1. עניינה של החלטה זו הינה בהכרעת שתי בקשות מטעם הנתבעים (המיוצגים במשותף, להלן: המבקשים בהתאמה); הראשונה – עתירת המבקשת 3 לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה, העדר יריבות וחוסר תום לב בהגשתה; השנייה – בקשת המבקשים לצירוף צד להליך שהינו הנאמן הנטען שמונה בתיק פשיטת הרגל של אבי התובע.
2. אזכיר בתמצית כי ברקע הבקשות עומדת תביעת התובע (להלן: המשיב) העותר לחייב את המבקש 1 בתשלום סך של 125,000$ (בשווה ערך בשקלים) וכן להורות לאחרון ולמבקש 2 על העברת חלק ממניות המבקשת 3 לידיו (סך כולל של 5,000 מניות המהווים 7% מהון המניות של המבקשת 3). זכאות זו מבוססת על פי הנטען מכח ההסכמים שנחתמו בין אביו של המשיב למבקשים 1 ו-2 והצלחתו הנטענת של אבי המשיב לאתר משקיע בעבור פיתוח פטנט. כן, צוין בכתב התביעה כי זכאותו של המשיב לקבלת הכספים הינה, בין היתר, מכח כתבי המחאת זכויותיו של אביו אליו.
3. בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ביום 6/3/17 מטעם כלל המבקשים, נטען בין היתר, כי דין התביעה להימחק על הסף ובפרט כנגד המבקשת 3, מקום בו אין לאחרונה ולאביו של המשיב כל יריבות והיא לא התקשרה עם המשיב או אביו מי מהם בכל מסמך או הסכם. כן, נטען כי המשיב מבסס את זכויותיו הנטענות כביכול, באמצעות מסמכים מזויפים אשר הוכנו למטרת התביעה בלבד.
4. להלן אפנה לבחינת והכרעת הבקשות;

הבקשה לסילוק על הסף:

1. בבקשה אשר מתייחסת כאמור למבקשת בלבד, נטען, בין היתר, על-פי כתב התביעה כמו גם המסמכים עליהם תביעה זו נשענת, מעולם לא נעשתה כל התקשרות בין המשיב לבין המבקשת ובתוך כך לא הוזכר שמה ומעולם לא ניתנה כל התחייבות מטעמה למשיב ולרבות כלפי אביו. כן, נטען כי המדובר בתביעה אשר נגועה בחוסר תום לב חמור ביותר, תוך הסתרת עבודות וראיות מהותיות ותוך שהמשיב יודע כי אי לו כל עילת תביעה כנגד המבקשת. המשיב, באמצעות אביו, עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט בניסיון לעשוק את המבקשת כמו גם את שאר המבקשים ולהוציא מהם כספים רבים ובעשיית עושר שלא במשפט על חשבונם, ובין היתר, על רקע ניסיונו של האב להבריח את זכויותיו הנטענות בתביעה דנן לידי בנו המשיב שלא כדין נוכח צו הכינוס שניתן נגדו. המבקשת שבה וחזרה בבקשתה על טענותיה בכתב ההגנה, ובין היתר, על כך שמעולם לא נעשתה התקשרות בין אביו של המשיב לבין המבקשת שהינה ישות משפטית נפרדת.
2. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, נחה דעתי כי בשלב זה של הדיון, אין להורות על סילוקה של התביעה על הסף.
3. ההלכה הינה, כי סילוק תביעה על הסף (בין מחיקה ובין דחייה), הינו אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה. הדברים נכונים במיוחד בשעה שהטענה במקרה דנן הינה לתביעת הנעדרת עילה ויריבות מצד המשיבה, כשבעניין זה נקבע כי די באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד הנתבע, כדי שבית המשפט לא יסגור דלתותיו בפניו (ר' ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ מג (3) 124). רק במקרה בו ברור ונעלה מכל ספק כי גם אם יוכיחו כל עובדות התביעה, לא יוכל התובע לזכות בסעד הנתבע - רק אז ייעתר בית המשפט לבקשה לסילוק תביעה על הסף.
4. במקרה דנן, הן טענות המבקשת אודות כשרותו של המסמך המקים את זכאותו הנטענת של המשיב לסעדים המבקשים והן טענות הנגד של האחרון אודות החלת תוצאות ההסכם שנחתם עם אביו גם על המבקשת כחברה אשר הוקמה על ידי אורגן שהתחייב בשמה – הינן בגדר טענות הכרוכות בין היתר בצורך של הכרעת מחלוקות עובדתיות. משכך, ברי כי אין בהן להביא לסילוקה המבוקש של התביעה בשלב זה של הדיון, עוד בטרם נשמעו ראיות הצדדים. קביעה כזו או אחרת לעניין עצם מעמדו של מסמך עליו מבקש המשיב להיבנות כמו גם חיובה של המשיבה (ככל שיימצא כן) מכח תורת האורגנים, תעשה, מטבע הדברים, רק בסיום ההליך ועל בסיס התשתית העובדתית שתונח בפניי. בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את טענות המבקשת בשלב מקדמי זה של הדיון ושמורה לה כמו גם ליתר המבקשים את הזכות להעלאת טענותיה בהמשך ניהול ההליך.
5. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

הבקשה לצירוף הנאמן של אבי המשיב כצד להליך;

1. על רקע טענותיהם של המבקשים אודות מסמכי המחאת הזכות המזייפים ושנוצרו לצורך התביעה בלבד וכן על רקע הטענה לשיתוף פעולה בין המשיב לבנו בתביעה זו לצורך הברחת הנכסים נוכח הליך פשיטת הרגל בו מצוי האב – עותרים המבקשים לצרף להליך את הנאמן שמונה בהליך הפש"ר בעניינו של האב (פש"ר 37680-01-15).
2. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, נחה דעתי כי יש להורות גם על דחייתה של בקשה זו לצירוף המבוקש.
3. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 היא הוראת הדין הרלוונטית המסדירה את האפשרות לצירוף בעלי דין, ומקנה לבית המשפט שיקול דעת בבחינת האפשרות להורות כן:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

1. הפסיקה עמדה על כך שאין מטרת התקנה הנ"ל למנוע ריבוי משפטים, כשעל בית המשפט לבחון בראש ובראשונה את השאלה אם צירופו של בעל הדין דרוש כדי שניתן יהיה לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות שעולות במסגרת התביעה (ר' רע"א 2228/15 ג'י.טי.אס פאוור סולושנס לימיטד נ' נתיבים דרום בע"מ, [פורסם במאגרים] (9/7/15)).
2. הפכתי והפכתי בבקשת המבקשים ולא מצאתי כל נימוק ענייני אשר יבאר הכיצד יהיה בצירוף הנאמן, כדי לתרום לפתרון שלם ויעיל (ובמיוחד כשסטאטוס תיק הפש"ר כלל לא ברור).
3. לאור כל האמור, דין הבקשה לצירוף הצד המבוקש, להידחות.
4. שאלת ההוצאות תידון בתום ההליך.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תשע"ז, 19 יוני 2017, בהעדר הצדדים.