התובעים הם עובדי משרד הכלכלה והתעשייה, אשר הועסקו ומועסקים בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני בדירוג 87, בתפקידי פיקוח, משנת 1998. הסוגיה העומדת להכרעתנו היא האם קמה חובה למדינה לקלוט ולהעסיק את התובעים על פי תנאי השכר שנקבעו לעובד חיוני בהודעת נציב שירות המדינה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד - משכורת כוללת" מיום 10.2.97 והאם הם זכאים עקב כך, בין השאר, להפרשי שכר ונלווים.

בכלל זה בית הדין נדרש להכריע האם התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר ועד רמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר (כולל) (כטענת התובעים) או שמא נקלטו והועסקו כדין (כטענת המדינה).

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות

הצדדים

1. תביעה זו הוגשה מטעם 5 תובעים (להלן: "התובעים") אשר מועסקים בשירות המדינה בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני בשכר כולל על פי סמל שכר 87, המכונה גם דירוג 87, בתפקידי פיקוח, כמפורט להלן^[1]:

מר יאיר חייבי, התובע מס' 1 (להלן יכונה גם: "מר חייבי"), נקלט לשירות המדינה בשנת 1998 בחוזה בדירוג 87^[2], בתפקיד "רכז בכיר (אכיפת חוקים סוציאלים), במשרד העבודה והרווחה", ברמת שכר 92 בדירוג 87 המקבילה לדרגה 37א' מח"ר (דרגה 16 מנהלי).

מר אברהם פנש, התובע מס' 2 (להלן יכונה גם: "מר פנש"), נקלט לשירות המדינה בשנת 1998 בחוזה בדירוג 87, בתפקיד "רכז בכיר (אכיפת חוקים סוציאלים), במשרד העבודה והרווחה". ברמת שכר 90 בדירוג 87 המקבילה לדרגה 37 מח"ר (דרגה 16 מנהלי).

מר יעקב כהן, התובע מס' 3 (להלן יכונה גם: "מר כהן")^[3], נקלט לשירות המדינה ב-6/1993 והועסק בחוזה בדירוג 90. בשנת 1998 עבר מדירוג 90 לדירוג 87, בתפקיד "רכז בכיר (פיקוח תנאים ותעסוקה), במשרד העבודה והרווחה" ושולם לו מ-2/98 שכר לפי רמת שכר 95 בדירוג 87 המקבילה לדרגה 38 מח"ר^[4].

מר עבד אלסלאם זועבי, התובע מס' 4 (להלן יכונה גם: "מר זועבי")^[5], נקלט לשירות המדינה בשנת 1993 בחוזה בדירוג 90. ב-9/1998 עבר מדירוג 90 לדירוג 87, בתחולה רטרואקטיבית מ-1/1998^[6], בתפקיד מרכז ארצי (פיקוח שכר מינימום), במשרד העבודה והרווחה, וקיבל שכר לפי רמת שכר 100 בדירוג 87 המקבילה לדרגה 39 מח"ר (דרגה 18 מינהלי).

הגב' איריס וולטר, התובעת מס' 5 (להלן תכונה גם: "הגב' וולטר"), נקלטה לשירות המדינה בשנת 1994 בחוזה בדירוג 90 במשרת "רכז בכיר" (מפקח עבודה - אכיפת חוקים סוציאליים) במשרד העבודה והרווחה^[7]. בשנת 1998 עברה מדירוג 90 לדירוג 87, וקיבלה שכר לפי רמת שכר 92 בדירוג 87, המקבילה לדרגה 37א' מח"ר.

1. התובעים נקלטו כאמור במשרד העבודה והרווחה (שעבר מספר גלגולים – יחידות מסוימות של משרד העבודה הורווחה הועברו למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (התמ"ת) ובהמשך שונה שם המשרד למשרד הכלכלה והתעשייה). משרד הכלכלה והתעשייה (להלן: "משרד הכלכלה" או "המדינה") פוצל בשנת 2016. עקב הפיצול הועבר ""מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה", העוסק ביישום חוקי העבודה במדינת ישראל, למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. עקב כך מר יאיר חייבי, מר אברהם פנש, מר יעקב כהן עברו משרד ועובדים כיום במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. מר זועבי, והגב' איריס וולטר המשיכו לעבוד במשרד הכלכלה^[8] - מר זועבי מועסק ביחידת האיגוד השיתופי והגב' וולטר מועסקת ביחידת מידות ומשקולות.
2. יצוין כי הגם שהתובעים לא תבעו את משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, הרי שהמדינה על שלוחותיה היא הנתבעת בהליך זה ואף המדינה ציינה בכתב ההגנה המתוקן ובסיכומים כי נוסף על משרד הכלכלה גם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים הוא נתבע בתיק. משכך, פסק דין זה מחייב גם את משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

רקע עובדתי בקליפת האגוז

1. עד תחילת שנת 1997 נקלטו עובדים, ביניהם התובעים מס' 3 – 5 (מר כהן, מר זועבי והגב' איריס וולטר), בחוזה מיוחד בשכר כולל בחוזה על פי סמל שכר (דירוג) 90 (להלן: "חוזה 90"). השכר בחוזה 90 נקבע לפי דירוג - דרגה הרלבנטי לתפקיד ועדכון השכר נעשה בהתאם להסכמי השכר הקיבוציים הרלבנטיים לאותו דירוג.
2. ביום 10.2.1997, פרסם נציב שירות המדינה הודעה שכותרתה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד - משכורת כוללת" (להלן: "הודעת הנציב מ-2/97" או "הודעת הנציב")^[9]. בהודעה זו קבע הנציב את הקריטריונים החדשים לפיהם יועסקו עובדים בשירות המדינה בחוזה מיוחד במשכורת כוללת. הודעת הנציב מ-2/97 התייחסה לשתי קבוצות עובדים - קבוצת עובדי לשכות שרים וקבוצת עובדים אשר משרתם הוגדרה כמשרה חיונית ובכלל זה מפקחים. בהודעה זו נקבע כי:

2א) משרה שהוגדרה כחיונית (כאמור בסעיף 1(ב)(1)לעיל), תוצמד לה רמת שכר ח' עד י"ב.

רמה ח' - י' רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 41-39 בדירוג המח"ר

רמה ט' - י"א רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 42-40 בדירוג המח"ר

רמה י - י''ב רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 43-41 בדירוג המח"ר"

להלן טבלה המפרטת את גובה השכר על פי הרמות שנקבעו:

האמור לעיל כולל:

תשלום עבור ותק שירות בצה"ל.

20% עבור העדר קביעות והעדר פנסיה תקציבית.

ב) בחישוב המשכורת הכוללת לא נכללו הרכיבים עבור עבודה בשעות נוספות, כוננויות, שכר עידוד (במשרדים בהם מופעל רכיב זה), קריאות פתע, טלפון, הבראה, ביגוד, אחזקת רכב ואגודות מקצועיות. העובד יקבל תשלום עבור רכיבים אלה על פי דיווח ובהתאם להוראות התקשי"ר ולצרכי העבודה"

(ההדגשה הוספה)

עוד נקבע בסעיף 3 להודעת הנציב כי :

"ב. עדכון השכר יהיה בהתאם למדד המחירים לצרכן פעמיים בשנה במועדי תשלום תוספת היוקר.

ג. נציב שירות המדינה והממונה על השכר יהיו רשאים לעדכן מעת לעת את הסכומים הצמודים לרמות השכר על פי שיקול דעתם"

הודעה זו וכן מסמכים נוספים שהמדינה הגישה במסגרת ההליך דנן אשר בעניינם יפורט בהמשך בהרחבה, עומדים בלב המחלוקת בין הצדדים, בין השאר, לעניין רמת השכר שבה היו צריכים התובעים להיקלט.

1. מתחילת שנת 1997 חדלה המדינה, לטענתה, להעסיק עובדים לפי חוזה 90 ולא אפשרה לעובדים חדשים להיקלט לפיו^[10].
2. לאחר פרסום הודעת הנציב, החל מ-1998 (כנראה) ועד שנת 2003, נקלטו עובדים בחוזה מיוחד בשכר כולל במשרה שהוגדרה כחיונית על פי סמל שכר (דירוג) 87 - הוא החוזה מושא הליך זה (להלן יכונה: "חוזה 87" או "דירוג 87"). התובעים - מר חייבי ומר פנש נקלטו בחוזה 87 בשנת 1998. יצוין כי במהלך שנים נערכו על ידי המדינה שינויים בנוסח חוזה 87^[11].
3. החל משנת 2003 ואילך, הועסקו עובדים בחוזה מיוחד במשרה חיונית, שתפקידם כתפקיד התובעים, באמצעות חוזה על פי סמל שכר (דירוג) 587. חוזה זה אינו חל על התובעים בהליך זה.
4. במהלך השנים 2004 – 2006 הוגשו תביעות לבית הדין האזורי לעבודה על ידי 19 מפקחים שהועסקו בחוזה 90 ובחוזה 87, ביחידה לאכיפת חוקי עבודה – עובדים זרים במשרד התמ"ת (תיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל). בתביעות אלו נתבקש בית הדין, בין השאר, להשוות את תנאי ההעסקה של העובדים בחוזה 87 לתנאי ההעסקה של העובדים המועסקים בחוזה 90^[12]. נוסף על כך, בית הדין האזורי דן בטענת התובעים כי הודעת הנציב מ-2/97 חלה עליהם וכי ההעסקה שלהם לא הייתה בהתאם לאמור בה^[13].

התובעים 1 ו-2, מר חייבי ומר פנש היו בין התובעים שהגישו התביעה כאמור, אולם לבקשתם נמחקו תביעותיהם (כנראה בשנת 2008), עוד בטרם ניתן פסק הדין בתביעה זו^[14].

1. ביום 7.10.2010 ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק דין בו דחה ברובן את תביעות המפקחים כנגד המדינה וקבע כי העובדים בחוזה 87 אינם זכאים לרכיבים כדוגמת תוספת וותק ותוספת שהייה בדרגה להם זכאים עובדים המועסקים בחוזה 90. נוסף על כך, בית הדין קבע כי על התובעים (שם) חלה הודעת הנציב מ-2/97 וכי:

"התובעים צלחו בהוכחת טענתם, לפיה בראשית העסקתם קיבלו רמת שכר נמוכה מהמגיע להם בפועל"^[15]

1. הגם שבאותו פסק דין נתקבלה הטענה כי התובעים הועסקו בפועל ברמת שכר תחילית הנמוכה מרמת השכר התחילית שבה היו צריכים להיקלט לפי הודעת הנציב מ-2/97 - קרי, התובעים היו צריכים להיקלט ברמת שכר המקבילה לדרגה 39 בדירוג המח"ר ולא פחות מכך, לא נפסק לתובעים (שם) סעד כספי מאחר שהתובעים לא כימתו את התביעה שלהם^[16] (פסק הדין יכונה להלן: "פסק הדין בעניין עזרא").
2. ביום 17.10.2010 הגישו 13 מהתובעים בעניין עזרא ערעור על פסק הדין - ע"ע 35846-11-10 אברג'יל מרדכי ו-12 אח' נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת (להלן יכונה גם: "הערעור בעניין אברג'יל").
3. המדינה לא הגישה ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בעניין עזרא.
4. בדיון הראשון שהתקיים בערעור בבית הדין הארצי, ביום 18.6.2012, הודיעה ב"כ המדינה לפרוטוקול כי:

"באשר לטענה בדבר דרגה תחילית נמוכה - הם זכו בטענה זו ואנו לא מערערים על כך"^[17]

ובהמשך הציע בית הדין כך :

"בית הדין מציע בזאת לצדדים כי לאור קביעת בית הדין האזורי לפיה המערערים היו זכאים באופן הצהרתי לדרגה התחילית לפי החוזר מחודש פברואר 1997, דהיינו דרגה 39, אולם בית הדין האזורי דחה את התביעה לאור היעדר כימותה, כי המדינה תערוך חישוב רטרואקטיבי של הזכאות הכספית של כל אחד מהתובעים לאור הקביעה ההצהרתית של בית הדין האזורי - סעיפים 5,6 בעמ' 6 לפסק הדין של בית הדין האזורי"^[18]

ב"כ הצדדים הסכימו להצעה וביקשו פרק זמן לצורך עריכת החישוב ומתן הודעה בדבר המשך ההליכים בערעור.

1. אלא שלאחר הדיון כאמור ובמסגרת תגובת המדינה לערעור, שהוגשה ביום 28.1.2013, הודיעה המדינה כי הדברים שנאמרו בדיון בערעור היו על יסוד מצב דברים שקדם לגילוי ראיות חדשות מהותיות שלא הוגשו לבית הדין קמא, בשל תקלה או שגגה. המדינה ביקשה להגיש ראיה חדשה - מסמך שהמדינה מכנה "חוזר מרקוביץ" מיום 4.11.1997^[19] (להלן יכונה גם: "חוזר מרקוביץ" או "מסמך מרקוביץ") בליווי תצהיר של מר נאדר אלקאסם, מנהל תחום תכנון ובקרה בנציבות שירות המדינה דאז. המדינה טענה כי לאחר פרסום הודעת הנציב מ-2/97 הוחלט כי יש מקום להרחיב את הכללים שעוגנו בה ולפתוח משרות נוספות ותפקידים נוספים ברמות שכר ובדרגות נמוכות משהוגדר מלכתחילה. לטענתה, במסגרת חוזר מרקוביץ, נוצר דירוג חדש שסימנו 87, המתייחס "לעובדים חיוניים", ובמסגרתו אף נקבעו טבלאות שכר מעודכנות המתחילות מדרגה או רמת שכר המקבילה לדרגה 36 לדרוג המח"ר. המדינה טענה כי חוזר זה והטבלאות כאמור בו הן הראיה החסרה היכולה להכריע את הכף ולהוכיח כי המערערים נקלטו לשירות המדינה כדין ולא נפל פגם בקביעת דרגתם ההתחלתית^[20].
2. ביום 12.3.2014 התקיים דיון שני בערעור בו נשמעה התייחסות הצדדים לבקשה לצירוף ראייה חדשה. בתום הדיון קבע בית הדין כך^[21]:

"לאחר ששמענו את טענות הצדדים בקשר להוספת הראייה המבוקשת על ידי ב"כ המדינה, אנו חוזרים על הצעתנו מהישיבה הקודמת לפיה, הצדדים יבחנו אפשרות לסיום ההליך בהסכמה לפי המתווה שהוצע על ידי בית הדין הזה ביום 18/6/12. ב"כ הצדדים יודיעו על תוצאות המשא ומתן ביניהם עד ליום 12/05/14. לאחר קבלת הודעתם, יימשך המשך ההליך בתיק"

1. ביום 13.4.2015 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בו צוין כך:

"הואיל וביום 7.10.10 ניתן פסק דין בתובענות שהמערערים היו צד להלן יחד עם תובעים נוספים...

והואיל שבסעיפים 5 ו-6 לפסה"ד נקבע כי המערערים צלחו בהוכחת טענתם, לפיה בראשית העסקתם הם קיבלו רמת שכר נמוכה מזו שהגיעה להם, אולם לא נפסק להם שום פיצוי כספי, וזאת בשל הקביעה בדבר היעדר כימות;

והואיל וביום 17.10.2010 הגישו המערערים ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסה"ד (ע"ע 35846-11-10), על קביעה זו, כמו גם על קביעות נוספות [להלן - "הודעת הערעור"];

והואיל ובהתאם להצעת בית הדין הארצי לעבודה, ניהלו הצדדים מו"מ לשם סיום המחלוקת מחוץ לכותלי בית הדין בהסכמה ובפשרה;

הגיעו הצדדים לכלל הסכם הפשרה הבא:

... "

בהסכם הפשרה נקבע כי המדינה תשלם לתובעים סכומים כאמור שם (בין 70 אלף ₪ וקצת למעלה מ-160 אלף ₪) וכן כי חלק מהמערערים יקודמו בדרגה מעל דרגתם הנוכחית, כאמור בהסכם הפשרה.

ביום 16.4.2015 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין והערעור נמחק^[22].

(ההליכים בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי לעבודה יכונו להלן גם: "פרשת עזרא").

1. ביום 22.7.2015, פנתה "עמותת אחדות", בעניין מר חייבי ומר פנש (התובעים 1 ו-2), בבקשה לתשלום הפרשים בגין עדכון רמת שכרם ולקידום דרגה אחת מעל דרגתם הנוכחית ולהחיל עליהם את הסכם הפשרה שכאמור קיבל תוקף של פסק דין^[23].
2. ביום 2.8.2015 נדחתה הבקשה כאמור על ידי המדינה. המדינה טענה, בין השאר, כי הסכם הפשרה הוא אישי ואין בו כדי לקבל את טענת התביעה בעניין דרגת הקליטה של המערערים באותו הליך או כל טענה אחרת כלפי המדינה. נוסף על כך נטען כי הסכם הפשרה אינו חל על מי שלא היה צד לערעור וכבול לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה שלא העניק כל פיצוי כספי^[24].

השתלשלות ההליכים, התביעה דנן והמחלוקות העיקריות בתיק

1. ביום 1.3.2016 הגישו התובעים 1 ו-2 שתי תביעות יחיד בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים סע"ש 2981-03-16 וסע"ש 14119-03-16 לתשלום הפרשי שכר בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בעניין אברג'יל בגובה עלייה בדרגה אחת (בגין התקופה 2/09 – 3/16) ועדכון גובה הדרגה ותשלום בהתאם לדרגה העדכנית ממועד הגשת התביעה (דרגה 41ב').

כאמור לעיל, מר חייבי ומר פנש היו צד לתביעה בעניין עזרא אולם התביעה שלהם נמחקה כנראה בשנת 2008, בטרם ניתן פסק דין ביום 7.10.2010 באותו תיק^[25].

1. מכוח החלטת כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס), השופט יגאל פליטמן, מיום 23.6.2016, הועברו התביעות של התובעים מס' 1 ו-2 לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב^[26].
2. בעקבות בקשה לתיקון כתב התביעה וצירוף תובעים, שהתקבלה בהחלטה מיום 23.3.2017, תוקן כתב התביעה בתיק סע"ש 2981-03-16 וצורפו התובעים, מר יעקב כהן, התובע מס' 3 ומר עבד אלסלאם זועבי התובע מס' 4 לתיק דנן.
3. ביום 22.6.2017 אוחדו התביעות כאמור - סע"ש 2981-03-16 , סע"ש 14119-03-16 - עם סע"ש 71869-01-17, תביעה מיום 31.1.2017 מטעם הגב' איריס וולטר - התובעת מס' 5 בתביעה דנן. סה"כ, חמש תביעות. ביום 13.9.2017 הגישה המדינה כתב הגנה מתוקן המתייחס לכל 5 תביעות היחיד שאוחדו.
4. לפנינו, תביעה להחלת תנאי ההעסקה בהודעת הנציב מ- 2/97 במסגרתה נתבעים:
5. סעד הצהרתי הקובע כי חובת המדינה הייתה לקלוט אותם ולהעסיק אותם לפי תנאי השכר שנקבעו לעובד חיוני בהודעת הנציב מ-2/97 ובפסק הדין בעניין עזרא ובהתאם לכך להורות למדינה לעדכן את רמת השכר שהם זכאים לה מכאן והלאה ולשלם על פיה^[27].
6. סעד כספי - הפרשי שכר בין השכר ששולם להם בפועל לבין השכר שהיו זכאים לו אילו היו נקלטים ומועסקים ברמת שכר שבה היו אמורים להיקלט בהתאם להודעת הנציב מ-2/97 וכן זכויות נלוות הנגזרות מכך (שעות נוספות, תוספת כוננות, הפרשי הפקדות לקרן השתלמות, לגמל ולפיצויים), בצירוף פיצויי הלנת שכר. כמפורט להלן^[28]:

מר חייבי, הגיש תביעה בגין התקופה מ-2/2009 – 11/2016^[29], והעמיד את תביעתו על סך 564,865 ₪.

מר פנש, הגיש תביעה בגין התקופה מ-2/2009 – 11/2016^[30], והעמיד את תביעתו על סך 500,593 ₪.

מר כהן, הגיש תביעה בגין התקופה מ-12/2009 – 11/2016, והעמיד את תביעתו על סך כולל של 439,340 ₪.

מר זועבי, הגיש תביעה בגין התקופה מ- 12/2009 – 11/2016, והעמיד את תביעתו על סך כולל של 489,362 ₪.

הגב' איריס וולטר, הגישה תביעה בגין התקופה מ- 1/2010 – 12/2016, והעמידה את תביעתה על סך כולל של 511,672 ₪.

1. התובעים מבקשים כי יקבע כי הם היו זכאים להיות מקודמים על פי הודעת נש"מ והוראות התקשי"ר^[31].
2. לטענת התובעים, עובדים בדירוג 87 היו זכאים מכוח הודעת הנציב מ-2/97, להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה, לרמת שכר המקבילה לדרגה 39 בדירוג המח"ר וכן היו זכאים להתקדם במתח רמות השכר עד לרמת השכר המקסימאלית - רמת שכר המקבילה לדרגה 43 בדירוג המח"ר. לטענתם, ההתקדמות בין רמות השכר הייתה צריכה להיות לפי הוראות התקשי"ר והודעת הנציב.
3. כפי שיפורט להלן התובעים הועסקו במהלך השנים בסוגי חוזים שונים וברמות שכר כמפורט להלן:
4. מר חייבי, נקלט בשנת 1998, בחוזה 87, בתפקיד "רכז בכיר (אכיפת חוקים סוציאלים), במשרד העבודה והרווחה". לטענתו, עת הוחתם על חוזה 87 היה צריך לקבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 39א' (ולא כפי שנקלט ברמת שכר המקבילה לדרגה 37א' מח"ר / 16 מינהלי)^[32] ולהתקדם אוטומטית עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 43ב' (תחת רמת שכר 40ב' בה היה מצוי נכון למועד הגשת התביעה)^[33].
5. מר פנש, נקלט בשנת 1998, בחוזה 87, בתפקיד "רכז בכיר (אכיפת חוקים סוציאלים), במשרד העבודה והרווחה". לטענתו, עת הוחתם על חוזה 87 היה צריך לקבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר (ולא כפי שנקלט ברמת שכר המקבילה לדרגה 37 מח"ר / 16 מינהלי)^[34] ולהתקדם אוטומטית עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 43ב' (תחת רמת שכר 40ב' בה היה מצוי נכון למועד הגשת התביעה)^[35]. יצוין כי החל מ-4.12.2016 מר פנש מצוי ברמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר^[36].
6. מר כהן, נקלט ב- 6/1993^[37] והועסק בחוזה בדירוג 90. ב-1/1998 עבר מדירוג 90 לדירוג 87, והועסק בתפקיד "רכז בכיר (פיקוח תנאים ותעסוקה), במשרד העבודה והרווחה"^[38]. לטענת התובע, עת הוחתם על חוזה 87 היה צריך לקבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 40 מח"ר (ולא כפי שהועסק לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 38 מח"ר)^[39] ולהתקדם אוטומטית עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 43ב' מח"ר
   (תחת רמת שכר 39ב' בה היה מצוי נכון למועד הגשת התביעה)^[40]. יצוין כי החל מ-1.2.2018 מר כהן מצוי ברמת שכר המקבילה לדרגה 40ב' מח"ר^[41].
7. מר זועבי, נקלט בשנת 1993 בחוזה בדירוג 90. ב-9/1998 עבר מדירוג 90 לדירוג 87, בתחולה רטרואקטיבית מ-1/1998, והועסק בתפקיד מרכז ארצי (פיקוח שכר מינימום), במשרד העבודה הרווחה. לטענתו, עת הוחתם על חוזה 87 היה צריך לקבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 43 מח"ר (ולא כפי שהועסק ברמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר / 18 מינהלי)^[42] ולהתקדם אוטומטית עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 43ב' מח"ר (תחת רמת שכר 40ב' מח"ר בה היה מצוי נכון למועד הגשת התביעה)^[43].
8. הגב' איריס וולטר, נקלטה בשנת 1994 בדירוג 90. בשנת 1998 עברה מדירוג 90 לדירוג 87, בתפקיד "רכז בכיר (פיקוח נוער) במשרד העבודה והרווחה"^[44]. לטענתה, עת הוחתמה על חוזה 87 הייתה צריכה לקבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 40 מח"ר (ולא כפי שהועסקה לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 37א' מח"ר)^[45] ולהתקדם אוטומטית עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 43ב' מח"ר (תחת רמת שכר 39ב' מח"ר בה הייתה מצויה נכון למועד הגשת התביעה)^[46].
9. בפועל, הדרך להתקדם לרמות שכר גבוהות יותר (רמות שכר המקבילות לדרגות גבוהות יותר מ- 18 מינהלי / 39 מח"ר ואילך) הייתה על ידי מעבר למשרות אחרות שמוצמדות להן רמות שכר גבוהות יותר, בין השאר, על ידי זכייה במכרזים או אישור נש"מ ל"שדרוג" תקן המשרה או מסלול קידום.

כך למשל, בשנת 2008 אישרה נש"מ למשרד התמ"ת מסלול קידום ממשרת רכז בכיר (מתח רמות שכר המקביל לדרגות 15 -17 מינהלי / 36 – 38 מח"ר) למשרת ראש ענף (מתח רמות שכר המקבילה לדרגות 16 – 18 מינהלי / 37 – 39 מח"ר), זאת לרכזים בכירים המטפלים בתחום חוקי העבודה במינהל ההסדרה וביחידת הסמך לעובדים זרים ובכפוף לתנאים מסוימים^[47]. בעקבות כך, למשל, שודרגה המשרה של מר כהן, מר פנש והגב' וולטר, ממשרת "רכז בכיר" למשרת "ראש ענף" עם מתח רמות שכר הנע כאמור בין רמות שכר המקבילות לדרגות 16 -18 מינהלי / 37 – 39 מח"ר^[48].

נוסף על כך, לטענת המדינה, בשנים 2017 – 2018 שודרגו משרות של "רכז בכיר" או "ראש ענף" במשרד העבודה והרווחה למשרות של מרכז כך שעובדים המועסקים במתח רמות שכר המקביל לדרגות 16 – 18 מינהלי / 37 – 39 מח"ר קודמו למתח רמות שכר המקביל לדרגות 17 – 19 מינהלי / 38 – 40 מח"ר. ביניהם, למשל, מר כהן ^[49].

