06 אוקטובר 2020

לפנינו תביעה להכרה בפגיעה במרפקים ובגב על דרך המיקרוטראומה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

עיקרי העובדות וההליך המשפטי

1. העובדות הנוגעות לעניין נקבעו בפסק דין מוסכם, בהליך ערעור בבית הדין הארצי לעבודה ביום 6.2.20, בזו הלשון:

"א. המערערת ילידת 1973.

ב. המערערת הועסקה במשך שנה וחצי (מחודש אוגוסט 2013 ועד פברואר 2015).

ג. המערערת הועסקה במשך 5 ימים בשבוע במשך 8 שעות כולל הפסקות של חצי שעה.

ד. במסגרת עבודתה נדרשה המערערת להכין דפים לסריקה (כ-450 דפים בשעה לפחות), וזאת באמצעות הפרדת דפים שהיו משודכים בסיכות. הסיכות נשלפו באמצעות חולץ סיכות שהמערערת אחזה ביד ימין ואת הדפים ביד שמאל. מצורף בזה סרטון וידאו הממחיש את הפעולות שבוצעו.

כמו כן מוסכם כי למומחה יועברו השאלות כמקובל במיקרוטראומה לעניין הקשר הסיבתי שבין התנועות החוזרות ונשנות של הידיים בחילוץ הסיכות כמפורט בסעיף 4 לבין הליקוי במרפקים וכן ישאל האם פעולת חילוץ הסיכות גרמה לליקויים נוספים".

1. בהחלטה מיום 11.2.20 מונה מטעם בית הדין המומחה ד"ר רון בשוראי, אורתופד מנתח מומחה, לבחינת הקשר הסיבתי בין עבודתה של התובעת לליקויים הרפואיים (להלן: "המומחה").
2. בחוות דעתו של המומחה, שהוגשה ביום 14.5.20, נסקרו הרישומים בתיקה הרפואי של התובעת, ובפרק הדיון והמסקנות נקבע כך:

"לשאלות בית הדין:

א. צוואר- ישנם מספר רישומים של כאבי צוואר בשנים 2001, 2013, 2014. הייתה רגישות במישוש. התלונות לא חזרו מאז, ולא ניתן על פי הנתונים להעריך שקיים ליקוי בצוואר. לא בעת התלונות ובוודאי לא כעת.

גב- בשנת 2013 קיים רישום אחד בו צוינה רגישות בגב תחתון, ללא תלונה. ישנם רישומים נוספים בו קיימת האבחנה- "כאב גב תחתון" ללא תלונה, ללא בדיקה וללא טיפול. אני מעריך שהאבחנה נגררה מרישום לרישום, כמתאפשר במערכות הממוחשבות של קופות החולים ובלא סיבה עניינית. לא ניתן להעריך לפי הרישומים שקיים ליקוי בגב לא בעת התלונה ולא כעת.

מרפקים- ישנו תיעוד של תלונות על כאב במרפקים, נמצאה רגישות במרפק ימין, ואבחנה של מרפק טניס דו צדדים ע"י אורתופד בלא ציון ממצאי בדיקה גופנית.

ניתן להעריך שהיה קיים מרפק טניס דו צדדים, החל מ 15.2.15 עד 7.3.16 לפחות. מאז אין תיעוד על כאבי מרפק. ולא ניתן לומר שכעת ישנה בעיה במרפק לפי הרישומים. יש לציין כי מפרק טניס נוטה לחלוף ספונטנית לאחר 1- 2 שנים מאז תחילת המצב, ולאחר הפסקת הפעילות המזיקה.

ב. להערכתי, יש קשר בין עבודתה לבין מרפק הטניס הדו צדדים ממנו סבלה בשנים 2015 - 2016. קשר של גרימה. בסבירות של למעלה מ 50%.

