עניינו של פסק דין זה הינו בעתירת התובע לסעד שבמסגרתו יורה בית המשפט על העברת מניות של הנתבעת 3 ורישומן על שמו של התובע (תוך צו מתאים שיופנה לרשם החברות לביצוע שינוי ברישום בעלי המניות) וכן לסעד כספי.

1. רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:
2. התובע הינו בנו של מר אבי דיאמנט יהלום (להלן: אבי). אבי הוכרז בעבר כפושט רגל וניתן כנגדו צו כינוס נכסים ביום 28/1/15 (פש"ר 37680-01-15).

1. הנתבעת 1 הינה בּׅתו ויורשתו של יבגני חורונסקי ז"ל אשר נכלל בכתב התביעה המקורי כאחד הנתבעים והלך לעולמו ביום 22/4/17 במהלך ניהול ההליך דנן (להלן: חורונסקי ז"ל). חורונסקי ז"ל היה מהנדס במקצועו אשר הקים בחייו פרויקט טכנולוגי בקשר עם מנוע בוכנות נגדיות עם רוטור רדיאלי ושבגינו גם נרשם פטנט בארצות הברית (להלן: הפרויקט או הפטנט בהתאמה) וזאת ביחד עם שותפו, המהנדס בוריס מוחייב (להלן: מוחייב). הנתבע 2 הינו מהנדס אלקטרוניקה במקצועו אשר היה מעורב גם כן בקידום פרויקט. הנתבעת 3 הינה חברה בע"מ שהתאגדה והוקמה ביום 6/8/13 ותכליתה היה בקידום הפרויקט.
2. ביום 12/8/09 נחתם בין אבי לבין הנתבע 2 הסכם שהוכתר "הסכם תיווך" בקשר עם הפרויקט. בהסכם צוין בין היתר, כי הנתבע 2 מבקש מאבי לגייס כספים בסך של כמיליון וחצי דולר להשקעה בפרויקט. כן, הוסכם כי אבי יציג את הפרויקט בפני אחרים לרבות ארגון פגישת היכרות ותיאום עם הגורמים הרלוונטיים, כשהנתבע 2 יארגן ויוביל את ניהול הפרויקט לרבות הצגתו וחיבורו לחברת יזמות ויפעל לחתימת הסכם עם המשקיעים. בסעיף 5 הוסכם כי שכר טרחתו של אבי יעמוד על 5% מהון המנות בחברה שתוקם ושתהיה בעלת הפטנט וכי התמורה כאמור תועבר לאבי, רק לאחר קבלת הכסף מהמשקיעים ובפרופורציה לקצב ההשקעה. בסעיף 9 להסכם צוין כי בכל פניה לגורמים פוטנציאלים, הנתבע 2 ייתן אישורו לפנות לגורם וזאת לפני הפניה לגורם.
3. ביום 12/8/09 חתם אבי על מסמך נוסף שהוכתר "המחאת זכות" לפיו הוא ממחה לתובע בהתאם לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המחאת חיובים) את הסכם התיווך בפרויקט הנ"ל שנחתם כאמור עם הנתבע 2.
4. ביום 25/5/10 נחתם בין אבי לבין חורונסקי ז"ל מסמך שהוכתר "סיוע בגיוס משקיעים", בו סוכם, בין היתר, כי בתמורה לסיועו של אבי לגיוס משקיעים לפרויקט הוא יהיה זכאי מחורונסקי ז"ל לתשלום עמלה בשיעור 7% מכל תמורה אשר תתקבל מהמשקיעים. בסעיף 4 למסמך האמור הוסכם כי במידה והעסקה בין חורונסקי ז"ל למשקיעים תהיה עסקה אשר התמורה בגינה משולמת במניות, יהיה אבי זכאי לקבל 7% מההון המונפק והנפרע של החברה אשר יונפק לחורונסקי ז"ל. לחילופין, הוסכם כי אבי יהיה רשאי להמיר את זכותו לקבל מניות כאמור בתמורה כספית אשר ערכה ייקבע על-פי אחת מהחלופות שפורטו במסגרת סעיפים 1.1 עד 4.3 למסמך. בסעיף 9 נכללה התחייבות של חורונסקי ז"ל להודיע לאבי מיד עם כריתתו של הסכם עם כל אחד מהמשקיעים אשר יוצגו לנו על-ידי אבי וכן הוא התחייב לעדכן את אבי בכל הקשור לקשר עם המשקיעים באופן שוטף ו/או על-פי בקשתו של אבי. יצוין בקשר למסמך זה כי בסופו מופיעים גם פרטיו של מוחייב, אולם מסמך זה לא נחתם על-ידי האחרון.
5. ביום 25/5/10 חתם אבי על מסמך נוסף שהוכתר "המחאת זכות" לפיו הוא ממחה לתובע בהתאם לחוק המחאת חיובים את ההסכם לגיוס משקיעים האמור שנחתם עם חורונסקי ז"ל.

