1. לפניי בקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר אלכס קליין מומחה בימ"ש בתחום הפסיכיאטרי או לחלופין למינוי מומחה נוסף או לחלופין בדיקה חוזרת.

2. המבקשת הינה התובעת ילידת 1988, אשר נפגעה בתאונת דרכים בינואר 2015. התובעת נבדקה ע"י ד"ר קליין ביום 15.8.16, וחוות הדעת ניתנה ביום 27.8.16.

3. לטענת ב"כ המבקשת, מחקירת המומחה עולה כי הוא כתב את חוות דעתו מבלי שקיבל את מכתב ב"כ התובעת מיום 18.4.16, ולפיכך סיכום האשפוז מבי"ח רעות שם שהתה התובעת בתקופת שיקום ובין היתר קיבלה טיפול פסיכולוגי, לא נמסר למומחה טרם כתיבת חוות דעתו. כך טוענת ב"כ המבקשת כי חוות דעת המומחה מבוססת על הנחות שגויות, אחת מהן כי הטיפול הפסיכולוגי ברעות הוא טיפול שניתן לה במסגרת האשפוז מבלי שנתבקש על ידה. טוענת המבקשת, כי טיפול נפשי זה לא ניתן לכל מאושפז במסגרת השיקום אלא לאור צרכיה. כמו כן, המומחה הניח כי התובעת השתקמה מבחינה נפשית לאור העובדה כי היא עומדת להינשא לארוסה החדש, וזאת מבלי שנתן דעתו על כך כי היום התגרשה התובעת מבעלה. ארוס.

4. עוד טוענת ב"כ המבקשת, כי ההנחה אותה הניח המומחה כי התובעת השתקמה ללא שנותרה בה נכות נפשית אך ורק מן הטעם שפנתה לטיפול רפואי כשנה וחצי לאחר התאונה, היא הנחה שגויה. גם לדעתו של המומחה אי קבלת טיפול איננה מלמדת שלא נותרה נכות צמיתה. לטענת ב"כ המבקשת מדובר בחוות דעת שטחית המבוססת על הנחות שגויות, מבלי שהמומחה טרח לעיין בכל התיעוד הרפואי של התובעת. לפיכך, היא עותרת לפסול את חוות דעתו ולהורות על מינוי מומחה אחר או מומחה נוסף.

5. לחלופין, טוענת המבקשת כי מאחר ובינתיים התגרשה מבעלה אליו נישאה לאחר התאונה, אין ספק כי מדובר במידע חדש אשר יש בו להצדיק בדיקה חוזרת אצל המומחה בתחום הנפשי.

6. הנתבעת מתנגדת לבקשה על כל חלופותיה, וטוענת כי בקשה זו לא באה אלא לאחר שלא היתה שביעת רצון ממסקנות המומחה ומחקירתו לאחר שלא חזר בו ועמד על כך כי לדעתו לא נותרה לתובעת נכות צמיתה אלא זמנית בלבד.

7. עיינתי בבקשתה של התובעת, עיינתי שנית בחוות הדעת ובחקירת המומחה ולא מצאתי מקום לקבל את הבקשה על כל חלופותיה כפי שיובהר להלן.

8. ראשית, תמוהה בעיניי דרך התנהלותה של המבקשת שעה שבחרה שלא לשלוח שאלות הבהרה או להמציא תיעוד רפואי נוסף מיד לאחר קבלת חוות הדעת ולהמתין עד שלב הראיות לצורך חקירת המומחה. היה מצופה מהמבקשת לשלוח למומחה את התיעוד החסר מיד על פי בקשת המומחה או לחלופין מיד כשנודע לה על אי המצאת מלוא התיעוד למומחה.

9. בעניינו, ציין המומחה בעמ' 2 לחוות דעתו כי בתחילה הוא קיבל תיעוד רפואי רק מב"כ הנתבעת. הנתבעת מסרה לו את תיקה הרפואי של התובעת בקופ"ח ומסמכים רפואיים נוספים, אולם לא נמסר תיעוד מביה"ח בקשר עם התאונה נשוא התביעה. לאחר פנייה נוספת של המומחה לבאי כח הצדדים לקבלת תיעוד רפואי מלא, קיבל את סיכומי פגישות של שני ביקורים של התובעת אצל ד"ר דניאל בר-אילן פסיכיאטר מתאריך 24.4.16 ו-16.5.16, אשר שניהם כאמור התבצעו לאחר בדיקת התובעת אצל מומחה ביהמ"ש ביום 23.3.16.

