1. בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין ארכה להגשת סיכומים.

ראיתי לדחות הבקשה לסילוק, ולהורות על הגשת סיכומי המבקשת (הנתבעת).

2. התובע הוא תושב עירית טירת הכרמל, ורתוק לכסא גלגלים. מזה שנים מנהל הוא מאבק להנגשת מבני ציבור שבעירו. את תביעתו כנגד העיריה הגיש מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח- 1998 (להלן "החוק"). הסעדים הנתבעים הם שניים בסוגם:

א. צו המורה לעירייה להנגיש המבנים מושא התביעה.

פיצוי נזיקי, היות ומעשה או מחדל בניגוד לפרק ה'1 לחוק (הדן בהנגשת מקום ציבורי ושירות ציבורי) הנו עוולה אזרחית. סעיף 19נא לחוק קובע שעל מעשה או מחדל כזה תחול פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הסעיף אף מאפשר לפסוק פיצוי בלא הוכחת נזק בסכום שעד 50,000 ₪ בשל מעשה או מחדל עוולתי כאמור, העומד בניגוד להנחיות סעיפים ספציפיים שבחוק. (התקרה צמודה למדד המחירים לצרכן החל מפברואר 2005)

3. התיק עבר התפתחויות דיוניות שונות. תחילה נתבעה אף המדינה, אשר נמחקה בהמשך. התבררו סוגיות הנוגעות לשאלת הסמכות, הצדדים חלקו בענייני קבילות מסמכים, עניינים דיוניים ואף בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בפסקה הבאה אעמוד בקצרה אך על אבני דרך עיקריות שבהליך.

4. א. התביעה הוגשה להנגשת בנין העיריה ובי"ס שיפמן (שם למדה בת התובע). אלא שבהמשך עברה העיריה למשכנה בבניין חדש, שדווח שיהא מונגש. בישיבת 18.2.2018 דווח על תחילת המעבר, וכי ראש העיר יקבל קהל בספריה העירונית. כך שהמבנים אליהם "הועתקו" סעדי ההנגשה והפיצוי שבכתב התביעה (לאור מעבר המחלקות העירוניות מן הבנין הישן) הנם בנין העיריה החדש, והספריה העירונית (נוסף על בי"ס שיפמן).

ב. באותה ישיבה , בהתאמה, החלטתי כי אקיים ביקור במקום בבניין העיריה החדש, בי"ס שיפמן והספריה העירונית. הביקור במקום אכן התקיים, ב 26.4.2018.

ג. בישיבת 16.5.2018 התברר כי לתובע טענות שעדיין לא עומדת העיריה (ביחס למבנים האמורים) בכלל הנחיות ההנגשה שבדין; גם לאחר המעבר והתקנת המעלון בבי"ס שיפמן (שלא היה קיים עת הוגשה התביעה). העמדתי הצדדים על כך שבעין לא מזוינת ניתן לעמוד על אפשרות גישה לבניין או חדר. אולם הנחיות הנגשה פרטניות שבדין והשאלה אם עמדו בהן, הן כבר עניין למומחה נגישות לענות בו. לאור הטענות, המלצתי לצדדים למנות מומחה מטעם ביהמ"ש ולייתר הגשת חוו"ד מטעם הצדדים (עד אותו שלב לא נתמכה התביעה בחוו"ד). העיריה התנגדה, וניתנה אפוא לתובע אפשרות להעמיד חוו"ד מטעמו. הוא עשה כן, ב 3.10.2018. ארכות שניתנו לעיריה להגיש חוו"ד מטעמה – לא נוצלו. ב 28.3.2019 קבעתי כי העיריה מיצתה זכותה להגיש חוו"ד.

ד. ב 3.6.2020 היתה אמורה להתקיים ישיבת הוכחות. העיריה מצידה ביקשה להגיש מסמכים שהגיעו אליה לאחרונה, ולימדו לטעמה, על המאמץ שעשתה להתקדם בהנגשה. באותה ישיבה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לייתר ישיבת ההוכחות (כאשר ממילא תצהירי הצדדים שהוגשו עד אפריל 2017, התייחסו למצב הדברים לעת הגשתם, שכבר היה לא עדכני) .

