1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בת"א 36758-06-15, לפיו חויבו המבקשות ביחד ולחוד עם המשיב 2, לשלם למשיב 1, סך של 279,393 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ ובתוספת החזר אגרת פתיחת תיק בסך הכל – 310,158 ₪.
2. בקציר האומר יסופר כי כנגד המבקשת 1 (וצדדים נוספים שלא הגישו ערעור) הוגשה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע (המשיב 1) כתוצאה מהתמוטטות של לוחות גבס, עת ביצע עבודות חשמל בביתן במעון שהפעילה המבקשת 1.

המבקשת 2 הנה חברת הביטוח שביטחה את המבקשת 1 בפוליסה הרלוונטית לשיפוי עבור הנזק שנגרם למשיב 1.

1. במסגרת פסק דין חלקי שניתן ביחס לשאלת החבות, קבע בית משפט קמא כי כל הנתבעים וצדדי ג' התרשלו וגרמו לתובע נזק, ועליהם לשאת ביחד ולחוד באחריות למלוא הנזק. עניין החלוקה היחסית בין הצדדים וגובה הפיצוי שעליהם לשלם, נדון בפסק הדין המשלים והסופי.
2. בית משפט קמא קבע בפסק הדין מושא הערעור מיום 25.5.21, כי הנתבעים ובהם המבקשת בכובעה כמזמינת העבודה ומחזיקת המקום, נושאים ברוב האחריות לנזק בשיעור 85% - בחלוקה שווה ואילו הצד השלישי, מעסיקו של התובע נושא בשיעור של 15% מהנזק.
3. המבקשות אשר ממאנות להשלים עם פסק הדין, הגישו הודעת ערעור ואת הבקשה דנן.

לטענת המבקשות נפלו שגיאות מהותיות בפסק הדין; ביחס לחלק שיוחס למעסיקו של המשיב 1, באי הטלת אשם תורם על המשיב 1 ובהערכת נזק חריגה בגובהה.

המבקשות טוענות כי בנסיבות העניין, לא היה מקום להטיל על המבקשת 1 אחריות כלשהי ולמצער, אחריותה לנזק מוערכת בשיעור שלא יעלה על 15%.

המבקשות סבורות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתן וטוענות, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והתשלומים שנקבעו בפסה"ד יועברו לידי המשיב 1, והערעור יתקבל בסופו של יום – קיים חשש כי לא יהא ניתן להשיב המצב לקדמותו וכי יווצר להן קושי בהשבת כספים מהמשיב 1.

בעניין זה מציינות המבקשות, כי הפגיעה בהן גדולה יותר מהפגיעה במשיב 1, באשר הוא ממשיך לעבוד ושכרו אף גבוה משכרו לפני התאונה.

לאחר עיון בבקשה ובפסק הדין, מוחלט לדחותה מבלי להידרש לתשובה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן:

1. תקנה 50(2) לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי להחליט בבקשה, על יסודה בלבד, וזו לשונה:

"50. על בקשה שיש להגיש בכתב, יחולו הוראות אלה:

(2) החליט בית המשפט, לאחר שעיין בבקשה, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד".

עיון בתקנות מגלה, כי בית המשפט רשאי לדחות בקשה, על יסודה, אם סבור, כי היא אינה מצריכה תשובה. בענייננו נוכח הנימוקים שיפורטו להלן, מוחלט לדחות הבקשה מבלי להידרש לתשובה.

הבקשה לעיכוב ביצוע;

1. בכל הנוגע לעיכוב ביצוע החלטה קובעת תקנה 145 לתקנות כדלקמן:

" 145. (א)הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.

(ב)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ג)הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שעליה מערערים וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו.

(ד)תקנה 96 תחול על בקשה לפי תקנה זו בשינויים המחויבים".

1. בפסיקה נקבע, כי על מנת להיכנס לגדרי החריג לכלל לפיו, הגשת ערעור, לא תעכב ביצוע החלטה, על מבקש העותר לעיכוב ביצוע החלטה, להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים והתנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן שככל שהבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שמשקלו של תנאי אחד גובר, פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת העניקה ההלכה הפסוקה את הבכורה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לעניין זה ע"א 117/19 האחים אוזן חברה לבניה בע"מ נ' אריאל כהן (פורסם במאגרים).

בע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת אלתא") נקבע, כי: "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין, הקובע חיוב כספי, הנטיה הברורה היא שלא להעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים...".

עוד נקבע בפרשת אלתא, כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

1. בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, לא הוכח שסיכויי הערעור מובהקים, זאת בשים לב לאמור בפסקי הדין של בימ"ש קמא.

כמו כן עסקינן בחיוב כספי והנטייה היא שלא להיעתר לבקשה לעיכוב פסק דין, כשעסקינן בחיוב כספי – אלא במקרים חריגים. עיון בבקשה מעלה כי היא אינה עונה על ההגדרה של מקרה חריג.

1. באשר למאזן הנוחות, הרי שהמבקשות לא הצביעו ולו על ראשית ראיה ממנה אנו למדים כי אם בקשתן תדחה יגרם להן נזק בלתי הפיך ולא ניתן יהא להשיב המצב לקדמותו.

טענת המבקשות ביחס לכך שהמשיב 1 משתכר שכר גבוה משכרו עובר לתאונה אינה תורמת לטענות לחשש עתידי להשיב כספיהן ככל שיתקבל הערעור. נהפוך הוא, אם נטען למעשה כי מצבו הכלכלי של המשיב 1 השתפר, אזי החשש להשבת הכספים מתאיין.

1. בנסיבות אלה, מוחלט לדחות הבקשה.

נוכח העובדה שלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, ד' אב תשפ"א, 13 יולי 2021, בהעדר הצדדים.