ביום 13.3.2022 התקיימה ישיבת קדם משפט בתובענות הייצוגיות שבכותרת ולקראתה הגישו הצדדים רשימות בקשות ורשימות עדים כמתחייב מהוראות תקנות 49 ו-62 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ותקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: "תקנות תובענות ייצוגיות").

רקע

1. בשנת 2015 הוגשו ארבע בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד חמשת הנתבעות בהליך זה: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"); שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה"); איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איי.די.איי"); אר.אפ.רי גלובל בע"מ (לשעבר שירביט ולהלן: "גלובל"); שלמה חברה לביטוח בע"מ (ולהלן: "שלמה").

בקשות האישור שנדונו במאוחד עוסקות בטענה שהנתבעות בהליך זה לא שילמו למבוטחים את דמי הביטוח בהתאם להוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") הקובע כי "על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק האמור לענין ההגדרה "הפרשי הצמדה וריבית" מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה" (ההדגשה הוספה). לפי עמדת הנתבעות, חישוב מועד מרוץ הריבית על תשלום דמי הביטוח מתחיל עם מועד הגשת המסמך האחרון על ידי המבוטח במסגרת תביעת הביטוח. מנגד טענו התובעים הייצוגיים כי יש לאמץ את עמדתם כי המשמעות של "יום מסירת התביעה" הוא היום בו הוגשה תביעת הביטוח על ידי המבוטח.

מלבד שאלה זו העלו הנתבעות עוד מספר טענות הגנה הכרוכות בשאלות משפטיות עקרוניות. הראשונה שבהן היא טענת הנתבעות כי הורתה ולידתה של גישתן לפרשנות סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח היא בהליך תובענה ייצוגית שהתקיים בבית משפט זה והסתיים בפשרה הידועה בתור 'פשרת מסיקה' (ראו ת"צ (ת"א) 1408/08 אריאלה מסיקה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (14.2.2010)). נטען כי פשרת מסיקה משתיקה למעשה את התובעים הייצוגיים בענייננו מלטעון לעניין פרשנות סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח בשל מעשה בי-דין שיצרה כלפיהם וכי ממילא עומדת לנתבעות ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב] שהרי הסתמכו על פשרת מסיקה בעת ששילמו למבוטחיהן את דמי הביטוח בהתאם לפשרת מסיקה שקיבלה תוקף של פסק דין.

2. ביום 26.5.2021 אישרתי את ניהול התובענה כייצוגית. בתמצית אומר כי בהחלטת האישור התייחסתי בהרחבה לטענות ההגנה שהעלו הנתבעות וראיתי לדחות אותן. לצד זאת, החלטת האישור עסקה גם בשאלת הפרשנות של סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח וראיתי לקבל את טענות התובעים הייצוגיים. הגדרת הקבוצה בשמה מנוהלת התובענה הייצוגית מצויה בסעיף 116 להחלטת האישור, וכך נקבע:

"כל זכאי (מבוטח, מוטב או צד שלישי), אשר במהלך התקופה שתחילתה שלוש שנים קודם להגשת התובענה וסיומה ביום אישורה של התובענה כייצוגית, קיבל מאחת המשיבות, שלא על פי פסק דין שניתן בעניינו, תגמולי ביטוח מבלי שצורפה להם ריבית כדין".

3. חשוב לציין כי ההליך דנא הוא הליך מקביל ולטעמי זהה להליך המתנהל בבית משפט זה בפני כבוד השופט כבוב – ת"צ (ת"א) 13982-05-13 עופר בר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "עניין עופר בר"). כמו בענייננו, גם בעניין עופר בר עמדו להכרעה שאלות זהות לשאלות שהוצפו בבקשת האישור בענייננו וגם הן נדחו על ידי בית משפט זה בשתי הזדמנויות. הראשונה, בהחלטת אישור התובענה כייצוגית (כב' השופט ענבר) מיום 30.8.2015 והשנייה בפסק הדין החלקי (כב' השופט ר' כהן מ- 28.2.2021) שקבע את אחריות הנתבעות בעניין עופר בר לשלם לחברי הקבוצה את הריבית בהתאם לפרשנות סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח כך שמרוץ הריבית יחל ביום הגשת התביעה ולא ביום מסירת המסמך האחרון כאמור לעיל.

