1. ענייננו בתביעת נזקי גוף בגין תאונת דרכים בה נפגעה התובעת, ובפני בקשת הנתבעת למינוי מומחה רפואי, רביעי במספר, וזאת כמומחה נוסף או חלופי בתחום האורטופדי.
2. עד עתה מונו שלושה מומחים לבדיקת התובעת:
3. בתחום האורטופדי מונה ד"ר לוריא אשר קבע כי לתובעת נותרו 22.5% נכות בגין הפגיעה בידה, כאשר נכות זו משקפת 75% מנכותה הכוללת ביד, הנובעת גם ממצב קודם.
4. בתחום הכירורגיה הפלסטית מונה ד"ר לוסטהאוז אשר קבע כי לתובעת נותרו 10% נכות בגין צלקות מכערות.
5. בתחום הראומטולוגיה מונה פרופ' פרס אשר קבע כי לתובעת 20% נכות בגין פיברומיאלגיה, מחציתם בגין מצבה קודם לתאונה.
6. הנתבעת שלחה למומחים שאלות הבהרה וחקרה את ד"ר לוריא ופרופ' פרס ועתה היא מבקשת למנות מומחה רביעי במספר, בתחום האורטופדי, וזאת בשל קשיים שהיא מוצאת בחוות דעתו של ד"ר לוריא, בתשובות ההבהרה שכתב ובחקירתו הנגדית.
7. עיקר הבקשה מבוסס על הפער בממצאי הבדיקות הקליניות שערכו מומחה האורטופדיה ומומחה הראומטולוגיה ביחס למגבלת התנועות בפרק ידה של התובעת כאשר המומחה האורטופדי מצא מגבלה והמומחה הראומטולוגי מצא כי אין מגבלה.

כן נטען לעניין שיעור הנכות שיוחס לעברה הרפואי של התובעת ביחס למצבה כיום.

1. קראתי את טענות הצדדים וכן את חוו"ד המומחים, שאלות ותשובות ההבהרה וחקירותיהם בבית המשפט, ואין דעתי כדעת הנתבעת.
2. מטבע הדברים בדיקה של מומחה ממוקדת לתחום מומחיותו, ויש לקחת בחשבון כי ישנה חפיפה הכרחית בחלק מהדברים משעה שנבדקים אותם איברים ואותה פגיעה, אלא שכל מומחה נותן את חוות דעתו ביחס לתחום מומחיותו.

יתר על כן, נכות אינה מתבססת בהכרח רק על ממצאי בדיקה קלינית ושעור הגבלה בתנועה אלא חובקת גם התייחסות לפגיעה ולמהלך הטיפול בה, כמו גם מצב האיבר שנפגע.

1. כך, לדוגמא, כאשר בעת חקירת המומחה האורטופד הציגה לו הנתבעת 'מצב תיאורטי' של בדיקה קלינית, המבוססת על ממצאי הראומטולוג, הבהיר המומחה כי יש קושי לקבוע אחוזי נכות תיאורטיים כאשר בהכרח ענייננו במצב אחרי שבר כפי שעברה התובעת, אחרי ניתוח כפי שעברה התובעת, וכאשר יש פלטה גדולה על עצם האולנה שניתן למשש מתחת לעור.

עוד התייחס המומחה לכך שההתייחסות לפגיעה של התובעת היא כשבר תוך מפרקי המערב את הרדיוס והאולנה, כאשר המעמד בינהן נפגע והרצועות נקרעות.

1. לאור קביעות אלו והתעמקות המומחה בהיבט האורטופדי של פגיעת התובעת, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בעמדתו או בתשובותיו או כי נותרה סוגיה לא ברורה בעניין נכותה של התובעת שלא ניתן להכריע בה על סמך החומר הקיים.
2. כפי שנאמר בפסיקה שציטטה הנתבעת בהרחבה, תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע בסופו של דבר את הנכות הרפואית ואת ההשלכה התפקודית של כלל הנכויות והמגבלות המוצגות בפניו בהסתמך על חוות הדעת שהוגשו בתיק.
3. במקרה זה אין בידי לומר כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של ד"ר לוריא, תשובותיו וחקירתו, ואלו לא הותירו בי ספקות באשר ליכולת להכריע בעניין. אף אם היה קיים ספק טבעי באשר לקביעת נכותה הרפואית של התובעת, ולו מעצם ההרחבה של ציטוט חלקים שונים מחקירות המומחים ע"י כל צד, ספק זה יבוא על פתרונו בעת ההכרעה בתיק וכתיבת פסק דין. ספק רגיל שכזה אינו מצדיק מינוי מומחה נוסף ובוודאי שאין למצוא תועלת בחוות דעת רביעית.
4. הפערים בין המומחים בתיק אינם מונעים הגעה להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות והתפקודיות המונחות לפתחנו ואין לומר כי 'לא ראוי' להכריע במחלוקות בהסתמך על חוות הדעת וחקירות המומחים. נהפוך הוא. כל מומחה ליבן את תחום מומחיותו ועמד על ההבדלים בין תחומי הרפואה השונים.
5. באופן טבעי וכפי שהעידו המומחים - לכל פגיעה יש מהלך שיפור מסוים. בדיקות שונות לאורך השנים ע"י מומחים מתחומי מומחיות שונים אינן מקרה כה חריג, נדיר או חמור המצריך להמשיך ולבדוק את התובעת כל שנה ועד עולם.
6. משעה שבפני בית המשפט מונחות חוות הדעת, ומירב הליבון שביקשו הצדדים לעשות לגביהן באמצעות שאלות הבהרה וחקירות נגדיות הביא למתן הבהרות – מוצה הבירור הראייתי בנוגע לתחום הרפואי שנסקר ע"י המומחים, אין כל יסוד למינוי מומחה נוסף, ויש להתקדם לסיום שמיעת הראיות והסיכומים בתיק.
7. סוף דבר – הבקשה נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, ז' כסלו תש"פ, 05 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.