<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב 1:

אני מסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעניין העבירה של פריצה לרכב ולעניין החבלה במזיד ברכב.

אחרי שיש לנו הסכמה לקיומן של ראיות לעבירות הללו, אני אטען לגבי עילת המעצר. מצד אחד מדובר בעבירת רכוש יחידה, שלא ניתן להגיד עליה שהיא מתוחכמת, לא ניתן לומר שיש תעוזה, אבל מאידך גיסא מדובר במשיב שיש לו מאסר מותנה בן 12 חודשים המרחף מעל ראשו.

לשאלת בית המשפט, מה קשר לקיומן של ראיות לכאורה בעבירה של קשירת קשר ותקיפה סתם, אני משיב כי אני לא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה. מהרגע הראשון של החקירה, כאשר המשיבים מגיעים לתחנת המשטרה, מיד הם מספרים שאותו מתלונן הוא זה שתקף אותם ויש על המשיב חבלות שנראות לעין. הם לא אלה שתקפו. המתלונן תקף אותם ברגע שהגיע לרכב, אני מפנה להודעתה של המשיבה 2.

המתלונן כל אותו זמן שהוא היה שם, שהוא טוען באותם 8-10 דקות שהוא היה שם הוא בכלל לא דיווח למשטרה. מי בעצם מדווח למשטרה, ויש מכך התעלמות, אני מפנה לדו"ח פעולה של עיסא מיום האירוע, שם המשיבה 2 יוצרת קשר עם המשטרה, היא מדווחת כי היא נמצאת ליד פיצה פאי ומישהו מרביץ לחבר שלה. היא משאירה טלפון.

בשיחה נוספת לאחר 5 דקות היא שוב מבקשת לזרז את הגעת המשטרה.

5 דקות לאחר מכן היא שוב יוצרת קשר עם המשטרה ושאלה מה קורה עם ניידת ומישהו מרביץ לחבר שלה.

זה מצב הדברים שנמצא בתיק.

המשיבים מוסרים את זה ומלכתחילה הם אלה שהזמינו את המשטרה, אותו מתלונן לא נחקר ולא עושים איתו שום דבר בעניין הזה, לא לוקחים ולא מצלמים את החבלות שעל המשיב. גם אף אחד לא שואל שאלה מאוד פשוטה איך זה שהמתלונן כל אותו זמן שהוא נמצא שם הוא בכלל לא מדווח למשטרה ומה הוא עושה.

גם לגבי המתלונן עצמו- אנו רואים בחקירתו שרק בפעם השלישית הוא בא וטוען שהמשיב דחף אותו כשהוא יצא מהרכב. הוא טוען שהוא יצא מהרכב, מעד, ראשו נחבט באדמה, הוא לא מוסר איך הוא חזר בדיוק לתוך הרכב ומה קרה, יש חורים בגרסתו, וכל זה לא מופיע.

המתלונן בהתחלה מוסר שהיו שם עדים נוספים, בסיום חקירתו פתאום הוא אומר שאין עדים.

לגבי מצלמות- באופן מאוד מוזר הם רושמים שאין מצלמות בשטח, והדבר תמוה כי האירוע היה ליד פיצה פאי, זה מקום שיש שם מצלמות ולא נעשתה בדיקה בנושא הזה.

ב"כ המשיבה 2:

הראיה היחידה שאני מסכים לקיומה היא למעשה נוכחותה של המשיבה 2 במקום. לטעמי לא מתקיימות כאן ראיות לכאורה לעניין הקשר, משום שלא מספיק לכתוב בכתב האישום שהם תכננו, אלא צריך להרחיב ולציין בעובדות מה היה אותו תכנון.

אני מפנה בעניין זה לחומר החקירה כולו, שם אין ראיה אחת שיכולה ללמד על קשירת הקשר.

באשר לפריצה לרכב ולחבלה במזיד- אין ראיות לכאורה נגד המשיבה 2. מחומר החקירה עולה כי המדינה ניסתה לייחס ביצוע בצוותא למשיבה 2, וזאת נלמד רק מעצם נוכחותה במקום. אני סבור שלא די בכך כדי לייחס את הצוותא, יש ליצור הבחנה מובהקת בין המשיב 1 למשיבה 2.

המשיב 1 נתפס כשהוא נמצא בתוך הרכב בעוד שהמתלונן מוסר כי המשיבה 2 הייתה מחוץ לרכב, אף שבתחילה הוא גם אומר שהוא לא מציין אותה בכלל שהיא נמצאת באזור, אלא רק לאחר שהוא מגיע לרכב הוא אומר שהייתה שם עוד מישהו. זאת אומרת כשהוא חלף על פני הרכב וראה את האור דולק ברכב, הוא לא אמר שיש מישהי שעומדת בחוץ.

