06 מאי 2019

לפנינו תביעתו של התובע כנגד הנתבעת, אחים חבשי בע"מ (להלן גם: "אחים חבשי"), בגין תקופת העסקתו בה, אשר החלה לטענתו ביום 9.3.2015 והסתיימה בפיטוריו ביום 10.2.2016.

כבר עתה נציין כי התברר, במפתיע, במסגרת שלב ההוכחות בהליך כי התובע, השתמש לצרכי עבודה בדרכון של אדם אחר ששמו HUSSAIN IBRAHUM ELNOUR AHMED ומספר דרכון סודן שלו הוא: P00119370 (להלן: "אלנובר").

התובע אישר זאת במסגרת דיון ההוכחות^[1], כאשר נציג הנתבעת, מנגד, זיהה את התובע שנכח באולם בעת דיון ההוכחות, כמי שעבד פיזית באתר לו סיפקה הנתבעת עובדים לתקופה מסוימת (אשר עבד בשם המוזכר לעיל^[2]). כך שלמעשה אין חולק, כי התובע שעותר כיום לקבלת זכויות בשל תקופת העסקתו, לרבות סיומה, עבד תחת 'זהות בדויה' באתר לו סיפקה הנתבעת עובדים.

על משמעות אותו זיוף זהויות, מהבחינה המהותית והדיונית, נעמוד בהמשך פסק הדין.

פתח דבר וניהול ההליך

1. התביעה הוגשה בראשיתה כנגד ארבע נתבעות. בהמשך תוקנה התביעה ונוספה הנתבעת, היא הנתבעת שנותרה בהליך, כנתבעת 5 (ר' החלטת כבוד הרשמת ליבר לוין מיום 20.1.2017) זאת לאחר שאלקטרה בע"מ, הנתבעת 2, הודיעה לבית הדין ביום 22.12.2016, לאחר קיום הישיבה המקדמית הראשונה בהליך מיום 24.11.2016, כי התקשרה עם חברת חבשי בע"מ בעניין הפרוייקט הרלוונטי לתביעה ובתקופה הרלוונטית לה.
2. בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 22.1.2017 (להלן: "כתב התביעה") נתבעו, בנוסף לאחים חבשי גם חברת אלקטרה בניה בע"מ, נתבעת 1, שנמחקה מההליך לאחר שהתובע לא הפקיד ערובה בהתאם להחלטת כבוד הרשמת מיום 10.9.2017 (ערעור שהוגש על פסק הדין שמחק את התובענה נדחה ביום 26.2.2019, ר' ע"ע 2592-10-17).
3. ר.רעם אחזקות בע"מ ורחמים מימון, נתבעים 3 ו – 4, נמחקו לבקשת התובע ללא צו להוצאות, בהסכמתם, במהלך ניהול ההליך (ר' פסק דין חלקי מיום 28.12.2017).
4. בישיבת קדם משפט נוספת שהתקיימה ביום 5.6.2017 נמחקה התביעה גם כנגד חברת אלקטרה בע"מ, הנתבעת 2.
5. כך, שבסופו של דבר, נותרנו עם תביעת התובע כנגד האחים חבשי, שלטענתו הוצב מטעמם באתר בנתניה בפרויקט "לגון 2" (להלן: "האתר" או "לגון 2"). התובע טוען כי שימש באתר כמעליתן במעלית משא חיצונית.
6. ביום 6.1.2019 התקיים בפנינו דיון הוכחות , במהלכו נחקר התובע על תצהירו ומר אכרם חבשי, שנתן תצהיר מטעמה של הנתבעת. משהגישו הצדדים סיכומים בכתב מטעמם יש להכריע בדרוש הכרעה וכך נעשה.

