בפניי בקשה, שהוגשה ע"י הנתבעת, להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת תשלום מלוא הוצאות הנתבעת (להלן: "הבקשה"). כמו כן, מבוקש לעכב את ההליכים בתיק עד הפקדת הערובה ולדחות את התביעה ככל שלא תופקד הערובה במועד שייקבע, וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות").

רקע כללי:

התובעת, חברה העוסקת במתן שירותי ייעוץ לבדיקת חיובים כספיים (להלן: "התובעת" או "החברה" או "המשיבה"), הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת, מדינת ישראל- משרד הביטחון (להלן: "הנתבעת" או "המבקשת"), בגין לשון הרע והוצאת דיבה והעמידה תביעתה על סך של 555,555 ₪.

תמצית טענות הצדדים בבקשה:

תמצית טענות המבקשת:

לטענת המבקשת, לא ברור מי הם הבעלים של החברה התובעת, הדירקטורים, המנהלים והעובדים שלה ומיהם המורשים לייצגה בהליך זה. כך גם באי כוחה של החברה התובעת ניהלו ומנהלים הליכים משפטיים רבים בשמן של חברות רבות הרשומות כולן בבעלות "בגים חברת עורכי דין", כאשר המשותף לכל החברות הוא ההבטחות הכוזבות למוסדות שונים להפעיל תוכנה ייחודית שתקצץ סכומי עתק בתשלומים למס הכנסה ולביטוח הלאומי, הבטחות שעלו לחלקן בהפסדים כבדים.

בנוסף, לטענת המבקשת, התובעת היא מפרת חוק, שלא הגישה דוחות שנתיים לרשם התאגידים מאז 2016. מהדוח האחרון ביחס לשנת 2015 עולה, כי לתובעת אין כל רכוש קבוע או נכסים. כך גם התובעת אינה מעסיקה עובדים בשכר והתובעת סיימה את 2015 עם הפסד של כמעט 1.5 מיליון ₪ לצורכי מס, להעברה לשנה שלאחריה (הדוח צורף כנספח ד' לבקשה).

כמו כן, התובעת חויבה פעמים רבות ע"י ביהמ"ש להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעת מאחר שפעם אחר פעם כשלה מלהוכיח יכולת כלכלית, או סיכויים סבירים להצליח בתביעתה.

כך למשל: רע"א 4890/16- דחה ביהמ"ש העליון את ערעור התובעים על הוראת ביהמ"ש להפקיד 20,000 ₪ בכל אחד משלושת ההליכים המסורבלים ועבי הכרס בהם פתחו כנגד הנתבעת (אם כי סכום העירבון הופחת ל 13,000 ₪ לכל הליך); 7433-08-17- קבע ביהמ"ש כי התובעים 3 ו-4 יפקידו ערובה בסך 35,000 ₪, העירבון לא הופקד והתביעה נמחקה; 56979-03-17- הורה ביהמ"ש על הפקדת עירבון בסך 22,000 ₪, העירבון לא הופקד וההליך הופסק; ע"א 8303/17; תא"מ 61687-03-17- הוטל על התובעת להפקיד עירבון בסך 20,000 ₪, העירבון לא הופקד וההליך נמחק; תא"ק 30636-12-17- תביעה נוספת שיזמה התובעת ושנמחקה בהיעדר תשלום אגרה; ת"א (אש') 49350-06-16- חויבה התובעת להפקיד עירבון בסך 90,000 ₪.

מוסיפה המבקשת, כי סיכויי התביעה קלושים, שכן הפרסום מטעם הנתבעת, המהווה הבסיס לתביעה זו אשר לטענת התובעת גרם לפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין הרב שצברה, הינו פרסום המשקף תגובה עניינית ועדינה ביחס למעלליה של התובעת.

בנוסף, ההליך דנן מורכב עד מאוד, שכן החל מהגשת התביעה ועד היום הציפה הנתבעת את ביהמ"ש במאות עמודי נתונים, בקשות, הודעות ומסמכים, אשר הרלבנטיות שלהם להליך אינה ברורה.

ניהול ההליך יחייב את הנתבעת לשכור שירותי מומחים חשבונאיים למתן חו"ד מקצועית שיוכיחו, כי הנתבעת לא מילאה את התחייבויותיה ולא הביאה לחיסכון במס ולהחזרי מס לעובדי משרד הביטחון וגמלאיו. מדובר בהליך מורכב אשר עלויותיו יהיו גבוהות מאוד.

בתשובה לתגובת התובעת, טוענת המבקשת, כי לא צורף תצהיר לתמיכה בבקשה שהגישה מאחר שכל טענותיה בבקשה הינן משפטיות, ולכן לא צריכות להיתמך בתצהיר. היא מוסיפה, כי אישור רואה החשבון שהוגש מטעם התובעת ע"מ להצביע על איתנות כלכלית כלשהי, לוקה בחסר, וכך גם התצהיר שהוגש מטעם התובעת בתמיכה לתגובה.

