לפניי בקשה לעיכוב הליכים בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, לאור קיומם של הליכים תלויים ועומדים בין המשיב 1 בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לבין מר יוסף קוזליק, המבקש בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: המבקש).

1. רקע הדברים וטענות הצדדים

1.1. ההליכים שלעניין

ביום 23.12.15 הגיש המבקש את התובענה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור) כנגד שני משיבים: בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: בנק דיסקונט) ובנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: בנק מרכנתיל, וביחד: הבנקים).

טענתו המרכזית של המבקש בתובענה ובבקשת האישור הינה כי הבנקים גובים מלקוחותיהם עמלת התראה על חריגה ממסגרת האשראי, גם כאשר הלקוחות לא חרגו, כך לטענת המבקש, ממסגרת האשראי, שכן בקשתם למשיכה או לחיוב החשבון לא אושרה, או שלא ניתן היה לאשרה. בבקשה נטען כי כיון שבפועל לא הייתה חריגה ממסגרת האשראי, הרי שלא היה מקום להתראה על חריגה ולחיוב בעמלה בגין החריגה.

ביום 19.4.15 הגיש בנק מרכנתיל בקשה לדחית בקשת האישור נגדו על הסף. טענתו המרכזית הייתה כי כלל טענות המבקש מופנות כנגד בנק דיסקונט ולא כנגד בנק מרכנתיל, וכי כל חטאו של בנק מרכנתיל הינו היותו חברת בת של בנק דיסקונט. בנק מרכנתיל הוסיף וטען כי למבקש לא יכולה לעמוד עילה אישית כנגד בנק מרכנתיל כיון שאינו לקוח של בנק מרכנתיל. המבקש טען בתגובה כי ככלל אין מקום לדחיה על הסף של תובענות ייצוגיות, והוסיף וטען כי כיוון ששני הבנקים משתמשים באותן תוכנות מחשב, סביר להניח שהם גובים אותן עמלות, באותן נסיבות.

ביום 1.6.16 הגיש בנק דיסקונט את תגובתו לבקשת האישור. כבר בפתח התגובה ביקש בנק דיסקונט כי התביעה כנגדו תידחה על הסף, בשל מעשה בית דין, בתביעות בסדר דין מקוצר שהגיש בנק דיסקונט כנגד המבקש עוד קודם להגשת בקשת האישור (ת.א. 57956-10-15 ות.א. 5758-1015, להלן: תביעות הבנק). במסגרת תביעות הבנק נתבעו יתרות חובה שנצברו בחשבונותיו של המבקש בבנק דיסקונט, הכוללות גם את רכיב העמלות נשוא בקשת האישור. בנק דיסקונט טען כי מתן רשות להתגונן בתביעות הבנק ניתנה בתנאי של הפקדת סכומי כסף, וכיון שאלו לא הופקדו על ידי המבקש, ניתנו פסקי דין כנגד המבקש בתביעות הבנק. כיון שהתביעות כללו את העמלות, טען הבנק כי קיים מעשה בית דין לפיו המבקש מחויב בתשלום העמלות, מה שמשמיט את הקרקע מתחת התובענה הייצוגית ובקשת האישור.

ביום 7.10.16, לאחר בקשה לביטול פסקי הדין מצד המבקש, הופקדו הסכומים שהתבקש המבקש להפקיד במסגרת תביעות הבנק כתנאי לרשות להגן (לאחר שבית המשפט דן בטענות הצדדים לעניין זה, וההליכים בתביעות הבנק חודשו.

ביום 18.12.16 נקבעה בקשת האישור לדיון מקדמי ליום 4.5.17. ביום 1.5.17, שלושה ימים לפני הדיון, הגישו הבנקים בקשה למחיקת סעיפים בכתב התשובה. בדיון מיום 4.5.17 קבעתי כי לא מתקיימים החריגים שנקבעו לעניין סילוק תובענה ייצוגית על הסף, וכי ב"כ בנק דיסקונט יוכלו לחקור את המבקש במסגרת הדיון בבקשת האישור לגופה. עוד קבעתי כי המבקש רשאי להתייחס לבקשת הבנקים למחיקת סעיפים מכתב התשובה עד ליום 15.10.17. קבעתי דיון הוכחות בבקשת האישור ליום 25.10.17. הדיון נדחה (בשל נסיבות אישיות של אחד מב"כ הבנקים) ליום 5.2.17, ושוב (בשל מחלת ב"כ הבנקים) ליום 1.3.18.