1. לטענת התובע, בהמשך להסכמים האמורים בין אבי לחורונסקי ז"ל והנתבע 2, פעל אבי נמרצות לשם איתור משקיעים פוטנציאלים והצגתם בפניהם של חורונסקי ז"ל והנתבע 2. במסגרת פעולות איתור אלו פנה אבי, בין היתר, למשקיע פוטנציאלי בשם אלון בראלי (להלן: בראלי) והציג בפניו את הפרויקט. בהמשך נקבעה פגישה בין אבי לבין בראלי בה נטלו חלק גם נוספים. במהלך הפגישה תיאר אבי בפני בראלי את הפטנט, את ההשקעה הנדרשת ואת הפוטנציאל הטמון בו. בסיום אותה פגישה סוכם ביניהם כי ככל ובראלי יביע עניין להשקיע בפרויקט יהיה עליו לפנות לחורונסקי ז"ל והנתבע 2 לצורך קבלת פרטים נוספים.

מספר חודשים לאחר מכן, נודע לאבי מפיו של בראלי בעצמו כי האחרון השקיע בפרויקט לפיתוח הפטנט ו/או הנתבעת 3 אשר הוקמה לשם כך, סך של כ-500,000 דולר נכון למועד הגשת התביעה, וזאת לצורך פיתוח אב טיפוס למנוע אשר עמד כאמור במרכז הפרויקט. יתירה מזאת, בראלי הביא לידיעתו של אבי כי ביום 27/6/13 נכרת בינו לבין יתר בעלי המניות בחברה הסכם הקרוי "שינויים להסכם השקעה בהתאם למוסכם בין הצדדים". במסגרת הסכם זו הוחלט, בין היתר, כי ככל ותתקבל השקעה נוספת ממקורות ממשלתיים (כגון המדען הראשי), הרי שההשקעה הנוספת תחשב כאילו הייתה השקעה של בראלי בפרויקט, והכל בכפוף לתנאי ההסכם.

מיד בסמוך לאחר המועד שבו נודע לתובע כי בראלי השקיע כספים בפרויקט, אבי ו/או מי מטעמו החלו לפנות למר חורונסקי ז"ל ולנתבע 2 במכתבים ושיחות טלפון על מנת לקבל את התמורה המגיעה לאבי בהתאם להסכמים שנתחמו עימו. פניות אלה לא זכו להתייחסות עניינית ועל השקעתו של בראלי והתחייבויותיהם לשלם לאבי תמורה בגין גיוס משקיעים, סירבו חורונסקי והנתבע 2 לשלם את המגיע. אופן התנהלותם של האחרונים אינו אלא ניסיון פסול לנשל את אבי מזכויותיו – דבר העולה כדי הפרה בוטה של ההסכמים אשר נחתמו עימו.

על רקע האמור עתר התובע בכתב תביעתו המתוקן (שהוגש ביום 7/8/19) לסעדים הבאים: (א) הנתבעת 1 – העברה ורישום של 3,967 מניות מהמניות שרשומות על שם חורונסקי ז"ל ו/או של שמה של הנתבעת 1. מספר המניות בו נקב התובע חושב לפי זכאותו של אבי בהסכם התיווך לעמלה בשיעור 7% ולפי מספר המניות של חורונסקי בנתבעת 2 אשר עמד נכון ליום 29/2/16 על 56,672 מניות רגילות; (ב) הנתבע 2 – העברה ורישום של 1,160 מניות הרשומות של שמו של האחרון וכן סך של 125,000 $ (487,500 ₪) המהווה את שווי התמורה של המניות (4,644 מניות) שהעביר הנתבע 2 לבראלי בשלב מאוחר כלשהו; (ג) הנתבעת 3 – הסעד ביחס לחברה בא לידי ביטוי במתן צו כנגדה אשר יורה לה על איסור ביצוע דיספוזיציה במניותיה הרשומות על שם הנתבעים עד לביצועו המלא של פסק הדין.