ההסכמה כללה העיקרים הבאים: ימונה מומחה מטעם ביהמ"ש, לו תשלח חוו"ד התובע, כאשר העיריה כאמור מיצתה הזכות להגיש חוו"ד. המומחה יבדוק הטענות שבחוו"ד התובע, ויהא עליו להתייחס לדרישות ההנגשה הנזכרות בה, וביחס לדרישות שמצא מוצדקות – יפרט מה עדיין לא בוצע; ביחס לכל דרישת הנגשה שנמצאה מוצדקת – הוטל עליו לפרט האם עמדה העיריה במועד הקובע שעד אליו היה עליו להשלים דרישות ההנגשה. בעניין אחרון זה אבהיר, כי המשטר שבחוק על תקנותיו, מטיל דרישות הנגשה, וקובע מועדי יעד לביצוע (כתקרה). צוין (בהמשך להחלטות עבר) כי לא תותר הרחבת חזית מעבר לשלושת הבניינים נשוא התביעה, בהם התקיים הביקור במקום. לאחר הגשת חווה"ד יוכלו הצדדים להגיש תצהירים עדכניים שיתחלפו התצהירים הלא עדכניים.

ה. בהתאמה, מונתה כמומחית מטעם ביהמ"ש האדריכלית ומומחית הנגישות רנה להר. המומחית הגישה חוות דעת, ואף השלמה (ב 29.12.20) .

ו. ב 31.1.2021 הגיש התובע תצהירים עדכניים, כפי ההסכמה.

ז. בישיבת 18.2.2021 הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות נוספות, שקיבלו תוקף של החלטה:

בית המשפט יקבע תוך כמה זמן יש להשלים עבודות ההנגשה שטרם הושלמו לפי חוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט.

התובע יפוצה בסכום שיפסק לפי סעיף 79א ויהא בין רצפה של 60,000 ₪ לתקרה של 120,000 ₪ (בערכי נטו).

תושבנה לתובע כל הוצאות המשפט הכלליות בהן נשא להוכחת תביעתו, על פי רשימה שתוגש ואסמכתאות.

בנוסף יפסק לתובע שכ"ט עו"ד ומע"מ, כאשר בעניין זה יש לבית המשפט שיקול דעת כמו בכל מקרה אחר.

הנתבעת תוכל להגיש תצהיר, תוך 45 יום והצדדים יסכמו בלא חקירות.

5. הנתבעת לא ניצלה זכותה להגיש תצהיר עדכני (יש לומר כי בפן המשפטי העיקר הוא מה עבודות ההנגשה שנדרשו או עדיין נדרשות, והאם עמדה העיריה במועדי הביצוע שבדין).

6. לאחר ארכות שהתבקשו, הוגשו סיכומי התובע ב 15.8.2021. אף לנתבעת ניתנו ארכות, עד שניתנה החלטה שאם לא יוגשו סיכומיה עד 15.12.2021 אראה עצמי חופשי לתן פסה"ד על יסוד ההסכמה הדיונית שקבלה תוקף של החלטה, בלא להמתין עוד.

7. ב 13.12.2021 הגישה העיריה בקשה זו שבפני, לסילוק על הסף ולחלופין הארכת מועד להגשת סיכומיה מעת החלטה בבקשה. הבקשה נשענת על שני אדנים.

טענת ניגוד העניינים וחוסר תום לב

8. בבקשתה טוענת הנתבעת כי התובע השתתף כנציג קהילה בוועדת ההנגשה העירונית שעסקה בנושאים מושא תביעה זו, בעודו מנהל את התביעה. לפיכך נמצא הוא טוען כנגד פועלו של גוף בו השתתף, מה שעולה כדי חוסר תום לב ואף פעולה בניגוד עניינים, כאשר הוא טוען כלפי הנתבעת שאינה מבצעת חובות של אותה ועדה בה השתתף, וזאת בתביעה שנועדה להעשירו. צווי העשה להנגשה שעמדו ביסוד תביעתו, עת הוגשה, כבר בוצעו בפועל, רובם. ואילו יתרת התביעה נוגעת לסעד כספי, שנועד להעשירו על חשבון הקופה הציבורית. לפיכך ולמצער, היה עליו לתן גלוי בדבר השתתפותו באותה וועדה.

