1. המשיב הגיש כנגד בני זוג שאחד הם היא המבקשת, תביעה לפינוי ולתשלום סך 286,000 ₪ דמי שכירות בעקבות הפרת הסכם שכירות לפיו שכרו בני הזוג מהמשיב דירה ברח' מרדכי היהודי 12 קרית כורש בראשל"צ (להלן: "הדירה").

לכתב התביעה צורף נסח מקרקעין לפיו הבעלות על הדירה רשומה על שם המשיב.

כמו כן צורף הסכם שכירות מיום 15.8.12 לפיו שכרו בני הזוג מהמשיב את הדירה לתקופה של שנה מספטמבר 2012 עד אוגוסט 2013 עם אופציה לשנה נוספת, בעלות של 11,000 ₪ בחודש.

לטענת המשיב בכתב התביעה, חדלו בני הזוג לשלם את דמי השכירות ביום 1.1.14 ואף לא פינו את המושכר בתום תקופת השכירות.

לפיכך, נתבעו מבני הזוג דמי שכירות מינואר 2014 ועד מרץ 2016 בנוסף לעתירה לפינויים מהדירה.

בתיק הוצגו אישורי מסירה של הזימון לדין לבני הזוג ביום 8.3.16, עליהם חתמה כלתם של בני הזוג.

ביום 4.4.16 הגיש בן זוגה של המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

ביום 6.4.16 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

ביום 20.4.16 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד להגשת כתב הגנה והפעם על ידי עו"ד אשר רשם בעצמו בכותרת הבקשה כמייצג גם את המבקשת בנוסף לבן זוגה.

ביום 17.5.16 הגיש אותו עו"ד בקשה לאשר התפטרותו מייצוג משום שלא הצליח לחדש קשר עם בן זוגה של המבקשת.

מאחר ולא הוגש כתב הגנה מטעם אף אחד מבני הזוג, ניתן ביום 8.6.16 פסק דין בהעדר הגנה כנגדם.

2. ביום 16.11.16 הוגשה בקשה לבטול פסק דין בהעדר הגנה מטעם המבקשת.

בבקשתה טענה המבקשת כי לא קיבלה את הזימון לדין מאחר ונמסר לכלתה אשר אינה מתגוררת עמה וזו מסרה אותה רק לבן זוגה, ממנו התגרשה המבקשת באפריל 2016.

המבקשת מודה כי במסגרת הליכי הגירושין נודע לה באפריל על ההליך אבל לא נמסרו לה כתבי בית הדין ולא ידעה את פשרו ולכן הסתפקה בהתחייבות בן זוגה כי ישא בכל חוב שהוא בקשר עם הדירה.

רק לאחר פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל לביצוע פסק הדין דנן, נודע לה כי התביעה נובעת מהסכם שכירות עליו מעולם לא חתמה וחתימתה שם מזויפת.

לטענת המבקשת, מדובר בדירה שנרכשה על ידי בני הזוג בשנת 1996 ובה התגוררו מאז עלו ארצה, כך שמדובר בהסכם שכירות פיקטיבי שנכרת בין המשיב לבן זוגה כאשר חתימתה על פניו זויפה.

3. תגובת המשיב הוגשה ובה פורט כי מדובר בדירה אותה ירש בן זוגה של המבקשת מהוריו וכי למבקשת אין בה ולא היו בה כל זכות.

המשיב צירף לתגובתו אישור זכויות מטעם הבעלים, עיריית ראשל"צ, לפיו נרכשו מחצית הזכויות במגרש על ידי ה"ה עמוס אשר מכרו זכויות אלו לה"ה שללשוילי, אשר מכרו מצידם את הזכויות להורי בן זוגה של המבקשת.

המשיב הציג הסכם מכר מותנה מיום 29.4.12 לפיו מכר בן זוגה של המבקשת את הדירה למשיב בתמורה ל 3 מיליון ₪. בהסכם נרשם כי החזקה הפורמלית בדירה תימסר למשיב ביום 15.12.12.

צורפו גם צווי ירושה של הורי בן זוגה של המבקשת מיום 1.1.12 לפיהם בן הזוג הוא היורש היחידי של עיזבונם ונסח מקרקעין לפיו הבעלים הרשום על הדירה הוא בן זוגה של המבקשת כאשר על בעלות זו נרשמו שתי הערות אזהרה: הראשונה על שם המשיב והשניה לטובת בנק הפועלים בסך 2 מיליון ₪.