עיקר טענות התובע בהליך

1. התובע טוען כי אחים חבשי, בהתאם לטענות אלקטרה בנייה ואלקטרה, הייתה אחראית לתשלום שכרו והייתה מעסיקתו בפועל (סעיף 5 לכתב התביעה). התובע טוען כי שימש כעובד בניין באתר (סעיף 7 לכתב התביעה). לטענתו לא ניתנו לו תלושי שכר, כאשר שכרו שולם מחוץ לתלוש וב"שחור".
2. לטענתו, עבד בשירות הנתבעים מיום 9.3.15 עד ליום 10.2.16, למשך 11 חודשים. עוד טוען התובע כי במשך 5 חודשי העסקתו האחרונים שלומו לו 2,000 ₪ בלבד עבור 240 שעות עבודת חודשיות. כאשר דרש לקבל את שכרו, מנהל העבודה, מר חמודי, אמר לו שהוא מפוטר ושיתקשר אליו "כשיגיע שכר עבודתו".
3. בתצהירו טוען התובע כי אלקטרה הייתה המשתמש אשר עבד בחצריו. לטענתו, אחים חבשי היא חברה לבניין או לכח אדם המספקת עובדים ו/או שירותים לאלקטרה בנייה בע"מ ולטענת אלקטרה בנייה היא מי שהעסיקה אותו וחבה בתשלום שכרו.

עיקר טענות הנתבעת בהליך

1. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי מעולם לא העסיקה את התובע, אינה מכירה אותו וכי אין לה כל קשר אליו. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובע אינו רשום ברישומי הנתבעת כמי שעבד בשורותיה בתקופה הרלוונטית לתביעה.
2. במסגרת תצהיר שהוגש מטעמה, על ידי מר אכרם חבשי שמטפל בענייני העובדים אצל האחים חבשי, טענה הנתבעת כי לא העסיקה את התובע וכי נודע לה על שמו לראשונה עם קבלת התביעה.
3. עוד הצהיר מר אכרם כי מי שעבד כמעליתן באתר העבודה היה אלנובר. אלנובר עבד אצל אלקטרה החל מחודש מרץ 2015 עד לחודש ספמבר 2015 ובהתאם לרישומי האחים חבשי קיבל לידיו את כל הזכויות בכך שחתם על מסמכי קבלת כספים.

דיון והכרעה

1. ראשית יש להכריע בטענת התובע, לפיה חל על הצדדים צו ההרחבה בענף הבניין. שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28 (א) לחוק הסכמים הקיבוציים – תשי"ז – 1957, היא שאלה שבעובדה המשלבת קביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעסיק (דב"ע נג/ 3-125 אלכס שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158). בהקשר זה נפסק כי המבחן המכריע לצורך תחולת צו ההרחבה הוא עיקר עיסוקה של החברה ועל כן יש לקבוע מהי פעילותו העיקרית במפעלו של המעסיק (ע"ע 18/99 אפרימי נ' לילה עבד, פס"ד מיום 9.7.2000).
2. הלכה היא כי התובע זכויות לפי צו הרחבה, עליו הנטל להוכיח כי צו ההרחבה המסוים חל בעניינו. בענייננו, מלבד טענה כי התובע שימש כעובד בניין באתר לא טען ובאורח זה בוודאי לא הוכיח, מדוע יש להחיל על מערכת ההתקשרות שלו עם אחים חבשי בע"מ את צו ההרחבה בענף הבניין.
3. בסיכומיו מפנה ב"כ התובע לכך כי בחקירת עד הנתבעת הודה כי היא מספקת פועלי בניין/ כ.א לאלקטרה ומשכך, יש להחיל עליה את צו ההרחבה בענף הבניין. מעבר לכך כי מהאמור יכול וניתן להסיק כי אחים חבשי היא חברת כ"א או חברה למתן שירותים וודאי לא חברה שעיקר עיסוקה בבניין (ר' עמ' 23 לפרוטוקול הדיון, שורות 15-19), כפי שמבקש התובע ללמוד, ממילא אין בעדותו של העד לעניין ההתקשרות עם אלקטרה כדי לבסס הוכחה, בנטל ההוכחה הנדרש, בדבר עיקר עיסוקה של חברה, באופן לפיו ניתן לקבוע איזה צו הרחבה על מערכת היחסים בין הצדדים.
4. משכך, אנו דוחים את טענת התובע כי חל בעניינו בתקופת העסקתו אצל האחים חבשי צו ההרחבה בענף הבניין.

