לפני בקשה לעיכוב הליכים לפי הוראות תקנה 145(ב) לתקנות סדר דין אזרחי, תשע"ט-2018 בהליך של תובענה ייצוגית, לאחר שהתובענה אושרה כייצוגית.

הרקע לבקשה

1. ארבע בקשות אישור תובענה ייצוגית הוגשו בשנת 2015 על ידי ארבעה מבקשים (להלן: "התובעים"). הבקשות הוגשו נגד חמש חברות ביטוח שבכותרת בקשה זו (ולהלן ביחד: "הנתבעות"), וההליכים כמו גם מתן ההחלטות הם בקשר לכל התובענות.

2. עניינן של התובענות הייצוגיות בדנא היא שאלת המועד לתחילת ספירת 30 הימים לתשלום ריבית על דמי הביטוח בהתאם להוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), ובפרט עלתה הסוגיה האם חברות הביטוח שילמו לחברי הקבוצה המיוצגת ריבית כדין על דמי הביטוח.

3. לציין כי ההליך שלפני הוא הליך דומה/ מקביל לתובענה ייצוגית אחרת המתבררת בבית משפט זה, ת"צ 13982-05-13 עופר בר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "עניין עופר בר"), העוסקת בשאלות משפטיות זהות בעניין חברות ביטוח אחרות. וחרף התקופה הארוכה שההליך מתנהל – טרם הגיע לסיום וגם טרם נראה הסיום.

עוד לציין כי ב-28.2.2021 ניתן פסק דין חלקי בתביעת עופר בר (במסגרת התביעה עצמה שכבר אושרה בעבר כייצוגית) לפיו התקבלה התביעה הייצוגית בשאלת האחריות ונקבע כי "חברי הקבוצה זכאים להשבה ולפיצוי בגין הפרשי ריבית, שלא שולמו להם בהתאם לאמור לעיל" (פס"ד החלקי בעניין עופר בר, עמוד 13).

4. ביום 26.5.2021 אשרתי בהליכים דנא לנהל את התובענות כייצוגיות (להלן: "החלטת האישור") בעילות של עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוזה ביטוח והפרת החובה החקוקה בסעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח, וזאת בשם הקבוצה המיוצגת כהגדרתה בסעיף 116 להחלטת האישור, ובסיפא להחלטה הוריתי להגיש כתבי הגנה בתביעות (סעיף 119 להחלטה).

בקשת העיכוב והתשובה לה

5. ביום 30.9.2021, מועד בו היה על הנתבעות להגיש את כתב ההגנה התברר כי אלה טרם הוגשו, תחת זאת, ממש באותו מועד הגישו הנתבעות בקשה לעיכוב הליכים. כפי שעולה מעיון בבקשת העיכוב, הנתבעות מבססות בקשתן על היחס שבין ענייננו ובין עניין עופר בר, ובפרט הליכי הערעור על פסק הדין החלקי שניתן בשאלת אחריות הנתבעות שם: "ככל שימשיכו הצדדים לנהל הליך זה ובסופו של יום יתקבל הערעור שהגישו הנתבעות בהליך המקביל, יהיה מדובר בהליך סרק יקר שניהלו הצדדים דכאן לזמן ממושך, ואשר עלול להוביל לאינספור מחלוקות סביב כל צעד ובקשת ביניים... ניהולו של הליך זה בעיתוי זה כאשר ברקע צפויה להתקבל הכרעה בו, תסב לנתבעות הוצאות משאבים רבים – משאבי זמן וכסף, לשם ניהול הליך שעלול להיות מיותר" (סעיפים 12-13 לבקשת העיכוב).

6. הנתבעות טוענות כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתן ומצדיקים להורות על עיכוב ההליכים לאור השאלות העקרוניות העומדות לבירור בתובענה זו ו"משליכה על נושאי רוחב הנוגעים לעולם הביטוח כולו, על רבדיו ומורכבויותיו" (סעיף 15 לבקשת העיכוב), בעוד שלתובעים או לקבוצה הנטענת לא יגרם נזק מעיכוב ההליכים. עוד לציין כי הנתבעות סבורות "כי סיכויי הערעור דשם הם גבוהים מאוד" (סעיף 18 לבקשת העיכוב).

7. כפי שעולה מהתשובה לבקשת העיכוב שהוגשה ביום ה-12.10.2021 התובעים מתנגדים לעיכוב ההליכים: "זהו תיק שיש לקדמו להכרעה, בעוד שבעיתוי הנוכחי, סעד של עיכוב הליכים אינו נחוץ, אינו מידתי ואיננו יעיל" (סעיף 31 לתשובת התובעים), בין היתר מהטעמים הבאים:

א. בהתאם לסעיף 119 להחלטת האישור היה על הנתבעות להגיש את כתבי ההגנה עד ה-30.9.2021, וחלף הגשת כתבי ההגנה הגישו הנתבעות בקשה לעיכוב הליכים בלי להגיש בקשה לדחיית מועד הגשת כתבי ההגנה.

