פסק דין זה יש לקרוא יחד עם פרוטוקול ישיבת 18.2.2021 (בה הושג הסדר דיוני, שבהתאם לו הוגשו סיכומי הצדדים). ויחד עם החלטה מפורטת מיום 22.5.2022 שסקרה עיקרים בהליך, ודחתה בקשה של הנתבעת לסילוק התביעה.

1. פסיקת פיצוי בהתאם להסדר הדיוני לפי סעיף 79א, בין רצפה ותקרה כפי שהוסכמו בישיבת 18.2.2021:

לאחר עיון בסיכומי הצדדים, חווה"ד של מומחית הנגישות מטעם ביהמ"ש, והתצהירים, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע סך של 100,000 ₪.

2. הוצאות משפט כלליות:

הוסכם שתוחזרנה לתובע כל הוצאות המשפט הכלליות בהן נשא בפועל בקשר עם ההליך. ביום 16.3.2021 הוגש ריכוז הוצאות מפורט, נתמך באסמכתאות. בלי שכ"ט עו"ד (אליו אתייחס בנפרד), נשא התובע בסך של 20,816 ₪ כהוצאות משפט כלליות. לרבות בגין אגרה, עלות חווה"ד מטעמו (לא כולל הוצאות שנפסקו כבר בגין התייצבות אותו מומחה לחקירה), והוצאות נוספות. אני מחייב הנתבעת להשיב לתובע סכום זה.

3. שכ"ט עו"ד

א. הוגש הסכם שכ"ט. לפי ההסכם התובע נשא בתשלום ראשון מצטבר, בסך 20,000 ₪ ומע"מ (יחד 23,400 ₪). עליו לשאת בנוסף ב 20% מן הסכום שנפסק לו כפיצוי בפסק דין , בתוספת מע"מ (לאור העובדה שנפסק פיצוי בסך 100,000 ₪, מדובר אפוא על שכ"ט נוסף בסך 23,400 ₪ כולל המע"מ). ובסך הכל 46,800 ₪ כולל מע"מ.

כפי שהובהר, בנושא החזר הוצאות שכ"ט עו"ד, יחול שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש בכל הקשור להוצאות משפט (לרבות ברכיב זה של החזר הוצאות שכ"ט). לאחר ששקלתי , מנגנון שכר הטרחה שנקבע בהסכם הנו סביר בעיני, ואינו מופרז. גם שורתו התחתונה בפן הכספי, משקפת באופן הולם את היקף המאמץ והעבודה שנדרשו בתיק זה. אין סיבה להוציא התובע בחסרון כיס בעניין זה. אני מחייב הנתבעת להשיב לתובע סך של 46,800 ₪, בגין שכ"ט עו"ד , בסכום כולל.

4. מועדי השלמת עבודות ההנגשה שטרם בוצעו:

א. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי מהותית , גם אם לא טכנית, עמדה היא בהנחיות תיקון תשפ"ב לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן "החוק"). כוונתה לאותו חלק בתיקון שהאריך מועדים שחלפו, בהתקיים תנאים מצטברים שפורטו בתיקון, לביצוע עבודות הנגשה מחויבות. אין צורך שאשוב ואדרש לעניין, שכן אותן טענות עמדו בבסיס הבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת. דנתי בהן, ודחיתי אותן, משלא עמדה הנתבעת לפחות באחד מאותם תנאים מצטברים. אף לא נעלם ממני כי מדובר בתנאים טכניים, והתייחסתי לכך בהחלטה. ביארתי עוד במקור מדוע זו הפעם (מטעמים שבמהות דווקא) יש להקפיד עם רשויות מקומיות בקיום התנאים המצטברים, כאשר הארכה שניתנה יש בה משום חסד המחוקק למי שלא עמד ביעדי ביצוע שנקבעו מראש בטווח של שנים קדימה. אפנה המעיין להחלטה מיום 22.5.2022.