4. על פסק הדין החלקי שניתן בעניין עופר בר הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה למנות מומחה לעניין כימות הנזק וגודל הקבוצה. בקשת רשות הערעור תלויה ועומדת ובמקביל קיבל בית המשפט העליון את הבקשה לעיכוב ביצוע (ראו ע"א 3417/21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עפר בר (23.6.2021), (להלן: "החלטת עיכוב הביצוע בעניין עופר בר")). כפי שעולה מהחלטת עיכוב הביצוע (כבוד השופטת ד' ברק-ארז), הטעם המרכזי להחלטה היה מאזן הנוחות: "ההוראות הנוגעות למינוי של מומחה שיקבע את דמי ההשבה להם זכאי כל אחד מחברי הקבוצה, כרוכות בהשקעת משאבים לא מבוטלת ובהיערכות שיש לה משמעות מערכתית בהקשרן של מספר חברות ביטוח. אין מדובר בעניינו במינוי מומחה לבדיקה של עניין נקודתי ופרטני. אכן, נתתי דעתי לכך שבשלב זה לא עומדת על הפרק השבה ממשית של כספים אלא רק פעילותו של המומחה. אולם, כמוסבר, מינויו של המומחה בעניין מורכב זה כשלעצמו מחייב השקעת משאבים משמעותית. מנגד, הנזק שייגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, בעקבות דחיית התשלום עד להכרעה הסופית בהליך הערעורי שהגישו המבקשות, אינו גדול" (שם, פסקה 13).

5. ביני לביני, ראו הנתבעות בענייננו להגיש בקשה לעיכוב ביצוע בנימוק העיקרי כי בהינתן הליך הערעור התלוי והעומד בעניין עופר בר יש להורות על עיכוב ההליך דנא עד להכרעה בהליך הערעור שם. ביום 17.10.2021 דחיתי את בקשת העיכוב. בין היתר ציינתי בהחלטה כי: "תהא התוצאה בערעור בעניין עופר בר אשר תהא, עדיין יהיה צורך בהליך הנוכחי לקיים הליכים של גילוי מסמכים והוכחות. אזכיר כי מועד תחילת מרוץ הריבית על דמי ביטוח הוא שאלה משפטית שהמענה לא ייתר את הצורך בבירור השאלה העובדתית האם עמדו הנתבעות בסטנדרט המשפטי המתחייב... לעניין קביעת הסטנדרט המשפטי כאמור, ייתכן ולערעור על פסק הדין החלקי בעניין עופר בר תהא משמעות, וייתכן כי המקום להביא השלכה פוטנציאלית זו בחשבון היא בשאלה האם לפצל את הדיון בתובענה הייצוגית לשאלת האחריות ולשאלת הפיצויים. בין כה ובין כה, ממילא שאלה זו טרם הבשילה ואין זו העת לדון בה. החשוב הוא שקיימות דרכים דיוניות אחרות להתמודד עם השפעה אפשרית של הליך הערעור בעניין עופר בר על ענייננו, בלי להזדקק לסעד של עיכוב הליכים לתקופה בלתי ידועה ובלי לחטוא לעיקרון יעילות הדיון ומניעת הכרעות סותרות" (שם, פסקאות 11-12). עוד התייחסתי בהחלטה להתנהלות הדיונית של הנתבעות "שעשו דין לעצמן ובחרו שלא להגיש כתבי הגנה, ללא הגשת בקשה רלוונטית" (שם, פסקה 14) וגם לכך שאם בעלי הדין לא ישכילו להתאים את התנהלותם לפי הסטנדרט הדיוני המצופה ובהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, לא יהיה מנוס משימוש בכלי פסיקת ההוצאות כדי להעביר את הדיון לאפיקים הרצויים.

6. את התרשמותי מהאופן שבו מתנהל הליך זה ציינתי שוב בהחלטה מיום 7.2.2022. כך, למרות שהוריתי ביום 16.12.2021 לקיים הליכים מקדמיים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, הוגשו בקשות שונות לתיק בית המשפט שעניינן הליך גילוי מסמכים ובקשה נוספת של הנתבעות לעיכוב ההליכים המקדמיים ועל כן נדרשתי להזכיר לצדדים להתכנס למסגרות הדיוניות הקבועות בתקנות 49 ו-62 כדי לייעל את ההליך ולקדם את התיק.

