1. פתח דבר
   1. עניינה של החלטה זו היא בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בתביעה כספית ע"ס 814,527 ₪ אשר הוגשה נגדו לאחר שלא שילם תמורת נכס מקרקעין אותו הוא מחזיק בפועל.
   2. הנקודות הרלוונטיות להחלטה זו:

• הנתבע רכש דירה המשותפת לתובע וכן לחברת בנין בה אביו הוא בעל מניות מהותי, כהגדרתו בדין ואחד משלושה מנהליה (להלן: "החברה של אבי הנתבע");
• הנתבע שילם את מלוא התמורה לחברה של אביו ואילו לתובע לא שילם דבר;
• על הדירה הוטל עיקול בשל חוב של החברה של אבי הנתבע. בשל עיקול זה – לא משלם הנתבע את התמורה לתובע. ובמילים פשוטות – החברה של אביו של הנתבע אשר קיבלה מהנתבע את מלוא התמורה חבה כספים, התובע הוא זה שנפגע מכך.
• כדי להשלים התמונה ייאמר כי הנתבע מחזיק בפועל בדירה אשר טרם שילם תמורתה.
• לדברי הנתבע העיקול בשל חוב החברה של אביו מונע ממנו ליטול משכנתא ומשכך הוא נמנע מלשלם לתובע את תמורת ההסכם.
  1. אציין כבר עתה כי לאור ההלכה בדבר מתן רשות להגן יש לקבל את בקשת הנתבע ללא התייחסות למהימנותו או לאמינות טענותיו. כפי שיובא להלן – לנתבע טענות אשר לו יצליח להוכיחן הרי יש בהן משום הגנה אפשרית מפני התביעה ומכאן הרשות להגן.

1. התביעה בתמצית
   1. עניינה של התביעה הוא חוזה מכר דירה אשר נחתם ביום 09/06/15 (להלן: "הסכם המכר") ועל פיו רכש הנתבע את זכויות המוכרים בחלק מחלקה 9 בגוש 6872 בחולון (להלן: "הדירה"). בעלי הזכויות בדירה הם שדרה ירוקה חברה לבניין (2003) בע"מ, אשר לה כ-76% מהזכויות, ומר יעקב שהם (להלן: "התובע"), אשר לו כ-23% מהזכויות.
   2. בהתאם להסכם המכר התחייב הנתבע לשלם עבור רכישת הדירה סך של 2,000,000 ₪, מתוכם 1,533,140 ₪ ישולמו לחברה של אביו והיתר בסך 466,860 ₪ ישולמו לידי התובע (סעיף 4 להסכם). על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע לא עמד בהתחייבותו על פי ההסכם ונמנע מלשלם לתובע את חלקו בתמורה על אף חלוף המועד לתשלום.
   3. לאחר חלוף מועד התשלום הגיעו הצדדים להסכמות וחתמו על נספח להסכם. בנספח נקבע כי הנתבע ישלם לתובע את הסך של 466,860 ₪ בצירוף 28,000 ₪ בגין הפיגור בתשלום בהתאם לסעיף 19.2 להסכם המכר, וזאת תוך 21 יום מחתימת הנספח. על אף ההסכמות, הנתבע לא שילם את הסכומים הנקובים בנספח ולטענת התובע הפר את הנספח להסכם ואת הסכם המכר בהפרה יסודית פעם נוספת.
   4. במסגרת התביעה עתר התובע לקבלת סעד כספי שעניינו תשלום התמורה החוזית ע"ס 446,860 ש"ח על פי הסכם המכר בתוספת של 67,667 ₪ פיצוי בגין פיגור בתשלום בהתאם לסעיף 19.2 להסכם המכר וכן בתוספת של 300,000 ₪ פיצוי מוסכם בהתאם לסעיף 19.1 להסכם המכר.
2. תמצית בקשת הרשות להתגונן

