1. התובע, שעבד אצל הצד השלישי א' - שהינו אביו וקבלן עבודות חשמל (להלן: אבי) - ביצע עבודות חשמל בביתן במעון שהפעילה הנתבעת מס' 2 (להלן: נווה כינרת), אשר בוטחה על-ידי הנתבעת מס' 3. ביום 26.12.2013 במהלך העבודות, התובע נפגע ונפצע כתוצאה מהתמוטטות של לוחות גבס (להלן: התאונה) שהונחו במקום על-ידי עובדים של הנתבע מס' 1, קבלן עבודות גבס (להלן: יניב), ונגרם לו שבר דחיסה בברכו השמאלית. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף נגד מחזיקת הביתן - נווה כינרת ונגד קבלן הגבס - יניב. יניב הגיש הודעה לצד שלישי א' נגד אבי - מעבידו של התובע. נווה כינרת ומבטחתה הגישו הודעה לצדדים שלישיים ב' נגד יניב ונגד אבי.

2. ביום 2.10.2019 ניתן פסק דין חלקי בשאלת החבות, בו קבעתי כי יניב, נווה כינרת ואבי התרשלו וגרמו לתובע נזק. כן נקבע כי שלושתם מעוולים בנפרד שגרמו לתובע נזק אחד ובלתי ניתן לחלוקה, וכי הם יישאו יחד ולחוד באחריות למלוא הנזק, אך ביחסים בינם לבין עצמם, תיגזר מידת השתתפותו של כל אחד מהם בתשלום הפיצוי ממידת תרומתו לנזק. לפיכך, פסק דין משלים זה יעסוק בשאלת הנזק ובחלקו היחסי של כל אחד מהאחראיים בגובה הפיצוי שעליו לשלם.

חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים

3. התובע הגיש חוות דעת מיום 12.1.2015 של כירורג אורתופד ד"ר דניאל משה שבדק אותו ביום 11.1.2015. בחוות הדעת נכתב כי לאחר התאונה התובע טופל בבית חולים ונמצא שבר מרוסק בשוק רגל שמאל שגובסה וכי לאחר מכן הוא טופל במרפאות חוץ של בית החולים ובקופת החולים וביצע פיזיותרפיה תקופה ממושכת. בבדיקה אצל ד"ר משה התובע התלונן על כאבים בברך שמאל שהחמירו עם הזמן עד שנעשו תמידיים, על התקפים של כאב חריף שדורש מנוחה ושימוש במשככי כאבים ועל הגבלת תנועה בקרסול שמאל, חולשה של כף רגל שמאל וצליעה. מומחה התובע מצא הגבלה בתנועות ברך שמאל עם יישור של 10 מעלות, הליכה בצליעה ודלדול שרירי שוק וירך שמאל. הוא ציין כי בצילום רנטגן מיום 28.4.2014 הודגם מצב שלאחר שבר במשטח טיביאלי תוך פרקי. ד"ר משה הסכים עם קביעת הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי שקבעה 10% נכות בגין שבר תוך פרקי, וסבר כי התובע סובל מנכות נוספת בגין הנזק המניסקאלי וחוסר היישור בברך שמאל. מומחה התובע קבע כי נותרה לו נכות של 10% בגין שבר בשוק רגל שמאל על-פי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), נכות של 10% בגין חוסר היישור של ברך שמאל לפי סעיף 48(2)(ו)(II) לתקנות ונכות של 10% בגין הנזק המניסקאלי בברך שמאל לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לתקנות. לאור גילו של התובע וסוג עבודתו, סבר ד"ר משה כי יש מקום להפעיל את הוראת סעיף 15 לתקנות בשיעור 50%.