ג. מרפק טניס הדו צדדי ממנו סבלה בין השנים 2015 – 2016, נגרם במנגנון של שימוש יתר, מיקרוטראומה, כמתואר בעובדות שקבע בית המשפט וניתן לצפות בסרטון- אחיזה והרפיה מהירים של שולף הסיכות ביד ימין, ושל הדפים ביד שמאל.

ד. מרפק הטניס הדו צדדים ממנו סבלה נגרם עקב עבודתה בלבד (100%). לא ראיתי עדות לליקויים נוספים הקשורים לעבודתה, כולל פעולת חילוץ הסיכות".

1. לבקשת התובעת, הופנו למומחה שאלות הבהרה והוא השיב עליהן ביום 23.7.20, כדלקמן (לשם הנוחות יובאו להלן השאלות והתשובות ברצף):

"שאלה 1: בחוות דעתך התייחסת לרישומים בגין רגישות וכאבים בצוואר בשנים 2013 ועד ל-2015. זוהי למעשה תקופת העבודה של התובעת והתלונות הינן לאחר שהתובעת עובדת מספר חודשים בעבודה זו. כך לדוגמא:

'תיאור ביקור: 10/11/2013

סוג ביקור: 0 ביקור רגיל

מהות הביקור: רגיל

תלונות / סיבת הפנייה: בת 40 עבודה משרדית כאב צוואר ברכיים ישיבה ממושכת ללא

הפרעת סוגרים חודש לא מעיר משינה.

בדיקה גופנית: רגישות ע"ש צווארי טווח מלא רגישות ע"ש מותני ללא חסר נוירולוגי קליק פטלרי דו צדדי טווח מלא מקמורי שלישי שני מדורים טווח 0-130'.

בהמשך, קיימות פניות מהתאריכים: 2.3.15, 22.3.15, 20.4.15, 4.5.15, 11.5.15, 28.6.15, 7.3.16, כל הרישומים הועתקו מרישומים קודמים. אנא עיין ופרט על מה מצביעים הרישומים הנוגעים לצוואר?

תשובה 1: אכן, הרישומים מ 2015 ו 2016 הנוגעים לצוואר, הועתקו מרישומים קודמים, כאשר הנושא של אותו ביקור הוא אחר, ולא קשור לצוואר. לדוגמא: ב 8.3.15 ביקרה התובעת אצל אורתופד, ד"ר לביה. צוינה שם תלונה מ 10.11.13 הכוללת כאב צוואר, אך התלונה המצוינת מ 8.3.15, תאריך הביקור, היא כאב מרפקים. כך גם בבדיקה: מצוינת בדיקה מ 10.11.13 הכוללת בדיקת צוואר, אך הבדיקה שנעשתה ב 8.3.15 היא בדיקת מרפקים.

בכל הביקורים האלה נגררת היסטוריה רפואית לרישום הנוכחי, כשאין לה קשר למטרה ותוכן הביקור הנוכחי. אפשרות זו שקל לבצע במערכת הממוחשבת "קליקס" של קופות חולים, גורמת לא אחת לבלבול, אשר עיון מעמיק ברישומים יכול לפתור.

שאלה 2: האם התלונות מעידות על ליקוי של התובעת בצוואר? בהקשר זה, אנא הסבר מה נכנס לעמדתך במונח "ליקוי" בצוואר.

תשובה 2: לא. כפי שציינתי – באותם רישומים, הזכרת הצוואר היא גרירה של היסטוריה רפואית ולא עניין הקשור לזמן הביקור.

שאלה 3: ככל שאכן סבלה התובעת מליקוי בצוואר, האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי בצוואר ממנו היא סובלת?

גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

אם התשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי הליקוי של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על הליקוי? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

תשובה 3: התובעת לא סובלת מליקוי בצוואר לאור עיון מדוקדק ברישומים הרפואיים. ובהתייחס לשאלה ההיפותטית לגבי קיומו של ליקוי בצוואר- אין בתיאורים בעובדות המוסכמות או בסרטונים שצורפו, כל רמז לפעילות צווארית שיש בה חשיפה למיקרוטראומה. ואין קשר בין ליקוי לכאורה בצוואר לבין עבודתה".

