אחר כלשהו ביצע את העבודות, שעל פי טענתה לא סיים התובע.

גם בהקשר זה יש לומר, כי הנתבעת לא הביאה לעדות איש מטעמה של חברת א.י.א אלומיניום, ועובדה זו פועלת לחובתה, שכן הימנעותה מקימה חזקה, על פיה עדות מטעמה של חברה זו היה בה כדי לתמוך בגרסת התובע (ראו לעניין זה ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990)).

30. הנתבעת הציגה כראיה (ראו מוצג 6 לתיק המוצגים מטעמה), צילום של דירה, ובה לכאורה חסר חלון. בעניינו של צילום זה, רשם מר דמרי בתצהירו (ראו סעיף 27), כי התמונה היא מחודש יולי 2015.

גם אם כך הדבר, אזי מדובר בצילום של חלון בודד, ולכן עניין זה נמצא בשולי הדברים, ואין בו כדי להוות עדות לכך שהתובע לא השלים את ביצוע מלוא העבודות להן הוא התחייב. כאמור לעיל, הנתבעת חתמה על הסכם חדש עם קבלן אלומיניום, ואין בו דבר או חצי דבר כדי לרמז על כך שקבלן האלומיניום החדש ייצר עבורה חלונות או פריטי אלומיניום אחרים.

31. לכל האמור יש להוסיף, כמצויין לעיל שלא הובאו לעדות הדיירים, שעל-פי הנטען קיבלו דירות באיחור, בשל חוסרים נטענים של חלונות או דלתות. עובדה זו יש בה כדי לתמוך בגרסת התובע, שכן חזקה היא שצד אשר נמנע להביא ראייה, הוא עושה כן היות וראייה זו יהיה בכדי לתמוך בגרסת הצד האחר (ראו בפרשת "קופל" הנזכרת בסעיף 29 לעיל).

32. לסיכום יש לומר, כי ממכלול הראיות המפורטות לעיל עולה, שהתובע השלים את ביצוע רובן ככולן של עבודות האלומיניום, להן הוא התחייב בהתאם להסכם בין הצדדים, עובר למועד בו קיבלה הנתבעת תעודת גמר (טופס 4) לפרויקט, וזאת במנותק מהשאלה, בה אדון להלן, באם איחר התובע בביצוע עבודות אלה.

האם התובע איחר בביצוע העבודות

33. כמפורט לעיל, הצדדים חתמו על הסכם ביום 15.1.2015, ולפיו ישלים התובע את ביצוע עבודות האלומיניום בפרויקט. בסעיף 6 להסכם נקבע כך:

"מועד תחילת העבודות: בד בבד עם חתימת החוזה ו/או לפי תחילת עבודה בפועל שתרשם ביומן העבודה, המאוחר מבין השתיים. מועד סיום העבודה יהיה חודש קלנדרי מיום תחילת ביצוע העבודות".

34. היות ונקבע בהסכם שיש לתעד את תחילת העבודות ביומן העבודה, היה על הנתבעת להציג את יומן העבודה בבית המשפט. הנתבעת לא הציגה בבית המשפט את יומן העבודה, ומר דמרי העיד בעניין זה כי היומן "לא כאן, לא צרפנו אותו אבל אני יכול לחפש אותו" (ראו עמ' 30 לפרוט' ש' 4).

35. כאשר עומת מר דמרי עם עניין זה, כי את טענת הנתבעת, בדבר איחור בביצוע עבודות, היה צריך לבסס באמצעות הצגת יומן העבודה, הוא השיב כי המועד בפועל, שלשיטתו הוא המועד ממנו יש למנות את מניין החודש הקלנדרי, הוא המועד בו קיבל התובע את התשלום הראשון בסך של 100,000 ₪. דברים אלה באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון כך (ראו עמ' 30 ש' 27 - 31):

"ת. לא, כי היה ברור לשני הצדדים שברגע שהוא קיבל את התשלום הראשון של ה 100,000 ₪ 5 ימים אחרי חתימת החוזה אז החוזה נכנס לתוקף והעבודות אמורות להתחיל.