1. יצוין כי התובעים שנקלטו בדירוג 90 והועברו לדירוג 87 – מר כהן, מר זועבי והגב' איריס וולטר- קיבלו הפרשי שכר בעקבות תביעה שהוגשה בטענה לפגיעה בשכר עקב המעבר מחוזה 90 לחוזה 87 (לטענת המדינה, הפרשי השכר שולמו לפנים משורת הדין בגין וותק וכן שולמו הפרשים בגין שעות נוספות)^[50].
2. עוד יצוין כי בשנת 2006 הוצע לתובעים דנן לעבור להעסקה באמצעות כתב מינוי לפי דירוג – דרגה, אולם הם דחו את ההצעה^[51]. נוסף על כך, בשנת 2010 הוצע פעם נוספת לחלק מהתובעים – מר פנש, מר זועבי והגב' איריס וולטר - לעבור להעסקה באמצעות כתב מינוי לפי דירוג - דרגה, אולם גם אז דחו את ההצעה^[52].
3. לטענת התובעים, בפסק הדין בעניין עזרא נקבע ממצא המהווה השתק פלוגתא, לפיו, התובעים היו זכאים להתקבל לשורות המדינה בהתאם לתנאי השכר שקבע הנציב בהודעה מ-2/97 (בסעיף 2ב(2)(א) להודעה), קרי - לא פחות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 בדירוג מח"ר, כאשר רמת השכר שבה היה צריך לקלוט אותם היא בהתאם לניסיון העובד בהתאם לטבלה בסעיף 2ב(2)(א) להודעת הנציב מ-2/97. משכך על המדינה חלה חובה לקיים את פסק הדין בעניין עזרא ופסק הדין שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בעניין אברג'יל ולהחיל את הודעת הנציב מ-2/97 מכוח השתק פלוגתא וכן מכוח עיקרון שלטון החוק, החובה לנהוג באופן שוויוני, בנאמנות ובתום לב.
4. נוסף על כך, התובעים טוענים כאמור כי היו צריכים להיות מקודמים ברמת השכר בהתאם להודעת הנציב והוראות התקשי"ר. יצוין בהקשר זה כי החוזה קובע כי "מלבד האמור בחוזה מיוחד זה, יחולו על העובד הוראות התקשי"ר והודעות נציבות שירות המדינה, כפי שהן בתוקף מזמן לזמן לגבי מי שמועסק על פי חוזה מיוחד בהתאם לסעיף 1 לעיל והוראות אלו תיחשבנה לחלק בלתי נפרד של חוזה מיוחד זה"^[53].
5. מנגד, עמדת המדינה היא כי יש לדחות את התביעות על הסף מחמת התיישנות, השתק ושיהוי. לגופו של עניין, טוענת המדינה כי פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין עזרא והסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הארצי בעניין אברג'יל - לא יצרו מעשה בית דין ואינם רלוונטיים. לטענת המדינה, נפלה טעות בניהול התיק בהליכים בבית הדין האזורי לעבודה בעניין עזרא. הודעת הנציב מ-2/97 קבעה אך ורק את מתווה המדיניות הכללית להעסקה בחוזה מיוחד וכי קיים חוזר נציבות נוסף מ-11/97, חוזר מרקוביץ, אשר השלים ויישם את הודעת הנציב מ-2/97, מכוחו הועסקו התובעים ברמות שכר תחיליות נמוכות יותר. לטענת המדינה, אי הגשת "חוזר מרקוביץ" המשלים ומיישם לשיטתה את הודעת הנציב מ-2/97, במסגרת ההליך בעניין עזרא, נבעה מטעות וטעות בניהול ההליך אינה מעניקה זכות תביעה לתובעים, במיוחד משמדובר בכספי הציבור ושעה שמתן הסעדים ישבור את ההירארכיה הארגונית. יצוין כי בהמשך הגישה המדינה תצהיר של מר אלקאסם וטענה כי "חוזר מרקוביץ" הוא חזרה על עקרונות שפורטו בהנחיה מנהלית פנימית אחרת – מכתב מרוז^[54] וכי לפי ההנחיות הללו פעלה המדינה. לטענת המדינה, קבלת התביעה תיצור "השטחה" של המבנה הארגוני כך שבחלוף הזמן כל העובדים יקבלו שכר לפי דרגה 43 מח"ר בדירוג 87, זאת בהתעלמות מוחלטת ממתח דרגות משרתם ומידת בכירותה בעץ המבנה הארגוני.
6. ביחס לטענות המדינה בעניין "חוזר מרקוביץ" טוענים התובעים, בין השאר, כי גם אם קיימה הנציבות עבודת מטה, אזי, התוצר של אותה עבודה לא הבשיל למסמך בעל מעמד נורמטיבי שבכוחו לשנות מהוראות הודעת הנציב מ-2/97. הגב' מרקוביץ ומר מרוז פעלו בחוסר סמכות ובניגוד לדין עת קבעו את התנאים להעסקת עובדים חיוניים במקום הנציב. כמו כן נפלו פגמים באופן קבלת ההחלטה ובהעדר פרסום והסתרה של ההנחיות המנהליות הפנימיות שמכוחן טוענת המדינה כי פעלה. לא נמצאו פרסום של מסמך או הוראה המאוחרים להודעת הנציב מ-2/97 המשנים אותו ואי פרסום הוראה מנהלית מהווה פגם היורד לשורש ההליך המנהלי ותוצאתו בטלות. עוד טוענים התובעים כי הוצאת "חוזר מרקוביץ" על ידי גורמים עלומים שביצעו "עבודת מטה" מהווה הפרה בוטה של הכלל הידוע כי הנחיה מנהלית אינה יכולה להעניק לרשות סמכות שאין לה. רק הנציב יכול היה לשנות בהודעת נש"מ חדשה את ההוראות שקבע בהודעתו וכל עוד הנציב לא פרסם כי חל שינוי בהודעה - הוראותיו עומדות בתוקף.

טענות הצדדים כאמור וכן טענות נוספות, יידונו להלן באופן מפורט.

עדויות

1. ביום 30.3.2018 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם כל התובעים וכן חוות דעת מומחה מטעם נותן חוות הדעת - רו"ח מר ראובן סווירי (להלן גם: "רו"ח סווירי") והם נחקרו לפני בית הדין.
2. מטעם המדינה נשמעו עדויותיהם של העדים הבאים:

הגב' אפרת רוזנברג - לוי (להלן: "הגב' רוזנברג - לוי"), אשר החלה לעבוד משנת 1998 בנציבות שירות המדינה כאשר בשנים 2000 - 2013 שימשה כמנהלת תחום (משרדי הממשלה ויחידות הסמך) ומשנת 2013 משמשת בתפקיד סגנית מנהלת אגף בקרה בנש"מ.

מר נאדר אלקאסם (להלן: "מר אלקאסם"), אשר עובד בנציבות החל משנת 2007 ומשמש כיום בתפקיד מנהל אגף א' תנאי שירות ויחסי עבודה. משנת 2007 ועד 2013 עבד בכפיפות לגב' מרקוביץ עד לפרישתה. תצהיר מטעמו ניתן תחת תצהיר של הגב' מרקוביץ שנמשך מפאת הגיל שלה ומצבה הבריאותי^[55].

מר ינון אהרוני (להלן: "מר אהרוני"), אשר שימש כמנהל אגף א' (מינהל משאבי אנוש) ברשות הבדואים, מ-9/2008 ועד 8/2017 (כולל) וכיום משמש כסמנכ"ל ההון האנושי במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. יצוין כי מר אהרוני שקל להצטרף לתביעה עובר להגשתה ואף חתם על ייפוי כוח המייפה את כוחה של ב"כ התובעים לייצג אותו אולם בסופו של יום לא הצטרף לתביעה דנן.

הגב' אריאלה סימנטוב (להלן: "הגב' סימנטוב"), עובדת במשרד הכלכלה באגף משאבי אנוש משנת 1987, והחל מיולי 2016 משמשת כמנהלת אגף א' משאבי אנוש במשרד הכלכלה.

1. יצוין כי במקביל לתיק דנן התנהלו לפני אב"ד זה תיקים נוספים ביחס לתובעים שהועסקו בחוזה 87 ובחוזה 587 ובחלקם העידו אותם עדים מטעם המדינה. משכך, בדיון שהתקיים ביום 1.7.2018 בתיק סע"ש 143-02-17 אדם טל ואח' נ' מדינת ישראל, נקבע כי בכל התיקים אפשר יהיה להשתמש בפרוטוקולים של כל אחד מהתיקים המקבילים^[56].

דיון והכרעה

1. יוקדם ויצויין כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים בראיות ובעדויות, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה מהטעמים שיפורטו להלן. 
2. סדר הילוכנו בפסק הדין יהיה באופן כללי, כדלקמן:
3. ראשית נדון בטענות המקדמיות של המדינה כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, השתק ושיהוי.
4. בהמשך נדון בטענת התובעים כי הקביעה ההצהרתית בפסק הדין בעניין עזרא ובהסכם הפשרה בעניין אברג'יל שקיבל תוקף של פסק דין, חלה גם על התובעים בתיק דנן מכוח מעשה בית דין ומשכך הם היו זכאים להיקלט בחוזה 87, לכל הפחות, ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר מכוח הודעת הנציב.
5. לאחר מכן נדון האם גם אם לא היה מעשה בית דין, האם התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפי הודעת הנציב מ-2/97, וזאת נוכח טענת התובעים לפגמים שנפלו בהתנהלות הגורמים בנציבות שהוציאו, לטענת התובעים, הנחיות בנוגע למתכונת העסקת התובעים, בהעדר סמכות, בהעדר פרסום ונהגו בחוסר תום לב. בהקשר זה נתייחס, בין השאר, גם לזיגזג בגרסאות המדינה לעניין "חוזר מרקוביץ" ו"הטעות" הנטענת כביכול באופן ניהול ההליכים בפרשת עזרא.
6. לאחר מכן, נתייחס לפרשנות הוראות הודעת הנציב מ-2/97 ואופן הקידום בין רמות השכר להן היו זכאים התובעים.
7. ולבסוף נפרט מהו האופן שבו יערך הכימות של הסעדים הנתבעים.

א. אשר לטענות המקדמיות של המדינה בדבר התיישנות, השתק ושיהוי

1. לטענת המדינה, התביעה התיישנה ביחס לתובעים שהחלו כאמור לעיל לעבוד בחוזה 87 בשנת 1998^[57]. זאת הואיל ו"נזכרו" לחלוק על תקן המשרה ומתח הדרגות הצמוד למשרה בה נקלטו ואופן הקידום שלהם, בחלוף למעלה מ-7 שנים ממועד קליטתם במדינה. מנגד, לטענת התובעים, אי החוקיות בהעסקתם נמשכת ומתחדשת חודש בחודשו. אנו סבורות כי כטענת התובעים התביעה לא התיישנה. מדובר בעילת תביעה מתחדשת נוכח אי ההעסקה ברמת השכר הנכונה והפגיעה בשכר המתחדשת מידי חודש בחודשו. התובעים יכולים לתבוע עדכון לרמת השכר הנכונה והפרשי שכר בגין כל חודש בו לא שולם להם השכר שהיו זכאים לקבל לפי רמת השכר שבה היו אמורים להיות מועסקים לפי הודעת הנציב (כפי שיקבע בהמשך), בכפוף לכך שאין הם יכולים לתבוע הפרשי שכר בגין התקופה שקדמה 7 שנים לאחור, עקב התיישנות. זאת בדומה לתביעה להפרשי שכר המתגבשת עם תום החודש בעדו הוא משתלם^[58] או תביעה נגד מעסיק לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לפנסיה המתחדשת חודש בחודשו^[59]. משנתקבלה טענת התובעים איננו נדרשים לטענתם שהועלתה בסיכומי התשובה כי התביעה לא התיישנה גם מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958.
2. יצוין כי מר חייבי ומר פנש אמנם היו כאמור בעבר צד לתביעה בעניין עזרא אולם הואיל והמדינה לא חלקה על כך כי התביעה שלהם נמחקה בשנת 2008^[60], הם היו רשאים להגיש את התביעה דנן מחדש וכאמור מדובר בעילת תביעה המתחדשת חודש בחודשו ומשכך טרם התיישנה.
3. אשר לטענת המדינה כי התביעה הוגשה בשיהוי וכי התובעים, ובכלל זה מר פנש וחייבי שהיו צד לתביעה בעניין עזרא ומחקו אותה ב-2008, מושתקים מלתבוע מש"נזכרו" לחלוק על מתח הדרגות הצמוד למשרה בה נקלטו ואופן הקידום שלהם, בחלוף למעלה מ-7 שנים ממועד קליטתם - הרי שגם טענה זו דינה, להידחות.
4. בהתאם לפסיקה, לבית-המשפט שיקול-דעת להעריך באילו נסיבות יחיל את דוקטרינת השיהוי ומתי יימנע מכך. נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע. קיים קשר גומלין בין השיהוי לבין תורת ההשתק מכוח מצג, המונע מאדם מלהתכחש למצג שהציג בפני אחר מקום שאותו אחר הסתמך עליו בתום לב ושינה את מצבו לרעה. תביעה לא תיחסם בשל טענת שיהוי, אלא מקום שהתנאים המוקדמים לכך נתמלאו, ומקום ששיקול-הדעת השיפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין הצדדים והשגת תכליות שבאינטרס ציבורי. במסגרת שיקול-הדעת כאמור ייבחנו שיקולים שונים ומורכבים שיסודם במערכת היחסים בין הצדדים ובמאזן האינטרסים והנזקים היחסי שביניהם, אופי הזכות הנתבעת ומעמדה במדרג זכויות האדם, ושיקולים של אינטרס ציבורי ברבדים ובגוונים שונים. הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין (ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פד"י נז(5) 433, עמ' 446 - 449).

במקרה דנן, אין לומר כי מתקיימות הנסיבות הנדירות להחלת טענת השיהוי. התובעים בתיק העידו כי בעת שנקלטו לא ניתן להם הסבר כיצד נקבע שיעור השכר ואופן הקידום (קרי, מכוח אילו הנחיות)^[61]. גם לשיטת המדינה הודעת הנציב מ-2/97 וההנחיות האחרות מכוחן נקבע מתח הדרגות או רמות השכר בהן נקלטו התובעים וקודמו לפיהן היו הנחיות פנימיות שרק הגורמים הרלבנטיים במדינה היו מכותבים להן^[62]. הגב' וולטר העידה כי הגישה את התביעה כאשר נודע לה על פסק הדין בעניין עזרא^[63]. אשר למר חייבי ומר פנש, הרי שהם כאמור לעיל היו בין התובעים בתיק בעניין עזרא שהגישו תביעתם בשנת 2006 בה טענו, בין השאר, כי הודעת הנציב מ-2/97 חלה עליהם וכי ההעסקה שלהם הייתה צריכה להיות בהתאם לאמור בה. שניהם ביקשו למחוק את התביעה בשנת 2008, לטענתם עקב קושי כלכלי וחשש כי המשך ניהול התביעה יפגע בקידום שלהם^[64]. עם זאת, משנודע להם על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בעניין אברג'יל, ביום 22.7.2015, פנתה "עמותת אחדות", בעניינם, בבקשה לתשלום הפרשים בגין עדכון רמת שכרם ולקידום דרגה אחת מעל דרגתם הנוכחית ולהחיל עליהם את הסכם הפשרה שכאמור קיבל תוקף של פסק דין^[65]. בקשה שנדחתה על ידי המדינה ביום 2.8.2015^[66] וזמן קצר לאחר מכן, ב-1.3.2016, הגישו תביעה בעניין כך שאין לומר כי ויתרו על תביעתם. המדינה מצידה הייתה צריכה להחיל את הוראות הודעת הנציב מ-2/97 על כלל העובדים הרלבנטיים משניתן פסק הדין בעניין עזרא ומשלא ערערה על הקביעה ההצהרתית בפסק הדין. משלא עשתה כן אין לומר כי נפגעה ציפייה לגיטימית של המדינה שלא להיתבע או כי נגרם למדינה נזק שהיה נמנע אילו התביעה הייתה מוגשת קודם לכן. המדינה מושתקת מלטעון כעת כי "שינתה את מצבה לרעה" על סמך מצג כביכול של התובעים בדבר זניחת התביעה.

1. מעבר לכך, במקרה דנן מעורבים שיקולים ציבוריים כבדי משקל אשר להתנהלות המדינה בקיום פסקי דין וכן בכל הנוגע לשמירה על שלטון החוק והעסקה כדין באופן מסודר ושקוף של עובדים בחוזים מסוג זה. משכך, האינטרס הציבורי בעניינו מחייב כי אף אם היה שיהוי בהגשת התביעה (מה שאיננו סבורות), הרי שיש לדון בתביעה לגופה לאור חשיבות העניין. מאזן הצדק בין האינטרסים של המדינה כמעסיק לבין האינטרסים הציבוריים של שמירה על זכויות התובעים כעובדים ושמירה על שלטון החוק, מחייב כי טענת השיהוי תידחה.

ב. האם הקביעה ההצהרתית בפסק דין עזרא ובהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין חלה גם על התובעים בתיק דנן מכוח השתק פלוגתא ?

1. כאמור לעיל, בתיק דנן התגלעה מחלוקת בין הצדדים האם הקביעה ההצהרתית של בית הדין האזורי לעבודה בפסק דין בעניין עזרא, בדבר זכאותם להיקלט ברמת שכר תחילית גבוהה יותר מכוח הודעת הנציב (קרי, ברמת שכר שאינה פחותה מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר), יצרה מעשה בית דין.
2. לטענת התובעים, מתקיים במקרה דנן מעשה בית דין מסוג "השתק פלוגתא" ויש להחיל קביעה הצהרתית זו גם עליהם^[67]. מנגד, לטענת המדינה אין להחיל קביעה הצהרתית זו משני טעמים - מאחר שהתובעים לא היו חלק מהליכים אלו ומשום שהקביעה נעשתה על בסיס מסד עובדתי חסר עקב טעות בניהול ההליך בעניין עזרא שעה שהמדינה לא צירפה את "חוזר מרקוביץ" המשלים את הודעת הנציב מ-2/97 ומסמכים נוספים המוכיחים את טענתה כי הכללים שגובשו במסגרת הודעת הנציב מ-2/97 התייחסו לעובדים במשרות חיוניות בדרג ביניים ומעלה בלבד^[68]. יוקדם ויצוין כי דין טענת התובעים להתקבל וננמק.
3. כלל יסוד בשיטת המשפט שלנו הוא כי "משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין"^[69]. מחסום דיוני זה מעוגן בכלל הידוע של "מעשה בית דין" שלו שני פנים - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא". מאחורי הכלל של "מעשה בית דין" עומד הרעיון של סופיות הדיון והצורך למנוע הטרדה נוספת מבעל הדין, על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק בו^[70].
4. הכלל הרלבנטי לענייננו, בדבר "השתק פלוגתא", קובע כי "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות"^[71]. השתק פלוגתא יחול בהתקיים ארבעה תנאים עיקריים מצטברים^[72]:

ראשית, נדרשת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא העומדת לדיון במקרה הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה השני;

שנית, נדרש כי התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, כי ההתדיינות השנייה היא בין אותם הצדדים, בין חליפיהם או בין מי שיש להם "קרבה משפטית" לצדדים שהתדיינו במקרה הראשון, וכי לצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא;

שלישית, נדרש כי בהתדיינות הראשונה נקבע ממצא חיובי באותה פלוגתא, להבדיל מממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה;

רביעית, נדרש כי ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות.

