לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לגרסתו, כתוצאה מתאונת דרכים.

פתח דבר:

1. התובע, יליד 18.02.1985, טען בתביעתו המקורית כי במועדים הרלוונטיים, הועסק על ידי חברת חמודה חמודה בע"מ (להלן: "המעסיקה") העוסקת בייבוא וייצוא דברי מזון, וכן הייתה בעלת המשאית שמספרה 4989356, בה נפגע. הנתבעת מס' 2 ביטחה אותה עת את המשאית בביטוח חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970. (להלן: "המבטחת" או "הנתבעת").
2. כבר אומר כי המבטחת כפרה לפניי בכיסוי הביטוחי, בעצם האירוע וכן בחבות.
3. לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 24.03.2011 עת הגיע התובע עם המשאית למכולת "סעדי" המצויה ברח' יצחק רבין 55 בקרית טבעון, הוא פתח את דלת המשאית במטרה לרדת, החליק ונפל. כתוצאה מהנפילה נגרמו לתובע נזקי גוף (להלן: "התאונה"). את תביעתו הגיש בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ולחילופין, וככל שיקבע כי התאונה אינה "תאונת דרכים" על פי הגדרתה בחוק הפלת"ד, הגישה גם בעילה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] כלפי המעסיקה.
4. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה ביום 15.6.12 כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה. הועדה רפואית לעררים קבעה ביום 4.8.15 כי למשיב נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% בגין הגבלה בתנועות כף יד ימין לפי סעיף 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").
5. אציין כי על אף קביעות המוסד לביטוח לאומי בעניין שיעור הנכות, פנתה המבטחת, לצד טענותיה במישור האחריות, גם בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת וועדות המל"ל. ביום 21.01.2019 נעתרתי לבקשה ומיניתי את ד"ר מיכה רינות כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה").
6. המומחה בדק את התובע ביום 07.05.2019, ומצא בין היתר כי בעקבות התאונה לתובע שבר מרוסק עם תזוזה של הרדיוס המרוחק, וכן שבר ללא תזוזה בעצם הסקפואיד בשורש כף ידו הימנית הדומיננטית. המומחה קבע כי בעקבות התאונה, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי. המומחה קבע תקופת אי כושר זמנית מלאה למן יום התאונה למשך 4 חודשים, וכן 30% נכות זמנית ל-4 חודשים נוספים שלאחר מכן.
7. המבטחת בהגנתה הכחישה אחריותה לאירוע, וטענה בין היתר כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים", לפי חוק הפלת"ד. כן נטען כי מאחר והתובע היה פסול לנהיגה במועד התאונה, לא היה כיסוי ביטוחי. תעודת עובד ציבור הוגשה לתיק בית-המשפט ביום 22.09.2016. התובע אינו חולק על כך לא היה לו רישיון נהיגה למשאית, וכי רישיונו נשלל משנת 2009.
8. בעקבות הודעה זו של המבטחת, הודיע התובע ביום 26.09.2016, כי לא הוא נהג במשאית במועד התאונה, אלא היה נוסע. התובע מסר כי פרטי הנהג באותה עת לא היו ידועים לו וביקש לצרפו לתביעה. בית-המשפט איפשר לתובע בנסיבות אלו לפנות בבקשה לתיקון תביעתו לשם צירוף הנהג.
9. ביום 05.01.2017 הגיש התובע הודעה לפיה הנהג במשאית במועד התאונה היה מר עבד חמודה, ת.ז 06640001 (להלן: "הנהג") וצירף תצהיר מטעמו. באותו מועד ולבקשת התובע, הוריתי על מחיקת התביעה נגד המעסיקה, חמודה חמודה בע"מ, משעלה מתוכן הבקשה כי היא מוסכמת גם על הצד שכנגד.