תקופת העסקת התובע

1. לטענת התובע עבד אצל האחים חבשי 11 חודשים, החל מיום 9.3.15 עד לפיטוריו ביום 10.2.16. לטענת ב"כ בסיכומיו, תמך התובע בגרסתו במסגרת חקירתו הנגדית. התובע מבקש מבית הדין לקבוע כי הימנעות אחים חבשי מלהציג תלושי שכר בגין תקופת העסקה הנטענת תיזקף לחובתה. עוד טוען התובע כי טענתו בדבר אי תשלום שכר מלא בחמשת החודשים האחרונים להעסקתו וזיהוי עד הנתבעת במהלך דיון ההוכחות כמי ששילם את שכרו החלקי באותה תקופה, מחזקת את טענתו באשר לתקופת העסקתו.
2. גם דוחות האיכון, שהופקו על ידי חברות הסלולר אורנג' וסלקום לתקופה שמחודש מרץ 2015 ועד חודש פברואר 2016, מעידים על כך כי במשך כל התקופה הנטענת על ידי התובע בוצעו שיחות נכנסות ויוצאות ממכשירי הנייד של התובע ונקלטו באנטנה סמוכה לאתר בנייה בנתניה, כך שהדו"ח מחזק את טענת התובע כי שהה אותה תקופה באתר. התובע אף עומד על כך כי עד הנתבעת לא ידע להסביר את נוכחותו באותה תקופה נטענת באתר.
3. הנתבעת טוענת כי אלנובר, שכאמור, למדנו בהליך שהתובע השתמש בזהותו על מנת לעבוד באתר, הועסק אצלה החל ממרץ עד ספטמבר 2015, מועד בו החליט לעזוב את מקום העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת.
4. בחנו את טענות הצדדים ואת הראיות שעמדו בפנינו ונחה דעתנו כי יש לקבל את גרסת הנתבעת בהקשר זה של תקופת העסקתו. להלן נפרט הלך מחשבתנו באשר לנקודה זו.
5. מר חבשי צירף לתצהירו הסכם עבודה (בשפה הערבית) מיום 9.3.2015 עליו חתם התובע, בשמו הבדוי וממילא אין חולק על מועד תחילת העסקתו באתר. בנוסף צירף מר חבשי לתצהירו דוחות נוכחות של התובע (שוב, בשמו הבדוי בו הזדהה אלנובר) לחודשים מרץ עד ספטמבר. עוד צורפו לתצהירו של מר אכרם מסמכים בערבית שלטענת מר חבשי הינם אישורי קבלת כספים מידי חודש בחודשו, חתומים על ידי התובע החל מחודש מרץ עד ספטמבר 2015.
6. כך, שבגין התקופה בה מודה האחים חבשי כי אכן העסיקה את אלנובר, שלימים כאמור הסתבר לנו כי הוא מוחמד, ישנו תיעוד של דוחות נוכחות ואישורי קבלת תשלום. דווקא באשר לתקופה הנוספת – של חמשת החודשים האחרונים להעסקתו – טוען התובע כי קיבל שכר חלקי ובאשר לאותה תקופה אין כל תיעוד אובייקטיבי ראייתי כי התובע אכן עבד המשיך לעבוד באתר ובאמצעות האחים חבשי, הנתבעת בהליך. התובע אישר כי חתם על אישורי קבלת הכספים מהנתבעת (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-17).
7. התובע העיד בפנינו במסגרת חקירתו הנגדית כי עבדו איתו חברים שעבדו איתו באתר (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-13) אך בחר שלא להגיש תצהיר מטעמם או לזמנם לעדות, לצורך הוכחת טענתו בדבר תקופת העסקתו באתר. יש לזקוף זאת לחובתו.
8. אכן, מדו"חות האיכון (נספח 1 לתצהיר תובע) עולה כי גם לאחר ספטמבר 2015 שהה התובע גם באיזור בו ככל הנראה מצוי האתר בו הוצב (סמוך לבית יד לבנים נתניה) אך לא ניתן ללמוד מראיה יחידה זו כי התובע אכן עבד שם באותה התקופה וכי עבד אצל האחים חבשי. בעניין זה כאשר נשאל מר אכרם האם יכול להיות כי "אלקטרה המשיכו איתו בלעדייך"? השיב, בכנות, מר אכרם: " אין לי מענה, סליחה. אין לי" (ר' עמ' 24 לפרוטוקול הדיון, שורות 2-5).

תשובה זו בהחלט מתקבלת על הדעת לטעמנו, שכן התובע הוצב באתרים של אלקטרה על ידי חברות כ"א / שירותים שונות ואין זה בלתי סביר כי המשיך לעבוד באותו אתר באמצעות קבלן אחר.