ב. טיעון אחד של הנתבעת בסיכומיה, עשוי לעורר אהדה מסוימת. משקבע המחוקק חובות הנגשה מקיפות ומפורטות לרשויות מקומיות חזקות וחלשות כאחד, שנוספו על חובותיהן השוטפות של הרשויות שעלותן בצדן (בין בתחזוקת דרכים ותשתיות, בין בפקוח ותברואה, בין בחינוך ותרבות, בין בניקוז ועוד ועוד) שמא מן הראוי היה לדאוג גם לקבוע מנגנון כלשהו, שיאפשר תקצוב פרטני ומוסדר, על פי קריטריונים. בפרט כאשר קבע המחוקק בתורת משלים, אפשרות לתביעה נזיקית כלפי רשות מקומית שלא עמדה ביעדי ההנגשה במועדים הקובעים, והפיצוי שנפסק בתביעות כאלה נגרע בסופו של יום מתקציב הרשות וקופת הציבור. הנתבעת מפנה שימת הלב לכך שאותו מנגנון תקצוב מוסדר שניתן היה לצפות לו, נעדר בחוק על תקנותיו: אותם חוק ותקנות שהטילו חובות ההנגשה הפרטניות על הרשויות המקומיות, וקבעו תאריכי יעד לביצוע לפי סוג ההנגשה בה עסקינן.

ג. אולם יש גבול לכוחו של טיעון זה. הרי דווקא לאור הקושי התקציבי המפורט, שהנתבעת מתייחסת אליו בכלליות, והידיעה שחלק מחובות ההנגשה עשוי שתהייה כרוכות בזמן ומשאבים של ממש, נקבעו מראש מועדים קובעים לביצוע, שנים קדימה, לפי סוגי ההנגשות. הרשויות המקומיות היו אמורות להיערך בהתאם, גם תקציבית, כאשר חובות ההנגשה אינן החובות היחידות שעלותן התקציבית בצדן.

טענה לקושי תקציבי לא תפטור רשות מקיום חובותיה שבדין. כך למשל לא תתקבל טענת רשות מקומית בתביעת נזקי גוף מכוח עוולת הרשלנות, שבור בעומק 10 ס"מ שנפער במדרכה ממדרכותיה, והניזוק נתקל בו, לא תוקן שלושה חודשים תמימים , מחמת קשיי תקציב, למרות שדווח על קיומו. מאידך, יכול למשל שבתביעה מקבילה, הפרש גובה נטען בגובה חצי ס"מ במדרכה, לא יסווג כלל משפטית כמכשול, גם אם פלוני נתקל בו ונפל. משמעות סיווג כזה הנה שהרשות המקומית לא הפרה חובת הזהירות המקומית שלה כאשר לא פעלה לאיתורו וסילוקו של הפרש גבהים מזערי שכזה. שכן חובת הרשות בתחזוקה מדרכותיה הנה לנהוג בסבירות, ואחריותה לא מוחלטת.

מה עומד אפוא מאחורי קביעה שהרשות לא מתרשלת, כאשר אינה מסלקת פערי גובה מזעריים כאלה במדרכות? הרי במאמץ נמשך ולא נפסק, ניתן לצקת אספלט וליישר שוב ושוב כל מקטע דרך ומדרכה בכל כמה שבועות, ואז לא יהיו גם פערי גבהים מינימליים שכאלה. קביעת בית המשפט ביחס להיקף חובת הזהירות ושאלת ההתרשלות שבעוולת הרשלנות, נקבעות בזיקה לסטנדרט הסבירות, הנוהג בעוולה זו. ובדוגמא: מהכרה מציאותית בכך שאין זה מעשי לדרוש דרישות ששום רשות מקומית לא תוכל לקיים אלא במחיר לא סביר של עלויות עתק, מתוך הזנחה של חובות אחרות המוטלות עליה בדין.

