המערערת ע"י ב"כ עו"ד ס. אליאס ו/או א. רובין ו/או א. פלדמן ואח'

משיבה 1 ע"י ב"כ עו"ד א. תוסיה כהן ואח'

משיבים 3-2 ע"י ב"כ עו"ד צ. שסטרסברג ואח'

משיבה 4 באמצעות פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

1. מונח בפני ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרשם א' רון), מיום 14.2.16 בת"א 60521-10-15, בעניין האגרה שתשולם באותה תביעה.
2. בכתב התביעה בתיק האמור התבקש בית המשפט לתת צו בהתאם לסעיף 134 לחוק החברות התשנ"ט-1999, על תיקון מרשם בעלי המניות ונושאי המשרה בחברת ש.י.ר. ליברטי בע"מ (הנתבעת 3, להלן: "החברה") וזאת לרבות ברשם החברות, באופן שיישקף את המצב שהיה קיים, עובר ליום 12.6.13. בכלל זה התבקש בית המשפט להורות לרשם החברות (נתבע 4) לתקן את הרישום שמופיע אצלו מבחינת ההון הרשום של אותה חברה וכן למחוק את רישומו של מר עודד בן דוד, הנתבע 2 כבעל מניות ודירקטור בחברה ולרשום את התובעת כבעלת מניות ודירקטורית בחברה, כפי שהייתה רשומה עובר ליום 12.6.13. בית המשפט התבקש עוד להצהיר כי זכויות התובעת כבעלת מניות, כיו"ר הדירקטוריון, כמנכ"ל וכבעלת זכויות חתימה בחברה - הינם כפי שהיו עובר ליום 12.6.13. בנוסף התבקש בית המשפט לתת כל סעד אחר שייראה לו ראוי וצודק בנסיבות העניין וכן לחייב את הנתבעים 1-3 בהוצאות משפט ושכ"ט בא כוח התובעת.

למען הזהירות התבקש בית המשפט להתיר פיצול סעדים וזאת מהטעם שהנזקים של התובעת טרם התגבשו במלואם.

1. לאור הניסוח האמור של הסעדים שהתבקשו בתביעה, שולמה האגרה עם הגשתה, בהתחשב בכך שמבוקש צו עשה, בתוספת צו הצהרתי.

התשלום היה על בסיס הוראת תקנה 3 אשר כותרתה: " הליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף". קביעת האגרה נעשתה בשים לב להפניה למקום הרלוונטי בתוספת, כקבוע בתקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז - 2007, העוסקת במקום בו התבקש - "צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור".

1. מטעם נתבעים 2-3, הוגשה בקשה להורות לתובעת לשלם אגרה בהתאם לשווי הכספי של החברה אשר בה היא מבקשת לקבל מניות וזאת כתנאי לדיון בתביעתה. בתצהיר שתמך בבקשה נטען, בין השאר, ע"י הנתבע 2 כי במסגרת רכישת מניות בחברה, הוא שילם ממון רב לנתבעת 1 ומאז הרכישה אף הוסיף השקעה מרובה בחברה. הוא טען כי סה"כ עד למועד מתן תצהירו הוא השקיע ברכישת מניות בחברה ובקידום פרויקט בה - סכום של למעלה מ-2 מיליון ₪. נטען כי התביעה הוצגה באופן מיתמם, כבקשה לתיקון מרשם בעלי המניות בחברה, אך במהותה היא תביעה כספית לקבלת 55% ממניות החברה. נתבע 2 הוסיף - כי לפי הסכמים עליהם חתם, שווי החברה עומד לפחות על שלושה מיליון ₪ (900,000 ₪ ששילם בגין רכישת 55% מהמניות, 100,000 ₪ ששילם לפי הסכם אופציה ו-2 מיליון ₪ בגין 49% הנותרים של המניות, עפ"י הסכם האופציה). נטען אפוא כי התביעה, המוצגת כבקשה לקבל 55% ממניות החברה, היא בפועל תביעה כספית ע"ס של 1,650,000 ₪ לפחות.
2. התובעת התנגדה לבקשה זו והבהירה כי מדובר בבקשה לצו עשה וסעד הצהרתי. הובהר כי מניות התובעת הועברו באופן כוזב ותרמיתי, ללא ידיעתה, או הסכמתה. רק במסגרת כתב ההגנה של נתבעים 3-1, הוצגו מסמכים לפיהם כביכול פרשה התובעת מהחברה ומכרה את מניותיה. התובעת טוענת שמדובר במסמכים מזויפים. לדבריה, גם טענות באשר לקיום אסיפת בעלי מניות וישיבות דירקטוריון, לרבות זימון אליהם, נראים על פני הדברים ככאלה שנערכו בדיעבד, באופן כוזב וכחלק מאותה תרמית, אשר נתמכה בראיות כוזבות. התובעת הפנתה לכך שבבקשה לא הוצג כל טיעון משפטי, או אסמכתא משפטית, לכך שיש להתעלם מהדרך בה הוגשה התביעה. הובהר כי לתובעת אינטרס לגיטימי כי יבוצע תיקון במרשם, בהתאם לסעיף 134 לחוק החברות. אין מדובר בתביעה לסעד כספי, אלא רק בתיקון והצהרה על זכויות.