9. לא מצאתי ממש בטיעון זה, ודאי לא כטיעון שיש בכוחו להביא לסילוק התביעה. העיריה צירפה לבקשתה פרוטוקולי דיונים של ועדת הנגישות. מדובר בשבע ישיבות שהתקיימו ב 24.12.2020 , 14.1.2021, 4.2.2021, 3.3.2021 , 8.4.2021, 10.6.2021, 1.7.2021, בכולם נזכר התובע כאחד הנוכחים שנימנו, בתורת נציג קהילה.

10. יש הגיון בשיתוף נציגי קהילה בישיבות ועדת נגישות, ודאי נציג דוגמת התובע, שיש לו ידע בנושא לשמו התכנסה הועדה, וענין אישי בקידומו (שאמור להיות גם ענין של הנתבעת עצמה, לעמוד ביעדי הנגשה בהם היא מחויבת בדין; ואם ניתן מעבר לכך, במגבלות של סדרי עדיפויות ותקציב – מה טוב). למצער, שתוף נציג או נציגי קהילה, הנו מהלך ראוי.

לא ראיתי ממש בטענה הנתלית בהשתתפותו של התובע באותה ועדה, כדי לנסות לסכל תביעתו בטענה של ניגוד עניינים או חוסר תום לב כביכול. זה המקום להזכיר כי בתביעה גלום פן של אכיפה אזרחית שהקנה החוק לפרט. וכי גם אפשרות לזכות בפיצוי כספי "גרידא", אמורה לתמרץ רשות לפעולה בקיום חובות ההנגשה שלה, לא רק סעד של צו עשה.

11. ראשית, איני רואה ניגוד עניינים, בהשתתפות כנציג קהילה בישיבה שאינה אמורה להיות חסויה או סודית. היות ואינה חסויה, וניתן לנציג קהילה להשתתף, ממילא לא יכולה לקום טענה שדווקא משום שהתובע הוא נציג הקהילה המשתתף, יזכה הוא באופן פסול במידע שיקדם אותו בתביעתו, ולא היה אמור להגיע אליו אחרת ולהיוותר חסוי. הדבר גם לא נטען בבקשה. מהו אפוא ניגוד העניינים הנטען? ניגוד עניינים יכול להיות דווקא אם יבקש התובע לסכל בוועדה קידום הנגישות במבנים נשוא התביעה, על מנת שיוכל להיבנות מכך בתביעתו. טענה אשר כזו – איש לא מעלה כלפיו בבקשה, דומני שאיש גם לא חושד בה. לטענה של ניגוד עניינים יש לצקת תוכן קונקרטי.

12. שנית, לטעמי העיריה מושתקת להעלות טענות אלה בשלב בו עסקינן (שש שנים ומחצה לאחר הגשת התביעה, בישורת האחרונה שלה, ושנתיים לאחר שהחל התובע להשתתף באותן ישיבות ועדה שנזכרו בבקשה). הרי ישיבת הועדה הראשונה שפרוטוקול שלה צירפה העיריה לבקשתה, הנה מתאריך 24.12.2020. כעולה מכותרת הפרוטוקולים, נכחו בישיבות בעלי תפקיד שונים בעירייה, לרבות המנכ"ל. היועץ המשפטי לעירייה, המלווה תביעה זו משלביה הראשונים, נזכר כאחד מן המכותבים אליהם נשלחים פרוטוקולי ישיבות הועדה בדואר אלקטרוני. הנתבעת מודעת היטב לתביעתו של התובע מעת שהוגשה, חמש שנים תמימות לפני השתתפותו בישיבות מדצמבר 2020 ואילך, ולא ברור על שום מה נזכרה הנתבעת לעורר כעת טיעון זה. לו סברה כי יש בהשתתפותו של התובע כנציג קהילה בוועדת הנגישות העירונית משום ניגוד עניינים לאור תביעתו כאן, ברור שהייתה מעלה הדבר ומתנגדת להשתתפותו בישיבות. או למצער מעמידה אותו על פוטנציאל ניגוד העניינים עם תביעתו כאן (מה שמלמד על חולשת הטיעון לגופו).