במסגרת תשובת בנק דיסקונט מיום 6.11.17, טען הבנק כי יש לסלק את ההליך שלפניי על הסף, בשל הליכים אחרים התלויים ועומדים, וזאת, בהתייחס לתביעות הבנק. התייחסות זו הייתה במסגרת תגובה עליה הוריתי בהחלטתי בפרוטוקול מיום 4.5.17, ולא מיזמת בנק דיסקונט. זאת, כשנה לאחר שההליך בתביעות הבנק חודש. במסגרת תשובה זו העלה הבנק, כנימוקים לדחית ההליך על הסף בשל הליכים תלויים ועומדים, את אותם נימוקים אותם הוא מעלה כיום במסגרת הבקשה לעיכוב הליכים.

ביום 20.2.18 הגיש ב"כ המבקש בקשה לדחית מועד הדיון (בהסכמת הבנקים),בשל העובדה שבאותו יום חל חג הפורים, והדיון נדחה, בהחלטתי מיום 20.2.18, ליום 20.6.18.

ביום 17.6.18, שלושה ימים לפני הדיון (ועל אף שההחלטה על מועד הדיון ניתנה בחודש פברואר וההליך בתביעות הבנק חודש באוקטובר 2016), הגישו הבנקים בקשה לעיכוב הליכים כנגד המבקש בבקשת האישור, עד שתוכרענה תביעות הבנק כנגד המבקש.

בבקשה נטען כי לאחר הגשת תגובת בנק דיסקונט לבקשת האישור (בה התבקשה דחייתה על הסף בשל מעשה בית דין בתביעות הבנק), הפקיד המבקש את הכספים שהיוו תנאי לרשות להגן בתביעות הבנק וההליכים חודשו. הבנק לא ציין במפורש מהו התאריך בו חודשו ההליכים, אך מעיון בתביעות הבנק עולה כי מדובר ביום 9.10.16. היינו, הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה בעיכוב של שנתיים ימים, ורק שלושה ימים טרם הדיון בהוכחות.

ביום 20.6.18 התקיים דיון במעמד הצדדים, דיון שהיה קבוע להוכחות בבקשת האישור. המבקש טען כי הבקשה לעיכוב הליכים הועלתה לראשונה לפני הדיון, וכי נושא העמלות הוחרג מהדיון בתביעות הבנק, ועל כן יש לקיים דיון הוכחות בבקשת האישור, ולא לדון כלל בבקשות הבנקים לעיכוב הליכים. לחלופין, ביקש כי בית המשפט יאפשר לו להגיב בכתב לבקשה לעיכוב הליכים. כיון שמתנהלים הליכים מקבילים, ועל אף האיחור המשמעותי בהעלאת הטענה לעיכוב הליכים מצד ב"כ הבנק, נעניתי לבקשתו החלופית של המבקש, ואפשרתי לו להגיב בכתב לבקשה לעיכוב הליכים.

ההחלטה ניתנת לאחר שהוגשו תגובות הצדדים.

1.2. טענות הצדדים

1.2.א. טענות הבנקים

יש לחזור ולהדגיש, כבר בפתח הדברים, כי בנק מרכנתיל ביקש לדחות את התובענה הייצוגית נגדו על הסף, כיון שלמבקש אין חשבון אצלו, ועל כן לא יכולה לקום לו עילת תביעה אישית, המהווה תנאי לאישור תובענה כייצוגית. למרות זאת הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה בשם שני הבנקים, על אף שבנק מרכנתיל אינו מנהל הליכים כנגד המבקש. על אף שמדובר באותה באת כוח, ראוי היה לדייק בעניין זה ולהגיש את הבקשה לעיכוב הליכים אך בשם בנק דיסקונט המנהל את אותם הליכים מקבילים. עם זאת הבנקים ביקשו כי אם יעוכבו ההליכים כנגד בנק דיסקונט, הם יעוכבו גם כנגד בנק מרכנתיל. על כן תחת הכותרת "טענות הבנקים" אתייחס למעשה לטענות בנק דיסקונט, שהוא זה המנהל הליכים מול המבקש.