השתמשתי בדוגמא זו דווקא כדי לאבחן המקרה בענייננו, בו נקבעו חובות חקוקות פרטניות בדין ביחס לסוגי הנגשות, מפרטים ספציפיים ומועדי ביצוע שבדין. חובות חקוקות שהניחו זמן היערכות בן שנים, כתלות בסוג עבודת ההנגשה הנדרשת.

ד. אמת, הדין נותן לעתים (נדירות) לרשות מנהלית אפשרות להשתחרר מקיום חובות מסוימות, שאין הוא מעניק לבעל דין פרטי. כך למשל בהלכת ההשתחררות, שאם יש לה תחולה, עשוי שהרשות תשוחרר (כנגד פיצוי) מקיום התחייבות חוזית. אולם לא מדובר ב"שטר פתוח" מכוחו יכולה הרשות לנופף ולאיין כבמטה קסם כל התחייבות החלה עליה מתוך הפרחת הביטוי "צורך ציבורי חיוני". רק לעתים נדירות תשוחרר הרשות מהתחייבות חוזית מכוח "הלכת ההשתחררות". מדובר במה שייעשה רק כמוצא אחרון. עיין למשל בסע' 45 – 46 לפסק דינו של השופט עמית בעא 4893/14 וליד חמודה זועבי נ' מדינת ישראל - משרד האוצר. טעם הדבר ברור. מרשות מצופה לעמוד ברגיל בהתחייבותה אף יותר מאשר מתקשר פרטי, מכוח חובת תום הלב המוגברת החלה עליה. וכנגד אינטרס הציבור מכוחו טוענת היא להשתחררות, ניתן להציב אינטרס ציבורי שרשות תקיים התחייבויות. אחרת , וככל שתוכל להשתחרר על נקלה מהתחייבויות שנטלה על עצמה, יחששו להתקשר עמה בהסכמים (או שתנאי ההתקשרות יהיו יקרים יותר כדי לתמחר הסיכון) וייפגע האינטרס הציבורי לטווח ארוך, במבט רוחב.

ה. מקל וחומר כאשר לא בהתחייבות חוזית עסקינן, אלא בחוק חרות ותקנות שמכוחו, שהטילו חובות ההנגשה ומועדי ביצוע, כחובות חקוקות מפורטות שעל הרשות לקיים.

אם לא יעמוד בית המשפט זו הפעם על קיום התנאים לארכה שנקבעו בחוק, ימוסמסו עד מהרה מנגנוני הבקרה עליהם עמדתי בהחלטה מ 22.5.2022. מנגנונים שנועדו להבטיח שהפעם תושלם המלאכה, ואותה ארכת חסד שקבע המחוקק – תביא להשלמת עבודות הנגישות המחויבות בדין. מגיע שלב בו שגוי לגופו לעקר זכות התביעה האישית בעוולה נזיקית , שהקנה המחוקק לתובע הפרטי כנגד רשות מקומית, ונועדה גם להקנות אמצעי אכיפה אזרחי, שנועד לתמרץ הרשות לעמוד בחובות ההנגשה המוטלות עליה. אין די בטיעון הכללי שהסכום שייפסק ירד מתקציב הרשות ויביא לפחיתת יכולתה להקצות משאבים, אף במה שקשור לקיום חובות ההנגשה. האיזונים הפנימיים בעניין זה הובאו כבר בחשבון על ידי המחוקק, בדמות התנאים פרטניים שראה לקבוע במצטבר, לשם מתן ארכות נוספות. איני סבור כי נכון יהא לסטות מהם או לרוקנם מתוכן.