באשר לתקיפה- התקיפה המיוחסת למשיבה 2 היא למעשה משיכה במעיל של המתלונן. הראיה היחידה שקיימת בעניין הזה, למעשה זה אמרתו של המתלונן, כאשר המשיבים אומרים שזה לא היה, יכול להיות שזה מספיק כדי להקים ראיות לכאורה בשלב זה.

אני סבור שהמדינה לא יכולה לייחס את קיומן של ראיות לכאורה גם מעצם היותה של המשיבה 2 במקום, ובית המשפט יצטרך להכריע בעניין הזה.

מי שבעצם מתקשר למשטרה הייתה המשיבה 2, היא עשתה זאת יותר מפעם אחת. מעבר להיגיון שאומר שהפורץ לא מתקשר להזמין את המשטרה, הרי שאם היא התקשרה כמה פעמים ותיארה שמכים את המשיב 1, יש להביא את זה בחשבון וזאת לגבי רמת הידיעה שלה. יכול להיות שהשלב הזה הוא מוקדם לבחינת המצב הנפשי שלה, אבל הסיטואציה שהייתה למעשה שהיא נכחה שם וכאשר אולי, ואני מסייג, שהחליט משיב 1 לעשות מה שעשה.

אין כל ראיה שיכולה ללמד על כך שהיא הייתה בכלל מודעת לפעולה הזאת, שהיא הייתה שותפה לכך.

המתלונן אומר שהוא עבר עם הקטנוע, הוא ראה מישהו שיושב ברכב שלו, ראה את החלון הימיני מנופץ, הוא התקרב וראה את הבחור באותו רכב, ורק כשאותו בחור ניסה לצאת מהרכב, הייתה בחורה שמשכה אותו. לכן, אני מסיק מדברי המתלונן שהסדר של הדברים היה שמה שהוא הבחין בו לא כלל את המשיבה. גם אם הטענה הזו לא תתקבל, הרי שיש מדרג מובהק בין השניים.

באשר לעילת המעצר- הפסיקה ידועה, גם החלטות בית המשפט כאשר מדובר בעבירת רכוש יחידה. אין כאן היקף ניכר, אין תחכום, יש סוג של טיפשות לכאורה בהתנהלות.

העובדה שהם היו ביחד ואז זה נקרא בצוותא לא יכולה לגבור על כל שאר הפרמטרים שנקבעו בפסיקה ולא ניתן להסתמך רק על נקודה זו.

בעניינה של המשיבה- אין טוב ממראה עיניי. מדובר במשיבה שנמצאת בשוליים של החברה, בעברה יש הרשעה אחת בעבירה של אי מניעת פשע. נסיבות התיק הקודם היו בדיוק אותו דבר.

מדובר על מי שנמצאת בבחינה קוגניטיבית ברמה לא גבוהה, במסגרת התיק הקודם היא נבחנה פעמיים ע"י ועדת האבחון לפי חוק הסעד לטיפול במפגרים, כאשר פעם אחת היא נמצאת לא כשירה לעמוד לדין מבחינה קוגניטיבית, ובדיקה מאוחרת כעבור 3.5 חודשים היא נמצאה כשירה לעמוד לדין אך עם הנמכה קוגניטיבית מסוימת.

לחילופין, אני סבור שגם אם מתקיימות ראיות לכאורה לעניין עבירת הרכוש ועבירת האלימות, שהרי העילה היא לא ברף הגבוה משום שביחס לעבירת האלימות מדובר במשיכה של מעיל, מבלי להמעיט בערך, ברי שזה ברף הנמוך. גם מבחינת עבירת הרכוש, מדובר בהתפרצות שהוא לא דירה, וגם זה לטעמי מצוין ברף הנמוך של העילה.

לאור נסיבותיה האישיות של המשיבה, אני סבור שניתן לאיין את עילת המעצר ע"י הרחקתה לבית הוריה שנמצא במרכז הארץ. אני חושב שבתנאי הרחקה ובתנאים נוספים ניתן להורות על שחרורה של המשיבה 2 כבר היום.

ב"כ המבקשת:

לגבי הראיות- המשיבה 2 נראתה ע"י המתלונן כשהיא עומדת ליד הרכב והחלון של הרכב שבור, הוא מגיע למקום, מספיק לצלם את המשיב 1 בתוך הרכב שלו, מנסה למנוע ממנו לצאת מהרכב. המשיבה 2 משכה את המתלונן, ניסה להדוף אותו, והמשיב דחף אותו. המעיל והטלפון של המשיב נמצאו ברכב, אין שום הסבר מצדו כיצד הגיעו לשם.

המשיבים נחקרו, מכחישים באופן גורף את המיוחס להם, הם לא מספקים הסברים המניחים את הדעת לגבי מה שקרה.

אני מפנה להודעות המתלונן, לדו"ח הפעולה של השוטר עיסא, תמונה של הטלפון והמעיל של המשיב, תמונה של המשיב כשהוא נראה בתוך הרכב.

לגבי עילת מעצר- מתקיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות לאור העבירות המיוחסות להם ולאור עברם הפלילי.