לסיכום, יש להטיל על התובעת להפקיד עירבון בסכום נכבד ולחייבה בהוצאות הבקשה.

תמצית טענות המשיבה (התובעת):

לטענת המשיבה, הנתבעת לא תמכה את הבקשה בתצהיר, ולכן יש לדחות את הבקשה על הסף. בבקשה הנידונה הנתבעת לא טענה כלל לגבי איתנותה הכלכלית של התובעת ובוודאי, כאמור, שלא תמכה את הטענה בתצהיר. משכך, יש לדחות את הבקשה, כאמור. המשיבה מפנה לרע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (מיום 11.02.09).

על כן, המבקשת לא עברה אפילו את המשוכה הראשונה בתורת שלושת השלבים, כפי שנקבע בפסיקה (רע"א 10376/07). יתרה מכך, הנתבעת שילמה בעצמה לתובעת מעל מיליון ₪ ועתה היא טוענת טענות שווא ללא תצהיר.

עוד לטענתה, הנתבעת מנסה במשך שנים לדחות את הקץ ולא מעבירה מסמכים לבירור התביעה. הנתבעת חבה סכומי עתק לתובעת בשל שירות לתוכנה שהותקנה אצל הנתבעת.

בכל מקרה, לטענתה, משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל התובעת להפקיד ערובה, בוחן ביהמ"ש את גובה הערובה שיש להטיל על התובעת וכי יש להטיל ערובה מידתית המאזנת בין הזכויות של הצדדים.

לטענתה, הנתבעת מודה באיתנותה הכלכלית של התובעת ושל חברות אחרות בקבוצה, ולכן השתהתה עד הגשת הבקשה. התובעת מצהירה, כי תוכל לשלם אם וככל שייפסקו כנגדה הוצאות והיא מצרפת אישור רו"ח.

לאור כך, יש למחוק את הבקשה על הסף שכן כל הטענות בה אינן מבוססות וללא תצהיר.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה ובתגובות שצורפו ולאחר עיון במסמכים הרלבנטיים, מצאתי, כי יש לקבל את הבקשה להפקדת ערובה. טעמיי יובאו להלן:

ראשית, יש להביא את דברי החקיקה וההלכה הפסוקה שבאה בעקבותיה, אשר משמשים עקרונות מנחים. לאחר מכן, לאורם של אותם עקרונות, יש להתייחס למקרה דנן בהתאם לנסיבותיו הייחודיות. להלן:

הפן הנורמטיבי – הפקדת ערובה (חברה):

לעניין זה ראו את הדברים המנחים שנאמרו במסגרת רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (מיום 11/02/2009) מפי כב' השופט מלצר (להלן: "פסק-הדין ל.נ הנדסה ממוחשבת") (אף התובעת הפנתה לפסק-דין זה):

"מן האמור לעיל עד כה עולה, כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהייתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ( השוו: The White Book, 620 para 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו: פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל – מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27)".

ראו גם רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (מיום 23/05/2011) מפי כב' השופטת חיות, אשר חזרה על הדברים החשובים שנאמרו בפסק הדין המנחה בעניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, להלן:

"....וכבר נפסק בעבר, כי כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות (כבעניינו) גוברת הוראת סעיף 353א לחוק החברות על הוראת תקנה 519 לתקנות (ראו: עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 11 לפסק-הדין). עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 13 לפסק-הדין)".

ראו גם פסיקה מהעת האחרונה בביהמ"ש העליון במסגרת רע"א 537/19 ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ ואח' נ' אלקטרולייט שיווק (1994) בע"מ (מיום 14.02.19), מפי כב' השופט גרוסקופף (אף הנתבעת הפנתה לפסק-דין זה):

"סעיף 353א לחוק החברות מורה כי תובעת שהיא חברה בעירבון מוגבל תחויב, לבקשת הנתבע, במתן ערובה להוצאותיה – אלא אם הוכיחה שיהיה ביכולתה לשלם הוצאות אלה, או שבית המשפט סבר כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות" חיוב בערובה. הסדר זה, המגדיר את החיוב בהפקדת ערובה להוצאות ככלל, ואת ההימנעות מהטלתו כחריג, נועד להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להיפרע בגין הוצאותיו מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, [פורסם בנבו] פסקה 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה שתיים עשרה, 2015)).

הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה להוצאות מוטל על כתפיה. כך היה עוד טרם חיקוק הסעיף, שעה שהכלל בדבר חזקת הפקדת ערובה היה כלל פסיקתי (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 652 (1990)), וכך גם לאחר חיקוק סעיף 353א לחוק החברות אשר הוסף במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה- 2005 (ראו רע"א 9237/18 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO, [פורסם בנבו] פסקה 5 (12.2.2019); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (29.12.2011). להיסטוריה החקיקתית של סעיף 353א לחוק החברות ראו פסק דינו המקיף של השופט (כתוארו אז) חנן מלצר ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (11.2.2009)). "

מן הכלל אל הפרט:

לאור ההלכה הפסוקה, כאשר מדובר בחברה מוגבלת במניות (כמו במקרה דנן) הכלל הינו הפקדת ערובה, והפטור מתשלום ערובה הינו החריג.

בנוסף, מורה ההלכה הפסוקה על תורה בת שלושה שלבים: ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, כאשר ההנחה היא כי לגבי חברות, כאמור- החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; שלישית, יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, כאשר בד"כ אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר, או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי, המאזן כראוי בין כלל השיקולים בנסיבות העניין.

טרם נתחיל בבחינת שלושת הרבדים בעניין הפקדת ערובה, אבהיר, כי טענת התובעת בעניין היעדר צירוף תצהיר כתמיכה לבקשה להפקדת ערובה שהגישה הנתבעת, דינה להידחות, שכן הטענות שהועלו במסגרת הבקשה הינן טענות משפטיות, הנסמכות על דברי חקיקה ופסיקה והליכים משפטיים- אשר לא עולה צורך לתמכם בתצהיר.

כעת ניתן לבחון את המקרה דנן לאור תורת שלושת השלבים, כפי שמנחה אותנו ההלכה הפסוקה, להלן:

נתחיל ברובד הראשון- בחינת מצבה הכלכלי של החברה התובעת:

טענת התובעת, כי הנתבעת לא התייחסה כלל לאיתנותה הכלכלית, אין בה ממש. הנתבעת ציינה בבקשה, כי מהדוח האחרון שהוגש לרשם החברות ביחס לשנת 2015 עולה, כי לתובעת אין כל רכוש קבוע או נכסים. כך גם לפי הדוח, התובעת אינה מעסיקה עובדים בשכר והתובעת סיימה את 2015 עם הפסד של כמעט 1.5 מיליון ₪ לצורכי מס, להעברה לשנה שלאחריה.

כמו כן, הנתבעת הצביעה ופירטה אודות הליכים משפטיים רבים, אשר התובעת לא שילמה אגרה בגינם והם נמחקו, וכך גם הליכים רבים בהם התובעת לא הפקידה את הערובה כפי שהורה בית-המשפט וגם אז נמחקה תביעתה.

יתרה מכך, בהתאם לדין ולפסיקה, כמפורט לעיל, ומשהכלל הינו כי יש להפקיד ערובה להוצאות, הרי שהנטל להוכיח, כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה של התובעת. לשם כך, צירפה התובעת לתצהיר התומך בתגובה מטעמה אישור של רואה חשבון מיום 05.12.19 (להלן: "אישור רואה החשבון").

התובעת אמנם צירפה לתצהיר, כאמור, אישור רואה חשבון. יחד עם זאת, מעיון באישור זה עולה, כי אין בו כדי להוכיח את איתנותה הכלכלית של התובעת. אבהיר טעמיי להלן:

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בפר"ק (מחוזי- ת"א) 48601-04-14 בן יהודה הפקות קומה 5 בע"מ נ' קבוצת פינוס ניגרה בע"מ (מיום 15.10.14) (צוין גם בתשובת הנתבעת):

"מעבר לאמירה כללית לפיה מדובר בחברה סולבנטית, והפניה לנספחים ב'1- ב'3, לא עשתה המשיבה דבר. מעיון בנספחים אלו עולה כי הם מסתמכים על נתוני הנהלת חשבונות בלתי מבוקרים (לשנים 2013-2014), על כל המשתמע מכך. כל שנאמר במסמכים אלו כי לחברה נוצר רווח בתקופה זו, אולם לא ניתן לומר מה היקף נכסיה והתחייבויותיה, האם מדובר ברווח נקי או רווח לפני מס. לתגובה לא צורפה חוות דעת של רואה חשבון; לא צורפו מסמכים המעידים על קיומם של נכסים; לא צורפו תדפיסי בנקים. יפים דבריה של כב' השופטת אבניאלי בת.א 36759-02-10 קש"ת מלונאות בע"מ נ' דלתון עבודות אלומיניום בע"מ [פורסם בנבו] (2014), אליהם הפנתה המבקשת בתשובתה: " באשר למצבה הכלכלי של המשיבה וליכולתה לשאת בתשלום הוצאות המבקשת, ככל שאלו ייפסקו בסיומו של ההליך, הרי שמלבד טענה לאקונית, לפיה מצבה הכלכלי של המשיבה איתן, לא באה כל ראיה, כי עומדת למשיבה יכולת כלכלית לשאת בהוצאות כאמור. על המשיבה היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה וראויה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, ככל שאלו ייפסקו לחובתה. היה על המשיבה להביא ראיות טובות אודות זכויותיה, חובותיה, נכסיה והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות החברה בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד". הוא הדין המקרה שלפנינו, והמסקנה המתבקשת היא שהמשיבה לא הוכיחה יכולת כלכלית כנדרש. "

