בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

1. בקליפת האגוז יצוין, כי עסקינן בתביעה כספית שהגישה כב' דינה רוסוול (להלן: "התובעת"), בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל רכישת דירה שלא היה לה היתר בנייה כדין. תביעתה הוגשה נגד חמישה נתבעים שונים, בהם עורך הדין אשר ייצג אותה בעסקת המכר, עורך הדין אשר ייצג את החברה הקבלנית בעסקת המכר, החברה הקבלנית עצמה, מנהל החברה הקבלנית ובעל מניותיה, והוועדה לתכנון ולבנייה בנהריה.

לטענת התובעת, כתוצאה ממעשיהם וממחדליהם של הנתבעים השונים נגרמו לה נזקים רבים, ממוניים ולא ממוניים. התובעת העמידה את תביעתה על סכום של 1,000,000 ₪.

2. עוד יצוין, כי מדובר בהסכם מכר משנת 2008. הנתבעים אשר התגוננו מפני התביעה העלו טענת התיישנות, בשל כך שהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מעת שנולדה, לטענתם, עילת התביעה.

טענת ההתיישנות התקבלה בפסק דין שניתן בבימ"ש זה ביום 29.7.18. ערעור שהוגש על פסק הדין התקבל, תוך שביהמ"ש המחוזי קובע, כי יש להחזיר את התביעה לבימ"ש זה, אשר יכריע בשאלת ההתיישנות רק לאחר שמיעת הראיות.

3. אשר לנתבעת מס' 3, החברה הקבלנית והמבקשת בבקשה שלפניי, ניתן ביום 16.4.19 פסק דין בהעדר הגנה, אשר חייבה בתשלום סכום התביעה במלואו, וכן שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

4. לטענת המבקשת, כתב התביעה הומצא ונמסר לנתבע מס' 4, נפתלי בוהדנה, אשר כנגדו התנהלו באותה עת הליכי פשיטת רגל. לטענתה, לא הייתה לו סמכות לקבל בשם החברה את כתב התביעה, ועל כן מדובר בהמצאה שאינה כדין. כן נטען, כי היה על התובעת להמציא את כתב התביעה לידי המנהל המיוחד שמונה למבקשת.

5. לטענת התובעת, כתב התביעה הומצא כדין לידי הנתבע מס' 4, עבור הנתבעת מס' 3, קרי – המבקשת. המבקשת גילתה אדישות כלפי תביעה זו, עד אשר ניתן נגדה פסק דין, והנתבע מס' 4 לא פרט בהודעה מטעמו אם ניתנה לו רשות להמשיך לפעול בשם החברה לאור הליכי פש"ר שננקטו נגדו.

עוד טוענת התובעת, כי ההליכים נגד המבקשת לא עוכבו מעולם, ועל כן לא היה צורך במתן הודעה על חידוש הליכים.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין פסק הדין שניתן בהעדר הגנה להתבטל.

ראשית, יצוין, כי בניגוד לטענת התובעת, אכן ניתן ביום 26.5.16 פסק דין, אשר מחק את התביעה נגד הנתבעים מס' 3 ו-4, בשל חוסר מעש בעניינם. פסק דין זה בוטל, למעשה, ימים אחדים לאחר שניתן, ביום 29.5.16, על פי בקשת התובעת, אשר טענה כי היא פעלה למסירת כתב התביעה לנתבעים.

שנית, אכן עולה ספק בשאלה, אם הנתבע מס' 4, כמי שמצוי בהליכי פשיטת רגל (מאז ניתן בעניינו צו כינוס נכסים, ביום 26.10.10, ועד אשר ניתן לו צו הפטר ביום 7.8.16) רשאי היה להוסיף ולפעול כבעל עניין בתאגיד וכנציג מוסמך לקבלת כתבי בי-דין עבור התאגיד. אמנם, התובעת טענה כי הנתבע מס' 3 לא הציג אסמכתא לעניין השאלה אם הותר לו לפעול בשם התאגיד לאחר צו כינוס הנכסים בעניינו, אולם לנוכח לשון סעיף 42א לפקודת פשיטת הרגל, שאליו מפנה התובעת בתגובתה, הכלל הוא העדר רשות של מי שהוכרז כפושט רגל להוסיף ולשמש כבעל עניין בתאגיד, והחריג הוא מתן רשות לעשות כן על ידי ביהמ"ש בהליך פשיטת הרגל. בעניינו, הנתבע מס' 4 הוכרז כפושט רגל עוד בשנת 2011, ולא הוצגה בפניי הרשאה שניתנה לו להוסיף ולפעול כבעל עניין בחברה הנתבעת מס' 3. מכאן, הספק הממשי אם אכן ההמצאה למבקשת במסירה אישית אמצעות הנתבע מס' 4 (ביום 19.5.16) הינה בבחינת מסירה כדין לתאגיד.

ושלישית, בתיק זה עתיד להיערך בירור עובדתי מקיף בעניין הנתבעים האחרים. על כן, ראוי כי גם למבקשת יינתן יומה כך שתוכל להתגונן מפני התביעה לגופה, כאשר ממילא עתידה התובעת להציג ראיותיה ביחס לתביעה כולה.

7. לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטולו של פסק הדין שניתן נגד הנתבעת מס' 3 בהעדר הגנה.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

הנתבעת מס' 3 תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תש"פ, 23 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.