עניינה של החלטה זו הוא פרסום פסק דין שנתתי ביום 02.08.2021, תוך השמטת פרטים מזהים אודות המנוח והמנוחה.

1. משיב מס' 1 מתנגד לפרסום פסק הדין וטוען כי אין אינטרס ציבורי לפרסום פסק הדין, אלא אדרבא, אינטרס הציבור סותר את פרסום פסק הדין, שכן פסק הדין מכיל את מורכבות וסודיות הנאמנות שיצרו המנוח והמנוחה ובלשונו - "מתן בסתר (סיוע למשפחות שכולות)". המשיב מס' 1 ידוע בפני אחרים כנאמן של המנוחה והמנוח, עוד בחייהם, ופרסום פסק הדין עלול לפגוע ברגשות אנשים היקרים לו ואחרים העוסקים במלאכת הנאמנות החשובה, אשר כאמור אחת ממטרותיה הינה סיוע למשפחות שכולות באזור הצפון וחיפה, וטרם עלה בידו לקבל את עמדת נציגי המשפחות השכולות, לרבות נציגי משרד הביטחון באגף ההנצחה, לעניין פרסום פסק הדין.
2. עוד מוסיף וטוען המשיב מס' 1, כי פרסום פסק הדין עלול ליצור רושם מוטעה לגבי רצונם האמיתי של המנוח והמנוחה, בכל הקשור לנאמנות שהקימו ואין בהצעת בית המשפט כי יימחקו שמות המנוח והמנוחה כדי להואיל בנסיבות העניין. רצונם החד משמעי של המנוח והמנוחה בפסק הדין לשמירת סודיות מחמירה בכל הקשור להוראות הנאמנות, מתנגשת עם פרסום פסק הדין, שממילא עוסק בהיבט צר של אקט משפטי (מנתח את הסכם המשנה מיום 08.04.10).
3. אשר על כן, עתר המשיב מס' 1 כי בית המשפט יותיר את ההליך בדלתיים סגורות ויימנע מפרסומו, בשל הסוגיות החסויות ופרסומו של פסק הדין יהיה לשיקול דעתו של בית המשפט העליון, לכשיוגש לפתחו ערעורו של המשיב.

המסגרת הנורמטיבית

1. עיקרון פומביות הדיון בו עסקינן, הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו. ההקפדה על עיקרון פומביות הדיון הינו "תנאי חיוני לתשתיתה הדמוקרטית של מדינת ישראל" (דברי השופט ברק, ב"ש 678/82 מאיר טייר נ' מדינת ישראל, לו(3) 386 (1982)‏‏). עסקינן בעיקרון יסוד ועל חשיבותו ומרכזיותו אין חולק (עיינו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009)‏‏).

כך נקבע בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, כי: "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק", ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כי: "בית משפט ידון בפומבי."

1. פסיקה עקבית של בית המשפט העליון נותנת ביטוי לעליונותו של כלל זה, כדלקמן:

" עיקרון פומביות הדיון נועד להבטיח שדיוני בית המשפט יהיו פתוחים ונגישים לקהל הרחב ועל מנת שפועלה של מערכת המשפט והליכיה יהיו שקופים ונתונים לפיקוח ציבורי... עיקרון פומביות הדיון משמיע מעצמו את הפרסום הפומבי של המתרחש בין כותלי בית המשפט. באמצעות הפרסום מתוודע הציבור לנעשה באולמות בית המשפט אף מבלי להיות נוכח בגופו. לשם כך, נודעת חשיבות יתרה לאמצעי התקשורת אשר משמשים כמתווך הלכה למעשה (...). במובן זה עיקרון הפומביות אין מטרתו להעניש את המורשעים, אלא לשמור על מעמדו של בית המשפט ולבסס את אמון הציבור בו" (רע"פ 12/1201 קטיעי נ' מדינת ישראל (9.4.14).