הבקשות העומדות לדיון

ואלה הבקשות העומדות להכרעה וטענות הצדדים בעניינן.

7. התובעים הייצוגיים: בפי התובעים הייצוגיים שלוש בקשות שונות בשלב זה.

א. מענה על שאלון: התובעים הייצוגיים צירפו לרשימת הבקשות את השאלון ששלחו לכל אחת מהנתבעות כנספח. למעשה נערך השאלון כטבלאות רבות בהן מתבקשות הנתבעות למלא נתונים שונים. למשל, בסעיף 1.1 לשאלון מתבקשות הנתבעות למלא נתונים שונים כגון מספר התביעות "שאושרו באופן מלא או חלקי", "שנדחו", "שנסגרו בפשרה" וזאת תוך פילוחן בין מספר עמודות כגון "מספר התביעות שנסגרו עד 30 יום", "שנסגרו בין 31 ל-60 יום" וכו'.

הנתבעות התנגדו לאופן ניסוח השאלון, ובפרט לעובדה כי השאלון כולל שאלות החורגות ממגבלת השאלות האפשרית לפי תקנות סדר הדין האזרחי וכי המשמעות האופרטיבית של מענה לשאלון היא ייצור מסמכים בהיקף אדיר שיכביד על הנתבעות.

ב. גילוי ועיון במסמכים: התובעים הייצוגים העבירו לנתבעות דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים. אלא שכותרת הבקשה אינה מתיישבת עם תכנה שכן לא בגילוי מסמכים ספציפיים מדובר אלא בבקשה רחבה בהיקפה המנוסחת בכוללניות. למשל מבוקש במסגרת הדרישה גילוי של: "כל נוהל ו/או חוזר ו/או הנחייה ו/או מצגת ו/או מערך שיעור ו/או מסמכי הדרכה לעובדי הנתבעת, בקשר עם ניכוי מס במקור בגין תשלומי ריבית המשולמים על ידי חבת הביטוח למבוטחים ו/או צדדי ג' ו/או מוטבים" (סעיף 1.1 לדרישת הגילוי המצורפת לרשימת הבקשות מטעם התובעים הייצוגיים כ-ת/6).

לטענת התובעים הייצוגיים כל המסמכים המבוקשים בבקשת הגילוי רלוונטיים להמשך ניהול ההליך ונועדו לחישוב גובה הנזק וגודל הקבוצה בשמה מנוהלת התובענה כייצוגית.

עמדת הנתבעות בקצרה היא כי הבקשה כוללנית באופן קיצוני וגם מכבידה. נטען כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים וכי יהיה על הנתבעות לייצר את המסמכים כדי לעמוד בדרישת הגילוי הרחבה שמבקשים התובעים הייצוגיים.

ג. הרחבת הקבוצה: התובעים הייצוגיים מבקשים כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ולהורות על "הרחבת הקבוצה לתקופה שלאחר החלטת האישור ועד למתן פסה"ד או עד למועד בו תתקנה חב' הביטוח התנהלותן – לפי המאוחר" (ראו נספח 3 לרשימת הבקשות מטעם התובעים הייצוגיים). נטען כי הרחבת הקבוצה כאמור תקדם את יעילות הדיון בכך שתמצה את הדיון בעניין הנדון בתובענה דנא ותייתר הגשת תביעות נוספות בעתיד בעניינים דומים.

הנתבעות התנגדו לבקשה וביקשו להשאיר את הגדרת הקבוצה שבהחלטת האישור. וככל שבי"מ ייעתר לבקשה להרחבת הקבוצה יש לאפשר לנתבעות לתקן את כתבי ההגנה שהגישו. בעניין גלובל נטען כי מששינתה החברה את מדיניותה בקשר למועד תשלום הריבית, הרי שאין להרחיב את הקבוצה בעניינה.

8. הנתבעות 1-3 ו-5 הגישו במשותף את הבקשה לעיכוב הליכים. נטען כי "השלב הדיוני שבו מצויות התביעות שבכותרת, לצד החלטת בית המשפט העליון בדבר עיכוב ההליכים בתביעה המקבילה, מהווים שינוי נסיבות המצדיק דיון מחדש בבקשה לעיכוב הליכים". לחלופין התבקש לדחות את מועד ניהול ההליכים המקדמיים.