4. נווה כינרת ומבטחתה הגישו חוות דעת מיום 13.9.2016 של כירורג אורתופד ד"ר מרדכי קליגמן, אשר בדק את התובע ביום 13.9.2016. יניב, שלא הגיש חוות דעת מטעמו, קיבל את מסקנות חוות דעת זו. ד"ר קליגמן כתב שהתובע התלונן על כאבים בברך שמאל שמתגברים בבוקר, בקור ובמאמץ, על הגבלה בטווח תנועות ברך שמאל ועל תחושת חוסר יציבות בברך שמאל וצליעה. במהלך הבדיקה התובע התהלך ללא צליעה ונעזר בברכיה. ד"ר קליגמן מצא הגבלה קלה ביותר בכיפוף הברך עד 130 מעלות, ללא דלדול בשריר ארבעת הראשים מימין בהשוואה לשמאל. הוא כתב כי בצילום ברך שמאל מיום 28.4.2014 הודגם מבנה גרמי שמור ללא נזק פרקי וכי בדיקת CT הדגימה שבר דחיסה מזערי. מומחה הנתבעים סבר כי מדובר בשבר המערב את משטח פרקי טיביאלי עם דחיסה מזערית, אשר טופל שמרנית, והדגיש כי בניגוד לקביעתו של ד"ר משה, לא הודגם נזק מניסקאלי. ד"ר קליגמן קבע כי הנכות המתאימה למצבו של התובע בברך שמאל כתוצאה מהתאונה היא 5%.

חוות דעת מומחה בית המשפט

5. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, מיניתי את ד"ר בצלאל פסקין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 16.5.2019 כתב ד"ר פסקין שהתובע התלונן על קושי בביצוע פעילות גופנית, הגבלה ביישור הברך ועל קושי בשימוש במדרגות. בעת בדיקתו התהלך התובע בצליעה בולטת. נמצאו דלדול שריר ירך שמאל, במדידת היקף ירכיים נמצא היקף 45 ס"מ משמאל ו-46 ס"מ מימין, הגבלה בקפיצה בברך שמאל, יציבות תקינה לכל הכיוונים ורגישות בסדק המפרק הלטרלי. המומחה כתב כי בחמישה צילומי ברך שמאל שבוצעו החל מיום 30.12.2013 ועד ליום 19.5.2019 נצפה שבר דחיסה. הוא לא מצא בבדיקתו דלדול שרירים משמעותי, אי יציבות קדמית בברך וסימנים מיניסקאלים. נמצאה הגבלת יישור מינורית של ש מעלות בלבד. ד"ר פסקין הסביר את ההבדלים בין הבדיקות בשיפור שחל במצב בחלוף ארבע שנים. המומחה קבע כי נגרם לתובע שבר תוך מפרקי בברך שמאל והסביר כי פגיעה במפרק הברך, שנושא עומס רב, יכולה לגרום להגבלה. המומחה הדגיש כי העובדה שהוחלט לטפל בשבר באופן שמרני על סמך בדיקת CT והעובדה שבבדיקתו נמצאה הגבלה קלה בתפקוד הברך מעידות שמעידה על כך שהדחיסה לא הייתה גדולה. הוא קבע כי בגין התאונה נותרה לתובע נכות של 10% בהתאם לתקנות.

אני מאמץ את קביעתו של ד"ר פסקין, שמונה על-ידי בית המשפט ואשר בדק את התובע במועד העדכני ביותר, בחלוף מספר שנים לאחר שנבדק על-ידי מומחי הצדדים, וקובע כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה היא 10%.

מצב תעסוקתי ושכר לפני התאונה ביום 26.12.2013

5. התובע, שהינו הנדסאי במגמת הנדסת קירור ומיזוג אוויר ובעל רישיון לעסוק בביצוע עבודות חשמל, עבד לפני התאונה כמתקין מערכות מיזוג וכחשמלאי מוסמך. בהתאם לתלושי שכר של התובע ועל-פי עדותו, הוא החל לעבוד אצל אביו החל משנת 2007. בהתאם לאישור המוסד לביטוח לאומי מיום 27.8.2014, שכרו בשלושת החודשים שקדמו לתאונה היה 21,451 ₪ (7,150 ₪ בממוצע לחודש). בהתאם לשלושת תלושי שכר בחודשים אוקטובר - דצמבר 2013 השתכר התובע 6,752 ₪, 6,752 ₪ ו-9,667 ₪ (7,723 ₪ בממוצע לחודש). בהתאם לתלוש מחודש דצמבר 2013, שכרו המצטבר של התובע בשנת 2013 היה 82,168 ₪ (6,847 ₪ בממוצע לחודש). בתחשיב נזק שהגיש באת-כוחם של נווה כינרת ומבטחתה נכתב כי שכרו של התובע לפני התאונה היה 7,150 ₪ בחודש. בסיכומיה צוין כי בחודש דצמבר 2013 שולמו לתובע דמי הבראה ופדיון חופשה, אותם יש לנכות, וכי בהתאם לשכרו המצטבר עד לחודש נובמבר 2011, השתכר התובע 6,591 ₪ בממוצע לחודש. בסיכומים שהגיש בא כוחו של יניב נכתב כי ממוצע שכרו לפני התאונה היה 6,752 ₪. בתחשיבי הנזק ובסיכומים שהגיש בא כוח התובע הוא טען כי יש לחשב את בסיס השכר לעבר לפי האישור מיום 27.8.2014. הנני מקבל את קביעת המוסד לביטוח לאומי וקובע כי בסיס השכר לעבר יעמוד על סכום 7,150 ₪.

