1. המערער, החייב בתיק הוצל"פ 516082-01-15 מערער על החלטתה מיום 10.2.16 של כב' רשמת ההוצל"פ המחוזית גב' מרים סגל שדחתה את בקשתו להורות על סגירת תיק ההוצל"פ ולחילופין לצרף את חברת גוגל בתור חייבת נוספת לתיק ההוצל"פ.

בהתאם להחלטתי מיום 31.3.16 הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב ואף צורף לעיוני פסק הדין של בית משפט השלום וכן פסק הדין של ערכאת הערעור אשר הוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ הנדון.

2. בתאריך 15.5.16 ניתן פסק דיני בערעור ודחיתי את הערעור.

המערער קבל בפני נציב הקבילות על שלא התאפשר לו להגיש תשובה לעיקרי הטיעון של המשיב ובעקבות החלטתו של הנציב ביטלתי את פסק הדין ואף קבעתי כי הערעור ידון מראשיתו.

בנוסף לעיקרי הטיעון בפניי, אף תשובת המערער לעיקרי הטיעון של המשיב.

3. המערער ביקש כי אפסול עצמי מלדון בערעור ובהחלטה מיום 5.2.17, דחיתי את בקשת הפסילה מנימוקים שפורטו בהחלטה.

על דחיית בקשת הפסילה הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון, וככל הידוע לי עדין לא ניתן פסק דין בערעור ולא מצאתי שיש להמתין עוד עם מתן פסק דין בערעור.

יצויין כי בקשתו של המערער בבית משפט העליון להורות על עיכוב הליכים, נדחתה בהחלטתה מיום 12.2.17 של כב' הנשיאה.

תקנה 471ג לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, קובעת בסעיף קטן א' כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את המשך הבירור המשפטי זולת אם החליט השופט שיש להפסיק הדיון "מנימוקים שיירשמו".

לא מצאתי בנסיבות העניין שיש להורות על הפסקת הדיון.

4. תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פסק דין שניתן בתאריך 23.9.14 בתיק ת.א. 49918-05-14 ולפיו חוייב המערער לשלם למשיב פיצויים בסך של 80,000 ₪ וכן הוצאות בסך של 20,000 ₪.

התביעה שהגיש המשיב כנגד גוגל נדחתה.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין ובתאריך 22.6.15 ניתן פסק דינה של ערכאת הערעור ולפיו נדחה ערעורו של המערער שחוייב בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪.

מאידך, התקבל ערעורו של המשיב ובית המשפט קבע כי החיוב של גוגל ושל המערער כלפי המשיב יהיה ביחד ולחוד עפ"י סכום הפיצוי שקבעה הערכאה הדיונית (80,000 ₪).

גוגל שילמה למשיב את מחצית סכום הפיצוי 40,000 ₪ והתשלום דווח ע"י המשיב לתיק ההוצל"פ וכן דווח על תשלום ששילם המערער, על חשבון החוב. אין למערער טענה כי שילם סכומים נוספים למשיב אשר לא דווחו לתיק ההוצל"פ.

ההליכים בתיק ההוצל"פ נמשכים לגביית יתרת החוב הפסוק כולל גם הוצאות והפרשי הצמדה וריבית.

5. המערער טוען כי לאור פסק הדין של בית המשפט המחוזי היה על המשיב לצרף לתיק ההוצל"פ גם את גוגל בתור חייבת נוספת כאשר נקבע כי את הפיצוי ישלמו שניים, יחד ולחוד ולא נקבע פרמטר לחלוקת החוב באופן יחסי. החוב משותף ואין למשיב זכות לפעול רק כנגד חייב אחד, המערער.

על כן עותר המערער לסגירת תיק ההוצל"פ ולחילופין לצרופה של גוגל לתיק. המערער לא טוען כי מלוא החוב שולם וכי התשלום ששילמה גוגל למשיב, 40,000 ₪, לא מהווה גמר חובה למשיב.