1. במסגרת טענות ההגנה של הנתבעים (כפי שמצאו ביטוין בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמם ביום 6/3/17 בעת שנכללו באותה עת תחת ייצוג משותף), נטען תחילה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות מחמת העדר עילה ויריבות; הנתבעת 3 הינה ישות משפטית נפרדת שהוקמה מספר שנים לאחר חתימת ההסכמים, לא הייתה כל צד להסכמים מהם מבקש התובע להיבנות והנתבעת 3 לא התקשרה עם התובע ו/או אבי וכפועל יוצא לא התחייבה כלפיהם לדבר ולא לחצי דבר. על כן, אף אם תתקבל הטענה כי מי מהנתבעים 1 ו-2 מחויב להעביר לתובע מניות בחברה, הרי שאין בכך להטיל אחריות על הנתבעת 3.

באשר להמחאות הזכות עליהן מבסס התובע את זכאותו הנטענת לסעדים, טענו הנתבעים כי הן אינן אלא אחיזת עיניים וניסיון שפל של אבי להבריח את נכסיו שלא כדין ולרעת נושיו של האחרון ואין ליתן יד לכך. מבלי לגרוע מהאמור, טענו הנתבעים כי אף אם יוכח שאכן עומדת לאבי זכות כלשהי, הרי שלא ניתן להמחות זכות זו כלל ועיקר שכן אין כל חוב ומשכך לא ניתן להעביר דבר מה שאינו קיים. כל אחד משני ההסכמים שנערכו בין אבי לבין חורונסקי ז"ל והנתבע 2, הינו בגדר הסכם אישי עם אדם ספציפי שאינו ניתן להמחאה אלא בהסכמת הצדדים. כן, נטען כי טפסי המחאת הזכות הינם מסמכים מזויפים שלא נחתמו כדין, נוצרו לצורך התובענה בלבד והינם תולדה של מצבו הפיננסי והמשפטי של אבי, הא ותו לא, וכל מטרתם כאמור הינן הברחת נכסים והעדפת נושים של אבי. בנוסף, נטען כי היה על הצדדים הטוענים להמחאת הזכויות לבצע רישום של המחאות הזכות, מה שכמובן לא נעשה מעולם, והסיבות לכך שמורות עימם. אבי לא טרח להודיע לנתבעים כי הוא ממחה את זכויותיו בהסכמים מולם לבנו התובע, ומאחר והמדובר בהסכמים אישיים כאמור הם לא ניתנים להעברה או להמחאה אלא באישור הצדדים עצמם, מה שכמובן לא נעשה ולא אושר על-ידי מי חורונסקי ז"ל או הנתבע 2. על רקע זאת, נטען גם כי לא מתקיימת יריבות אף כלפי הנתבעים 1 ו-2, שעה שטענת התובע ביחס לזכויות אצל הנתבעים כלל אינן שלו הם.

בכל הקשור להסכם התיווך שנחתם בין אבי לבין חורונסקי ז"ל, נטען כי המדובר במסמך כוזב ושקרי נוכח זאת שחורונסקי ז"ל לא הבין משמעות האמור בו לאור אי ידיעתו את השפה העברית ונפל לכדי מרמה ותרמית עת הוחתם על המסמך האמור. חורונסקי ז"ל מעולם לא קרא את המסמך ולא הבין את משמעותו למעט ההסבר שנתן לו אבי בעל-פה, הסבר במסגרתו הוטעה ונפל בידיו של נוכל. בתוך כך נטען גם כי חורונסקי ז"ל מעולם לא הסכים למינויו של אבי ולשיטת התגמול שצוינה בהסכם, כשאבי הציג בפניו עסקת תיווך ספציפית ודחק בו לחתום על המסמך. כן, נטען כי ההסכם אינו תקף כלל ועיקר שכן חסרה חתימתו של שותפו בזמנים הרלוונטיים של חורונסקי ז"ל, מוחייב, וחתימתו של חורונסקי ז"ל בלבד אינה מחייבת את מוחייב. ברי כי היה על אבי לקבל את הסכמתם וחתימתם של שני השותפים בפרויקט, ומשכך לא נעשה אין למסמך ההתקשרות כל תוקף.