תגובת התובעת הפנתה לפסיקה התומכת בטענתה, כי במקרה שכזה - אין לחייב בהתאם לתביעה כספית, אלא בהתאם לסעדים שהתבקשו בתביעה.

1. גם במסגרת זכות תשובה חזרו נתבעים 3-2 על הטענה שהתביעה היא במהותה תביעה כספית עם שווי מינימלי של 1,650,000 ₪. נטען כי עטיפת התביעה וכותרת התביעה כתביעה לפס"ד הצהרתי - לא משחררת מהמהות. הכרעה לטובת התובעת, תגרור תביעה נוספת לתשלום הכספים ששילם נתבע 2 וכן תביעה בגין זכויותיו העודפות, בעקבות השקעתו בנתבעת 3. נטען כי בנסיבות שכאלה, אין לאפשר את "עטיפת" התביעה, כתביעה לפס"ד הצהרתי ויש להשיב אותה לגדר הנכון, כלומר תביעה כספית.
2. כב' הרשם א. רון, החליט בבקשה זו כדלקמן:

1. החלטה במסגרת בקשת הנתבעים 2 - 3 להורות לתובעת לשלם אגרה על פי שווייה הממשי של תביעתה.

2. ברקע לבקשה זו תביעה לסעד הצהרתי ולצו עשה שעיקר עניינו במניות, שלטענת התובעת - בבעלותה, ובפגיעה בזכויותיה, שלא בהחלטה זו המקום לפרטן.

3. לטענת הנתבעים הנ"ל – שווייה הממשי של התביעה ניכר, והאגרה ששולמה בהתאם לסעדים הנקובים אינה משקפת את הראוי והנכון.

4. שני עקרונות מנחים את תקנות בית המשפט (אגרות). האחד, שאת גובה האגרה יכתיב הסעד בו נקב התובע, וראה, למשל, את תקנות 2, 3; והשני, שמי שמגדיר את טיב תביעתו, הוא התובע.

5. ואולם, התפתחה, אכן, פסיקה בכיוון אליו חותרת ההגנה, ולהערכתי הממצה ביותר, הגם שזו לא צוין בבקשה, היא ההחלטה שניתנה בת.א. (נצ') 707/09 עו"ד דאהר נ' הפטריארכיה היוונית ואח'. ייתכן, שיש אכן בפסיקה זו משום תפנית מדפוסי החשיבה המקוריים של מחוקק המשנה, ששם את הדגש על הסעד בלבד, כפי שנקב בו התובע, ואולם, מקרינה פסיקה זו על השאלה דנן.

6. נוכח פסיקה זו, נכון עקרונית לחייב את התובעת באגרה בשווי תביעתה. ואולם, בד בבד, אין הדעת נותנת, שבשלב זה, יעמיד רשם בית המשפט לדיון ולבירור עובדתיים את שאלת שווייה של תביעה, שטרם נתבררה: אף כתבי הגנה מלאים טרם הוגשו. מכאן, שיש לחזור לעיקרון שאת אפי התביעה מגדיר בתחילה התובע, ובית המשפט חי מפי התובע.