1. כפי שיפורט להלן, הגענו לכלל מסקנה כי בניגוד לטענת המדינה מתקיימים כל התנאים לקיום "השתק פלוגתא".
2. אשר לתנאי הראשון - בדבר "זהות פלוגתא" בשתי ההתדיינויות - המדינה אינה חולקת כי בהליך בעניין עזרא התקיים דיון בנוגע לאותה פלוגתא וכי תנאי זה מתקיים. בהליך דנן והן בהליך בעניין עזרא נידונה טענת התובעים שהועסקו (ומועסקים) בחוזה מיוחד בשכר כולל בדירוג 87, כי "העסקתם אינה מתיישבת עם הקבוע בחוזר האמור [הכוונה להודעת הנציב מ-2/97 - א.ג.כ.]. זאת, משרמת השכר התחילית אשר ניתנה להם בראשית העסקתם היא רמת שכר המקבילה לדרגה 36, דרגה הנמוכה מרמת השכר המינימאלית שנקבעה בחוזר [הודעת הנציב מ-2/97 - א.ג.כ.]" (ההדגשה הוספה)^[73],^[74]. זאת ועוד, הן בהליך עזרא והן בהליך דנן נידונה טענת המדינה כי הודעת הנציב מ-2/97 קבעה את הכללים הראשוניים בלבד שהסדירו את נושא ההעסקה בחוזים מיוחדים (משכורת כוללת) ובשני ההליכים טענה המדינה כי "בהמשך נפתחו רמות שכר נוספות בדרגות נמוכות יותר"^[75] מדרגה 39 מח"ר - טענה שלא התקבלה.
3. אשר לתנאי השני - בניגוד לטענת המדינה, במקרה דנן, מתקיים התנאי כי "ההתדיינות בהליך דנן היא בין אותם הצדדים או חליפים או בין מי שיש להם "קרבה משפטית"", זאת שעה שהתובעים בתיק בעניין עזרא (בדומה לתובעים בהליך דנן) אשר בעניינם דן בית הדין בשאלת תחולת הודעת הנציב מ-2/97 הועסקו מכוח חוזה 87 והמדינה הייתה צד להתדיינות בהליך בעניין עזרא. בפסיקה נקבע כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, הכרעה בעניין פירוש הסכם קיבוצי מיוחד לגבי מספר עובדים תחייב את המעביד גם לגבי עובדים אחרים שעליהם חל ההסכם, מאחר שהמעביד היה צד להליך הקודם. הכלל הוא כי פירוש שניתן על-ידי בית-הדין להסכם קיבוצי מיוחד לגבי חלק מקבוצת עובדים מחייב את המעביד לגבי הקבוצה בכללותה.."^[76]. נראה כי דברים אלו יפים גם לענייננו - משמע, בהעדר נסיבות מיוחדות, ההכרעה בעניין תחולת הודעת הנציב מ-2/97 והזכאות של התובעים לרמת שכר שאינה פחותה מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר, כפי שנקבע ביחס לתובעים בעניין עזרא, מחייבת את המדינה כמעסיק גם לגבי התובעים דנן המועסקים מכוח אותה הודעה ומכוח אותו חוזה, הגם שהם עצמם לא היו צד להליך הקודם. זאת ועוד, במקרה דנן מתקיים החלק בתנאי השני לפיו "למדינה היה את יומה בבית הדין ביחס לאותה פלוגתא". בית הדין בעניין עזרא דן בראיות ובעדויות שהובאו על ידי המדינה בתיק והגיע למסקנה כי המדינה לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע רמת השכר של התובעים שהועסקו בחוזה 87 לא תואמת את הקבוע בהודעת הנציב מ-2/97 וקבע כי הודעת הנציב היא זו שחלה על התובעים המועסקים בחוזה 87.
4. נוסף על כך, מתקיים התנאי השלישי לפיו בתיק עזרא "נקבע ממצא חיובי באותה פלוגתא, להבדיל מממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה". בית הדין ביסס את מסקנתו על כך שהמדינה "הודתה בכתב הגנתה כי החוזר [הכוונה להודעת הנציב מ-2/97 - א.ג.כ.] הוא אשר קבע את האופן בו יועסקו עובדים מכאן ולהבא" וכן התייחס באופן מפורש ומפורט לראיות ולעדויות שהובאו על ידי המדינה בתיק^[77]. בכלל זה בית הדין האזורי לעבודה בירושלים התייחס לטבלת השכר שהייתה לטענת המדינה נהוגה בתחילת העסקת התובעים שם ולמכתב של הגב' דינה סרבי (נציגת היועץ המשפטי לממשלה) בו נשטחה גרסת המדינה כי הודעת הנציב מ-2/97 מהווה את המתווה הכללי הראשוני בלבד וכי בהמשך נפתחו רמות שכר נוספות בדרגות נמוכות מכוחן הועסקו התובעים (מכתב בו לא אוזכר "חוזר מרקוביץ") וקבע כי דווקא העובדה כי עובדים כדוגמת התובעים (שם) לא הוחרגו בהודעת הנציב מ-2/97 - להבדיל ממשפטנים ושמאים שכן הוחרגו מתחולת הודעת הנציב - מצביעה כי הודעת הנציב מ-2/97 חלה עליהם. זאת ועוד - בית הדין התייחס לעדות הגב' רוזנברג לוי שהייתה אז רפרנטית של משרד התמ"ת וקבע כי עדותה אינה עולה בקנה אחד עם לשון הודעת הנציב מ-2/97 וכי לא השתכנע בגרסת המדינה בהעדר הסבר מניח את הדעת.
5. נוסף על האמור, אין המדינה חולקת כי מתקיים גם התנאי הרביעי והאחרון לעניין קיום השתק פלוגתא כי ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית. למעלה מהנדרש, יצוין כי בהתאם לפסיקה "כאשר נדרש בית המשפט לקבוע, לצורך פסק דינו, ממצא או מסקנה בשתי פלוגתאות או יותר שהביאו לפניו הצדדים, כל אחת מן ההכרעות הינה בגדר "ממצא חיוני", שכוחו להשתיק את בעל הדין המבקש להעלות, במסגרת התדיינות אחרת בין הצדדים, טענה מכחישה או סותרת אותו ממצא"^[78]. בפסק הדין בעניין עזרא נדרש בית הדין להכריע בפלוגתא בעניין תחולת הודעת הנציב מ-2/97 וזכאות התובעים להיקלט ברמת שכר המקבילה לדרגה תחילית 39 מח"ר מכוחו - הכרעה זו עומדת בפני עצמה והיא חיונית לפסק הדין.
6. לא נעלמה מעיני בית הדין טענת המדינה כי ההכרעה התקבלה מבלי שהיה לנגד עיני בית הדין המסמך המכונה על ידה "חוזר מרקוביץ" וכי בפסק הדין בעניין עזרא בית הדין ציין כי "כלל לא הובאו בפנינו כל מסמך או ראייה, המלמדים על פתיחת רמות שכר נוספות בדרגות נמוכות יותר כפי שנטען על ידי המדינה במכתב דלעיל וטענה זו ניתנה בעלמא". אולם, בהתאם לפסיקה וכאמור בספרה של נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות, 1991, עמ' 171 - 172: "עקרונית, אין נפקא מינה כיצד נעשה בירורה ההוכחתי של הפלוגתא: אפשר שכל אחד מבעלי הדין הציב לפני בית המשפט את גרסתו בראיות קבילות; אפשר שראיותיו של האחד נמצאו בלתי קבילות על פי דיני ההוכחה; ואפשר שרק אחד מבעלי הדין הביא ראיותיו, בעוד השני נמנע, במכוון או מתוך הזנחה רשלנית, מלהביא הוכחה מסוימת או הוכחות בכלל לצורך תמיכה בגירסתו" (ההדגשה הוספה). במקרה דנן, למדינה הייתה האפשרות להציג את "חוזר מרקוביץ" אשר היה ברשותה ובשליטתה עוד בזמן שהתנהלו ההליכים בתיק בעניין עזרא, ולמצער בשקידה סבירה הייתה יכולה לגלותו. מה גם שהגב' מרקוביץ שערכה מסמך זה הייתה עדה בתיק בעניין עזרא^[79] וברי כי היא ידעה על קיום המסמך. יתרה מכך, טענת המדינה כי הודעת הנציב מ-2/97 קבעה רק את הכללים הראשוניים שהסדירו את נושא ההעסקה בחוזים מיוחדים ובהמשך נפתחו רמות שכר נוספות בדרגות נמוכות יותר מדרגה 39 מח"ר נטענה כבר בהליך בעניין עזרא^[80] כך שאין לומר שפסק הדין בעניין עזרא ניתן על בסיס מסד "עובדתי" חסר. למדינה היה את יומה וכאמור אין נפקא מינה כיצד נעשה בירורה ההוכחתי של הפלוגתא - גם אם נעשה מבלי שהמדינה הביאה ראייה מסוימת מטעמה (בין אם מחמת טעות ובין אם בכוונה ובין אם ברשלנות). מה גם שכאמור לעיל, הכרעת בית הדין התבססה לא רק על העדרו של מסמך המלמד על פתיחת רמות שכר נוספות בדרגות נמוכות יותר אלא בית הדין הסתמך גם על לשון הודעת הנציב מ-2/97, כתב ההגנה שהוגש שם והתרשמותו מהעדויות בתיק, ובכלל זה עדות הגב' רוזנברג - לוי.
7. "אם כבר הייתה לבעל הדין ההזדמנות המלאה להשמיע את דברו בקשר לאותה עילה או ביחס לאותה פלוגתא במסגרת התדיינות קודמת, גובר השיקול של מניעת ריבוי ההתדיינויות, על מנת לחסוך בזמנה ובמשאביה של המערכת השיפוטית, מצד אחד, וכדי למנוע את הטרדתו של בעל הדין שכנגד, מצד אחר, ואפילו יוצא בעל הדין מקופח עקב כך. העובדה שלא ניצל הזדמנות זו במלואה אינה מהווה, כשלעצמה סיבה ליתן לו הזדמנות נוספת בהתדיינות אחרת. זו תמצית הרעיון העומד מאחורי כלל מעשה בית דין"^[81] (ההדגשה הוספה).
8. על כך יש להוסיף את החובות הדיוניות המוגברות החלות על המדינה, אשר יש לצפות כי תציג את מלוא הראיות והטענות שיש באמתחתה בהליך נתון, בייחוד כאשר מדובר בהליך שיש לו השלכות רוחב משמעותיות והתנהלות המדינה בהציגה את ראיותיה לשיעורין אינה עונה על ציפייה זו^[82].
9. בהתאם לפסיקה "כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין אם על ידי ערכאת הערעור ובין על ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו"^[83].
10. במקרה דנן, המדינה לא ערערה על פסק הדין בעניין עזרא בכלל ועל הקביעה ההצהרתית בדבר תחולת הודעת הנציב מ-2/97 וזכאות התובעים לרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר, בפרט. הואיל והמדינה לא הגישה כלל ערעור על פסק הדין בעניין עזרא ממילא הקביעה ההצהרתית לא נהפכה על ידי ערכאת הערעור והקביעה היא שרירה וקיימת כאשר הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין רק "כימת" את הקביעה ההצהרתית בפסק דין עזרא בהתבסס על אותה קביעה.
11. יצוין כי מהפרוטוקולים של הליך הערעור בעניין אברג'יל עולה כי המדינה לא ערערה על קביעות בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין עזרא באופן מודע ומושכל. בדיון הראשון בערעור בבית הדין הארצי (שהתקיים ביום 18.6.2012) ב"כ המדינה הצהירה לפרוטוקול כי "באשר לטענה בדבר דרגה תחילית נמוכה - הם זכו בטענה זו ואנו לא מערערים על כך"^[84]. בהמשך, גם כאשר המדינה, לטענתה, גילתה כך לפתע את ה"ראיה החדשה" - "חוזר מרקוביץ" - וביקשה להגיש אותו כראיה חדשה בערעור בעניין אברג'יל, לא הגישה המדינה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הגם שהמדינה סברה כי "הבקשה להוספת ראייה היא בעצם בקשה שלנו לערער על פסק הדין. זה מובן מאליו"^[85] ולמרות שהמדינה אף הודיעה באותו דיון כי תשקול לבקש הארכת מועד לצורך הגשת ערעור מטעמה^[86] - לא עשתה כן. גם לאחר הדיון שהתקיים ביום 12.3.2014, למדינה הייתה שהות של חודשיים עד ליום 12.5.2014, לשקול את צעדיה. גם בשלב זה המדינה בחרה שלא לבקש להאריך את המועד להגשת ערעור והעדיפה להגיע להסכמות ולשלם למערערים באותו הליך סכומים מוסכמים בגין הפרשי שכר וכן לקדם בדרגות - על יסוד הקביעה ההצהרתית כאמור בפסק הדין בעניין עזרא במקום לעמוד על הבקשה שלה "לצירוף ראייה חדשה". הלכה למעשה המדינה ויתרה על טענותיה בעניין "חוזר מרקוביץ" בערעור בעניין אברג'יל.
12. המדינה טוענת כי ככלל היא נוהגת ליישם פסקי דין בעניינים זהים גם על עובדים שלא היו צד להליכים ולא תבעו את הסעד המבוקש. אולם, לטענתה, במקרה דנן, אין הצדקה לתת לתובעים את הסעדים המבוקשים על ידם בשל השוני בינם לבין המערערים בעניין אברג'יל אשר קיבלו את הסעד של תשלומים שונים בגין הפרשי דרגות, בשל "כשל ראייתי" בניהול התיק בבית הדין האזורי לעבודה וזאת במסגרת פשרה שנועדה לקניית סיכון הדדית וכי אין היא מחויבת לערוך פשרה דומה עם התובעים בתיק כאן^[87]. אין לקבל טענה זו של המדינה ממספר טעמים.
13. הסכם הפשרה שנחתם בהמשך במסגרת הערעור בעניין אברג'יל עם חלק מהתובעים בתיק עזרא וקיבל תוקף של פסק דין, אין בו כדי "לבטל", כטענת המדינה, את פסק הדין בעניין עזרא או לגרוע מהתוקף המחייב של הקביעה ההצהרתית בפסק הדין בעניין עזרא, קביעה שלא הוגש עליה ערעור על ידי המדינה והיא לא נהפכה. הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין התבסס אף על קביעה זו. משצוין שם כי "הואיל וביום 7.10.10 ניתן פסק דין בתובענות שהמערערים היו צד להן יחד עם תובעים נוספים..." "והואיל שבסעיפים 5 ו-6 לפסה"ד נקבע כי המערערים צלחו בהוכחת טענתם, לפיה בראשית העסקתם הם קיבלו רמת שכר נמוכה מזו שהגיעה להם, אולם לא נפסק להם שום פיצוי כספי, וזאת בשל הקביעה בדבר היעדר כימות..". הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין רק "כימת" את הקביעה ההצהרתית בפסק דין עזרא, על בסיס מתווה מוסכם ביחס למערערים באותו הליך (אשר ויתרו מצדם על טענותיהם בערעור, בין השאר, לעניין השוואת התנאים לתנאי חוזה 90 ומחקו אותו).
14. יצוין כי הצעת בית הדין הארצי מיום 18.6.2012 לפיה המדינה תערוך חישוב רטרואקטיבי של הזכאות הכספית של כל אחד מהתובעים לאור הקביעה ההצהרתית בעניין עזרא לפיה "המערערים היו זכאים באופן הצהרתי לדרגה התחילית לפי החוזר מחודש פברואר 1997, דהיינו דרגה 39"^[88] הועלתה עוד טרם טענה המדינה כי היה כשל ראייתי בתיק ובטרם הגישה בקשה לצירוף ראיה חדשה ומשכך לא ברור על מה מתבססת טענת המדינה כי בית הדין הארצי המליץ שהמדינה תתפשר בשל ה"טעות" באי הצגת חוזר מרקוביץ לבית הדין האזורי^[89]. בית הדין חזר על ההצעה גם לאחר ששמע את טענות הצדדים בקשר להוספת הראייה החדשה ביום 12.3.2014 (בקשה שהמדינה הלכה למעשה ויתרה עליה^[90]). מכאן כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין רק "כימת" את הקביעה ההצהרתית בפסק דין עזרא, על בסיס מתווה מוסכם, ואין בו כדי לגרוע מהתוקף המחייב של קביעה הצהרתית זו עליה הוא מתבסס. גם בפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה לא צוין כי פסק הדין של בית הדין האזורי בעניין עזרא מבוטל ואין בו התנאה על כוחו המחייב של פסק הדין כמעשה בית דין.
15. למען שלמות התמונה, יצוין כי על פי הסכם הפשרה שהוגש ביום 13.4.2015 וניתן לו תוקף של פסק דין^[91]:
16. המדינה שילמה למערערים בגין הפרשי שכר סכומים הנעים בין כ-70,000 ₪ לבין כ-150,000 ₪. לתיק לא הוגשו התחשיבים שנעשו. על פי עדות הגב' אפרת רוזנברג-לוי, שהייתה מעורבת גם בהליך בעניין אברג'יל, החישובים כאמור בהסכם הפשרה היו בגין הפרשי דרגות כך שהמערערים שנקלטו בפועל ברמות שכר המקבילות לדרגות 36 -38 בדירוג המח"ר (דרגות 15 - 17 בדירוג המנהלי) קיבלו לפי הסכם הפשרה הפרשי שכר רטרואקטיביים לפי מתח דרגות 39 - 41 בדירוג המח"ר (עדות מיום 27.6.2017)^[92]. עוד העידה כי הקידום בדרגות בהסכם הפשרה היה "בהתאם להתקדמות במתח הדרגות בתקשי"ר"^[93]. רק בעדות מאוחרת יותר של הגב' רוזנברג-לוי (ביום 23.12.2018) טענה האחרונה כי שולם 80% מסך הפרשי הדרגות כאמור (ולא 100%)^[94] .
17. נוסף על תשלום הפרשי שכר, על פי ההסכם, קודמו חלק מהמערערים (בהליך שם) בדרגה אחת מעל דרגתם דאז כדרגה אישית וכן מערער אחד קודם לדרגה מסוימת במסגרת מתח הדרגות של משרתו^[95].
18. הפירוט דלעיל נעשה אך ורק לשם השלמת התמונה הואיל וגם בהיעדר "הסכם הפשרה" הרי שעל המדינה היה ליישם את ה"קביעה ההצהרתית" בפסק הדין בעניין עזרא עליה התבסס הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
19. יצוין כי כאשר נקבעת קביעה בעלת אופי עקרוני שצפויות לה השלכות על מקרים נוספים הרי שאם המדינה סבורה שנפלה טעות בפסיקת בית הדין, מצופה ממנה, לנצל את האפשרות לערער או להגיש תביעה ל"משפט חוזר" וביטול פסק הדין שניתן (במקרה של גילוי עובדות וראיות חדשות). אולם משלא עשתה כן ניתן לצפות מהמדינה שתיישם את קביעת בית הדין או תגיע להסכם דומה עם יתר התובעים. מסקנה זו מתחייבת קודם כל מתפיסות יסוד של הגינות שלטונית. אך למעשה נובעת גם מחובתה של המדינה לנהוג בשוויון^[96]. בין המערערים בתיק בעניין אברג'יל לבין התובעים בהליך כאן אין "שוני רלבנטי" - זולת העובדה כי המערערים בתיק בעניין אברג'יל נקטו בשעתו בהליכים משפטיים נגד המדינה.

סיכום ביניים

1. משקיים מעשה בית דין הרי שדין התביעה להתקבל לעניין זכאות התובעים המועסקים בחוזה 87 להיקלט ברמת שכר תחילית שאינה פחותה מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר, כאמור בהליך בעניין עזרא.
2. משעה שהמדינה לא יישמה את קביעת בית הדין בעניין עזרא או לא הגיעה להסכם דומה עם יתר התובעים בתיק זה בהינתן השתק פלוגתא, המדינה הפרה גם את עיקרון השוויון, חובת תום הלב, הנאמנות וההגינות השלטונית.
3. הגם שדי באמור לעיל על מנת לקבל את התביעה לעניין זכאות התובעים המועסקים בחוזה 87 לרמת שכר תחילית שאינה פחותה מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר נתייחס ליתר הטענות העיקריות של הצדדים.
4. כפי שיפורט להלן, גם אם נלך לשיטת המדינה כי לא קיים במקרה דנן השתק פלוגתא (בניגוד למסקנה אליה הגענו) הרי שעדיין אנו סבורות כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ- 2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לקביעת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87, הכל כפי שיפורט להלן.

ג.1. ריבוי גרסאות המדינה אשר למסמך מכוחו נוצר חוזה 87 ושינוי הגרסה בדבר ה"טעות" כביכול באופן ניהול ההליכים בפרשת עזרא

1. כפי שיפורט להלן, המדינה הציגה מספר גרסאות סותרות מתחילת ההליך בעניין עזרא ועד היום אשר להנחיות מכוחן נערך חוזה 87 ונפתחו רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר.
2. כאמור לעיל, בהליך בעניין עזרא בבית הדין האזורי לעבודה טענה המדינה כי הודעת הנציב מ-2/97 הייתה ההודעה הראשונה שהסדירה את נושא ההעסקה בחוזים מיוחדים (משכורת כוללת) וכי עם הזמן נוספו משרות חיוניות נוספות וגובשו טבלאות שכר שונות בהתאם לצרכים, כמו כן נפתחו רמות שכר נוספות, בדרגות נמוכות משהוגדר תחילה^[97]. בהמשך, בערעור בעניין אברג'יל ביקשה המדינה להגיש לתיק "ראיה חדשה" – מסמך המכונה על ידי המדינה "חוזר מרקוביץ" – אותו הגדירה כ"ראיה החסרה היכולה להכריע את הכף בכל הנוגע לדרגה שבה נקלטו המערערים לשירות המדינה"^[98]. אולם בהמשך ויתרה על הבקשה לצירוף הראיה (להלן: "הגרסה המקורית").
3. בהליך כאן חזרה המדינה על הגרסה שלה כאמור בתיק בעניין אברג'יל והגישה את אותו מסמך שלא נתקבל כ"ראיה" בהליך בעניין אברג'יל – "חוזר מרקוביץ". לטענת המדינה, יש לבחון את זכויות התובעים בשילוב ההוראות של הודעת הנציב מ-2/97, "חוזר מרקוביץ" אשר לטענת המדינה השלים את הודעת הנציב לגבי רמות שכר נמוכות יותר (דרגות 35 – 38 מח"ר; דרגות 15 – 18 מנהלי) וטבלאות השכר הרלבנטיות לחוזה 87 כפי שהיו מעת לעת^[99].
4. אלא שלאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן ובמסגרת תצהיר משלים של מר אלקאסם מיום 28.6.2018, הגישה המדינה מסמכים חדשים נוספים – מסמך שהמדינה מכנה "זיכרון דברים" שלטענתה ערכה גב' מירי יוגב ביום 1.9.97 וכן מכתב מר מוטי מרוז, סגן בכיר לחשב הכללי, מיום 8.9.1997 למל"מ (להלן: "מכתב מרוז") (להלן ביחד יכונו גם: "המסמכים החדשים").
5. על פי גרסת המדינה ה"מעודכנת" עוד בטרם נערך חוזר מרקוביץ כבר ב-9/97 יצאה "הנחיה" אחרת ("מכתב מרוז") שהשלימה ועדכנה את הודעת הנציב מ-2/97 והרחיבה את הודעת הנציב מ-2/97 על משרות חדשות ברמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 בדירוג מח"ר וכי חוזר מרקוביץ - המסמך שעד לאותה עת היה על פי גרסת המדינה המסמך שהשלים את הודעת הנציב מ-2/97 ויישם אותה - הוא רק חזרה על "הנחיה מנהלית פנימית" אחרת^[100] (להלן: "הגרסה המעודכנת" או "הגרסה החדשה" של המדינה).
6. בכך שינתה המדינה ועדכנה את הגרסה שעליה הצהיר מר אלקאסם כשש שנים קודם לכן בהליך בעניין אברג'יל עת המדינה ביקשה לצרף ראיה חדשה – גרסה לפיה, חוזר מרקוביץ (יחד עם טבלאות שכר שעודכנו) הוא הראיה המהותית אשר נשמטה ב"טעות" מתיק עזרא^[101] - וכן המדינה שינתה ועדכנה את הגרסה שהציגה כאן בכתב ההגנה המתוקן.
7. מעדותו של מר אלקאסם עולה כי הסיבה לשינוי בגרסת המדינה היא כי בעת ישיבת הכנה לדיון "חלק מהמסמכים בייחוד החוזר של הניה [מרקוביץ – א.ג.כ.] שצורף, צרם לי בעין כי החוזר נראה כמו טיוטה. לכן ביקשתי לבדוק שוב בתיקים שיש אצלי במשרד שהועברו ע"י הניה, ואז מצאנו עוד את המסמכים שצרפנו לאחרונה"^[102] (ההדגשה הוספה). כאשר עומת מר אלקאסם בחקירה הנגדית עם השאלה, הכיצד לא שם לב להערות ולשינויים על גבי "חוזר מרקוביץ" עוד קודם לכן השיב "לשאלה שוב – לא שמתי לב כנראה להערות. כשהיינו בירושלים ועברנו על המסמך יותר בעיון המסמך של חוזר הניה וראיתי שיש שם כל מיני סימונים בכתב וגם כל מיני הערות וסימנים של דרגות, אז צרם לי, אמרתי שכנראה שצריך להיות חוזר אחר ואמרתי שאציע עוד בדיקה. בצעתי עוד בדיקה כנראה שהייתי יותר חרוץ (לא הייתי עצלן אף פעם) ומצאתי עוד מסמכים"^[103] (ההדגשה הוספה).
8. אין זאת אלא כי בניגוד לגרסתה המקורית, המדינה מודה כיום למעשה כי חוזר מרקוביץ הוא בגדר טיוטה. ויצוין כי אכן בשונה מהודעת הנציב מ- 2/97 שחתומה על ידי נציב שירות המדינה - מסמך זה אינו חתום על ידי הגב' מרקוביץ אשר שמה מתנוסס (בהדפסה) עליו ועל גבי המסמך ישנם שינויים ומחיקות בכתב יד. זאת ועוד, חוזר מרקוביץ "נתגלה" "כך לפתע" רק ב-1/2013 בחלוף 9 שנים (או יותר) מהמועד שבו החלו ההליכים בתיק בעניין עזרא ורק בשלב הערעור בבית הדין הארצי על פסק הדין. המדינה לא הציגה מסמך זה בהליך בעניין עזרא הגם שגב' מרקוביץ, שערכה את המסמך, העידה מטעם המדינה באותו תיק. גם הגב' אפרת רוזנברג-לוי העידה כי ראתה את חוזר מרקוביץ לראשונה רק בערעור בעניין אברג'יל בבית הדין הארצי לעבודה למרות שהיא בעצמה עבדה בנציבות משנת 1998 וערכה מאות חוזים מסוג חוזה 87 במסגרת התפקיד שלה בנש"מ, החל משנת 2000 ועד שנת 2013^[104]. נראה כי המדינה הייתה מודעת לקשיים שעורר מסמך זה כבר בהליך בעניין אברג'יל^[105]. משכך, חוזר מרקוביץ הוא נייר טיוטה ולא חוזר או נוהל רשמי.
9. הלכה למעשה המדינה שינתה ועדכנה בתיק דנן גם את גרסתה אשר למהות ה"טעות" בניהול התיק בעניין עזרא – כך שכעת ה"טעות", בניהול ההליכים היא באי הגשת שני מסמכים חדשים (זיכרון הדברים ומכתב מרוז) והנוהל מכוחו פעלה הוא מכתב מרוז (ולא חוזר מרקוביץ).
10. אלא שגם המסמכים החדשים (זיכרון הדברים ומכתב מרוז) הם מסמכים שהמדינה ידעה עליהם או יכלה לדעת עליהם בשקידה סבירה כבר בעת שנוהל ההליך בעניין אברג'יל (ואף קודם לכן). במסגרת עדותו בהליך דנן נשאל מר אלקאסם מדוע לא צורפו המסמכים הללו כבר אז, עדותו בעניין זה הייתה תמוהה. כאמור להלן^[106]:

"ש. למה לא הצהרת אז [הכוונה ב- 2013 בהליך בעניין אברג'יל – א.ג.כ.] על עוד מסמכים?

ת. כי זה מה שהיה צריך להצהיר עליו. אני לא צריך להצהיר על מסמכים שאני לא צריך.

ש. יש עוד מסמכים ?

ת. תשאלי את האנשים האחרים. אני מדבר על המסמך הזה.

ש. חקרתי אנשים אחרים, ואומר לך מה אמרה גב' הניה ? היא השתתפה בחיפוש המסמכים הרלוונטיים ?

ת. כן. שניה." (ההדגשה הוספה)

וכן בהמשך העדות שלו העיד כי המסמכים ש"נתגלו באקראי" הם מסמכים שהיו מצויים במשרד^[107]:

"ש. עתה בתצהיר המשלים החדש שלך מתברר שהייתה עוד תקלה, בגלוי מסמכים ?

ת. ואז מצאנו עוד מסמכים שהם חיוניים.

ש. איך זה התברר ?

ת. כי עשיתי עוד חיפוש בתיקים אחרים שלנו במשרד.

ש. איזה תיקים ?

ת. תיקים שלנו במשרד. בכל משרד יש קלסר ותיקים.

ש. איזה תיק ?

ת. תיק כחול.

ש. מה הייתה הכותרת שלו ?

ת. זה תיק של מסמכים שהניה שהיא פרשה פשוט שמה בקרטון ואנו עברנו עליהם בתקופה האחרונה וגילינו את המסמכים הללו" (ההדגשה הוספה).

1. גרסת המדינה כי רק בבדיקה שנערכה לאחרונה נתגלו באקראי המסמכים החדשים תמוהה. שכן כבר בשנת 2013 עשתה המדינה מאמץ לאתר את המסמכים שנועדו לתמוך בטענתה לצורך ה"בקשה להוספת ראיה חדשה" בתיק בעניין אברג'יל והגב' מרקוביץ הייתה אף שותפה לאיתור ולחיפוש שלהם כבר בהליך בעניין אברג'יל (כאמור בעדות מר אלקאסם המצוטטת לעיל). המסמכים כאמור היו כל העת במשרדים של הנציבות יחד עם יתר "מסמכי מרקוביץ". משכך קשה שלא לתמוה על גרסת המדינה כי מסמכים אלו "צצו" כך לפתע רק בהליך דנן, בחלוף למעלה מ- 5 שנים מהמועד בו הוגשה "הבקשה לצירוף ראייה חדשה".
2. יצוין כי "מכתב מרוז" - אשר על פי גרסתה המעודכנת של המדינה נערך ביום 8.9.1997, עוד לפני "חוזר מרקוביץ" והוא, לשיטתה, "משלים ומעדכן את חוזר נציב 2/97, וגורם ליישומו"^[108] הוא מכתב הממוען בכלל למנהל מחלקת חשבות ובקרה מל"מ מערכות בע"מ. זאת ועוד, מסמך זה נחזה להיות טיוטה שכן על גבי המסמך קיימים שינויים בכתב יד, בין היתר, בטבלאות השכר כאשר לא ברור מי ערך שינויים אלו. מהשוואת "מכתב מרוז" ו"חוזר מרקוביץ" עולה כי קיימים הבדלים, בין השאר, בין טבלאות השכר המודפסות של חוזה 87 ב"מכתב מרוז" לבין טבלאות השכר של חוזה 87 בחוזר מרקוביץ מ-11/97^[109]. זאת, בניגוד לגרסת המדינה כי ב"חוזר מרקוביץ" מ-11/97 "חזרה" הגב' מרקוביץ על טבלאות השכר שפורטו ב"מכתב מרוז"^[110], כאילו מדובר במסמכים זהים בתוכן שלהם.
3. הן "מכתב מרוז" והן המסמך המכונה "זיכרון דברים" של הגב' מירי יוגב (הנושא תאריך מיום 3.9.1997) - המסמכים החדשים - לא הוגשו באמצעות העורך שלהם וגם לא באמצעות אלו שמסמך זה כביכול מתייחס אליהם או ממוען אליהם ולא ניתן היה לחקור על האמור בהם בחקירה נגדית. אמנם במסמך המכונה "זיכרון דברים" הנושא תאריך מיום 3.9.1997 צוין כי "לדירוג 87 יתווספו 3 דרגות נוספות 36 37 38 בהתאם לסכומים שסוכמו". אולם, לא מפורטים בו "הסכומים שסוכמו". נוסף על כך, כאשר מר אלקאסם (שבאמצעותו הוגש מסמך זה) נתבקש להסביר מה משמעות המשפט במסמך המכונה "זכרון הדברים" כי "בחוזה המשכורת הכוללת ייכתב לפי רמה ולא במקביל לדרגה" - העיד כי "לא יודע למה כתבו" ולא ידע להסביר משמעות המשפט^[111].
4. למעלה מכך, המדינה לא הציגה הסבר מדוע אף אחד מהעדים מטעמה לא הזכיר את קיום המסמכים החדשים בהליכים המתנהלים מזה 14 שנים (קרי, מהמועד בו הוגשה התביעה הראשונה בעניין עזרא ועד ליום 28.6.2018 - המועד בו הוגש התצהיר מטעם מר אלקאסם) וההסבר שמר אלקאסם נתן מדוע נתגלו רק כעת היה תמוה ("כנראה שהייתי יותר חרוץ"^[112]).
5. יצוין כי המדינה טענה כי עקב הגשת התביעה ב"שיהוי" היה למדינה קושי רב לאתר את המסמכים וכי נגרם לה "נזק ראייתי". אין זאת אלא כי המדינה הייתה צריכה להציג את המסמכים (זיכרון הדברים, מכתב מרוז וכן חוזר מרקוביץ) כבר במסגרת ההליך בעניין עזרא שנפתח בשנת 2004, בו העידו הגב' מרקוביץ והגב' רוזנברג - לוי. משכך, אין למדינה אלא להלין על עצמה.
6. התנהלות המדינה והשינויים בגרסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל"הנחיות" מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97. כאמור לעיל, המדינה הודתה בהליך כאן לראשונה כי "חוזר מרקוביץ" היה בכלל טיוטה וגם מכתב מרוז שהוגש לראשונה בתיק זה נחזה להיות טיוטה.
7. כפי שיפורט להלן, לא זו בלבד, שהמסמכים שהמדינה מכנה "הנחיות מנהליות פנימיות" הן טיוטות אלא שהגענו לכלל מסקנה כי הגב' מרקוביץ (וכן גורמים אחרים) פעלו תוך חריגה מסמכות ובהעדר שקיפות, בכל הנוגע לקביעת רמות שכר נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 ואף בשל כך המדינה לא הייתה מוסמכת לקלוט ולהעסיק עובדים בחוזה 87 ברמות שכר נמוכות מרמת שכר תחילית 39 מח"ר.