6. בתשובתו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף טענה חדשה בדבר הצורך לשיטתו בבדיקת החוב בתיק ההוצל"פ ומציין סכומים שונים למועדים שונים, כולל אגרות וחישוב של הפרשי הצמדה וריבית. משהוגשה התשובה לאחר שהמשיב הגיש את עיקרי טיעוניו ממילא לא יכול היה להתייחס לפן החשבונאי, שאף לא נטען בהודעת המערער ובעיקרי הטיעון.

בנוסף, אם מעוניין המערער לבדוק את נכונות החוב בתיק ההוצל"פ יתכבד ויברר מול הגזברות או במסגרת בקשה בטענת "פרעתי" שבה יפרט את חישוביו, וככל שתוגש בקשה כזו ידון בה רשם ההוצל"פ.

ולבסוף, הטענות החדשות של המערער לא היו בפני הרשמת הנכבדה, עובר למתן החלטתה וממילא לא יכולה הייתה להידרש לטענות ולהורות על בדיקה חשבונאית.

7. המשיב טוען בעיקרי הטיעון שהגיש כי הנתונים שהציג המערער אינם נכונים, כך למשל החוב בפתיחת התיק היה 59,989 ₪ ולא 123,745 ₪ כטענת המערער.

בית המשפט המחוזי קבע חבות משותפת על המערער ועל גוגל ביחס לפסק הדין הכספי של בית משפט השלום, חבות ביחד ולחוד.

בית המשפט המחוזי לא ביטל את פסק הדין של בית משפט השלום אלא דחה את ערעורו של המערער והותיר את סכום הפיצוי על כנו, תוך שהטיל חבות גם על גוגל.

לגבי סכום הפיצוי ללא החיוב בהוצאות בהם חוייב המערער, אין מקום להחיל את הוראות סעיף 18 לחוק ההוצל"פ שכן פסק הדין לא בוטל ולא שונה בכל הנוגע למערער.

החיוב הנוסף שהוטל על גוגל אינו עילה לסגירת תיק ההוצל"פ שנפתח טרם החיוב הנוסף כנגד המערער.

החיוב כאמור הינו ביחד ולחוד וגוגל שילמה למשיב את מחצית סכום הפיצוי וככל שיש למערער טענות, רשאי הוא לחזור אל גוגל עפ"י סעיף 56(ב) לחוק החוזים (חלק כללי).

אין ממש בטענת המערער כי הוא מופטר מהחוב כיוון שהמשיב הפטיר את גוגל בכך שלא צרפו לתיק ההוצל"פ שכן גוגל שילמה מחצית מסכום הפיצוי ובנוסף החיוב הינו ביחד ולחוד.

8. לא מצאתי כל ממש בערעור או כל טעות בהחלטתה של הרשמת הנכבדה. טיעוניו של המערער מתבססים על תשתית עובדתית שגויה ומוטעית. כל החיובים בתיק ההוצל"פ הינם חיוביו של המערער לאחר שגוגל פרעה את מחצית סכום הפיצוי וההוצאות שנפסקו בבית משפט נפסקו רק כנגד המערער.

לא מצאתי כי המשיב פטר את גוגל מחיובה שכן גבה ממנה את מחצית החוב, הגם שהואיל והחיוב הינו ביחד ולחוד רשאי היה המשיב לגבות את מלוא החוב ממי מהחייבים.

סעיף 55(א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי כאשר שניים חייבים ביחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש את קיום החוב, כולו או מקצתו, משניהם או מכל אחד מהם בנפרד ובלבד שלא יפרע יותר מהמגיע לו.

9. באשר ליחסים שבין המערער לגוגל, קובע סעיף 56 לחוק כי שניים החייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב ביניהם בחלקים שווים.

בהתאם לסעיף קטן (ב), חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור אל החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם . ככל שסבור המערער כי שילם למשיב יותר מחלקו היחסי בחוב, יתכבד ויתבע שיפוי מגוגל.

10. הערעור נדחה בזאת.

המערער ישלם למשיב את הוצאות הערעור בסך של 3,500 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.