לפני בקשה לצירוף ראיות לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות וטרם הגשת סיכומים.

1. בקצירת האומר יצוין כי התביעה שלפניי מתנהלת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). לפי הנטען בה ביום 24.03.2011 התובע נפגע בגופו כאשר פעל לחלוקת סחורה בעבור חברת "חמודה "חמודה בע"מ" (להלן: "המעסיקה"), והחליק תוך כדי רדתו מן המשאית. התביעה הוגשה תחילה נגד שתי נתבעות; כנגד המעסיקה לפי פקודת הנזיקין ולחילופין כנגד הנתבעת מס' 2 – הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), בעילה לפי חוק הפלת"ד.
2. יצוין כי מתחילתם של ההליכים ומכתב התביעה המקורי התעורר קושי, שכן לא היה ברור ממנו אם התובע נפגע כנהג או כנוסע במשאית, כפי שאכן אישר (ראו: הדיון מיום 26.09.2016 לפני כבוד השופט נאסר ג'השאן, עמ' 3, שורות 17-18). יוער כי הסבריו אלו של התובע, טענתו כי למעשה היה הנוסע וכי לא צירף את הנהג בהיעדר ידיעה, באו בעקבות תעודת עובד ציבור מאת רשות הרישוי, שהוגשה לתיק לבקשת המבטחת, ממנה עלה לכאורה כי במועד התאונה התובע היה פסול לנהיגה.
3. בהודעה שהוגשה ביום 05.01.2017, הבהיר התובע כי היה הנוסע במשאית, וכי הנהג היה מר עבד חמודה ת.ז 06640001 (להלן: "הנהג").
4. במסגרת הודעה אחרונה זו ביקש התובע לצרף את הנהג הנטען כצד לתביעה, בצירוף תצהיר, וכן להורות על מחיקת הנתבעת "חמודה חמודה בע"מ", באופן שההליך יתנהל על פי חוק הפלת"ד, תוך וויתור על העילה הנזיקית.
5. בהחלטתי מאותו מועד הוריתי על מחיקת התביעה כנגד חברת "חמודה חמודה בע"מ", וכן התרתי את התיקון וצירוף הנהג מתוך הנחה העולה מהודעת התובע, כי הבקשה לתיקון הינה מוסכמת. משהוברר שלא כך הם פני הדברים, לאחר הבהרה בהקשר זה מטעם התובע שהוגשה ביום 18.01.2017, התנגדותה הנחרצת של המבטחת שהובעה בהודעותיה (למשל הודעתה מיום 08.01.2017, וכן 30.01.2017), וטענותיה כי לא צוין שהיו נוסעים נוספים במשאית עם התובע, ביטלתי את החלטתי בנוגע לתיקון התביעה. הבקשה לתיקון התביעה נשמעה לפניי ביום 26.04.2017 וביום 16.05.2017 נחקר התובע על תצהירו.
6. בתום חקירת התובע על תצהירו, הסכימה המבטחת בהמלצת בית-המשפט לתיקון ולצירוף הנהג, וזאת מבלי לפגוע בטענותיה בעניין הנסיבות, זהות הנהג והכיסוי הביטוחי.
7. בעקבות כך ובהחלטתי מאותו מועד הוגש ביום 10.07.2017 כתב תביעה מתוקן, כנגד מי שנטען שהיה הנהג ומבטחת המשאית במועדים הרלוונטיים לתאונה. התביעה מתנהלת אפוא כנגד הצדדים שבכותרת, קרי כלפי הנהג הנטען ומבטחת המשאית. המבטחת טענה מצדה בין היתר להיעדר כיסוי ביטוחי, כפרה באירוע ובנסיבות התאונה, ובכלל זה בטענה כי הנתבע 1 הוא שנהג ברכב בזמן התאונה.
8. יוער כי בין לבין הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל שהתקבלה בהחלטת ביהמ"ש מיום 21.01.2019 ובעקבותיה מונה ד"ר מיכה רינות בתחום האורתופדיה והגיש את חוות דעתו ביום 01.09.2019.
9. ביום 14.12.2020 החלה ותמה שמיעת ראיות הצדדים. מטעם התובע הוגש תצהירו עצמו. במסגרת תצהירו חזר ופירט התובע, כי ביום התאונה, קרי 24.03.2011, עבד כמפרק סחורה ועוזר נהג משאית אצל חברת "חמודה חמודה בע"מ", במשאית שמספרה 4989356 וכי במועד הנ"ל, יצא יחד עם הנהג עבד חמודה לחלוקה בשעה 09:30 ממתחם המעסיקה בכפר אכסאל כאשר התאונה אירעה עת החליק , מהמשאית ברחוב יצחק רבין 55 ליד מכולת "אל סעדי" בכפר טבעון, ממנה יצא לשם פריקת סחורה.
10. מטעם התובע העיד הוא בעצמו, בילאל סעדי אבו סאלח – בעל המאפיה/מכולת הרלוונטית, וכן מר מוסא מסארווה, שהעיד כי הינו אחי התובע, הצהיר כי היה מעסיקו והעיד על ניהול עבודתו של התובע אצלו.
11. בתום חקירת העדים ניתן על ידי צו להגשת סיכומים, תוך קביעת מועדים לכל צד. טרם מתן החלטתי זו הגיעו הצדדים להסכמה שזו לשונה:

"אנו מסכימים כי ב"כ התובע יצרף לסיכומיו ספח ת.ז של חוסאם סעדייה והבעלים של העסק של המאפייה" (ראו: עמ' 33, שורות 12-13).

1. יצוין כי צירוף עותק תעודת הזהות והספח, בא בהמשך לאמור בחקירה הנגדית של העד בילאל סעדי אבו סאלח, שלפי עדותו צריך היה במועד הרלוונטי לקבל מאת התובע סחורה. העד נשאל במהלך חקירתו הנגדית כך:

"ש. אחיך חוסאם היה אצלו חוקר מחברת הביטוח והוא אומר שלא היה מקרה כזה שאחד מהספקים נפל אצלכם כשהוא בא לספק סחורה.

ת. אסביר לך משהו אחר. גם כן החוקר טעה והלך למישהו אחר. אני בוודאות יודע למי הוא הלך. היתה מכולת בשם חוסאם סעדי והוא הלך לכתובת לא נכונה". (עמ' 28, שורות 9-12).

1. על פי העד אפוא, ככל שחוקר חברת הביטוח פנה למאן דהוא ששמו חוסאם, הרי הוא פנה לאדם אחר שאינו קשור לעד בלאל סעדי ומשכך הגיעו הצדדים להסכמה לצירוף עותק תעודת הזהות והספח כאמור.

הבקשה שלפניי:

1. בעקבות ההסכמה הדיונית דלעיל אליה הגיעו הצדדים, התובע אכן פנה בבקשה לצרף את צילום תעודת הזהות של בילאל אלסעדי, הבעלים של המאפיה/המכולת. התובע לא הסתפק בכך וביקש לצרף ראיה נוספת בתום שמיעת הראיות, ומחוץ להסכמה הדיונית, והיא חשבונית מס' 77741 מיום התאונה, מאת המעסיקה אל מאפית אלמרכז שבבעלותו של העד הנ"ל על סך 13,200 ₪.
2. בבקשה אשר במקורה לא נתמכה כלל בתצהיר, נטען כי החשבונית שצורפה הינה החשבונית המקורית שהוצאה ממערכת ממוחשבת נושאת תאריך בזמן אמת של יום התאונה (24.03.2011).
3. התובע הפנה והתבסס משום מה על תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), שמתייחסת לצירוף ראיות בשלב הערעור.
4. לטענת התובע, על בית-המשפט לקבל ראיות בעלות משקל, כשקיימת אפשרות אובייקטיבית כי צירוף הראיה המבוקשת תשפיע על תוצאות ההליך וגם מקום בו האיחור בהגשתה נובע מהתרשלות בעל דין, או שנבצר ממנו להגישה.
5. בהקשר זה טען התובע, כי בקשתו מאת המעסיק "חמודה חמודה בע"מ" קיבלה מענה חלקי, שכן נשלחה אליו אך ורק החשבונית שצורפה לתצהיר. התובע הבהיר, כי רק בירור קפדני אשר עשה לחשבוניות שהוצאו על שם בילאל אלסעדי לפי מספר הזהות שלו, הביא לגילוי החשבונית שצורפה הכוללת הפעם את מספר תעודת הזהות של העד.
6. המבטחת הסכימה להגשת ספח תעודת הזהות, אך התנגדה לבקשה לצירוף החשבונית בתום שמיעת הראיות ולאחר שניתן צו להגשת סיכומים. המבטחת עמדה על כך שהבקשה הוגשה בלא תצהיר תומך, כאשר הבקשה הובאה מבלי שהוברר מה הצורך בצירוף החשבונית. עוד נטען כי לא הוברר מדוע החשבונית לא צורפה קודם כן ולא ניתן לצרפה שלא באמצעות עורכה. הגשתה, כך לפי הטענה, תדרוש את שמיעת הראיות מחדש.

