המבקשת העלתה בטיעוניה טענת פסלות כנגד השופטת קלמפנר-נבון, שלה שני ראשים – המבקשת לא ידעה שהשופטת היא שהגישה בשם המשיב את הבקשה לביצוע שטר שהיא חלק מהדיון, ואילו השופטת ידעה שהיא שהגישה בשם המשיב את הבקשה לביצוע שטר שהיא חלק מהדיון. כבר קבעתי בהחלטתי מיום 28.3.17, במסגרת בקשה לצירוף ראיות, שאני דוחה את הראש הראשון של הטענה, וקובע שהמבקשת ידעה החל משנת 2006, שהשופטת היא שהגישה בשם המשיב את הבקשה לביצוע שטר, שהיא חלק מהדיון. מכאן נובעת המסקנה, שעילת הפסלות היתה ידועה מיד כאשר נודע למבקשת שהשופטת היא שתדון בבקשה לרשות ערעור שהגישה בפני בית משפט השלום. אשר על כן, לפי תקנה 471 ב', היה על המבקשת לטעון את טענת הפסלות בתחילת הדיון בפני בית המשפט קמא, ואין היא רשאית להעלות טענה זו לראשונה במסגרת הליכי ערעור על פסק הדין. אציין את המובן מאליו, שטענת פסלות צריכה להיטען בפני בית המשפט שנטען שהוא פסול, והחריג בפסיקה שלפיו ניתן לטעון טענה זו בהליכי ערעור, חל רק במקרה שעילת הפסלות לא היתה ידועה בעת הדיון בפני בית המשפט קמא. קבעתי כבר ביום 28.3.17 שעילת הפסלות היתה ידועה למבקשת בעת הדיון בפני בית המשפט קמא.

מבלי להכריע כעת בשאלה האם טענה זו, המופיעה לראשונה בערעור, פתוחה לטיעון על ידי המבקשת, אני מוצא לנכון להמשיך ולדון בטענה ל-"פסילה עצמית" שהיה על השופטת קמא לפסול את עצמה, בטענה שהיא ידעה שהגישה בשם המשיב את הבקשה לביצוע שטר שהיא חלק מהדיון בפניה. מכיוון שהטענה לא נטענה בפני השופטת, חסרה התייחסות השופטת לטענה זו. לפיכך, המזכירות תעביר החלטה זו לשופטת קלמפנר-נבון, על מנת שתתן תוך 7 ימים עמדתה בשאלה האם ידעה בעת הדיון בפניה, שהיא שהגישה בשם המשיב, כנגד המבקשת או בעלה, את הבקשה לביצוע שטר 02-38376-05-4, בגין "שטר המליון", שנכלל בתיק ההוצאה לפועל שנדון בפניה.

לאחר מכן תינתן החלטה בבקשה.

מעקב ביום 21.6.17.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ז, 08 יוני 2017, בהעדר הצדדים.