כן, טענו הנתבעים 1 ו-2 כי הם אכן ניהלו משא ומתן מול אבי למציאת משקיע פוטנציאלי בפיתוח הפטנט, וזה התחייב לעשות כן ולגייס עבורם השקעות בסך 1.5 מיליון דולר. בפועל, מעולם לא גויס על-ידי אבי הסכום האמור ובכלל; אבי לא איתר עבורם את המשקיע והנתבעים מעולם לא נתנו את הסכמתם ו/או אישורם לקשר בינם לבין המשקיע ואין כל ראיה לכך שהתובע או אבי זכאים לכל זכות שהיא בגין הקשר בין הנתבעים למשקיע. התובע ו/או מי מטעמו גם לא פנו לנתבעים בדבר החוב ו/או הזכויות הנטענות. זאת ועוד, אף בהסכם ההתקשרות עם בראלי, לא הייתה כל התחייבות להשקעת כספים בגובה הסכום האמור וכן לא היה גיוס של סכום זה מהמשקיע. זאת יודע גם אבי וכן התובע אשר מעודכנים באשר לפרטים בדבר הסכומים שהשקיע עד כה בראלי – סך של 300,000$ המהווה חמישית מהסכום לו התחייב אבי לשיטתו.

1. שמיעת ההוכחות בתיק התקיימה ביום 7/7/22 במסגרתה העידו, התובע, אבי והנתבע 2. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב (כשיצוין שבהמשך להחלטתי מיום 4/9/22 הודיע מוחייב ששימש מיופה כח מטעם הנתבעת 1 כי הינו מבקש להצטרף לסיכומי הנתבעים 2 ו-3).
2. דיון והכרעה:
3. כידוע, בהליך אזרחי נטל השכנוע רובץ על "המוציא מחברו"; כך, התובע, הוא הנושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. על-פי כלל זה, יזכה התובע בכתב תביעתו אם ירים את נטל הוכחת התביעה מעבר ל-50% שאז תוטל החבות במלואה על הנתבע. לא יעמוד בכך, יפסיד את כל תביעתו. ודוק, לנתבע מצידו אין כל חובה להבאת ראיות המאמתות את גרסתו שכן נטל השכנוע מוטל כולו על התובע (ר' ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ [פורסם במאגרים] (9/5/2011)).
4. השאלה המרכזית אשר יש להידרש אליה תחילה בענייננו, הינה האם עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת חבותו של חורונסקי ז"ל או הנתבע 2 להעברת מניות ממניותיהם בחברה בהתאם להסכמים שנחתמו ביו כל אחד מהם לבין אבי. חבות זאת תיגזר מהמענה לשאלה הממוקדת – האם עלה בידי התובע להוכיח כי אבי הוא זה אשר הביא באמצעות פעולות שיזם ונקט לגיוסו של בראלי כמשקיע כספים בפרויקט. ודוק, ככל שלא יוכח כן, אזי ברי כי לא התמלא התנאי הבסיסי המזכה את אבי (ובעקבות כך את התובע מכח המחאות הזכות שבידיו) לזכאות לקבלת 'עמלה' או 'שכר טרחה' באמצעות העברת המניות (או כל תמורה אחרת חלופית) כפי שעוגנה בסעיף 5 להסכם בין אבי לנתבע 2 וכפי שעוגנה גם בסעיף 4 להסכם בין אבי לחורונסקי ז"ל.
5. משכך, על התובע היה להניח בפניי תשתית ראייתית מספקת ממנה ניתן ללמוד על כך שפועלו של אבי כמתווך הובילה בסופו של יום, להשקעת כספים מצד בראלי; ודוק, הזכאות של התובע ביחס לסעד המבוקש מהנתבע 2 תתגבש רק אם יוכח שאבי עמד בהתחייבותו לגיוס כספים בסך 1.5 מיליון דולר (כפי שזו עוגנה בסעיף 2 להסכם ביניהם) בעוד שהזכאות של התובע ביחס לסעד המבוקש מהנתבעת 1 תתגבש רק אם יוכח כי שאבי עמד בהתחייבותו כלפי חורונסקי ז"ל לגיוס "כל סכום" (כפי שזו עוגנה בסעיף 3 להסכם ביניהם).
6. לאחר שעיינתי במכלול טענות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנטל הנדרש להוכחת זכאותו לא הורם על ידי התובע, בסופו של יום, ביחס לאף אחד מההסכמים;