10. אציין כי בין לבין המבטחת עמדה על התנגדותה לתיקון התביעה. לטענתה קיים קושי בהקשר זה בגרסתו של התובע, בין היתר משום העובדה שבכלל המסמכים לא צוינה זהותו של הנהג ולא צוינו נוסעים נוספים, וכי ההודעה על זהות הנהג באה רק בעקבות הגילוי בדבר היותו של התובע פסול לנהיגה. עוד טענה המבטחת בין היתר, כי קיים טעם נפגם בכך שהתובע לא צירף את הנהג מלכתחילה.
11. התובע הפנה לטפסים שהגיש למוסד לביטוח לאומי, מהם עולה לטענתו כי הוא לא טען שהיה הנהג, אלא מפרק סחורה, וכי הוא פנה לחברת "קרנית" משום שלנהג לא היה רישיון בתוקף, ואף מסר לה את פרטיו לבקשתה. משכך טען, כי אין בסיס לטענת המבטחת שהעלה את פרטי הנהג לראשונה, לאחר ישיבת קדם המשפט.
12. ביום 26.04.2017 התקיימה ישיבה קדם משפט נוספת, בעקבותיה נקבע דיון לחקירת התובע ביום 16.05.2017. בתום חקירת התובע, הסכימה המבטחת לצירוף הנהג כנתבע נוסף תוך שמירה על טענותיה בעניין הנסיבות, זהות הנהג והכיסוי הביטוחי. כתב תביעה מתוקן הכולל את פרטי הנהג הוגש ביום 10.07.2017 (להלן: "כתב התביעה" או "כתב התביעה המתוקן"). בהגנתה, חזרה המבטחת על טיעוניה במישור החבות והכחישה בין היתר טענת התובע כי הנתבע מס' 1, מר עבד חמודה, כן היה הנהג במשאית.
13. נוכח צירוף הנהג כנתבע לתביעה, ומחיקת המעסיקה, חברת חמודה חמודה בע"מ, מי שהייתה הנתבעת מס' 1, התביעה המשיכה להתנהל לפניי אך ורק על פי העילה לפי חוק הפלת"ד, מכוחה עותר התובע לפיצויים כנגד הנהג, מר עבר חמודה והמבטחת.

הראיות שהוגשו לתיק ביהמ"ש:

1. מטעם התובע הוגש תצהירו שלו עצמו, בצירוף נספחים (הוגש תצהיר ביום 18.12.2018 וביום 10.08.2020 הוגש תצהיר עדכני). ביום 10.08.2020 הגיש התובע תצהיר מטעם מעסיקו – מר מוסא מסארוה (להלן: "מוסא").
2. ביום 10.12.2020 הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית ביום 10.12.2020.
3. ביום 14.12.2020 נשמעו לפניי הראיות.
4. ביום 05.02.2021 ובטרם הגיש התובע את סיכומיו ביקש לצרף ראיות נוספות; תצהיר תמיכה בבקשה הוגש ביום 18.04.2021. בהחלטתי המנומקת מיום 23.06.2021 נעתרתי לבקשה.
5. בהסכמת התובע, ובהעדר תגובה מטעם הנתבעים, ובהעדר כל בקשה מטעמם לחקור עדים נוספים בעקבות החלטת בית המשפט מיום 23.6.21, הוריתי כי הסיכומים יוגשו על סמך החומר הקיים בתיק.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ושמעתי את עדות התובע, והעדים מטעמו, והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית, ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו לפניי, באתי לכלל מסקנה, כי אין לתת כל אמון בגרסת התביעה ודינה להידחות.
2. התביעה שלפניי מעוררת קשיים מהותיים אשר לא מאפשרים לבסס מסד עובדתי סביר העומד במבחני ההיגיון והשכל הישר שיש בו כדי להקים חבות בהתאם לחוק הפלת"ד.