1. התובע לא עשה עלינו רושם אמין, בין היתר נוכח התחזותו עליה לא גילה בשום שלב של ההליך, אף לא בתצהיר שהוגש מטעמו ויש לתמוה על כך, שכן, בין היתר, הדבר פגם ביכולתה של הנתבעת להתגונן בהליך, שכן לא היה ברישומיה איש בשמו ובמספר הדרכון של התובע. נשאלת השאלה כיצד ציפה התובע כי הנתבעת תוכל להתגונן מפני טענותיו מבלי שיחשוף כי הוא עבד אצלה תחת שם אחר – אלנובר? לתובע הפתרונים...

לא למותר לציין כי התובע לא סיפק את הפתרונים הנדרשים במסגרת ההליך ולא רק זו אלא כאמור כלל לא גילה פריט מידע זה שהתגלה, במפתיע, בשלב ההוכחות בהליך.

לעניין עדות שאינה אמת באשר לעניין המצוי בליבת המחלוקת בין הצדדים, על שימוש לרעה בהליכי משפט והשפעתם של אלו על דחיית התביעה בכללותה, עמד רק כעת כבוד השופט שטיין בע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון ואח', ניתן ביום 1.5.2019 ולטעמנו הדברים שנאמרו שם יפים לענייננו אנו. התובע אשר נכנס לבית הדין לבקש סעד בחר לא להביא בפנינו כי הזהות אותה בחר להציג למעסיקו במהלך תקופת העסקתו אינה זהותו האמיתית. מדובר בהסתרת חלק מהותי מהעניין המצוי בליבת המחלוקת בין הצדדים.

1. מר אכרם חזר על גרסת הנתבעת במסגרת החקירה הנגדית, לפיה התובע שהזדהה אצלה כאלנובר, הועסק רק ממרץ עד ספטמבר 2015 (עמ' 29 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-14) והכחיש כי המשיך לעבוד עוד חמישה חודשים תוך קבלת שכר חלקי (שם, שורות 15-32).
2. מהצטבר כל הדברים הללו ובשים לב לכך כי נטל ההוכחה בעניין רציפות תקופת העסקתו מוטל על התובע (ר' ד"מ 43949-08-17 ZORO TAKLIBRAN נ' כסאות בר בע"מ, ניתן ביום 5.2.19. בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה בבר"ע 29801-02-19) ומשלא עמד בנטל זה, אנו קובעים כי תקופת העסקתו של התובע בנתבעת נמשכה בין 9.3.15 עד ליום 20.9.2015.
3. כעת, משקבענו את תקופת העסקתו וכי לא חל צו ההרחבה בענף הבניין על העסקת התובע, נפנה לדון בתביעותיו של התובע אחת לאחת.

דיון ברכיבי התביעה

1. לטענת התובע הוא זכאי לסך של 2,500 ₪ בגין אי מתן הסכם עבודה, אלא שהנתבעת צירפה לתצהיר מטעמה הסכם עבודה בשפה הערבית שנחתם עם אלנובר ביום 9.3.2015. אף כי התובע הכחיש כי חתם עליו (ר' עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, שורות 31-33, עמ' 16 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-10) התקשינו ליתן אמון בעדותו זו.
2. מדובר במסמך שנראה על פניו אותנטי. בשים לב לכך כי התובע הודה כי עבד באתר בשם אלנובר ומשעל פניו עולה כי עם אותו אלנובר נערך הסכם העבודה, וכאשר החתימות על אישורי קבלת הכספים, אותן זיהה התובע כחתימתו, נראות על פניו דומות מאוד לחתימה על הסכם העבודה, מעדיפים אנו את גרסת הנתבעת לפיה זה ההסכם שנחתם עם התובע בשם בו הזדהה (ר' סעיף 8 לתצהיר מר אכרם). משכך, דינו של רכיב זה בתביעה, דחייה.
3. תביעה להפרשי שכר עבודה – לטענת התובע, כאמור, זכאי הוא להפרשי שכר בגין חמשת החודשים האחרונים לעבודתו בסך של 26,000 ₪. בסיכומיו עומד בא כח התובע על כך כי גרסת התובע הוכחה בהליך וקיבלה חיזוק בחקירתו הנגדית. הנתבעת, כאמור, מכחישה כי הועסק אצלה באותה תקופה. כאמור, קבענו לעיל כי תקופת העסקתו אצל אחים חבשי הסתיימה בספטמבר 2015 ומשכך ממילא אין הוא זכאי להפרשי שכר מהאחים חבשי, בתקופה בה קבענו כי לא הוכחה העסקה אצלה.