בעדותו של אבי טען האחרון, בין היתר, כי עבד בסך הכל כארבע שנים לצורך גיוס משקיע כאשר לפני כניסתו של בראלי לתמונת הפרויקט, הוא פעל להבאת שלושה משקיעים שלא השקיעו בסופו של יום בפרויקט (ר' ע' 9 שו' 1-4 לתמליל ישיבת ההוכחות). באשר להיכרות עם בראלי ולזיקתה להשקעתו בפרויקט, העיד אבי כי בשנת 2013 התקיימה פגישה משותפת בבית קפה בתל-אביב בה נכחו מלבדו גם בראלי, חורונסקי ז"ל ונוספים, כשתכליתה הייתה פגישת היכרות עם בראלי ובה נדונו אופן ושיעור ההשקעה בפרויקט. כן, העיד אבי כי רק כשלוש שנים לאחר מכן ("בסוף 2015 או תחילת 2016") הוברר לו להפתעתו במהלך שיחה עם בראלי "בעניינים אחרים" כי האחרון חתם על הסכם בקשר עם הפרויקט "לפני כשנה וחצי שנתיים". בנוסף העיד כי לאחר שיצר קשר טלפוני עם חורונסקי ז"ל לצורך קבלת הבהרה בעניין אי יידועו על ההשקעה שגילה מצד בראלי כפי שהתחייב לכך חורונסקי ז"ל בהסכם, האחרון דחה אותו בטענה שאינו 'חייב לו כלום' (ר' ע' 11 שו' 6-24; ע' 15 שו' 33-39 לתמליל ישיבת ההוכחות).

גם אם אין מחלוקת כי בראלי השקיע אי אלו כספים בפרויקט (ר' בעניין זה עדות הנתבע 2 בע' 26 שו' 22-23 לתמליל ישיבת ההוכחות) ובעקבות זאת הפך בהמשך לבעל מניות בחברה, לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל הנדרש להוכיח כי השקעת הכספים הראשונית מצד בראלי הייתה רק בשל פעולת התיווך הנטענת שבאה לידי ביטוי במפגש המשותף הנטען (כשחזרה על הטענה מצד התובע בסיכומיו לפיה 'אין חולק' כי אבי "הביא את המשקיע בראלי" אינה בגדר תחליף להנחת ראיות מספקות לכך). כך, בין היתר, התובע לא הביא מטעמו לעדות איש מבין הנוכחים בפגישה האמורה, לרבות בראלי – לא רק לתמיכה בטענתו של אבי לעניין קיומה של אותה פגישה משותפת אלא לתמיכה בטענות אודות תכליתה. כאן המקום להבהיר כי משעה שהתובע הוא שכאמור נושא בנטל להוכחת תביעתו, מתחילתה עד סופה, החזקה הראייתית לעניין הימנעות מהבאת בראלי או כל עד רלוונטי אחר (כפי שטען לכך בסעיפים 47-52 לסיכומיו) פועלת דווקא באופן מובהק לרעתו הוא וביתר שאת בשעה שזימון בראלי כעד קשורה בטבורה לניסיון התובע להיבנות מהתיעוד שנכלל במסגרת נספחים 9-12 לתיק מוצגיו, שכן ברי כי בהעדר הבאת הדובר הנטען באותן שיחות נשוא התיעוד (בראלי) והגשת/הכשרת אותו תיעוד כראיה (לאחר שאותו דובר כלל היה מאשר כי הוא זה שאכן נטל חלק בשיחות הנטענות), אין ליתן לתיעוד זה כל משקל בנסיבות העניין.