13. שלישית, לו היה ממש בטענת ניגוד העניינים, הרי שלמצער חל בהצפתה כאן שיהוי של ממש הגוזר דחייתה. המועד הראשון בו יכולה הייתה העיריה להעלות הטענה, היה מעת שהשתתף התובע לראשונה בוועדת הנגישות. המועד הראשון עליו נסמכת הבקשה הנו כאמור 24.12.2020 - שנתיים לפני הגשת הבקשה. מאז טרח התובע והגיש תצהירים עדכניים, הגיעו הצדדים לאותה הסכמה דיונית מ 18.2.2021 שקבעה המתווה לסיום התיק, והגיש התובע סיכומיו. ראוי שכעת תושתק העיריה מהצפת טענה זו, אף מחמת שיהוי.

14. אני דוחה הטענה לסילוק התביעה מחמת השתתפות התובע בדיוני ועדת הנגישות העירונית כנציג קהילה.

תיקון חקיקה והארכת המועדים להשלמת עבודות ההנגשה

15. עיקר בקשתה של הנתבעת נודע לתיקון חקיקה שלשיטתה ייתר את התביעה . טענתה היא כי האריך לה המועד לביצוע עבודות ההנגשה, לרבות בשלושת הבניינים מושא התביעה.

16. הנתבעת מפנה לתיקון שהוכנס לחוק באשר למועדי הביצוע, במסגרת פרק ה' של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו 2022), התשפ"ב – 2021. בבקשתה, שהוגשה כאמור ב 13.12.2021, טוענת הנתבעת כי התיקון האריך לרשויות מקומיות המועד להנגשות מבנים ומקומות שאינם בניינים, ופרסום רשימות לגבי נכסים הדרושים הנגשה, לכל הפחות עד ל 30.3.2022; ובתנאים מסוימים עד 30.3.2023. משכך הפכה התביעה לבלתי רלבנטית, ודינה לסילוק.

שהרי אם טרם חלפו לנתבעת המועדים הקבועים בחוק להשלמת עבודות ההנגשה, אין מקום לסעדים ממן צווי עשה להנגשה שיינתנו כבר עתה, בטרם חלוף המועד שהוארך. וממילא אין מקום לפיצוי כספי בגין עוולה נזיקית, כאשר לא הופרה החובה הקבועה בה לעת הזו.

17. לחוק הוכנסו מספר תיקונים, בתיקון תשפ"ב. החלק הרלבנטי אליו הפנתה הנתבעת הנו ס"ק (ג1א) שנוסף מעיקרא לסעיף 19 שבחוק. מדובר אכן בהארכת מועדים לה זכו הרשויות המקומיות, אולם בפירוש לא מדובר בזכות אוטומטית להארכה. עצם ההארכה ואף מידתה, מותנים במדרג מצטבר של תנאים. להלן לשון הסעיף בשלמותו (הדגשות הוספו):

" (1) על אף ההוראות לפי סעיף קטן (ג)(1), המועד שבו תחול חובת הנגישות במלואה לעניין רשות ציבורית המנויה בטור א' בתוספת השלישית (בסעיף קטן זה – רשות מקומית), יוארך עד יום כ"ח באדר ב' התשפ"ב (31 במרס 2022), בכל הנוגע למקומות ציבוריים קיימים ומקומות ציבוריים שאינם בניינים החייבים בהנגשה לפי סעיף זה, וביום כ"ו בחשוון התשפ"ב (1 בנובמבר 2021) טרם הושלם בהם ביצוע התאמות הנגישות;

(2) על אף האמור בפסקה (1), המועד שבו תחול חובת הנגישות במלואה לעניין רשות מקומית שפרסמה ברשומות ובאתר האינטרנט של הרשות והגישה למשרד הפנים ולנציבות עד יום כ"ח באדר ב' התשפ"ב (31 במרס 2022) את המפורטים להלן, יוארך עד יום ט' בניסן התשפ"ג (31 במרס 2023), לעניין מקומות ציבוריים קיימים ומקומות ציבוריים שאינם בניינים המנויים ברשימה כאמור בפסקת משנה (א), שהמועד להשלמת ביצוע התאמות הנגישות בהם הוארך לפי הוראות פסקה (1), וביום כ"ח באדר ב' התשפ"ב (31 במרס 2022) טרם הושלם בהם ביצוע התאמות הנגישות (בסעיף קטן זה – מקומות שטרם הונגשו):