ש. לשאלת בית המשפט מדוע החוזה לא בתוקף ב 15.1?

ת. החוזה בתוקף אבל בשביל לחדד לכם, כי שאלתם אותי מה המאוחר מבין השתיים אם שילמתי לו סך של 100,000 ₪ אז הוא היה צריך להתחיל כבר".

36. התובע לא נחקר בעניין זה על ידי ב"כ הנתבעת.

37. בשים לב לכך שהפרויקט היה בשלבי סיום, והתובע על פי עדותו היה זקוק לכספים, לאחר שהקבלן הראשי נכנס להליכי פירוק, ולא שילם לו את שכרו, אזי אני נותן אמון בעדותו של מר דמרי, בפרט כשאין כל ראייה סותרת, כי התובע החל בביצוע העבודות ביום 20.1.2015, היום בו שולם לו הסך של 100,000 ₪, בהתאם להסכם.

38. גם לגבי מועד סיום העבודות אין כל ראיה ברורה. אין מחלוקת, כאמור לעיל, כי ביום 31.5.2015 ניתנה בגין הפרויקט תעודת גמר (טופס 4). מכאן, שלכל המאוחר זהו המועד בו סיים התובע את ביצוע העבודות. דהיינו לכל היותר, עומדת תקופת האיחור על 98 יום, כאשר מונים את מניין הימים מיום 21.2.2015 ועד ליום 30.5.2015.

יחד עם זאת יש לומר, כי יש להניח שהעבודות הושלמו עוד טרם נחתמה תעודת הגמר, ועובר לביקורות שבוצעו על ידי מי מטעמה של עיריית אשדוד. היעדר ראיות בעניין זה, פועל לחובתה של הנתבעת אשר טוענת, בין כטענת קיזוז ובין במסגרת תביעתה שכנגד, כי התובע איחר בביצוע עבודות האלומיניום, ולכן חייב לה בגין כל יום איחור סך של 1,000 ₪.

39. יצויין, כי התובע בעדותו מודה שלא השלים את ביצוע העבודות בתוך 30 יום, כפי שהתחייב בהסכם, כאשר על פי עדותו העיד כך (ראו עמ' 14 לפרוט' ש' 8 - 17):

"ש. תאשר לי כי לשיטתך בטרם חתימתך להסכם ידעת שהריצוף והטיח בחלק מהקומות, לא מוכנים?

ת. ידעתי וגם מי שהחתים אותי ידע.

ש. למרות הידיעה המאוד ברורה שלך לא רק שזה לא הפריע לך לחתום על ההסכם אנו מעיינים בהסכם ולא רואים שום התייחסות למניעות הזו שאתה טוען לה במסגרת כתב התביעה ובתצהיר שלך, האם זה לא דבר שבא לעולם רק במסגרת כתב התביעה, אותה מניעות לסיים את העבודות?

ת. כמו שאני ישבתי וראיתי את המצב וזה שהחתים אותי אמר לי כי זה לפרוטוקול בלבד, והוא ידע את זה, הוא ידע שאין ריצוף ואין טיח בקומות הפנטהאוס וכי הלובי לא מוכן, ולמרות זאת כתב את זה ואמר כי זה בשביל הפרוטוקול ולא לייחס לזה חשיבות. כך הוא אמר לי."

התובע נשאל מדוע לא הכניס הסתייגות בהסכם בעניין זה, כפי שהכניס תיקון בכתב ידו ולפיו הוא מתחייב לשאת בעלות כל תיקון שיידרש בגין העבודות שיבוצעו על ידו (ראו בסעיף ההגדרות של הסכם האלומיניום), והוא השיב על כך (ראו עמ' 14 לפרוט' ש' 23 - 24):

"ש. אז למה באותו מועד לא הכנסת את זה שבעצם חלק מהעבודות שלא תלויות בך לא מוכנות?

