עניינה של החלטה זו בבקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע מס' 4, כאשר במרכז המחלוקת השאלה אם עניינה של תביעה זו בחוב בר-תביעה בפשיטת רגל, ואם לאו.

1. התובעת הגישה תביעה זו שלפניי ביום 9.11.15.

בקליפת האגוז יצוין, כי עסקינן בתביעה כספית שהגישה התובעת בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל רכישת דירה שלא היה לה היתר בנייה כדין. תביעתה הוגשה נגד חמישה נתבעים שונים, בהם עורך הדין אשר ייצג אותה בעסקת המכר, עורך הדין אשר ייצג את החברה הקבלנית בעסקת המכר, החברה הקבלנית עצמה, מנהל החברה הקבלנית ובעל מניותיה, והוועדה לתכנון ולבנייה בנהריה.

לטענת התובעת, כתוצאה ממעשיהם וממחדליהם של הנתבעים השונים נגרמו לה נזקים רבים, ממוניים ולא ממוניים. התובעת העמידה את תביעתה על סכום של 1,000,000 ₪.

2. הנתבע מס' 4, שהוא מנהל החברה הקבלנית ובעלי מניותיה, היה בהליכי פשיטת רגל, אשר החלו שנים בטרם הוגשה תביעה זו.

כנגד הנתבע מס' 4 ניתן עוד ביום 26.10.10 צו כינוס נכסים (תיק פש"ר 45988-10-10 בביהמ"ש המחוזי בחיפה), וביום 7.8.16 ניתן בעניינו צו הפטר.

כאמור, התביעה הוגשה ביום 9.11.15. כתב התביעה נמסר לנתבע מס' 4, במסירה אישית, ביום 19.5.16. בסמוך לאחר מכן, ביום 8.6.16, הודיע הנתבע מס' 4 לביהמ"ש, כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל וכי ההליכים נגדו מעוכבים.

התובעת הגישה תגובתה להודעה זו, וטענה, כי עסקינן בתביעת נזיקין, שאינה בבחינת חוב בר תביעה בפש"ר, על פי סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל, ועל כן, לדידה, ההליכים נגד הנתבע מס' 4 כלל אינם מעוכבים.

ביום 21.7.16 ניתנה החלטתי לפיה לכאורה מדובר בחוב בר תביעה, ועל כן ההליכים מעוכבים ולא ניתן להמשיך בהם. עוד צוין כי על התובעת לפנות לביהמ"ש הדן בפשיטת הרגל לקבלת היתר לניהול תביעה זו.

3. התובעת אכן פנתה לביהמ"ש המחוזי בחיפה ביום 22.9.16.

פנייה זו נעשתה לאחר שכבר ניתן נגד הנתבע מס' 4 צו הפטר. על כן נתן ביהמ"ש המחוזי החלטתו כהאי לישנא:

"החייב קיבל הפטר חלוט ביום 7.8.16. ככל שמדובר בחוב בר תביעה לא ניתן לתבעו. ככל שמדובר בחוב שאינו בר תביעה (נוצר לאחר צו הכינוס) ניתן לתבעו ללא קבלת רשות".

4. לטענת התובעת, אין מדובר בחוב בר תביעה, ועל כן אין מניעה מניהול הליך זה נגד הנתבע מס' 4.

לטענתה, לאור הוראת סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל, תביעה בנזיקין לדמי נזק בלתי קצובים אינה בבחינת חוב בר תביעה בפש"ר. על כן, עיכוב ההליכים שמנע (בזמנו) הגשת תביעה נגד הנתבע מס' 4 לא מנע את ניהולה של תובענה זו.

5. הנתבע מס' 4 טוען, לעומת זאת, כי התביעה דנן הוגשה נגדו לאחר שניתן צו כינוס נכסים בעניינו, ומבלי שניתן אישור מראש להגשת התביעה. התובעת לא פעלה על מנת למצות את ההליכים בהתאם לדיני פשיטת הרגל. נוסף על כך, בינתיים אף ניתן צו הפטר חלוט, כך שכעת מנועה התובעת מלהמשיך בהליך זה, ובימ"ש זה נעדר סמכות להכריע בו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אכן מדובר בחוב בר תביעה בפשיטת רגל.

סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו".

סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל קובע חריגים לכך:

"על אף האמור בסעיף 71 –

(1) תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל;

(2) אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה".

מהאמור עולה, כי כל חוב (קיים או עתידי, ודאי או מותנה) שנוצר לפני שניתן נגד החייב צו כינוס נכסים, הוא בבחינת חוב בר תביעה בפשיטת רגל. חריג לכך, הוא תביעה לדמי נזק בלתי קצובים שאינה נובעת מחוזה או מהבטחה, גם אם עילת התביעה נולדה לפני שניתן צו כינוס הנכסים.

החריג צריך לקיים, אפוא, את שתי התנאים הקבועים בסעיף 72(א) הנ"ל, קרי שמדובר בתביעה לדמי נזק בלתי קצובים וכן שהתביעה אינה נובעת מחוזה או מהבטחה.

7. בענייננו, אמנם מדובר בתביעה לדמי נזק בלתי קצובים; עם זאת, מדובר בתביעה הנובעת מחוזה המכר שנערך בין התובעת לבין החברה הקבלנית (הנתבעת מס' 3) שהייתה בבעלות הנתבע מס' 4 ובניהולו, כך שהתנאי השני לתחולת החריג אינו מתקיים.

התובעת מבססת טענותיה על עצם העובדה שמדובר בדמי נזק שאינם קצובים, אלא שבכך לא סגי, שהרי גם דמי נזק שאינם קצובים הם בבחינת חוב בר תביעה בפש"ר אם נוצרו לפני שניתן צו כינוס הנכסים, אלא אם כן מדובר בתביעה שאינה נובעת מחוזה או מהבטחה; כמו, למשל, תביעה בגין עוולה שאינה קשורה למערכת יחסים חוזית כל שהיא.

ראה לעניין זה ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית), 224:

"מערכת עובדתית אחת עשויה להצמיח עילות חלופיות, חוזיות או נזקיות מחד או מעין חוזיות ונזקיות מאידך. בשני המקרים נפסק שהנושה רשאי לתבוע את חובו על יסוד העילות שאינן נזקיות. חבות לתשלום סכום כסף בלתי קצוב המבוססת על עילה חוזית היא בת-תביעה בפשיטת רגל; לעניין זה נטיית הפסיקה היא להרחיב את תחום החובות בני התביעה. כך, למשל, נפסק שרשאי נושה שהונע על ידי החייב בתרמית להתקשר עמו בחוזה לתבוע בפשיטת רגל".

8. המסקנה היא, כי לאחר שניתן נגד הנתבע מס' 4 צו כינוס נכסים, עוד בשנת 2010 כאמור, לא ניתן היה לפתוח נגדו בהליך הנוכחי שעניינו חוב בר תביעה, אלא ברשות בית המשפט שדן בהליך פשיטת הרגל, ובהתאם להוראות סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כך:

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

רשות כזו לא ניתנה על ידי ביהמ"ש שדן בהליך פשיטת הרגל.

התובעת פנתה לביהמ"ש בבקשה למתן רשות כזו, אך פנייה זו נעשתה לאחר שכבר ניתן לנתבע מס' 4 צו הפטר חלוט. החלטת ביהמ"ש אשר ציינה כי אם מדובר בחוב בר תביעה הרי שלא ניתן לתבעו (ולהפך), ודאי אינה בבחינת רשות להגיש תביעה זו.

לאור החלטת ביהמ"ש שלפשיטת הרגל כמפורט לעיל, ולאור מסקנתי כי מדובר בחוב בר-תביעה, כמפורט לעיל, אין לי אלא לדחות את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע מס' 4.

יתר על כן, בנסיבות שנוצרו, לא ניתן להמשיך בהליך אשר נפתח נגד הנתבע מס' 4 ללא רשות כדין של ביהמ"ש בהליך פשיטת הרגל, ולאחר שאף ניתן בעניינו של הנתבע מס' 4 צו הפטר חלוט, ולפיכך – אני רואה לנכון להורות על מחיקת התביעה נגד נתבע זה.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תש"פ, 23 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.