עוד נוסיף כי גם בעניין זה גרסתו של התובע לא הייתה עקבית ולפיכך לא אמינה עלינו כיוון שבדיון ההוכחות העיד כי היה מקבל סך חודשי של 1,000 או 1,500 ₪ (ר' עמ' 17 לפרוטוקול הדיון, שורות , 21-25, עמ' 18 לפרוטוקול הדיון, שורות 6-7) ולא 2,000 ₪ כפי שטען בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו (סעיף 14 לכתב התביעה, סעיף 16 לתצהירו).

1. החזר נסיעות – לטענת התובע לא קיבל תשלום הוצאות נסיעה על אף שמרחק מגוריו הצריך נסיעה ברכב. עבור רכיב זה תובע הוא סך של 2,695 ₪. בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי עיון בהסכם העבודה מעלה כי לא שולם לו תשלום עבור נסיעות, כאשר מצוין בהסכם כי שכרו השעתי יעמוד על סך של 30 ₪ בתוספת 2 ₪ לכל שעה עבור נסיעות (סעיף 35 לסיכומי התובע).הנתבעת, מצידה לא הציגה תלושי שכר או אסמכתא לתשלום הנסיעות ויש לזקוף לחובתה הימנעות זו מהצגת ראיה. משכך, מבקש התובע לקבל את תביעתו. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל שכר יסוד, שעות נוספות והחזר נסיעות.
2. הסכם העבודה שצורף לתצהיר הנתבעת לא תורגם, כך שאין ביכולתנו להבין את הכתוב בו. מדובר בהסכם שלטעמנו חתום על ידי התובע ולא ברור מדוע לא הוצג על ידו מלכתחילה. גם אם לא היה בידיו, הרי שבמסגרת שלב גילוי המסמכים היה עליו לדאוג לכך כי יקבל את ההסכם וידאג לתרגומו לצורך הוכחת טענותיו.
3. כך או אחרת, התובע הוא שטוען כי קיבל 2 ₪ לשעה עבור נסיעות (ככל הנראה סעיף 6 להסכם העסקה) כך שעבור יום עבודה בן 10 שעות קיבל סך של 20 ₪ בגין נסיעות. אף אם מדובר בשכר כולל של 30 ₪, שחוּלק ל28 ₪ ותוספת של 2 ₪ עבור נסיעות, לא ראינו בכך פסול כל עוד הדברים ברורים וסוכמו (ועל פניו הדברים סוכמו בהסכם העבודה בשפתו של העובד). הדברים מתיישבים עם הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958.
4. משכך, שעה שלא נטען על ידי התובע כי הוציא כספים מעבר למה ששולם לו בגין נסיעותיו היומיות לאתר, כאשר אף לא ברור היכן התגורר אותה עת, לא מצאנו כי יש לחייב את האחים חבשי בתשלום נוסף בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, מיום 11.8.2016.
5. מעבר לכך, הסכום שנתבע על ידי התובע חושב לפי תקופת העסקה של 11 חודשים במכפלת סכום 'חופשי חודשי', מבלי להתייחס לסכומים ששולמו לתובע על חשבון נסיעות, וכאמור לא קיבלנו את טענת התובע בדבר תקופת העסקתו בנתבעת. אף מטעם זה דינו של הרכיב הנתבע, דחייה.
6. תביעה לשעות נוספות – לטענת התובע לא שילמו לו תמורה בגין השעות הנוספות שעבד וכן עבור עבודתו ביום שישי. התובע העמיד את תביעתו על 15 שעות שבועיות בהתאם להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958. סך הכל נתבעו סך של 4,950 ₪ בגין 11 חודשי העסקה נטענת (660 שעות נוספות בגמול 125% כפול 7.5 ₪ (25% מערך שכר עבודה). הנתבעת טענה כי התובע קיבל תמורה בגין שעות נוספות שעבד בהן.
7. מאישורי קבלת הכספים ומדוחות הנוכחות של אלקטרה שהוצאו על שמו של אלנובר (צורפו לתצהיר מר אכרם) עולה כי התובע אכן עבד שעות נוספות. עוד עולה כי התובע גם קיבל תשלום עבור אותן שעות בגמול מיוחד של 125% ו 150%. אלא שעל פניו אכן עולה כי בארבעה חודשים מתוך תקופת העסקתו אצל האחים חבשי (אפריל – יולי 2015) עבד שעות נוספות בגינן לא קיבל תמורה מלאה (אלא קיבל עבורן שכר בסיס של 30 ₪). משכך, זכאי התובע לסך של 727.5 ₪ כהפרשי שכר בגין שעות נוספות (97 שעות נוספות בארבעת החודשים הללו כפול 7.5 ₪ (25%)).