ג.2. פעולות המדינה בפתיחת רמות שכר תחיליות נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהעדר סמכות ובניגוד לכללי המנהל התקין

1. לטענת התובעים, גורמים בנציבות ובמשרד הממונה על השכר באוצר פעלו בחוסר סמכות להרע את תנאי העסקת העובדים החיוניים. לטענתם, הגב' מרקוביץ לא הייתה מוסמכת לקבוע מדיניות הואיל ומדובר בסמכות שאיננה ניתנת להאצלה והיא בליבת העיסוק של הנציב וכי הגב' מרקוביץ נטלה לעצמה את הסמכות לקבוע מדיניות שלא כדין. משכך, לטענת התובעים, כל הפעולות המנהליות שהתבצעו במשרדי הנציבות או במשרדי הממונה על השכר במשרד האוצר, מעולם לא הבשילו לכדי מסמך בעל תוקף כלשהו, אשר מכוחו יכולה הייתה הנציבות להעסיק עובדים חיוניים בחוזה 87 ברמות שכר נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר.
2. מנגד, לטענת המדינה, מכתב מרוז וחוזר מרקוביץ, אשר פתחו העסקה במשרות במתח דרגות 36 - 38 מח"ר, נערכו כדין. לטענת המדינה, חוזר מרקוביץ נעשה בסמכות מכוח חוק המינויים ותקנות שירות המדינה (מינויים) (קביעת בעלי התפקידים שהנציב רשאי לאצול להם מתוקף סמכותו לפי סעיף 40 לחוק), התשל"ג-1973, מכוחן הנציב האציל לגב' מרקוביץ את סמכותו לחתום על חוזים מיוחדים. לטענת המדינה, האצלת הסמכות לגב' מרקוביץ לחתום על חוזים מיוחדים וכן הטלת התפקיד לרכז את עבודת המטה עם הממונה על השכר וחשב השכר הכללי ליצירת דירוגים חדשים, כוללת גם סמכויות ביצוע נלוות לעריכת חוזים, קביעת תוכנם ועוד.
3. כפי שיפורט להלן, הגענו לכלל מסקנה כי "חוזר מרקוביץ" ו"מכתב מרוז" נערכו בהעדר סמכות במה שנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מתחת לרמות שכר המקבילות לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87.
4. דרך המלך היא שעובד נקלט בשירות המדינה, באמצעות כתב מינוי כאמור בסעיפים 15, 17 ו-18 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המינויים"). עם זאת, כיוצא מן הכלל, סעיף 40 לחוק המינויים והתקנות שנחקקו מכוחו אפשרו למדינה לחרוג מכך ולהעסיק עובדים בחוזים מיוחדים שלא בדרך של כתב מינוי^[113].
5. הסמכות לערוך חוזה מיוחד נתונה, בידי נציב שירות המדינה. כאמור בסעיף 40 לחוק המינויים:

"שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שייקבעו בתקנות על פי המלצת ועדת השירות ובהתייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת; בעשיית חוזה מיוחד כאמור תיוצג הממשלה על ידי נציב השירות; הוראות חוק זה לא יחולו על אדם המועסק לפי חוזה מיוחד אלא במידה שנקבע בחוזה" (ההדגשה הוספה)

1. תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) התש"ך-1960 (להלן: "תקנות המינויים") קובעות את התנאים וסוגי המקרים שבהם רשאית המדינה להתקשר עם עובד בחוזה מיוחד. בין השאר, ניתן להעסיק בחוזה מיוחד "עובד אשר נציב השירות קבע לגביו כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה" (כאמור בתקנה 1(3) לתקנות המינויים, ההדגשה הוספה). הפסיקה ראתה בהעסקת עובד בחוזה מיוחד יתרונות לצד חסרונות. עובד כזה אמנם זכאי בדרך כלל לשכר גבוה יותר ולתנאים טובים מאלו הנוהגים בשירות המדינה. עם זאת, המחיר הנלווה לכך הוא נגיסה בביטחון התעסוקתי של העובד והקטנה מסוימת של ההגנה מפני פיטורים וכן מדובר בהעסקה לתקופה קצובה שניתן לחדש אותה^[114] (כאמור בסעיף 16.414 לתקשי"ר^[115]). משכך, נציב שירות המדינה הוא בעל הסמכות לאשר העסקת עובד מדינה בחוזה מיוחד מכוח תקנה 3(1) לתקנות המינויים ולהאריך את תוקפו של החוזה מעת לעת^[116].
2. בהתאם לפסיקה, כאמור בבג"צ 2303/90, 3709 פיליפוביץ ואח' נ' רשם החברות ואח', מו (1) 410, בעמ' 420 (להלן : "פסק דין פיליפוביץ"): "רשות שלטונית, אשר החוק מעניק לה סמכות, חייבת לבצע את הסמכות בעצמה, ואינה רשאית - בהיעדר הסמכה בדין - לאצול את סמכותה לזולתה...כאשר המחוקק מייחד את הפעלת הסמכות לנושא משרה שלטוני, חזקה עליו שהוא מבקש כי נושא משרה זה -הוא ולא אחר - יגשים את הסמכות" (ההדגשה הוספה).
3. גם במקרה שבו מותר לאצול סמכות, הרי שאצילת סמכויות בדרך כלל צריכה להיות מפורשת. כלומר, האוצל צריך לומר לנאצל במפורש, רצוי בכתב, כי הוא מקנה לו את הסמכות. רק במקרים חריגים "ובנסיבות שאינן ניתנות להתפרש לשתי פנים", כלומר, "במקום שרק כך ניתן לפרש כראוי ובאורח הוגן מעשים שנעשו", בית המשפט עשוי להכיר גם באצילת סמכות מכללא. בית המשפט עשוי להכיר באצילה, אף אם לא הוצא כתב אצילה, כאשר סגן או עוזר של בעל הסמכות מפעיל את הסמכות לאורך זמן בידיעה ברורה של בעל הסמכות, ולכן אפשר להסיק שהוא מפעיל אותה על פי החלטה של בעל הסמכות^[117].
4. במקרה דנן לא הוצג מסמך בכתב המצביע באופן מפורש על כך כי הנציב האציל לגב' מרקוביץ או למר מרוז סמכות "לקבוע מדיניות" במתכונת שאינה עולה בקנה אחד עם הודעת הנציב מ-2/97^[118]. בהודעת הנציב מ-2/97 הטיל הנציב על הנציבות את המשימה לקבוע האם מדובר במשרה חיונית המצדיקה העסקה במשכורת כוללת. כאמור בהודעה - "הנציבות תבחן כל מקרה לגופו ואם תשתכנע כי אכן חיוני לבצע את תפקידי המשרה באופן מיידי וראוי לאשר תנאי שכר העולים על השכר על פי הדירוג הרגיל של העובד, תאשר את ההעסקה במשכורת כוללת.." (סעיף 2 להודעת הנציב). וכן נקבע בהודעה כי "עובד חדש יועסק אך ורק על פי הנחיות חוזר זה" (סעיף 3א' להודעה). מכאן כי הנציב הסמיך את הנציבות אך ורק ליישם את האמור בהודעה. אין באמור בהודעה הסמכה של הנציבות או גורמים מתוכה "לקבוע מדיניות" לפיה יועסקו עובדים חיוניים ברמות שכר נמוכות מהאמור בהודעה, מדיניות שיש לה השלכות על עובדים רבים.
5. לא זו בלבד שלא הוכח כי הייתה האצלה מפורשת, אלא שלא הוכח כי הייתה גם "אצילת סמכות מכללא", ונפרט. כאמור לעיל, לטענת המדינה, סמכות הגב' מרקוביץ נובעת, בין השאר, מתוקף תפקידה בשעתו כממונה יחידת השירותים למשרדים בנציבות ומשהוטל עליה על ידי הנציב לרכז את עבודת המטה עם הממונה על השכר וחשב השכר הכללי. נוסף על כך, המדינה טוענת כי הנציב או ממלא מקומו היו מכותבים על "מכתב מרוז" ו"חוזר מרקוביץ". אולם, לטעמנו, לא די בכך על מנת להוכיח כי הייתה האצלה כדין.

ראשית, עצם היות הגב' מרקוביץ (באותה עת) "ממונה יחידת השירותים למשרדים" בנציבות כשלעצמה לא די בה להצביע על כך כי הנציב האציל לה מסמכותו לקבוע מדיניות בעניין חוזים מיוחדים^[119].

שנית, על מנת שההאצלה תהיה כדין עליה לכלול את כל הפרטים הנדרשים להאצלת הסמכות, ובמקרה דנן המדינה לא הוכיחה את "מהות הסמכות" שלטענתה הואצלה מכללא לגב' מרקוביץ. המדינה לא הוכיחה כי הנציב הגדיר את מהות הסמכות המואצלת (ככל שהאציל לה) ככזו שכוללת גם קביעת מדיניות בדבר העסקה בחוזים מיוחדים במשרות ברמות שכר נמוכות ושונות מאלו שבהודעת הנציב מ-2/97, להבדיל מהאצלת סמכות או קבלת סיוע בריכוז עבודת מטה לצורך קביעת סמלי שכר ועניינים טכניים אחרים.

שלישית, כפי שיפורט בהמשך הנציב לא היה מוסמך להאציל את הסמכות שלו בכל הנוגע ל"קביעת מדיניות" לגב' מרקוביץ כל שכן למר מרוז שכלל אינו עובד של הנציבות אלא כיהן אז כסגן בכיר לחשב הכללי.

רביעית, כפי שפורט לעיל, "מכתב מרוז" ו"חוזר מרקוביץ" אינם אלא טיוטות וגם אם הנציב (או ממלא המקום שלו) מופיעים כמכותבים על גבי אותן טיוטות אין פירושו של דבר כי אותם מסמכים נתקבלו על ידם באותה עת בשים לב כי מדובר בטיוטות. נהפוך הוא כאמור לעיל ולהלן, חוזר מרקוביץ לא הוגש כראיה בפרשת עזרא, גורמים בנציבות ובכלל זה הגב' רוזנברג - לוי (אשר עבדה משנת 1998 בנציבות), כלל לא ידעו על חוזר מרקוביץ עד להליך הערעור בעניין אברג'יל. אשר למסמכים החדשים - מכתב מרוז וזיכרון הדברים - הרי שמסמכים אלו נתגלו רק בחלוף למעלה מ-14 שנים מאז החלו ההליכים בפרשת עזרא ולא פורסמו ברבים מעולם. כל שיצא לאחר אותה "עבודת מטה" הן אך ורק טיוטות ולא הודעה מסודרת של הנציב.

חמישית, עצם זה שנעשה שימוש בסמכות אין פירושו כי לכתחילה הואצלה מראש אותה סמכות כדין. "מעשה אצילת סמכויות קודם הוא, על פי טבעם של דברים, לעשיית שימוש בסמכויות, ומשידענו - וידענו זאת - כי לא הייתה אצילת סמכויות מראש, ממילא אין בפעילותם של המשיבים כדי להוכיח דבר"^[120].

1. אך גם אם היינו מניחות כי ניתן בנסיבות דנן לזהות אצילה מכללא של סמכות הנציב "לקבוע מדיניות" בדבר פתיחת רמות שכר נמוכות מהאמור בהודעת הנציב (דבר שאיננו סבורות כי זה המצב). הרי שאנו סבורות כי הנציב לא היה מוסמך לכתחילה להאציל הסמכות דנן לגב' מרקוביץ ובוודאי שלא למר מרוז.
2. כאמור לעיל, כאשר המחוקק מייחד את הפעלת הסמכות לנושא משרה שלטוני חזקה עליו שהוא מבקש כי נושא משרה זה - הוא ולא אחר - יגשים את הסמכות^[121]. במקרה דנן, הגורם שהוסמך לעשות חוזים מיוחדים הוא הנציב, כאמור בסעיף 40 לחוק המינויים.
3. בחוק המינויים קיימת הוראה ספציפית המתירה אצילה פרטנית של סמכויות מסוימות מבין הסמכויות המוקנות לנציב - היא הוראת סעיף 48 לחוק המינויים, לפיה:

"נציב השירות רשאי, באישור ועדת השירות, לאצול לאחר מסמכותו לפי הסעיפים 17, 19, 25, 37, 38, 39א או 50 ומסמכותו למנות בוחן לפי סעיף 26, אם בדרך-כלל ואם לענינים מסויימים, וכן רשאי הוא, באישור ועדת השירות, לאצול מסמכותו לייצג את הממשלה בעשיית חוזים מיוחדים לפי סעיף 40; בעלי התפקידים שהנציב רשאי לאצול להם מסמכותו לפי סעיף 40 ייקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, בתנאים שתראה" (ההדגשה הוספה)

1. בהתאם לתקנות שירות המדינה (מינויים) (קביעת בעלי התפקידים שהנציב רשאי לאצול להם מתוקף סמכותו לפי סעיף 40 לחוק), התשל"ג-1973 (להלן: "תקנות המינויים - בעלי תפקידים שהנציב רשאי לאצול להם") שהיו בתוקף בעת הרלבנטית^[122] - הנציב רשאי לאצול את סמכותו אך ורק "לגבי חתימה" על חוזים מיוחדים. כאמור בתקנה 1 לתקנות אלו:

"אלה בעלי התפקידים שנציב שירות המדינה רשאי לאצול להם מסמכותו לפי סעיף 40 לחוק: ... מנהל כללי, סגן מנהל כללי אחד בכל משרד, מנהל יחידת סמך וסגן הממונה על ענייני העובדים בנציבות שירות המדינה, לגבי חתימה על חוזים מיוחדים עם אדם שיועסק בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה" (ההדגשה הוספה).

אין בהוראת תקנות אלה קביעה כי מלבד הסמכות לחתום על חוזים מיוחדים רשאי הנציב לאצול גם את סמכותו "לקבוע מדיניות" בדבר פתיחת רמות שכר נוספות, בתיאום עם הממונה על השכר ואגף החשב הכללי כטענת המדינה, ונפרט.

1. ראשית, אם וככל שהנציב התכוון להאציל גם מסמכותו לקבוע מדיניות לגבי מתח רמות השכר (לרבות פתיחת משרות ברמות שכר נמוכות מרמה מקבילה לדרגה 39 מח"ר), היה עליו לעשות כן באופן מפורש ו"באישור ועדת השירות" (בהתאם לסעיף 48 לחוק המינויים). המדינה לא הציגה אישור של ועדת השירות להרחבת האצלת הסמכות בחוק המינויים ובתקנות שהותקנו מכוחו מעבר לסמכות בדבר "חתימה על חוזים".
2. שנית, האצלת הסמכות הייתה צריכה להיות לבעלי תפקידים שייקבעו בתקנות "ובתנאים שתראה" ועדת העבודה של הכנסת, כלשון הוראת סעיף 48 לחוק המינויים - ואילו במקרה דנן הואיל ולא הותקנו תקנות המתירות האצלת סמכות הנציב "לקבוע מדיניות" בדבר מתח רמות השכר בחוזים מיוחדים הרי שממילא לא נקבעו בעלי התפקידים שיהיו רשאים לעשות כן.
3. שלישית, ב"תקנות המינויים - בעלי תפקידים שהנציב רשאי לאצול להם", לא הוסמכו גם גורמים אחרים - כדוגמת סגן בכיר לחשב הכללי (מר מוטי מרוז) או הגב' מירי יוגב (מרכזת בכירה ביחידת השירות למשרדים בתוארה דאז) "לחתום" על חוזים מיוחדים וממילא לא הוסמכו "לקבוע מדיניות". גם לשיטת המדינה, תפקידו של החשב הכללי הוא לקבוע את סמלי השכר שיהיו לדירוג החדש כדי שניתן יהיה לשלם שכר לפיהם^[123], אך ברי כי אין תפקידו לקבוע מדיניות העסקה.
4. חזקה פרשנית היא, כי אצילת סמכות אסורה היא, אלא אם כן הדבר הותר. בכל מקרה שבו מתעוררת שאלה הקשורה בסמכותה של רשות שלטונית לאצול מסמכותה, פתרון השאלה היא, אם על פי פירושו של החוק יש להסיק כי תכלית החקיקה הייתה שבעל הסמכות יבצע אותה בעצמו, או שמא יש להסיק, כי תכלית החוק היא כי בעל הסמכות מוסמך לאצול את סמכותו לזולתו^[124]. בהקשר זה יש לקחת בחשבון, בין השאר, את היקף ההאצלה, את מעמדו של המאציל ואת מידת הייחוד של משרתו, את היקף שיקול הדעת הניתן לבעל הסמכות (תוך הבחנה בין סמכות של שיקול דעת לסמכות שבחובה), את מהות הסמכות (תוך הבחנה בין סמכות שיפוטית, חקיקתית, ביצועית), את השפעתה של הסמכות על זכויות האדם ושלום הציבור ואת הצרכים המעשיים והיעילות המנהלית^[125].
5. הסמכות "לקבוע מדיניות" ובכלל זה פתיחת רמות שכר חדשות בהן יועסקו עובדים בחוזים מיוחדים (מסלול שהוא כאמור חריג לדרך המלך שהיא העסקה בכתב מינוי) אינה סמכות נלווית גרידא לסמכות "לחתום על חוזים". אין מדובר בעניין טכני בלבד וכאמור לפי לשון חוק המינויים והתקנות מכוחו לא הואצלה הסמכות לקבוע מדיניות ומתח רמות שכר. עצם קיום התקנות כאמור לעניין האצלת הסמכות לחתום על חוזים מיוחדים מצביע כי המחוקק סבר כי אפילו הסמכות לחתום על חוזה מיוחד מצריכה האצלה כדין. על אחת כמה וכמה הסמכות לקבוע מדיניות.
6. יצוין כי בהתאם לפסיקה חזקה היא כי החוק אינו מונע מבעל הסמכות לקבל מאחר סיוע לביצוע הסמכות (להבדיל מהאצלת סמכות). אולם היקפה של העזרה המותרת משתנה מעניין לעניין ויש להבטיח כי ההסתייעות באחר לא תהיה כה מקיפה ועמוקה, עד כי הלכה למעשה היא תהיה שקולה כנגד האצלת הסמכות^[126]. במקרה דנן, הגורם היחיד שמוסמך לקבוע מדיניות בדבר מתח רמות השכר (להבדיל מריכוז עבודת ההכנה של המטה ופעולות טכניות של חתימה על חוזים והארכת התוקף שלהם או קביעת סמלי שכר ויישום של הודעת הנציב) הוא הנציב והמדינה לא הציגה אישור של הנציב למדיניות זו אלא הנחיות פנימיות מנהליות (הנחזות להיות טיוטות) של גב' מרקוביץ ומר מרוז שעה שהנציב לא היה מוסמך להתפרק משיקול הדעת הסטטוטורי שלו^[127].
7. הגם שהמדינה הציגה את חוזר מרקוביץ - וכן זיכרון הדברים ומכתב מרוז - כמסמכים שרק נועדו לצורך השלמת טבלאות שכר וסמלי שכר לתשלום^[128] הלכה למעשה מדובר ב"הנחיות" שיש בהן כדי לשנות מהוראות הודעת הנציב מ-2/97 באופן מהותי. הגב' מרקוביץ העידה כי: "החוזר שלי לא תואם את הודעת נשם, יש בו עוד דרגות ויש בו שינויים והתאמות שהיינו צריכים לעשות מפברואר שיצא חוזר ובעיות שנתקלנו בהם מפברואר עד נובמבר זה היה שינוי בתפיסה שינוי בדברים אז היינו צריכים לעבות את הדברים האלה להבהיר אותם להסביר אותם זה הייתה תפיסה חדשה"^[129] (ההדגשה הוספה). מכאן כי גרסת המדינה כי המסמכים המאוחרים להודעת הנציב מ-2/97 רק "השלימו" או "עדכנו" או "יישמו" את הודעת הנציב מ-2/97, אין בה ממש. אין ב"צורך" טכני של הנציבות להסדיר הקצאת סמלים במערכת מל"מ כדי להקנות סמכות לגב' מרקוביץ וגורמים אחרים לשנות הנחיה מנהלית של נציב שירות המדינה לעניין העסקה ברמות שכר נמוכות מהאמור בו בחוזה 87.
8. לטענת המדינה, אין כל מניעה שבדין לקבוע בהנחיות מנהליות מאוחרות הוראות שונות מאלו בהודעת הנציב מ-2/97 כדי להביא ליישום המדיניות שגיבשה המדינה לגבי קליטת עובדים בחוזה שכר כולל^[130]. בית הדין אינו חולק על העיקרון הכללי של גמישות ההנחיות המינהליות. עם זאת, גם ההחלטה לשנות את ההנחיות צריכה להיות כפופה לכל הכללים והחובות החלים על הפעולה המינהלית בכלל^[131]. במקרה דנן, שינוי הודעת הנציב מ-2/97 נעשה כאמור על ידי גורמים שלא היו מוסמכים "לקבוע מדיניות" של העסקה ברמות שכר נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 וכן לא הוכח כי סמכות זו הואצלה להם - במפורש או מכללא. זאת ועוד, כפי שיפורט גם בהמשך המדינה לא פרסמה ברבים את ה"הנחיות".
9. עוד יצוין כי סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 קובע כי "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה". מכאן כי ביטול שינוי או סטייה מהוראה מנהלית צריכים להיעשות בדרך שבה ניתנה ההוראה. לענייננו, רק הנציב יכול היה לשנות בהודעת נציב חדשה את ההוראות שקבע בהודעתו מ-2/97 וכל עוד לא פרסם כי חל שינוי בהודעה - הוראותיה הן המחייבות.
10. משכך, הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו בהעדר סמכות לעניין קביעת העסקה במשרות חיוניות ברמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה ל-39 מח"ר בחוזה 87 ובניגוד לטענת המדינה, נסתרה חזקת הכשרות המנהלית.

ג.3. העדר פרסום - פגם מנהלי היורד לשורש העניין

1. לא זו בלבד ש"חוזר מרקוביץ" ומכתב מרוז נערכו בהעדר סמכות והם טיוטות או נחזים להיות טיוטות, הרי שהמדינה לא קיימה את חובת הפרסום.
2. חובת הפרסום של מעשי המינהל הציבורי היא כלל בסיסי של דיני המינהל הציבורי והיא תנאי וביטוי לשקיפות המינהלית המהווה עיקרון בסיס במשטר הדמוקרטי^[132]. כאשר מדובר בהנחיות פנימיות "שיש בהן כדי להשפיע על זכות הפרט", פרסומן הוא תנאי מוקדם והכרחי לקביעתן והחלתן^[133]. בדומה לכך, ומצידוקים דומים, שינוי מדיניות הרשות, טעון פרסום אף הוא. עמדה על כך פרופ' ברק-ארז: "על מנת שחובת הפרסום תגשים את יעדיה, על הרשות לעדכן את הפרסום במקרה שבו התקבלו בה הנחיות חדשות או כאשר הפרקטיקה בפועל חורגת מנוסחן של ההנחיות הכתובות"^[134].
3. החובה לפרסם הנחיות מנהליות, מושתתת על כך שהיא "מאפשרת לציבור לא רק לתכנן את הליכותיו, אלא גם לפתח דו שיח עם המינהל הציבורי או צורה אחרת של שיתוף בין המינהל לבין הציבור, ובכלל זה גם לבקר את מעשי המינהל...שלטון ראוי פועל לאור השמש, בגלוי, וכך חושף הוא עצמו לביקורת מתמדת וממילא אף לתיקון דרכי פעולה מעוותות"^[135].
4. משכבר הימים, בהתאם לפסיקה "על הרשות לפעול באופן סביר בנסיבות העניין כדי להביא את הנחיותיה הפנימיות לידיעת האזרח"^[136]. במסגרת התקשי"ר מתפרסמים מעת לעת, בין השאר, תנאי העבודה של העובדים בשירות המדינה^[137]. בהתאם בסעיף 01.053 לתקשי"ר קיים הסדר ספציפי הקובע כי: "על האחראים להביא לידיעת כל העובדים תוכן כל הודעת נציבות, לרבות כל תיקוני התקשי"ר המצורפים לה תכוף להופעתם..." (ההדגשה הוספה). יצוין גם כי חובת הפרסום מעוגנת גם בסעיף 6 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 אשר מאז חקיקתו חייבות הרשויות הציבוריות להעמיד את הנחיותיהן לעיון הציבור ולפרסמן, בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק. משכך, חוזר מרקוביץ - וכן יתר המסמכים שלטענת המדינה הם בגדר "הנחיות מנהליות פנימיות" מכוחן הועסקו התובעים בחוזה 87 - היו צריכים להיות מפורסמים על פי הפסיקה ובהתאם להוראות התקשי"ר. אך כאמור, מאז נערכו אותן טיוטות של הנחיות מנהליות - לא נעשה הדבר.
5. כאמור לעיל, "חוזר מרקוביץ" וכן המסמכים החדשים יש בהם כדי שינוי מהותי של הוראות הודעת הנציב מ-2/97. מסמכים אלו הם מסוג ההוראות המהותיות שיש בהן עניין לציבור המועסקים בשירות המדינה בחוזה 87, והם היו צריכים להיות מפורסמים ברבים.
6. לטענת המדינה, "חוזר מרקוביץ" פורסם משהופנה לגורמים הנוגעים בדבר הממוענים בהתאם לכתוב במסמך - ל"סמנכלי"ם לאמרכלות ומנהלי משאבי אנוש במשרדי הממשלה"^[138]. אלא שהמדינה לא הוכיחה כי אכן מסמך זה הומצא לאותם גורמים. אם כך אכן היה, העתק מסמך זה כאמור היה צריך להיות אצל כל הגורמים הללו ובידיעתם. אולם כאמור עד אשר הוגשה "בקשה לצירוף ראיה חדשה" לבית הדין הארצי לעבודה בעניין אברג'יל (ב-23.1.2013) - לא אוזכר חוזר מרקוביץ, וכאמור הגב' אפרת רוזנברג-לוי ראתה מסמך זה לראשונה רק במסגרת הליך הערעור בבית הדין הארצי לעבודה בעניין אברג'יל. זאת ועוד, גם "מכתב מרוז" וגם "זיכרון הדברים" התגלו באיחור של 14 שנים, מאז החלו ההליכים בסוגיות הללו והם הוגשו לתיק רק ביום 28.6.2018^[139]. מר אלקאסם העיד כי מצא אותם בתיק מסמכים של הגב' מרקוביץ^[140]. מכאן כי לו המסמכים הללו אכן היו מופצים (כטענת המדינה) ל"סמנכלי"ם לאמרכלות ומנהלי משאבי אנוש במשרדי הממשלה" הרי שהם היו אמורים להימצא בידי כל אותם גורמים והמדינה הייתה מגישה אותם כבר בהליך בעניין עזרא (להבדיל מהודעת הנציב מ-2/97).
7. בסיכומים מטעמה, טענה המדינה כי בשנת 1997 עת שנערכו "ההנחיות", דרך ההפצה והפרסום היו פנימיים (קרי, הפצה לבעלי תפקידים רלבנטיים) וכלל לא היה אתר אינטרנט ומשכך לא ניתן היה לפרסם בפומבי לציבור^[141]. אולם, כאמור לעיל, לא הוכח כי "מכתב מרוז" ו"חוזר מרקוביץ" הופצו לגורמים הפנימיים שנטען שהופץ להם. מעבר לכך, לא היה צורך בהכרח באתר אינטרנט על מנת לפרסם אותם. כאמור בהתאם בסעיף 01.053 לתקשי"ר: "על האחראים להביא לידיעת כל העובדים תוכן כל הודעת נציבות, לרבות כל תיקוני התקשי"ר המצורפים לה תכוף להופעתם. הפרסום ייעשה על ידי הצגת ההודעה והתיקון על לוח מודעות קבוע במשרד או על ידי הכללת ההודעה והתיקון בעלון המשרד לעובדיו או בכל אמצעי מדיה אחר" (ההדגשה הוספה). משמע, די היה בהצגה על לוח מודעות או בעלון המשרד ולאו דווקא באמצעות אתר אינטרנט. זאת ועוד, המדינה לא טרחה לפרסם את "חוזר מרקוביץ" ו"מכתב מרוז" גם לא בדיעבד לאחר שהיה לנציבות אתר אינטרנט (זאת להבדיל מהודעת הנציב מ-2/97).
8. נוכח מהות המסמכים - אשר לשיטת המדינה אמורים להיות "נוהל" שמכוחו פעלו הגורמים במדינה ומכוחם הועסקו עובדים רבים בחוזים מיוחדים - לא די היה בהפנייתם לגורמים ספציפיים כטענת המדינה (בהנחה שהדבר נעשה - דבר שלא הוכח). הגורמים הישירים אליהם נוגע מסמך זה הם העובדים בחוזה 87. הנחיות אלו היו חייבות להתפרסם ברבים על מנת שהעובדים או ארגון העובדים יוכלו לכלכל מעשיהם על פיהן. בפרסום ההנחיות ברבים (אם היה מבוצע) היה כדי למנוע שרירות לב שלטונית ולאפשר ביקורת על השינויים שמבצעת המדינה.
9. למעלה מהנדרש יצוין כי גם במסמכים שהמדינה מכנה "הנחיות מנהליות פנימיות" אשר עליהם מבססת המדינה את טענותיה אין מענה מלא לכל הסוגיות הנוגעות להעסקת עובדים בחוזה 87 וכי העסקת העובדים בחוזה 87 לא נעשתה באופן מסודר, שקוף וברור כלל ועיקר. מלבד ההנחיות כאמור לא פורסם גם חוזה 87.
10. משעה שמדובר בהנחיות שלא רק שלא פורסמו ברבים אלא שחוזר מרקוביץ ומכתב מרוז נתקבלו גם בהעדר סמכות בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמות שכר המקבילות לדרגה 39 מח"ר בדירוג 87, הרי שמסקנת הדברים היא כי מדובר בפגמים מצטברים חמורים היורדים לשורש העניין ומשכך ההעסקה ברמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87, אינה כדין. מחובת המדינה היה לקלוט את התובעים ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות - מכוח הודעת הנציב.
11. להלן נתייחס לפגמים נוספים שעלו במתכונת ההעסקה של התובעים בחוזה 87, כפי שעלו בתיק דנן.