1. רק ביום 18.04.2021 ולאחר שהוגשה תשובת המבטחת לבקשה, צירף התובע תצהיר לבקשתו וללא שניתנה רשות לכך. במסגרת התצהיר ציין כי ביקש תחילה מהמעסיק לקבל מסמך בדבר תעודת המשלוח, אותה קיבל וצירף לתצהיר, ומבלי לדקדק בפרטי המכולת/המאפיה. רק לאחר חקירת העד בילאל אלסעדי, כך לפי הצהרת התובע, הבין כי מתקיים "בלבול" בין העסקים והשמות, וכי החשבונית המקורית הינה של מכולת אלסעדי, בבעלות חוסאם אלסעדי, שהינו עסק שונה מהמקום בו נפגע בפועל, שהוא מאפית אל-מרכז, שהינה בבעלות העד שהעיד בבית-המשפט.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה ואת כלל נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.
2. ראש וראשון, חשוב להזכיר כי על הצדדים המתדיינים לכבד הסדרים דיונים. בהקשר זה כבר נפסק כי סטייה מהסכם דיוני תתאפשר ברשות בית-משפט אם מתקיים טעם המצדיק זאת (ראו: ע"א 595/78  ג'רמן בלדרמן נ' צבי אורנשטיין, פ''ד לה(1) 467, פסקה 2 (1980)).
3. במקרה שלפניי, התובע חרג מהסכמה מפורשת שניתנה על ידו בתום ישיבת ההוכחות לצרף אך ורק ספחי תעודת הזהות של בעלי עסק המאפיה בה נפגע לטענתו. רשות בית-המשפט לצירוף החשבונית, לא זו בלבד שמעולם לא ניתנה, היא גם לא התבקשה.
4. באשר לגופה של בקשה, יש להזכיר את הכללים לעניין צירוף ראיות שלא במועדן. לפי ההלכה הידועה, בעל דין מחויב להגיש את ראיותיו כ"מקשה אחת" ולא בתפזורת או בטיפין טיפין (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו (3) 738 (1992) (להלן: "עניין רוזין").
5. הדברים מתחייבים מניהולו התקין של ההליך על מנת שבית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, וכי הצדדים יגישו ראיותיהם ב"חבילה אחת", כך שבתום שלב ההוכחות יוכל בית המשפט לפסוק בתביעה (רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577 (2001)).
6. חרף הכלל האמור, ייתכנו מקרים חריגים שבהם יגבר השיקול שעניינו הצורך בגילוי האמת ובית-המשפט יתיר קבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה (רע"א 2715/13 ורדה נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 28.11.13)).
7. מהם אותם שיקולים ? בעניין רוזין בית המשפט העליון (כב' השופט חשין) הבהיר את השיקולים המנחים את בית-המשפט בבואו להכריע בבקשה לצרף ראיה בשלב מאוחר.
8. בין השיקולים הללו הם אופי הראיה/מורכבותה – קרי, האם מדובר בראיה פשוטה, או מורכבת; השלב בו מצוי המשפט; וכן – האם יכול היה בעל הדין המבקש להביא את הראיה בשלב מוקדם יותר, לרבות הסיבה מדוע לא הובאה הראיה לפני בית-המשפט בשלב מוקדם יותר.
9. אכן, הכלל המרכזי שינחה את בית-המשפט בבקשות כגון דא הוא גילוי האמת. הראיה המונחת לפניי באה לקשור בין בעל המכולת אשר העיד לפני בית-המשפט לבין מיקום התאונה, וזאת באמצעות מספר הזהות המצוין בחשבונית מאת המעסיק "חמודה חמודה בע"מ", לבין מספר הזהות של העד. מוכנה אני להניח כי יש בראיה כדי לתרום מעט לגילוי האמת. יחד עם זאת, יש לבחון את חיוניות הראיה על רקע הראיות שהונחו לפניי, ובכלל זה עדויותיהם של התובע והעד בלאל מטעמו, המאשר כי התובע נפגע בסמיכות למכולת שלו. לצד זה יש מקום לתת את הדעת להתנהלות התובע, בזיקה למבחני הפסיקה האחרים הנוהגים במקרים כגון דא.
10. באשר לשאלת מורכבות הראיה, אמנם מדובר במסמך בודד, אך קבלתו מחייבת זימון העד הרלוונטי שבאמצעותו יוגש המסמך. משמעותה של היעתרות לבקשה כגון דא היא הצורך לקבוע ישיבת הוכחות נוספת, ולדחות את הימשכות ההליכים, כמו גם הגשת הסיכומים ומתן פסק-הדין, כל זאת לאחר ששמיעת הראיות תמה.
11. באשר לטעמים לאי הגשת הראיה בשלב מוקדם יותר, ראוי בהקשר זה ליתן את הדעת להתנהלותו של התובע, מתחילת ההליך וגם עתה, וזאת בזיקה לתקנה מס' 3 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, החולשת על כלל ההליכים, לרבות כאלו שנפתחו עובר ליום תחילת התקנות:

חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן.

1. התובע אינו טורח לפרט בבקשתו את הטעמים, על פי הוראות הפסיקה, אשר מנעו ממנו הבאת הראיה בשלב מוקדם יותר. התובע לא הבהיר מה הייתה המניעה לפנות לבית-המשפט, בכל בקשה, אילו חפץ בכך, כדי לחייב את מעסיקתו להמציא את הראיה הרלוונטית. טענתו של התובע, כי לא הוברר לו שקיים "בלבול" בין שמות העסקים מעלה קושי רב, בייחוד כאשר סוגית תעודת המשלוח עלתה כבר בישיבה מיום 16.05.2017, עת נחקר על תצהירו התומך בבקשה לתיקון התביעה וצירוף הנהג. התובע נשאל בהקשר זה אם ביכולתו להמציא את תעודת המשלוח, הוא השיב בחיוב ומסר כי יוכל לפנות לרואה החשבון (עמ' 9, שורות 22-32). יחד עם זאת, איני רואה לקבוע מסמרות בשלב זה בשאלת מהימנות וסבירות הסברו זה של התובע.
2. לא זו אף זו, באשר לטעמים המצדיקים לשיטת התובע לצרף את הראיה בשלב זה, התובע לא טרח לתמוך את בקשתו בתצהיר וכזכור עשה כן, רק לאחר הגשת תשובת המבטחת לבקשה. התנהלות זו של התובע מצטרפת להתנהלות כוללת המתבטאת בסרבול ההליך, בהצגת תמונה חלקית של העובדות בכתב תביעתו הראשוני, אי צירוף הנתבע הרלוונטי לשיטתו ותיקון התביעה – כל אלה כבר הביאו הלכה למעשה להימשכות ההליכים שלא לצורך.
3. התובע מתנהל בדרך של אי כיבוד ההסדר הדיוני, "מפתיע" הצד שכנגד ב"ראיה חדשה"; פונה בקשה לקונית בלא טעמים סבירים על פי הוראות הפסיקה, מבלי שנתמכה בתצהיר, אשר הוגש רק בשלב מאוחר יותר וללא רשות מאת בית-המשפט. התנהלות זו, על רקע כל המתואר לעיל, עשויה ללמד על כך שטעמיו לאי צירוף הראיה בשלב מוקדם יותר אינם כנים ואינם סבירים.
4. אף על פי כן, בהתחשב בעובדה שלראיה המבוקשת עשויה להיות תרומה של ממש לשאלת חקר האמת בכל הקשור למיקום התאונה, את הסרבול הכרוך בקבלתה לרבות הצורך בהבאת העד הרלוונטי לעדות, יש לאזן באמצעות פסיקת הוצאות ושוכנעתי כי בירור השאלות שבמחלוקת עד תום עדיף על פני חסימת דרכו של התובע, כמו גם סגירת שערי בית-המשפט מפני הבאת ראיות רלוונטיות (ראו: רע"א 6165/15 ‏ אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 13.12.2015).
5. המבקשת תודיע תוך 7 ימים אם מסכימה היא כי הסיכומים יוגשו בהתאם לחומר המונח בתיק, או לחילופין אם עומדת היא על זימון העד לחקירה והחלטתי תינתן בהתאם.
6. סיכומם של דברים – אני מקבלת את הבקשה לצירוף המסמכים בהתאם להודעת התובע מיום 15.02.2021.
7. בהתחשב בעובדה כי התיק מצוי בשלב מתקדם טרם הגשת סיכומים ומתן פסק-דין, החלטתי בעניין חיוב התובע בהוצאות בקשה זו תינתנה במסגרת ההכרעה הסופית ותוך בחינת כלל נסיבות העניין.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשפ"א, 23 יוני 2021, בהעדר הצדדים.