ב. נטען כי בקשה לעיכוב הליכים הוגשה בעבר במהלך שנת 2019, עת נוהל הליך הערעור על החלטת אישור התובענה בעניין עופר בר כייצוגית, בקשה שהתקבלה בהסכמת התובעים. נטען כי "התברר, כי עיכוב ההליכים אינו משרת שום אינטרס, מלבד רצון חב' הביטוח להרוויח זמן ולגרור רגליים" (סעיף 11 לתשובת התובעים).

ג. לגופה של בקשת העיכוב נטען כי היא אינה עומדת במבחנים שהתוו בתקנות ובפסיקה לבחינת בקשה לעיכוב הליכים וכי הליך הערעור על פסק הדין החלקי שניתן בעניין עופר בר לא רלוונטי להליך הנוכחי וכי ממילא לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור כאמור הם "גבוהים".

ד. בנוסף, מבוקש "לחייב את הנתבעות בהוצאות בגין הליך זה ובשכ"ט עו"ד" (סעיף 35 לתשובת התובעים).

והחלטתי

8. עיינתי בבקשת הנתבעות ובתשובת התובעים, וכן בסעיפים הרלוונטיים לבקשת האישור ומסקנתי היא כי אין להיעתר לבקשת עיכוב ההליכים.

9. נקודת המוצא לדיון בבקשה לעיכוב הליך ייצוגי "בשל הליך דומה תלוי ועומד" היא "שלערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך הייצוגי... במסגרת החלטה בדבר עיכוב הליכים שומה על בית משפט להביא בחשבון מגוון שיקולים, ובהם זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות. בהקשר זה יודגש כי אין צורך שתתקיים חפיפה מוחלטת בין כלל הענייניים או בשאלות העומדות לדיון בשני ההליכים" (רע"א 3920/21 המועצה הישראלית לצרכנות נ' לוטוקרד בע"מ, פסקה 5 (29.8.2021), ועוד ראו: רע"א 2563/20 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקה 9 (16.8.2021)).

10. נכון הוא כי השאלות המשפטיות העומדות לבירור בהליך הנוכחי הן שאלות זהות או למצער דומות ביותר, לשאלות המתבררות בעניין עופר בר. עם זאת, היות השאלות המשפטיות דומות אינו השיקול היחידי בהחלטה להורות על עיכוב הליכים בשל הליך דומה תלוי ועומד ועל בית המשפט לתת דעתו לכלל הנסיבות הרלוונטיות ובכלל זה העובדה כי בקשת האישור הוגשה לפני שש שנים. אין לדעת בשלב הנוכחי מה תהיה התוצאה בהליך הערעור בעניין עופר בר והאם התוצאה תהווה שיקול בעל השפעה על ההליך הנוכחי, ומקובלת עלי טענת התובעים כי הניסיון מהעיכוב הקודם של ההליך, במהלך שנת 2016 מלמדת כי לא ניתן לדעת בשלב הנוכחי, מה תהיה השפעת ההליך הערעורי, אם בכלל, ויש לזכור כי הערעור אינו על פסק דין סופי של בית המשפט בעניין עופר בר אלא על קביעותיו של כבוד השופט ר' כהן בסוגיית האחריות.

11. עוד נתתי דעתי לכך כי ההליך הנוכחי, רב המשתתפים, מצוי בראשיתו וטרם התקיימה ולו ישיבת קד"מ ראשונה, לא כל שכן הליכי גילוי מסמכים והוכחות. והרי אף לא הוגשו כתבי הגנה, ללא שמי מהנתבעות קיבלה ארכה לכך, ממילא, תהא התוצאה בערעור בעניין עופר בר אשר תהא, עדיין יהיה צורך בהליך הנוכחי לקיים הליכים של גילוי מסמכים והוכחות. אזכיר כי מועד תחילת מרוץ הריבית על דמי ביטוח הוא שאלה משפטית שהמענה לא ייתר את הצורך בבירור השאלה העובדתית האם עמדו הנתבעות בסטנדרט המשפטי המתחייב.

12. לעניין קביעת הסטנדרט המשפטי כאמור, ייתכן ולערעור על פסק הדין החלקי בעניין עופר בר תהא משמעות, וייתכן כי המקום להביא השלכה פוטנציאלית זו בחשבון היא בשאלה האם לפצל את הדיון בתובענה הייצוגית לשאלת האחריות ולשאלת הפיצויים. בין כה ובין כה, ממילא שאלה זו טרם הבשילה ואין זו העת לדון בה. החשוב הוא שקיימות דרכים דיוניות אחרות להתמודד עם השפעה אפשרית של הליך הערעור בעניין עופר בר על ענייננו, בלי להזדקק לסעד של עיכוב הליכים לתקופה בלתי ידועה ובלי לחטוא לעיקרון יעילות הדיון ומניעת הכרעות סותרות.

