1. על מי מוטלת האחריות לנזקיו של התובע, שהיה עובד של צד שלישי א' (להלן: אבי), אשר בעת ביצוע עבודות חשמל במעון של הנתבעת מס' 2 (להלן: נווה כנרת), נפצע כתוצאה מהתמוטטות לוחות גבס שהונחו במקום על ידי עובדים של הנתבע מס' 1 (להלן: יניב), קבלן עבודות הגבס, במהלך ביצוע עבודות שיפוץ ?

רקע עובדתי וכתבי הטענות

2. נווה כנרת, שהפעילה מעון לטיפול באנשים בעלי מוגבלויות, ביקשה לבצע שיפוץ באחד מביתני המעון. השיפוץ נועד לכלול הרחבת שירותים קיימים, בניית תאי שירותים נוספים והוספת שני תאים בחלל הביתן באמצעות קירות גבס, ולשם ביצועו התקשרה נווה כנרת עם יניב, קבלן עבודות גבס, ועם אבי, קבלן עבודות חשמל.

ביום 26.12.2013, במהלך השיפוץ ובעת שהתובע, שהיה עובד של אבי (שהינו אביו), ביצע עבודות חשמל בחלל הביתן, נפלו על רגלו לוחות גבס שהונחו במקום על-ידי עובדיו של יניב, וגרמו לשבר דחיסה בברכו השמאלית (אירוע זה ייקרא להלן: התאונה).

3. התובע הגיש נגד יניב (קבלן הגבס), נווה כנרת (מחזיקת הביתן) ומבטחתה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. התביעה הושתתה על עילות נזיקיות של רשלנות והפרת חובה חקוקה, והועלתה בה טענה להיפוך נטל הראיה על-פי סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), שעניינן "הדבר מעיד על עצמו" ו"דברים מסוכנים". נתבעים אלו הכחישו כי עוולו וטענו לרשלנות של התובע ושל אבי, מעבידו. יוער כי בסיכומי בא-כוח התובע נזנחה הטענה בנוגע להפרת חובה חקוקה.

יניב הגיש הודעה לצד שלישי א' נגד אבי (המעביד), בה טען לרשלנותו, ואילו נווה כנרת ומבטחתה הגישו הודעה לצדדים שלישיים ב' נגד יניב (קבלן הגבס) ואבי (קבלן החשמל), בה טענו לביצוע עוולות רשלנות והפרת חובה חקוקה, והעלו אף הם טענה להיפוך נטל הראיה לפי סעיפים 38 ו-41 לפקודה. יניב ואבי כפרו במיוחס להם, וטענו כי רשלנותה של נווה כינרת היא שגרמה לפציעת התובע וניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנותם, שהוכחשה, לבין נזקיו.

נסיבות התאונה - גרסת התובע

4. בכתב התביעה נטען כי במועד התאונה עובדיו של יניב השעינו לוחות גבס על אחד מקירות הביתן באולם בו עבד התובע, והמשיכו לבצע עבודות מעברו השני של הקיר, שהיה עדיין בבנייה, וכי לפתע התמוטטו הלוחות וקברו תחתיהם את התובע.

5. בתצהירו (ת/1) תיאר התובע את נסיבות התאונה:

"7. ביום התאונה בתאריך 26/12/2013 בסמוך לשעה 12 בצהרים, הורה הקבלן (יניב - א"ג) לפועליו להעביר עוד לוחות גבס מנקודת ריכוז הלוחות בחוץ, לחדר שבו עבדתי כדי שיהיו מספיק לוחות להמשך העבודה.

8. הפועלים של יניב עשו כדבריו והשעינו על קיר החדר שעבדו עליו כ-17-14 לוחות גבס, שהיו כאמור שעונים על הקיר במצב מאונך אחד על השני כשהלוחות מונחות בזווית לעבר הקיר.

9. במקביל (אני אחי ואבי) המשכנו בעבודות חשמל ובאותה עת השחלנו קווי הזנה בחדר הסמוך.

10. בשעה 13:00 לערך ולאחר שהפועלים של 'הקבלן' הכניסו עוד לוחות גבס לחדר והשעינו אותם על הקיר לפתע נפלו לוחות הגבס לעברי ועלי. אינסטינקטיבית ניסיתי לבלום עם ידי וגופי את נפילת הלוחות לעברי - אך לא הצלחתי עקב הגודל והמשקל הגדול של הלוחות".

