1. לפניי עתירת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים שליד המוסד לביטוח לאומי מיום 4.8.15 אשר קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע (להלן: "המשיב") נכות רפואית בשיעור של 20% בגין הגבלה בתנועות כף יד ימין לפי סעיף 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (ׁלהלן: "תקנות המל"ל"), וככל שתתקבל הבקשה, למינוי מומחה רפואי אשר יקבע את נכותו של המשיב בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
2. עניינינו בתביעה על פי חוק הפלת"ד אשר הגיש המשיב, יליד 1985, לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 24.3.11 (להלן: "התאונה").
3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה ביום 15.6.12 כי למשיב לא נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה. הועדה רפואית לעררים קבעה ביום 4.8.15 כי למשיב נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין הגבלה בתנועות כף יד ימין לפי סעיף 35(1)(ג) לתוספת לתקנות המל"ל.
4. המבקשת טענה כי הוועדות הרפואיות של המל"ל לא בדקו את עברו הרפואי של המשיב או לחילופין, לא הוצג לפניהן תיעוד רפואי בעניין השבר הישן ממנו סבל המשיב בכף יד ימין. הנחת היסוד של הוועדות הרפואיות של המל"ל הייתה כי אין בתיקו הרפואי של המשיב תיעוד על בעיות או פגיעות קודמות בכף יד ימין ובהתאם, ההגבלה הקלה שנמצאה בתנועות שורש כף היד יוחסה לתאונה. לעמדת המבקש, כפי שעולה באופן ברור מהחומר הרפואי, המשיב הטעה את הרופאים אשר בדקו אותו ביום התאונה בקשר לשבר הישן, ולא הציג מידע אודות עברו הרפואי בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל. אילו עמד לפני הוועדות הרפואיות של המל"ל התיעוד הרפואי המלא הנוגע לעברו של המשיב, הן היו מגיעות למסקנה אחרת בשאלת הקשר הסיבתי בין ההגבלה בכף יד ימין לבין התאונה. המבקשת טענה כי הפער הניכר בקביעות הוועדות הרפואיות מצדיק התרת הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.
5. המשיב התנגד לבקשה והפנה בנימוקי תגובתו לפסיקה הנהוגה אשר לפיה יש לצמצם מתן היתר להבאת ראיות לסתור שכן הוראות סעיף 6ב נועד לקצר ההליך שבפני בית המשפט ולהימנע מהקושי האובייקטיבי להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות או סותרות. לטענת המשיב, יישום ההלכה על המקרה שבנדון, מביא אותנו למסקנה כי לא מתקיים התנאי של טעמים משפטיים למתן ההיתר המבוקש. באשר לטעמים עובדתיים, לא הוצגו טעמים כבדי משקל המלמדים על שינוי במצבו של התובע וחזקה על הועדות הרפואיות של המל"ל שעיינו בכל העבר הרפואי של התובע אם בכלל.
6. המשיב טען כי הועדה הרפואית לעררים התכנסה בשתי ישיבות, הראשונה ביום 27.1.17 אז מצאה כי קיימת הגבלה בינונית בתנועות שורש כף יד ימין וביקשה צילום עדכני על מנת לברר את שאלת מקור ההגבלה (דהיינו האם מקור ההגבלה הינו במצב קודם או שמא הינו הטראומה/התאונה שבנדון). לאחר קבלת הצילום, התכנסה הוועדה בישיבת שנייה ביום 4.8.15, ולאחר עיון בצילום מיום 12.4.15 קבעה כי נותרה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 20% בהתאם לתוצאות בדיקת ה- CT ובהשוואה לצילום קודם מיום 21.4.11.
7. עוד הוסיף המשיב כי המבקשת מציגה ביקור בודד מיום 3.5.05 המצביע על "חשד לשבר", ואחריו לא היו פניות נוספות למשך הרבה שנים. בנוסף, הצילום שבוצע אז בבית החולים לא הצביע על שינויים ניווניים ובמידה והיה המשיב נבדק על ידי וועדה רפואית לגבי התאונה משנת 2005, הוועדה הייתה קובעת כי לא נורתה לו נכות. דווקא הצילום שבוצע בבית חולים רמב"ם מיום 26.3.17 בסמוך לתאונה הצביע על "שבר מרוסק תוך מפרקי עם תזוזה" שאין מחלוקת שהינו ממצא הקשור לתאונה.
8. בדיון אשר התקיים לפניי ביום 20.2.18 ניתנה לתובע האפשרות להציג לעיון בית המשפט מסמכים המלמדים על כך כי מצבו הקודם של התובע משנת 2005 עמד לעיון המוסד לביטוח לאומי עת קבע את שיעור הנכות של התובע וזאת לאחר שיערוך בירור מתאים עם המוסד לביטוח לאומי.
9. ביום 6.3.18 הגיש המשיב לתיק בית המשפט בקשה למתן צו למוסד לביטוח לאומי למתן תשובה לשאלה האם במסגרת הליך הועדות הרפואיות לרבות הועדה מיום 15.6.12 והועדה מיום 4.8.15 הונחו בפני הועדות התיקים הרפואיים של המשיב כולל אלו עובר לתאונה מיום 24.3.11.
10. בהסכמת המבקשת, ניתן ביום 30.4.18 צו כמבוקש, ונקבע מועד בו על המשיב להגיש העתק מתשובת המל"ל לתיק בית המשפט.
11. המשיב לא הגיש את תשובת המל"ל במועד שנקבע. לאור הודעת המשיב מיום 11.7.18 לפיה טרם קיבל תשובה מהמל"ל, ניתנה למשיב ארכה נוספת למצות את ההליכים בפני המל"ל תוך שהובהר לו כי ככל שלא תקבל תשובה ואל תוגש בקשה מתאימה בעניין – תינתן החלטה על סמך הממצאים הקיימים בתיק.
12. על אף האמור וחרף הארכות שניתנו למשיב, עד למועד כתיבת שורות אלה, טרם הוגשה לתיק בית המשפט העתק מתשובת המל"ל לעניין המסמכים אשר עמדו לפני הוועדות הרפואיות בעניינו של המשיב ו/או כל בקשה אחרת בעניין.

