04 מאי 2019

לפני:

כב' הרשמת רעות שמר בגס

החלטה

לפניי בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיה המשפטיות של המבקשת בהליך. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ובמסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן:

1. תקנה 116 א(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:

"שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

1. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מדובר בתובע שהוא תושב ישראל, הכלל הוא שאין מקום לחייבו בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים, אלא מקום שבו הוכיח הנתבע כי התביעה נגדו מופרכת וכי לא יהיה לא יהיה לו מניין לגבות את הוצאותיו (ע"ע (ארצ) 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' Saint Peter In Gallicantu (6.7.2003); (בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט (26.11.2006).
2. עוד נקבע בפסיקה כי את הסמכות להורות על הפקדת ערובה יש להפעיל מתוך מטרה לצמצם תביעות סרק המוגשות לבית דין זה, אך תוך איזון אינטרס זה עם הזכות על חוקתית של הגישה לערכאות, ועל כן בדרך כלל אין בכוחו של אינטרס הנתבע להבטיח את הוצאותיו כדי להגבילה (רעא 9686/09 נאות אואזיס מלונות בעמ נ' מרדכי זיסר ואח' (21.2.2010)).

מן הכלל אל הפרט

1. הבקשה להפקדת ערובה אשר הוגשה ביום 4.4.19 נוסחה באופן לקוני ונטען בה בכלליות כי תביעת המשיב היא תביעת סרק.
2. עוד נטען בבקשה כי המשיב לא שילם הוצאות שנפסקו לטובת המבקשת בסך 2,500 ₪ ולטובת נתבעת נוספת אשר התביעה נגדה נדחתה, כאמור בהחלטה שניתנה ביום 18.10.18.
3. בתגובת המשיב שהוגשה ביום 1.5.19 נטען כי מדובר בתובע בן 74 אשר אינו מצוי כיום בקו הבריאות, אינו שולט בשפה העברית וכי המבקשת ניצלה זאת על מנת להעבידו 10-12 שעות ביום מבלי ששולמו לו שכר ותנאים סוציאליים כחוק ובהתאם לסיכום בין הצדדים.
4. עוד נטען בתגובה כי לא עלה בידי המשיב לגבות מנתבעים אחרים בהליך את החוב הפסוק במסגרת פסק דין שניתן לטובת המשיב, בהיעדר כתב הגנה.
5. בנוסף טען המשיב כי המבקשת התקשרה עם הנתבעים האחרים אשר העסיקו את המשיב יחדיו כמעסיקים במשותף וכי ההוצאות שנפסקו לטובת המבקשת נפסקו בדיון אליו התייצב אדם שהציג עצמו כמנהל במבקשת, על אף שהוא אינו מנהל בה.
6. בתשובת המבקשת שהוגשה ביום 2.5.19 ואשר הוכתרה בכותרת "תשובה לתגובה לבקשה להפקדת ערובה ובקשה לקבל החלטה בהולה" נטען כי מאחר ודיון ההוכחות נקבע ליום 6.5.19 על בית הדין ליתן החלטתו בבהילות.
7. בהתייחס לדרישה למתן החלטה בהולה אציין כי משעה שהבקשה הוגשה ביום 4.4.19, על אף שההוצאות נפסקו לטובת המבקשת כבר בחודש אוקטובר 2018, הרי שהמבקשת היא זו שהשתהתה בהגשת הבקשה ולפיכך אין למבקשת להלין בעניין זה אלא על עצמה.
8. בשולי הדברים אעיר כי בקשה קודמת שהגישה המבקשת, במסגרתה דרשה להתנות את המשך ההליך בתשלום הוצאותיה נדחתה כבר ביום 29.11.18, לאחר שבית הדין ציין כי פתוחה בפניה האפשרות להגיש בקשה להפקדת ערובה או לנקוט בהליכי הוצאה לפועל.
9. על אף זאת התמהמהה המבקשת והגישה את הבקשה להפקדת ערובה רק בחודש אפריל 2019 כאמור ועשתה כן בצוותא חדא עם תצהירי עדות ראשית מטעמה - מבלי שהבהירה את פשר השיהוי בהגשת הבקשה להפקדת ערובה.
10. מכאן עולה כי אפילו הייתה מתקבלת הבקשה להפקדת ערובה הרי שהיה מקום ליתן למשיב שהות מספקת לגייס את הכספים הדרושים ולהפקיד את הערובה במזכירות בית הדין. מכאן שלא היה בכך כדי לדחות את הדיון הקבוע ליום 6.5.19 ולא היה מקום להגיש תשובה במסגרתה נתבקשה החלטה בהולה.