ו. הנתבעת מפנה בסיכומיה לסעיף 19יג(א) המעניק פטור מסוים מביצוע התאמת נגישות. ההפניה רק מחזקת המסקנה בדבר דחיית טענות הנתבעת. הפטור מקיום החובה ניתן על ידי המחוקק לא "על החלק" אלא בהתקיים אחת מכמה חלופות המפורטות בסעיף. הנטל להוכיח כי מתקיימת אחת או יותר מאותן חלופות וביחס לאיזו מחובות ההנגשה בדיוק שטרם קוימו – ברור שמוטל על הטוען לתחולת הפטור, החב בביצוע התאמות הנגישות. הנתבעת לא הפנתה ספציפית לאיזו מחובות ההנגשה הקונקרטיות שטרם קיימה ונזכרו בחוו"ד מומחית בית המשפט, אף לא הוכיחה לגביה ובכלל קיום אחת מהחלופות הנזכרות בסעיף. אין די בהעלאת טענה כללית, כפי שנעשה, כי קיום חובות הנגשה כרוך בעלות תקציבית או קושי תקציבי. זה טיעון כללי בטיבו שאין בו כדי להמחיש הנדרש מן הטוען לתחולת פטור מכוח הסעיף. עליו להתייחס לחובת ההנגשה הספציפית בה הוא חב ולא קיים במועד, ולהמחיש קיומה של חלופה מחלופות הסעיף ביחס לאותה חובה.

ככל שכוונת הנתבעת הנו לחלופה, לה טענה כללית, של אי קיום מקורות מימון חיצוניים וממלכתיים לביצוע התאמת הנגישות, הרי שחלופה זו אכן נזכרת בסעיף כאחת מחלופות הפטור. אולם הטוען לקיומה חייב להוכיח במצטבר כי אי קיום המקורות הממלכתיים הטיל עליו "נטל כבד מדי" (לשון הסעיף) ; וביחס לאיזו התאמת נגישות בדיוק. שכן הסעיף אינו פוטר מקיום כלל חובות התאמת הנגישות אלא מביצוע "התאמת נגישות מסוימת", לגביה הומחשה אחת מחלופות הפטור.

ז. אזכיר כי תביעה זו נוגעת למספר בניינים כאשר הובהר כי לא תותר הרחבת חזית: בנין העיריה החדש – אליו הועתקו מרבית השירותים שניתנו בבניין הישן, מבנה הספרייה העירונית, בי"ס שיפמן. העיריה מפנה לאישורי הנגישות שהציגה. עיקר ההנגשה במבנים – בוצעה, לאורך חיי ההליך. אולם נותרו עבודות הנגשה נוספות באותם בניינים עליהם הצביעה מומחית בית המשפט בחוות דעתה, אותן יש להשלים, וטרם בוצעו. נתתי אפשרות לעירייה לצרף אישורים שימחישו כי העבודות או חלקן בוצעו בינתיים – מאז הגישה המומחית את חוות דעתה. הדבר לא בוצע, ומכאן שלא הומחש כי הושלמה המלאכה. הגשת אישורי נגישות למבנים, אינה שוללת קביעות מומחית בית המשפט, שלה קנוי מעמד מיוחס, ביחס להשלמות ההנגשה שעדיין טעונות ביצוע. חווה"ד לא נסתרה. ביחס למעמד מומחה ביהמ"ש, קל וחומר כזה שמונה בהסכמה, עיין למשל ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי , פס' 4; ע"א 402/85 מרקוביץ' נ' עיריית ראשון לציון מא(1) 133; ע"א 2160/90 רז נ' לאץ מז(5) 170; ע"א 3056/99 שטרן מרכז רפואי ע"ש חיים שיבא נו(2) 936.

ח. המומחית נתנה חוו"ד מקיפה ביחס להשלמות ההנגשה ככלל, הנדרשות במבנים האמורים. אותה חוו"ד מציינת בפירוט מה בדיוק נותר לביצוע, וכיצד, כדי לענות על דרישות ההנגשה שבדין ביחס לכל אחד מן הבניינים שנזכרו. המומחית נתנה גם חוו"ד משלימה, שנועדה לקיים החלטתי, בגדרו של ההסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה, לפיה התייחסותה בחווה"ד צריכה להיות לדרישות ההנגשה שנזכרו בחוו"ד התובע, שהיא שהציבה חזית המחלוקת. חווה"ד המשלימה ריכזה אפוא התייחסות המומחית לדרישות מומחה התובע לגביהן מצאה אכן המומחית (בחווה"ד העיקרית) כי אכן נדרשות עבודות הנגשה נוספות.