ד.1. העסקת התובעים בחוזה 87 נעשתה ללא חוזר מפורט או מסמך ברור בנוגע לתנאי העסקה שלהם

1. מהעדויות והראיות בתיק עולה כי התובעים הועסקו על פי חוזים מיוחדים בשכר כולל מבלי שהועבר להם חוזר או מסמך מפורט ומסודר בנוגע לתנאי ההעסקה שלהם. בחוזים שהוגשו לתיק על ידי התובעים, בין השאר, אין הפנייה להודעת הנציב מ-2/97 או להנחיות מנהליות אחרות שנטען על ידי המדינה במסגרת ההליך דנן שהן חלות עליהם ואשר מכוחן הועסקו. בחוזים לא מופיע מתח רמות השכר של המשרה ולא מפורטים כללי הקידום בתוך מתח רמות השכר זולת אמירה כללית בסעיף 12 לחוזה כי "יחולו על העובד הוראות התקשי"ר והודעות נציבות שירות המדינה, כפי שהן בתוקף מזמן לזמן לגבי מי שמועסק לפי חוזה מיוחד". הגם שלפי החוזה התובעים היו אמורים להיות מקודמים בהתאם לכללי התקשי"ר הרי שהגב' רוזנברג לוי העידה כי היו שנים בהן קידמו את התובעים מכוח הנחיות בעל פה בדבר קיצור פז"מ מואץ^[142] וכי בשנת 2015 שונו כללי הקידום שוב^[143] – שינויים שלא קיבלו ביטוי בחוזה ההעסקה.
2. מעדויות המדינה עולה כי לשיטתה ה"נטל" היה על העובד עצמו להתעדכן מול מחלקת משאבי אנוש בנוגע לתנאי השכר שלו. הגב' רוזנברג לוי העידה כי: "החוזה משקף נקודה התחלתית של עובד. חובה על העובד להתעניין מול משאבי אנוש"^[144]. גם מר אלקאסם העיד כי "החוזה מתייחס כפי שהסברתי היום לחלק קטן מאוד מזכויות העובד. נושא קידום דרגות וזכויות אחרות מפורטות בתקשי"ר ובהוראות אחרות שמתפרסמות מעת לעת ומוגשות לעובדים וכמובן שיש את יחידת משאבי אנוש והעובד תמיד יכול לשאול ולברר את הזכויות שלו"^[145].
3. לטענת המדינה, כל התובעים נקלטו במכרז פומבי כאשר "מתח הדרגות" מופיע בתנאי המכרז ואולם תיאורי המכרזים או תיאורי העיסוק שצורפו לתצהירי המדינה מציגים מידע חלקי - כך למשל, לא צוינו רמות השכר ולא צוינה העובדה שמדובר בהעסקה בחוזה מיוחד בעל דירוג ושכר ייחודיים או שיש אפשרות להעסקה באמצעות כתב מינוי או חוזה מיוחד וממילא לא צוין איזה סוג חוזה מיוחד^[146].
4. ביום 19.9.2019 ביקשה המדינה להגיש לתיק כראייה את הודעת נש"מ עט/23 והנחיית נציב מס' 1.14 בנושא מדיניות העסקה בחוזים מיוחדים בשירות המדינה. בקשה זו, שהוגשה לאחר שתם שלב ההוכחות וניתן צו לסיכומים, נדחתה. ברי כי המדינה הייתה מודעת לכך שאופן ההעסקה לא נעשה באופן מסודר ומפורט כמתחייב אחרת לא היה צורך בהוצאת הנחיה שכזאת.
5. לא זו בלבד שהמדינה התנהלה באופן שאינו ברור, שקוף ומסודר אלא שהתובעים הועסקו בחוזי העסקה סטנדרטיים שאין אפשרות להתמקח על התנאים שלהם. מר אלקאסם העיד כי הן הנציבות והן משאבי אנוש לא ניהלו משא ומתן עם העובדים כשנחתם החוזה^[147]. לא מדובר בחוזה מיוחד שנכרת עם עובד מדינה פלוני מסוים אד הוק אלא חוזה שמוגש לחתימה בבחינת כזה ראה וקדש^[148]. המדינה הודתה בכך בסיכומים מטעמה בציינה כי "המדינה אינה עורכת משא ומתן פרטני עם כל עובד לפני קליטתו בחוזה מיוחד"^[149]. משכך לא מצאנו ליתן משקל רב, לטענת המדינה כי התובעים הסכימו לאמור בחוזה שעה שלא היה קיים תהליך של משא ומתן בעת כריתת החוזה.
6. יצוין גם בהקשר זה כי התובעים – מר כהן, מר זועבי והגב' וולטר – הועברו מחוזה 90 לחוזה 87. לטענתם, החוזה הוצג כחוזה שנועד לשפר את תנאי ההעסקה ולהיטיב עימם, אך בפועל לא כך היה^[150]. כך למשל, מר זועבי טען כי היה אמור לקבל פנסיה תקציבית לפי חוזה 90 אך משחתם על חוזה 87 לא היה זכאי עוד לכך^[151]. מהראיות בתיק עולה כי בשנת 2008 שולמו בדיעבד למר כהן, מר זועבי והגב' וולטר הפרשי שכר בעקבות תביעה שהוגשה בטענה לפגיעה בשכר עקב המעבר מחוזה 90 לחוזה 87 (לטענת המדינה, הפרשי השכר שולמו לפנים משורת הדין בגין וותק וכן שולמו הפרשים בגין שעות נוספות)^[152]. אך גם מבלי להכריע בטענה זו של התובעים, הואיל ולא בגין כך הוגשה התביעה, ברי כי כאשר הוחתמו על חוזה 87 לא נוהל משא ומתן על תנאי החוזה עצמו.
7. בהתאם לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") חלה חובה לפעול בדרך מקובלת ובתום הלב, הן בשלב המשא ומתן לקראת כריתת החוזה והן בקיום החוזה. בפסיקה נקבע כי במסגרת יחסי עובד - מעביד חלה אף חובת תום לב מוגברת משמדובר ביצירת יחסים מתמשכים וקרובים, דינמיים וגמישים. חובת תום הלב המוגברת דורשת גילוי מלא לצורך קיומם התקין של יחסי הקרבה המיוחדים. חובת תום הלב כוללת חובה לצד השני לגלות לפני כריתת החוזה עובדות חשובות ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה. לא די לנקוט בגישה של "יזהר הקונה" היינו, שהמועמד יבדוק בעצמו את העובדות^[153]. על האמור מתווספת גם חובת ההגינות החלה על המדינה הנגזרת מן המעמד שלה כנאמן הציבור^[154].
8. במקרה דנן, המדינה נהגה שלא כדין, הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי, שעה שבין השאר, לא מסרה כאמור לעיל מידע מלא ביחס לתנאי ההעסקה הן במסמכי המכרז והן בחוזה העסקה ובכלל זה לעניין ההנחיות אשר מכוחן נקבע שכר העובדים, משהחתימה על חוזי העסקה לפי רמת שכר תחילית נמוכה מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בהעדר סמכות ובניגוד להודעת הנציב ולא תיקנה את החוזים בשנת 2010 לאחר הקביעה ההצהרתית בפסק דין בעניין עזרא.
9. סעיף 12(ב) לחוק החוזים קובע כי: "צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים". אמנם הסעד הרגיל שיינתן במקרה של הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים, הוא סעד של פיצויים שליליים (פיצויי הסתמכות), שמטרתם החזרת המצב לקדמותו אלמלא נוהל המשא ומתן והופרה חובת תום הלב, אך במקרים חריגים, יש לבית המשפט שיקול דעת להורות, בין השאר, על פיצויי קיום (פיצויים חיוביים)^[155]. זאת ועוד, גם מכוח הוראת סעיף 39 לחוק החוזים - קיום חוזה עבודה בתום לב, זכאי הנפגע בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ל"פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". משמע הנפגע זכאי לפיצויי קיום המיועדים להביא אותו למצב בו היה לו קוים עמו החוזה בתום לב^[156].
10. משהמדינה לא קיימה את מלוא חובת הגילוי החלה עליה בטרם נכרת החוזה ומשעה שהחוזה שנכרת עם התובעים אינו עולה בקנה אחד עם זכויות התובעים מכוח הודעת הנציב מ-2/97, עליה לשלם לתובעים פיצויי קיום בגובה הנזק שנגרם להם - קרי, בגובה הפרשי השכר בין רמות השכר שהיו זכאים להיקלט בהן לפי הודעת הנציב מ-2/97 (כפי שיפורט בהמשך) לבין השכר ששולם להם בפועל.
11. יצוין כי בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים גם כי תוצאת הפגמים שנפלו בהתנהגות המדינה היא שיש להחיל גם את הוראות סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים^[157]. עם זאת, בסיכומים מטעמם לא הרחיבו בעניין זה. למעלה מהנדרש יצוין כי אף אם היינו קובעות כטענת התובעים כי פועל יוצא של הפגמים במישור המנהלי הוא כי במישור החוזי יש להחיל עליהם את הכללים שנקבעו בסעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (דבר שאנו משאירות בצריך עיון), הרי שממילא נראה כי הסעד המבוקש על ידי התובעים אינו מתיישב עם הוראת סעיף 31 לחוק החוזים. במקרה דנן, התובעים אינם מבקשים להורות על בטלות ההוראות הכספיות בחוזה 87 תוך השבה או פטור מהשבה או תוך אכיפת קיום החיובים חסרי התוקף בחוזה "הפסול" (כולו או מקצתו) כהוראת סעיף 31 לחוק החוזים^[158]. אלא הם מבקשים לחייב את המדינה לעדכן את רמת השכר ולשלם להם פיצויים בהתאם למה שהיו זכאים לקבל לשיטתם אילו המדינה הייתה כורתת או מקיימת את החוזה במלואו באופן חוקי בהתאם להודעת הנציב מ-2/97^[159]. משמע, הסעד המבוקש אינו מתיישב עם הסעדים כאמור בסעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים. עם זאת, אנו סבורות כי די בכך כי קיימים פגמים במישור המנהלי וכי המדינה הפרה גם במישור החוזי את חובת תום הלב על מנת לזכות את התובעים בעדכון רמת השכר ופיצוי בגובה הפרשי שכר בהתאם לכללים שיפורטו בהמשך. משכך, גם לא מצאנו להידרש לטענות התובעים מכוח הוראות חוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982.

ד.2 חובת המדינה להעסיק את התובעים בתנאים מיטיבים לעומת העסקה בדירוג - דרגה

1. התובעים טענו כי המדינה הפרה גם את חובותיה בהתאם למשפט העבודה הקיבוצי ובכלל זה נטען כי המדינה הפרה את חובתה ליתן תנאים מיטיבים בחוזה עבודה אישי הואיל והמדינה שילמה להם שכר נמוך מזה המשולם למפקחים המועסקים בתקן על פי תנאי ההסכמים הקיבוציים החלים על העובדים בשירות המדינה^[160]. מנגד, לטענת המדינה, השכר בדירוג 87 היה גבוה בסדר גודל של 20% - 30% משל חוזה דירוג דרגה, שתנאיו נקבעים בהסכמים קיבוציים.
2. אין חולק, הן לשיטת המדינה והן לשיטת התובעים, כי ההעסקה בחוזה מיוחד צריכה להיות בתנאי שכר מיטיבים לעומת תנאי השכר בדירוג – דרגה^[161] וכי המדינה תיחשב כמי שפעלה בניגוד לסמכות שהקנה לה החוק אם עשתה שימוש בסמכות זו למטרות של הוזלת עלויות שכר שנקבעו בהסכמים הקיבוציים או התחמקות מהחישוקים של היחסים הקיבוציים^[162].
3. לטענת המדינה, חוזה 87 היה מיטיב לעומת דירוג – דרגה. מהעדויות והראיות עולה שבשנת 2006 הוצע לתובעים דנן לעבור להעסקה באמצעות כתב מינוי לפי דירוג – דרגה ונערכו להם סימולציות שכר, אולם הם דחו את ההצעה^[163]. נוסף על כך, בשנת 2010 הוצע פעם נוספת לחלק מהתובעים – מר פנש, מר זועבי והגב' איריס וולטר - לעבור להעסקה באמצעות כתב מינוי לפי דירוג – דרגה ונערכו להם סימולציות, אולם גם אז דחו את ההצעה^[164].
4. בהודעת הנציב צוין כי השכר בגין משרה שהוגדרה כחיונית כולל, בין השאר, "20% עבור העדר קביעות והעדר פנסיה תקציבית"^[165].
5. מסימולציות השכר שצורפו לתיק עולה כי השכר בחוזה 87 היה גבוה מהשכר בדירוג-דרגה. אולם מהסימולציות עולה כי בחלק מהמקרים הפער בין חוזה 87 לבין דירוג – דרגה לא תמיד עמד על 20% אלא על פחות מכך. כך למשל, על פי סימולציית השכר שנערכה למר חייבי בשנת 2006 (8 שנים לאחר שהחל לעבוד בחוזה 87) - השכר בחוזה 87 היה גבוה מהשכר בדירוג-דרגה ב-13% ולא ב-20%^[166]. זאת ועוד, במקרה של הגב' וולטר – בשנת 2006 השכר בחוזה 87 היה גבוה מהשכר בדירוג – דרגה ב-19.5%^[167] ואילו בשנת 2010 השכר בחוזה 87 היה גבוה מהשכר בדירוג – דרגה ב-13%^[168], משמע – הפער בשכר בין העסקה בחוזה 87 להעסקה בדירוג – דרגה, הצטמצם עם השנים. מר זועבי ומר חייבי העידו כי למעט הפער בשכר לא הוסבר מה המשמעות של העסקה לפי דירוג – דרגה, בין השאר, מבחינת תוספות, זכאות לדרגה אישית וכו'^[169].
6. מר אהרוני העיד כי כעבור כ-15 – 17 שנים הפער בשכר אמור להתאפס^[170] - זאת שעה שבמתכונת העסקה דירוג - דרגה השכר מתעדכן מכוח תוספת וותק (1% בשנה בשיטת ריבית דריבית). מנגד, בחוזה 87 - משנת 2003 השכר עודכן אך ורק מכוח עדכוני הממונה על השכר והנציבות, לפי שיקול דעתם^[171]. זאת ועוד, עובד בדירוג-דרגה זכאי לתוספות אחרות שאינן קיימות בחוזה 87^[172] (בין השאר, בעתיד עובד בדירוג דרגה זכאי לקבל מענק יובל, תוספת שהייה בדרגה וכהנה וכהנה הטבות שאין בחוזה 87).
7. מר אלקאסם העיד כי יכולים להיות מצבים בהם עובד המועסק בדירוג – דרגה יקבל שכר גבוה יותר מעובד בחוזה מיוחד וזאת בהתחשב בתוספת וותק ובנתונים אישיים של עובד המועסק בדירוג – דרגה (כגון: וותק, גמול השתלמות, תואר שני וכו')^[173].
8. מהעדויות עולה כי בנציבות לא נעשתה בחינה של תנאי השכר בחוזים מיוחדים על מנת לוודא שהם טובים יותר מאילו בדירוג – דרגה וזאת לאורך זמן^[174].
9. ברי כי אם השכר בחוזה 87 היה נמוך מזה של עובד המועסק בדירוג - דרגה, הרי שמדובר בניצול לרעה של מתכונת העסקה זו. מהעדויות עולה כי השכר בחוזה 87 היה גבוה מחוזה דירוג – דרגה אולם הפער כנראה הצטמצם בטווח הארוך עם השנים וייתכן שאף ביחס לעובדים ותיקים תוך מספר שנים השכר יתאזן ואולי אף יהיה נמוך יותר.

1. אך כאמור, גם מבלי לנעוץ מסמרות בשאלה האם ההעסקה בחוזה 87 היטיבה או הרעה לעומת העסקה בחוזה דירוג – דרגה לאורך כל השנים ובאיזו מידה, הגענו לכלל מסקנה כי המדינה פעלה שלא כדין עת העסיקה את התובעים ברמת שכר נמוכה מרמת השכר שבה היו אמורים להיקלט מכוח הודעת הנציב מ-2/97.

ה. אופן הקידום בין רמות השכר

1. חוזה ההעסקה של התובעים קובע כי היו אמורים להיות מקודמים בהתאם לתקשי"ר והודעות נציבות שירות המדינה. כאמור שם בסעיף 12 לחוזה: "מלבד האמור בחוזה מיוחד זה, יחולו על העובד הוראות התקשי"ר והודעות נציבות שירות המדינה, כפי שהן בתוקף מזמן לזמן לגבי מי שמועסק על פי חוזה מיוחד בהתאם לסעיף 1 לעיל והוראות אלו תיחשבנה לחלק בלתי נפרד של חוזה מיוחד זה"^[175].
2. התובעים טוענים כאמור כי היו צריכים להיות מקודמים ברמת השכר בהתאם להודעת הנציב והוראות התקשי"ר (פרקים 21 – 23 לתקשי"ר)^[176] - משמע, לשיטתם, התובעים היו זכאים לעלות ברמת שכר כל שנתיים בתפקיד מרמת שכר ח'- יא' (המקבילות לדרגות 39 – 42 בדירוג המח"ר), למעט - מרמת שכר יא' (המקבילה לדרגה 42 בדירוג מח"ר) לרמת שכר יב' (המקבילה לדרגה 43 בדירוג מח"ר ומהווה רמת שכר שיא, לשיטתם), או אז היו זכאים להיות מקודמים לאחר שהייה של לא יותר משלוש שנים בתפקיד.
3. מטעם המדינה נמסרו מספר גרסאות לעניין אופן הקידום, כפי שיפורט להלן.
4. תחילה הגב' רוזנברג לוי, העידה, ביום 27.6.2017, כי: "חוזה 87 בד"כ יש לו 3 רמות שכר, בהתאם למתח הדרגות, מתח דרגות בשירות המדינה הוא בד"כ 3 דרגות והמעבר מדרגה לדרגה ומרמת שכר לרמת שכר זה בהתאם לקידום לדרגות בתקשי"ר, כי רמות השכר מקבילות לדרגות בחוזה 87"^[177] (ההדגשה הוספה).
5. עם זאת, בדיון שהתקיים מאוחר יותר ביום 1.7.2018 בתיק מקביל עומתה הגב' רוזנברג לוי עם העובדה כי על פי הוראות חוזה 87 בנוסח המאוחר מוחרגים עובדים במשרה חיונית מתחולת הוראות התקשי"ר בעניין קידום (דוגמה לחוזה זה צורפה כנספח 8ב' לכתב ההגנה המתוקן – חוזה של עובד שאינו תובע בתיק זה). או אז השיבה הגב' רוזנברג לוי כי ביחס לעובדים במשרה חיונית היו שנים בהן הוחל הסדר מיטיב בדבר קיצור פז"מ באופן אוטומטי וכי קיימות בעניין ההסדר הזה הנחיות פנימיות כתובות^[178]. באותו דיון נתבקשה המדינה להמציא את ההנחיות הכתובות.
6. ביום 17.9.2018 ניתן על ידי הגב' רוזנברג - לוי תצהיר, בו הצהירה כי:
7. ההוראה בדבר קיצור פז"מ אוטומטי מואץ מופיעה בהודעת הנציב מ-2/97. הגב' רוזנברג לוי הפנתה בתצהיר מטעמה לסעיף 2.ב. ס"ק1(ח) להודעת הנציב מ-2/97, המצוי בפרק הנושא כותרת "משרות בלשכות שרים, סגני שרים ומנכ"לים", בו צוין כך: "כאמור, השכר שישולם לעובד הוא בהתאם לרמה שהוא זכאי לה וקידומו מרמת שכר לרמת שכר ייעשה בהתאם למתח הרמות שייקבע למשרה בה ישובץ, כאשר לרמה הבאה יהיה פז"מ של שנה ולרמת השיא במתח הרמות יהיה שנתיים (לא יחולו על העובד כללי קיצור פז"מ נוסף על האמור)" (ההדגשה הוספה). לטענתה, הפרקטיקה כאמור היטיבה עם התובעים ביחס לעובדים המועסקים על פי הסכמים קיבוציים, אשר עליהם חל נוהל קיצור פז"מ המחייב ועדה לקיצור פז"מ והערכת עובדים גבוהה^[179].
8. עוד הצהירה כי החל מ- 27.10.2015 - עת פורסמה הנחיית נציב מס' 7.1 (מהדורה 2) - אין יותר קיצור פז"מ אוטומטי בתוך מתח הדרגות אלא הוא מותנה בשיקול דעתו של המשרד^[180]. יצוין כי הנחייה זו אמורה לחול על עובדים שחוזה ההעסקה שלהם נחתם לאחר מועד פרסום ההנחייה (בעת כניסה לשירות המדינה או במעבר בין תפקידים בשירות המדינה)^[181].
9. משנשאלה בחקירה הנגדית, בדיון שהתקיים ביום 23.12.2018, מכוח מה ההנחיה לפעול לפי הוראת סעיף 2.ב.ס"ק 1 (ח) להודעת הנציב מ-2/97 השיבה הגב' רוזנברג - לוי - "בישיבות צוות, בפרקטיקה איך לקדם עובדים"^[182]. במילים אחרות, מדובר בהנחיה בעל פה. גם ב"כ המדינה ציינה באותו דיון כי התחולה הנטענת של הסעיף מתוך הודעת הנציב היא מכוח "תורה שבעל פה"^[183], ולא כפי שהעידה הגב' רוזנברג לוי בדיון קודם, ביום 1.7.2018, כי קיימות הנחיות פנימיות כתובות לעניין הקידום המואץ האוטומטי. משנשאלה הגב' רוזנברג-לוי מדוע הנחייה זו אינה מופיעה בחוזה השיבה: "כי החוזה משקף נקודה התחלתית של העובד. חובה על העובד להתעניין מול משאבי אנוש"^[184].
10. במקרה דנן התובעים קודמו, כדלקמן:
11. מר חייבי נקלט ב-9/1998 במשרת "רכז בכיר" בחוזה 87, ברמת שכר המקבילה לדרגה 37א' מח"ר^[185]. עקב המלצת ממונים ולאחר אישור ועדה קודם כך שקיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 38א' מח"ר (רמת השיא של המשרה), החל מ-1.9.2000, קרי – קודם לרמת השיא תוך שנתיים באישור ועדה (ולא באופן אוטומטי)^[186]. בהמשך זכה במכרז פנימי והועבר ב-19.9.2007 למשרת מרכז (חוקר ראשי) – בתקופת הניסיון קודם לרמת שכר המקבילה לדרגה 39א' מח"ר ובתום תקופת הניסיון קודם לרמת שכר מקבילה לדרגה 40א' מח"ר רטרואקטיבית מיום 19.9.2007 (המועד בו הועבר לתפקיד זה)^[187]. נוסף על כך, החל מ-19.4.2013 קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 40ב' מח"ר (עקב גמול השתלמות). מ-1.3.2018 מצוי בחל"ת^[188].
12. מר פנש נקלט ב-4/8/1998 במשרת "רכז בכיר" בחוזה 87, ברמת שכר המקבילה לדרגה 37 מח"ר. בהמשך, ב-8/2001 קודם לרמת שכר המקבילה לדרגה 38 מח"ר, רטרואקטיבית ליום 1/8/2000 (קרי, תוך שנתיים כנראה ללא ועדה)^[189]. בשנת 2010 שודרגה המשרה שלו למשרת ראש ענף רטרואקטיבית ליום 1/3/2008 והוא קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 39ב' מח"ר (אחרי שהשלים את הזכאות לגמול השתלמות א' ב-6/5/2002 וגמול השתלמות ב' החל מ-5/2/2003)^[190]. ב-1/1/2013 זכה במכרז לתפקיד מרכז וקודם לרמת שכר המקבילה לדרגה 40ב' מח"ר (רמת שיא של התפקיד)^[191] וב-4/12/2016 שודרגה משרתו פעם נוספת למשרת "מרכז בכיר" וקיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר (רמת השיא של התפקיד)^[192].
13. מר כהן, נקלט ב-6/1993 במשרת "רכז בכיר" וקיבל שכר לפי דירוג אחיד^[193]. ב-8/1998 עבר מחוזה בדירוג 90 לחוזה בדירוג 87, בתחולה רטרואקטיבית מיום 1/1/1998 וקיבל חודש ימים שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 37 מח"ר - בה היה מצוי בחוזה 90 מ-2/1996^[194]. החל מיום 1/2/1998 קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 38 מח"ר^[195] (כלומר, קודם לרמת שכר זו תוך שנתיים מהמועד שבו קודם לדרגה 37 מח"ר ב-2/1996, כנראה ללא וועדה). החל מיום 1/3/2008 שודרגה משרתו למשרת ראש ענף והוא קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 39א' מח"ר (אחרי שהשלים גם קודם לכן, ב-1/8/2007, זכאות לגמול השתלמות א')^[196]. החל מ-1/2/2018 שודרגה פעם נוספת משרתו למשרת מרכז והוא קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 40ב' מח"ר (אחרי שהחל מ-5/10/2009 היה זכאי לגמול השתלמות ב')^[197].
14. מר זועבי, נקלט בשנת 1993 בחוזה בדירוג 90 בדרגה יט1 בדירוג אחיד (שקולה לדרגה 16 מינהלי)^[198] בתפקיד "רכז בכיר" ובהמשך מונה ל"ראש ענף". החל מ-1/2/1994 קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 17 מינהלי / 38 מח"ר והחל מ-1/5/1996 קיבל שכר לפי דרגה 18 מינהלי / 39 מח"ר^[199]. ב-9/1998 עבר מדירוג 90 לדירוג 87, בתחולה רטרואקטיבית מ-1/1998, והועסק בתפקיד מרכז ארצי (פיקוח שכר מינימום), במשרד העבודה הרווחה וקיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר / 18 מינהלי^[200] והחל מיום 1/5/1998 קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 19 מינהלי / 40 מח"ר^[201] (כלומר, קודם תוך שנתיים מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר לרמת שכר המקבילה לדרגה 40 מח"ר). החל מ-1/8/1999 השלים זכאות לגמול השתלמות א' וקיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 40א' מח"ר^[202]. החל מ-1/12/2006 קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 40ב' מח"ר משהשלים זכאות לגמול השתלמות ב'^[203].
15. הגב' איריס וולטר, נקלטה ב-2/1994 בדירוג 90 למשרת "רכז בכיר" בדרגה 15 מינהלי^[204]. ב-1/1997 קודמה לדרגה 16 מינהלי (37 מח"ר) בחוזה 90 בתחולה רטרואקטיבית מיום 1/2/1996^[205]. החל מ-1/1998 עברה מדירוג 90 לדירוג 87, בתפקיד "רכז בכיר (פיקוח נוער) במשרד העבודה והרווחה"^[206] וקיבלה שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 37א' מח"ר (אחרי שהשלימה זכאות לגמול השתלמות א' קודם לכן ב-1/8/1997^[207]). החל מ-1/2/1999 קיבלה שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 38א' מח"ר^[208] (זאת שלוש שנים לאחר שקודמה לדרגה 16 מינהלי/37 מח"ר, החל מ-1/2/1996).לאחר שהשלימה זכאות לגמול השתלמות ב' קיבלה שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 38ב' מח"ר^[209] בתחולה מ-10/5/2005. בשנת 2008 שודרגה למשרת "ראש ענף (חוקר – אכיפה)" וקודמה לרמת שכר המקבילה לדרגה 39ב' מח"ר^[210].
16. הנה כי כן, בחלק מהמקרים הקידום ברמות השכר היה בעקבות המלצת ממונה ובאישור ועדה (כדוגמת מר חייבי) ובחלק מהמקרים קודמו תוך שנתיים או שלוש שנים (ללא וועדה כמו במקרה של מר פנש, מר כהן, מר זועבי והגב' וולטר) או עקב שדרוג משרה או זכייה במכרז. בין אם כטענת המדינה נעשה קידום מואץ אוטומטי (כאמור בתצהיר הגב' רוזנברג לוי מיום 17/9/2018) בין אם לא, הרי שבסיכומים מטעמה ציינה המדינה כי התובעים "קודמו בתוך מתח הדרגות הצמוד למשרה, בהתאם להוראות התקשי"ר"^[211] (ההדגשה הוספה) ולא התבססה על העדות של הגב' רוזנברג לוי בדבר קיצור פז"מ אוטומטי.
17. מן האמור לעיל, עולה תמונה של התנהלות המדינה ללא נהלים כתובים ברורים ושקופים בעניין אופן הקידום, בניגוד לחובותיה כמעסיק. עקב האמור קיימת אי בהירות אשר לאופן הקידום בין רמות השכר.
18. בתיקים המקבילים המתנהלים לפני אב"ד זה נקבע בעניין סעיף 12 בחוזה 87 וסעיף 12 בחוזה 587^[212] כי על המדינה היה לקדם את התובעים לפי הוראות התקשי"ר - זאת שעה שהתובעים היו זכאים, לכל הפחות, לתנאים להם זכאים יתר עובדי המדינה. מחובת המדינה לפעול באופן אחיד בכל הנוגע לאופן הקידום ברמות השכר כשמדובר באותו חוזה העסקה. מה גם שסעיף 12 לחוזה של התובעים קובע במפורש כי חלות עליהם הוראות התקשי"ר והודעות נציבות שירות המדינה. משכך אנו סבורות כי גם התובעים בתיק זה זכאים לקידום לפי הוראות התקשי"ר (ובכלל זה כאמור בפרקים 21, 22 ו-23 לתקשי"ר) על כל המשתמע מכך, וזאת כפי שיפורט בהמשך - במסגרת מתח רמות השכר המקביל לדרגות 39 - 41 מח"ר / 18 - 20 מינהלי. בהתאם לכך צריכים גם להיערך חישובי הפרשי השכר.
19. למותר לציין כי גם בהסכם הפשרה שנחתם בעניין אברג'יל ביום 13.4.2015 וקיבל תוקף של פסק דין חושבה ההתקדמות "בהתאם להתקדמות במתח הדרגות בתקשי"ר"^[213].
20. יובהר כי האמור בפרק זה אינו נוגע למתח רמות השכר לו היו זכאים התובעים (אליו נתייחס בפרק הבא) אלא לעניין אופן הקידום בין רמות השכר.