8. תביעה לתשלום דמי חג ולפדיון חופשה שנתית – התובע טוען לזכאות של 1,680 ₪ בגין 7 ימי חג שחלו בתקופת העסקתו. מעבר לכך כי לא קיבלנו את תקופת העסקה הנטענת על ידו, תביעתו ברכיב זה הייתה חסרה, שכן התובע לא פירט עבור אלו ימי חג הוא תובע, וככל שנפלו בשבת אותה עת היה עליו לפרט אף זאת ולהפחית את ימי החג הללו. משכך, בהעדר כל פירוט נדרש זולת העלאת טענה כללית וסתמית בתצהירו (סעיף 27) מצאנו לדחות את תביעתו זו.
9. באשר לזכאות התובע לחופשה שנתית, הרי שיש לבחון זכאות זו על פי החוק, שכן קבענו לעיל כי צו ההרחבה בענף הבניין לא חל על הצדדים. התובע תבע סך של 2,640 ₪ לפי זכאות ל11 ימים במכפלת 240 ₪ (שכרו היומי). שעה שמר כרמי הודה במסגרת דיון ההוכחות כי מלבד שכר בסיסי, שעות נוספות ודמי נסיעות לא קיבל התובע זכויות סוציאליות (ר' עמ' 29 לפרוטוקול הדיון, שורה 33, עמ' 30 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-5) יש לבחון את זכאות התובע ברכיב זה.
10. התובע הועסק כעובד שעתי במשך שבעה חודשים. בתקופת העסקתו עבד 153 ימים. על כן בהתאם לסעיף 3(ב) (2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951, זכאי התובע ל9.18 ימי חופשה (153/200 = 0.765 כפול 12 ימי חופשה שנתיים) כפול 240 ₪ (שכר יומי) = 2,203 ₪.
11. זכאות להפרשות לפנסיה – לטענת התובע לא ביטחו אותו בביטוח פנסיוני ובהתאם לצו ההרחבה הרלבנטי היה על הנתבעת לבטחו החל מהיום הראשון ולהפריש 6% משכרו. משכך עותר לתשלום של 3,682 ₪, בגין רכיב נתבע זה. הנתבעת הודתה כאמור כי לא שילמה לתובע זכויות סוציאליות. קבענו כי צו ההרחבה בענף הבניין לא חל ועל כן רק בתום שישה חודשי העסקה מלאים קמה חובה לנתבעת לבטחו לפי צו ההרחבה הפנסיוני הכללי במשק. משכך, רק בחודש ספטמבר התגבשה ונולדה הזכאות לתובע ובגין חודש זה היה זכאי הוא להפרשות בשווי 6% משכרו הקובע שעמד באותו חודש על 3,420 ₪. משכך, מצאנו לחייב את הנתבעת בסך של 205.2 ₪ כפיצוי חלף הפרשות פנסיוניות עבור חודש זה.
12. התובע עותר לתשלום דמי הבראה, אך משקבענו כי תקופת העסקתו נמשכה שבעה חודשים בלבד, לא קמה לו זכאות בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות מעביד בדמי הבראה ונופש.
13. בנוסף לאלו עותר התובע לתשלום דמי הודעה מוקדמת, פיצוי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע. לטענת התובע פוטר על ידי חמודי שהודיע לו כי הוא מפוטר (ר' סעיף 17 לתצהירו). ב"כ התובע מפנה בסיכומיו לכך כי התובע העיד כי לא עזב את העבודה וכי עד הנתבעת הודה למעשה כי הוא סולק. בגין רכיבים אלה תובע התובע סך של 16,160 ₪. הנתבעת, מנגד, טוענת כי התובע, שזוהה אצלה כאלנובר עזב את עבודתו ללא הודעה מוקדמת ועל כן אינו זכאי לרכיבים נתבעים אלו.
14. ידועה ההלכה לפיה יסוד הפיטורים ויסוד ההתפטרות מבוססים על כך כי הצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשני פנים לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום. כאשר לא נעשה מעשה פורמלי של פיטורים או התפטרות, חייב המבקש להוכיח מעשה כזה להראות קיומה של התנהגות, שהיא מצב עובדתי, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי כוונה להביא את היחסים לידי סיום. נטל ההוכחה, כשמדובר בפיטורים הוא על הטוען לקיומם.