3. בית-המשפט הלך כברת דרך עם התובע במסגרת הליך זה, בכדי לא לחסום את דרכו ולאפשר לו להביא ראיותיו. בתחילת ההליכים נעתר בית-המשפט לבקשת התובע לתיקון התביעה, על דרך הוספת מי שלטענת התובע נהג במשאית בה נפגע, חרף התנגדותה הנחרצת של הנתבעת; במסגרת אותה החלטה מיום 16.05.2017 הותר לתובע לתקן את תביעתו, גם על דרך הוספת הנתבע הנוסף וגם על דרך שינוי הגרסה העובדתית – מהמסקנה העולה מבין השיטין מכתב התביעה המקורי כי התובע נפגע כנהג לגרסה משופרת, לפיה נפגע התובע כנוסע. מיותר לציין כי כל עמימות בהקשר זה, פועלת לחובתו של הנתבע. הפעם הנוספת שבית-המשפט הלך לקראת התובע, הייתה בתום שמיעת העדויות, שלב טרם הגשת הסיכומים, כאשר בית-המשפט בהחלטתו מיום 23.06.2021 התיר לתובע להגיש ראיות נוספות בכדי ליישב את הסתירות שעלו במהלך שמיעת העדים.
4. לאחר שבחנתי את הראיות כמכלול, לרבות אלו שהוגשו שלא במועדן, ולאחר שהתרשמתי מן התובע ועדיו באופן בלתי אמצעי, לא שוכנעתי כי עלה בידו להניח דעתו של בית-המשפט כי גרסתו הינה אמת. בהקשר זה אומר כי עיינתי בסיכומי התובע, וגם בהם לא מצאתי כל הנמקה או הסבר המניח את הדעת ואשר יש בו כדי ליישב את הסתירות עליהן הצביעה הנתבעת.
5. כאמור, בשונה מכתב תביעתו המקורי ומתצהירו של התובע, גרסת היותו "נוסע", לא באה בשלב מוקדם יותר. אמנם כתב התביעה המתוקן מחליף את כתב התביעה המקורי, אולם הסכמתה של הנתבעת לתיקון התביעה הייתה בכפוף לשמירת טענותיה בהקשר זה. בנוסף, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי גרסת התובע לתאונה במעורבות של משאית, לא בא זכרה במסמכים הראשוניים בסמוך לקרות האירוע. בהקשר זה אזכיר את ההלכה הנוהגת לפיה למשקלה הראייתי של גרסתו הראשונית של נפגע מייחסים אותנטיות ומשקל גבוה, זאת טרם הזדמן לו אותה עת לשקול אם גרסה זו תטיב עמו (ראו: ע"א (י-ם) 9592/06 ג'מאל מוחמד עלי עבדאללה עאצי נ' יוסף מוחמד עלי עאצי (פורסם בנבו, 05.09.2007).

התובע לא הניח את הדעת כי נפל ממשאית:

1. התובע הניח לפניי מקבץ מסמכים רפואיים במסגרת תצהירו אשר אחדים מהם אף הוגשו על ידי הנתבעת עצמה, והתובע נחקר עליהם. כך לדוגמה, במסמך נ/1, מיום התאונה, ממחלקת האורתופדיה בית החולים "המשפחה הקדושה" בנצרת, הוגדר האירוע כ-"work accident" (תאונת עבודה), להבדיל מ-"road accident" (תאונת דרכים). מלבד זאת נרשם מפי התובע כי הוא "נחבל בזמן עבודה", וללא כל אזכור למשאית או בהקשר של רכב אחר. גם במסמך רפואי נ/2 מבית החולים "רמב"ם", שניתן יומיים לאחר מכן, נרשם כי התובע נפל במהלך עבודתו, ללא קשר לרכב. דברים אלו נכונים גם ביחס למסמך הרפואי נ/3.
2. התובע העיד כי אמר בבית החולים רמב"ם כי נפגע מנפילה ממשאית (עמ' 10, שורות 12-13), כך בגרסה הראשונית שנשמעה לפניי במסגרת הבקשה לתיקון התביעה וגם בגרסתו המאוחרת. התובע העיד לפניי כי רק בבית החולים "המשפחה הקדושה" בו היה מיד לאחר התאונה סיפר כי נפל ממשאית (עמ' 21, שורות 13-14 ושורות 25-26), אך לא סיפר את הדברים בבית החולים רמב"ם, משום שידו כאבה מאוד (שם, שורות 21-22). חרף העובדה שבמסמכים הראשוניים, וגם במסמכים רפואיים אחרים שהוצגו למשל נ/3 (מכתב שחרור מביה"ח "המשפחה הקדושה" מיום 12.04.2011, לא אוזכרה משאית, או תאונת דרכים, התעקש התובע, "אני נפלתי ממשאית" (עמ' 21, שורה 33), ללא כל הסבר המניח את הדעת בדבר היעדר הרישום.