ת. כי היתה הסכמה בנינו שזה רק להסכם, ואנו שנינו ידענו ש – 3 קומות לא מוכנות."

40. הנתבעת לא הביאה כל ראייה סותרת, ביחס לטענת התובע, כי במהלך התקופה בה היה עליו להשלים את ביצוע עבודות האלומיניום, חלק מהדירות לא היו מוכנות להתקנת עבודות האלומיניום, בשל היעדר ריצוף או צבע בדירות. לפיכך, יש לקבל את גירסת התובע, ולפיה האיחור בביצוע העבודות בקומות אלה, הוא בעטיים של מחדלי הנתבעת, להשלים עבודות שרק לאחריהן ניתן להתקין את פריטי האלומיניום.

41. גם אם הדברים לא נאמרו במפורש בהסכם, הרי שברור, כי אין מקום לחייב את התובע בפיצוי בגין איחור, כאשר לא יכול היה להשלים עבודות בשל עניינים שאינם תלויים בו, אלא תלויים בנתבעת או בקבלני משנה אחרים שהועסקו על-ידה. לפיכך, יש מקום להפחית מתוך סך התקופה, שבה לכאורה איחר התובע בביצוע העבודות, את התקופה שבה לא יכול היה להשלימן בשל עניינים הקשורים בנתבעת.

42. בשים לב למכלול הראיות שהוצגו בפני, כאשר אני לוקח בחשבון כי נטל הראייה בעניין זה מוטל על הנתבעת (התובעת שכנגד), הגעתי לכלל מסקנה שאכן התובע לא השלים את ביצוע העבודות כפי שהתחייב בתוך חודש קלנדרי, וזאת במנותק מאי השלמת העבודות בפנטהואזים בשל היעדר ריצוף וצבע.

יחד עם זאת, הנתבעת לא השכילה להציג ראיות ברורות ביחס למשך האיחור בביצוע העבודות, ועניין זה פועל לחובתה.

כפי שכבר צויין, הנתבעת לא הביאה לעדות אף לא אחד מן הדיירים, שעל פי טענתה קיבל את דירתו באיחור, בשל מחדליו של התובע, ואף לא הראתה בראייה כלשהי, כי שילמה לדייר כלשהו פיצוי בגין איחור במסירת דירתו.

43. לכל האמור יש להוסיף, כי ביום 5.2.2015 נחתם בין הצדדים הסכם המעקות, במסגרתו לא קבעו הצדדים, את משך הזמן בו על התובע היה להשלים את ביצוע המעקות. לעובדה זו השלכה על טענת הנתבעת, כי העיכוב בביצוע עבודות האלומיניום מעבר לתקופה שנקבעה בהסכם, גרמה לעיכוב במסירת הדירות. קשה להלום, כי התובע יכול היה להשלים את ביצוע המעקות בשלוש קומות ובדירות הפנטהאוז בתוך 15 יום (דהיינו עד ליום 20.2.2015), ובמקביל להשלים את ביצוע עבודות האלומיניום בלוח הזמנים שנקבע בהסכם האלומיניום. לפיכך, לחתימה המאוחרת על הסכם המעקות, שבו תוספת משמעותית של עבודה הונחה לפתחו של התובע, השלכה על טענת האיחור בביצוע העבודות.

44. בשים לב לכך שאין מחלוקת שניתנה תעודת גמר ביום 31.5.2015, וכאמור לאחר שקבעתי, כי חלק מהאיחור נובע מאי השלמת עבודות ריצוף וצבע בדירות הפנטהאוז, ובנוסף נדרש התובע לבצע את המעקות בפרוייקט החל מהקומה ה- 10 ומעלה, אזי על דרך האומדן, אני מעמיד את תקופת האיחור בביצוע עבודות האלומיניום על 30 יום.