ט. לאחר עיון בחווה"ד ובחווה"ד המשלימה של מומחית ביהמ"ש, אני קובע כדלקמן (ההתייחסות הנה לחווה"ד המשלימה, כאשר אופן הביצוע הנדרש בסעיפים אלה, יהא לפי הפירוט שניתן בחווה"ד העיקרית של המומחית):

מבנה הספריה העירונית:

העיריה לא קיימה סעיף 26 של החלטתי מיום 22.5.2022 ולא הודיעה האם הוצא צו נגישות למבנה. לפיכך: ככל שהוצא צו כזה אשר כולל דרישות הנגשה שנזכרות בחווה"ד המשלימה של המומחית, המועד האחרון לביצוע אותן עבודות יהא לפי המוקדם מבין השניים: או קביעתי כאן או המועד שבצו הנגישות, ככל שהוצב. בנוסף ככל שהוצא צו נגישות הכולל דרישות הנגשה שלא נקבעו בפסק דין זה, לא יגרע פסה"ד מאותן דרישות הנגשה ומועד ביצוען. מאידך לא תגרענה הדרישות בצו הנגישות מן הקביעות כאן, ככל שאינן נזכרות בצו.

עבודות ההנגשה המרוכזות בפסקה ג' לחווה"ד המשלימה של המומחית תושלמנה עד 30.4.2023.

חריג לכך הן העבודות הנזכרות בס"ק 2 (הסדרת מדרגות העליה לבמה באולם – התקנת כבש או מעלון) - עבודות אלה תבוצענה עד 30.6.2023.

חריג נוסף - העבודות בס"ק 3 הנוגעות להסדרת שירותי הנכים לרבות על דרך התאמת גודל התאים. ביחס לעבודות אלה ניתנת ארכה עד 30.9.2023.

בנין העירייה החדש רח' מוצקין 15 נגישות מתו"ס (חלק א') –

העבודות שעדיין טעונות השלמה בסע' 3,5,7,8 בחלק א' של חווה"ד המומחית המשלימה – תושלמנה עד 30.4.2023.

חריג – הכניסה למרחב המוגן (סע' 3 לחווה"ד המשלימה) ; התאמת תאי השירותים לרבות גודל (סע' 6 לחווה"ד המשלימה); פתחי החדרים בצד המזרחי – הרחבה נדרשת (סע' 9 לחווה"ד המשלימה) – יש להשלים עד 30.9.2023.

בנין העירייה החדש רח' מוצקין 15 נגישות שירות (חלק ב') –

סעיפים 1-3 של חווה"ד המשלימה – לביצוע עד 1.3.2023.

הדרכות, נהלים – יש להסדיר ולקבוע עד 30.12.2023 ככל שטרם בוצע.

בנין בי"ס שיפמן –

הסדרת אמצעי אזהרה במדרגות בכניסה הראשית (סע' 2 לחווה"ד המשלימה) , השלמת אביזרים בחטיבה העליונה ובחטיבת הביניים בשירותי הנכים לנשים – לביצוע עד 1.3.2023.

התאמת רוחב הכניסה לחדרי המנהלות ומקבלי קהל אחרים (סע' 4 של חווה"ד המשלימה) – עד 30.9.2023.

סע' 3 לחווה"ד המשלימה: הוספת תא שירותי נכים לגברים בחטיבת הביניים או לחלופין הנגשת תא קיים שיוכל לשמש אף חטיבת הביניים כתא לשירותי נכים לגברים (ולא במאוחד לנשים וגברים, ובכל מקרה כולל כל האביזרים הנדרשים) – עד 30.12.2023.

סע' 1 של חווה"ד המשלימה: לביצוע עד 30.8.2024.

ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ב, 25 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.