6. במסגרת עדותו הראשית בעל-פה שרטט התובע את זירת התאונה (ת/4) ותיאר את נסיבותיה:

"נקודה A במקרה הזה אני עמדתי סמוך לפלטות גבס שהונחו על הקיר. בצורה של זווית לקיר, אחד ליד השני במאונך. הם עמדו אחד ליד השני והונחו על הקיר. אחי, זה נקודה B שהוא עומד בלוח חשמל ומגיש לי ... דרך צינור שהיה בתקרה ואנחנו היינו צריכים להעביר כבל. באותה עת העובדים של יניב עבדו בשירותים שהוא החדר הפנימי, על הקיר שעליו הונחו הלוחות, ואבא שלי, שזה נקודה D שהיה באזור היציאה מהמבנה. בזמן שאני ואחי השחלנו את הכבל דרך התקרה ואני חיפשתי את הצד השני של הסטבן, שזה כלי למשיכת חוטי חשמל, אני הסתכלתי וחיפשתי אותו בתקרה לראות איפה הוא יוצא ובאותה שנייה נפלו עליי הלוחות".

7. בחקירתו הנגדית אמר התובע כי ברוב שלבי העבודה הוא ניצב על הסולם, אולם בעת קריסת פלטות הגבס הוא עמד על הקרקע. עוד אמר:

"אני עמדתי סמוך לקיר שעליו הונחו הפלטות ... אני הלכתי אחורה כדי לראות אם הגיע הסטבן שאחי שלח לי דרך הלוח הראשי, ובזמן בנקודה הזאתי זה קרה. זה לא בגלל שהלכתי ללוח. לא הלכתי לקיר של הלוחות גבס כדי לבצע שם עבודה ספציפית. לא התקרבתי אליו. אני בסך הכל עברתי משם והתקרבתי לכיוון הקיר של הלוחות גבס אך ורק כדי לשפר את הזווית ראייה שלי ולראות את הסטבן אם הוא הגיע ממה שאחי שלח לי".

8. על מרווח הזמן בין מועד הנחת פלטות גבס על הקיר לבין קריסתן, העיד התובע:

"זה עניין של דקות לפני האירוע, הפועלים של יניב העמיסו אותם, את הפלטות האלה, וזה קרה ממש אחרי דקות ספורות שהפלטות הונחו על הקיר, דקות ספורות"; "הפלטות הונחו ממש בסמוך לקרות התאונה".

בהמשך הוא טען שחלפה כמחצית השעה בין הנחת לוחות הגבס ועד להתרחשות התאונה.

9. התובע ציין שהחלק העליון של הלוחות נפלו לכיוונו. עוד אמר:

"הפלטות נפלו על החלק התחתון של הגוף שלי. אני הושטתי יד כלפי הפלטות כדי לנסות, זה משהו אינסטינקטיבי וזה לא משהו שחישבתי כמה משקל נפל עלי, זה משהו אינסטינקטיבי, ניסיתי לבלום אותם והם נפלו לי על החלק התחתון השמאלי של הגוף שלי".

נסיבות התאונה - גרסת יניב, קבלן הגבס

10. בכתב ההגנה טען יניב כי פלטות הגבס, שהיו מונחות בחצר, הוכנסו לתוך הביתן בקבוצות של עשר פלטות והונחו באלכסון על קירות בנויים. עוד נטען כי לוחות הגבס מהם נפגע התובע נפלו אחורה, כתוצאה ממשיכה של לוחות על-ידי התובע, אשר ביקש לפנות מקום לצורך גישה לנקודת חשמל אליה התכוון למשוך חוטי חשמל.

11. יניב העיד כי שני עובדיו, עופר ופול, הכניסו את פלטות הגבס לתוך האולם לפניי ארוחת הצהריים, וכי הוא נכח באולם בעת הכנסתן והשענתן על הקיר. הוא אישר שהוא ושני עובדיו לא נכחו באולם בעת התרחשות התאונה ("בזמן התאונה הייתי בארוחת צהריים"; "שני העובדים שלי, בדיוק היינו במהלך ארוחת צהריים"). עוד ציין יניב כי אף יהודה טובי מנווה כינרת (להלן: יהודה) לא נכח במקום. יודגש כי יניב לא העיד שלוחות הגבס נפלו כתוצאה ממשיכתן על-ידי התובע (כנטען בכתב ההגנה).