(א) רשימה של כל המקומות הציבוריים הקיימים או המקומות הציבוריים שאינם בניינים, שחלה לגביהם חובת ביצוע התאמות נגישות לפי סימן זה, ובכלל זה יצוינו ברשימה מקומות כאמור שחובת הנגישות לגביהם לפי סימן זה הושלמה במלואה (בסעיף קטן זה – מקומות שחלה לגביהם חובת הנגישות); הרשימה תכלול, לגבי כל מקום את הפרטים שיש לכלול בצו לפי הוראות סעיף קטן (ג2)(2), וכן את הייעוד הכללי של כל מקום כאמור;

(ב) תכנית להשלמת ביצוע התאמות נגישות במקומות ציבוריים המנויים ברשימה כאמור בפסקת משנה (א), שלפיה בכל שנה יונגשו 25% מהמקומות שטרם הונגשו, תוך מתן עדיפות לביצוע התאמות נגישות במקומות מהסוגים הבאים: מקום שאינו בניין, אולמות תרבות, אולמות ספורט, בריכות, מקומות שניתנים בהם שירותי רווחה, מסגרות חינוך בלתי פורמלי ומרכזים קהילתיים;

(ג) הצהרה מאת ראש הרשות המקומית על כך שהרשות הקצתה לביצוע התאמות הנגישות הנדרשות לפי סעיף זה תקציב שמאפשר את ביצוען;

(3) על אף האמור בפסקה (2), המועד שבו תחול חובת הנגישות במלואה לעניין רשות מקומית שפרסמה והגישה באופן האמור ברישה של אותה פסקה, עד יום ט' בניסן התשפ"ג (31 במרס 2023), רשימה והצהרה כמפורט להלן, יוארך עד יום כ"א באדר ב' התשפ"ד (31 במרס 2024), לעניין מקומות שחלה לגביהם חובת נגישות וביום ט' בניסן התשפ"ג (31 במרס 2023) טרם הושלם בהם ביצוע התאמות הנגישות:

(א) רשימה כאמור בפסקה (2)(א), שלפיה בתקופה של שנה שהסתיימה ביום ט' בניסן התשפ"ג (31 במרס 2023), הושלם ביצוע התאמות הנגישות ב-25% לפחות מהמקומות שטרם הונגשו תוך מתן עדיפות למקומות המנויים בפסקה (2)(ב);

(ב) הצהרה כאמור בפסקה (2)(ג);

(4) על אף האמור בפסקה (3), המועד שבו תחול חובת הנגישות במלואה לעניין רשות מקומית שפרסמה והגישה באופן האמור בפסקה (2) רישה, עד יום כ"א באדר ב' התשפ"ד (31 במרס 2024), רשימה והצהרה כמפורט להלן, יוארך עד יום ב' בניסן התשפ"ה (31 במרס 2025), לעניין מקומות שחלה לגביהם חובת נגישות וביום כ"א באדר ב' התשפ"ד (31 במרס 2024) טרם הושלם בהם ביצוע התאמות הנגישות:

(א) רשימה כאמור בפסקה (2)(א), שלפיה בתקופה של שנה שהסתיימה ביום כ"א באדר ב' התשפ"ד (31 במרס 2024), הושלם ביצוע התאמות הנגישות ב-25% לפחות מהמקומות שטרם הונגשו תוך מתן עדיפות למקומות המנויים בפסקה (2)(ב);

(ב) הצהרה כאמור בפסקה (2)(ג);

(5) על אף האמור בפסקה (4), המועד שבו תחול חובת הנגישות במלואה לעניין רשות מקומית שפרסמה והגישה באופן האמור בפסקה (2) רישה, עד יום ב' בניסן התשפ"ה (31 במרס 2025), רשימה והצהרה כמפורט להלן, יוארך עד יום י"ג בניסן התשפ"ו (31 במרס 2026) לעניין מקומות שחלה לגביהם חובת נגישות וביום ב' בניסן התשפ"ה (31 במקס 2025) טרם הושלם בהם ביצוע התאמות הנגישות:

(א) רשימה כאמור בפסקה (2)(א), שלפיה בתקופה של שנה שהסתיימה ביום ב' בניסן התשפ"ה (31 במרס 2025), הושלם ביצוע התאמות הנגישות ב-25% לפחות מהמקומות שטרם הונגשו תוך מתן עדיפות למקומות המנויים בפסקה (2)(ב);