9. גלובל הגישה בקשה למחיקת כתב התביעה בגלל שהתובעים לא השיבו לשאלון ולא מילאו את הדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים. לחלופין עמדה על דרישותיה שלא נענו.

התובעים הייצוגיים טענו כי התובעת המייצגת נוי ואקנין השלימה "את תצהיר המענה לשאלון מטעמה וחתמה עליו, והוא מוכן על שולחן הח"מ" אלא שמאחר שגלובל לא מילאה את השאלון שנשלח אליה ולא מילאה את דרישת הגילוי שנשלחו אליה בחר ב"כ התובעים שלא לשלוח לגלובל את השאלון המלא שמולא.

גם גלובל ביקשה לעכב את ההליך דנא עד להכרעה בערעור שהוגש בעניין עופר בר, מאותם טעמים של הנתבעות האחרות.

10. התובעים הייצוגיים התנגדו לעיכוב ההליך בענייננו. לטענתם בקשה זו כבר נדחתה לפני חודשים ספורים ומאז לא אירע שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה שלא לעכב את ההליך בעת הזו.

11. ביום 13.3.2022 התקיים כאמור קד"מ בו שמעתי זמן ארוך את הצדדים. כפי שעולה מהפרוטוקול, נסב עיקר הדיון בשאלת המשך ניהול ההליך "בצל" הליך הערעור בעניין עופר בר. הנתבעות חזרו על עמדתן כי יש מקום לעכב את הדיון בענייננו, וב"כ התובעים הייצוגיים טען שיש לקדם את התיק לקראת הכרעה. עוד עלתה השאלה האם יש מקום למנות, כבר בשלב זה, מומחה/בודק מטעם בית המשפט שיבחן את הנתונים שמהם יגזרו הסכומים שעל הנתבעות יהיה להשיב לחברי הקבוצה ככל שתיוותר הקביעה בהחלטת האישור לעניין פרשנות סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח.

על רקע זה ההחלטה שלהלן.

דיון

12. התובענה הייצוגית שלפני אמנם אושרה בשנה שעברה, אך הוגשה עוד בשנת 2015. מאז מתנהל ההליך בצל ההליך המקביל בעניין עופר בר. מחד גיסא, מאחר שהשאלות הצריכות הכרעה בשני ההליכים הן שאלות זהות ומאחר שיש נקודות השקה בין שני ההליכים, ואפילו ב"כ הצדדים בשני ההליכים כמעט זהים, מתחדד החשש מפני הכרעות סותרות ובזבוז זמן ומשאבים בהליך שתוצאתו עשויה להיות מושפעת מהחלטות שיתקבלו במסגרת ההליך בעניין עופר בר. מאידך גיסא, מאחורי "התובענה הייצוגית" בענייננו עומדת קבוצה לא קטנה של מבוטחים או מוטבים, שלכאורה דמי הביטוח ששולמו להם שולמו בחסר ויומם בבית המשפט הוא זה העומד על הפרק.

מכאן שקיים מתח מובנה בין הרצון לקדם את ההליך ולייעלו לטובת חברי הקבוצה הקונקרטיים לבין שיקולים מערכתיים בדבר מניעת הכרעות שיפוטיות סותרות וכן השקעת משאבים שיפוטיים בצורה יעילה במובן הרחב.

13. מצב דברים זה מוכר בניהול ליטיגציה מורכבת (Complex Litigation). לא אחת, ניהול הליכים מורכבים, מרובי צדדים ורחבי היקף (וגם בשווי ניכר) מצריך התייחסות למספר תובענות שונות המוגשות בנפרד אף שהן עוסקות באותו עניין (ראו לעניין זה: Manual of Complex Litigation § 10.123 (4^th ed., 2004)). כדי לנתב את הדיון המורכב נהוג לתת לערכאה הדיונית פררוגטיבה רחבה לניהול ההליך, תוך ציפייה מבית המשפט כי הוא 'יאחז במושכות הניהול' ואף יציב מסגרת דיונית ברורה וקשיחה יחסית.