אופן הנחת לוחות הגבס על הקיר

12. בין הצדדים התגלעה מחלוקת עובדתית לגבי האופן שבו הונחו פלטות הגבס על הקיר בתוך הביתן. בעוד שהתובע גרס שהלוחות הונחו במאונך (הווה אומר, בזווית ישרה), טענו העדים של קבלן הגבס כי הם הונחו בזווית חדה.

13. התובע העיד כי הפלטות לא הונחו באלכסון אלא בניצב לקיר, כשהן צמודות זו לזו, ובהמשך אמר:

"זה ניצב אלכסונית בזווית מאוד מאוד ישרה כלפי הקיר שהיה מונח עליו הלוחות"; "זה לא בדיוק תשעים מעלות, אבל זה בנטייה קלה לכיוון הקיר שהיה בזמן בנייה".

מאור, אחיו של התובע, היה עד ראייה לתאונה. בעדותו אמר תחילה שהפלטות "עמדו על הקיר בזווית כמעט ישרה", והמשך: "אני לא ראיתי את הפלטות, כי הייתי עסוק בעבודה שלי". על התרחשות התאונה הוא אמר: "אני ממש ראיתי את זה בעיניים כשזה קרה לו", ו"הם לא היו באלכסון. פשוט היו בזווית ישרה ונפלו עליו", "הקצה העליון נפל לו על האמצע". וכשנשאל בשנית, אם פלטות הגבס הונחו בזווית ישרה, השיב: "לפי דעתי כן, אם לא - הם לא היו נופלים".

14. יניב, קבלן הגבס, תיאר בעדותו הראשית את אופן הנחת פלטות הגבס על-ידי שני עובדיו:

"הפלטות הונחו באלכסון, פלטה על פלטה. פלטה זה דבר 3 מטר על 1.20 מטר, בעצם מלבן. הפלטה הונחה בצורה שוכבת שהוגבהה, ה-1.20 נשענת על הקיר באלכסון כמובן, וכל הפלטות נשענות עליה ... 16, 16, 17 (פלטות - א"ג) ... אבל לא פחות".

"פלטה שוקלת בערך 30 קילו ... כדי שפלטות כאלה יפלו או כל דבר אחר, צריך כוח פיזי, כוח פיזי כדי להרים אותן כי זה משקל רב".

ובחקירה הנגדית אמר:

"זה לא יכול להחליק ולא יכול ליפול. צריך להחזיק את זה ולגרום לזה ליפול".

בחקירתו אישר יניב כי עובדיו הם שהכניסו לאולם את לוחות הגבס, על-פי הוראתו, והשעינו אותם באלכסון על הקיר בחלל הביתן, ללא גידור וללא הנחת סרט סימון. כשנשאל על מצב הפלטות בעקבות נפילתן - "הן היו מופנות לצד השני של הקיר שעליו השעינו, כלומר הן נפלו?" - הוא השיב: "בדיוק, לצד השני". הוא אישר כי הפלטות לא החליקו, אלא נפלו לצד השני. עוד אמר: "הקיר שעליו הושענו באלכסון פלטות גבס, זהו קיר גמור, זה קיר שסיימנו".

פול הכט (לעיל ולהלן: פול), אחד משני עובדיו של יניב אשר הניחו את פלטות הגבס על הקיר הפנימי, אמר בעדותו כי לא הונחו ליד פלטות הגבס שהושענו על הקיר אביזרים כלשהם שנועדו למנוע נפילתן.

"בעצם הפלטה של הגבס היא בצורה מלבנית, אז הנחתי אותה בשכיבה שהחלק הרחב יותר הוא בעצם זה המונח על הרצפה, שהוא מושען בזווית על אחד הקירות .... בעצם אנך אבל באיזו שהיא זווית יחסית צמודה לקיר, בעצם כדי שזה יוכל לעמוד בפני עצמו".

פול ציין שיניב נתן את ההנחיה להכניס את לוחות הגבס לתוך האולם. הוא העריך את משקלה של כל פלטה ב-15 ק"ג. עופר שבח (לעיל ולהלן: עופר), אשר ביחד עם פול עסק בהכנסת פלטות הגבס והנחתן על הקיר הפנימי של הביתן, העיד שהפלטה הראשונה הושענה כשחלקה התחתון במרחק של 30 ס"מ מהקיר:

"ש. זכור לך באיזה זווית הנחתם את זה, את הפלטה הראשונה?