בסיס שכר לעתיד

6. התובע העיד כי משנת 2020 ואילך משכורתו הורכבה משני תלושי שכר. משכורת אחת ניתנה לו מעסק של אביו בו עבד לפני התאונה, ומשכורת נוספת ניתנה לו עבור עבודתו בפועל בחנות שיווק למוצרי קירור, מיזוג אויר וחשמל, אותה מנהלת אמו, ובה הוא החל לעבוד בעקבות התאונה. הוא הסביר כי משכורתו פוצלה כאמור על מנת שיהא מבוטח בעת עבודתו בחנות, שהפכה למקום עבודתו הקבוע. בסיכומים בכתב שהגיש בא כוחו צוין שבמועד כתיבת הסיכומים שכרו הממוצע של התובע היה 13,397 ₪ בחודש. באת כוח של נווה כינרת ומבטחתה אישרה בסיכומיה כי בחודש אוגוסט 2020 השתכר התובע 13,355 ₪ בממוצע בחודש. למרות שלא הייתה מחלוקת על כך שהתובע קיבל תלושי שכר משני מעסיקים שונים כאמור, צורפו למוצגי התובע תלושי שכר רק של מקום עבודה אחד. בסיכומים בכתב שהגישו באי כוח הנתבעים נכתב כי שכרו הממוצע של התובע בשנת 2019 היה 11,430 ₪. התובע העיד כי שכרו בשנים 2019 ו-2020 היה דומה. בהתאם לטופס 106 בשנת 2019, השתכר התובע 137,164 ₪, דהיינו 11,430 ₪ בממוצע בחודש. סכום זה יהווה אף את בסיס השכר לעתיד.

הנכות התפקודית וקביעת אובדן כושר ההשתכרות

7. התובע, יליד 1983, היה בן 30 במועד התאונה, עבד אצל אביו כמתקין מערכות מיזוג וחשמלאי ושימש על-פי עדותו כמנהל עבודה שעבד ביחד עם העובדים האחרים. בהתאם לעדותו והמסמכים שהוגשו, לאחר התאונה לא עבד התובע במשך שלושה חודשים ולאחר מכן חזר לעבודה בהיקף חצי משרה אצל אביו. לדבריו, כיוון שהתקשה לבצע עבודה פיסית, עבר לעבוד בחנות שנוהלה על-ידי אמו בעבודה משרדית במשך שלושה חודשים בהיקף של חצי משרה. בעקבות התאונה התובע לא חזר לעבודתו הקודמת והמשיך לעבוד בחנות כמוכר בדלפק ובמתן שירות ללקוחות. הוא העיד שלעתים הוא מבצע עבודה עבור אביו, שכוללת הכנת תכניות, אישור עבודות ובחינת העבודה המוגמרת בשטח. עוד ציין כי הוא נמנע מעבודה שכרוכה במאמץ פיסי וטען שאינו יכול לשמש כמנהל עבודה כפי שהיה בעבר, מאחר ותפקיד זה כרוך במאמץ. התובע העיד כי לאחר התאונה הוא מתקשה לטפס על סולמות, לעלות ולרדת במדרגות, להרים משא כבד ולעסוק בספורט.