10. המבקשת כאמור, משקיבלה לידיה את חוות הדעת של המומחה ביום 20.8.16, לא פנתה אל המומחה להסב את תשומת ליבו כי סיכום אשפוזה מבי"ח רעות לא מצוי בתיעוד שהונח לפניו, אלא המתינה כאמור עד חקירת המומחה שנעשתה ב- 29.5.18.

11. המומחה הודה בחקירתו כי אכן סיכום האשפוז מביה"ח לא היה בפניו, אך ידע על הטיפולים מדברי הנבדקת. כך אף הוסיף ואמר כי לגבי הטיפולים הפסיכולוגיים שניתנו בבי"ח רעות למד מהחלטת ביהמ"ש (עמ' 5 ש' 31 לפרו' הדיון) . מעיון בהחלטתי מיום 23.3.16, עולה כי אכן פירטתי את הטיפולים הפסיכולוגיים שעברה התובעת במרכז הרפואי רעות, ואף הובאו ציטוטים מהתיעוד הרפואי. כך שעובדות אלה של קבלת הטיפול הפסיכולוגי מבי"ח רעות, לא נעלמו מעיני המומחה בעת כתיבת חוות הדעת.

12. בחוות הדעת מציין המומחה כהנחת עבודה, כי המבקשת פנתה לטיפול נפשי רק בחלוף כשנה וחצי כמעט מאז התאונה. לטענת ב"כ המבקשת, נתון זה איננו נכון לאור העובדה כי המבקשת כאמור לעיל קיבלה טיפול פסיכולוגי בבי"ח רעות. המומחה נשאל על כך, והשיב כדלקמן:

"ש. אז אני מציגה בפניך את המסמכים מהשירות הסוציאלי אני מפנה לנספח 27 לתיק המוצגים, והמסמך של הפסיכולוגית נספח 38 לתיק המוצגים. כשאתה קורא אותם, האם יש משהו שאתה משנה בחוות דעתך?

ת. ממש לא, התובעת לא פנתה לטיפול כפי שהומלץ לה במסמכים האלה. כתוב במסמך שיש לה כוחות נפשיים, גם כתוב שהומלץ לה לפנות לטיפול פסיכולוגי והיא לא פנתה. במסמך כתוב שהיה מתח רב למרות הכוחות הנפשיים, בבדיקה לא ניכר שום מתח.

ש. אנו מתכוונים לבדיקה הקלינית אצלך?

ת. כן."

13. מדברי המומחה, עולה כי המסמכים מבי"ח רעות אין בהם כדי להעלות או להוריד מאומה לעניין מסקנתו, שכן המומחה התכוון בחוות דעתו כי המבקשת לא פנתה מיוזמתה לקבל טיפול רפואי לפני פנייתה לד"ר בר-אילן, וגם אז בדיקותיה היו לאחר הבדיקה במרפאתו.

14. הלכה היא, כי ביהמ"ש לא בנקל יפסול חוות דעת של מומחה מטעמו של ביהמ"ש. על ביהמ"ש לבדוק האם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין שיש בו כדי לגרום לעיוות דין, בייחוד בשלב שלאחר הגשת חוות הדעת וחקירת המומחה, כיון שאז מתחזק החשש שתוצאת חוות הדעת היא שהניעה את בקשת הפסילה. (ראה גם בספרו של כב' השופט א. ריבלין תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 690 (מהדורה רביעית – תשע"ט).