ו. רמת השכר התחילית שבה היו אמורים התובעים להיקלט ומתח רמות השכר לפי הודעת הנציב מ-2/97

1. כאמור לעיל, ב-10.2.1997 יצאה תחת ידי נציב שירות המדינה הודעה לפיה "נציבות שירות המדינה בתיאום עם הממונה על השכר במשרד האוצר החליטה להפעיל קריטריונים חדשים לגבי העסקת עובד בחוזה מיוחד במשכורת כוללת" (סעיף 1 להודעה, ההדגשה הוספה). בהודעה צוין כי ניתן להעסיק עובד בחוזה מיוחד במשכורת כוללת, במשרות הבאות:

א. משרות מנהל לשכה, עוזר, יועץ ודובר בלשכת שר, סגן שר ומנכ"ל;

ב. משרה אשר תוגדר על ידי נש"מ כמשרה חיונית, בכלל זה צוינה משרת מפקח.

1. בסעיף 2 להודעת הנציב מ-2/97 נקבע כי:

"הנציבות תבחן כל מקרה לגופו ואם תשתכנע כי אכן חיוני לבצע את תפקידי המשרה באופן מיידי וראוי לאשר תנאי שכר העולים על השכר על פי הדירוג הרגיל של העובד, תאשר את ההעסקה במשכורת כוללת על פי הקריטריונים הבאים :

א. המשרה תוגדר – בנוסף למתח הדרגות הצמוד לה גם כמשרה בשכר כולל – ויוצמדו לה רמות שכר (דירוג נוסף שמשמעותו אישור נש"מ למשכורת כוללת). התפנתה המשרה – תחזור למתכונתה הקודמת.

ב. רמות השכר חולקו לשתי אוכלוסיות תפקידים :

1)א) משרות בלשכות שרים, סגני שרים ומנכ"לים (כאמור בסעיף 1(א) לעיל) יוצמדו להם רמות שכר מ-א' עד ז'.

....

2)א) משרה שהוגדרה כחיונית (כאמור בסעיף 1(ב)(1)לעיל), תוצמד לה רמת שכר ח' עד י"ב.

רמה ח' - י' רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 41-39 בדירוג המח"ר

רמה ט' - י"א רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 42-40 בדירוג המח"ר

רמה י - י''ב רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 43-41 בדירוג המח"ר"

להלן טבלה המפרטת את גובה השכר על פי הרמות שנקבעו:

האמור לעיל כולל:

תשלום עבור ותק שירות בצה"ל.

20% עבור העדר קביעות והעדר פנסיה תקציבית"

1. לטענת התובעים, האמור בסעיף 2ב(2)(א) להודעת הנציב מ-2/97 כי: "המשרה תוגדר - בנוסף למתח הדרגות הצמוד לה גם כמשרה בשכר כולל - ויוצמדו לה רמות שכר (דירוג נוסף שמשמעותו אישור נש"מ למשכורת כוללת)...". משמעותו כי אין קשר בין רמות השכר לבין "מתח הדרגות המקורי של המשרה בתקן" שהפכה "חיונית" אלא מדובר ב"דירוג נוסף". במילים אחרות, לטענתם, עובדים המועסקים בחוזה דנן מתנתקים מסולמות השכר הרגילים של דירוג – דרגה והטבלה שבסעיף 2א' להודעת הנציב מלמדת כי ניתן לקלוט עובדים חיוניים בכל אחת מרמות השכר המקבילות לדרגות 39 – 43 בדירוג המח"ר, בתוספת 20%, וזאת בהתאם למספר שנות ניסיון של העובד בלבד, ללא קשר ל"תקן המשרה המקורי"^[214].
2. מנגד, לטענת המדינה, משמעות הודעת הנציב מ-2/97 היא שרמות השכר כאמור בטבלה חלות רק על משרה חיונית שמתח הדרגות שהוצמד לה הוא 39 – 41 מח"ר או גבוה מזה, קרי, משרות חיוניות בדרג ביניים ומעלה. לטענת המדינה, עד "חוזר מרקוביץ" לא ניתן היה להעסיק בחוזה מיוחד עובדים שמתח הדרגות הצמוד לתקן המשרה שלהם היה נמוך מ-39 - 41 מח"ר^[215]. עוד נטען על ידה כי את הודעת הנציב יש לפרש לאור ההקשר התעסוקתי הרחב שבו פועלת המדינה. קרי, בהקשר שבו לכל יחידה יש עץ מבנה ארגוני הירארכי וכי לא בכדי בחוזר הנציב נזכרת המילה "בתקן".
3. כאמור לעיל, משקבענו כי קיים השתק פלוגתא הרי שהתובעים היו זכאים להיות מועסקים ברמת שכר תחילית שאינה פחותה מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר מכוח הודעת הנציב. לחלופין, גם אם נאמר כי לא היה "השתק פלוגתא" הרי שה"הנחיות" עליהן מתבססת המדינה נערכו, בין השאר, תוך חריגה מסמכות ובהעדר שקיפות והן אינן בעלות תוקף מחייב בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר ומשכך, ההוראה שמכוחה מוסדר מתח רמות השכר של התובעים, המועסקים במשרות חיוניות בחוזה 87, היא הודעת הנציב מ-2/97.
4. כפי שיפורט להלן מהראיות והעדויות בתיק עולה כי ההעסקה בחוזים המיוחדים לפי "רמות שכר" "המקבילות לדרגות בתקן דירוג המח"ר", כאמור בהודעת הנציב מ-2/97, נועדה ליצור אבחנה בין מתכונת העסקה זו לבין מתכונת העסקה בכתב מינוי בתקן לפי דירוג – דרגה שמוצמד לה מתח דרגות (קרי, העסקה לפי הסכמים קיבוציים החלים על הדירוג המקצועי הרלבנטי והוראות התקשי"ר הרלבנטיות) או מתכונת ההעסקה לפי חוזה 90 שקדם לחוזה 87 (שגם עליה הוחלו הוראות הסכמים קיבוציים רלבנטיים והוראות תקשי"ר רלבנטיות^[216]). שעה שכפי שיפורט בהמשך, התובעים הועסקו ב"משרה לא תקנית".
5. בחוזה 87 עליו הוחתם מר חייבי ביום 4/11/1998 צוין כי "בתוך המשכורת הכוללת הנ"ל כלולים כל הרכיבים וכן כל התוספות המשולמות לעובד בדרגה 092 בדירוג 87 (מקבילה לדרגה 16 בדירוג המינהלי)"^[217]. בנוסח מאוחר יותר של חוזה 87 מיום 30/12/2001 (שצורף לכתב ההגנה המתוקן עליו לא הוחתמו התובעים) צוין "משכורתו הכוללת של העובד נקבעת על פי סמל שכר 87, רמת שכר 095" (ההדגשה הוספה)^[218] וכן צוין כי "אין לפרש דבר מן האמור בהסכם זה כבא להחיל על העובד הוראות כלשהן מתוך הסכמים קיבוציים, ואו להקנות לו זכויות המוקנות לעובדים המדורגים בדירוג כלשהוא בשירות המדינה" (סעיף 13 לחוזה). בכך, המדינה רצתה לנתק את החוזים המיוחדים מהעסקה על פי דירוג – דרגה או ממתכונת ההעסקה לפי חוזה 90 שקדם לו.
6. כאמור בעדות הגב' מרקוביץ:"..שמכיוון שמדובר בחוזים מיוחדים, שאינם כפופים להסכמים קיבוציים, וכדי להפריד אותם מההסכמים הקיבוציים לא כל הזכויות שבתקשי"ר יחולו על העובדים האלה ולא כל ההסכמים הקיבוציים יחולו ואז גם הפסקנו לקרוא למספרים האלה שנתנו לחוזים "דירוג" ועברנו לטרמינולוגיה של "חוזה" כדי להפריד בין זה לבין ה..."^[219].
7. גם מר אלקאסם העיד כי: "..עניין החוזים המיוחדים זה לא קשור שתהיה תקינה אלא סוג העסקה אחר שנקבע לו סולמות שכר אחרים וזה לא במסגרת של תקינה וזה במסגרת בדיקה מול הממונה על השכר ונקבע לזה מקור תקציבי..."^[220] (ההדגשה הוספה). כלומר, מדובר בחוזה שיש לו רמות שכר ותנאי שכר ייחודיים לו ושונים מאלו של עובדים שהועסקו בדירוג – דרגה לפי מתח דרגות שמוצמד למשרה בתקן.
8. יצוין גם כי בניגוד לטענת המדינה, בהודעת הנציב עצמה אין התייחסות כאילו מדובר בהעסקה לפי "תקן" או לפי "דירוג מח"ר" אלא כל שצוין בסעיף 2ב(2)(א) להודעת הנציב הוא כי מדובר ב"רמת [שכר - א.ג.כ.] המקבילה למתח דרגות בתקן 39 - 41 בדירוג המח"ר" (ההדגשה אינה במקור). המילה "מקבילה" נועדה להבחין בין העסקה לפי תקן ב"דירוג דרגה" לבין העסקה בחוזה מיוחד שלא חלים עליה הסכמים קיבוציים והיא כאמור העסקה לפי רמות שכר ותנאי שכר ייחודיים^[221]. שכר ייחודי זה, כאמור בהודעת הנציב מ-2/97, נועד להקנות "תנאי שכר העולים על השכר על פי הדירוג הרגיל של העובד" (סעיף 2א להודעת הנציב).
9. עם זאת, הגם שמקובל עלינו כי מדובר במסלול העסקה עם "רמות שכר" משלו, לא השתכנענו בטענת התובעים כי סעיף 2ב(2)(א) להודעת הנציב מ-2/97 (המצוטט לעיל) מלמד כי ניתן לקלוט עובדים חיוניים בכל אחת מרמות השכר המקבילות לדרגה 39 מח"ר עד דרגה 43 מח"ר. במילים אחרות, לא השתכנענו כי "מתח רמות השכר" של כל משרה חיונית נע בין רמה ח' ל-יב' וכי כל תובע היה זכאי להתקדם אוטומטית מרמת שכר ח', "המקבילה" לדרגה 39 מח"ר עד לרמת שכר יב', "המקבילה" לדרגה 43 מח"ר, ונפרט.
10. לטענת התובעים, אין בהודעת הנציב מגבלות להתקדמות העובד החיוני בין רמות השכר ח' עד יב', מלבד מס' שנות ניסיון. אלא שבסעיף 2ב(2)(א) להודעת הנציב מ-2/97, בו מופיעה הטבלה המפרטת את גובה השכר על פי רמות שכר ח' – יב', קיימת גם חלוקה ל-3 קבוצות:

"רמה ח' - י' רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 41-39 בדירוג המח"ר

רמה ט' - י"א רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 42-40 בדירוג המח"ר

רמה י - י''ב רמה המקבילה למתח דרגות בתקן 43-41 בדירוג המח"ר"

מלשון ההודעה עולה כי אילו כוונת הנציב הייתה כי כל עובד חיוני יוכל להיקלט ולהתקדם מרמת שכר ח', "המקבילה" לדרגה 39 מח"ר עד לרמת שכר יב' "המקבילה" לדרגה 43 מח"ר, באופן אוטומטי וללא מגבלה, על בסיס שנות הניסיון שלו בלבד, לא היה מפרט באותו סעיף חלוקה ל-3 תתי קבוצות.

1. כאמור לעיל, הודעת הנציב מ-2/97 מתייחסת לשני סוגי קבוצות משרות שניתן להעסיק מכוחם עובדים בחוזה מיוחד במשכורת כוללת - משרות של עובדי לשכות (כאמור בסעיף 1א' להודעה) ועובדים במשרה אשר תוגדר על ידי נש"מ כמשרה חיונית (כאמור בסעיף 1ב.1) להודעה). לטעמנו, ההשוואה בין הפרק המתייחס בהודעת הנציב לעובדי לשכות שר (סעיף 2ב(1) להודעה) לבין הפרק המתייחס למשרה חיונית (סעיף 2ב(2) להודעה) מצביעה כי החלוקה בסעיף 2ב(2) להודעת הנציב לשלוש תתי קבוצות אינה מקרית והיא, בדומה, מתייחסת לסוגי משרות חיוניות כאשר לכל משרה חיונית מתח רמות שכר משלה ונפרט.
2. גם ביחס ל"משרות בלשכת שרים, סגני שרים ומנכ"לים" נקבע בהודעת הנציב (בסעיף 2ב(1)(א)) כי "יוצמדו להם רמות שכר מ-א' עד ז'" אך בהמשך ההודעה ונוסף על כך נקבעה חלוקה לקטיגוריות של משרות להן מתח רמות שכר משלהן, כדלקמן :

"רמה א' בלבד ישובצו מנהלי לשכה בלשכת שר, סגן שר או מנכ"ל (רמה המקבילה לדרגה 18 בדירוג המינהלי).

רמה ב' – ד' ישובצו עוזרים בלשכת שר, סגן שר או מנכ"ל (רמה המקבילה למתח דרגות 38 – 40 בדירוג המח"ר).

רמה ג' – ה' ישובצו עוזרים בכירים בלשכת שר, סגן שר או מנכ"ל (רמה המקבילה למתח דרגות 39 – 41 בדירוג המח"ר).

רמה ד' – ו' ישובצו דוברים ויועצים בכירים בלשכת שר, סגן שר או מנכ"ל (רמה המקבילה למתח דרגות 40 – 42 בדירוג המח"ר).

רמה ה' – ז' ישובצו יועצים בכירים של ראש הממשלה (רמה המקבילה למתח דרגות 41 – 43 בדירוג המח"ר)"

החלוקה ל"תתי קבוצות" במקרה של עובדי "משרות בלשכת שרים, סגני שרים ומנכ"לים" מתייחסת לסוגי משרות שמוצמדות להן רמות שכר משלהן. אלא שלהבדיל מעובדי לשכות, רשימת ה"משרות החיוניות" אינה רשימה סגורה של סוגי משרות^[222].

1. מחד, לא ניתן לקבוע היום בדיעבד מה היה אמור להיות מתח רמות השכר של כל משרה ומשרה לו המדינה הייתה פועלת לכתחילה כדין ובהתאם להודעת הנציב. מאידך, ניתן לומר כי רמת השכר של עובד במשרה חיונית לא הייתה אמורה לפחות מרמת שכר תחילית המקבילה לרמת שכר של דרגה 39 בדירוג המח"ר ומתח רמות השכר של המשרה החיונית לא היה אמור לפחות ממתח רמות שכר המקביל למתח דרגות בתקן 39 – 41 בדירוג המח"ר לפי הודעת הנציב.
2. בהתאם לכך אנו קובעות כי התובעים זכאים היו להיקלט לכל הפחות ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 בדירוג מח"ר, ומתח רמות שכר במסגרתו היו זכאים להתקדם הוא - מתח רמות שכר המקביל למתח דרגות 39 - 41 בדירוג מח"ר.
3. יצוין כי גם בהסכם הפשרה שנחתם בתיק בעניין אברג'יל וקיבל תוקף של פסק דין, לפי עדותה של הגב' רוזנברג לוי, המדינה שילמה למערערים בתיק בעניין אברג'יל הפרשי שכר רטרואקטיביים בין רמות השכר בהן נקלטו המערערים בפועל לבין רמות שכר המקבילות למתח דרגות 39 – 41 בדירוג המח"ר, וכן ניתנה דרגה אישית לחלק מהמערערים^[223].
4. עוד יצוין כי מר חייבי ומר פנש תבעו בעצמם בכתב התביעה המקורי מיום 1.3.2016 תביעה לתשלום הפרשי שכר ועדכון גובה השכר עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר ולא עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 43 מח"ר ורק בהמשך תיקנו את תביעתם בעניין זה.
5. הואיל והתובעים בתיק זה נקלטו בחוזה 87 בשנת 1998, והואיל והנחת בית הדין היא שהם היו אמורים להגיע לכל היותר תוך חמש שנים לרמת השכר המקסימלית (קרי – להתקדם מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר לרמת שכר המקבילה לדרגה 40 מח"ר תוך שנתיים, ומרמת שכר המקבילה לדרגה 40 מח"ר לרמת שכר המקבילה לדרגה 41 מח"ר תוך שלוש שנים), הרי שבפועל הם היו זכאים להפרשי שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 41 מח"ר, לכל המאוחר, במועד כלשהו בשנת 2003 ומכאן כי גם בשנת 2009 ו-2010 היו זכאים לרמת שכר זו לפחות ומשהועסקו ברמת שכר נמוכה מכך, הם זכאים להפרשי שכר בגין תקופה זו (בכפוף להתיישנות), כמפורט בהמשך.
6. יובהר כי אין באמור בתביעה דנן משום "תביעה כלכלית "לשדרג" את מתח הדרגות הצמוד למשרה בה נקלטו התובעים", כטענת המדינה^[224] אלא בתביעה להחלה ויישום של הוראות הודעת הנציב מ-2/97.
7. עוד יצוין בשולי הדברים כי טענת המדינה כביכול בחוזר מרוז וחוזר מרקוביץ נוצרו טבלאות שכר לדירוג 87 עם רמות שכר לעובדים עם גמול השתלמות^[225], אינה נכונה. כבר בטבלה המופיעה בסעיף 2ב2)א) להודעת הנציב מ-2/97 מפורט גובה השכר ברמות השכר השונות תוך התייחסות מפורשת ל"גובה השכר לבעלי גמול השתלמות א'" ו-"גובה השכר לבעלי גמול השתלמות א' ו-ב'". משכך, טענת המדינה כי התובעים מושתקים מלטעון כנגד התנהלות המדינה מכוח החוזרים השונים, שכן שנים רבות הם נהנים מהוראותיהם ומקבלים מכוחם דרגה בהתחשב בגמול השתלמות, כביכול אין לכך זכר בהודעת הנציב מ-2/97 – היא טענה שאינה נכונה ומשכך דינה להידחות.

ז. לעניין טענת המדינה בדבר פגיעה במבנה הארגוני ההירארכי וחריגת שכר שלא כדין

1. אחת מטענותיה העיקריות של המדינה לדחיית התביעה היא כי מתן הסעד המבוקש על ידי התובעים (קליטה וקידום מדרגה 39 מח"ר לדרגה 43 מח"ר) יגרום לשבירת המבנה הארגוני ההירארכי, משום שהאמור יגרום לכך שהתובעים יקבלו שכר לפי דרגה השקולה או גבוהה מזו של הממונים שלהם ותיווצר "השטחה" של המבנה הארגוני. נוסף על כך, לטענת המדינה, האמור יגרום לחריגת שכר ללא כיסוי תקציבי.
2. כאמור לעיל, משהגענו למסקנה כי המדינה הייתה צריכה לכתחילה לקלוט את התובעים לכל הפחות ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר וברמות שכר הנעות בין רמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר לבין רמת שכר המקבילה לדרגה 41 מח"ר, הרי שאין לקבל את הטענה שאין להעניק את הסעד אך בשל ההשלכות הנטענות על ידי המדינה של השינוי כאמור בדיעבד על המבנה הארגוני.
3. העובדה כי המדינה בחרה להעסיק משך שנים רבות באופן המנוגד להודעת הנציב מ-2/97 אינה פוטרת אותה מקיום האמור בה והטענה בדבר "שבירת המבנה הארגוני ההירארכי" אינה ממין העניין, הואיל ולכתחילה המדינה הייתה צריכה לבנות את המבנה הארגוני בהתאם להודעת הנציב מ-2/97 ולא ליצור עובדות בשטח ולנסות להיבנות מהן בדיעבד. טענת המדינה כעת אינה אלא כי "החוטא הוא שסמוך על חטאו על מנת לא לתת בידי הצד השני זכויות"^[226].
4. גם טענת המדינה כי מתן סעד כספי יגרום לחריגה תקציבית, מוטב שלא הייתה נטענת, שעה שהיה על המדינה להחיל את הקביעה ההצהרתית בפסק הדין בעניין עזרא כבר לפני שנים רבות. יצוין כי הגם שהמדינה טוענת כי מתן הסעד המבוקש יגרום לחריגה תקציבית, מר אלקאסם העיד כי הנציבות לא מדווחת לממונה על השכר על מספר העובדים המועסקים בחוזים מיוחדים^[227].
5. בטענותיה מפנה המדינה להוראות בחוק המינויים לעניין העסקה ב"תקן" וטוענת כי המבנה הארגוני ההירארכי הנטען מבוסס על "תקן" המשרה וכי שינוי בדיעבד של המאפיינים להעסקת עובדים במשרות שונות עלול לגרור להשלכות רבות, שאינן רצויות ואינן מקובלות בשירות המדינה, בפן התפקודי, הארגוני והתקציבי.
6. אולם המדינה מתעלמת מכך כי לפי סעיף 1 לחוזה 87 "חוזה מיוחד זה נעשה לפי תקנה 1(3) של תקנות שירות המדינה (מינויים)(חוזה מיוחד), התש"ך - 1960 ולפסקה 16.414 בתקשי"ר" (ההדגשה הוספה). סעיף 16.414 לתקשי"ר מצוי בפרק 16 שעניינו "נהלי העסקה בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה ובמשרה בלתי תקנית" (ההדגשה הוספה). כמו כן, סעיף 16.410 לתקשי"ר, המפנה בין היתר לסעיף 16.414 בתקשי"ר, קובע כי "במקרים המנויים להלן בסעיף זה יועסקו עובדים בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה ובמשרה בלתי תקנית, על פי חוזה מיוחד". במילים אחרות, הגם שהמדינה מבססת את טענותיה על קיומו של "תקן", הרי שהסעיף מכוחו נעשה החוזה המיוחד והוראות התקשי"ר החלות, עניינן ב"משרה בלתי תקנית".
7. כפי שהעיד מר אלקאסם: "..ענין החוזים המיוחדים זה לא קשור שתהיה תקינה אלא סוג העסקה אחר שנקבע לו סולמות שכר אחרים וזה לא מסגרת של תקינה וזה במסגרת בדיקה מול הממונה על השכר ונקבע לזה מקור תקציבי.."^[228] (ההדגשה הוספה).
8. טענת המדינה כי התובעים כביכול הועסקו ב"משרה תקנית" עומדת בסתירה לעדות מר אהרוני כי "בשנת 2006, אגף משאבי אנוש במשרד התמ"ת (ככינויו אז) אפשר לתובעים ומפקחי אכיפה שונים לבחור, האם לעבור ממשרה לעבודה בלתי צמיתה (העסקה במשרות מסגרת שיא כח אדם), בהעסקה בחוזה משכורת כוללת חוזה 87 – או להמיר את משרתם למשרה תקנית עם כתב מינוי, בהעסקה לפי דרוג דרגה, בהתאם להסכמים הקיבוציים של הדרוג המקצועי הרלבנטי"^[229] (ההדגשה הוספה). על כך גם השיבו התובעים כי הם מברכים על החלטת הנהלת המשרד "לפעול לתיקנון היחידה"^[230].
9. נוסף על כך, טענות המדינה שכביכול התובעים הועסקו ב"משרה תקנית" עומדות גם בסתירה לטענות המדינה בתיק בעניין עזרא. בהליך בעניין עזרא טענה המדינה בכתב ההגנה המתוקן כי "לתובעים לא ניתן כתב מינוי והעסקתם לא הייתה במשרה תקנית, בתמורה לכך, זכו התובעים לתנאי העסקה טובים ושכר גבוה יותר מהמקובל בשירות המדינה" (ההדגשה הוספה)^[231]. משכך, טענת המדינה כאילו ההעסקה הייתה בתקן על כל ההשלכות של האמור בפן התפקודי הארגוני והתקציבי, עומדת בסתירה לעמדתה בהליך בעניין עזרא והיא מושתקת ומנועה מלטעון טענות סותרות.
10. זאת ועוד, המדינה מושתקת מלטעון כי דרישת התובעים לרמת שכר המקבילה לדרגה תחילית 39 מח"ר יוצרת כיום מצב לא סביר ולא חוקי מבחינת חוק המינויים^[232] שעה שהן מלשון החוק וכפי שטענה בכתב ההגנה המתוקן בעניין עזרא "הוראות חוק המינויים ממילא אינן חלות על התובעים, שכן לפי סעיף 40 לחוק זה, הוראות חוק המינויים אינן חלות על עובדים המועסקים בחוזה מיוחד"^[233].
11. יצוין כי על פי החוזים התובעים הועסקו מכוח סעיף 16.414 לתקשי"ר בדבר העסקה ב"עבודה בלתי צמיתה..." (קרי עבודה שלפי אופייה וטיבה מוגבלת בזמן) הגם שכאשר המדינה הציעה לתובעים להיות מועסקים בכתב מינוי ציינה כי מדובר ב"משרה בעלת מאפיינים צמיתים במהותם ומשכך יש לשייכה לסעיף תקציבי של שיא כוח אדם"^[234]. לא הוכח כי לתובעים הוצע עם קליטתם לעבודה בחוזה 87 לבחור כאמור בין העסקה בחוזה מיוחד או בכתב מינוי^[235]. הגב' סימנטוב אף העידה כי : "לא כל משרה מאשפרת [כך במקור] לעבוד בחוזה"^[236]. עם זאת, יצוין כי שמונה שנים לאחר שהתובעים נקלטו בחוזה 87 המדינה אכן הציעה לתובעים, בשנת 2006, לעבור להעסקה באמצעות כתב מינוי לפי דירוג – דרגה^[237]. נוסף על כך, בשנת 2010 הוצע פעם נוספת לחלק מהתובעים – מר פנש, מר זועבי והגב' איריס וולטר - לעבור להעסקה באמצעות כתב מינוי לפי דירוג - דרגה, אולם התובעים דחו את ההצעות הן בשנת 2006 והן בשנת 2010^[238]. האמור מצביע כי המדינה סברה כי מדובר בעבודה אשר על פי אופייה היא משרה צמיתה וכי התובעים היו אמורים להיות מועסקים בה בכתב מינוי בתקן.
12. כאמור לעיל, התובעים עבדו במשרד העבודה אשר עבר מספר גלגולים (משרד התמ"ת ובהמשך משרד הכלכלה). מתצהיריהם של הגב' סימנטוב ומר אהרוני עולה כי במהלך השנים חלו שינויים ארגוניים במבנה משרד העבודה^[239] ובהמשך ביום 31/7/2016 פוצל משרד הכלכלה. היחידה שנקראת מינהל הסדרה ואכיפה עברה למשרד הרווחה, העבודה והשירותים החברתיים והיא חלק מזרוע העבודה של משרד זה החל מ-1/8/2016, בה מועסקים מר חייבי, מר פנש ומר כהן. המדינה צירפה עץ מבנה ארגוני של מינהל ההסדרה השייך כאמור למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אולם לא ידוע באיזה מועד נערך^[240] אך ברור כי אינו המבנה הארגוני של היחידה שנקלטו בה בשנת 1998 בחוזה 87.