ת. אני תמיד בודק, זה לפחות, לפחות 30-40 ס"מ שאני מניח ...

.

ש. אתה מדבר על הקצה התחתון של הפלטה, הוא רחוק 30 ס"מ מהקיר?

ת. לפחות, כן.

.

ש. למה צריך את הרווח, זו השאלה?

ת. כי אם זה יעמוד ב-90 מעלות זה ייפול".

15. עניינה של המחלוקת העובדתית הינו בזווית שבה הושענו 17-14 פלטות גבס על קיר גבס שחצץ בין חלל חדר השירותים לבין חלל אולם הביתן. גרסת יניב ועובדיו הינה כי לוח הגבס המלבני הראשון הושען על הקיר באופן שגובהו (המימד הצר של המלבן) היה 1.20 מטר והמרחק שלו מהקיר היה 0.3 מטר. בעזרת פונקצית הקוסינוס (היחס בין הניצב שליד הזווית ליתר במשולש ישר זווית, כפונקציה של הזווית שליד הניצב הזה) והנתונים המספריים שצוינו, ניתן לקבוע כי (לגרסת יניב) לוח הגבס הראשון הושען בזווית של 75.5 מעלות. לאור העדויות שהושמעו, ניתן להסיק כי מסיבה זו - השענת לוחות הגבס בצמידות יתרה לקיר, כמעט במאונך - התרחשה נפילתם על התובע.

האם יניב תדרך את עובדיו לגבי אופן הנחת לוחות הגבס על הקיר ?

16. אבי, מעבידו של התובע, העיד מידיעתו האישית שיניב הורה לעובדיו להכניס לאולם הביתן את פלטות הגבס אך לא תדרך אותם לגבי אופן הנחתן:

"לפני התאונה היינו אני ויניב בחוץ. הוא אמר לחבר'ה להכניס את הפלטות גבס אני קופץ להביא לכם אוכל ארוחת צהרים. בזמן שהוא הלך להביא להם ארוחת צהרים על האש לפועלים שלו ולו, החבר'ה הכניסו את הפלטות ... יש איזה סככה מאחורי הביתן שישבו שמה לאכול, הוא ושני העובדים שלו";

"הוא (יניב - א"ג) לא היה בכלל באירוע שהכניסו את הפלטות, והוא גם לא ראה";

"הוא לא התייעץ אתי (על מיקום הנחת פלטות הגבס – א"ג), הוא לא ידע בעצמו איפה שמו".

האם בעת התאונה עבדו עובדיו של יניב בחדר השירותים ?

17. על מעשיהם של העובדים של יניב בקיר שבחדר הפנימי (שעל צידו החיצוני, באולם הביתן, הושענו לוחות הגבס) העיד התובע:

"אני יודע בוודאות מוחלטת שהם עבדו על הקיר הזה והקיר הזה היה בשלב מאוד מתקדם של בנייה והם עבדו בצינורות אינסטלציה בתוך הקיר הזה, והם היו צריכים לא רק מברגה, הם היו צריכים פטיש ועוד הרבה דברים כדי להשחיל את הדברים האלה בתוך הקיר".

"אני יודע טוב מאוד מה הם עשו באותו יום ומה נשמע מהקיר. היה רעש של מברגות, רעש של פטישים, רעש של תזוזות והשחלה של צינורות ביוב, בתוך הקיר הזה שעבדתי עליו וזה אני אומר לך בוודאות".

"זה קיר של חמישה ס"מ .. זה לא קיר של 40 ס"מ מיציקה, אני שומע מישהו לוחש אני יכול לשמוע, מישהו דופק עם פטיש אני יכול להבין שזה פטיש ..".

18. כאמור לעיל, יניב העיד כי במועד התרחשות התאונה הוא ועובדיו סעדו ארוחת צהריים. העובד עופר העיד בחקירתו הנגדית שבטרם הצטרף ליניב ולפול לארוחת הצהריים, הוא עבד לבדו בחדר השירותים, שנמצא בצידו הפנימי של הקיר עליו הושענו לוחות הגבס, אולם העבודה שביצע - חיפוי של גבס בתוך תאי השירותים - לא הייתה על אותו קיר פנימי (אותו שרטט - נ/4).