15. זאת ועוד, מומחה מטעם בית המשפט משמש זרוע ארוכה של בית המשפט בתחום מומחיותו. בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של מומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין, כגון: פגם בשיקול דעתו המקצועי של המומחה, פגם העשוי להעיד על חוסר תום לב, משוא פנים או דעה קדומה. על בית המשפט לצאת מתוך הנחה, כי המומחה הרפואי שמונה, עשה מלאכתו נאמנה, ללא משוא פנים וביושר, על פי מיטב כישוריו, ניסיונו ושיקול דעתו. (רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סאלח, פ"ד נה (3) 97, 100). לא אחת נפסק כי משמונה המומחה, חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה (רע"א 7232/06 תקוה ובת-שבע לויה נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו], 11.1.07). מומחה מטעם בית המשפט מוחזק כמי שפועל בהגינות ובתום לב, אלא אם מתברר אחרת, ולא כל שגגה היוצאת מתחת ידו צריכה להביא לפסילתו. (רע"א 6116/97 אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], 28.11.97). ר' עוד כב' השופט אור ברע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (4) 673, 678: "פסילתו של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד, שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום לב". וכן רע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], 23.05.99. "פסילה של מומחה מטעם בית המשפט היא צעד חריג שאינו נעשה כדבר שבשיגרה". וכן ת"א (חיפה) 1465/00 אפרת עמר נ' איילון חברה לביטוח, [פורסם בנבו], 24.11.02, כב' השופט עמית: "על בית המשפט לנהוג באיפוק מירבי בבואו לפסול חוות דעת מומחה ולשקול כל מקרה לגופו ולנסיבותיו".

16. ומהכלל אל הפרט, במקרה זה, אמנם לא היה בפני מומחה ביהמ"ש סיכום אשפוז של התובעת מביה"ח, ואולם המומחה למד על הפגיעה ועל אופן הטיפול בביה"ח ובמרכז השיקום הן מדברי המבקשת בעת השיחה בבדיקה והן מציטוטים שהובאו בהחלטת ביהמ"ש במסגרת החלטת המינוי. במעמד חקירת המומחה, הונחו בפני המומחה המסמכים החסרים, הוא עיין בהם ועמד על דעתו באופן משכנע כי אין הם משנים את מסקנתו, בייחוד לאור העובדה, כפי שציין בחוות דעתו, שהתובעת לא יזמה טיפול נפשי עם שחרורה ממרכז השיקום, אלא בסמוך לבדיקתה אצל מומחה ביהמ"ש, גם טיפול זה שיזמה היה קצר ביותר, מפגשים בודדים והתובעת מסרה למומחה כי איננה מתמידה בטיפול התרופתי על אף שהיא יודעת כי אי התמדה בתרופה איננה אפקטיבית.

17. מעובדות אלו ולאחר שהמומחה התרשם מהתובעת בעת בדיקתה, ולאור העובדה כי התובעת המשיכה בחייה כסדרם, חזרה לאותו מקום עבודה ולאותו תפקיד, הכירה ארוס חדש והתעתדה להתחתן עמו, כל אלה הביאו את המומחה למסקנה כי לתובעת נכות זמנית בלבד של כשנה מאז התאונה, ולאחר מכן לא נותרה נכות צמיתה.

18. לא מצאתי כל דופי או כל פגם היורד לשורשו של העניין והעלול לגרום לעיוות דין במקרה זה, לפיכך אינני מוצאת מקום לפסול את חוות דעתו של ד"ר קליין או למנות מומחה נוסף בתחום הנפשי.

19. אף אינני סבורה כי יש לקבל את בקשתה החלופית של המבקשת לבדיקה חוזרת נוכח העובדה כי התגרשה מבעלה לאחר שנישאה לו. המומחה נשאל על כך בחקירה נגדית, הוא השיב כי המבקשת אכן סיפרה לו במהלך בדיקתה כי היא עתידה להתחתן עם ארוסה החדש וכי היא חוששת שהוא יברח בגלל שהיא עצבנית, ואולם עצם העובדה כי הזוג התגרש אין בו ללמד מאומה. המומחה הדגיש כי הוא לא יודע את הפרטים מדוע התחתנו ומדוע התגרשו, וכי עלולות להיות "מיליון סיבות" לגירושין (ראה עדותו של המומחה בעמ' 8 לפרו' ש' 4 ואילך).

20. טוענת הנתבעת כי עצם עובדת הגירושין אין בה ללמד מאומה שעה שהסטטיסטיקה בישראל עומדת על כרבע מהזוגות הנשואים העוברים גירושין, אין מדובר בהחמרת מצב נפשי ואין בעובדה זו להוות בסיס משפטי לבדיקה חוזרת. אין לי אלא לקבל את טענת הנתבעת שנכונה שבעתיים לאור העובדה כי המבקשת לא צרפה תצהיר התומך בבקשה והמפרט את העובדות היכולות להוות תשתית ראייתית להחמרת מצב נפשי עקב הגירושין.

21. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ח, 11 יולי 2018, בהעדר הצדדים.