3. לא נעלמה מעיני העובדה כי בטופס בל/250 החתום על ידי המעסיקה אוזכרה משאית וכך נרשם "תוך כדי עבודתו כמפרק סחורה מהמשאית ללקוח נפל מעל פתח דלת המשאית ונחבל...". בחקירתו הראשונית של התובע מסר כי מעסיקו חמודי שחתם על הטופס לא היה עד לתאונה (עמ' 10, שורה 7), אך הדעת נותנת כי הדברים נרשמו מפי התובע. מלבד העובדה שיש לתת משקל רב יותר למסמכים הרפואיים הראשונים, על פניו גרסה עובדתית אחרונה זו שניתנה על גבי טופס הודעה על פגיעה בעבודה, עשויה, לפי לשונה להביא להחלת החריג של "טעינה ופריקה", ובכך לסתום את הגולל את העילה לפי חוק הפלת"ד. מגרסה זו לא ניתן ללמוד כי התובע נפגע במהלך ירידתו מהמשאית דווקא, אלא במהלך פריקת סחורה.
4. עובדות אלו במקובץ, לצד התרשמותי הבלתי אמצעית מן התובע, אינן מאפשרות ליתן אמון בו כי אכן נפל ממשאית באופן ובמנגנון אליו הוא טען.

התובע לא הוכיח כי אדם אחר מלבדו נהג במשאית:

1. לא ניתן להתעלם גם מן העובדה, כי גרסתו של התובע, כי אחר מלבדו נהג במשאית נולדה רק לאחר מידע שהביאה הנתבעת לפיו במועדים הרלוונטיים לא היה מורשה לנהיגה. רק בעקבות כך, ביום 26.09.2016, הודיע התובע כי לא הוא נהג במשאית במועד התאונה, אלא היה נוסע, וכי נכון לאותה עת פרטי הנהג אינם ידועים לו. ביום 05.01.2017 הגיש התובע הודעה לפיה הנהג במשאית במועד התאונה היה מר עבד חמודה.
2. כאמור, כתב התביעה המתוקן אכן מחליף את כתב התביעה המקורי, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה שבגרסאותיו הראשוניות של התובע לא מסר שמו של מאן דהוא כנהג במשאית וגרסתו התפתחה לפי הנסיבות. עוד, לא ניתן להתעלם מתצהיר הנסיבות נ/6 מיום 25.08.2013 אשר הניחה לפניי הנתבעת, ואשר הועבר לה ככל הנראה על ידי התובע לדרישתה, בו נרשם: "בתאריך 24.03.11 ובהגיעי עם המשאית מס' רישוי 49-893-56 למכולת סעדי בטבעון ברח' יצחק רבין 55 עם סיום הנסיעה וכאשר פתחתי את דלת המשאית כדי לרדת החלקתי ונפלתי על היד". התובע לא סתר תוכנו של מסמך זה, ולא הכחיש את חתימתו עליו.
3. בחקירתו לפניי נתבקש התובע להסביר חוסר זה ונשאל מדוע הנהג לא אוזכר בתצהיר וכך השיב: "אני הזכרתי אותו כמה פעמים שהוא נהג ואני ישבתי לידו..." וכן העיד שכבר בהתחלה מסר את פרטיו של מי שהיה איתו באירוע (ראו עמ' 23 שורה 25 וכן עמ' 24, שורה 5).
4. לא מצאתי תשובות אלו של התובע כתשובות המניחות את הדעת ואין כל היגיון בכך שהתובע ימסור את פרטי הנהג כבר בתחילתם של דברים, וכן ימסור דבר מעורבותה של המשאית, ולא יהיה לכך כל תיעוד במסמכים כפי שנערכו בזמן אמת או בסמוך לקרות התאונה, גם לא במסמכים שהוגשו לעיון בית המשפט במועד פתיחת ההליך המשפטי.