עסקינן בעבירת רכוש שלא נעשתה באופן ספונטני, עבירה שנעשתה בצוותא חדא, כאשר המשיבים קושרים ביניהם קשר לביצוע העבירה, יש חלוקה מוגדרת של תפקידים, המשיב הוא זה שמתפרץ לרכב והמשיבה בחוץ שומרת. בעניין זה מפנה להלכת רוסלן. יש לבחון גם את נסיבות מבצעי העבירה.

לגבי העבר הפלילי- בעניינו של המשיב 1 עבר פלילי מכביד בעבירות של תקיפה סתם, איומים, התחזות, הפרת הוראה חוקית ועוד. בפני בית המשפט מופיעים שני תיקים של הפרת הוראה חוקית, כמו כן למשיב מאסר מותנה מת"פ 56456-11-13 של בית משפט שלום ב"ש ומתיק 28554-04-12, שזה תיק בו הורשע המשיב ביחד עם המשיבה. מדובר בכתב אישום והוא מופיע בתיק. מדובר בכתב אישום שבו הנסיבות והעובדות הן בדיוק כמו בתיק שלנו, מדובר בשיטת פעולה, כאשר המשיב הוא זה שמתפרץ והמשיבה נותרת בחוץ ומתצפתת.

למשיבה 2 גם כן יש עבר פלילי בעבירה של אי מניעת פשע וגם לה יש מאסר על תנאי.

אנו סבורים כי ההתנהלות של המשיבים, כאשר שיטת הפעולה שלהם זהה מתיקים קודמים, יש להם עבר פלילי, מאסר על תנאי, הם לא נרתעים לבצע את המיוחס להם, היא התנהלות אשר מעידה כי המשיבים אינם כלל אינם נרתעים מבית המשפט ומהחלטותיו, אינו נרתעים ממאסרים על תנאי ולכן יש להורות על מעצרם עד תום ההליכים.

בנוסף, מדובר במשיב אשר יש לו בעיות אלכוהול, כך הוא מעיד על עצמו גם בחקירה, שזה דבר אשר מעצים את המסוכנות הנשקפת ממנו.

ב"כ המשיבה 2:

אנו נבקש כי לאור ההיסטוריה הנפשית של המשיבה שהיא תיבדק ע"י הפסיכיאטר המחוזי וגם ע"י ועדת האבחון.

<#2#>

החלטה

נדחה לעיון ולמתן החלטה ליום 11.2.2016 בשעה 13:00.

המשיבים יישארו במעצר עד החלטה אחרת ויובאו לדיון באמצעות שב"ס.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ו, 03/02/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיבים

לגבי התיק העיקרי – הקראנו למשיבים את כתב האישום, הסברנו להם את תוכנו, ווידאנו כי הם הבינו. אנו רואים בישיבת היום תחילת משפטם של המשיבים, ונבקש לבטל את דיון ההקראה הקבוע.

<#4#>

החלטה

משפטם של המשיבים החל. משבוצעה הקראה מורה על ביטול דיון ההקראה בתיק העיקרי שנקבע ליום 8.2.2016, ועל ביטול זימון המשיבים באמצעות שב"ס לאותו מועד.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ו, 03/02/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיב 1:

טרם שבית המשפט יקום מכסאו, ולאחר שהמשיב שומע את דברי בית המשפט, המשיב פנה אליי וביקש שבית המשפט יורה על מעצרו עד תום ההליכים כבר עתה. הסברתי לו את הסיכויים והסיכונים והוא החליט שהוא מבקש להיעצר עד תום ההליכים.

אנו נבקש מבית המשפט היה ובהמשך תימצא חלופה ראויה, שהטיעונים שטענו עדיין יישארו בעינם, שנוכל לעלותם בבוא הזמן במידה ותימצא חלופה.

<#8#>

החלטה

ב"כ המשיב הסכים בראשית טיעוניו לקיומן של ראיות לכאורה בעבירות של פריצה לרכב וחבלה במזיד ברכב, אם כי טען להעדר קיומן לעבירות של קשירת קשר ותקיפה סתם.

די בעיון קל בחומר החקירה על מנת לקבוע קיומן של ראיות לכאורה בכל העבירות המיוחסות למשיב, לרבות בעבירות של תקיפה סתם וקשירת קשר של המשיב עם המשיבה 2 לביצוע ההתפרצות לרכב וגניבה ממנו.

אשר לעילת המעצר- מדובר בעילת מעצר מובהקת שקמה לא רק משום מהות המעשים אלא משום מהות העושה, מדובר במי שעברו הפלילי מכביד ואם לא די בכך מדובר במי שיחד עם המשיבה 2 ביצעו עבירות דומות ודינם נגזר למאסר על תנאי בשנת 2012.

בהינתן האמור, ולבקשת המשיב עצמו ובהסכמת בא כוחו, אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים במשפטו.

<#9#>

ניתנה והודעה היום כ"ד שבט תשע"ו, 03/02/2016 במעמד הנוכחים.