האם נמצאו ליקויים בביצוע העבודות

45. כחלק מהתביעה שכנגד טענה הנתבעת, כי בעבודות שביצע התובע נמצאו ליקויים, שלא כולם תוקנו על ידו, וכי בגין ליקויים שנמצאו הוגשה כנגדה תביעה על ידי בעלי דירות בפרויקט, שבמסגרתה היא חשופה לתשלום פיצויים בגין ליקויים בעבודות אלומיניום בסכום של 44,350 ₪ (ראו סעיפים 66 ו -67 לתצהירו של מר דמרי וראו את כתב התביעה מוצג 10 בתיק המוצגים של הנתבעת).

46. הנתבעת תמכה טענתה בעניין זה, גם בדוחות מסירה של דירות לדיירים (ראו מוצג 9 בתיק המוצגים של הנתבעת), שבהם נרשמו ליקויים, שנמצאו על ידי הדיירים בעבודות האלומיניום בדירה. נטען, כי עולה מן הדוחות האמורים, שישנם ליקויים אשר לא תוקנו על ידי התובע.

ראייה נוספת, בה מבקשת הנתבעת לתמוך טענותיה מצויה, כמפורט לעיל, בהסכם אותו ערכה הנתבעת (התובעת שכנגד), עם חברת א.י.א אלומיניום (2015) בע"מ (ראו מוצג 5 בתיק המוצגים של הנתבעת), ולפיו התחייבה חברת האלומיניום לבצע תיקונים ב -35 דירות של הפרויקט, תמורת סך כולל של 80,000 ₪.

47. בכל הקשור בתביעת הדיירים בגין ליקויים, יש לומר כי תביעה זו לא הוכרעה נכון למועד שמיעת הראיות, והנתבעת בהגנתה הכחישה קיום רוב רובם של הליקויים. אך יחד עם זאת, המומחה מטעמה, בחוות דעתו, מצא כי אכן קיימים ליקויי אלומיניום בחלק מן הדירות (ראו בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט ביום 10.12.2018). יש לציין בעניין זה, כי התובע בסיכומיו (ראו סעיף 23) מציין, כי המומחה מטעמה של הנתבעת העריך את סכום הליקויים בעבודות האלומיניום בסך כולל של 10,530 ₪.

הנתבעת (התובעת שכנגד) לא התייחסה לעניין זה בסיכומיה, למעט טענה כללית ולפיה "יש לדחות את טענות התובע שנטענו במסגרת הסיכומים (סעיפים 19 -24)", מבלי לתת כל הסבר מדוע יש לדחות את טענותיו בעניין זה.

48. כאמור לעיל, הנתבעת לא הביאה לעדות אף לא אחד מן הדיירים, ואף לא הביאה לעדות נציג מטעמה של חברת א.י.א אלומיניום (2015) בע"מ. יתרה מכך, הנתבעת (התובעת שכנגד) לא צרפה כל ראייה, ולפיה נשאה בתשלום לו התחייבה במסגרת ההסכם עם חברת א.י.א אלומיניום (2015) בע"מ.

49. מדוחות המסירה של הדירות עולה, כי אכן נמצאו ליקויים בעבודות אלומיניום. אך בכך, אין כל רבותא, שכן דבר נפוץ הוא כי עם סיום בנייתן של דירות נמצאים בהם ליקויים מליקויים שונים. לצורך כך נקבעה אחריות הקבלנים במסגרת חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, ובכלל זה החובה לערוך תיקון של ליקויים במסגרת שנת הבדק.

50. מדוחות המסירה עולה, כי התובע לא התחמק מאחריותו לביצוע תיקונים, וניכר כי גם אם לא השלים את מלוא התיקונים שנדרשו, הרי שעיקר התיקונים בוצע על ידו.

51. לאור כל האמור לעיל, בהיעדר ראיה סותרת את האמור בחוות הדעת ההנדסית מטעמה של הנתבעת (התובעת שכנגד), ולפיה נמצאו ליקויים בעבודות האלומיניום בהיקף כולל של 10,530 ₪, אזי יש לקבוע, שיש להפחית סכום זה מן הסכום אותו חייבת הנתבעת לתובע.