טענות התובע בדבר זהות מקבל הסחורה ביום התאונה:

1. כאמור התובע הביא לעדות מטעמו את מר בילאל סעדי אבו סאלח ת.ז 032728339 (להלן: "בילאל") שלפי הנטען אמור היה לקבל מהתובע סחורה במועד התאונה, והינו בעל המאפיה שלידה קרתה התאונה. אף התובע מסר בבקשתו להזמנת עדים מיום 10.08.2020 כי יובא תצהיר מטעם עד זה "בימים הקרובים", לא הוגש תצהיר מטעמו והוא נחקר על ידי התובע במעמד הדיון בחקירה ראשית.
2. בילאל מסר כי ביום האירוע, אמור היה לקבל סחורה, אך למשמע צעקות, יצא וראה את התובע שרוע על הרצפה ליד משאית. לגרסתו, הוא יחד עם אחרים ובהם הנהג עבד, התאספו סביב התובע, ונתנו לו סיוע ראשוני (ראו גרסתו בעמ' 27, שורות 1-5).
3. דא עקא, שמגרסתו של העד עלה כי מספר הזהות שלו, איננו תואם את מספר הזהות של מי שפרטיו נרשמו בחשבונית מס' 77742, מאת המעסיקה "חמודה חמודה בע"מ" ל"מכולת סעדי (טבעון)". באותה חשבונית נרשם המספר 028239168, וכן מספרי הטלפון 052-6600484, ומספר נוסף 052-72773477. מדובר בחשבונית אשר צירף התובע עצמו כנספח א' לתצהירו, חשבונית, אשר לפי הצהרתו שלו עצמו, מתיימרת להוכיח את זהותו של מי שבוצעה אצלו החלוקה במועד התאונה, כמכולת "אלסעדי" בבסמת טבעון. יצוין כי גם בעניין מספרי הטלפון לעיל, מסר העד בילאל, כי אינם שייכים לו (עמ' 30, שורות 9-12).
4. מצאתי סתירה זו כסתירה היורדת לשורשו של עניין ומבלי שעלה בידי התובע ליישב אותה באופן סביר ומניח את הדעת. התובע לא הניח לפני בית-המשפט ראיה כי קיים קשר כלשהו בין העד שהובא מטעמו, לבין פרטי המכולת שבחשבונית שצורפה. כפי שיובא להלן, במקום לעשות כן, ביקש התובע לאחר תום שמיעת הראיות לצרף חשבונית אחרת. ודוק, העובדה כי אין בידי התובע עצמו להציג גרסה קוהרנטית בדבר הגורם לו סיפק סחורה, לצד סוגית זהות הנהג ועניינים נוספים שתוארו לעיל, מחלישה עוד יותר את האמון אשר ניתן לתת בגרסת התביעה.
5. העד בילאל נשאל בעניינים אלו והבהיר כי המקום בו הוא עובד הינו מכולת ומאפיה בו עובד הוא ואחיו ששמו חוסאם (עמ' 28, שורות 2-8), אלא שבמועד התאונה חוסאם לא נכח (שם, שורות 13-14). לעד הוצג מידע מחקירה שערכה הנתבעת, לטענתה, על כך שאחי העד, חוסאם, מסר שהאירוע המתואר בתביעה לא קרה. העד הסביר זאת בכך שייתכן והחוקר פנה לאדם אחר ששמו "חוסאם" (שם, שורות 9-13). אלא שגרסתו של העד כי פנו לחוסאם אחר, וגרסתו כי במועד האירוע חוסאם אחיו כלל לא נכח אינן בבחינת היינו הך. הנתבעת איפשרה לעד לנסות לקשור בין אחיו חוסאם ובין הגורם שפרטיו מתוארים בחשבונית הנ"ל שצירף התובע שמספרה 77742, בכך שיתקשר לאחיו באותו מעמד ויקבל את מספר תעודת הזהות שלו. העד השיב כי אחיו לא ענה לו לטלפון.