(ב) הצהרה כאמור בפסקה (2)(ג);

(6) שר הפנים יגיש לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, בתוך שלושה חודשים מכל מועד שבו הוגשו לו המסמכים והמידע כאמור בפסקאות (2) עד (5), דיווח שיכלול רשימה של הרשויות המקומיות שהגישו מסמכים ומידע כאמור, ובכלל זה לאלו רשויות מקומיות נדחה המועד שבו חלה חובת הנגישות במלואה, ואחוז ביצוע התאמות הנגישות בכל רשות מקומית עד למועד הגשת הדיווח. "

לא למותר לציין ס"ק (ג5) שנוסף אף הוא לסעיף ט19 בחוק. וזו לשון הסעיף:

"פרסום ברשומות ובאתר האינטרנט לפי סעיפים קטנים (ג1א) או (ג3א), או בהתאם להוראות לפי סעיף 19כ(ה), יראו אותו לעניין חוק זה כהתאמת נגישות."

סע' ג3א ו 19כ(ה) אינם רלבנטיים לענייננו.

18. לאחר שהוגשה תשובת התובע לבקשה, ביקשה העיריה זכות להגיב, ואישרתי הדבר (כיום אין קנויה עוד זכות התשובה לתגובה, ונדרש היתר ביהמ"ש).

על דרך העיקרון, נכונה עמדת העיריה בתגובתה שהוגשה, כי התיקון שקבע הארכת מועדים הנו תיקון של החוק המסמיך עצמו, ומשכך (במקרה של סתירה) גובר הוא על תקנות שהוצאו מכוחו של אותו חוק, וקבעו מועדים לביצוע. הן לאור היותו של התיקון האמור מאוחר לאותן תקנות, והן לאור מדרגו הנורמטיבי. התקנות הרי הוצאו מכוח החוק המסמיך. עם תיקונו של אותו החוק ברור שניתנת הבכורה לתיקון, שקבע מתווה להארכת מועדי ביצוע עבודות ההנגשה. לאשורה אף לא מדובר בסתירה (שאז ממילא תגבר ידו של התיקון בחוק המסמיך על התקנות שהוצאו מכוחו) אלא בהארכת מועד מותנית בתנאים. כל הורתו ותכליתו של התיקון הרי באותם מועדים קודמים שהוצבו כתקרה, מועדים שהתיקון ביקש להאריך משיקולי תקציב של השלטון המקומי. זאת היות ונמצא (ככל הנראה) כי לפחות חלק מן הרשויות המקומיות לא עמדו ביעדי ההנגשה, בתאריכי היעד שנקבעו במקור. אחרת לא היה צורך בתיקון.

נכונה גם עמדת העיריה שאם אכן הוארכו המועדים ביחס לעבודות ההנגשה בשלושת הבניינים מושא התביעה, הרי אין מקום למתן צו עשה ביחס אליהם, אף לא לפסיקת פיצוי.

19. אלא מה?: עמדת העיריה בבקשתה מתעלמת מכך שלא מדובר על מנגנון הארכה אוטומטי.

למוד ניסיון, קבע המחוקק בתיקון כמה "פעימות" מותנות בתנאים: מדובר בהארכה של המועדים בשנה נוספת בכל פעם, מ 31 מרץ עד ל 31 מרץ של השנה העוקבת, ועד ל 31 מרץ 2026 למירב (נכון לעתה). אולם אותה הארכה, בכל פעם לשנה נוספת, מותנית בפרסום הן ברשומות והן באתר האינטרנט של הרשות, ואף בהגשה הן למשרד הפנים והן לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – והכל עד ל 31 במרץ של השנה הקודמת. זוהי קביעת המחוקק, ובקביעה זו יש לעמוד, שכן עסקינן מראש בקביעה של חסד לרשויות מקומיות שלא עמדו במועדים הקודמים שהותוו להן בדין, להשלמת עבודות ההנגשה. הפרסום וההגשה המחויבים הנם של רשימת בניינים, ומקומות שאינם בניינים, בהם טרם בוצעה או הושלמה עבודת ההנגשה, עם שריון תקציב (דרישה מתבקשת), והשלמת יעדי ביצוע ב 25% לפחות מן המקומות שטרם הונגשו, כדי לזכות בארכה של שנה נוספת. וקביעת סדרי עדיפויות בהנגשות. לבד מן הבקרה של משרד הפנים והנציבות, חויב שר הפנים להעביר לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת דיווח שנתי בתוך שלושה חודש מעת קבלת הודעות הרשויות אליו. הכל במגמה ברורה להדק הפיקוח, וכדי למנוע מן הדברים "לפול בין הכסאות". כך מתומרצת הרשות (שחפצה לזכות בארכה לשנה נוספת, ולא להיות חשופה לסנקציות ותביעות אזרחיות שמכוח החוק), להשלים למצער 25% מיעדי הביצוע עליהם הצהירה בשנה הקודמת ואף לשריין מקור תקציבי. והכל כדי על מנת שיהא במנגנון הפעימות הארבע שנתי שנקבע בתיקון המאריך, כדי להשלים המלאכה (בתקווה).

