לפני בקשה המוכתרת דחופה לסעד זמני המוגשת בצוותא חדא עם תביעה כספית בעילת לשון הרע.

במסגרת הבקשה לסעד זמני עותרת המבקשת למתן צו המורה למשיבות לפרסם התנצלות פומבית בכלי התקשורת (והכל כמפורט בבקשה).

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות במעמד צד אחד אף בלא צורך בתגובה ואנמק –

1. במסגרת הבקשה לסעד זמני עתרה המבקשת, כאמור, לצו המורה למשיבות לפרסם התנצלות פומבית בכלי התקשורת השונים וכן לחדול מלהסב נזקים למבקשת. בבקשה זו - לפרסום התנצלות על ידי המשיבות – אין כל "זמניות" המצדיקה היעתרות לבקשה.

הכרעה בבקשה לסעד זמני זה היא למעשה הכרעה בתביעה כולה – שכן בכדי שבית המשפט יגיע למסקנה כי על המשיבות להתנצל בפני המבקשת נדרש כמובן בירור עובדתי מקיף, כמו גם דיון משפטי נרחב בשאלת התקיימו של לשון הרע, ההגנות מכוח המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית ועוד. על העובדה כי הבקשה עתה אינה בקשה לסעד זמני כלל ועיקר אלא למעשה הכרעה בתובענה כולה תעיד אף ה"בקשה לזימון עדים לדיון דחוף בסעד זמני במעמד שני הצדדים" אשר הוגשה במקביל לבקשה זו – במסגרתה עתרה המבקשת לזימונם של לא פחות מ- 13 עדים (וביניהם – מנכ"ל משהב"ט; תא"ל הממלא את תפקיד היועכ"ל; סא"ל באגף היועץ הכלכלי לרמטכ"ל; תא"ל רמ"ח תכנון בצה"ל (לשעבר)) לדיון בסעד הזמני – ובו בלבד.

2. תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מגדירה סעד זמני: "סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות ...".

בענייננו לא ברור כיצד הבקשה לסעד זמני משרתת את ההליך העיקרי, ההליך העיקרי הינו תביעת לשון הרע אשר הסעד המבוקש בגדרה הינו סעד כספי (ראו סעיפים 33-34 לכתב התביעה) בעוד שהבקשה לסעד זמני הינה בקשה לפרסום התנצלות על ידי המשיבות. פרסום התנצלות ממילא אינה יכולה להבטיח את קיומו התקין של ההליך העיקרי או את ביצועו של פסק הדין כאשר הסעד המבוקש בגדרי ההליך העיקרי הינו סעד כספי וגם מטעם זה דין הבקשה – דחיה.

3. ספק רב בעיני האם הסעד הזמני המבוקש הינו סעד שבית המשפט מוסמך לתיתו – זאת מחמת ספק משפטי האם קיימת סמכות להורות על פרסום התנצלות – ספק אשר עולה מקל וחומר גם בבקשות לסעד זמני (ככל שניתן להגדירו ככזה – ראו לעיל) לפרסום התנצלות, ובעניין זה ראו תא (י-ם) 8206/06 סרן ר' נ' ד"ר אילנה דיין (פורסם בנבו, 07.12.2009). תא (י-ם) 1839/01 שרה נתניהו נ' רשת שוקן בע"מ (פורסם בנבו, 25.07.2002). ענין זה מקרין כמובן על סיכויי התובענה.

3. זאת ועוד, גם במישור מאזן הנוחות קיים קושי - נזקי המבקשת הינם נזקים כספיים במהותם (כך עולה אף מהסעדים המבוקשים בגדרי הליך העיקרי) – ומשכך נזקים הדירים במהותם.

4. טעם נוסף אשר מטה את הבקשה לדחייה הוא השיהוי בו נקטה המבקשת – הפרסום נשוא הבקשה הינו מיום 31.7.2015 (ראו סעיף 3 לבקשה), על כן בהגשת הבקשה רק ביום 20.9.2015, למעלה מחודש וחצי לאחר הפרסום נשוא הבקשה יש משום שיהוי המאיין בקשה לסעד זמני.

נוכח האמור לעיל, הרי שהבקשה לסעד זמני נדחית בלא צורך בתגובה, ובהתאם – אף ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ו, 21 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.