דיון והכרעה

1. סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובע כלהלן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

1. ההלכה מנחה את בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור את הקביעה על פי דין רק בנסיבות מיוחדות, במקרים חריגים ותוך שבית המשפט בוחן כל מקרה ומקרה בזהירות (ראו: בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ  פד"י ל"ט (4) 505 (להלן: "פס"ד אבו עליון"), רע"א 3570/01  אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קאסם סואעד תק-על 2001(3), 1011).
2. הטעמים להבאת ראיות לסתור פורטו בפסק דין אבו עליון הנ"ל, שם קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

".. הכלל הוא שהקביעה הקודמת מחייבת, אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת.

מן הראוי שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון על פי נסיבותיו ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקוים כלליים ניתן לדעתי להצביע על שני סוגי טעמים

(א) טעמים משפטיים כגון, אם נראה לבית המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון, תרמית, (קל וחומר - מדעיקרא כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי).

(ב) טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ כמובן לפתחו של הטוען לקיומן. "

1. בענייננו, המבקשת עתרה לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל וטענה כי הן התעלמו מעברו הרפואי של המשיב או לחילופין, לא הוצג לפניהן מלוא התיעוד הרפואי שלו. על מנת להכריע בטענות אלה נבחן בקצרה את החלטות הועדות השונות שנדרשו לעניינו של המשיב.
2. ההליכים בעניינו של המשיב לפני המל"ח היו כדלקמן:
3. המשיב נבדק לראשונה על ידי וועדה רפואית מיום 28.3.12. לפני הוועדה עמדו המסמכים הבאים: מיון בית החולים רמב"ם מיום 26.3.11; סיכום אשפוז בבי"ח איטלקי בנצרת מיום 26.3.11; דו"ח מיון בי"ח איטלקי בנצרת מיום 24.3.11; מיון מיום 21.4.11; ותשובת MRI מיום 20.4.11. בממצאי הבדיקה צוין: "בבדיקה- כף יד ימין בליטה של בסיסי המסרקים 3+4, צירים תקינים. טווחי תנועה של שורש כף יד הגבלה קלה בכיפוף כפי ובהטיה רדיאלית שאר הטווחים מלאים וזהים לצד הנגדי. מסוגל לבצע אחיזה, תפיסה וקמיצה בצורה תקינה". בסעיף האבחנות נרשם שבר פריקה של שורש כף יד ימין. בסיכום ממצאי הוועדה נרשם כי לדעת הפוסק מצבו הסופי של המשיב והדיון יסוכם לאחר קבלת צילומים (עדכני ומיום האירוע) לכף היד ומעקב מרפאת כף יד.
4. בדו"ח ועדה רפואית מיום 15.6.12 נרשם כי עמדו בפניה אותם מסמכים שהוצגו בבדיקת המשיב מיום 28.3.12 ובנוסף מסמך מעקב אורתופדי מאת ד"ר נעים. בהתייחסות לממצאי בדיקות וצילומים נרשם: "צילום מתארך 5/5/12: שורש כף יד X4 חשד למצב לאחר שבר של סקאפויד 1/3 אמצעי דיסטלי..". בסעיף האבחנות נרשם: "מצב לאחר שבר פריקה של שורש כף יד ימין". בסיכום ומסקנות נרשם כי למשיב לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.
5. המשיב הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 15.6.12. בבדיקת המשיב ביום 27.1.15 על ידי הוועדה הרפואית לעררים, עמדו בפני הוועדה מסמך מיון מבית החולים המשפחה הקדושה מיום 26.3.11; פענוח בדיקת CT שורש כף יד מיום 24.4.11; ומסמך מיון מבית החולים רמב"ם מיום 26.3.11. בסיכום ומסקנות נרשם: "קיימת הגבלה בינונית בתנועות שורש כף יד ימין... מבוקש צילום עדכני ע"מ להוכיח כי המקור להגבלה הוא טראומה. צלום כף יד ימין. בקבלת המבוקש יוכרע בהעדר הנפגע".
