רקע

ביום 2.11.15 הונחה בפני בקשת המבקש לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא על ידי המשיבה ביום

12.10.15 והוא חל על תוספת מקונסטרוקציית מתכת ולוחות פנל מבודד בשטח של כ- 30 מ"ר (להלן:

"התוספת"), שנבנתה ללא היתר בגוש 10572 חלקה 192 ברח' החלוץ 18 בגבעת אולגה חדרה (להלן:

"המקרקעין").

ביחד עם בקשה זו, עתר המבקש לעיכוב ביצוע הצו עד למתן החלטה בבקשה העיקרית.

לאחר שעיינתי בנימוקי התנגדות המשיבה לבקשה בדבר העדר זכות עמידה של המבקש בבקשה זו, הוריתי על עיכוב ביצוע הצו עד להחלטה אחרת ועל קיומו של דיון במעמד שני הצדדים בנושא זכות העמידה, תחילה.

טיעוני הצדדים

בעתירתה לדחיית הבקשה על הסף בשל העדר זכות עמידה למבקש כאמור, טוענת המשיבה כי:

• על פי נוסח "התוספת הראשונה" לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי) התש"ע-2010, על המבקש להצביע על זכות מוכרת במקרקעין (זכות קניינית/חוזית או אחרת). מכיוון שהמבקש בנה את התוספת תוך פלישה למקרקעין שבבעלות הקרן הקיימת לישראל, הרי שאין הוא יכול להיחשב כבעל זכות מוכרת כלשהי במקרקעין אלה (ר' רע"פ 8877/09 אלנברי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה בו נקבע כי "זכותו של אדם להתנגד לצו הריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין").
• התוספת נשוא הצו איננה קיימת זמן רב, המבקש איננו מתגורר בה תקופה ארוכה ולכן – כך על פי ההלכה הפסוקה – אין לו זכות עמידה כמי שנפגע מהצו לפי סעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה ((ר' ע"פ 3249/05 מרדכי בר יוסף נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פתח תקווה).
• גם במקרים בהם קיימת רשות מכללא להחזיק או להשתמש במקרקעין, אין מדובר בזכות משפטית שיש בה כדי להכשיר הגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי (בעניין זה הפנתה ב"כ המשיבה לבב"נ (ת"א) 7218-01-00 תומר קוג'ה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו).

מנגד, טוען המבקש כי מדובר בתוספת שהוצמדה לנכס בו הוא מתגורר למעלה מ- 20 שנים וכטענת בא כוחו: "מדובר בסגירה של דפנות אשר שימוש לפני כן כמרפסת, כחלק אינטגרלי מבית המגורים ולא מדובר על תוספת בניה חדשה אלא על בניה קיימת".

לתמיכת טענותיו בדבר מעמדו של המבקש כמחזיק בנכס כדין ולא כפולש לשטח השייך לקק"ל, הציג בפני ב"כ המבקש את המסמכים כדלקמן:

1. אישור מטעם מינהל מקרקעי ישראל, מיום 9.8.12, בדבר היות אביו של המבקש, מר ישראל

חסן, בעל מחצית מזכויות הסכם החכירה של נכס ששטחו כ- 27 מ"ר במרכז המסחרי חדרה,

במקרקעין הנדונים (גוש 10572 חלקה 192) – נ/1.

2. בקשה מיום 19.8.14 להעברת זכויות האב בנכס הנ"ל למר מאיר ברדה – נ/2.

3. היתרי בניה שניתנו בימים 14.2.89 ו- 22.1.90 למר מאיר זנזורי להקים במקום חנות ותוספת

לחנות – נ/3.

4. הסכם שימוש במקרקעין שנערך ביום 7.12.15 בין המבקש לבין מר מאיר ברדה, בו נכתב כי

בעת רכישתו את הנכס מידי אביו של המשיב (ביום 9.4.13), הוא ידע שמזה שנים רבות עושה

המבקש שימוש בגג הנכס וכי נבנו עליו גג רעפים, עמודים ומרפסת, ונתן הסכמתו לכך.

עוד נכתב בהסכם זה, בין השאר, כי מר ברדה מעניק למבקש את כל הזכויות הנוגעות לגג

הנכס ונותן לו את הסכמתו המלאה לבנות עליו (כשלצורך כך עליו להגיש בקשה להיתר בניה)

– נ/4.

5. תצלום המרפסת על הגג – נ/5.

6. קבלה בגין תשלום ע"ס 302 ₪ ששולם על ידי מר מאיר ברדה ביום 26.11.15 כאגרת בניה, עם

הגשת בקשתו להיתר לבנית תוספת למבנה קיים, בשטח של 30 מ"ר – ת/6.

ב"כ המבקש הוסיף וטען כי הלה איננו פולש אלא אדם המתגורר בתוספת שהוצמדה אל הנכס בהרשאת בעליו אשר רכש את זכויותיו בו מאביו שנפטר, כאמור. לשיטת ב"כ המבקש, אף אם זכותו הקניינית של המבקש בנכס "עומדת בסימן שאלה", הרי יש לו זכות משפטית המבססת גם את זכות העמידה שלו בהליך זה (לעניין זה הפנה ב"כ המבקש לעפ"א 153/08 (חיפה) עיריית חדרה נ' עופר ברא"ז בדבר צמצום הלכת בר יוסף הנ"ל ולבב"ן (רמלה) 12809-05-14 ג'מיל אבו לבדה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה לוד).