בנק דיסקונט טוען כי עיכוב ההליך שלפניי מתבקש לאור העובדה שתלויים ועומדים הליכים שהוגשו על ידו נגד המבקש בגין יתרות החובה בחשבונותיו של המבקש על כלל רכיביהן, לרבות עמלות. במצב דברים זה, ההכרעה בתביעות הבנק תשליך על המשך ניהול בקשת האישור. לטענת הבנק, אם תביעות הבנק תתקבלנה, הדבר יקים מעשה בית דין על כלל טענות המבקש, כולל טענותיו בנוגע לעמלות נשוא בקשת האישור, כך שהמבקש לא יוכל לטעון שהעמלות נגבו ממנו שלא כדין. מנגד, דחיית טענות הבנק תוביל לכך שהמבקש לא יחוייב ביתרות החובה כולל העמלות נשוא בקשת האישור, שאז לא תעמוד לו עילת תובענה אישית. בהיותה של הבקשה לאישור המאוחרת בזמן, טוען הבנק כי לאור הכלל של עניין תלוי ועומד, יש לעכב את ההליך שלפניי מטעמי יעילות.

1.2.ב טענות המבקש בבקשת האישור (מר קוזליץ)

המבקש טוען כי אין בהכרעות שיתקבלו בתביעות הבנק המתנהלות במקביל, כדי להשליך על ההליך בבקשת האישור, שכן תביעות הבנק אינן עוסקות בפלוגתא העומדת בלב בקשת האישור ועל כן לא יקום מעשה בית דין. המבקש טוען לעניין זה כי הנושא הוחרג מבקשת הרשות להתגונן כנגד תביעות הבנק ועל כן לא מתעוררות שאלות דומות בשתי הערכאות.

בנוסף, טוען המבקש כי משיקולי יעילות יש להמשיך ולדון בבקשת האישור. אולם אם ייקבע אחרת, הרי שבית המשפט מתבקש לאפשר למבקש לעתור בבקשה לעיכוב הליכים בתביעות הבנק.

המבקש מוסיף וטוען כי חוק תובענות ייצוגיות מאפשר לבית המשפט להורות על החלפת התובע המייצג, כאשר המבקש נעדר עילה אישית ועל כן ניתן להורות על החלפת התובע הייצוגי כתנאי לאישור הבקשה.

כמו כן, המבקש טוען כי הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שהמבקש נערך לישיבת הוכחות והבנק לא הסביר מדוע לא הוגשה בקשה נפרדת בשלב מוקדם יותר.

1.2.ג. תשובת הבנקים לטענות המבקש

גם התגובה לתשובה לבקשה לעיכוב הליכים הוגשה בידי הבנקים, על אף, שכאמור, הדיון כולו נערך בשאלת היחס בין תביעות הבנק, לבין התובענה ובקשת האישור. אשוב ואתייחס להלן לטענות בנק דיסקונט בעניין זה. בנק דיסקונט, בתגובה לטענות המבקש, משיב כי המבקש אינו יכול להפריד בין הטענות הנדונות במסגרת תביעות הבנק המתייחסות לחוב כמכלול, לרבות העמלות.

לעניין בקשתו החלופית של המבקש, לפיה יש ליתן לו זמן לפנות בבקשה לעכב את ההליכים בתביעות הבנק, טוען הבנק כי תביעות הבנק הוגשו קודם להליך שלפניי והן נמצאות בשלבים דיוניים מתקדמים (לאחר הגשת תצהירים). כמו כן טוען הבנק כי עיכוב בהליך גביה של הבנק בתביעת חוב על ידי הגשת תובענה ייצוגית או אחרת, יפגעו ביכולת הבנק לגבות חובות. הבנק מוסיף כי בירור תביעות הבנק יכול להביא לכך שבקשת האישור תתייתר כליל ועל כן יש מקום לעכבה.

באשר להחלפת התובע הייצוגי, משיב הבנק לטענת המבקש כי בהתאם לחוק הדבר אפשרי רק כאשר נקבע כי מתקיימים כלל התנאים לאישור הבקשה, עניינים שטרם נדונו בענייננו.

לעניין סוגיית השיהוי, טוען הבנק כי הטענה לגבי הליכים תלויים ועומדים, הועלתה ע"י בנק דיסקונט בהזדמנות הראשונה, במסגרת תגובה בה ביקש דחיה על הסף של ההליך כאן מאותם טעמים עליהם מבוססת הבקשה לעיכוב הליכים.