1. עיקרון פומביות הדיון מתבסס על שלושה טעמים עיקריים. הטעם הראשון, הינו כי עיקרון זה מהווה את אחת הערובות לתקינותו של ההליך המשפטי, הן בתחום עשיית הצדק ובירור האמת, והן בתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה (עיינו: ע"פ 353/88 גניה וילנר נ' מדינת ישראל, מה(2) 444 (1991)‏‏). הטעם השני, קשור לאופיו של המשטר הדמוקרטי ומערכת המשפט. עיקרון פומביות הדיון פותח את שערי בית המשפט ומזמין את כלל הציבור להיחשף לפעולותיו, ללמודן, להעריכן ולהעבירן תחת שבט ביקורתו (עיינו: בג"ץ 258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' וועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת ארועי המערכה בלבנון, סב(1) 648 (2007)‏‏). הטעם השלישי, קשור לשמירת אמון הציבור במערכת המשפט, בזכותו של הציבור לדעת וחובת הרשויות הציבוריות לגלות. פומביות הדיון מבטיחה מראית פני הליך עשיית הצדק (עיינו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009)‏‏). ביקורת הציבור, קשורה בקשר ישיר להבטחת אמונו של הציבור במערכת המשפט.
2. חשיבותו של עיקרון פומביות הדיון החל מחלחל במהלך השנים האחרונות גם לתחומים אחרים, הנחשבים "פרטיים וחסויים" כגון דיני המשפחה, בו נחשפים הלכה למעשה הפרטים הסודיים, האישיים והמוכמנים ביותר שיש על האדם, מהתנהגותו הכללית ועד התנהגותו בחדר המיטות, כספיו, מצבו הרפואי, הנפשי, מה הם רצונותיו ויצריו, מה הם מעשיו החבויים, מה היא התנהגותו כלפי בני ביתו, מה היא התנהלותו ב-ד' אמותיו. והנה, גם במקלט "פרטי וחסוי" זה, החלו בשנים האחרונות לנשב רוחות אחרות, אשר באו לדוגמה לידי ביטוי במס' הצעות חוק שהונחו על שולחן המחוקק, בהן הוצע כי "החלטות ופסקי דין בענייני משפחה, כמשמעותם בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, יפורסמו תוך השמטת פרטיהם המזהים של בעלי הדין" (להרחבה, עיינו החלטתי ברמ"ש (מחוזי חיפה) 53787-01-20 ד.ב.ש נ' ע.ג (נבו 15.12.2020)).
3. פרסום החלטות ופסקי דין של ביהמ"ש, מגשים את עיקרון פומביות הדיון על טעמיו לעיל, אולם, אין עסקינן בעיקרון מוחלט אלא בעיקרון "יחסי", שלעיתים ייסוג מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. מבחינת מבחני האיזון, הכלל הוא כי אין פוגעים בעיקרון פומביות הדיון אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או ע"י הוראת בית משפט שניתנה על פי חוק, בעניינים חריגים, היוצאים מן הכלל, ומשכך נדרש שאלה יפורשו על דרך הצמצום, וכי לעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון (עיינו: בש"פ 5759/04 גבריאל תורג'מן נ' מדינת ישראל, נח(6) 658 (2004)‏‏).
4. המחוקק נתן את דעתו בסעיף 68 לחוק לקיומם של מספר מקרים יוצאים מן הכלל, מקרים בהם יש לבכר אינטרס אחר על פני זה של פומביות הדיון, מקרים אותם ראה המחוקק כבעלי רגישות מיוחדת, כגון: שמירה על בטחון המדינה; מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה; הגנה על המוסר; הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין; הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד; הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת אלימות כלפי בן משפחה; הגנה על עד מוגן, הגנה על סוד מסחרי וכיו"ב.

על אף האמור, מושא פסק הדין אינו נמנה עם מקרים יוצאי דופן אלה המנויים בסעיף האמור.

1. בסעיף 70(ד) לחוק, המחוקק פתח לבית המשפט צוהר צר, לפיו:

"בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם."

1. כאשר מתבקש בית המשפט לפגוע בעיקרון פומביות הדיון, על ביהמ"ש לבחון שתי שאלות: האחת, האם מתקיימת עילה העשויה להוות בסיס לבקשה, כלומר, אינטרס לגיטימי של המבקש למנוע את עיקרון פומביות הדיון, והשנייה, האם השיקולים השונים, כלומר האינטרס העומד בבסיס הבקשה, והשיקולים האחרים התומכים בעיקרון פומביות הדיון, מצדיקים את הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון (עיינו: ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.04.2006)‏‏.
2. למעט טענת פגיעה בפרטיות של בעל דין או אדם אחר שהוזכר בדיון, נימוקי ההתנגדות של המבקש אינם נמנים עם המקרים בהם בית המשפט רשאי לאסור הפרסום.