7. יש, אפוא, להורות, על מתווה בו שני שלבים:

א. בתוך 10 ימים תצהיר התובעת מה שווי תביעתה, לדעתה, ותעדכן את האגרה בהתאם. מיד לאחר זאת – דיווח אלי, והגשת כתבי הגנה במועדם;

ב. בד בבד ניתן בזה אישור לצדדים להעלות נושא זה בשנית עובר לשלב הסיכומים, ויהא בית המשפט רשאי בפסק דינו לנקוב בשווי התביעה כפי שהוכח בפניו, לחייב את התובעת, ולהתנות את תוקף פסק הדין בהשלמת תשלום האגרה, כשברור שלכך משמעות בפרט אם תזכה התובעת.

בתוך כך יוער, שדחיית אגרה לסוף ההליך, אינה בחינת חריג, והדבר מקובל ביותר, כגון בנזקי גוף (ראה תקנה 5)...."

1. על החלטה זו הגישה התובעת את הערעור שבפניי; במסגרת טענותיהם בפני חזרו למעשה הצדדים על אותן טענות שהעלו בפני כב' הרשם וכאמור לעיל.

לאחר עיון אני מוצאת כי דין הערעור להתקבל.

1. צדק כב' הרשם בקביעתו כי התובע הוא אדון להגדיר תביעתו וכי האגרה תיגזר מהסעד בו בחר. לטעמי בשים לב לכללים אלה, אליהם הפנה כב' הרשם בהחלטתו - לא היה מקום להורות במקרה דנן לשלם אגרה שונה מזו ששולמה.
2. אכן, יתכנו מקרים בהם יקבע בית המשפט כי אין לאפשר הגשת התביעה כפי שהוגשה וכי זו תמחק אם לא תתוקן. המקרה הבולט הוא כאשר צד תובע סעד הצהרתי בלבד, בעוד הוא יכול לתבוע סעד מהותי - אופרטיבי, כסעד כספי. ר' - ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ. ברנר, פ"ד לב(1)85 (1977); ע"א 279/82 פרידברג נ. עיריית תל אביב יפו, פ"ד לט(2) 502 (1985); ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ. מירם זמברוסקי בע"מ פ"ד נ"ו(3) 41 (2002); ע"א 9580/05 גליקלנד נ. צ'ורני, מיום 10.9.2007. במקרה שכזה נקבע כי לא יינתן סעד הצהרתי, עת יהא צורך בהליך נוסף, לשם מתן הסעד האופרטיבי. אין מקום לאפשר הסעד ההצהרתי, עת תידרש התדיינות כפולה, באותה מסכת עובדות. כך ייפגע האינטרס של הצד שכנגד לסיים המחלוקת בהליך אחד, ובנוסף - האינטרס הציבורי, בדבר ניצול מטבי של הזמן השיפוטי העומד לרשות כלל המתדיינים. ר' רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מוזס, מיום 21.7.1998, רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. ביריאן, מיום 27.3.2012. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא מקום בו מבוקש להצהיר כי פלוני חייב לאלמוני סכום כסף מסוים. ברור שלא נאפשר תביעה שכזו שכן לאחר שתתקבל ההצהרה, ממילא יהא צורך בתביעה נוספת. תביעה כספית לתשלום אותו הסכום.
3. איני סבורה שהמקרה שבפניי הוא בכלל זה;

לטענת התובעת היא גילתה כי מאחורי גבה בוצעו שינויים ברישומים הנוגעים למניותיה וזכויותיה בחברה. התובעת אינה מבקשת פיצוי כספי, אלה היא מבקשת להשיב את הרישום על כנו, כאשר היא מעלה טענה כי אותו שינוי נעשה שלא כדין. היא מבקשת כי הרישום ברשם החברות, יהא תואם את הזכויות שהיא טוענת שיש לה בחברה. למה הדבר דומה - מקרה בו מבקש תובע להצהיר כי הוא בעלים של נכס פלוני, כאשר בדרך של תרמית, שונה הרישום לגביו. אף שלנכס שווי כלכלי ואף שניתן לשום שווי זה, לא נדרוש מאותו תובע להגיש תביעה כספית שכן אין זו מהות תביעתו, ולא תשלום כספי הוא מבקש. אלא, תביעתו הינה להצהיר כי הוא הבעלים של הנכס ולתת צו עשה אשר יגרום לכך שרישום של הנכס, ישקף את זכויותיו בו.