ביחס למשרד הכלכלה – המדינה צירפה מבנה ארגוני של יחידת מידות ומשקולות בה מועסקת הגב' וולטר מאז 11/2013 וכן צירפה מבנה עץ ארגוני של יחידת האיגוד השיתופי בה מועסק מר זועבי משנת 2006^[241]. גם באמור אין כדי לשקף את המבנה הארגוני עת נקלטו במשרד העבודה והרווחה ב-1998 בחוזה 87^[242].

1. לא ניתן לקבוע היום בדיעבד כי היה בשנת 1998, עת קליטת התובעים בחוזה 87, כי לו נקלטו ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 41 מח"ר היה בכך כדי לשבור את המבנה הארגוני - מבנה אשר הוא דינמי ומשתנה כל הזמן^[243].
2. מעבר לכך, תיאור המשרה, מתח הדרגות המוצמד לה ומיקומה בעץ המבנה הארגוני - אינו חזות הכל. מהעדויות עולה כי בפועל אין קשר הכרחי בין מיקום עובד בהירארכיה הניהולית לבין גובה השכר של העובד. כך למשל, קיימים בשירות המדינה מצבים שבהם עובד מרוויח יותר מעובד אחר הגם שהם מצויים באותה רמת/דרגת שכר הואיל והשכר תלוי במתכונת ההעסקה (חוזה מיוחד או כתב מינוי), סוג החוזה, בניסיון המקצועי/וותק של העובד וגורמים נוספים^[244]. מר אהרוני שהצהיר מטעם משרד העבודה והרווחה, העיד כי : "...לעיתים מומחיות של אדם, אי המצאות שלו בשוק או חיוניות של תפקיד מסוים מביאה אותנו כשאנחנו מגיעים לעולם התשלום לבנות מודל שכר אחר, אבל זה לא סותר את המבנה הארגוני"^[245]. משמע, המדינה קובעת את צורת ההעסקה והשכר בהתאם לצרכי המערכת.
3. מר אהרוני העיד כי יכול להיות מצב שבו לעובד זוטר יהיה שכר גבוה יותר מממונה^[246]. כמו-כן, יכול להיות מצב שבו לממונה ולכפיף יהיה מתח דרגות זהה, לטענתו, האמור נדיר - אבל יכול להיות^[247]. ביחס למשרד הכלכלה – הגב' סימנטוב העידה כי חלק מהעובדים מועסקים בדירוג – דרגה, חלק בחוזים מיוחדים (של משפטנים, כלכלנים, חוזה 87 וכו') וחלק בחוזים בכירים^[248] והשכר בגין אותה דרגה עשוי להשתנות בהתאם למתכונת ההעסקה^[249]. כמו כן, העידה כי ייתכן שהשכר של ממונה יהיה נמוך מזה של עובד הכפוף לו, תלוי במתכונת ההעסקה^[250]. יצוין גם כי חרף טענת המדינה כי דרגה משקפת היקף עבודה ואחריות וכי במקביל לרמת האחריות יש תגמול כספי גבוה יותר הרי שבשנת 2004 המדינה הרחיבה את היקף העבודה והאחריות של המפקחים – כך שנדרשו לאכוף כל חוקי עבודה ולא חוק מסוים כפי שהיה נהוג באותה עת, אולם לא חל שינוי בתנאי שכרם באותה עת ורק בשנת 2008 נוצר מסלול קידום^[251]. משכך, אף בשל כך אין בטענת המדינה בדבר חשש מפגיעה במבנה הארגוני כדי להצדיק את אי מתן הסעד.
4. מה גם שבחיוב בתשלום הפרשי שכר אין בו כדי לפגוע במבנה הארגוני ולעניין הטענה בדבר חריגה תקציבית - כאמור אין למדינה אלא להלין על עצמה, מקום שיש זכות - יש סעד.

ח. הסעד - התחשיב

1. כאמור לעיל, בתביעה דנן מבקשים התובעים סעד הצהרתי - לפיו, בית הדין יורה על עדכון רמת השכר שהתובעים היו זכאים לה וכן סעד כספי - הפרשי שכר בין השכר ששולם להם בפועל לבין השכר שהיו זכאים לו אילו היו נקלטים ומועסקים ברמת השכר הנכונה לפי הודעת הנציב וכן זכויות נלוות הנגזרות מכך, בגין התקופה הנתבעת, בצירוף פיצויי הלנה.
2. יצוין כי חוות דעת המומחה מטעם התובעים, רו"ח סווירי, מתייחסת לרמת השכר העדכנית והפרשי שכר וזכויות נלוות בגין ההפרש בין השכר ששולם בפועל כאמור בתלוש של כל תובע לבין השכר שהיה אמור לקבל אילו היה נקלט ברמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר ומתקדם עד לרמת שכר המקבילה לדרגה 43 מח"ר (רמות שכר ח' עד יב'). כאמור לעיל, הנחת יסוד זו לא נתקבלה על ידינו ומשכך החישוב שנעשה בחוות הדעת - דינו להידחות.
3. כאמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי:

א. התובעים היו זכאים להיקלט בעת קבלתם לעבודה, לכל הפחות, ברמת שכר תחילית ח' המקבילה לדרגה 39 מח"ר.

ב. התובעים היו זכאים כי מתח רמות השכר של משרתם יהיה מתח רמות שכר המקביל למתח דרגות 39 – 41 מח"ר.

ג. אופן הקידום בתוך מתח רמות השכר כאמור בסעיף ב' לעיל יעשה בהתאם להוראות התקשי"ר.

ד. חישוב הפרשי השכר צריך להיערך על בסיס טבלאות השכר המעודכנות של חוזה 87 שפורסמו מעת לעת בחוזרים השונים על ידי המדינה^[252].

1. כאמור לעיל, הואיל והתובעים בתיק זה נקלטו בחוזה 87 בשנת 1998, והואיל והנחת בית הדין היא שהם היו אמורים להגיע, לכל היותר, תוך חמש שנים לרמת השכר המקסימלית (קרי – להתקדם מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר לרמת שכר המקבילה לדרגה 40 מח"ר תוך שנתיים, ומרמת שכר המקבילה לדרגה 40 מח"ר לרמת שכר המקבילה לדרגה 41 מח"ר תוך שלוש שנים), הרי שבפועל הם היו זכאים להפרשי שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 41 מח"ר, לכל המאוחר, במועד כלשהו בשנת 2003 ומכאן כי גם בשנת 2009 ו-2010 היו זכאים לרמת שכר זו לפחות וככל שהועסקו ברמת שכר נמוכה מכך, הם זכאים להפרשי שכר בגין תקופה זו (בכפוף להתיישנות). משכך:
2. מר חייבי, זכאי להפרשי שכר וזכויות נלוות בגין התקופה מ-2/2009 – 3/2013, בין רמת שכר המקבילה לדרגה 41א' מח"ר לה היה זכאי לבין רמת שכר המקבילה לדרגה 40א' מח"ר לפיה קיבל שכר בפועל^[253]. מ-4/2013 ועד 3/2016 מר חייבי קיבל לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 40ב' מח"ר והיה זכאי לרמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר.
3. מר פנש, זכאי להפרשי שכר וזכויות נלוות בגין התקופה מ-2/2009 – 3/2016, כך שבגין התקופה מ-2/2009 – 12/2012 היה זכאי להפרש השכר בין רמת שכר המקבילה לדרגה 41א' מח"ר לה היה זכאי לבין רמת השכר שקיבל בפועל המקבילה לדרגה 39ב' מח"ר; החל מ-1/2013 ועד 4/12/2016 קיבל לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 40ב' מח"ר^[254] והיה זכאי לרמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר.
4. מר כהן, זכאי להפרשי שכר וזכויות נלוות בגין התקופה מ-12/2009 – 12/2016, בין רמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר (לה היה זכאי) לבין רמת השכר שקיבל בפועל בגין תקופה זו המקבילה לדרגה 39ב' מח"ר ^[255].
5. מר זועבי, זכאי להפרשי שכר וזכויות נלוות בגין התקופה מ-12/2009 – 12/2016, בין רמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר לה היה זכאי לבין רמת שכר המקבילה לדרגה 40ב' מח"ר לפיה קיבל שכר בפועל^[256].
6. הגב' איריס וולטר, זכאית להפרשי שכר וזכויות נלוות בגין התקופה מ-1/2010 – 1/2017, בין רמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר לה הייתה זכאית לבין רמת שכר המקבילה לדרגה 39ב' מח"ר לפיה קיבלה שכר בפועל^[257].
7. המדינה תערוך חישוב של הפרשי השכר להם זכאים התובעים בהתאם לאמור לעיל. נוסף על הפרשי השכר, התחשיב יתייחס גם לכספים שהתובעים היו אמורים לקבל בגין הפרשות לקרן השתלמות, הפרשות לפנסיה (גמל ופיצויים), הפרשים בגין רכיב שעות נוספות והפרשים בגין רכיב תוספת כוננות - לפי הפער בין מה ששולם בפועל בגין רכיבים אלו לבין הכספים שהיה אמור לקבל אילו היה נקלט ברמת השכר הנכונה, כל זאת ביחס לתקופה שלא התיישנה ביחס לכל תובע ותובעת.
8. אשר לסעד ההצהרתי –
9. מר חייבי, זכאי לעדכון רמת השכר שלו מ-3/2016 ואילך לרמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר.
10. מר פנש, זכאי לעדכון רמת השכר שלו מ-3/2016 ואילך לרמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר.
11. מר כהן, זכאי לעדכון רמת השכר שלו מ-12/2016 ואילך לרמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר.
12. מר זועבי, זכאי לעדכון רמת השכר שלו מ-12/2016 ואילך לרמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר.
13. הגב' איריס וולטר, זכאית לעדכון רמת השכר שלה מ-1/2017 ואילך לרמת שכר המקבילה לדרגה 41ב' מח"ר.

ט. שונות

1. לעניין התביעה לתשלום הלנת שכר^[258] - תביעות אלו התיישנו ברובן בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. מעבר לכך, ביחס לשנה שקדמה להגשת התביעות הרי שהואיל ובתיק דנן נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש, כפי שתוארו בהרחבה לעיל, ומשכך לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת שכר גם בגין תקופה זו. עם זאת, על ההפרשים הנומינאליים שיקבע בחוות הדעת שהתובעים זכאים להם, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, ממועד הזכאות ועד ליום התשלום בפועל.
2. לעניין הבקשה לפיצול סעדים - בכתב התביעה ציינו התובעים כי הם מבקשים מבית הדין להתיר להם לפצל סעדים ולאפשר להם להגיש בנפרד כל בקשה הנדרשת למימוש זכויותיהם הנוגעות לרכיבי שכר אחרים שהמדינה אינה משלמת כדין^[259]. הבקשה כאמור היא בקשה כוללנית. התובעים לא פירטו בגין אילו סעדים מבוקש הפיצול ולא הסבירו מדוע מבוקש פיצול הסעדים למעט טענה כללית כי האמור נובע מ"קשיי התארגנות" של התובעים. משכך, לא מצאנו מקום להיעתר לכך.
3. לעניין התנגדות המדינה להפניה לכל הפרוטוקולים בכל התיקים המקבילים - בסיכומים מטעמה טוענת המדינה כי משעה שהתיקים לא אוחדו התובעים היו מנועים, בין השאר, להפנות באופן גורף לכל הפרוטוקולים בכל התיקים המקבילים^[260]. דין הטענה להידחות ולהלן נפרט. כאמור לעיל, בדיון שהתקיים ביום 1.7.2018 בתיק סע"ש 143-02-17, נקבע כי בכל התיקים אפשר יהיה להשתמש בפרוטוקולים של כל אחד מהתיקים המקבילים^[261]. המדינה לא הגישה על החלטה זו בקשת רשות ערעור. יצוין גם כי המדינה היא שהגישה לתיק את העדויות של הגב' מרקוביץ בתיק סע"ש 14397-03-16 ובתיק סע"ש 66357-03-16 והפנתה לעדויות של הגב' מרקוביץ והגב' רוזנברג - לוי בתיקים אלה^[262]. משכך טענת המדינה כי התובעים עשו שימוש לרעה בהליכי משפט משהפנו לפרוטוקולים בתיקים המקבילים בכל הנוגע לפרוטוקולים כאמור, דינה להידחות. עם זאת, יצוין כי אכן לא היה מקום מצד התובעים להפנות למוצגים ועדויות ביחס לתובעים שאינם צד לתיק זה ובית הדין לא התייחס אליהם בפסק דינו.

סוף דבר

1. בית הדין ניסה להביא את הצדדים לפשרה שכן סבר כי היה ראוי שתיק מעין זה ייפתר בהסכמה אולם למרבה הצער הדבר לא צלח.
2. התביעה מתקבלת בחלקה.
3. המדינה תערוך חישוב של הפרשי השכר להם זכאים התובעים בהתאם לאמור לעיל וזאת תוך 30 יום מהיום שיתקבל אצלה פסק הדין. המדינה תשלם את הסכומים להם הם זכאים בהתאם לאותו תחשיב תוך 30 יום מאותו מועד. על ההפרשים כאמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, ממועד הזכאות ועד ליום התשלום בפועל.
4. נוסף על כך, המדינה תעדכן את רמת השכר של התובעים בהתאם לרמת השכר העדכנית הנכונה לה הם היו זכאים כאמור לעיל ותשלם לפיה וזאת תוך 30 יום מהיום שיתקבל אצלה פסק הדין.
5. הוצאות משפט – מן הראוי היה כי המדינה הייתה מחילה את הוראות פסק הדין בעניין עזרא גם על התובעים בתיק זה. כמתואר לעיל, תחת האמור, המדינה ביקשה לנהל מחדש בתיק דנן את ההליכים בפרשת עזרא. לא זו אף זו, בסיכומים מטעמה הפנתה המדינה להנחיית הנציב 1.14 והודעת נש"מ עט/23 וביקשה להתבסס עליה, הגם שנקבע במפורש כי אינה חלק מהראיות בתיק. נוכח התנהלותה הדיונית של המדינה בתיק דנן אנו קובעות כי המדינה תישא בשכר טרחת ב"כ התובעים בסך של 1,500 ₪ שישולמו לכל תובע ותובעת לחוד וכן 500 ₪ הוצאות משפט לכל תובע ותובעת. המדינה תשלם האמור תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אדר תש"פ, (09 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. סדר התובעים הוא כאמור בסיכומים מטעם התובעים. ↑

2. תביעות היחיד מטעם מר יאיר חייבי (סע"ש 2981-03-16) ומטעם מר אברהם פנש (סע"ש 14119-03-16) הוגשו יחד ביום 1.3.2016 לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. מכוח החלטת כב' נשיא בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס), השופט יגאל פליטמן, הועברו התביעות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בעקבות בקשה לתיקון כתב התביעה וצירוף תובעים, שהתקבלה בהחלטה מיום 23.3.2017, תוקן כתב התביעה מטעמם. ↑

3. צורף כתובע נוסף בתיק בהתאם להחלטה מיום 23.3.2017 (כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 21.12.2016). ↑

4. כאמור בסעיף 14 לתצהיר מר כהן. ↑

5. צורף כתובע נוסף בתיק בהתאם להחלטה מיום 23.3.2017. ↑

6. כאמור בסעיף 37 לתצהיר הגב' סימנטוב אריאלה. ↑

7. הגב' וולטר הגישה תביעה נפרדת (סע"ש 71869-01-17) ביום 31.1.2017 - תביעה שאוחדה עם התביעה דנן, בהחלטה מיום 22.6.2017. ↑

8. סעיף 4 לתצהיר הגב' סימנטוב מיום 9.8.2018. ↑

9. נספח א' לכתב התביעה המתוקן. ↑

10. סעיף 16 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

11. כך למשל, בחוזה 87 שצורף כנספח 8ב' לכתב ההגנה המתוקן הוחרגו חלק מהוראות התקשי"ר לעניין אופן הקידום ברמות השכר וכן הוחרגו חלקים נוספים מהתקשי"ר (כאמור בסעיף 12 לחוזה). ↑

12. בית הדין נתבקש לקבוע, בין השאר, כי התובעים המועסקים בחוזה 87 זכאים לרכיבים ותוספות המשולמות למפקחים המועסקים בחוזה 90 (בכלל זה - תוספת וותק, תוספת שהייה בדרגה). ↑

13. כאמור בסעיפים 29 ו-46 - 54 לכתב התביעה המתוקן והמכומת בתיק בעניין עזרא, (מוצג נת/2 בתיק זה). ↑

14. כאמור בסעיפים 17 ו-18 לתצהירים מטעם מר חייבי ומר פנש. ↑

15. כאמור בסעיף 1 בעמ' 4 לפסק הדין בעניין עזרא וכן בסעיף 5 בעמ' 5 לפסק הדין, נספח ו' לכתב התביעה המתוקן. ↑

16. כאמור בסעיף 6, בעמ' 5 לפסק הדין בעניין עזרא, נספח ו' לכתב התביעה המתוקן. ↑

17. פרוטוקול הדיון בערעור בבית הדין הארצי בעניין אברג'יל, מיום 18.6.2012, עמ' 1, ש' 14-15, נספח 2 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

18. עמ' 2, ש' 1- 6 לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.2012 בערעור בעניין אברג'יל, נספח 2 לכתב ההגנה (סעיף 59 לכתב ההגנה המתוקן). ↑

19. נספח 1ב' לכתב ההגנה המתוקן. ↑

20. סעיפים 23 – 25 לתגובת המדינה להודעת הערעור והבקשה לצירוף ראיה חדשה, שצורפה כנספח ח' לכתב התביעה המתוקן. ↑

21. נספח ט' לכתב התביעה המתוקן. ↑

22. הסכם הפשרה והחלטת בית הדין בדבר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה צורפו כנספחים י' ו-יא' לכתב התביעה המתוקן. ↑

23. נספח ה'1 לתצהיר מר חייבי. ↑

24. נספח ה'2 לתצהיר מר חייבי. ↑

25. כאמור בסעיפים 17 ו-18 לתצהירים של מר חייבי ומר פנש. ↑

26. נספח כב' לכתב התביעה המתוקן. ↑

27. כאמור בסעיפים 4-5, 150 – 151 לכתב התביעה המתוקן וכן בסעיפים 5, 148 - 149 לכתב התביעה מטעם הגב' וולטר. ↑

28. הסכומים כאמור הם הסכומים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן. יצוין כי הסכומים בכתב התביעה המתוקן אינם תואמים את הסכומים כאמור בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, רו"ח סווירי. ↑

29. בגין תקופה זו נערך החישוב של רו"ח סווירי – נספח ג' לחוות הדעת. ↑

30. בגין תקופה זו נערך החישוב של רו"ח סווירי – נספח ד' לחוות הדעת. ↑

31. סעיפים 162 - 170 לכתב התביעה המתוקן. ↑

32. כאמור בסעיף 14 לתצהיר מר חייבי. ↑

33. כאמור בנספח ג' לחוות דעת המומחה רו"ח סווירי וכן כאמור בסעיף 27 לתצהיר מר אהרוני. ↑

34. כאמור בסעיף 14 לתצהיר מר פנש. ↑

35. כאמור בנספח ד' לחוות דעת המומחה רו"ח סווירי. ↑

36. כאמור בסעיף 14 לתצהיר מר פנש וכן סעיף 34 לתצהיר מר אהרוני. ↑

37. כאמור בסעיף 36 לתצהיר מר אהרוני. ↑

38. כאמור בנספח ב' לתצהיר מר כהן. ↑

39. כאמור בסעיפים 3 – 4, 8 ו-11 לתצהיר מר כהן. יצוין כי קיבל בגין חודש 1/98 שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 37 מח"ר ובגין חודש 2/98 ואילך קיבל שכר לפי רמת שכר המקבילה לדרגה 38 מח"ר. ↑

40. כאמור בסעיף 56 לכתב התביעה המתוקן ונספח ה' לחוות דעת המומחה רו"ח סווירי. ↑

41. כאמור בסעיף 42 לתצהיר מר אהרוני וכן נספח 6א' לתצהיר שלו. ↑

42. כאמור בנספח ד' לתצהיר מר זועבי וכן סעיף 56 לכתב התביעה המתוקן. יצוין כי מר זועבי הועסק בשנת 1998 ברמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר (ולא רמת שכר המקבילה לדרגה 40 מח"ר, כפי שציינו בכתב התביעה המתוקן). ↑

43. כאמור בנספח ב' לחוות דעת המומחה רו"ח סווירי. ↑

44. כאמור בסעיפים 41 ו-44 לתצהיר הגב' סימנטוב ונספחים א' ו- ז' לתצהיר הגב' וולטר. ↑

45. כאמור בסעיף 55 לכתב התביעה של הגב' וולטר. ↑

46. כאמור בסעיף 55 לכתב התביעה של הגב וולטר וכן נספח ו' לחוות דעת רו"ח סווירי. ↑

47. כאמור בסעיפים 16 ו-17 לתצהיר הגב' סימנטוב ונספח 33 לאותו תצהיר וכן סעיף 11 לתצהיר מר אהרוני. ↑

48. כאמור בסעיף 11 לתצהיר מר אהרוני, סעיף 46 לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

49. כאמור בסעיפים 12 – 13 ו-18 לתצהיר מר אהרוני. ↑

50. כאמור בסעיף 49 לתצהיר הגב' סימנטוב וכן סעיף 44 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

51. כאמור בסעיף 50 לתצהיר הגב' סימנטוב וכן סעיף 45 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

52. כאמור בסעיף 52 לתצהיר הגב' סימנטוב וכן סעיף 46 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

53. כאמור, בין השאר, בנספח א' לתצהיר מר חייבי. ↑

54. כאמור בסעיף 14 לתצהיר המשלים של מר אלקאסם מיום 28.6.2018. ↑

55. כאמור בהחלטה מיום 19.6.2018. ↑

56. עמ' 21, ש' 17 - 18 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.2018, סע"ש 143-02-17. ↑

57. כאמור בסעיף 65 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

58. ראו ע"ע (ארצי) 49974-09-12 חברת מעונות הורים חל"צ נ' איזבלה פלקוביץ (19.7.17), סעיף 43 לפסק הדין. ↑

59. ראו ע"ע (ארצי) 36058-12-13 יעקב וקסלר נ' י.אדרי ובניו מפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (20.6.2017), סעיף 21 לפסק הדין. ↑

60. ראו עדות מר חייבי בפרוטוקול הדיון מיום 11.11.2018, עמ' 20, ש' 29 – 31 וכן עדות מר פנש באותו מועד דיון בעמ' 17,ש' 19 - 24. ↑

61. בין השאר, כאמור בסעיף 7 לתצהיר מר חייבי; סעיף 7 לתצהיר מר פנש; סעיף 7 ו-15 לתצהיר מר כהן; סעיף 11 לתצהיר מר זועבי; סעיף 8 לתצהיר הגב' וולטר. ↑

62. כאמור בסעיף 103 לסיכומים מטעם המדינה. ↑

63. כאמור בסעיף 25 לתצהיר הגב' וולטר. ↑

64. כאמור בסעיף 18 לתצהיר מר חייבי וסעיף 18 לתצהיר מר פנש. ↑

65. נספח ה'1 לתצהיר מר חייבי. ↑

66. נספח ה'2 לתצהיר מר חייבי. ↑

67. כאמור בסעיף 9 לסיכומי התובעים. ↑

68. ראו סעיפים 70 ו-74 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

69. נינה זלצמן, מעשה בית דין דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות, 1991, עמ' 3-5 (להלן: "זלצמן"). ↑

70. עב"ל (ארצי) 1352/01 אהרון ברק נ' המוסד לביטוח לאומי (22.5.2003). ↑

71. זלצמן, עמ' 139. ↑

72. ראו: זלצמן, עמ' 141; ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפרדים (21.2.2007); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642; ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ ומשרד המסחר (22.7.2007). ↑

73. כאמור בסעיף 2, בעמ' 4 לפסק הדין בעניין עזרא. ↑

74. כאמור גם בסעיפים 46 - 54 לכתב התביעה המתוקן והמכומת בתיק בעניין עזרא שהוגש ביום 12.2.2020 וסומן כמוצג נת/2. ↑

75. כאמור בסעיף 3, בעמ' 4 לפסק הדין בעניין עזרא. ↑

76. מתוך דב"ע מח/120-3 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' דליה רובינשטיין, פד"ע כ 493; ראו גם: ע"ע (ארצי) 8828-10-13 רשת הגנים של אגו"י נ' חווה הורוביץ (4.4.2017), סעיף 28 לפסק הדין. ↑

77. סעיפים 2 -4, בעמ' 4 -5 לפסק הדין בעניין עזרא. ↑

78. זלצמן, עמ' 194. ↑

79. כפי העולה, בין השאר, מסעיף 39 בעמ' 17 לפסק הדין בעניין עזרא. ↑

80. כאמור בסעיף 3 בעמ' 4 לפסק הדין בעניין עזרא. ↑

81. זלצמן, עמ' 625. ↑

82. ראו לעניין זה האמור בע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' ציפורה איבי (3.9.2015), בסעיף 19 לפסק דינה של כב' הנשיאה, אסתר חיות, כתוארה היום. ↑