2. עיכוב הליכים מחמת "הליך תלוי ועומד"

הכלל בדבר "עניין תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) קובע כי כאשר סוגיה מהותית עומדת להכרעה במספר הליכים במקביל, בית המשפט ינהל רק את אחד ההליכים, ויעכב את הדיון בהליכים הנותרים ( ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 173 (מהדורה 12, 2015).

מטרת הכלל היא מניעת הכבדה על הצד שכנגד ומניעת הטרדה של בית המשפט בהליך כפול (ראו: ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 483 (1975, להלן: עניין אל-עוקבי); רע"א 2128/95 קונטרק ליין בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ,(פורסם בנבו, 1995); רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS (פורסם בנבו, 2012, פסקה 16 לפסק דינו של המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (פורסם בנבו, 2013, להלן: עניין קולומביה) ורע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 2013).

בעניין קולומביה נקבע (בפסקאות 11-10):

"כך, גם הוגדרו השיקולים שעל הערכאה הדיונית לשקול בבואה להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד, אשר בגדרם באים, בין היתר: זהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי, הימנעות מכפל התדיינות ומאזן הנוחות .....

11. למעשה, ישנו קשר הדוק בין השיקולים שיש לבחון לצורך עיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד לבין האפשרות שתוצאת ההליך המקביל תהווה מעשה בית דין ביחס לצדדים בהליך שעיכובו מתבקש. כך, נפסק כי גם בבסיס הדוקטרינה של מעשה בית דין עומדים השיקולים של מניעת הכבדה על בתי המשפט, מניעת הכרעות סותרות וכן מניעת הטרדה חוזרת ונשנית של בעל דין...

כך, שניים מתוך השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להורות על עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד – זהות השאלות שבמחלוקת וזהות הצדדים – נכללים במפורש במסגרת התנאים לקיומו של השתק פלוגתא במסגרת הדוקטרינה של מעשה בית דין...".

הדגשה שלי – מ' א' ג').

אשר לזהות העילות לצורך העיקרון של עניין תלוי ועומד, נקבע בעניין אל-עוקבי כי אין הכרח שתתקיים חפיפה מוחלטת בכל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות, אלא כאשר שתי התביעות מעוררות את אותה "סוגיה מהותית" או "שאלה עובדתית מרכזית" כי אז יש לעכב את הדיון באחת התביעות (שם, בעמ' 481):

"כדי להחיל את עקרון 'הענין תלוי ועומד' יש להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות, כאמור לעיל. ....

לענין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל הענינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית" (שם, בעמ' 481).

אשר לשאלה אם במסגרת טענה של הליך תלוי ועומד לעולם תעוכב התביעה המאוחרת בזמן, נקבע ברע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ )פורסם בנבו, 2013) כי:

"אכן, במרבית המקרים מעוכבת התביעה השנייה בזמן. זאת בעיקר בשל העובדה שבקשה לעיכוב הליכים בתובענה נסמכת לרוב על הליך תלוי ועומד שכבר מתנהל. ואולם, כפי שכבר קבע בית משפט זה, שאלת הקדימות בזמן אינה מכרעת והעיקר הוא קידום אינטרס היעילות .... אינטרס זה יקודם, לדעתי, בראש ובראשונה אם תעוכב התובענה שיכולה להיות מושפעת מהתובענה האחרת. לפי אמת מידה זו, ניתן להסביר במקרה דנא את הסיבה לעיכוב תביעת המבקשת על אף שהינה ראשונה בזמן".

דברים דומים נאמרו בהקשר של עיכוב הליכים בתובענה ייצוגית, שם הדגיש בית המשפט כי טעמים אלו יפים ביתר שאת בכל הנוגע לתובענה ייצוגית על מורכבותה והשלכותיה. ברע"א 5385/10 דני מגן נ' אופק א.אחזקות (2005) בע"מ (פורסם בנבו, 2010), ציין כב' השופט (כתארו אז) א' גרוניס:

"בנסיבות העניין, כאשר צפוי בית משפט זה להכריע בשאלות העומדות ביסוד התובענה נשוא ההליך דנא, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על עיכוב ההליכים. בכך יהיה כדי לחסוך זמן שיפוטי, לייעל את הדיון בתובענה ולהימנע מניהול הליכי סרק.