בשולי טיעוניו ביקש ב"כ המבקש להוסיף את מר ברדה כמבקש נוסף לבקשה.

בתשובתה לטענות ב"כ המבקש, בקשה ב"כ המשיבה להדגיש את העובדה שההסכם – נ/6 נחתם בין מר ברדה לבין המבקש רק ביום 7.12.15 (יום לפני הדיון שהתקיים בפני בבקשה זו) וכי בכל מקרה אין מדובר בזכות משפטית מוכרת לצורך הגשת בקשה לביטול צו הריסה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה שכותרתו "צו הריסה מינהלי" קובע כי:

(א) הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין

כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם

או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק...

...

(ז) (1) הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מינהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו...".

גדרי הביטוי "הרואה עצמו נפגע" שבס"ק (ז) הנ"ל נקבעו בשעתם על ידי כב' השופט א' רובינשטיין בע"פ 3249/05 בר יוסף הנ"ל, כדלקמן:

"קשה להלום כי הפתח פתוח לכל אדם ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין

ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו...

...הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל "רשות" שלא כדין מן המחזיק

(השוכר למשל...) יבנה שלא כדין ואחר כך יבוא אל הרשויות כשאלה מבקשות

להרוס, ויאמר "אשרי, רואה אני את עצמי נפגע" לפי סעיף 238א' (ז)?

לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע –

וזכויות אלה יכול שיהיו למשל – של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן

שנכס שלהם עלול להפגע מהריסה וכיוצא בזה...".

אכן, הלכה זו צומצמה בפסיקה מאוחרת יותר שקבעה כי יש להעניק זכות עמידה רחבה במקום בו מדובר במבנה הקיים זמן רב ובאנשים המתגוררים בו, אף אם ללא כל זכות שבדין, משך תקופה ארוכה (ר' רע"פ 272/08 טרק סלימאן אמטיראת נ' מדינת ישראל ורע"פ 680/08 כמאל אבולקיעאן ואח' נ' מדינת ישראל). ואולם לצד זאת הרחבה זו נקבע כי "על המבקש לבטל צו הריסה מינהלי בטענה כי יש לראותו כמי שנפגע ע"י הצו, להראות כי הוא בעל זכות משפטית במקרקעין נשוא ההליך, זאת כדי להכנס להגדרת "נפגע" תחת הוראות סעיף 238א'(ז) לחוק התכנון והבניה (ר' רע"פ 3500/08 אבוסבילה ואח' נ' מדינת ישראל – הועדה המחוזית לתכנון ובניה דרום ורע"פ 7253/08 חסן אלטורי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז הדרום ואח').

בעפ"א (חיפה) 153/08 עיריית חדרה נ' עופר ברא"ז אליו מפנה ב"כ המבקש נקבע כי המשיב לא הראה כל זכות שבדין במקרקעין בו הוקמה על ידו גדר שלגביה הוצא צו הריסה מינהלי ולפיכך החליט בית המשפט שלא לראותו כמי שנפגע כתוצאה מצו ההריסה המינהלי ואין ליתן לו מעמד לטעון כנגד הצו. כך גם במקרה שנדון בעפ"א (חיפה) 59/08 אייל מלכה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה בו קבע בית המשפט כי מקום בו זיקתו של אדם לנכס הינה זיקה שאיננה כדין ואף המנוגדת לדין (פלישה ובניה שלא כדין) אין הוא יכול לבוא אל הרשויות המבקשות להרוס את הנכס כבעל זכויות שרואה עצמו נפגע.

ומן הכלל אל הפרט

במקרה שבפני המבקש אמנם טוען כי התוספת נשוא הצו מאוכלסת ומשמשת אותו ואת בני משפחתו למגורים למעלה מ- 30 ימים ואולם די באסמכתאות שהובאו מטעמו לעניין זה כדי ללמד על כך שמדובר בתוספת שנבנתה אך לאחרונה ללא היתר כדין. זאת לנוכח העובדה שהאגרה בגין הגשת הבקשה לקבלת ההיתר לבנייתה שולמה רק ביום 26.11.14 על ידי בעל הנכס מר מאיר ברדה ושמתצהיר עובד המשיבה אשר צורף לתגובתה לבקשה מיום 9.11.15, עולה כי מדובר בתוספת שבמועד ביקורו במקום (12.10.15) בנייתה לא הסתיימה והיא לא היתה מאוכלסת.

גם ההסכם נ/4 שנחתם בין המבקש למר ברדה נראה ככזה שנחתם לצורך ההליך שבפני, שהרי הוא נחתם ביום 7.12.15, דהיינו לאחר הגשת הבקשה לביטול הצו ויום אחד לפני הדיון שהתקיים בה בבית המשפט.

במצב דברים זה, ואף אם אניח לטובתו כי קודם לחתימה על ההסכם נ/4 היתה למבקש רשות מכללא במקרקעין הנדונים, דעתי היא כי אין בה כדי להצמיח לו זכות משפטית במקרקעין – קניינית או אחרת, המקנה לו מעמד של נפגע לצורך הגשת הבקשה.

סוף דבר

הבקשה נדחית על הסף בהעדר זכות עמידה למבקש.

המשיבה תוכל לבצע הצו באופן מיידי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 45 יום.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים, בפקס ובדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ו, 06 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.