8. כפי שעלה מעדותו של התובע ואביו, בעקבות התאונה הוא החל לעבוד בעיקר בחנות, תוך כדי מתן שירותים לאביו שאינם כרוכים במאמץ פיסי. למרות שלא הוכח כי חלה גריעה בכושר ההשתכרות העתידי של התובע שאף עלה עם השנים, הרי שבעקבות נכותו הרפואית חל שינוי באופי עבודתו. מהעדויות עלה כי הוא מועסק על-ידי הוריו שמסייעים לו, אולם אין ודאות שהוא יוכל להמשיך להיות מועסק על-ידי הוריו בעתיד. בשל נכותו, התובע עשוי להיתקל בקושי במציאת עבודה בתחום הכשרתו שדורשת מאמץ פיסי. לפיכך, בהתחשב בגילו ובהכשרתו של התובע, יש מקום לקבוע כי במקרה הנוכחי נכותו התפקודית הינה בשיעור נכותו הרפואית ושיעורה משקף אף את שיעור אבדן כושר השתכרותו בעתיד. תוצאה זו אף עולה בקנה אחד עם הנהוג בפסיקה, בה מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית מהווה מקור השראה להערכת הגריעה בכושר ההשתכרות כאשר מדובר בנכות אורתופדית וכאשר משלח ידו של הנפגע כרוך בעבודה פיזית (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם בנבו, 11.1.2012)).

ריכוז נתונים לצורך חישוב הנזק

9. להלן ריכוז הנתונים לצורך חישוב הנזק:

תאריך לידת התובע: 21.11.1983.

מועד התאונה: 26.12.2013.

בעת התאונה היה התובע בן 30.

נכות רפואית צמיתה: 10%.

נכות תפקודית: 10%.

שיעור הגריעה מהשכר לעתיד: 10%.

בסיס השכר לעבר: 7,150 ₪ ברוטו.

בסיס השכר לעתיד: 11,430 ₪ ברוטו.

משך התקופה שנותר ממועד פסק הדין עד לגיל הפרישה (67): 29.5 שנים.

על בסיס נתונים אלה יחושב גובה הפיצוי בראשי הנזק השונים.

הפסד השתכרות בעבר

10. לא הייתה מחלוקת כי במשך כשלושה חודשים לאחר התאונה עד ליום 28.3.2014 היה התובע באי-כושר מלא. עבור תקופה זו הוא זכאי לפיצוי מלא בסך של 3 X 7,150 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מאמצע התקופה, ובסך הכל - 22,260 ₪.

11. בהתאם לתשעת תלושי שכר מחודש אפריל עד דצמבר 2014, שכרו המצטבר של התובע היה: 54,093 ₪. כלומר, נגרם לו הפסד של 10,257 ₪ לעומת שכרו הממוצע לפני התאונה לתקופה של תשעה חודשים (64,350 ₪). לפיכך יש לפצותו בסכום האמור בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מאמצע התקופה, ובסך הכל - 10,700 ₪.

12. בהתאם לסיכומיו של בא כוח התובע והמסמכים שהוגשו, שכרו של התובע משנת 2015 היה גבוה מאשר שכרו לפני התאונה והוא אף עלה עם השנים. לפיכך הוא אינו זכאי לפיצוי עבור תקופה זו ועד למועד פסק הדין.

הפסד השתכרות בעתיד

13. יש לחשב את הפסדי ההשתכרות עד הגיעו של התובע לגיל 67. לפי הפסד השתכרות חודשי של 10% (שיעור גריעת כושר ההשתכרות) מתוך 11,430 ₪, ומקדם היוון של 236.57, מתקבל פיצוי בסך: 11,430 ₪ X 0.1 X 236.57 = 270,400 ₪.

הפסדי פנסיה

14. הפיצוי שייפסק לתובע בגין הפסדי פנסיה יהא 12% מסך הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד, ובסך הכל - 36,403 ₪.

הוצאות רפואיות וניידות בעבר ובעתיד

15. בסיכומיו ביקש בא-כוח התובע לפסוק הוצאות ניידות מוגברת בגין פגיעה בברך. התובע העיד שכיום הוא מסוגל לנהוג ברכב. לא הוצגו קבלות עבור הוצאות ניידות. לפיכך, בהתחשב בכך שבמשך שלושה חודשים לאחר התאונה היה התובע מוגבל בניידות, יש לפצותו בגין הוצאות ניידות לעבר בלבד בסך גלובלי של 3,000 ₪.