לא בכדי עמד בית המשפט העליון על הציפייה כי הערכאה המבררת את הליך התובענה הייצוגית תראה לנהלו ולקדמו, ובעיקר בהיבטים דיוניים כמו גילוי ועיון במסמכים, מינוי מומחים, תיקון כתבי טענות ופסיקת הוצאות משפט: "נקודת המוצא בענייננו היא שלערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב באשר לאופן ניהול ההליך... הלכה זו כוחה יפה בהליכים אזרחיים רגילים... ועל אחת כמה וכמה בהליכים ייצוגיים המתאפיינים בשאלות עובדתיות רחבות היקף ופערי מידע משמעותיים בין הצדדים... שבהם נתון לבית המשפט תפקיד ניהולי בלתי מבוטל" (רע"א 1966/21 פלאפון תקשורת נ' עדי קרני, פסקה 8 (4.5.2021), רע"א 7150/18 יונתן פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ, פסקה 10 (18.12.2019), רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' אלחנן תגר, פסקה 18 (16.4.2018)).

14. השאלה היא, אפוא, כיצד יש לנהוג במצב שבו מוגשים מספר הליכים בשאלות עקרוניות דומות ואף זהות אך ללא צד משותף ואף אפשר שגם בפערי זמנים. למצבים שכאלה התייחס לאחרונה פרופ' קלמנט, וכדבריו: "לעיתים יש שאלות משותפות מהותיות שחוזרות בתביעות רבות. כאשר יש סמיכות בהגשתן, בין משום שהן נובעות מאירוע אחד או סדרה של אירועים, ובין משום שמידע חדש שהתגלה מאפשר אותן... יש תועלת בתיאום בין פתרונן של התביעות שהוגשו. תיאום כזה מביא לחיסכון בעלויות חוזרות הנוגעות לשאלות המשותפות ולאחידות ושוויון בתוצאות ההליכים... דרך אפשרית לניהול משותף של תביעות שעולות בהן שאלות משותפות ומוגשות בזמן קצר היא לבחור תביעה אחת מתוכן, או יותר, אשר ישמשו כמקרה מבחן או מדגם מייצג, לצורך הכרעה או פשרה ביתר התביעות" (אלון קלמנט "התדיינות אגרגטיבית – מודל אלטרנטיבי בהליך האזרחי" מחקרי רגולציה ה 139, 174-175 (2022)).

15. בבתי המשפט הפדרליים של ארצות הברית התפתחה פרקטיקה שבמצב בו מוגשים מספר הליכים באותו נושא מגיעים הצדדים להליכים המרובים להסכמה דיונית על בחירת "הליך מוביל" (Lead Case). לפי הסכמה דיונית זו הדיון בשלב הראשון מתמקד אך בבירור ההליך המוביל, וההכרעה בהליך הראשון תחול גם לגבי ההליכים האחרים ואף אפשר שהצדדים יסכימו רק על סוגית דיוניות או מהותיות מסוימות שבעניינן ההכרעה בהליך הראשון תחול גם ביתר ההליכים (ראו: Manual of Complex Litigation § 20.14 (4^th ed., 2004)).

נכון הוא כי אין בכללי הפרוצדורה האזרחית בישראל הסמכה המקנה לבית משפט אפשרות לקבוע כי תוצאות ההליך האחד יחייבו גם בהליכים אחרים, אך בעלי דין יכולים להתנות בהסכמה על כללי מעשה בית דין וכך לכבול את עצמם לתוצאות הליך מקביל אף שאינם צד לו (השוו: רע"א 4245/10 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עוזי משה, פסקאות 10-11 (11.8.2010)). הגם שזהו הכלל, הרי שבמקרה בו התביעות השונות הן תובענות ייצוגיות מתעורר החשש מפני בעיית הנציג בהקשר של התובענה הייצוגית לגבי הסכמה דיונית שכזו, כי "הסכמות דיוניות שבהליך אזרחי "רגיל" הן טריוויאליות וכמעט מובנות מאליהן, יכולות לקבל משמעות שונה בהליך ייצוגי" (ת"צ (ת"א) 17517-09-19 לבנה שברו נ' עיריית חולון, פסקה 47(ב) (23.8.2021)). מכאן שעל בית המשפט לנקוט הקפדה רבה בבואו לבחון בקשות דיוניות כאלה ובפרט לתת דעתו למהות הסוגיות לגביהן מבוקש להחיל הכרעה מהליך אחר להליך הייצוגי.