בפרט אמורים הדברים, משמדובר בהליך של תובענה ייצוגית, שהינו הליך מורכב ... אכן, סביר כי תחלוף תקופה לא קצרה עד שתיפול הכרעה בערעורים. עם זאת, משהעניין נשקל לא רק מבחינתם של בעלי הדין הישירים והעקיפים אלא גם מבחינת ההיבט המערכתי, אין מנוס מן המסקנה שלא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי."

ברע"א 225/16 ישראל פולק נ' קבוצת א' דורי בע"מ (פורסם בנבו, 2016), קבעה כב' השופטת (כתארה אז) א' חיות כי שיקולי יעילות מחייבים שלא לדון בתביעה אישית במקביל לבקשת אישור בתובענה ייצוגית: "נוכח זהות הצדדים והסוגיות בהליכים אלו" (עוד ראו: רע"א 7357/16 Sanofi נ' גלעד לרום (פורסם בנבו, 2016).

גם במקרה כמו המקרה שלפניי היעילות הדיונית והצורך לחסוך במשאבי בית המשפט ובעלי הדין, מחייבים לעכב את ההליכים בתובענה הייצוגית שלפניי, שכן, הכרעה בתביעות הבנק תשליך על התובענה הייצוגית, ועשויה אף לייתרה לחלוטין.

3. מהכלל אל הפרט

ועתה ליישום ההלכות האמורות לענייננו.

3.א. זהות העילות

הבקשה לאישור התובענה הייצוגית שלפניי הוגשה בגין עמלות התראה על חריגה ממסגרת האשראי, שנגבו מחשבונותיו של המבקש, בטענה כי בפועל לא הייתה חריגה ממסגרת האשראי. במקביל, כאמור, מתנהלות שתי תביעות של הבנק בסדר דין מקוצר, נגד המבקש, כאשר עיקרן של התביעות הינן חובות בחשבונות המבקש לבנק. עמדת הבנק היא כי נושא העמלות מהווה חלק בלתי נפרד מהחוב הכולל של המבקש ואינו ניתן להפרדה. מנגד, לשיטת המבקש, נושא העמלות הוחרג מתביעות הבנק. בדיון לפניי (מיום 20.6.18), טען ב"כ המבקש כי (עמ' 1 לפר' ש' 17, כי: "הודענו לבית המשפט שם [בתביעות הבנק] שאנחנו מנהלים תובענה ייצוגית והנושא הספציפי הזה לא יידון שם.". עוד הוסיף ב"כ המבקש (בעמ' 2 לפר' ש' 32-28):

"אנחנו לא ויתרנו על הטענה בגין העמלות. בבר"ל הודענו לבית המשפט שיש לנו השגות בעניין הזה, וזה לא בסמכותינו לנהל את העניין מאחר ומתנהלת תובענה ייצוגית בגין זה. במסגרת התצהיר הודענו לבית המשפט שמתנהלת תובענה ייצוגית ובית המשפט השלום לא קיבל את טענות הבנק ואמר שהוא מסכים שעניין העמלות יידון בבית המשפט המחוזי. שם [בבית משפט השלום] לא טענו לגבי העמלה והעברנו את הטענה לכאן".

בסיום הדיון, כפי שהובהר לעיל, ביקש ב"כ המבקש להגיב בכתב ובצורה מסודרת לבקשת הבנקים לעיכוב הליכים. ניתן היה לצפות שבמסגרת אותה תגובה יפנה לפרוטוקול או לתצהירים בבית משפט השלום, ויבהיר כיצד הוחרגה הטענה לגבי העמלות, מכלל תביעת החוב שהגיש בנק דיסקונט. אולם, עיון בתשובת המבקש לבקשה לעיכוב הליכים מעלה כי כל שעשה המבקש הוא להפנות את בית המשפט לפרוטוקול הדיון בבית משפט זה, שצוטט לעיל. וכך טוען המבקש לעניין זה (בסעיף 2 לתשובה):

"ודוק: אין חולק כי בית משפט שלום בירושלים לא יכריע בפלוגתה בקשר עם עמלות "התראה על חריגה" שכן נושא זה הוחרג מבקשת רשות להתגונן (ר' גם פרוטוקול הדיון מיום 20.6.18 בעמ' 1 [הדיון לפניי שצוטט לעיל])."