20. בשלב זה אפוא הוגשו בקשה, תגובה ותשובה. ב 4.4.2022, לאחר עיון באותה תשובה אחרונה של העיריה, ניתנה החלטתי שאפשרה לעירייה, בטרם החלטה בבקשתה, להשלים מסמכים בהם ראיתי צורך. עיון בחלקים שראיתי להדגיש בציטוט סעיף הארכת המועדים שבתיקון (אותו סעיף עליו נסמכת העיריה בבקשתה), יבאר מאליו הצורך באותה השלמה. העיריה התבקשה להגיש את:

א. הפרסום שפרסמה ברשומות עד 31.3.2022.

ב. הפרסום באתר האינטרנט של העיריה שפורסם שם עד 31.3.2022.

ג. ההגשה שהגישה העיריה למשרד הפנים ולנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות עד 31.3.2022.

21. צוין שלגבי כל צירוף יש להדגיש האסמכתא , שתצורף אף היא, ויש בה ללמד מתי פורסם או הוגש, לפי העניין. צוין כי ככל שלא יוגש כל האמור עד 30.4.2022, תהא ההנחה שלא נעשו פרסום או הגשה עד 31.3.2022. עוד אפשרתי לעירייה להגיש אישורים לגבי עבודות הנגשה נוספות ככל שנעשו בבניינים נשוא התביעה בלבד, מאז המועד בו ניתנה חוו"ד מומחית בית המשפט.

בהתאם להחלטה הוגשה הודעת העיריה על צרופותיה, ב 28.4.2022. לאחר שהוגשה, וטרם נחתמה החלטה זו, ראה התובע להגיש ב 19.5.2022 תגובה מפורטת לאותה הודעה , וליתר דיוק לצרופותיה ומשמעותן. לשיטת התובע, מטעמים שונים, לא חלה על העיריה הארכת המועד שבתיקון.

22. לא ראיתי צורך להידרש לאותה תגובה אחרונה של התובע. ולא מן הטעם שלא נתבקש היתר להגשתה. לטעמי רשאי התובע לבקש להגיב על אותן צרופות ומשמעותן, ואלמלא התייתר הצורך המעשי בתגובתו (ראה להלן) הייתי מורה אכן על הגשתה , עם זכות תגובה לנתבעת. אולם גם בלי אותה תגובה שלא התבקש היתר להגישה, לאחר עיון בלתי אמצעי בצרופות הודעתה של העיריה, ברי כי העיריה לא עמדה באחד התנאים המצטברים כדי שתוכל ליהנות מאותה הארכת מועד לה היא טוענת. כוונתי לפרסום במועד ברשומות. כאמור, אותו פרסום, עד המועד האחרון שנקבע, על פי נוסח התיקון עליו נסמכת העיריה, הנו תנאי הכרחי ולא מספיק על מנת שתוכל היא ליהנות מתחולת התיקון המאריך לשנה נוספת עד 31.3.2023. כחלק מן התנאים היה עליה לדאוג לכך כי הפרסום ברשומות יהא עד 31.3.2022 למירב. כמובן שלשם כך היה לדאוג לפניה לפרסום מבעוד מועד ולא בדקה התשעים. יהיו פני הדברים כאשר יהיו, הפרסום ברשומות נעשה רק ב 26.4.2022, באיחור של חודש כמעט. לכאורה קל להכביר מלים על תכליות התיקון, ומדוע אין לסכל אותה תכלית בשל כשל טכני של איחור בפרסום. אך לא מדובר על ענין טכני, או אם נדוק, לא רק על ענין טכני. דווקא שמירה על תכלית התיקון מחייבת זו הפעם הקפדה על אותם תנאי ארכה מצטברים. התנאים הם טכניים מטבעם ועניינם במועדים, פרסומים והגשות. אך נועדו הם להשיג תכלית מהותיות על ידי קביעת משטר בקרה, כדי להשלים תכליות ההנגשה שבחוק. מועד הפרסום ברשומות הוא הקובע. ולא המועד שבו פנתה העיריה כדי שיבוצע פרסום.

