לפניי בקשה להוספת ראיה מסוג "תעודה ציבורית".

רקע

1. ביום 15.7.2021 הסתיימה שמיעת הראיות בתיק, וניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים. ביום 7.10.2021 הגיש המבקש בקשה להוספת ראיה מסוג "תעודה ציבורית". עסקינן במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט במהלך שמיעת עדותו של עד ההגנה מר משה יחזקאל וסומנו כ-נ' 80 ונ' 82 (ישיבה מיום 15.7.2021). המדובר במסמכים של חברת SGS (דו"ח בדיקה מקצועית מיום 24.11.2016), שהופקו על פי הנטען לפי הוראות המכס הרומני בעת ייצוא הסחורה מרומניה לקניה, ושמאשרים כי הסחורה שהוצאה מרומניה היא טבק. כן עתר המבקש לצירוף מסמך נוסף, תעודת איכות מטעם KEBS מכון התקנים הקנייתי, המאשר כי הסחורה הנכנסת הינה טבק. הבקשה בנוגע לשני המסמכים הראשונים הוגשה נוכח החלטת בית המשפט שניתנה במהלך הדיון הנ"ל ושבה נקבע כי המסמכים אינם מוגשים לאמיתות תוכנם.
2. לטענת המבקש, בהמשך לעדותו של מר יחזקאל, פנתה ההגנה לשגרירות ישראל בניירובי בכדי לאמת את המסמכים ולהעניק להם תוקף רשמי של "אימות תעודה ציבורית". נטען, כי המסמכים הועברו בחזרה לידי ההגנה, לאחר שהם נחתמו ואומתו על ידי נציגה בכירה מטעם משרד החוץ הקנייתי – גב' אליזבת צ'וג, וכן אומתה חתימת המסמכים על ידי קונסול שגרירות ישראל בניירובי מר רועי אנדה. על סמך האמור עתר המבקש לקבל את המסמכים כראיה לאמיתות תוכנם בהיותם "תעודה ציבורית" כהגדרתה בסעיף 29 בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). בכל הנוגע לעיתוי הגשת הבקשה, טען המבקש כי ההגנה מעולם לא אמרה "אלו הם עדיי" ועל כן בפועל לא הסתיימה פרשת ההגנה. עוד נטען כי די בחשיבות הראיה וחיוניותה על מנת להתיר הגשתה, שכן דחיית בקשתם להגשת המסמכים כראיה לאמיתות תוכנם עלולה לגרום להם עיוות דין חמור.
3. המאשימה התנגדה לבקשה. לשיטתה, ההגנה פעלה שלא על פי סדרי הדין והגישה ראיות לאחר שהסתיים שלב ההוכחות במשפט וכשבוע טרם הגשת סיכומי התביעה ללא כל נימוק סביר. לשיטתה, אין המקרה דנא עונה על המבחנים המאפשרים הגשת ראיות בעיתוי זה כפי שאלה נקבעו בפסיקה ועל כן די בכך כדי לדחות את הבקשה. לגופו של עניין, טענה המאשימה כי אין לראות במסמכים שהוגשו כ"תעודה ציבורית" וזאת מאחר שהם לא עונים על הגדרת מונח זה. בהקשר זה נטען, כי עסקינן במסמכים שנערכו על ידי חברה פרטית, בניגוד להוראות פקודת הראיות וכי חתימת גב' צ'וג מיום 30.9.2021 היא חתימה המעידה על קבלת המסמכים במשרד. אין בהטבעת החותמת על המסמכים כדי להכשיר אותם כתעודה ציבורית, ואין בה כדי להעיד על אמיתות תוכנם. המאשימה טענה עוד, כי המסמכים עצמם מעלים תמיהות רבות בכל הנוגע למועד קבלתם במשרד הקנייתי, זהות הפקיד שקיבל את המסמכים וזהות הגורם שחתום ליד כל חותמת. לשיטת המאשימה, פרטים רבים העולים מן המסמכים מצריכים בירור עובדתי, ולא ניתן לקבל אותם בתור "תעודה ציבורית" כלל.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתגובת המאשימה, בחקיקה ובפסיקה הרלוונטית הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. תעודה ציבורית הוגדרה בסעיף 29 בפקודת הראיות כהאי לישנא:

"תעודה של אחד הגופים המנויים להלן שהיא מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע, או רשומה של מעשה כאמור, או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות של אחד הגופים המנויים להלן, ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת; ואלה הגופים:

(1) מדינת ישראל או הרשות הריבונית של שטח ארץ שמחוץ לישראל;

(2) משרדי הממשלה, רשות מקומית, בית משפט, בית דין, גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, נוטריון או כל גוף רשמי אחר של ישראל או של שטח ארץ שמחוץ לישראל (להלן מוסדות);

(3) עובד המדינה, עובד רשות ריבונית של שטח ארץ שמחוץ לישראל או עובד מוסד (להלן - פקיד)"

המסמכים מושא הבקשה אינם נופלים באחת החלופות המפורטות בסעיף 29 לפקודת הראיות. המסמכים לא נערכו על ידי אחד הגופים המפורטים בסעיף 29 לפקודת הראיות, והעובדה שגוף רשמי של מדינה כזו או אחרת הטביע חותמת או חתימה עליהם אינה הופכת את המסמכים ל"תעודה של אחד הגופים" המנויים בפקודה כדרישת סעיף 29 לפקודת הראיות. המסמכים נערכו על ידי חברות פרטיות, שככל הנראה מעניקות שירותים של בדיקת איכות של סחורה הנכנסת או היוצאת מגבולות המדינות הרלוונטיות. חברות אלו אינן בגדר גופים רשמיים הפועלים מטעם המדינות ברומניה או בקנייה, והמסמכים שעורכות אותן חברות אינם בגדר תעודה ציבורית.

1. זאת ועוד, המבקש ביקש להגיש את המסמכים לאמיתות תוכנם. בפסיקה נקבע, כי לצורך ההכרה בתעודה ציבורית כראיה לאמיתות תוכנה, על המסמך לעמוד בארבעה תנאים מצטברים בנוסף לאלה הקבועים בפקודת הראיות. תנאים אלו הותוו בע"פ 135/50 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' יצחק פרידמן , ה 567 ואלה הם: המסמך נערך על-פי חובה סטטוטורית; הוא בעל אופי ציבורי; הוא מכוון לשימור תוכנו בעתיד; הוא פתוח לעיון הציבור המעוניין. עיון בבקשה שהגיש המבקש מלמד, כי לא עלה בידו להוכיח קיומם של תנאים אלו. מלבד טענה כללית שלפיה כל ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה מתקיימים בענייננו, לא נטען דבר. לא הוכח כי עסקינן במסמך שנערך על פי חובה סטטוטורית ולא הוכחו יתר התנאים שהובאו לעיל. גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.
2. סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ב, 17 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.