השאלה אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות תיקבע על ידי בית הדין לפי הכרעתו בשאלה מיהו זה אשר פעל להביא לניתוק יחסי העבודה. בעת ההכרעה בשאלה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום יש לבחון למי מהצדדים הייתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה (ר' ד"ר יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה (מהדורה רביעית) פרק 2 עמוד 6-9 ושלל האסמכתאות המובאות שם).

1. אין חולק כי בענייננו אין בנמצא לא הודעת פיטורים חד משמעית ולא הודעת התפטרות חד משמעית. הנטל המוטל בעניין זה הוא על התובע, אשר טוען לפיטורים, כאשר ההכרעה בעניין תתקבל בהתאם לראיות שהובאו והוכחו בפנינו. בענייננו, נחה דעתנו כי התובע לא הרימה את הנטל המוטל עליו בעניין זה. נבהיר טעמנו לכך.
2. ראשית, התובע טען כי חמודי, מנהל העבודה, אמר לו שהוא מפוטר. לא ברור עובד של מי הוא אותו חמודי והאם בכלל מדובר בעובד של האחים חבשי . התובע לא זימנו לעדות, אף כי היה יכול לשפוך אור על נסיבות סיום העסקתו הנטענות. שנית, מדוחות הנוכחות עולה כי ב20.9 "עובד עזב" התובע לא הסביר רישום זה, אף כי כאמור הוא הודה שדוחות אלו של אלנובר התייחסו למעשה אליו ורישום זה מהווה חיזוק ראייתי מזמן אמת לטענת הנתבעת בהליך. שלישית, עדותו של התובע בעניין זה הייתה עדות יחידה וכאמור מצאנו קושי ליתן אמון בגרסתו, הן בשל התנהלותו כפי שהתגלתה בהליך בשימוש בתקופת העסקתו בזהות בדויה והן בשל העובדה כי במהלך כל ההליך לא הצהיר דבר בעניין זה ובכך שם את הנתבעת (למעשה את כל הנתבעות שנתבעו מלכתחילה בהליך, כפי שפורט לעיל) בעמדת נחיתות בהליך. רביעית, לא קיבלנו את גרסתו באשר לתקופת העסקתו אצל אחים חבשי, כך שייתכן שמי שבסופו של דבר אכן פיטר אותו בפברואר 2016 לא היה עובד של האחים חבשי, כך שהנתבעת לא חבה לו בנסיבות אלו, לא פיצויי פיטורים (שכן קבענו כי הועסק אצלה שבעה חודשים וממילא לא הוכח מעשה פיטורים) לא הודעה מוקדמת ולא פיצוי בגין פיטורים שאינם כדין.
3. בעניין זה מצאנו לקבל את תביעתו החלופית של התובע להפרשות בגין פיצויים, בהן התחייבה הנתבעת בחודש השביעי להעסקתו, כך שבגין רכיב זה זכאי הוא לסך של 205.2 ₪.
4. תביעתו של התובע להלנת שכר בגין תשלום שכר כל 20 לחודש עוקב נדחית אף היא משלא הוכחה בפנינו, נתמכה אך בעדותו של התובע ללא כל ראיה חיצונית בעניין, כאשר כאמור התקשינו ליתן אמון בתובע, הן נוכח עדותו בפנינו והן נוכח התנהלותו בתקופת העסקתו.
5. טרם סיום נבקש לומר את הדברים הבאים. אין ספק שהתנהלותו של התובע כפי שהתגלתה בהליך שלפנינו הינה, לכל הפחות, התנהלות מעוררות תהיות. אין גם ספק שהתנהלות זו הקשתה על הנתבעת להתגונן כראוי בהליך ואין להקל בכך ראש, שכן הזכויות הדיוניות נועדו להגן על הזכויות המהותיות של הצדדים להליך ועל כלל המתדיינים הבאים לבקש סעד מבית המשפט.
6. תהינו אם התנהלות כזו כשלעצמה, חוסר תום הלב ואף חשש לפלילים שמצאנו בהתנהלות זו (שכן התובע עבד באתר הנתבעת בזהות בדויה, תחת שם אחר ומספר דרכון שונה שאין לדעת אם אין המדובר בזיוף) מאיינת את זכותו של התובע, מלכתחילה, לבוא ולדרוש כיום זכויות כספיות בגין תקופת העסקתו, בבחינת "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה", שכן התקשרותו של התובע עם הנתבעת הורתה בחטא. עוד תהינו אם התנהלותו הדיונית חסרת תום הלב שלטעמנו פגעה הן בנתבעות בהליך והן בקהל המתדיינים הכללי, שכן אי גילוי פרט מהותי הקשה על ניהול ההליך, סרבלו והאריכו שלא לצורך, אינה מאיינת אף היא את זכותו לדרוש את זכויותיו.
7. בסופו של דבר, כפי שראינו לעיל, בחרנו לבחון את זכויותיו הקוגנטיות של התובע, שכן לא היה ספק כי הוא עבד במשך שבעה חודשים אצל הנתבעת - תהא זהותו אשר תהא - ולפיכך מצאנו כי יש לבחון את זכויותיו הבסיסיות כעובד, במסגרת תקופה זו אף כשאנו לוקחים בחשבון את חוסר תום ליבו הדיוני. את מורת הרוח שחשנו מהתנהלות התובע - הן בתקופת העסקתו והן בהתנהלותו בהליך שבפנינו - מצאנו לבטא בסכום ההוצאות שנפסק בהליך, כפי שיובא להלן.

