06 מאי 2020

לפנינו תביעת התובע כנגד הנתבעת 7 לתשלום זכויות מכוח משפט העבודה. התובע הועסק כמנופאי ולטענתו, נתבעת 7 היא זו שאחראית לתשלום זכויותיו.

בשל ריבוי ההליכים בתיק וסרבולם מצדו של התובע, ועל מנת להוביל את הקורא בנבכי קורותיה של תביעה זו, נקדים ונתאר בתמצית רבה את השתלשלות העניינים בתיק, ככל שהיא רלוונטית להבנת תוצאתו של פסק דין זה.

נקדים ונציין כבר עתה, כי דין התביעה כנגד הנתבעת 7 להידחות, ולהלן נימוקינו.

תמצית הרקע העובדתי

1. ביום 5.7.16 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1, 2, 3, 5, ו-6. פסק הדין הנ"ל קיבל למעשה את טענות התובע בכתב התביעה המתוקן שהוגש לתיק האלקטרוני ביום 19.1.16, במסגרתו טען התובע, כי עבד בנתבעות 1 ו- 5 כמנופאי באתר בניה של הנתבעת 4 במודיעין, מ-1.12.12 עד ל-30.7.15. עוד טען, כי תלושי השכר שקיבל הונפקו לו ע"י הנתבעת 1 מיום 1.12.12 עד ליום 21.7.15, וע"י הנתבעת 5 מיום 1.2.15 עד להתפטרותו ביום 30.7.15.
2. כתב התביעה המתוקן הוגש גם נגד בעלי המניות ומנהליהן של הנתבעות 1 ו- 5 בטענה שהם פעלו בחוסר תום לב כלפי התובע ומסרו לו תלושי שכר שאינם ערוכים כדין. בנוסף, טען התובע, כי יש לראות בנתבעת 4 מעסיקתו במשותף במשך כל תקופת עבודתו באתר הבנייה, שכן מנהל העבודה מטעמה, היה מנהלו הישיר והוא זה שנתן לו הוראות לביצוע העבודה ופיקח עליו. במסגרת כתב התביעה המתוקן, הוסיף התובע וטען, כי הואיל והנתבעת 4 טענה בכתב ההגנה מטעמה, כי במשך כל תקופת עבודת התובע באתר הבנייה, היא עבדה עם חב' א.ל. מגדלים בע"מ, יש לצרף גם את האחרונה כנתבעת נוספת וביום 20.12.15 הגיש בקשה לצירופה וגם לצירוף בעליה כנתבעים. בהיעדר תגובה מטעם צדדים אלה לבקשה, ניתנה ביום 22.12.15 החלטת בית הדין על צירופם כנתבעות 7 ו-8. ואולם, חרף הוספת נתבעות אלה, לא הוסיף התובע דבר בכתב התביעה המתוקן בנוגע אליהן, ואף לא טען, כי הן מעסיקות בפועל או במשותף; למעשה, לא העלה כל טענה המגבשת עילת תביעה כנגדן. וכך, נמצאנו למדים מכתב התביעה המתוקן בגרסתו האחרונה, כי מעסיקותיו של התובע בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, הן לכל היותר נתבעות 1,5 ו-4.
3. ביום 27.8.17 הוגש כתב תביעה מתוקן נוסף. הפעם, תוך כדי מיקוד הטענות כלפי הנתבעות 7 ו-8, אלא שבמהלך הדיון שהתקיים ביום 18.10.18, נדחתה בהסכמה התביעה נגד הנתבעת 8, וכך לאחר דרך ארוכה פתלתלה, שהחלה בשלהי שנת 2015, נותרנו עם הנתבעת 7 בלבד – מושא פסק דין זה.
4. לגופו של עניין, משהונחה סוף סוף הגרסה האחרונה בהחלט של כתב התביעה, הסתבר כי היא מכילה טענות עובדתיות סותרות, כפי שיפורט להלן:
5. מסעיפים 1 עד 14 לכתב התביעה המתוקן, עולה שהתובע הועסק בתקופה הרלבנטית לתביעה, לכל היותר, אצל הנתבעות 1-3, 5 ו-6. כאמור, על סמך טענות אלו של התובע אף ניתן נגד נתבעות אלו פסק דין בהעדר הגנה;
6. בסעיפים 15 עד 26, טען שמעסיקותיו בתקופה הרלבנטית לתביעה הן בכלל הנתבעות 7 ו-8, זאת בהסתמך על טענותיה של הנתבעת 4 בכתב ההגנה מטעמה, לפיהן הנתבעת 7 סיפקה לה מנופאים. טענה זו של התובע עומדת בסתירה מוחלטת לטענותיו שברישא לאותו כתב תביעה מתוקן, שם הוא טען שמעסיקותיו היו 1 עד 3, 5 ו-6. אך בכך לא סגי;
7. בסעיף 33, שב התובע וטען שהנתבעת 7 כלל לא סיפקה לנתבעת 4 מנופאים. אלא "בפועל, פונקציה זו בוצעה ע"י הנתבעים 1-3, 5, 6".
8. לאור האמור, כתב התביעה המתוקן אינו מגלה עילה נגד הנתבעת 7. יתרה מכך, כתב התביעה המתוקן האחרון שהוגש בתיק סותר גם את הבסיס העובדתי שעל פיו ניתן פסק הדין בהיעדר הגנה ביחס לזהות מעסיקיו האמתיים של התובע. בסיכומיה, התייחסה לכך הנתבעת 7 (סעיפים 10-12). לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה כנגד נתבעת 7, בהיעדר עילת תביעה מוגדרת נגדה, וכך אנו מורים.
9. מפאת נסיבותיו האישיות של התובע, ובשל הספק הקיים בלבנו ביחס למידת אחריותו והבנתו את האופן בו נוהל הליך זה מבחינה משפטית ודיונית, אנו משיתים עליו השתתפות סמלית בהוצאות נתבעת 7 בסך 2,000 ₪ בלבד.

ניתן היום, י"ב אייר תש"פ, (06 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.