מעבר לצורך אומר כי הנתבעות משנות את עמדתן בהתייחס לקשר בין התובענות כאן לעניין עופר בר, בין שבתחילה ביקשו לעכב את בירור התובענות כאן בגלל "שהן עוסקות בדיוק באותן סוגיות ועילות בהן עוסקות התביעות הייצוגיות... וכיוון שלכל החלטה שתינתן בבר"ע [בעניין עופר בר- א.נ.ח] עשויה להיות השפעה ממשית על ההליכים שכאן..." (עמ' 2 לבקשה 3 מיום 17.1.2016), הרי לאחר שהבר"ע הסתיימה במשיכתה לאור המלצת בית המשפט העליון, במקום להתקדם לבירור התובענות עצמן, כבקשת התובעים, (כששמורה לנתבעות הזכות לערער בסיום ההליך כמו בעניין עופר) טענו כי ההחלטה בעניין בר אינה מייתרת דיון בבקשת האישור (תגובה מיום 28.4.2017).

גם אם אינני סבורה כי יש בתגובות ביניים כדי לחייב את מי מהצדדים הרי שלא ניתן להתעלם מכך, שכפי שכבר היה יסתבר בהמשך כי כל החלטה של בית המשפט העליון שתנתן בעניין עופר בר – לא תייתר את הדיון בענייננו, כפי שהבהירו הנתבעות בעבר.

13. על כן, בקשת עיכוב ההליכים נדחית בשלב הזה. ברור כי ככל שמי מבעלי הדין יראה כי בהליך האחר ארעה התפתחות משמעותית שיש בכוחה להשפיע על בירור השאלות המשפטיות בענייננו, עומדת לו הזכות הדיונית להגיש בקשה לעיכוב הליכים בעתיד, בהתאם לתקנות ולחובות בעלי הדין בהליך האזרחי-ייצוגי.

אי הגשת כתבי ההגנה ושאלת ההוצאות

14. בסעיף 119 להחלטת האישור נקבע כי "ככל שלא תוגש הודעה אחרת יש להגיש כתב הגנה עד ליום 30.9.2021". כאמור, חלף הגשת כתב הגנה, כקבוע בהחלטה, ראו הנתבעות להגיש בקשה לעיכוב ההליכים ממש במועד האחרון להגשת כתב הגנה בלי לבקש ארכה במהלך התקופה שחלפה מאז ניתנה החלטת האישור.

ראיתי להבהיר כי ההתנהלות הדיונית זו של הנתבעות שעשו דין לעצמן ובחרו שלא להגיש כתבי הגנה, ללא הגשת בקשה רלוונטית – אינה מקובלת עלי. בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין נקבע כי "חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית". נראה כי התנהלות הנתבעות שהחליטו על דעתן שלא להגיש כתב הגנה ולא לבקש ארכה כמתחייב, אלא להגיש ביום האחרון להגשת כתב הגנה – בקשה לעיכוב הליכים, אינה עולה בקנה אחד עם חובות בעלי הדין בהליך הייצוגי, ואינה מסייעת לבית המשפט. התרשמתי כי הגשת הבקשה לעיכוב הליכים ממש במועד האחרון שהתאפשר להגשת כתב הגנה נועדה בעצם לכוון את בית המשפט לתוצאה המתחייבת והרצויה מבחינת הנתבעות (ולהזכיר כי מאז ניתנה החלטת האישור והוראה להגיש כתבי הגנה חלפו למעלה מ-4 חודשים).

15. התקנות החדשות נועדו, בין היתר, לתת לבית המשפט כלים להכוונת התנהלות בעלי הדין על ידי פסיקת הוצאות ריאליות במקרים של עשיית דין עצמית ואי מילוי הוראות בית המשפט (ראו והשוו: רע"א 3025/21 צליל אנגל נ' בית הספר תגליות בע"מ, פסקאות 16-17 (18.7.2021)).

תקנה 53 מנחה את בית המשפט כי "בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי". בנוסף, תקנה 151(ג) שעניינה "תכלית ההוצאות" מאפשרת לכלול בשיקולי בית המשפט בבואו לפסוק הוצאות את המחדלים והפגמים הדיוניים שנפלו בהתנהלות בעל הדין.

וחרף כל האמור, לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות והגם שדעתי אינה נוחה מההתנהלות הדיונית של הנתבעות, ראיתי שלא לחייב את הנתבעות בהוצאות בזו הפעם, ואולם התנהלות זו תובא בחשבון בהמשך ההליך.

סיכום

16. כאמור לעיל, אני דוחה את בקשת עיכוב הביצוע.

הנתבעות יגישו את כתבי ההגנה עד ליום 28.10.2021.

קד"מ יתקיים ביום 16.1.2022 שעה 08.30.

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"ב, 17 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.