• 1. בבקשת הרשות להתגונן טוען הנתבע כי התביעה אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר וכי התובע הסתיר פרטים מהותיים מכתב טענותיו שבעטיים אין הוא זכאי לסכומים הנתבעים על ידו.
  2. ראש וראשונה טוען הנתבע כי על הדירה רובץ עיקול. לטענתו, במעמד החתימה על הסכם המכר ועל פי תנאיו, שילם את מלוא התמורה לחברה של אביו והתכוון ליטול משכנתא על מנת להשלים את יתרת התמורה – דהיינו, לשלם את חלקו של התובע. לאחר פנייתו של הנתבע לבנק למשכנתאות ובעקבות בדיקת הבנק, התברר לפתע לנתבע, כך לטענתו, כי רובץ עיקול על הזכויות בדירה – הכוונה לעיקול בשל חוב של החברה של אביו. עקב קיומו של העיקול נמנעה מהנתבע האפשרות ליטול משכנתא ולשלם באמצעותה את יתרת התמורה.
  3. לטענת הנתבע, רבץ העיקול על הדירה כבר בעת החתימה על הסכם המכר, ובעת ששילם את חלקה הארי של התמורה. מידע זה, הקשור לחברה של אבי הנתבע הוסתר ממנו לטענתו והוא הוטעה על ידי "המוכר" וב"כ לחשוב שזכויות המוכר בדירה נקיות מכל חוב או זכויות צד ג'. בהמשך, טוען הנתבע כי ביקש לקבל מכתב החרגה לפיו העיקולים החלים על החברה של אביו אינם רובצים על הדירה. בתוך כך חתמו הצדדים על אותו נספח להסכם, על פיו התחייב הנתבע לשלם את יתרת התמורה ואילו התובע התחייב למלא את כל התחייבויותיו על פי הסכם המכר. לטענת הנתבע, כל עוד רובץ העיקול על הדירה וכל עוד לא הומצא לידו מכתב ההחרגה אשר יאפשר את רישום משכנתא על הדירה, מפר התובע את ההסכם.
  4. עוד טוען הנתבע כי הסכומים הנתבעים הם סכומי פיצוי אשר נגזרו מכלל סך התמורה בעד הנכס, בעוד שהנתבע שילם זה מכבר את חלקה הארי של התמורה. כך על פי הטענה, ככל שהתובע זכאי לפיצוי כלשהו, הרי שפיצוי זה צריך להיגזר מסך התמורה שלא שולמה בלבד, דהיינו - לכל היותר מדובר ב15% מתוך 466,860 ₪ המסתכמים לכ – 70,000 ש"ח.
  5. לאור האמור, מבקש הנתבע ליתן לו רשות להתגונן.

1. על בקשת רשות להתגונן – המסגרת המשפטית
   1. בהליך המתנהל בסדר דין מקוצר אין לנתבע זכות אוטומטית להתגונן מפני התביעה והוא נדרש "להיאבק" על זכותו לעשות כן [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 12, 2015), 751]. עם זאת, הנטל המוטל על הנתבע בשלב זה הוא קל למדי ודי בכך שיראה כי קיימת לו טענת הגנה אפשרית "ולו רק בדוחק" על מנת להכניסו בשערי בית המשפט ולהתיר לו להתגונן מפני התביעה. אפשרות זו תישלל מידו רק כאשר יוכח, לאחר חקירת המצהיר, כי הגנתו אינה אלא "הגנת בדים" [ ראה למשל: רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט בן ברוך (פורסם במאגרים, 23/07/12)].
   2. בהקשר זה קבע בית המשפט העליון בע"א 8493/68 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד סד(2) 256 (2010) את הדברים הבאים, המתאימים גם לענייננו:

"הצורך באיזון בין הזכות להתגונן כזכות יסוד מצד אחד, לבין האינטרס הדיוני של התובע בסדר דין מקוצר, והאינטרס המערכתי הכללי למנוע הכבדה על בתי המשפט בדיון בתביעות שהצלחתן מובטחת, הביאו לכך שרשות להתגונן בסדר דין מקוצר ניתנת כל אימת שקיים, ולו "קצה-חוט" המצדיק בירור שיפוטי (ע"א 5480/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 (1998)). לפיכך, די בכך שהתצהיר, על פניו, מגלה טענה, שאם תוכח, תהווה הגנה מפני התביעה. אין אף צורך להוכיח שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו. "מספיקה המסקנה שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אז יש לו סיכוי כלשהו להצלחה" [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 25.4.1993)]".