11. לכך אוסיף כי על אף שבקשה להפקדת ערובה איננה בקשה מקדמית, הרי שעצם הגשתה בד בבד עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת, מעמיד בספק רב את חיוניותה בשלב מתקדם זה של ההליך, ולאחר שחלק ניכר מהוצאות המבקשת כבר הוצאו. העיתוי המאוחר בו הוגשה הבקשה מהווה שיקול שלא להורות על הפקדת ערובה בשלב זה (רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013).
12. בהתייחס לסיכויי התביעה אציין כי בתצהיר עדות ראשית שהגיש המשיב, טוען המשיב כי עבד כמנופאי וכי המבקשת הייתה מעסיקתו במשותף עם נתבעים אחרים. עוד טוען המשיב כי המבקשת התקשרה עם חברה בשם "ירון בע"מ" לאספקת מנופאים וקיבלה תמורה על העסקת המשיב. בנוסף טוען המשיב כי הוא הועסק בניגוד לדין, כי לא שולמו לו זכויות סוציאליות וכי הוא זכאי להפרשי שכר בסכומים ניכרים.
13. אבהיר כי במסגרת בקשה להפקדת ערובה אין בית הדין נדרש לניתוח מעמיק של סיכויי התביעה, וכי שיקול זה כשלעצמו אינו מצדיק הפקדת ערובה, אלא במקרים שבהם ניתן להגדיר את ההליך כהליך סרק מובהק (רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (13.11.14).
14. בנסיבות אלה, ובשים לב לנטל הקל יחסית המוטל על המשיב בבקשה זו, לא שוכנעתי כי מדובר בהליך סרק מובהק המצדיק חיוב המשיב בהפקדת ערובה.
15. בהתייחס לטענה כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בשל אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו אציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, אחד הנימוקים לחיוב תובע בערובה הוא במקרה שבו לא שילם הוצאות שנפסקו לחובתו באותו הליך (ע"ע (ארצי) 13652-10-13 Aragawi Amleset נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ (9.4.14).
16. יחד עם זאת, אין מדובר במחדל המצמיח למבקשת סעד אוטומטי של חיוב המשיב בהפקדת ערובה, שכן הסמכות להורות על הפקדת ערובה היא סמכות שבשיקול דעת ואשר לגביה נפסק כי יש להפעילה במתינות ולשקול אותה אל מול הזכות העל-חוקתית של הגישה לערכאות.
17. לטעמי, בשים לב למהות התביעה ולטענות המועלות כלפי המבקשת כמעסיקה במשותף, מן הראוי כי התביעה תתברר לגופא במסגרת ההליך עצמו, שכן מדובר במחלוקת עובדתית ומשפטית אשר לא ניתן לבררה במסגרת בקשה זו.
18. הטעם לכך הוא שעל מנת שניתן יהיה לקבוע האם יש מקום לחייב את המבקשת כמעסיקה במשותף, נדרש יהיה לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקת המשיב אצל מעסיקיו הנטענים השונים ולאחר מכן לקבוע מה יהיה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן (ע"ע (ארצי) 4/1334 טופר נ' מועצה מקומית תל שבע (29.12.2004).
19. לכך יש להוסיף העיתוי המאוחר של הבקשה להפקדת ערובה, כמו גם נסיבותיו האישיות של המשיב, אשר הינו אדם מבוגר שאינו מצוי בקו הבריאות ולא דובר את השפה העברית וכן את הטענה לא עלה ביד המשיב להיפרע מהנתבעים האחרים אשר נגדם ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.
20. סיכומם של דברים - הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת נדחית מכל הטעמים שפורטו לעיל.
21. אבהיר כי כל הקביעות בהחלטה זו הן לכאוריות בלבד והן בהן כדי להביע דעה לגופו של ההליך, בהתייחס לשאלה המורכבת הנוגעת לאחריות המבקשת לתשלום הזכויות הנתבעות.
22. משנדחתה הבקשה תישא המבקשת בהוצאות המשיב לבקשה זו בסכום של 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ט, (04 מאי 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.