סוף דבר

1. מצאנו לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים כמפורט לעיל –

א. סך של 727.5 ₪ כהפרשי שכר בגין שעות נוספות.

ב. פדיון חופשה בסך 2,203 ₪.

ג. פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 410 ₪.

סך הכל חבה הנתבעת לתובע סך של 3,340.5 ₪.

1. בשים לב לגובה התביעה ולסכום שנפסק בסופו של יום וכן נוכח התנהלות התובע, כפי שנחשפה בפנינו בהליך, השימוש בדרכון לו לא בתקופת העסקתו, כאשר אף לא ברורות הנסיבות שעמדו בבסיס ההתנהלות שהינה בעייתית למצער, אשר אין ליתן לה כל לגיטימציה במחוזותינו, מצאנו לחייבו בהוצאות הנתבעת בהליך בסך 7,000 ₪.
2. לקחנו בחשבון התנהלות זו של התובע בעת פסיקת הוצאות בהליך, שכן מעבר לעצם ההזדהות בזהות בדויה בפני מעסיק ועבודה באופן כזה, עצם העובדה כי התובע הגיש את תביעתו בזהותו האמיתית ולא הציג/מסר לכל אורך ההליך כי הוא הזדהה בשם אחר בפני הנתבעות ונרשם בשם אחר אצלן, גרמה, כפי שהבאנו לעיל, לקושי אמיתי בניהול ההגנה על ידי הנתבעת, אשר מצאנו כי לשכללו במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך.
3. בנקודה זו אף נוסיף כי תמוה בעיננו כי התובע כלל לא התייחס, גם לא במסגרת סיכומיו, להתנהלות הבעייתית שהתגלתה בהליך ולנפקויותיה, משל דבר שכיח הוא לתבוע כאישיות משפטית מסוימת ולעבוד תחת זהות משפטית שונה.
4. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, א' אייר תשע"ט, (06 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 23-29. ↑

2. עמ' 22 לפרוטוקול הדיון, שורות 26-33, עמ' 23 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-4. ↑