כך גם בענייננו, אף אם לפי טענת הנתבע 3, יש שווי כזה או אחר למניות בהן טוענת התובעת לזכויות, לא די בכך כדי לחייבה לתקן תביעתה ולהופכה לתביעה כספית.

1. בהקשר זה אני מוצאת להעיר - כי לו הייתה דעתי כדעת כב' הרשם, שיש לחייב התובעת להפוך תביעתה לכספית (וכאמור אין זו דעתי), הרי שלא די בהוראת הרשם כי התובעת תצהיר מה שווי תביעתה. במקרים ממין זה - יש להורות לתובעת לתקן את התביעה עצמה ולשלם את האגרה המתחייבת בהתאם לסעדים שתבקש בתביעה המתוקנת (כלומר בשים לב לגובה הכספי של הסעד שיתבקש בה). אותו סכום שתבחר לתבוע הוא שיחייב את בית המשפט במסגרת ההליך ובהמ"ש לא יוכל לפסוק יותר ממנו. מנגד - אם לבסוף יפסק סכום נמוך מהסכום שנתבע, לא תוחזר האגרה ששולמה בעודף. בכך אני מבהירה כי לטעמי לא היה מקום להורות גם את האמור בסעיף 7ב' להחלטה. אין מקום לפנות לאגרה הנוהגת בנזקי גוף, שם מדובר בסכומים קבועים ומעורבים שיקולים סוציאליים, באשר לגובה ולמועד בו יגבו את האגרה הרלוונטית.
2. יש להוסיף כי טענת הנתבע 2 כי אם תתקבל התביעה הוא יידרש לתביעה כספית, אינה נוגעת לתובעת ואינה צריכה להשפיע על תביעתה. כך לדוגמא אם יעלה כי נתבעת 1 הטעתה את נתבע 2 ומכרה לו מניות אשר לא הייתה זכאית למכור - יוכל נתבע 2, לתבוע את נתבעת 1 והדבר אכן יחייב הליך משפטי נוסף. ברם, אין זה מעניינה של התובעת ולא בהכרח, היא תהא חלק מאותה תביעה נוספת.

יש להבחין בין מקרה בו התובע בעצמו יידרש לתביעה כספית, לאחר התביעה לסעד הצהרתי, לבין מקרה שהסעד ההצהרתי, יגרור אומנם תביעה כספית נוספת, אך לא תביעה של אותו תובע, כהמשך לסעד ההצהרתי.

1. ככל שנדרשת הנמקה נוספת, הרי שזו הובאה בהרחבה בכתב הערעור. עיון מעלה כי קיימת פסיקה נרחבת המאפשרת הגשת תביעות, בדומה לאופן בו נקטה התובעת דנן.