• 1. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט יכול להתנות תנאים בנותנו רשות להגן. בין היתר ניתן להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד הנתבע. עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, התניית הרשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד הנתבע תיעשה רק במקרים חריגים כאשר ההגנה נראית על פניה חלשה במיוחד [רע"א 4819/15 דינמיק שרותי ספנות (דש'ס) בע"מ נ' אמקו ים בע"מ (פורסם במאגרים, 21/07/15)] או כאשר כמעט שאין לנתבע הגנה, ובית המשפט עושה עימו חסד כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן [ע"א 462/88 בן צבי נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מד(1) 127 (1989)].

1. יישום לעניין הבקשה שלפני
   1. ביום 27/11/16 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן ובמהלכו נחקר הנתבע. במעמד זה התבררו עובדות נוספות אשר לא עלו מכתבי הטענות של מי מהצדדים ולפיהן - אביו של הנתבע הוא, כאמור, בעל מניות מהותי בחברה, המחזיק ב-33% ממניותיה, והוא אחד משלושת מנהליה. עוד התברר כי העיקול שהוטל הוא כאמור עיקול על זכויותיה של החברה של אבי הנתבע. כמו כן נודע כי הנתבע קיבל זה מכבר חזקה בדירה והוא מתגורר בה החל ממועד שקדם למועד החתימה על הסכם המכר. מדובר בעובדות אשר אין עליהן מחלוקת.

במילים אחרות, התברר כי הנתבע רכש דירה מהתובע. מחזיק בדירה. לא משלם תמורה והכל בשל חוב ועיקול הרובץ על הדירה בשל פעולות החברה של אבי הנתבע.

• 1. בהינתן העובדה שההליך נמצא בשלב רשות להתגונן הרי יש לקבל בשלב זה את טענותיו של הנתבע, לפיהן רכש זכויות בדירה עת שרבץ עליה עיקול שלא היה מודע לו וכאשר הוטעה לחשוב כי זכויותיו של המוכר נקיות מכל חוב או זכויות צד ג' כלשהן. כאמור, בשלב זה אין בית המשפט בודק בציציותיו של הנתבע, אין להתייחס למהימנותו ואין לבחון את טיב הראיות. על בית המשפט לצאת מנקודת ההנחה כי טענות הנתבע תוכחנה כנכונות הן ולאורה של הנחה זו עליו לשקול האם טענות הנתבע מתגבשות לכדי הגנה אפשרית מפני התביעה. בענייננו, התשובה לכך חיובית.
  2. טענותיו של הנתבע, בהנחה כי אמת הן, מגבשות לו הגנה אפשרית מפני התביעה ומכאן יש ליתן לו רשות להגן.
  3. יצוין כי לאור הנסיבות שתוארו שקלתי חיוב הנתבע בהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להגן ואולם בהתאם להלכה הנוהגת אין מקום ליתן ערובה במקרה בו לו תוכחנה טענות הנתבע הרי ניתן יהיה למצוא בהן הגנה (ור' רע"א (ת"א) 31560-09-15, יצחק ירושלמי נגד בנק הפועלים בע"מ).
  4. סוף דבר והחלטות להמשך
• לאור האמור לעיל אני מקבל את הבקשה.
• התצהיר אשר צורף לבקשת הרשות להתגונן ישמש כתב הגנה בתיק.
• בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
• נקבע לקד"מ ביום 09/03/17 בשעה 09:30. הצדדים יסיימו הליכים מקדמיים עד למועד זה.
• על מנת לזרז הדיון מובהר כי כל הודעת צד ג' יש להגישולמסור לצד ג' עד ליום 1/2/17 וזאת על מנת שמועד קדם המשפט לא יירד לטמיון.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.