1. לאחר מכן ביקשה התובעת להציג למומחה צילום שעשתה לאחרונה הנוגע לליקוי הנטען בגב, ולשאול האם יש בכך כדי לשנות את מסקנות חוות הדעת בנוגע לגב. הנתבע התנגד לבקשה והבקשה נדחתה, משני טעמים עיקריים. האחד, לא ניתן לאפשר ניהול ההליך ללא הגבלת זמן, ובדיקות חדשות חורגות מן הבסיס הרפואי בגינו הוגשה התביעה. השני, העיסוק בעניין חורג ממסגרת הדיון שנקבעה במסגרת הערעור בבית הדין הארצי לעבודה.
2. אחר הדברים האלה הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת, כי בהתאם לחוות הדעת יש לקבל את התביעה הנוגעת למרפקים. אשר לגב, סבר המומחה כי אין עדות לנזק בגב ולפיכך אין מקום להחליט אודות קיומו של קשר סיבתי לעבודה. התובעת ביקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה הנוגעות לגב ובית הדין נעתר לבקשה. לאחר שניתנו תשובות המומחה החליטה התובעת לבצע בדיקה על הנזק ממנו היא סובלת ולאחר מכן הגישה בקשה נוספת לשאלות הבהרה, אשר נדחתה. היה מקום לאפשר לתובעת להציג את השאלות הנוספות למומחה. התובעת טענה לליקוי בגב כבר בתביעה המקורית ועל המומחה להחליט מה היה מצבה של התובעת בעת הגשת התביעה. מדובר בשאלה רפואית, וניתן להיעזר בבדיקות הדמיה מאוחרות. התובעת פנתה לבדיקה רק לאור התעקשות המומחה כי אין כל נזק, ובסך הכול מדובר בבקשה שנייה לשאלות הבהרה. אין כל מניעה שחומר רפואי המאוחר למועד הגשת התביעה יוצג לפני המומחה. בפסק הדין של בית הדין הארצי נכתב במפורש כי המומחה יתייחס לליקוי במרפקים "וכן ישאל האם פעולת חילוץ הסיכות גרמה לליקויים נוספים". פסק הדין נוסח כך שהמומחה יצטרך להתייחס גם לפגימות אחרות והוא אכן התייחס לגב. בית הדין גם התיר שאלות בנוגע לגב במסגרת הבקשה הראשונה לשאלות הבהרה. שאלות ההבהרה מתייחסות ללב האמור בחוות הדעת ועשויות בהחלטה לתרום לדיון בשאלה האם הפעולות שביצעה התובעת גרמו "לליקויים נוספים".

1. הנתבע טוען, כי יש לקבל את התביעה הנוגעת למרפק הטניס ולדחות את התביעה הנוגעת לגב ולצוואר. בהתאם לחוות הדעת, לא קיים כיום ליקוי בגבה של התובעת. עוד נקבע, כי קיים קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת למרפק טניס ממנו סבלה משך שנים.

התובעת לא הגישה ערר על החלטת בית הדין שדחתה את ההחלטה שלא להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, ביחס לגב. בשאלות ההבהרה יש משום הכבדה על המומחה ועל ההליך, ומשיכתו שלא לצורך. התובעת צירפה תוצאות בדיקה מיום 17.8.20, בעוד בהתאם לחוות הדעת התיעוד האחרון ביחס לפגימה בגב הוא משנת 2016.

לא נפל כל פגם בחוות הדעת המנומקת היטב או במענה לשאלות ההבהרה, והתובעת לא עמדה בנטל להוכיח קשר סיבתי בין פגימה בגב לעבודתה.