בעניין זה -

• ר' ה"פ (מחוזי ת"א-יפו)548/06, בש"א 11339/06, בש"א 2634/08 ארנון נ. פיוטרוקובסקי ואח' (ניתן ביום 31.12.08). באותו מקרה התבקש בית המשפט להצהיר כי מחצית מהמניות שהמשיבים מחזיקם בהם בחברת סלקום וכל הזכויות הנלוות לאותן מניות, לרבות דיבידנדים - שייכות לתובע. בית המשפט התבקש גם להצהיר כי התובע זכאי לכך שהנתבעים יעבירו לו את חלקו במניות כשהן נקיות מכול חוב ושיעבוד וכן ביקש צו להעביר לו מחצית מהמניות. למעט באשר לדיווידנדים, התיר בית המשפט להסתפק בתשלום אגרה, כמו במקרה דנן. בהחלטה שניתנה שם (כב' הרשם א. אורנשטיין, כתוארו אז), הובאה גם סקירה רחבה של הפסיקה ובכלל זה ע"א 1194/91 פלצמן נ. גזברות בית המשפט המחוזי ת"א-יפו, פ"ד מ"ו(1) 561 (1992), היפה לעניינו, אף שניתן עת חלו תקנות בנוסח קודם.
• ר' ה"פ (מחוזי ת"א-יפו) 276/07, בש"א 7521/07 M+W Zander Israel Ltd. נ. I.R.I.L Investments, Consulting & Project Ltd. (ניתן ביום 5.4.09), שם לא סולקה התביעה על הסף על בסיס הטענה שלא שולמה אגרה כדין (נטען שהיה צורך לשלם אגרה של תביעה כספית). באותו מקרה דובר על צו שיחייב להקנות 7% ממניות חברה לתובעים וכן לאסור הנפקת מניות אשר ידללו את זכויות התובעים, או להעביר פעילות עסקית של החברה וכן להצהיר כי התובעים זכאים ל 7% מתוך רווחי החברה המחולקים ועוד. כאמור התביעה לא סולקה על בסיס הטענה שהאגרה לא מתאימה.
• ר' ת"א (מחוזי ת"א- יפו) 1243/08, בש"א 5321/08 גולדין חברה להשקעות בע"מ ואח' נ. נכסי צבי בע"מ ואח' (ניתן ביום 11.8.08) - שם שולמה אגרה בדרך הנוהגת במקרה דנן, עת נטען לקיפוח של זכויות תובעים במניות חברה, על דרך מכירת 2.5% מהמניות, בהחלטה חד צדדית ללא שיודעו בפרטי העסקה ותוך דלדול זכויותיהם. אף שהתובעים שם, ביקשו להורות לחברה לרכוש את מניותיהם על פי שוויין הריאלי, בהתאם להערכת רואה חשבון שימונה כמומחה ואף ביקשו סעד למתן חשבונות, הם לא חויבו באגרה על בסיס גובה של תביעה כספית.
• ר' עוד ת"א (מחוזי - מרכז) 5475-03-13, 5988-03-13 סטרטסיס בע"מ ואח' נ. רמי בונן ואח' (ניתן ביום 18.11.13), מקום בו התבקש צו הצהרתי בדבר שיעור אחזקות התובעים בחברה וצו עשה לתיקון מרשם בעלי המניות של החברה והנפקת תעודות מניה לתובעים, בשיעור המגיע להם בהתאם. בית המשפט לא סבר כי מדובר בניסוח תביעה שמטרתה להתחמק מתשלום אגרה.

(ר' גם - רע"א 232/02 ד"ר שריבמן נ. מ.ט.ס תעשיות ומחקר כרמיאל בע"מ (ניתן ביום 19.6.02) והחלק הרלוונטי מתוך ההחלטה בה"פ (מחוזי - ת"א-יפו) 1192/03, בש"א 21358/03, בש"א 21359/03 בובליל נ. קרני (ניתן ביום 4.4.04)).

1. אציין כי יש ממש בטענת המערערת בסיכומיה שאם כך נפסק לגבי מקרים של הקצאת מניות, או רכישת מניות, או אכיפת התחייבות להעברת מניות, או מסירת חזקה במניות - הדברים יפים בבחינת קל וחומר, עת מדובר על תביעה לתיקון מרשם המתנהל ברשם החברות, ביחס לזכויות בחברה לפי סעיף 134 לחוק החברות.
2. גם לאחר שעיינתי בת"א (מחוזי - נצרת) 707/09 עו"ד דאהר נ. הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של י"ם (ניתן ביום 14.1.11), אליו מפנה ההחלטה נשוא הערעור, לא מצאתי להגיע למסקנה שונה. באותו מקרה הייתה עמדת בית המשפט כי הסעדים ההצהרתיים שם היו כסות, בעוד בפועל הכוונה הייתה לתביעה כספית בגין שכ"ט עו"ד. בנסיבות אלה הגיע בית המשפט שם לתוצאה שונה. כאמור, איני מוצאת פסול באופן בו נוסחה התביעה דנן ואיני סבורה כי נוסחה באופן מתחכם כדי להימנע מהאגרה המתחייבת עת מדובר בתביעה כספית.
3. העולה מכל האמור - הערעור מתקבל וההחלטה נשוא הערעור מבוטלת.

ממילא, אין צורך בתשלום אגרה נוספת ו/או במתן הצהרה באשר לשווי התביעה.

משיבים 3-2 יחזירו למערערת האגרה ששילמה בגין הערעור דנן, בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום וכן ישלמו בגין שכ"ט באי כוחה סך של 3,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

פסק הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ו, 18 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.