6. משלא עלה בידי התובע לקשור בין העד שהביא, לבין הגורם שבסמוך לעסקו נפל לטענתו, התאפשר לתובע, אף בהסכמת הנתבעת, בתום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 14.12.2020 לצרף לסיכומיו ספח תעודת הזהות של חוסאם סעדייה והבעלים של עסק המאפייה; כל זאת לאחר ששיחה טלפונית אליו לא עלתה יפה (ראו: עמ' 33, שורות 12-13).
7. בעקבות ההחלטה מיום 14.12.20 , התובע הגיש בקשה אשר במסגרתה לא הסתפק בצירוף צילום תעודת הזהות של בילאל אלסעדי, הבעלים של המאפיה/המכולת, אלא ביקש הוא לצרף ראיה נוספת מחוץ לאותה הסכמה דיונית דלעיל, והיא חשבונית מס' 77741 מיום התאונה, מאת המעסיקה אל מאפית אלמרכז שבבעלותו של העד הנ"ל על סך 13,200 ₪. ודוקו: גם "מאפיית אלמרכז" השייכת לפי מס' חשבונית 77741 לעד בילאל שהעיד לפניי, על פי מספר תעודת הזהות שנרשם, ומכולת "אל סעדי" שצוינה בתביעה ובתצהיר התובע – אינם בבחינת היינו הך. גם בזאת מצאתי סתירה היורדת לשורש העניין.
8. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 23.06.2021, הבקשה לצירוף ראיה במקורה לא נתמכה כלל בתצהיר, ונטען בה כי החשבונית שצורפה הינה החשבונית המקורית שהוצאה ממערכת ממוחשבת נושאת תאריך בזמן אמת של יום התאונה. במסגרת תצהיר התובע לתמיכה בבקשה, שלא הוגש עם הבקשה, אלא רק בהמשך, וללא רשות בית-המשפט, ציין כי ביקש תחילה מהמעסיק לקבל מסמך בדבר תעודת המשלוח, אותה קיבל וצירף לתצהיר, ומבלי לדקדק בפרטי המכולת/המאפיה. רק לאחר חקירת העד בילאל אלסעדי, כך לפי הצהרת התובע, הבין כי מתקיים "בלבול" בין העסקים והשמות, וכי החשבונית המקורית הינה של מכולת אלסעדי, בבעלות חוסאם אלסעדי, שהינו עסק שונה מהמקום בו נפגע בפועל, שהוא מאפית אל-מרכז, שהינה בבעלות העד שהעיד בבית-המשפט.
9. במסגרת החלטת בית המשפט, הצביע הוא על הקשיים בצירוף הראיה בשלב כה מאוחר וכן הביע מורת רוחו מכך שהתובע חרג מן ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בכך שצירף ראיה שלא הוסכם עליה. במסגרת אותה החלטה אף ציינתי כי קיים מעבר לחשש שצירוף הראיה בעיתוי זה מעלה חשש כי טעמיו של התובע אינם כשרים. עוד צוין באותה החלטה כי התובע לא הביא טעמים סבירים שמנעו ממנו, לטענתו, הבאת הראיה בשלב מוקדם יותר. התובע לא הבהיר מה הייתה המניעה לפנות לבית-המשפט, בכל בקשה, אילו חפץ בכך, כדי לחייב את מעסיקתו להמציא את הראיה הרלוונטית לפני המועד בו צורפה. טענתו של התובע, כי לא הוברר לו שקיים "בלבול" בין שמות העסקים מעלה קושי רב, בייחוד כאשר סוגית תעודת המשלוח עלתה כבר בישיבה מיום 16.05.2017, עת נחקר על תצהירו התומך בבקשה לתיקון התביעה וצירוף הנהג (ראו לדוגמא עמ' 9, שורות 22-32). חרף האמור, ובזיקה להלכה הנוהגת לפיה אין לחסום בעל דין מהבאת ראיותיו, כל זמן שניתן לפצות על סרבול ההליך בדרך של הטלת הוצאות, התרתי צירוף הראיה כמבוקש, שמא יש בה כדי להפוך את הקערה על פיה במישור התוצאה המשפטית של ההליך.