1. לסיכום, בבואי לבחון האם הוכח כי אבי הוא הגורם אשר הביא לתחילת השקעתו של בראלי בפרויקט ובעקבות כך גיבוש זכאותו של התובע לעמלה/תמורה מכח ההסכמים, הנני מוצאת לענות על שאלה זו בשלילה.
2. על-אף שמסקנתי זו אודות העדר הוכחת עצם הזכאות לאי אלו סכומים מכח שני ההסכמים, מייתרת את הצורך לדון ולהכריע ביתר מחלוקות הצדדים – מצאתי להתייחס בבחינת למעלה מן הצורך לטענות של הנתבעים אודות האותנטיות והכשרות של המחאות הזכות שהוצגו בפניי.

שתי המחאות הזכות נחתמו כאמור כל אחת במועד עריכת ההסכמים בין אבי לחורונסקי ז"ל והנתבע 2. מחומר הראיות עולה כי לתובע לא הייתה כל זיקה באשר לאיתור המשקיעים בזמן אמת עליו התחייב אביו בהסכמים, כמו גם כל הכרה והבנה עם טיב הטענות שיש בפיו של אביו כלפי מי מהנתבעים; כך, בין היתר, השיב התובע לשאלות רלוונטיות בעניין זה: ".. אבא שלי הרבה יותר מעורה בפרטים ממני בעסקה הזאת" (ר' ע' 5 שו' 12-14 לתמליל ישיבת ההוכחות); "מעבר לקווים כלליים אני לא מעורב כל כך בפרטים" (ר' ע' 5 שו' 24-25 לתמליל ישיבת ההוכחות); "אני לא מעורב יותר מדי בפרטים" (ר' ע' 5 שו' 30 לתמליל ישיבת ההוכחות); "אני אישית לא עשיתי יותר מדי", כשלשאלה האם הוא יודע להעיד על משהו שהוא יודע "מידיעה אישית", השיב בשלילה (ר' ע' 6 שו' 35-36 לתמליל ישיבת ההוכחות). בנוסף, בחינת עדויות התובע ואבי באשר לנסיבות שבעטיין נערכו המחאות הזכות, מעלה כי קיימת סתירה בין גרסאותיהם בנדון; כך, בעוד שהתובע העיד כי המחאות הזכות נערכו בתמורה לעזרה לאביו "עם כל מיני דברים" (ר' ע' 2 שו' 30-31 לתמליל ישיבת ההוכחות) אבי העיד כי לא הייתה כל תמורה (ר' ע' 12 שו' 4-7 לתמליל ישיבת ההוכחות).

הנני בדעה כי הצטברות הנתונים אודות – העדר כל מודעות התובע לטענות המדויקות המבססות את עילת התביעה; קיומה של הקׅרבה המשפחתית בין התובע לאבי; הסתירה בין עדויותיהם של התובע ואבי לעניין קיומה של תמורה; הכללת אבי ולא התובע בטיוטת הסכם המייסדים (שלא נחתם) חרף זאת שעולה כי נערך לאחר המועדים שצוינו בהמחאות הזכות (נספח 9 לתיק מוצגי הנתבעים) וכניסתו של אבי להליך של פשיטת רגל בשלב מאוחר יותר וטרם הגשת התביעה דנן – יש בהם כדי להוות נסיבות שעשויות לתמוך בטענת הנתבעים לעניין קיומו של ניסיון להברחת נכסים באמצעות עריכת שתי המחאות הזכות לטובת התובע. אבהיר כי דברים אלה מצוינים מבלי לקבוע מסמרות בדבר שכן כאמור איני נדרשת להכרעה בסוגיה זו – הן לאור כישלון התובע להרים את הנטל כי הינו זכאי לסעדים המבוקשים כפועל יוצא מכך שלא עלה בידיו להוכיח כאמור כי השקעתו של בראלי בפרויקט הייתה בזכות תיווכו של אבי, והן מאחר שאין עסקינן בהליך המתאים ומקום בו הנתבעים במקרה דנן אינו בעלי היריבות כנושיו של אבי.

1. סוף-דבר:
2. לאור כל האמור, דין התביעה כנגד כלל הנתבעים, להידחות.

1. התובע יישא בהוצאות הנתבעים 2 ו-3 וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. באשר לנתבעת 1, הרי שלאור זאת שיוצגה בנפרד במהלך ההליך (לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן), לא נטלה כל חלק פעיל בהליך וכן לנוכח מהות אותו ייצוג באמצעות מיופה כח – איני פוסקת הוצאות לזכותה חרף דחיית התובענה.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"ב, 11 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.