16. ומהכלל לענייננו. כפי שציינתי לעיל הבקשות הצריכות הכרעה בשלב זה הן עניין גילוי המסמכים וגם התייחסות נוספת לבקשה לעיכוב ההליכים.

בדיון כבר אמרתי שמקובלות עלי טענות הנתבעות כי ענייננו הוא רחב היקף וכי כל מהלך דיוני שגרתי כמו גילוי מסמכים הוא מהלך שמשמעותו דרמטית מבחינת משאבי הנתבעות, שכן ההליך נוגע לכל מבוטחי ומוטבי הנתבעות להם שולמו דמי ביטוח בתקופה הרלוונטית. באופן טבעי כל צעד בהמשך ניהול ההליך כרוך בהשקעת משאבים אדירה.

מנגד, בית משפט זה כבר הכריע בשאלות המשפטיות העקרוניות שבלב התובענה באופן זהה למדי במסגרת שתי החלטות אישור התובענה כייצוגית (עניין עופר בר וענייננו) ובפסק דין חלקי בעניין עופר בר.

אשר להתקדמות הדיונית בהליך דנא ראיתי לשוב ולהפנות לפסקה 115 להחלטת האישור בענייננו בה הדגשתי את דברי בית המשפט העליון בהקשר אחר: "העובדה שבית המשפט אינו נדרש להכריע בשאלות המהותיות שבמחלוקת בשלב בקשת האישור, אין משמעה שבית המשפט אינו רשאי להכריע בשאלות המהותיות בשלב בקשת האישור, ובלבד שיישמרו זכויותיהם הדיוניות של הצדדים" (ע"א 9294/16 אושרת שמעון נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 לחוות דעת כב' השופט גרוסקופף (4.2.2020)) וכך משהוכרעו השאלות המשפטיות בענייננו כבר בשלב בקשת האישור הרי שבשלב הדיוני הנוכחי יש להתמקד בשאלת גודל הקבוצה ובאומדן גובה הפיצוי לחברי הקבוצה, ואין צורך לשוב ולהידרש לכל השאלות המשפטיות שכבר הוכרעו.

17. למעשה בשלב זה אני נדרשת להכריע בין שני אינטרסים דיוניים סותרים. האחד, הרצון להגיע להכרעה מהירה ולמצער בזמן סביר ומתן סעד הולם לחברי הקבוצה; היבט חשוב של הולמות הסעד היא מועד מתן הסעד ולא ראוי להשלים עם התמשכות ההליכים הייצוגים על פני עשור ויותר. אלו מטים את הכף לטובת המשך ניהול ההליכים ובפרט למינוי מומחה (ונראה כי בענייננו לאור הנפח המדובר יש צורך בצוות מומחים) שיבחן בכל חברת ביטוח את שאלת סכום הפיצויים, כן יש לנהל הליכי גילוי מסמכים מלאים כדי לקדם את ההליך לקראת מספר מצומצם של ימי הוכחות לעניין שאלת גודל הקבוצה. מצד שני, האינטרס הציבורי שבמניעת הכרעות סותרות, יעילות דיונית, היקף המשאבים המתחייב בכל דרך של התקדמות ההליך, וכן אינטרס הנתבעות לגדר את סיכוניהן בתובענה זו מטים את הכף לעכב את ההליכים בשלב זה.

18. אין לכחד כי החלטת בית המשפט העליון לעכב את ההליכים בעניין עופר בר, היא השיקול המכריע שהוביל אותי להחלטה דנא ובעיקר הנמקתו כי מאזן הנוחות מבחינת השקעת המשאבים העצומים מטה את הכף באופן מובהק לטובת עיכוב ההליכים וכלשונו:

"במקרה דנן מצאתי כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המבקשות, וזאת אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור. ההוראות שנתן בית המשפט המחוזי לביצוע פסק הדין החלקי, ובפרט ההוראות הנוגעות למינוי של מומחה שיקבע את דמי ההשבה להם זכאי כל אחד מחברי הקבוצה, כרוכות בהשקעת משאבים לא מבוטלת ובהיערכות שיש לה משמעות מערכתית בהקשרן של מספר חברות ביטוח. אין מדובר בעניינו במינוי מומחה לבדיקה של עניין נקודתי ופרטני. אכן, נתתי דעתי לכך שבשלב זה לא עומדת על הפרק השבה ממשית של כספים אלא רק פעילותו של המומחה. אולם, כמוסבר, מינויו של המומחה בעניין מורכב זה כשלעצמו מחייב השקעת משאבים משמעותית. מנגד, הנזק שייגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, בעקבות דחיית התשלום עד להכרעה הסופית בהליך הערעורי שהגישו המבקשות, אינו גדול..." (החלטת עיכוב הביצוע בעניין עופר בר, פסקה 13, ההדגשות הוספו).

בהתאם הגעתי למסקנה (ייאמר כי לאחר לבטים) כי המשך ניהול ההליך בענייננו, במנותק מהדיון בתובענה הייצוגית בעניין עופר בר, מכביד עלויות הן על בית המשפט ועל הצדדים, ועלול להוביל למצב בלתי רצוי של הכרעות משפטיות סותרות והתנהלות דיונית שונה באותו עניין.

הפתרון הרצוי, אפוא, בשלב זה בו המשך ניהול ההליך תלוי בהכרעת בית המשפט העליון בבר"ע שהוגשה בעניין עופר בר הוא לטעמי שימוש מושכל בסמכות בית המשפט הדן בתובענה ייצוגית מכוח תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות וכן תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי "בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו על התובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות; החל שופט אחר לדון בתובענה שמבקשים לאחד, ניתן לאחדה רק בהסכמתו". מסקנתי מבוססת כאמור על הנתונים הבאים:

א. הן עניין בן יתח והן עניין עופר בר עוסקים באותן שאלות משפטיות עקרוניות. הן מותב זה והן המותבים שדנו בעניין עופר בר הגיעו למסקנות זהות בשאלות משפטיות אלו. כעת, עומדת בקשת רשות הערעור על מסקנות בית המשפט בעניין עופר בר להכרעה בבית המשפט העליון. ממילא כל הכרעה שתיפול תשפיע על שני הליכים.

ב. בשלב הדיוני הנוכחי גם בעניין בן יתח וגם בעניין עופר בר כל שנותר הוא לקבוע את גודל הקבוצה ולכמת את הנזק. מכאן שגם מבחינה פרקטית, הדרך לאמוד את הנתונים לעיל בשני ההליכים תושפע ותוכרע באופן זהה מכל החלטה של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור. אם לדוגמה תידחה בקשת רשות הערעור הרי שממילא יינתן בהליך המאוחד פסק דין סופי עליו תוכלנה הנתבעות להגיש ערעור בהתאם להוראות הדין.

ג. כפי שעולה מהחלטה זו, המשך ניהול ההליכים בעניין בן יתח ובעניין עופר בר כרוך בהקצאה לא יעילה של זמן שיפוטי ופותח פתח להכרעות סותרות. מכאן שבשלב זה העלות הכרוכה בדיון נפרד עולה על התועלת מקיומו של דיון מאוחד.

ד. ב"כ התובעים המייצגים בעניין בן יתח וב"כ התובעים המייצגים בעניין עופר בר הוא אותו משרד עו"ד, וכן ב"כ הנתבעות בדנא מייצגים גם נתבעות בעניין עופר בר.

19. בהתאם להוראות הדין כאמור פניתי לס"נ כבוד השופט חאלד כבוב, שמטפל בעניין עופר בר (המעוכב לעת הזו), והוא נתן הסכמתו לניהול משותף של התובענות דנא עם עניין עופר בר בפניו.

20. סוף דבר

הבקשה לעיכוב הליכים מתקבלת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור בעניין עופר בר.

כן אני מורה על ניהול משותף של התובענות דנא עם הדיון בעניין עופר בר, בפני ס"נ השופט ח' כבוב או לפני מי שינהל בהמשך את התובענות.

המזכירות תעביר את החלטה זו לס"נ השופט חאלד כבוב הדן בעת הזו בעניין עופר בר, על מנת שהמותב שימשיך את הטיפול בעניין עופר בר ידון גם בעניין בן יתח.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשפ"ב, 31 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.