16. אשר להוצאות רפואיות התובע צירף קבלות בסך 683 ₪. בהתחשב בחומרת פציעתו של התובע ובנכות שקבע המומחה מטעם בית המשפט, בגין רכיב נזק זה, הנני פוסק פיצוי גלובלי בסך 2,000 ₪.

עזרת הזולת

17. ככל שמדובר בפיצוי בגין העבר, עסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה. באשר לעתיד, העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר נקבע בכל מקרה לגופו על יסוד ראיות. (ע"א 5012/90 טרכטנברג נ' עזאלדין (פורסם בנבו, 9.6.1994)). התובע העיד כי בשל מגבלתו הוא נזקק לעזרת אנשי מקצוע בעבודות בבית, אולם לא הוצגו תימוכין לכך. בהתחשב בחומרת פציעתו של התובע ובחוות דעת המומחה שמינינו שמצא הגבלה קלה בלבד, יש מקום לפסוק פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין העבר בלבד.

כאב וסבל

18. בהתאם לנסיבות המקרה והנכות הרפואית של 10% שקבע המומחה מטעם בית המשפט, יש לפסוק לתובע בגין רכיב זה פיצוי בסך 30,000 ₪.

תשלום למומחים

19. התובע צירף קבלה בסך 2,500 ₪ עבור תשלום למומחה מטעמו, ד"ר משה, וכן קבלה בסך 1,755 ₪ עבור תשלום למומחה מטעם בית המשפט, ד"ר פסקין. התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות אלו בסך של 4,255 ₪.

ניכויים

20. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, מסכום הפיצויים יש לנכות את התגמולים ששולמו לתובע. מאישורים שצורפו לתחשיבי הנזק ומסיכומי באת כוח נווה כינרת ומבטחתה עולה כי התובע קיבל דמי פגיעה בסך 16,268 ₪ ומענק נכות בסך 30,950 ₪, אשר בשערוך להיום הינם 50,320 ₪. לפיכך יש להפחית את הסכום האמור מהפיצוי שישולם לתובע.

סיכום נזקים

21. סך הפיצוי לתובע בגין נזקיו הינו כדלקמן:

הפסד שכר בעבר 32,960 ₪

הפסד השתכרות בעתיד 270,400 ₪

הפסדי פנסיה 36,403 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 5,000 ₪

כאב וסבל 30,000 ₪

הוצאות מומחים 4,255 ₪

סך הכל 379,018 ₪

ניכויים 50,320 ₪ -

סך הנזקים לאחר הניכויים 328,698 ₪

חלוקת האחריות בין הנתבעים והצדדים השלישיים

22. בפסק הדין החלקי קבעתי כי יניב, נווה כינרת ואבי אחראיים לנזק אחד ביחד ולחוד וכי חלקו של כל אחד מהם בגובה הפיצוי ייגזר ממידת תרומתו לנזק. לוחות הגבס שמהם נפצע התובע הונחו במקום על-ידי עובדיו של יניב לצורך ביצוע עבודה שהזמינה נווה כינרת. ליניב יש אחריות ישירה בהנחת הלוחות באופן מסוכן ובהשארתם ללא השגחה. נווה כינרת נושאת באחריות בתור מזמינת העבודה ומחזיקת המקום. אחריותו של אבי נובעת מהיותו המעסיק של התובע. בנסיבות אלו, יש להטיל את עיקר האחריות על יניב ועל נווה כינרת בחלוקת אחריות שווה ביניהם, ואילו על אבי יש להטיל אחריות מופחתת. לפיכך יניב ונווה כינרת יישאו ב-85% מהנזק (בחלוקה שווה ביניהם) ואבי יישא ב-15% מהנזק.

התוצאה בתביעה העיקרית ובהודעה לצדדים השלישיים

23. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

(א) 279,393 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל;

(ב) שכר טרחת עורך-דין בסך 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

(ג) אגרת משפט בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו-כן, הנני מחייב את אבי זורע, הצד השלישי, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

(א) 49,305 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל;

(ב) שכר טרחת עורך-דין בסך 5,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.