19. לאור עדויות אלו, יש לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח שבעת נפילת לוחות הגבס על גופו, עבדו עובדיו של קבלן הגבס בחדר השירותים וביצעו עבודה כלשהי בצידו הפנימי של אותו קיר.

אחריותו של יניב

20. בכתב התביעה טען התובע כי על יניב נטל הראיה שלא הייתה לגבי התאונה התרשלות שיחוב בגינה, לאור התקיימות תנאי סעיף 38 לפקודה. סעיף זה מעביר את נטל הראיה אל כתפי נתבע בהתקיים שלושה תנאים: הראשון, אירוע נזק; השני, הנזק נגרם על ידי דבר מסוכן; השלישי, הנתבע היה בעליו של הדבר או ממונה עליו. נטל השכנוע בדבר התקיימות יסודות אלה מוטל על התובע. משעמד תובע בנטל זה מועבר הנטל אל הנתבע, להראות כי "לא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". בע"א 1071/96 עזבון אלעבד נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 337, 351 (2006) נפסק כי "דבר מסוכן" הינו כזה שמסוכן מטעם טיבו. בענייננו, לוחות גבס שמשקלם הכולל מעל 200 ק"ג הושענו בזווית שמעל 75 מעלות על קיר, בסמיכות להימצאותו של התובע, היוו "דברים מסוכנים". הסכנה טמונה באפשרות הניתנת לצפייה של נפילת הלוחות (בין כתוצאה מהחלקתם ובין כתוצאה מהתהפכותם, עקב השענתם בזווית שמתקרבת לזווית ישרה) ופגיעה במי שנמצא בסמיכות להם. ניתן ללמוד על כך מהגיונם של דברים ומפסיקת בתי המשפט. בת"א (מחוזי מרכז) 4331-12-07 המוסד לביטוח לאומי נ' עזבון מ' ר' (פורסם בנבו, 26.3.2017) קבע בית המשפט כי "התבנית נושא הדיון התמוטטותה עקב כך שהושענה בצורה מסוכנת, כשצידה האחד קרוב לקיר במרחק של כ-25 ס"מ ומורם 70 ס"מ מהרצפה והשני - מרוחק מהקיר במרחק של כמטר, ועקב כך שלא נתמכה כראוי או נקשרה כראוי לאחר השענתה על הקיר ועובר לשחרורה מן העגורן", ובת"א (מחוזי י-ם) 23685-11-10 עזבון קטיפיאן נ' עמותת קרן התורה אופקים (פורסם בנבו, 22.7.2012) קבע בית המשפט כי מידת הסכנה בגדר ברזל במשקל מאות ק"ג, שהושענה על גדר היקפית של חצר, הינה מובהקת וברורה לכל. משהתקיימו במקרה שבפנינו שלושת תנאיו של סעיף 38 לפקודה, הועבר אל יניב הנטל להראות כי לא הייתה לגבי הדבר המסוכן (לוחות הגבס שהושענו כאמור) התרשלות שיחוב עליה.

21. לא עלה בידי יניב להוכיח שלא התרשל. הוא אף לא הציע סיבה מסתברת אחרת לנפילת הלוחות. העובדות שהוכחו מצביעות על התרשלותו של יניב. הוא היה זה שהורה לשני עובדיו להכניס אל תוך אולם הביתן את לוחות הגבס. הוא לא תדרך אותם לגבי מקום הנחת הלוחות ואופן הנחתם, ואף לא הורה להם לנקוט באמצעי זהירות כלשהם לשם מניעת פגיעה בעובדיו של אבי, קבלן החשמל, שעבדו אף הם באולם. עובדיו של יניב לא הונחו להניח את לוחות הגבס בשכיבה על רצפת האולם, על אף ששטחו הגדול של האולם איפשר זאת, והם לא עשו זאת. מעדותו של אבי עולה כי יניב כלל לא נכח באולם בעת הכנסת לוחות הגבס. מהעדויות עולה כי לאחר שפול ועופר הכניסו את לוחות הגבס לאולם, והשעינו את הלוח הראשון על הקיר בזווית של 75 מעלות ואליו הצמידו את שאר הלוחות, הם יצאו מהאולם והצטרפו ליניב לארוחת הצהרים. אף אחד מעובדיו של קבלן הגבס לא נשאר באולם כדי להשגיח על הלוחות שהושענו על הקיר בצורה מסוכנת. פעולות שתכליתן למנוע נפילה של הלוחות (שהייתה ניתנת לצפייה, משהונחו בזווית האמורה) על מי שנותר באולם - כמו מתן אזהרה בעל-פה לעובדיו של קבלן החשמל או חסימת הגישה לקרבת הלוחות או סימון - כלל לא ננקטו על-ידי יניב או מי מעובדיו. המסקנה הינה כי הוכחו התרשלותו של יניב והקשר הסיבתי בין התרשלות זו לפציעתו של התובע מנפילת הלוחות על גופו.