83. זלצמן, עמ' 4. ↑

84. עמ' 1, ש' 14-15, לפרוטוקול הדיון מיום 18.6.2012 בערעור בעניין אברג'יל, נספח 2 לכתב ההגנה המתוקן (סעיף 59 לכתב ההגנה המתוקן). ↑

85. עמ' 5, ש' 26-28 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.2014 בערעור בעניין אברג'יל, נספח ט' לכתב התביעה המתוקן. ↑

86. כאמור בש' 8-9 בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.14 בערעור בעניין אברג'יל, נספח ט' לכתב התביעה המתוקן. ↑

87. סעיפים 66 -69 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

88. פרוטוקול הדיון מיום 18.6.2012 בערעור בעניין אברג'יל, נספח 2 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

89. כאמור בסעיף 135 לסיכומי המדינה. ↑

90. בסיכומים מטעמה (סעיף 135) טוענת המדינה כביכול הבקשה לצירוף הראייה הנוספת "נדחתה" - טענה זו אינה נכונה. בית הדין הארצי לא הכריע בבקשה והמדינה הלכה למעשה ויתרה עליה. ↑

91. נספחים י' ו-יא' לכתב התביעה המתוקן. ↑

92. עמ' 72, ש' 2-5 לפרוטוקול הדיון מיום 27.6.2017 בתיק סע"ש 14397-03-16 וכן ראו באותו פרוטוקול עמ' 71, ש' 8-18. ↑

93. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 27.6.2017 בתיק סע"ש 14397-03-16, בעמ' 72, ש' 6 - 7. ↑

94. כאמור בעדות הגב' רוזנברג לוי בפרוטוקול הדיון ביום 23.12.2018 (פרוטוקול מתוקן מיום 7.1.2019), בעמ' 13, ש' 10 - 28. ↑

95. כאמור בסעיף 1ב' להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, נספח י' לכתב התביעה המתוקן. ↑

96. ראו לעניין זה דברי כב' השופטת דפנה ברק ארז, בע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' ציפורה איבי (3.9.2015), סעיף 6 לפסק דינה. ↑

97. כאמור בסעיף 3 בעמ' 4 לפסק הדין בעניין עזרא. ↑

98. כאמור בסעיפים 24 – 25 לבקשה להוספת ראייה חדשה שהוגשה לבית הדין הארצי בערעור בעניין אברג'יל, נספח ח' לכתב התביעה המתוקן. ↑

99. ראו סעיפים 18- 20, 76 ו-86 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

100. כאמור בסעיפים 13 – 14 לתצהיר המשלים של מר אלקאסם מיום 28.6.2018. ↑

101. תצהיר מיום 28.1.2013 שניתן לתמיכה בבקשה לצירוף ראיה חדשה בערעור בעניין אברג'יל, צורף כנספח ח' לכתב התביעה המתוקן. ↑

102. כאמור בפרוטוקול של הדיון מיום 19.7.18 (פרוטוקול מתוקן מיום 1.8.2018) בתיק סע"ש 14397-03-16 עמ' 9, ש' 29 -30 ועמ' 10, ש' 1-2. ↑

103. כאמור בפרוטוקול של הדיון מיום 19.7.18 (פרוטוקול מתוקן מיום 1.8.2018) בתיק סע"ש 14397-03-16 עמ' 10, ש' 14 – 17. ↑

104. כאמור בעדותה בפרוטוקול הדיון מיום 27.6.2017, בתיק סע"ש 14397-03-16, בעמ' 61, ש' 5-17 ו-ש' 23 וכן עמ' 62, ש' 1. ↑

105. ראו לעניין זה דברי ב"כ המערערים בהליך בעניין אברג'יל בדיון שהתקיים בבית הדין הארצי לעבודה ביום 12.3.2014 (פרוטוקול הדיון צורף כנספח ט' לכתב התביעה המתוקן) – שם ציין ב"כ המערערים את הקשיים העולים מחוזר מרקוביץ וכי הוא נחזה להיות טיוטה (כאמור בעמ' 7 , ש' 22 – 28). ↑

106. פרוטוקול דיון מיום 19.7.2018 (פרוטוקול מתוקן מיום 1.8.2018) בתיק סע"ש 14397-03-16 , בעמ' 3, ש' 11-31 ועמ' 4, ש' 1. ↑

107. פרוטוקול דיון מיום 19.7.2018 (פרוטוקול מתוקן מיום 1.8.2018) בתיק סע"ש 14397-03-16, עמ' 8, ש' 8 - 18. ↑

108. כאמור בסעיף 13 לתצהיר המשלים של מר אלקאסם מיום 28.6.2018. ↑

109. כך לשם המחשה - בטבלה בעמ' 4 המתייחסת לחוזה 87 ב"מכתב מרוז" תחת "שם דרגה במלם" מס' 40ב' מופיע כי השכר (כפי שהוא מופיע באותיות מודפסות) נכון ל-1.2.97 הוא "5639.05" אולם על גבי נתון זה מופיע קו ובמקומו מופיע בכתב יד "5149.05" - משמע, על פי "מכתב מרוז" הסכום שהיה צריך להיות משולם גבוה ב-490 ₪ לעומת השכר שהיה צריך להיות משולם לפי חוזר מרקוביץ. שינוי זה בכתב יד אינו השינוי היחיד שנעשה בכתב יד בטבלאות השכר לחוזה 87 ב"מכתב מרוז". ↑

110. סעיף 14 לתצהיר המשלים של מר אלקאסם מיום 28.6.2018. ↑

111. עמ' 16, ש' 26-30, לפרוטוקול הדיון מיום 19.7.18 (פרוטוקול מתוקן מיום 1.8.2018) בתיק סע"ש 14397-03-16. ↑

112. כאמור בפרוטוקול של הדיון מיום 19.7.18 (פרוטוקול מתוקן מיום 1.8.2018), בתיק סע"ש 14397-03-16, בעמ' 10, ש' 14 – 17. ↑

113. כאמור בבג"ץ 3758/17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הנהלת בתי המשפט (20.7.2017), סעיף 1 לפסק הדין של כב' השופט דנציגר (להלן: "בג"צ הנהלת בתי המשפט"). ↑

114. ראו עס"ק (ארצי) 26445-09-13 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, (26.3.2014), סעיפים 68 - 69 לפסק הדין. ↑

115. הוראת סעיף 16.414 לתקשי"ר קובעת כי : "(א) אדם אשר נציב שירות המדינה קבע כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות, יועסק על-פי חוזה מיוחד לתקופה של לא יותר מחמש שנים; חוזה מיוחד זה ניתן להארכה לתקופה של לא יותר מחמש שנים בכל פעם. בכל משך תקופות החוזה המיוחד לא יישא שירותו של העובד זכות לגמלאות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות), [נוסח משולב], התש"ל-1970". ↑

116. כאמור בבג"צ הנהלת בתי המשפט, סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר. ↑

117. יצחק זמיר "הסמכות המינהלית", מהדורה שנייה, כרך ב', עמ' 833 (להלן: "זמיר"); דנג"ץ 10350/02 שר הפנים נ' מטר, פ"ד נח(3) 255, עמ' 265 - 266 (פסק דינו של כב' השופט חשין) (להלן: "פסק הדין בעניין מטר"). ↑

118. כפי הנטען בסעיף 8 לתצהיר המשלים של מר אלקאסם מיום 31.10.2018. ↑

119. ראו לעניין זה האמור בפסק הדין בעניין מטר, סעיף 16 לפסק הדין בעמ' 266. ↑

120. כאמור בפסק הדין בעניין מטר, בעמ' 265. ↑

121. כאמור בפסק דין פיליפוביץ, עמ' 420. ↑

122. צורפו כנספח 15א' לתצהיר המשלים של מר אלקאסם מיום 31.10.2018. ↑

123. כאמור בסעיף 9 לתצהיר המשלים של מר אלקאסם מיום 31.10.2018. ↑

124. כאמור בפסק דין פיליפוביץ, עמ' 420 - 421. ↑

125. כאמור בפסק דין פיליפוביץ, עמ' 421. ↑

126. כאמור בפסק דין פיליפוביץ, בעמ' 422. ↑

127. דרישת המינהל התקין היא "שלא תטושטש הסמכות לקבלת ההחלטה על ידי שיתוף בה בתור מחליט של מי שאינו מוסמך להחליט" (בג"צ 171/78 אשכר בע"מ נ' שר העבודה והרווחה החברתית, פ"ד לו (3) 141, עמ' 146). ↑

128. כאמור בסעיף 17 לכתב ההגנה ביחס לחוזר מרקוביץ. ↑

129. כאמור בחקירה הנגדית של הגב' מרקוביץ, בתיק סע"ש 66357-03-16, בפרוטוקול הדיון מיום 14.7.2016, עמ' 15, ש' 3-7. ↑

130. סע' 126 - 129 לסיכומי המדינה. ↑

131. כאמור בספרו של יואב דותן, הנחיות מינהליות, תשנ"ו -1996, עמ' 504 - 505. ↑

132. זמיר, עמ' 1305 ועמ' 1315 – 1316. ↑

133. פרופ' דפנה ברק ארז, משפט מנהלי, כרך א', בעמ' 235 ואילך (להלן: "פרופ' דפנה ברק ארז"). ↑

134. פרופ' דפנה ברק ארז, עמ' 239. ↑

135. זמיר, עמ' 1305. ↑

136. ע"א 4275/94 הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ נ' א' ת' ניהול מאגר הספרות התורנית בע"מ, פ"ד נ(5) 485, 528. ↑

137. סעיף 01.012 לתקשי"ר. ↑

138. סעיף 94 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

139. במסגרת התצהיר המשלים של מר אלקאסם, מיום 28.6.2018. ↑

140. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 19.7.2018 (פרוטוקול מתוקן מיום 1.8.2018) בתיק סע"ש 14397-03-16, עמ' 8 ש' 8 - 18. ↑

141. סעיפים 97 – 104 לסיכומי המדינה. ↑

142. פרוטוקול דיון מתוקן מיום 7.1.2019 (של הדיון שהתקיים ביום 23.12.2018 בתיק זה), עמ' 7, ש' 25 – 26 וכן דברי ב"כ המדינה באותו פרוטוקול בעמ' 8, ש' 11 - 20. ↑

143. כאמור בסעיף 13 להנחייה שצורפה כנספח ד' לתצהיר המשלים של הגב' רוזנברג לוי מיום 17.9.2018. ↑

144. פרוטוקול דיון מיום 23.12.2018 (פרוטוקול מתוקן מיום 7.1.2018) בתיק זה, עמ' 72, ש' 29. ↑

145. פרוטוקול מיום 9.12.2018 בתיק זה, עמ' 63, ש' 10 – 12. ↑

146. כאמור בעדות הגב' סימנטוב בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 103, ש' 1 – 6. ↑

147. ראו עדותו בדיון ביום 9.12.2018, בתיק זה, עמ' 53, ש' 19 - 23. הדברים עולים גם מעדות מר אהרוני, בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 93, ש' 7 -9. ↑

148. ראו לעניין זה, להבדיל, את המקרה כאמור בפסק דין ע"ע 1339/02 נתן נ' מדינת ישראל, פד"ע לט 721, שם מדובר היה בעובדים שהועסקו בחוזה בכירים מכוח תקנה 1(3) לתקנות המינויים, שההעסקה שלהם הייתה פרי משא ומתן.

     כמו -כן ראו לעניין זה את דברי בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ הנהלת בתי המשפט, סעיף 52 לפסק הדין (בדעת הרוב). ↑

149. סעיף 199 לסיכומי המדינה. ↑

150. ראו בין השאר, סעיף 8 לתצהיר הגב' וולטר וכן סעיף 49 לתצהיר הגב' סימנטוב וסעיף 44 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. כמו"כ, ראו עדות הגב' וולטר בפרוטוקול הדיון מיום 11.11.2018, עמ' 14, ש' 17 – 21 וכן בעמ' 15, ש' 5 – 8; עדות מר פנש, פרוטוקול דיון מיום 11.11.2018, עמ' 18, ש' 8 – 11. ↑

151. כאמור בעדותו בפרוטוקול הדיון מיום 15.11.2018, עמ' 34, ש' 5 – 20. ↑

152. כאמור בסעיף 44 לתצהיר מר אהרוני וכן סעיף 94 לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

153. כאמור בע"ע (ארצי) 1487/02 עמוס סופר נ' רשת אורט ישראל (29.12.2005); נג/3 - 40 (ארצי) חברת איסטרוניקס נ' הדה גרפונקל, פד"ע כה 456, עמ' 461 - 464 (להלן: "פסק הדין בעניין איסטרוניקס"). ↑

154. זמיר, עמ' 310 - 311. ↑

155. כאמור בפסק הדין בעניין איסטרוניקס, בעמ' 461 וכן בע"ע (ארצי) 7758-10-11 משטרת ישראל נ' מרעי בהג'ת (ניתן ביום 1.1.2014), סעיפים 51 - 53. ↑

156. ראו לעניין זה, בין השאר, בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה (1) 828, עמ' 838-834;ק"ג (ת"א) 43777-05-11 אסתר גור אריה נ' מדינת ישראל משרד החינוך, ניתן ביום 25.2.2016, סעיפים 21 - 24 לפסק הדין. ↑

157. כאמור בסעיף 140 לכתב התביעה המתוקן וסעיף 137 לכתב התביעה של הגב' וולטר. ↑

158. ראו בג"צ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מט (4) 749, עמ' 769, 780 - 786; ע"א 3005/11 קריסטל מוצרי צריכה בע"מ נ' עיריית באר שבע (4.6.2013), כאמור בסעיפים 19 ו-23 לפסק דינו של כב' השופט (בדימוס) י' דנציגר. ↑

159. כאמור בסעיף 31 לסיכומי התשובה. ↑

160. כאמור בפרק טו' לסיכומי התובעים. ↑

161. על פי תקנה 1(3) לתקנות המינויים, עובד יועסק בחוזה מיוחד אם מדובר ב"עובד אשר נציב השירות קבע לגביו כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה" (ההדגשה הוספה). גם בהודעת הנציב מ-2/97 צוין כי "הנציבות תבחן כל מקרה לגופו ואם תשתכנע כי אכן חיוני לבצע את תפקידי המשרה באופן מידי וראוי לאשר תנאי שכר העולים על השכר על-פי הדירוג הרגיל של העובד, תאשר את ההעסקה במשכורת כוללת על-פי הקריטריונים הבאים:.." (ההדגשה הוספה). ↑

162. ראו לעניין זה דברי כב' הנשיאה ורדה וירט ליבנה (כתוארה היום) בעב' (ת"א) 301470/99 מאיר נתן ו-120 אח' נ' מדינת ישראל (1.8.2002), סעיף 31ב' לפסק הדין. ↑

163. כאמור בסעיף 50 לתצהיר הגב' סימנטוב וכן סעיף 45 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

164. כאמור בסעיף 52 לתצהיר הגב' סימנטוב וכן סעיף 46 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

165. כאמור בסעיף 2ב(2)(א) להודעת הנציב. ↑

166. כאמור בנספח 23ז' לתצהיר מר אהרוני - שם צוין כי השכר בחוזה מיוחד עמד על 5,205 ₪ בחוזה 87 ואילו בדירוג דרגה עמד השכר על 4,598 ₪. ↑

167. כאמור בנספח 23ד' לתצהיר סימנטוב – שם צוין כי השכר בחוזה המיוחד עמד על 5,637 ₪ ואילו בדירוג דרגה עמד השכר על 4,714 ₪. ↑

168. כאמור בנספח 23יט' לתצהיר הגב' סימנטוב השכר בדירוג – דרגה עמד על 5,971 ₪ ואילו כאמור בחוות הדעת של רו"ח סווירי השכר של הגב' וולטר בחודש 6/2010 (המועד בו נערכה הסימולציה) עמד על 6,753 ₪ (כאמור בנספח ו' לחוות הדעת). ↑

169. כאמור בעדות מר זועבי בפרוטוקול הדיון מיום 15.11.2018, עמ' 47, ש' 2 – 7 וכן כאמור בעדות מר חייבי בפרוטוקול הדיון מיום 11.11.2018, עמ' 23, ש' 20 - 27. ↑

170. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 91, ש' 26 – 28. ↑

171. כאמור בנספחים 5ג'- 5ו' לתצהיר אלקאסם מיום 18.6.2018. ↑

172. כאמור בעדותו בדיון ביום 24.2.2019, עמ' 91, ש' 24 – 31 וכן עמ' 92 - 93. ↑

173. פרוטוקול דיון מיום 9.12.2018 בתיק זה, עמ' 66, ש' 4 – 8. ↑

174. כאמור בעדות הגב' רוזנברג לוי, בפרוטוקול הדיון מיום 27.6.2017 בתיק סע"ש 14397-03-16, עמ' 51 ש' 11 – 13. ↑

175. כאמור, בין השאר, בנספח א' לתצהיר מר חייבי. ↑

176. כאמור בפרק א.4 לכתב התביעה המתוקן. ↑

177. עמ' 73, ש' 8-11 לפרוטוקול מיום 27.6.2017 בתיק סע"ש 14397-03-16. ↑

178. כאמור בעמ' 76 ש' 14 - 21, עמ' 81 ש' 23-24, עמ' 82, ש' 1-2, עמ' 83, ש' 3 - 23 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.2018 בתיק סע"ש 143-02-17. ↑

179. כאמור בסעיפים 14 - 18 לתצהיר המשלים של הגב' אפרת רוזנברג לוי מיום 17.9.2018. ↑

180. כאמור בסעיף 19 לתצהיר המשלים מטעם הגב' אפרת רוזנברג לוי, מיום 17.9.2018. ↑

181. כאמור בסעיף 13 להנחייה שצורפה כנספח ד' לתצהיר המשלים של הגב' רוזנברג - לוי מיום 17.9.2018. ↑

182. פרוטוקול דיון מתוקן מיום 7.1.2019 (של הדיון שהתקיים ביום 23.12.2018 בתיק זה), עמ' 7, ש' 25 - 26. ↑

183. כאמור בפרוטוקול דיון מתוקן מיום 7.1.2019 (של הדיון שהתקיים ביום 23.12.2018 בתיק זה), עמ' 8, ש' 11 - 20. ↑

184. כאמור בפרוטוקול דיון מתוקן מיום 7.1.2019 (של הדיון שהתקיים בתיק ביום 23.12.2018 בתיק זה), עמ' 7, ש' 28. ↑

185. כאמור בסעיפים 23 – 24 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

186. כאמור בסעיף 25 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

187. כאמור בסעיפים 26 -27 לתצהיר מר אהרוני. ↑

188. פרוטוקול הדיון מיום 11.11.2018, עמ' 20, ש' 15 – 16. ↑

189. כאמור בסעיפים 30 -31 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

190. כאמור בסעיפים 31 - 32 לתצהיר מר אהרוני. ↑

191. כאמור בסעיף 33 לתצהיר מר אהרוני. ↑

192. כאמור בסעיף 34 לתצהיר מר אהרוני. ↑

193. כאמור בסעיף 36 לתצהיר מר אהרוני. ↑

194. כאמור בסעיף 38 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם וכן נספח ב' לתצהיר מר כהן. ↑

195. כאמור בנספח ג' לתצהיר מר כהן. ↑

196. כאמור בסעיף 41 לתצהיר מר אהרוני ונספח 20ז' לתצהיר זה. ↑

197. כאמור בסעיפים 41 – 42 לתצהיר מר אהרוני ונספח 6א' לתצהיר זה. ↑

198. כאמור בסעיף 31 לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

199. כאמור בנספחים 16ה', 17ג' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

200. כאמור בנספח 18 לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

201. כאמור בנספח 18ב' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

202. כאמור בנספח 18ה' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

203. כאמור בנספח 18ט' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

204. כאמור בנספח 21א' לתציר הגב' סימנטוב. ↑

205. כאמור בסעיף 43 לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

206. כאמור בסעיפים 41 ו-44 לתצהיר הגב' סימנטוב ונספחים א' ו- ז' לתצהיר הגב' וולטר. ↑

207. כאמור בנספח 21ג' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

208. כאמור בנספח 22ג' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

209. כאמור בנספח 22ד' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

210. כאמור בסעיף 46 לתצהיר הגב' סימנוטב ונספח 22ה' לתצהיר זה. כמו"כ, ראו עדות הגב' וולטר בפרוטוקול הדיון מיום 11.11.2018, עמ' 16,ש' 23-24. ↑

211. סעיף 201 לסיכומי המדינה. ↑

212. בין השאר, כאמור בסע"ש 14397-03-16 אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל וסע"ש 66357-03-16 אביטבול מסעוד ואח' נ' מדינת ישראל. ↑

213. כאמור בעדות הגב' אפרת רוזנברג לוי, מיום 27.6.2017, בתיק סע"ש 14397-03-16, בעמ' 72, ש' 6-7. ↑

214. כאמור בפרק ה' לסיכומי התובעים. ↑

215. סעיפים 15 ו-18 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

216. ראו לעניין זה סעיפים 8 - 10 לכתב ההגנה של המדינה וכן ההתייחסויות להבדלים בין חוזה 90 לחוזה 87 לעניין זכויות שונות מכוח התקשי"ר וההסכמים הקיבוציים כאמור בפסק הדין עזרא (בין השאר – סעיפים 28, 29 ו– 32 לפסק הדין). ↑

217. כאמור בנספח א' לתצהיר מר חייבי. ↑

218. כאמור בנספח 8ב' לכתב ההגנה המתוקן. יצוין כי לפי "חוזר מרקוביץ" רמת שכר 95 מקבילה לדרגה 38 מח"ר. ↑

219. פרוטוקול דיון מיום 5.7.2016 בתיק סע"ש 14397-03-16, עמ' 25, ש' 6 - 10. ↑

220. כאמור בדיון מיום 9.12.2018 בתיק זה, עמ' 64, ש' 13 – 18. ↑

221. יצוין כי בהליך בעניין עזרא התבסס בית הדין על השימוש במונח "דרגה המקבילה" על מנת לשלול מהתובעים באותו תיק זכויות המוקנות לעובד בדירוג - דרגה. בציינו כי אין מדובר בעניין שברטוריקה בלבד אלא בשוני מהותי (כאמור בסעיף 31 לפסק הדין בעניין עזרא). ↑

222. יצוין כי בהודעת הנציב לא נקבעו מהם הקריטריונים לקביעה כי משרה היא חיונית ועניין זה נתון לפי הודעת הנציב לשיקול דעת הנציבות בכל מקרה ומקרה. ↑

223. כאמור בנספחים י' ו-יא' לכתב התביעה המתוקן ובעדות הגב' רוזנברג – לוי בפרוטוקול הדיון מיום 27.6.2017 בתיק סע"ש 14397-03-16, עמ' 71 ש' 8 – 18 וכן עמ' 72, ש' 2 – 5. ↑

224. סעיף 78 לכתב ההגנה המתוקן וסעיף 193 לסיכומי המדינה. ↑

225. סעיפים 130 - 131 לסיכומי המדינה. ↑

226. ע"ע (ארצי) 168/05 שלמה נקש נ' מדינת ישראל נ' משרד התקשורת (9.4.2006), סעיף 23 לפסק הדין. ↑

227. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 9.12.2018 בתיק זה, עמ' 66, ש' 21 - 28. ↑

228. כאמור בדיון ביום 9.12.2018, בתיק זה, עמ' 64, ש' 13 - 18. ↑

229. כאמור בסעיף 50 לתצהיר מר אהרוני. ↑

230. כאמור בסעיף 51 ונספח 23א' לתצהיר מר אהרוני. ↑

231. כאמור בסעיף 40 לכתב ההגנה המתוקן בענין עזרא שהוגש ביום 12/2/2020 כמוצג נת/3. ↑

232. כאמור בסעיף ט' לפרק המבוא וסעיף 51 בכתב ההגנה המתוקן. ↑

233. כאמור בסעיף 41 לכתב ההגנה המתוקן בענין עזרא שהוגש ביום 12/2/2020 כמוצג נת/3. ↑

234. כאמור בנספח 23יג' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

235. כאמור גם בעדות הגב' סימנטוב מיום 24.2.2019, עמ' 102, ש' 3 - 4. ↑

236. כאמור גם בעדות הגב' סימנטוב מיום 24.2.2019, עמ' 102, ש' 31. ↑

237. כאמור בסעיף 50 לתצהיר הגב' סימנטוב וכן סעיף 45 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

238. כאמור בסעיף 52 לתצהיר הגב' סימנטוב וכן סעיף 46 לתצהיר מר אהרוני והנספחים שצורפו שם. ↑

239. כאמור בסעיף 14 לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

240. ראו נספחים 1א' -1ג' לתצהיר מר אהרוני ופרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 86, ש' 11 – 14. ↑

241. כאמור בנספחים 1א' – 1ב' לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

242. כאמור בסעיף 14 לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

243. כאמור בסעיף 22 לתצהיר מר אהרוני ובסעיף 29 לתצהיר הגב' סימנטוב. ↑

244. כאמור בעדות מר אהרוני בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 86, ש' 6 -10; וכן כאמור בעדות מר אלקאסם בפרוטוקול דיון מיום 9.12.2018 בתיק זה, עמ' 60, ש' 8 - 24. ↑

245. כאמור בעמ' 89, ש' 7 - 9 לפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019. ↑

246. כאמור בעמ' 86, ש' 29 – 31 ועמ' 87 ש' 1 – 2 לפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019. ↑

247. כאמור בעמ' 88, ש' 5 – 6 לפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019. ↑

248. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 102, ש' 12 – 13 וכן ש' 23. ↑

249. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 104, ש' 8 – 9. ↑

250. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 105, ש' 5 - 6. ↑

251. ראו סעיף 21 לתצהיר מר אהרוני וסעיף 14 לתצהיר הגב' סימנטוב וכן פרוטוקול הדיון מיום 24.2.2019, עמ' 103 ש' 8 -26. ↑

252. עליהם גם מבוססת טבלת השכר לפיה חושבו הפרשי השכר על ידי רו"ח סווירי (נספח א' לחוות הדעת). ↑

253. כאמור בנספח ג' לחוות דעת רו"ח סווירי. ↑

254. כאמור בנספח ד' לחוות דעת רו"ח סווירי. ↑

255. כאמור בנספח 20ה' לתצהיר מר אהרוני ונספח ה' לחוות דעת רו"ח סווירי. יצוין כי נראה כי נפלה טעות בחוות הדעת של סווירי – משצוין שם כי בתקופה מ-12/09 – 4/2010 שולם לתובע שכר לפי רמת שכר מקבילה לדרגה 39א' מח"ר אולם לפי נספח 20ה' לתצהיר מר אהרוני מר כהן היה זכאי החל מ-5.10.2009 לרמת שכר המקבילה לדרגה 39ב' מח"ר משהשלים זכאות לגמול השתלמות ב' במועד זה. ↑

256. כאמור בנספח ב' לחוות דעת רו"ח סווירי. ↑

257. כאמור בנספח ו' לחוות דעת רו"ח סווירי. ↑

258. סעיפים 182 -190 לכתב התביעה המתוקן. ↑

259. סעיפים 165 – 168 לכתב התביעה המתוקן וכן סעיפים 163 – 166 לכתב התביעה של הגב' וולטר. ↑

260. סעיפים 209 – 2011 לסיכומי המדינה. ↑

261. עמ' 21, ש' 17 - 18 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.2018, סע"ש 143-02-17. ↑

262. כאמור בסעיפים 89 ו-109 לכתב ההגנה המתוקן. ↑