52. לאמור יש להוסיף, כי גם על פי גרסת התובע, הוא לא השלים את מלוא ביצוע עבודות האלומיניום (ראו עמ' 15 לפרו' ש' 26 - 27), ומן ההסכם שבין הנתבעת לבין חברת א.י.א אלומיניום (2015) בע"מ עולה, כי אכן ישנן מספר מועט של עבודות אלומיניום שלא הושלמו. על דרך האומדן, היות ומדובר בחוסר מינוריים שעיקרם רשתות וזכוכיות (ראו בדוחות הליקויים מוצג 9 תיק המוצגים של התובעת שכנגד), אני מעמיד את סכום עבודות אלה על סך של 5,000 ₪.

פגיעה בשמה הטוב של הנתבעת בשל איחור במסירת הדירות וליקויים בביצוע העבודות

53. במסגרת התביעה שכנגד תבעה הנתבעת (התובעת שכנגד) את התובע בסכום של 211,780 ₪ בגין פגיעה נטענת בשמה הטוב, בשל האיחורים במסירת הדירות, ובשל הליקויים בביצוע עבודות האלומיניום.

54. הנתבעת (תובעת שכנגד) לא הביאה כל ראייה לכך ששילמה לדייר פלוני פיצויים, בגין איחור במסירת הדירה, ואף לא הראתה, כי דירה מסויימת נמסרה באיחור, אך ורק בשל העובדה שהתובע לא השלים את עבודות האלומיניום במועד.

כמפורט לעיל, הנתבעת אף לא הראתה כי שילמה לדייר כלשהו פיצוי בגין ליקויים בביצוע עבודות האלומיניום, כאשר הראיות בעניין זה מראות, כי לגישת הדיירים היקף הליקויים עומד על כ -44,350 ₪ (כמפורט בכתב התביעה שהוגש על - ידם) ומנגד על פי חוות הדעת מטעמה של הנתבעת (התובעת שכנגד) הליקויים עומדים על סך של 10,530 ₪.

55. די באמור, כדי לדחות את טענות הנתבעת בדבר פגיעה אנושה בשמה הטוב.

לכך יש להוסיף כי התובעת שכנגד, לא הניחה, ולו תשתית ראייתית מינימאלית, לכך שנגרמה פגיעה בשמה הטוב או שנגרם לה נזק כלשהו בשל הפגיעה הנטענת בשמה הטוב.

56. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעת (התובעת שכנגד) בדבר חבות של התובע בגין פגיעה בשמה הטוב.

סיכום

57. לאחר כל הנאמר לעיל, ניתן לסכם ולומר, כי הנתבעת חבה לתובע סך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק בגין עבודות האלומיניום, ובנוסף סך של 47,397.5 ₪ (= 100,000 – 147,397.5) בתוספת מע"מ כחוק, בגין הסכם המעקות.

58. מן הסכום אותו חייבת הנתבעת לשלם לתובע יש להפחית את הפיצוי בגין האיחור במסירת העבודות אותו יש להעמיד על סך של 30,000 ₪, וזאת לאור קביעתי כי התובע איחר ב -30 יום, ולאור האמור בין הצדדים כי בגין כל יום איחור ישולם סך של 1,000 ₪.

59. בנוסף, יש להפחית את סכום הליקויים בסך של 10,530 ₪, שנמצא בחוות הדעת מטעמה של הנתבעת, וזאת בהעדר חוות דעת סותרת מטעמו של התובע. כמו כן יש מקום להפחית, את הסך של 5,000 ₪, אותו קבעתי בסעיף 52 לעיל, בו הערכתי על דרך האומדן את סכום העבודות שלא הושלמו על ידי התובע בהתאם להסכם בין הצדדים.

סוף דבר

60. תביעת התובע מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע סך של 147,397.5 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ובהתאם מן הסכום שנפסק לטובת התובע, יש להפחית את הסכום של 45,530 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

בהתאם, בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 101,867.5 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

61. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 12,000 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בחלוף 30 יום מיום מתן פסק הדין.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.