6. בבדיקת המשיב ביום 4.8.15 על ידי הוועדה הרפואית לעררים עמדו בפניה פרוטוקול ועדה קודם מיום 27.11.15; וצילום CT שורש כף יד ימים מיום 12.4.15. בהתייחסות לממצאי בדיקות וצילומים נרשם: "CT כף יד ימין מ 12/4/15 מראה שבר בסקפואיד ברדיוס דיסטאלי בהשוואה לקודם מיום 21/4/11 השבר מאוחה במרביתו עם שינוים נוונים סביבו". בסיכום ומסקנות קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי "אכן יש סימנים רנטגניים המצביעים על הפגיעה הטראומאטית באזור קרפלי שיכולה להיות מקור למגבלה שנמצאת.... הנכות בשיעור 20% ע"פ 35(1)(ג) מיום 1.8.11".
7. המבקשת טענה כי במהלך שנת 2005 סבל המשיב מפגיעה ביד ימין והציגה לפניי מכתב שחרור מחדר מיון מיום 3.5.05 לפיו המשיב סבל מחבלה בגב כף יד ימין. על פי ההפניה של קופת חולים מכבי לבית החולים צויין כי "יש נפיחות יד. הגבלה קשה בתנועות. חשד לשבר במטאקארפוס". המשיב טופל בבית החולים בעקבות ההפניה ושוחרר עם סד גבס.
8. בנוסף במכתב שחרור מיום 26.3.11 נרשם לעניין צילום שורש כף יד ימין כי "רואים שבר תוך מפרקי עם תזוזה, אזור רדיוס דיסטאלי, ועוד שבר אזור סקפויד, חדש שהשבר בסקפויד ישן, אבל החולה שולל שבר ישן בסקפויד יד ימין" (ראו נספח ג' לבקשת המבקשת).
9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי טיעוניהם במעמד הדיון והבאנו לעיל את עיקר החלטות הוועדות הרפואיות של המל"ל, אני מקבלת את הבקשה . אנמק בקצרה.
10. המשיב נפגע בשנת 2005 ביד ימין במקום זהה למקום שבו הוא נפגע בתאונה מושא כתב התביעה, ובמועד הנ"ל סבל מהגבלה בתנועות היד, כאבים ושבר אך עיון במסמכי המל"ל מלמדים כי אין כל הפניה לאירוע משנת 2005. המסמכים שלפניי מלמדים כי לא הוצגו לפני הוועדות הרפואית של המל"ל את כל המסמכים והתיעוד הרפואי של המשיב, ובכלל זה עולה כי הובאו לפני הוועדה מסמכים בעניין עברו הרפואי ו/או הפגיעה הקודמת של המשיב משנת 2005.
11. אציין כי ניתנו למשיב מספר ארכות על מנת להגיש מסמכים התומכים בטענתו כי תיקו הרפואי המלא של התובע הובא לפני המל"ל , אך מסמכים כאמור לא הוגשו.
12. עולה כי המקרה דנן נופל תחת המקרים החריגים המצוינים בפסיקה והמצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל שכן אין אינדיקציה כי התובע הצהיר לפני המל"ל על פגיעה קודמת באותו מקום בגוף ועל פי התיעוד שלפניי , כאמור, לא עמדו לפני המל"ל מסמכים המלמדים על מהות הפגיעה משנת 2005 . קביעותיהן של הוועדות הרפואיות של המל"ל הסתמכו על תיעוד רפואי חסר של המשיב, וכי במידה והיו מוגשים בפניהן מלוא המסמכים הרפואיים בעניינו של המשיב, ייתכן וקביעותיהן היו משתנות בצורה מהותית, לרבות בעניין התייחסותן לקשר הסיבתי בין הממצאים בכף היד לתאונה או לכל הפחות לייחס חלק מהנכות שנקבעה לעברו הרפואי של המשיב.
13. אשר על כן, ולאור המובא לעיל, הגעתי למסקנה כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל.
14. סוף דבר – הבקשה מתקבלת.
15. בנסיבות אלה, ובהתחשב ברוח הדברים שעלו במסגרת הדיון מיום 20.2.18 – תינתן החלטה נפרדת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתו בין האירוע לבין התאונה ושיעור הנכות של המשיב.
16. החלטה למינוי מומחה מטעם בית המשפט תינתן בנפרד ותשלח לצדדים.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ט, 21 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.