23. סעיף ההארכה שנוסחו הובא לעיל מעיד על עצמו מאליו כי ביקש הוא לדקדק עם רשויות שלא עמדו עד כה בתאריכי היעד להשלמת עבודות ההנגשה שבתחומן (מדובר במועדים בני שנים, לא חודשים, הנקובים בחלק מן התקנות שהוצאו מכוח החוק). ביקש הוא לקבוע משטר של פיקוח הדוק. רשות שרוצה לזכות בארכה נוספת בת שנים, לאחר ששנים לא הספיקו – חייבת לעמוד בדווקנות בתנאי ההארכה. אין לפרום אותם תנאים טיפין טיפין, זעיר פה זעיר שם. מכאן ואילך ביקש המחוקק להקפיד, קלה כחמורה. על מנת שתזכה העיריה הנתבעת להארכה היה על הפרסום ברשומות להתבצע עד 31.3.2023. תנאי מצטבר זה, שנקבע בסעיף המאריך עליו מסתמכת העיריה (יחד עם תנאים מצטברים נוספים) – לא קוים. דיינו בכך.

24. גם אם נאמר (בלי לקבוע מסמרות) כי הוארך לעיריה המועד להשלים עבודות ההנגשה בשלוש המבנים נשוא התביעה עד 31.3.2022 , זה ודאי אינו טעם לסילוק התביעה מחמת היותה מוקדמת או לא בשלה, משעה שאין הארכה נוספת.

25. בעניין אחרון זה אזכיר כי אפשרתי כאמור לעיריה גם להגיש אסמכתאות על ביצוע עבודות הנגשה בבניינים נשוא התביעה בתקופה מאז ניתנה חוו"ד המומחית העיריה לא הגישה אסמכתאות כנ"ל אלא אישורי נגישות. ביכולת הצדדים להתייחס למשמעות בגדר הסיכומים.

26. ענין אחד הנזכר בתגובת התובע מיום 19.5.2022 ראוי להשלמה. נטען כי לגבי מבנה הספריה הוצא צו נגישות. העיריה תודיע עד 6.6.2022 האם הוצא צו נגישות כאמור, מתי, ואם כן – תצרפו.

27. לאור האמור בשתי הפסקאות האחרונות, התובע יוכל להשלים סיכומיו בהיקף של 2 עמודים עד 9.6.2022. בחלוף המועד, גם באין השלמה, יהא על העיריה להגיש סיכומיה עד 30.6.2022.

28. אוסיף שלו הייתי מקבל עמדתה של העיריה וקובע , בניגוד לעמדתי, כי למצער הארכות המועד חלות עד סוף מרץ 2023 ביחס לשלוש המבנים, עדיין לא הייתי רואה לשחררה מן החובה לקיים, ואף בשלב זה, אותו חלק שבהסדר הדיוני הדן בהשבה לתובע של הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בהליך. הרי עת הגיעו הצדדים להסדר בדבר הגשת סיכומים, לא היה ידוע שתשעה חודשים אח"כ יתוקן החוק. לכל היותר היה אז מקום להורות על דחיית שלב הסכומים ביחס לרכיב הפיצוי התחום בגבולות וביחס לסעדי ההנגשה, עד להשלמת עבודות ההנגשה בבניינים מושא התביעה, או עד תום הארכות, לפי המוקדם. ולאפשר לעיריה לסכם בשלב זה אך בשאלת הוצאות ושכ"ט.

29. סוף דבר, הבקשה נדחית . הנתבעת תישא בהוצאות התובע בבקשה בסך כולל של 2500 ₪.

ניתנה היום, כ"א אייר תשפ"ב, 22 מאי 2022, בהעדר הצדדים.