אחריותו של אבי, המעביד

22. בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי א' לא מסר אבי גרסה עובדתית כלשהי. בחקירתו הנגדית הוא הודה שהיה מעסיקו של התובע והשיב בחיוב כשנשאל אם נתן לו ולשאר עובדיו (בניו) הדרכה, הוראות עבודה והוראות בטיחות. עם זאת, הוא טען שהתובע הוא אחראי על השטח, "וגם כשאני נמצא הוא אחראי על השטח". עוד אמר כי לא נכח בביתן, לא ראה בעצמו את הכנסת פלטות הגבס לתוך האולם על-ידי עובדיו של יניב ואף לא חזה בהתרחשות התאונה.

23. על-פי ההלכה, חלה על מעביד חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 76 (1984); ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 229 (1993)). עליו לנקוט בכל האמצעים הסבירים על-מנת לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. מהותם ומידתם של אותם אמצעי זהירות משתנות לאור טיבו, שכיחותו וחומרתו של הסיכון שהמעביד מודע לו או חייב להיות מודע לו. חובה זו הוגדרה בפסיקה כחובה משולשת, הכוללת את הדרישה מן המעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן; את הדרישה לספק לעובדים חומרים ראויים לצורך ביצוע העבודה ואת הדרישה להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו נ' יאסין (פורסם בנבו, 31.8.2011)).

24. אבי ידע שיניב, קבלן הגבס, הורה לשני עובדיו להכניס אל תוך האולם את לוחות הגבס וכי יניב עצמו לא יהיה עמם בעת ביצוע הוראתו זו. הוא אף ידע שבאותה עת עבדו בתוך האולם בניו - התובע ומאור. עוד ידע אבי כי לאחר שהלוחות הוכנסו, יניב ועובדיו סעדו ארוחת צהרים בסככה שמאחורי הביתן. מאחר והשענת לוחות גבס על קיר טמנה בחובה צפיות לנפילתם, חלה על אבי, כמעביד, חובת זהירות קונקרטית כלפי עובדיו. למרות שידע את שצוין לעיל, לא נקט אבי בצעד כלשהו שנועד למנוע את הסכנה הצפויה לבניו-עובדיו מפגיעת לוחות גבס. הוא נימק זאת בכך שהוא סמך על התובע. אמירתו כי "גם כשאני נמצא הוא (התובע - א"ג) אחראי על השטח" מעידה על כך שסמך על בנו בעיניים עצומות וניער חוצנו מאחריותו כמעביד. המסקנה הינה כי אבי התרשל.

אחריותה של נווה כנרת

25. נווה כנרת הייתה מחזיקת הביתן בו התרחשה התאונה, ומי שהתקשרה הן עם קבלן הגבס והן עם קבלן לעבודות חשמל, על מנת שיבצעו עבודות בביתן שבהחזקתה בעת ובעונה אחת. על-פי הפסיקה, החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם, בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין, ובין אם נגרם בשל התממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים. (ע"א 1068/05 עירית ירושלים נ' מימוני (פורסם בנבו, 14.12.2006); ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה (פורסם בנבו, 18.2.2007)). בפסיקה הובהר כי חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש נקבעת על פי מבחן הצפיות, קרי - האם אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק (צפיות טכנית) ואם צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפותו (צפיות נורמטיבית). ברע"פ 9188/06 עדי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.7.2010) הדגישה השופטת פרוקצ'יה כי חובת המחזיק במקרקעין אינה מצטמצמת למניעת נזק למבקר בנכס מסיכון הטמון בו, אלא מחייבת אותו לנקוט אמצעי זהירות גם כדי לקדם סיכונים הצפויים מפעולותיו של פלוני המצוי על הקרקע. אשר למעורבות גורמים אחרים, נפסק בע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר (פורסם בנבו, 7.9.2010) כי "ברגיל, פעולה רשלנית של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, ואפילו פעולה מכוונת של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי אם ניתן היה לצפותה".