דיון והכרעה

1. על פי נקודת האיזון העקרונית שנקבעה על ידי המחוקק, עקרון פומביות הדיון נסוג מפני הזכות לפרטיות מקום בו הפגיעה בזכות זו היא חמורה. אמת המידה המרכזית לבחינת עוצמת הפגיעה בזכות לפרטיות היא אופיו של המידע שאת פרסומו מבקש אחד הצדדים להגביל. כך, ככל שהמידע מתייחס לעניינים המשתייכים לליבת הזכות לפרטיות, תגבר נטייתו של בית המשפט להכיר בפגיעה כחמורה, ותישקל הסמכות הנתונה לו לאסור פרסום, נוכח האיזון בין השיקולים השונים הצריכים לעניין )עיין: רע"א 13/482 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (נבו, 2013.04.23).
2. טענת משיב מס' 1 לעניין פגיעה בפרטיות בעל דין או אדם אחר שהוזכר בדיון, לא הוכחה כלל. עוצמת האינטרס, מן הסתם, גם היא לא הוכחה. משיב מס' 1 לא פנה מעולם לבית המשפט בבקשה להורות על ניהול ההליך בדלתיים סגורות. בפסק הדין לא מוזכרים פרטים הנמצאים בליבת הזכות לפרטיות, לא של בעלי הדין, לא של העדים, לא של בעלי תפקיד ולא של המנוח והמנוחה, כדוגמת פרטים אינטימיים, פרטים רפואיים, פרטים פיננסיים וכיו"ב. עסקינן בסכסוך משפטי שבגדרו נקבעו ממצאים עובדתיים ומשפטיים כנגד משיב מס' 1, ותו לא. לא מצאתי כל הצדקה, בנסיבות העניין, לחרוג ולפגוע בעיקרון פומביות הדיון.
3. לעניין טענת המשיב מס' 1 כי דווקא האינטרס הציבורי הוא זה שסותר את פרסום פסק הדין, שכן זה מכיל את מורכבות וסודיות הנאמנות שיצרו המנוח והמנוחה - "מתן בסתר (סיוע למשפחות שכולות)", מצאתי, לאחר קריאה נוספת של פסק הדין, כי זה אינו מכיל ולו מילה או פסקה, מפורשת או עקיפה, לגבי תוכן הנאמנות, ובדגש ה"נהנה" ו/או ה"מטרה", כל שכן נהנה, לחלופין מטרה הקשורה ל"מתן בסתר (סיוע למשפחות שכולות)". לא נלמד מפסק הדין דבר לגבי רצונם של המנוח והמנוחה, בכל הקשור לנאמנות שהקימו, ומכאן שאין למבקש כל סיבה לחשוש, באם אכן חושש.
4. טענת המשיב מס' 1 כי עליו להתייעץ עם נציגי משפחות שכולות, לרבות נציגי משרד הביטחון באגף ההנצחה, מעולם לא נשמעה כל טענה לאורך ההליך לגבי הנהנה ו/או מטרת הנאמנות, כל שכן, שמם וקולם של נציג משפחה שכולה, לרבות נציג אחד ממשרד הביטחון באגף ההנצחה, מעולם לא נשמע בכותלי בית המשפט, בהליך מושא בקשת המבקש. בהיעדר תצהיר ובהיעדר כל ביסוס, אין בית המשפט מקבל את הטענות העובדתיות החדשות שנטענו על ידי המבקש.
5. פסק הדין אכן עוסק בהיבט צר של אקט משפטי (מנתח את הסכם המשנה מיום 08.04.10), וזאת כפי שמתקיים ברוב רובם של פסקי הדין, אך אין זו סיבה לאיסור פרסומו. כידוע, משפטים בנושאים אזרחיים, ברובם המכריע, עוסקים בהיבטים צרים של בני אדם. משפט אחד מיני רבים עוסק בצרתו של פלוני לעניין חוזים, משפט אחר מיני רבים עוסק בצרתו של אלמוני לעניין נזיקין, כן צרתו של אחר לעניין קניין וכיו"ב. פרסום פסקי דין ושמירה על עקרון פומביות הדיון, אינם נחלתם של פסקי דין מכוננים בלבד. הידע המשפטי המתהווה בפסיקות בתי המשפט, הינו ידע חברתי כללי ולא של מאן דה הוא פרטי. עיקרון פרסום הדיון באופן רחב ומלא מאפשר את פיתוח המשפט. הנגשתו מאפשרת לציבור המתדיינים ולבאי כוחם ללמוד לעומק מצבים משפטיים, לנתחם, ולעשות בהם שימוש. בנוסף, ככל שגוף הידע המונגש לציבור ולסוכני המשפט יהיה רחב יותר, כך תתקבלנה תמונה מציאותית ונכונה יותר לגבי המצב המשפטי הקיים בישראל, וזאת בניגוד להותרת מצב בו פסקי הדין והחלטות של בית המשפט ישמרו סמויים מן העין (עיינו: רמ"ש (מחוזי חיפה) 53787-01-20 ד.ב.ש נ' ע.ג (נבו 15.12.2020)).
6. לאחר שנתתי דעתי לטענות המשיב מס' 1, להוראות החוק, להלכה הפסוקה ולמגמה המתפתחת באשר לחשיבות פרסום פסקי דין בתחומים רבים, לרבות בתחום דיני המשפחה המתנהל בדלתיים סגורות, שלא כפי שענייננו, וזאת גם בשל הצורך בנגישותם והתפתחות הדוקטרינה המשפטית ולהבטחת הלגיטימיות של מערכת המשפט בעיני החברה, מסקנתי היא שיש לפרסם את פסק הדין תוך השמטת שמות המנוח והמנוחה או פרטים מזהים אודותם.
7. אני דוחה את ההתנגדות לפרסום פסק הדין, אני מורה על פרסום פסק הדין המתוקן מהיום- 24.8.21, בהשמטת פרטים מזהים אודות המנוח והמנוחה. הפרסום ייעשה תוך 7 ימים מהיום.

למען הסר ספק, הפרסום יחול גם על החלטה זו.

בנסיבות העניין, אין אני מורה על הוצאות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשפ"א, 24 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.