10. גם לאחר צירוף הראיה ובחינתה בזיקה ליתר הראיות שהונחו לפניי עוד קודם לכן, לא מצאתי לשנות ממסקנותיי. בראיה זו למעשה מביע התובע טענה לפיה נפגע במקום אחר מזה שטען לו בתביעתו ובתצהירו הוא "מכולת אל סעדי" (ולא מאפיית אלמרכז). במילים אחרות, התובע מבקש לסטות בשלב מאוחר מגרסתו, בתביעה, אשר מובן שבמישור המשפטי הוא כבול אליה.
11. אלא שגם אז, העובדה שקיימות חשבוניות כראיה לכך שביקר בשתי המכולות המדוברות, איננה תורמת למסקנה כי התובע אכן נפגע שם, ובפרט במאפייה השייכת לעד בילאל שהתובע הזמין מטעמו. משכך, מתייתר הצורך לדון בטענות הנתבעת כי החשבונית הנוספת הינה מזויפת, בגלל חוסר היגיון פנימי בה.
12. מעבר לכל אציין כי הנתבע מס' 1 העיד על עצמו כי הוא קרוב משפחה של התובע (עמ' 20, שורות 10-11), אשר לא מן הנמנע כי הוא עד החפץ בעיקרו של התובע; כן אציין כי התובע מסר בעדותו שמותיהם של שני עדים נוספים לתאונה, לטענתו, הם "אבו ויסאם", ו"חאלד נעראן", ואשר לא הובאו לעדות. בתצהיר תשובות לשאלון נ/5 ציין אך ורק את שמו של עבד זועבי כמי שהיה עד לתאונה (בתשובה לשאלה מס' 43). בהקשר לאלה, יש להזכיר את הלכה היא כי הימנעות מהבאת עד רלוונטי, בהעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובת בעל הדין שלא זימן את העד ומקימה כנגדו חזקה כי אילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובתו (ראו: ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן, [פורסם בנבו] פסקה 28 (26.08.2012)).
13. בנוסף, גרסתו של התובע הינה כי הוא נפל במהלך "ירידה מרכב". ידוע לכל, כי תובע המבקש לזכות בפיצויים מכוח חוק הפלת"ד עקב תאונה שאירעה שלא במהלך השימוש המוכר והרגיל ברכב, נדרש לדקדק לפני בית-המשפט בכל הקשור לעובדות ונסיבותיה המדויקות של התאונה בכדי שפגיעתו תיכנס לגדר "תאונת דרכים" לפי חוק. עובדה זו אף היא פועלת לרעת התובע, בהינתן יסודותיה הרעועים, ממילא של התביעה דנא.
14. גרסתו של התובע הינה גרסה מתפתחת לפי התמורות המתרחשות בתיק מפעם לפעם, בניסיון נואש לקשור לתאונה שעבר כלי רכב, נהג אחר וכן עסק מכולת. המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין, כי גרסתו של התובע איננה אמת ודין תביעתו אפוא לדחייה.
15. נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על דחית התביעה.
16. התובע יישא בהוצאות משפט אשר ישולמו לנתבעת מס' 2, באמצעות בא כוחה, על סך 10,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 ימים מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
17. בסכום ההוצאות נתתי דעתי להתנהלותו הכללית של התובע, העובדות כפי שהוכחו, ובפרט התחשבתי בקביעתי בהחלטתי מיום 23.06.2021, כי הוצאות צירוף הראיה מטעם התובע בשלב מאוחר, תילקחנה בחשבון במסגרת פסק-הדין הסופי.
18. לא מצאתי הצדקה לחייב את התובע בהוצאות לטובת הנתבע מס' 1, וזאת נוכח החזית האחידה אשר הציגו וטענתם כי על הנתבעת מס' 2 לשאת בפיצויים לתובע.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא עותק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"ב, 30 מאי 2022, בהעדר הצדדים.