26. בכתב ההגנה לא מסרה נווה כנרת גרסה עובדתית כלשהי. מטעמה העיד יהודה, אשר בתקופה בה קבלן החשמל וקבלן הגבס עבדו בביתן בעת ובעונה אחת, הוא היה מנהל המשק. בעדותו אמר יהודה:

"אני הייתי בא לבקר מדי פעם ורואה שהם עושים את מה שביקשנו"; "הכירו אותי כי אני בולט בשטח, אבל אני הייתי בא לשם לפחות פעם אחת ביום, היו ימים שבאתי גם פעמיים ביום, לראות מה נשמע, מה קורה, לשתות כוס קפה, זהו"; "ביום שהייתה התאונה אני עבדתי אבל לא הייתי במקום העבודה, לא הייתי במשרד. אני הגעתי למחרת ...".

על מלאכת הפיקוח אמר יהודה: "אני לא פיקחתי. לא היה לנו מפקח מקצועי, כי לא היה צורך".

קבלן הגבס יניב העיד כי יהודה מסר הנחיות בטיחות שנועדו למנוע כניסת אנשים בעלי מוגבלויות, אולם בביתן לא הועסק מפקח עבודה או מנהל עבודה. לדבריו, התיאום בין עובדיו לעובדי עבודות החשמל נעשה באופן ספונטני: "זאת סביבת העבודה שיצרנו סביבנו, שכל אחד מבקש מהשני כל דבר שצריך להזיז".

27. מחזיק במקרקעין סביר היה יכול וצריך לצפות התרחשותו של נזק כתוצאה מפעולות של עובדי קבלן גבס ועובדי קבלן חשמל המתבצעות בשטחו באותו פרק זמן, והיה עליו לנקוט בפעולות סבירות שתכליתן למנוע את התרחשות הנזק. נווה כינרת, עליה רבצה חובת זהירות קונקרטית, הפרה אותה בכך שלא נקטה בפעולה כלשהי למניעת התרחשות הנזק בשטחה. היא לא קיימה פיקוח אפקטיבי שנועד לקדם סיכונים הצפויים מפעולות עובדיו של יניב, וסמכה על כך שיניב ואבי יסתדרו ביניהם. מנהל המשק יהודה לא נכח במקום ביום בו אירעה התאונה, ובשאר הימים - על-פי עדותו - הוא הגיע רק לביקורי נימוסין ולשתיית קפה עם העובדים. מתשובותיו של יהודה בחקירה הנגדית התקבל הרושם שכלל אינו מודע לחובת זהירות כלשהי הרובצת על נווה כנרת. משהוכח שנווה כנרת לא פיקחה על העבודות של קבלן הגבס ועל אופן השענת לוחות הגבס על הקיר, יש לראותה כמי שהתרשלה.

אשם תורם

28. הטיעונים לגבי אשם תורם הועלו בסיכומי באי-כוח הנתבעים בשפה רפה, וללא הנמקה של ממש. לא מצאתי בסיס עובדתי להטלת אשם תורם על התובע, שמומחיותו אינה בתחום הגבס ואין לזקוף לחובתו את העובדה שעבד באולם בסמוך ללוחות הגבס שהושענו על הקיר.

התוצאה

29. הגעתי למסקנה כי יניב, אבי ונווה כנרת התרשלו וכי עקב התרשלותם נגרם לתובע נזק. אלו שלושה מעוולים בנפרד שגרמו לתובע נזק אחד ובלתי ניתן לחלוקה. לפיכך, הם יישאו יחד ולחוד באחריות למלוא הנזק, אך ביחסים בינם לבין עצמם תיגזר מידת השתתפותו של כל אחד מהם בתשלום הפיצוי לניזוק ממידת תרומתו של המזיק לנזק. (ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר, פ"ד מד(2) 89, 97 (1990); ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.3.2007)).

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.