דיון והכרעה

1. לאחר שקילת טיעוני הצדדים, חוות דעת המומחה והמענה לשאלות ההבהרה, שוכנענו כי יש לדחות את התביעה הנוגעת לגב, ולקבל את התביעה הנוגעת למרפקים, בהתאם להסכמת הצדדים. ונפרט.
2. הלכה היא, כי המומחה הרפואי הממונה על ידי בית הדין הוא המנחה את בית הדין בקביעות בשאלות שברפואה, ובית הדין לא יסטה מחוות דעתו אלא בנסיבות יוצאות דופן. בעב"ל (ארצי) 64257-12-14 יניב יהוד- המוסד לביטוח לאומי (8.8.16), נפסק כי:

"הכלל הוא כי "בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן" (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.2.2008). עוד נקבע כי "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005)".

וראו גם: עב"ל (ארצי) 43408-02-11 אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי, 30.4.12; עב"ל (ארצי) 46434-06-11 עארף - המוסד לביטוח לאומי, 25.4.12.

1. בענייננו, קבע המומחה מפורשות, והבהיר קביעתו בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי התובעת אינה סובלת מליקוי בגב. יתרה מכך, המומחה אף הבהיר כי גם לו היה קיים ליקוי בגב, התשתית העובדתית בתיק מלמדת באופן מוחלט על היעדר קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לליקוי אפשרי בגב, וכלשונו (ההדגשות אינן במקור):

"התובעת לא סובלת מליקוי בצוואר לאור עיון מדוקדק ברישומים הרפואיים. ובהתייחס לשאלה ההיפותטית לגבי קיומו של ליקוי בצוואר- אין בתיאורים בעובדות המוסכמות או בסרטונים שצורפו, כל רמז לפעילות צווארית שיש בה חשיפה למיקרוטראומה. ואין קשר בין ליקוי לכאורה בצוואר לבין עבודתה".

1. התובעת הקדישה עיקר סיכומיה להשגות על החלטת בית הדין מיום 16.9.20. בהתאם להחלטה זו, לגביה לא הוגשה בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לתובעת להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה ביחס לפגיעה נטענת בגב, תוך הפנייה לבדיקת הדמיה חדשה שעברה. נימוקי החלטה זו עומדים בעינם, ונוסיף:
   1. הדיון בתיק זה מתבסס על העובדות המוסכמות, והפלוגתאות, שנקבעו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 6.2.20. השאלה שהוגדרה בפסק הדין עניינה ליקויים הנובעים מפעולת חילוץ הסיכות. הא ותו לא. השאלות שהופנו למומחה בית הדין נגעו לכל הליקויים להם טענה התובעת, ללא הגבלה למרפקים בלבד, על מנת ליתן לתובעת יומה. עם זאת, אין משמעות הדבר הרחבת מסגרת הדיון ללא גבול, שכן התשתית העובדתית לה טענה התובעת בתביעה המקורית לא התקבלה במלואה.
   2. לאור הבהרת המומחה, שאינה משתמעת לשתי פנים, כי לו הייתה התובעת סובלת מליקוי בגב אין קשר בין ליקוי זה לעבודתה, אין כל טעם להטריח שוב את המומחה בעניין זה.
   3. התביעה בתיק הוגשה לפני כ 4.5 שנים. בנסיבות שתוארו היעתרות לבקשת התובעת אין בה כדי לתרום להבהרת חוות הדעת, אלא לסרבול נוסף, ללא תכלית.
2. בנסיבות אלה, מוצדק לקבל את חוות דעתו הברורה והמנומקת של המומחה, המעוגנת בעובדות ובחומר הרפואי.
3. בהתאם להסכמת הצדדים, מוכרת הפגיעה של התובעת במרפקים כפגיעה בעבודה. התביעה הנוגעת לגב נדחית.
4. לאור תוצאת הדברים ומאחר שהתובעת מיוצגת על ידי לשכת הסיוע המשפטי אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח תשרי תשפ"א, (06 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.