1. בקשת המבקשת – המועצה המקומית באר יעקב (להלן: "המועצה") לסילוק התובענה שהגישה המשיבה - קרדן נדלן יזום ופתוח בע"מ (להלן: "קרדן") נגדה על הסף, זאת בשל הגשתה שלא כדין במסווה של תביעה לסעד הצהרתי תחת תביעה כספית שנועדה להשגת סעד אופרטיבי כספי.

2. ברקע הדברים עסקת קומבינציה ופרויקטים לבניה במקרקעין בבאר יעקב, לה שותפה קרדן.

3. עניינה של התובענה כמוגדר בפרק א' בה, הוא הפרת הסכם מיום 3.5.09 לזיכויים כספיים להם התחייבה המועצה בנוגע למקדמה ששילמה קרדן עבור אגרות והיטלים, ובנוגע למימוש המחאת זכות אותה קיבלה מחברת לנדקו בע"מ ומחברת מילומור בע"מ, ואכיפת ההסכם עליה. בהתאם עותרת קרדן לצו הצהרתי בדבר תקפות הסכם ולהצהרה בדבר חיוב המועצה לקיזוז מלוא סכומי הזיכוי לפי ההסכם (12,300,000 ₪), לקבוע כי נוכח חיובה לשלם תשלום מלא בגין מגרש 123 יבוצע קיזוז מלא מדרישות התשלום העתידיות שתידרש לשלם בגין אגרות והיטלים ולא בשיעור של 70% כמוסכם. לחילופין, מבוקש לקבוע כי קרדן זכאית לקבל מהמועצה את מלוא סכומי הזיכוי לפי ההסכם, בתוספת ריבית והצמדה כדין וכן להצהיר כי דרישת התשלום שהוצאה למבקשת על ידי המועצה בגין השתתפות בהוצאות התב"ע (בסכום של 187,000 ₪), הוצאה בניגוד להסכם. כן מבקשת קרדן היתר לפיצול סעדים בגין נזקים כספיים שנגרמו לה בשל התנהלות המועצה ש"בנוגע אליהם תוגש תובענה מתאימה".

4. תמצית טיעוני המועצה היא, כי המרצת הפתיחה הוגשה שלא כדין במסווה של תביעה לסעד הצהרתי, למרות שבמובהק מדובר בתביעה כספית לאכיפת ההסכם הנטען, שנועדה להשיג סעד אופרטיבי כספי ולפיצויים בגין הפרתו, כאשר קרדן לא שילמה אגרה בגינו.

5. תגובת קרדן התבקשה והתקבלה. תמציתה היא, כי המועצה במסגרת תשובתה לה"פ, הכוללת שלל טענות מופרכות וכרכי נספחים עבים בהיקף חריג, מנסה באופן פסול וחסר תום לב להרחיב חזית, ןלטעון למורכבות מלאכותית גרידא שאינה קיימת למעשה. לטענתה, של קרדן, השאלה היחידה הנדרשת להכרעה היא, האם התחייבות המועצה לזיכוי וקיזוז הינה התחייבות עצמאית ובלתי תלויה, שהיא לכשעצמה שאלה משפטית פרשנית שאינה מצדיקה ריבוי עדים או הכרעה בנושאים עובדתיים מורכבים. לטענת קרדן, הנטיה היא לאפשר שימוש בתביעה לסעדים הצהרתיים ביד נדיבה ולא לחסום את דרכו של המבקש לסעדים אלה, ובמקרה דנן, ראוי לברר את המחלוקות בתובענה לסעדים הצהרתיים, שכן צפויה היא לבקש בהמשך הפרויקט היתרי בניה נוספים, לבנית מאות יח"ד כשהאינטרס הוא שהמחלוקת העקרונית בין הצדדים תוכרע קודם לכן, ולגרום לכך שהצדדים ינהגו גם בעתיד בהתאם להכרעה שתתקבל.

קרדן מוסיפה וטוענת כי "אין בענייננו כל מחלוקת בשאלות של אומדן כספי או כימות הנזק, אלא שאלה פרשנית עקרונית שיש לה השלכות כספיות מוגדרות וידועות שנקבעו בהסכם", וזאת למרות שהיא שומרת על זכותה להגיש תביעה מתאימה בעקבות הנזקים הנובעים מהתנהגות המועצה.

באשר לאי תשלום האגרה טוענת קרדן, כי במידה ואכן יתברר כי ראוי לדון במחלוקת בדרך של המרצת פתיחה, שאלת האגרה הופכת שולית.

6. המועצה הגישה על פי זכותה תשובה לתגובה, בה חוזרת היא למעשה על טיעוניה ומדגישה, כי אף מטיעוני קרדן בתשובתה עולה, שלא היתה מניעה מבחינתה לתבוע סעד אופרטיבי וממילא אין שום אינטרס לגיטימי שלא לעשות כן, במיוחד כשסכומי הקיזוז ידועים מכומתים וברורים. עוד מציינת המועצה, כי אין לסכסוך פן אמיתי צופה פני עתיד, אלא עיקרו נוגע לעבר, ואין בניהול התובענה על דרך המרצת פתיחה לחסוך בזמן שיפוטי, אלא אדרבא, יש בניהול ההליך בדרך זו כדי לגרור בהכרח הליכים משפטיים נוספים לסעדים אופרטיבים, כשקרדן עצמה מודה שההליך הנוכחי הינו רק "קדימון" להליכים נוספים שבדעתה להגיש, וזאת בעצם בקשתה לפיצול סעדים.

7. אחר עיון בטיעוני הצדדים מצאתי כי יש יסוד לטענות המועצה, ואכן אין מקום להליך זה במסגרת בה הוגש, אלא במסגרת תובענה אזרחית רגילה.