ובכן, מחלוקת קיימת בעניין זה, שכן הבנקים טוענים את ההפך הגמור, ואין כל הפניה מצד ב"כ המבקש להליכים בתביעות הבנק, אותם ציין בפרוטוקול, שיבססו את טענותיו. במצב דברים זה המסקנה המתבקשת היא כי נושא עמלות ההתראה על חריגה, נכלל כיתר פרטי החוב בתביעות הבנק, והכרעה בתביעות החוב, לרבות בשאלה זו, תשליך על ההליך שלפניי.

אם תביעות הבנק תתקבלנה, אזי ייקבע כי על המבקש, הנתבע שם, לשלם את מלוא החוב, כולל בגין עמלות על חריגה ממסגרת האשראי, והדבר יהווה מעשה בי-דין, כך שהמשיב יהיה מנוע מלטעון טענות סותרות במסגרת בקשת האישור. לחילופין, אם תביעות הבנק יידחו ועמדת המבקש תתקבל, הוא כלל לא יחוב בעמלות, שאז לא תעמוד לו עילת תביעה אישית, שזהו אחד התנאים הנדרשים לאישור תובענה כייצוגית, שאז ניהול ההליך בתובענה שלפניי, ובחינת שאר התנאים יהיה לשווא.

בהקשר זה יפים דברי בית המשפט ברע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' וינשטיין (פורסם בנבו, 2009):

"בענייננו, פסק הדין שניתן לטובת הבנק בהתדיינות הראשונה הכריע בפלוגתא העיקרית שהיתה נושא ההתדיינות בין וינשטיין ובין הבנק. אין לפרשו אלא כקביעה, כי וינשטיין חבה על פי החשבון שבבעלותה. פסק דין זה מונע מוינשטיין לשוב ולהעלות בהתדיינות השניה טענות החותרות תחת ההכרעה בפלוגתא זו תוך ניסיון לאיין את תוצאות פסק הדין, כפי שניסתה לעשות."

לאור הקשר ההדוק בין תביעות הבנק להליך שלפניי, מתקיים הבסיס הרעיוני שביסוד הכלל של עיכוב הליכים בשל עניין תלוי ועומד. לשם יעילות הדיון וחסכון בזמן שיפוטי, יש מקום להורות על עיכוב ההליכים בבקשת האישור, עד לפסק דין חלוט בתביעות הבנק נגד המבקש.

3.ב. זהות בעלי הדין

תביעות הבנק הוגשו על ידי בנק דיסקונט כנגד המבקש כאן, בעוד שהתובענה הייצוגית הוגשה ע"י המבקש הן כנגד בנק דיסקונט הן כנגד בנק מרכנתיל. המבקש טוען כי גם אם יעוכבו הליכי התובענה הייצוגית כנגד בנק דיסקונט בשל תביעות הבנק המתנהלות במקביל, אין בכל כדי לעכב את ההליך כנגד בנק מרכנתיל דיסקונט. אין לקבל טענה זו של המבקש. כיון שיש מקום לעכב את ההליך כנגד בנק דיסקונט, שם מדובר באותם בעלי דין, יש לעכב, מאותם טעמי יעילות וחסכון במשאבים, גם את ההליכים כנגד בנק מרכנתיל. כך ככלל, שכן, אין חובה כי תהיה זהות מוחלטת בין בעלי הדין בכדי לעכב הליכים, כך בפרט במקרה שלפניי בו בנק מרכנתיל הגיש בקשה לדחיה על הסף בה טען כי המבקש כלל אינו לקוח של בנק מרכנתיל, ולא יכול שתהיה לו עילה אישית כנגד בנק מרכנתיל. לעניין זהות הצדדים בהקשר של עיכוב הליכים, נפסק ברע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר קפלן  (פורסם בנבו, 2002), בפסקה 3 (כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן): 

"סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות אינה שנויה במחלוקת. זוהי סמכות שבשיקול דעת והיא הופעלה לא אחת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב...הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה".

(ההדגשה אינה במקור – מ.א.ג.)

