1. על ההחלטה - עניינה של החלטה זו הוא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אשר ניתן בתביעה המקורית בהליך במחלוקת שבין התובע – יעקב שהם לבין הנתבע, זיו וקס.

2. על פסק הדין - פסק הדין אשר ניתן ביום 27/9/18 חייב את הנתבע בתשלום הסך של 329,645 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/4/16 ועד למועד התשלום בפועל וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27/9/18 ועד למועד התשלום בפועל.

3. על הליכים נוספים - להשלמת התמונה ייאמר כי כתב התביעה הוגש כתביעה בסדר דין מקוצר. לאחר שהנתבע קיבל רשות להתגונן התרחב ההליך והתארכה כותרתו המפרטת שמות הצדדים וזאת לאור צירוף צדדים שלישיים ורביעיים, וכן הגשת תביעה שכנגד וגם בה צדדים שלישיים. המצב המשפטי, נכון למועד החלטה זו הוא שמלבד התביעה המקורית עומדים לדיון ההליכים המשפטיים הבאים:

1. הודעות צד שלישי - שהגיש הנתבע הן כנגד שדרה חברה לבנין (2003) בע"מ (להלן: "החברה הקבלנית") והן כנגד עו"ד צבי סלנט אשר, בין היתר, טיפל בהליכי הרישום;
2. הודעות צד רביעי – שהגישה החברה הקבלנית כנגד עו"ד צבי סלנט וכן כנגד התובע כאן;
3. תביעה שכנגד – שהגיש הנתבע כנגד התובע וכן כנגד החברה הקבלנית.
4. הודעות צד שלישי בתביעה שכנגד – שהגישה החברה הקבלנית כנגד עו"ד צבי סלנט וכנגד התובע.

בהחלטה בדיון מיום 9/3/17 קבעתי כי ההליך המקורי ימשיך להתנהל וזאת מבלי להמתין להליכים האחרים שפורטו לעיל. המשמעות היא שההליך המקורי נדון והגיע לסיומו בפסק הדין שלעיכובו עותר הנתבע. יודגש כי לאחר הפרדת הדיונים בין ההליכים ועוד טרם שמיעת הראיות בתביעה המקורית שילם הנתבע לתובע את חלקו בתמורה בהתאם להסכם, קרי 466,860 ₪. עובדה זו דווחה והובאה לידיעת בית המשפט - כך שפסק הדין התייחס בקביעותיו, למעט ביחס לקביעת ההוצאות ושכר הטרחה, רק לכמחצית מהתביעה שהוגשה.

4. על החלטת ביניים המעכבת הליכי גביה בפועל – בהחלטה מיום 29/10/18 הועברה הבקשה לקבלת תשובה ותגובה וכן קבעתי כי אין לנקוט הליכי גביה בפועל עד ליום 18/11/18.

5. אין לעכב ביצוע פסק הדין

לגופו של ענין אין לעכב ביצוע פסק הדין וזאת בשל שניים:

(א) ראשית – העדר סמכות לעכב ביצוע פסק הדין לאחר מועד הגשת ערעור

תקנה 467(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת כי "בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שייקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע" (ההדגשות לא במקור). ובאשר לעיכוב ביצוע לאחר הגשת הערעור קובעת תקנה 467(ב) את סמכות בית המשפט שלערעור לעכב ביצועו של פסק הדין.

מנוסח התקנה עולה בבירור כי סמכות בית המשפט ליתן סעד היא עד למועד הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור. אין מקום שבית המשפט ייטול לעצמו סמכות לסעד הגולש לתקופה שלאחר מועד הגשת הערעור או בקשת רשות הערעור. ודוק – ככל שהוגש ערעור במועד, ממילא עובר ההליך לטיפולה וניהולה של ערכאת הערעור. ומנגד – ככל שלא הוגש ערעור במועד – ממילא אין מקום לעכב ביצוע פסק הדין. כך או כך – לבית המשפט אשר קבע את פסק הדין סמכות שיורית העומדת לו עד למועד שנקבע להגשת הערעור ותו לא.

האמור לעיל מקבל משנה תוקף, כאשר משווים את נוסח התקנה עם נוסחה הישן כפי שהיה ותוקן בשנת 2013. בנוסחה הישן של התקנה נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם הכל לפי התאריך המאוחר יותר;...".

ללמדנו שבעבר הוקנתה לבית המשפט שקבע פסק הדין סמכות לעכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור וזאת אפילו לאחר שהוגש ערעור. אך לא כך הדבר לאחר שינוי נוסח התקנות באופן שיוצר קו מפריד ברור בין סמכות העיכוב עד למועד הגשת הערעור לבין הסמכות לאחר מועד הגשת הערעור.

(ב) שנית – גם לגופו של ענין אין לעכב ביצועו של פסק הדין שהוא פסק דין כספי

פסק הדין שניתן מחייב את הנתבע בסכום כספי. אין מדובר בחיוב בלתי הפיך אשר ללא עיכוב הביצוע ייגרם לנתבע נזק ככל שיגיש ערעור ויתקבלו טענותיו. טענות בדבר קושי תזרימי בגיוס הכספים הדרושים לביצוע פסק הדין אין בו כדי להביא לעיכוב ביצוע פסק הדין ור' למשל רע"א 31781-05-15, יקוטי נ' א.א ארזים שיווק ובניית פרוייקטים בע"מ (מיום 7/6/2015).

6. סוף דבר

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ותוך שנתתי דעתי למאמצי הצדדים אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.