התובעת הציגה מסמך מרואה חשבון, אשר חסר נתונים מהותיים ע"מ שניתן יהיה להסיק ממנו על איתנותה (או היעדרה) הכלכלית של התובעת. כך, אישור רואה החשבון לא מציין את מספר הח.פ. של החברה; אינו מציין מהן השנים המדווחות ואף אינו מציין אילו שנים נבדקו בדוחות הביקורת שצוינו באישור. כמו כן, צוין, כי חלק מהדוחות אינם מבוקרים, אולם אין כל פירוט אשר נותן מידע אודות הדוחות שאינם מבוקרים.

כך גם עולה מאישור רואה החשבון, כי לחברה יש נכסים וקניין רוחני המוערך במיליוני ₪ (סעיף 6 לאישור), אולם אינו מציין באילו נכסים וקניין רוחני מדובר ולא מצוין שוויים הכלכלי המדויק, או המשוער. כך גם צוין באישור, כי לחברה היו הכנסות של מיליוני שקלים בכל שנה בממוצע, אולם שוב לא מצוין מהו גובה אותן הכנסות ומהן השנים או החודשים לגביהם מתייחסות הכנסות אלו.

נוסף על כך, לא צורפו דוחות כספיים, או תדפיסי בנק, או אסמכתאות אחרות שיש בהן להוכיח את הטענה בנוגע להכנסות ומאזן תזרימי. בנוסף, אישור רואה החשבון לא מתייחס ליכולת הפירעון של החברה. אין בו הצגת הכנסות החברה מול התחייבויותיה, כמו הלוואות ותביעות שהוגשו נגדה.

הווה אומר, אישור רואה החשבון שצורף מטעם התובעת, אשר נעדר פרטים מהותיים ואסמכתאות שיגבו אותו, אין בו ללמד על איתנותה הכלכלית של התובעת, ולכן התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מצבה איתן עד כי ניתן לסטות מהכלל. משכך, יש לעבור לבחינת השלב הבא.

הרובד השני:

ברובד זה יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה. אקדים ואומר, כי בנסיבות העניין, אכן יש הצדקה לחייב את החברה בהפקדת ערובה, מהטעמים הבאים:

לאור החלטות בית המשפט, כפי שהציגה הנתבעת, אודות מחיקת הליכים שיזמה התובעת בשל אי תשלום אגרה או אי תשלום הוצאות, וכן לאור התנהלות התובעת עד כה בהליך דנן- כגון זהות המורשה לייצג את החברה אשר הומצאה רק בשנת 2018 (כאשר התביעה הוגשה ב 2015), וכן שינוי שם החברה ברשם החברות מבלי שהדבר הובא לידיעת בית המשפט באמצעות הודעה מסודרת, וכן תגובות שהוגשו באיחור, כמו החלטה מיום 12.12.19, אשר בשל כך אולצתי לדחות דיון.

אם כן, לאור הטעמים האמורים לעיל, אכן בנסיבות המקרה דנן יש הצדקה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

הרובד השלישי:

ברובד זה יש לבחון את סיכויי התביעה, כאשר בד"כ אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר, או קלושים ביותר.

בהתאם להלכה הפסוקה, בשלב זה אין מקום לבחון באופן מעמיק את סיכויי ההליך, אלא כאשר מדובר בסיכויים גבוהים ביותר, או נמוכים ביותר, כאמור.

במקרה דנן, מדובר בטענות עובדתיות המצריכות בירור עובדתי מורכב, אשר על פניו יגרור עלויות כספיות גבוהות.

גובה הערובה:

כאמור לעיל, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי, המאזן כראוי בין כלל השיקולים בנסיבות העניין.

לאחר איזון ראוי בין כלל השיקולים בנסיבות המקרה דנן, מצאתי, כי יש לקבוע את שיעור הערובה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה, וקובעת, כי התובעת תפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בסך של 50,000 ₪ תוך 30 יום.

אני קובעת קדם משפט ליום 13.5.20 בשעה 10:00 הצדדים יסיימו הליכים מקדמיים עד מועד הדיון.

הוצאות בגין הבקשה דנן- התובעת תשלם לנתבעת סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות הבקשה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז שבט תש"פ, 12 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.