3.ג. איזה מבין ההליכים ראוי לעכב

לפניי מונחת בקשת הבנק לעיכוב הליכים של בקשת האישור. המבקש ביקש כי תינתן לו הזדמנות להגיש בקשה לעיכוב הליכים בתביעות הבנק. אין מקום להענות בקשה זו. מכל הטעמים שפורטו לעיל ובהתאם לפסיקה לפיה יש מקום ככלל לעכב את ההליך הראשון בזמן, הרי שיש לעכב את ההליכים בבקשת האישור. כך ככלל, כך ודאי במקרה שלפניי כאשר תביעות הבנק נמצאות בשלבים מתקדמים וכאשר הכרעה בתביעות הבנק תשליך על בקשת האישור(ראו לעניין זה רע"א 346/06 חזאן ואח' נ' קלאב אין ואח' (פורסם בנבו, 2016, פסקה 4).

4. החלפת תובע מייצג

טוען המבקש כי מקום בו נמצא כי המבקש נעדר עילה אישית, בהתאם לסעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, רשאי בית המשפט לאשר החלפת תובע מייצג, כיון שלטענתו, מתקיימים, ולו לכאורה, יתר התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. הבנקים טוענים, מנגד, כי החלפת התובע המייצג אפשרית רק לאחר שנקבע כי מתקיימים כלל התנאים לאישור התובענה כייצוגית המפורטים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות. מעבר לכך, טוען הבנק כי בהתחשב בעילת הבקשה לאישור – עמלת התראה על חריגה - לצורך החלפת תובע מייצג, יש לבחון את התובע המייצג החלופי המוצע, לרבות נסיבות גביית העמלות ממנו.

במקרה שלפניי טרם הובררו האם מתקיימים התנאים הדרושים לאישור הבקשה לתובענה הייצוגית ולא ניתן לפסוח על שלב בסיסי של עמידה בתנאי סעיף 8(א)(1-2) לחוק תובענות ייצוגיות על מנת שיהיה ניתן לבחון את האפשרות של החלפת תובע ייצוגי. זאת ועוד, היעילות מחייבת שלא לבדוק את התנאים המפורטים בחוק לאישור הבקשה, כגון קיומה של עילת תביעה משותפת, אם יתברר בסופו של יום שלמבקש אין עילת תביעה אישית כלל ועיקר או לחלופין, כי מתקיים מעשה בי-דין בעניינו והוא אינו רשאי להעלות טענות כנגד הבנק.

5. שיהוי

בתשובה לבקשה לעיכוב הליכים טען המבקש כי הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה בשיהוי. מנגד, טען הבנק כי טען טענות אלו במסגרת תגובה לבקשה שהגיש בהזדמנות הראשונה. ובכן, הדין עם המבקש. כפי שעולה מסקירת ההליכים לעיל, התגובה במסגרתה טען בנק דיסקונט לדחייה על הסף בשל קיומן של תובענות מקבילות, הוגשה בנובמבר 2017, שעה שתביעות הבנק חודשו באוקטובר 2016, והבקשה לעיכוב הליכים עצמה הוגשה ביוני 2018. בנוסף, תגובת בנק דיסקונט, במסגרתה הועלתה טענה זו, הוגשה על ידו מכוח הוראת בית המשפט, ולא ביזמתו.

עם זאת, אין לקבל את טענת המבקש כי לאור שיהוי זה אין לשעות לבקשת הבנקים לעיכוב הליכים. כיוון שמדובר בטעמים של יעילות דיונית וחסכון במשאבים, אין מקום לנהל הליכים מקבילים, אך בשל העובדה שהבנקים, או בנק דיסקונט, לא העלו את הטענה בהזדמנות הראשונה. משניתנה למבקש הזדמנות להגיב לבקשה כפי שביקש, לא ניתן לומר שזכויותיו נפגעו. אשר לצורך בקיום דיון שיכול היה להיחסך לו הבקשה הייתה מוגשת במועד, ניתן לפצות באמצעות הטלת הוצאות.

6. סוף דבר

לאור האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ההליך שלפניי עד שיינתן פסק דין חלוט בתביעות המקבילות של בנק דיסקונט בעניין חשבונות המבקש. הצדדים יעדכנו את בית המשפט אודות סיום תביעות הבנק ואז ייבחן המשך ההליך שלפניי.

בשל השיהוי בהעלאת טענת עיכוב ההליכים ע"י הבנק, והעובדה שהמבקש התכונן לדיון הוכחות שנמנע בשל הגשת הבקשה באיחור על ידי הבנקים, ישלמו הבנקים למבקש, על אף שבקשתם התקבלה, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 שקלים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ח, 23 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.