8. אין צורך לומר כי תכליתו של הליך המרצת הפתיחה היא מתן סעד מהיר ויעיל ופתרון לעניינים שאינם בעלי מורכבות מבחינה עובדתית. ברור שמחלוקת בדבר שאלה פרשנית של חוזה לכשעצמה, יכולה להיות נדונה בהמרצת פתיחה. ואולם אם המדובר בתביעה שתכליתה האמיתית היא סעד כספי שניתן לתבוע, אין להגישה במסגרת תביעה לסעד הצהרתי גרידא, תוך פעולה בשני שלבים למעשה, תחילה על ידי הכרה בעצם הזכות, ואח"כ בתביעה למימושה.

לעניין זה ראו למשל דברי כב' השופט גרוניס ברע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' דן רפאלי, פס' 3 לפסק הדין (פורסם בנבו, 5.10.09):

"...כידוע, על מנת שבית המשפט ידון בתובענה לקבלת סעד הצהרתי, על מבקש הסעד להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי בכך שיינתן סעד כאמור. כן עליו להראות, כי הגשת תביעה לסעד ממשי אינה יעילה או אינה אפשרית (למשל, ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85 (1977); רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס (לא פורסם, 21.7.1998)). אינני סבור כי המשיבים עמדו בנטל זה. הסעד המבוקש על-ידי המשיבים הינו למעשה שלב ראשון טרם הגשת תביעה נגד המבקשים לפיצוי כספי. כידוע, בדרך כלל לא ידון בית המשפט בסעד הצהרתי במקרים בהם צפוי התובע להגיש הליך נוסף, במסגרתו יתבע את הסעד במלואו (למשל, רע"א 9580/05 גליקלנד נ' צ'ורני (טרם פורסם, 10.9.2007)). בהקשר זה, אין בטענת המשיבים כי אינם יכולים לכמת את הנזק שנגרם להם כדי להצדיק דיון בסעד הצהרתי. ממילא, כאשר יבקשו להגיש תביעה כספית נגד המבקשים יהיה עליהם לערוך כימות כלשהו של הנזקים. המשיבים לא הראו מדוע יוכלו להעריך את נזקיהם בשלב מאוחר יותר ולא כבר במועד של הגשת התובענה הנוכחית".

וכן ר' דברי השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 84/98 צעד בריא – אלוש אורטופדיה בע"מ נ' sensograph belgium nv, פס' 4 להחלטה (פורסם בנבו, 11.3.98):

"תביעות לאכיפת הסכם ופיצויים עקב הפרתו, יש להגיש בדרך הרגילה של תביעה לאכיפה ו/או לפיצויים ולבקש את מלוא הסעד אותו מצפה התובע לקבל בסופה של דרך. אין לאפשר הגשת תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח, שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים".

(וכן – ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1), 85, 92 (1977)).

9. בחינת ענייננו מלמדת, כי קרדן עותרת למעשה בטענה להפרת הסכם מצידה של המועצה, ולאכיפת החיוב הכספי הנטען, וזאת על דרך הצהרה לפיה רשאית היא לבצע קיזוז מלא מדרישות התשלום (סעיף 72 (ב) לתובענה), כי זכאית היא לקבל מהמועצה את מלוא סכומי הזיכוי לפי ההסכם בתוספת ריבית והצמדה כדין (ס' 72 (ג), וכי דרישת התשלום שהוצאה לקרדן ע"י המועצה הינה בניגוד להסכם (ס' 72 (ד)). צודקת איפוא המועצה כי המדובר בסעדים בעלי משמעות כספית אופרטיבית ברורה, שאינם מתאימים להתברר באופן בו הוגשו.

יתרה מכך, גם בקשת קרדן בסעיף 73 לתובענתה לקבלת היתר לפיצול סעדים מצביעה על כך כי אין המדובר בהכרעה המסיימת את הסכסוך בין הצדדים, אלא, מהווה אך שלב ראשון שתכליתו להכשיר את הקרקע לתביעות כספיות אחרות. במצב דברים זה לא אוכל לקבל את טענת קרדן כי המדובר בסעד הצהרתי גרידא, אלא נראה שהמדובר בתובענה המהווה פלטפורמה למעשה לקבלת סעדים אופרטיבים ממשיים לאכיפת ההסכם ותשלומים על פיו, שבגינם יש להגיש תובענה בדרך הרגילה.

10. משנה תוקף לאמור משאין מחלוקת בין הצדדים כי אין כל קושי לכמת כעת את הסכומים להם עותרת קרדן, אף אם יהיו אולי בעתיד סכומים נוספים שיתבעו לפיצוי בגין נזקיה.

11. לא מצאתי איפוא כל אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון וקיום התדיינות כפולה, ויש לנהל את התובענה בדרך רגילה בה יתבעו מלוא הסעדים האופרטיביים, זאת לאחר תשלום אגרה כדין.

12. עם זאת, לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת המועצה לסלק את התביעה על הסף, אלא לאפשר לקרדן לתקן את כתב התביעה בהתאם לאמור לעיל. בנסיבות אלה אני מורה על העברת ההליך לפסי סדר דין רגיל. קרדן תגיש כתב תביעה מתוקן בו תכלול את מלוא הסעדים הנתבעים על ידה תוך תשלום האגרה הנדרשת בהתאם להם, וזאת בתוך 30 יום מהיום. ככל שלא תעשה כן תמחק התובענה.

הדיון הקבוע ליום 31.12.15 – בטל.

קרדן תשלם הוצאות ההליך בסך 7,500 ₪.

13. המזכירות מתבקשת להעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים, להעביר את התיק לפסי תביעה רגילה, ולהביאו לפני סגן הנשיא כב' השופט א' שילה, לקביעת המותב שידון בו.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ו, 27 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.