לטענת המבקשת בתגובתה לטענות המשיב ומסמכיו, עומדת היא על טענתה כי הדירה נרכשה על ידה ובן זוגה ומאחר והיתה "האישה הקטנה בבית" שלא היתה מעורבת בהליכים מסוג זה על פי מנהגי העדה ממנה באה ,לא ידעה דבר על מכירת הדירה ורישום הזכויות כפי שבוצע.

המבקשת טוענת כי הדירה נרשמה על שם הוריו של בן זוגה למראית עין בלבד ובכך קופחו זכויותיה בדירה ובכוונתה לפנות לבית המשפט המוסמך בעניין זה.

4. דיון והכרעה:

המבקשת אינה מתמודדת כראוי עם הבקשה שהגישה בעצמה ביום 6.4.16 ובכתב ידה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

יצוין כי גם בהסכם הגירושין עליו חתמה המבקשת ביום 3.4.16 מוזכר הליך זה על מספרו תוך חיוב בן זוגה של המבקשת להסדיר החוב בו.

דהיינו, אין ספק כי המבקשת ידעה על קיומה של התביעה בתיק זה ובחרה שלא להתגונן בפניו.

אף אם לטענתה לא קיבלה את מסמכי התביעה עצמם, הרי כאשר בחרה שלא לעיין בהם לאחר שנודע לה על קיומם – עליה לשאת בתוצאות.

ראה לצורך העניין בבר"ע 1299/02 תפנית אורטופדיה נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769 המעניק משקל לכלל הידיעה על פני כלל ההמצאה בנסיבות דומות.

5. עתה נותר לבחון האם המבקשת מגלה עילת הגנה כנגד התביעה.

המבקשת טוענת כי לא חתמה על הסכם השכירות וכי עסקת השכירות כביכול שימשה מעטה של מראית עין לעסקת מכר פיקטיבית בין המשיב לבן זוגה תוך נישולה מזכויותיה כלפי המשיב ביחס למקרקעין שנרכש למעשה על ידי שניהם.

טענה זו היא טענת הגנה כנגד התביעה הכספית שהוגשה כנגד המבקשת וראויה לבירור.

עם זאת, אין למבקשת עילה הגנה כנגד תביעת הפינוי.

אף אם לא חתמה המבקשת על הסכם שכירות ולא התחייבה כלפי המשיב לתשלום דמי שכירות, הרי שהמבקשת אינה מציגה כל זכות אחרת שהיא להחזיק במקרקעין.

הזכויות בדירה אינן רשומות על שמה ומעולם לא נרשמו. על פניו אין למבקשת כל זכות שהיא להחזיק במקרקעין ולפיכך, בדין עליה לפנות הדירה לידי בעל הזכויות בה.

למבקשת טענות כנגד הרישום בפנקסי המקרקעין עוד מראשית מגוריה בדירה ובטרם הועברו למשיב. טענות אלו אף מופנות לבן זוגה ואין כל טענה כי המשיב היה שותף לו.

ב"כ המבקשת מודה כי הסמכות לדון, לשנות רישום זכויות ולשמוע את טענותיה של המבקשת אינו בידי בית משפט זה כך שממילא לא ישמעו גם אם יבוטל פסק הדין המורה על פינויה.

תרופתה הנכונה של המבקשת כנגד פסק דין הפינוי הוא בעתירה לבית המשפט המוסמך בתביעה המתאימה ומתן סעד זמני במסגרתה.

6. סוף דבר הוא כי פסק הדין יבוטל בכל הנוגע לחיוב הכספי בלבד אך המבקשת תשלם למשיב הוצאות ריפוי המחדל של אי הגשת כתב ההגנה במועד בסך 1,500 ₪.

המבקשת תגיש כתב הגנה כנגד התביעה הכספית תוך 30 יום ממועד המצאת החלטה לידי בא כוחה.

למען הסר ספק יובהר כי חלקו של פסק הדין בעניין הפינוי יעמוד על כנו והמבקשת תשלם למשיב הוצאות הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪.

סכומי ההוצאות יחולטו לטובת ב"כ המשיב מהפיקדון שהופקד על ידי המבקשת בקופת בית המשפט והיתרה תושב למבקשת.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ז, 19 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.