זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת מירב קלמפנר – נבון) מיום 16.6.16, לפיו קיבלה את ערעורו של המשיב וביטלה את החלטת רשם ההוצאה לפועל שי גור מיום 12.3.16 לסגור את תיק ההוצאה לפועל 02-16109-06-3. המשיב מתנגד לבקשה.

עיקר טענות המבקשת בבקשתה הן טענות לפסלותה של השופטת קלמפנר – נבון. המבקשת מבססת את טענותיה על כך שהשופטת, בהיותה עו"ד, בשנת 2005, היא שהגישה בשם המשיב נגד המבקשת המחאה על סך 1 מליון ₪ לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתיק 02-38376-05-4. על העובדה הזו אין מחלוקת. המבקשת טוענת טענות נוספות, בדבר חשש למשוא פנים כלפיה העולה מדרך הדיון בפני בית המשפט קמא ומהצעות הפשרה שהציע.

טענת הפסלות לא הועלתה בפני בית המשפט קמא. כפי שנקבע ברע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל (ניתן ביום 19.11.15):

"א. ככלל משנסתיים ההליך, אין עוד מקום לטעון נגד המותב עילת פסילה, וממילא גם אין לערער עליה ככלל במסגרת טענת הפסלות (מרזל עמ' 338). זאת, שכן כידוע, הפסלות עוסקת ביסודה במבט צופה פני עתיד, קרי – האם ביכולתו של המותב להמשיך ולשבת בדין, אם לאו. בנסיבות בהן בקשת הפסלות מוגשת לאחר שניתן פסק הדין והסתיים ההליך, אין כמובן עוד טעם בבחינה מלאכותית של המשך יכולתו של השופט לשבת בדין. מטרתה של בקשת פסלות אשר מוגשת לאחר שניתן כבר פסק הדין אינה להביא להפסקת ישיבתו של השופט בהליך, שהרי זה הסתיים כבר, אלא לביטולו של פסק הדין.

ב. בית משפט זה טרם פסק באורח חד משמעי בשאלה מהי הדרך לבחון את טענת הפסלות מקום שהיא מועלית לאחר מתן פסק הדין. דומה, כי דרך המלך במקרה חריג זה היא לטעון את טענת הפסלות במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו... במסגרת הדיון בערעור יידרש בית המשפט איפוא לטענת הפסלות והוא רשאי, במקרים המתאימים, להורות על ביטול פסק הדין ועל החזרת התיק לערכאה הדיונית, לשמיעה בפני אותו שופט, או בפני שופט אחר גם מטעם זה. ...בית המשפט המחוזי קבע כי חרף העובדה שלא קם במקרה דנא חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד השופטת ס' רסלר-זכאי, מדובר במקרה חריג בו יש ליתן ביטוי למראית פני הצדק ולמבחן החשש הסביר הסובייקטיבי. לפנינו איפוא מקרה המחייב את מבקש הפסילה לחלוף על פני שתי משוכות – משוכת ה"בדיעבד" והמשוכה של היעדר חשש אובייקטיבי."

באותו פסק דין נקבע, שיש לדחות את טענת הפסלות ולקיים את פסק הדין של בית משפט השלום, בשל העדר חשש ממשי למשוא פנים.

במקרה שנדון באותו פסק דין, נודעה עילת הפסלות כמה ימים לפני מתן פסק הדין, ובאופן מעשי לאחר פסק הדין. זה אינו המקרה הנדון בפניי. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 28.3.17, המבקשת ידעה כבר מאז 2006 ובאופן רצוף, את עילת הפסלות, שהיא עובדת ייצוגה של השופטת את המשיב בהגשת הבקשה לביצוע שטר. בנסיבות אלה, על פי תקנה 471 ב', היה על המבקשת להעלות את טענת הפסלות מיד כשנודע עליה, ולא מתקיים המצב החריג שנדון בפסק דין לנדה הנ"ל, שבו נודעה עילת הפסלות לאחר מתן פסק הדין.

המבקשת טענה בבקשתה שהיה על השופטת לפסול עצמה ביוזמתה, גם ללא בקשת המבקשת שתפסול את עצמה, משום שעילת הפסלות היתה ידועה לה. ביקשתי את תגובת השופטת לטענה זו, שלא הועלתה בפניה, ולא הזדמן לה להשיב לטענה, ועל פי עמדתה שנמסרה היום, לא ידעה בעת הדיון בפניה שהיא שהגישה בשם המשיב את הבקשה לביצוע שטר בתיק הוצל"פ 02-38376-05-4, שאינו תיק ההוצאה לפועל שנדון בפניה, אלא תיק קשור לתיק שנדון בפניה. היא לא זכרה גם את המשיב כמי מלקוחותיה, ואף היום אינה זוכרת אותו או מזהה את פניו, לאור הזמן הניכר שחלף והכמות הנכבדה של תיקי הוצאה לפועל שהתנהלו במשרדה (למעלה מ-2,000). היא לא זכרה גם שפתחה תיק הוצאה לפועל לגביית המחאה בסך 1,000,000 ₪, משום שגבתה לא אחת שיקים במליוני שקלים, והדבר לא היה יוצא דופן.

על פי כללי האתיקה לשופטים, על שופטת לפסול עצמה מדיון בתיק כאשר:

(3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו בתור בא כוח...

(4) בעל דין או עד מרכזי היה לקוחו של השופט קודם מינויו לכהונתו, ולא חלפו לפחות חמש שנים מאז הטיפול בענינו של אותו בעל דין או אותו עד.

שילוב שני כללים אלה מראה, שאילו ידעה השופטת שהגישה בקשה לביצוע שטר בשם המשיב כנגד המבקשת בתיק 02-38376-05-4, ספק אם היה עליה לפסול את עצמה. זאת, משום שהתיק שבו הגישה בקשה לביצוע שטר בשם המשיב כנגד המבקשת לא היה התיק הנדון בפניה, שעליו חל כלל 15 (3) לכללים. חל כלל 15 (4) לכללים, שלפיו היא היתה באת כוחו של המשיב, אבל 11 שנה לפני הדיון בפניה, כך שגם לפי כלל זה אין עליה לפסול את עצמה מאחר שחלפו יותר מ-5 שנים. כללי האתיקה לשופטים משלימים עם מצב שבו השופטת דנה בעניינו של מי שהיה לקוח שלה, אף אם לזמן קצר, לפני יותר מ-5 שנים. המבקשת עצמה הסתמכה על כללי האתיקה האלה בבקשתה, אלא שהתייחסה רק לכלל 15 (ב) (3) ולא לכלל 15 (ב) (4), שהוא החל בעניינו. להסיר ספק, המבקשת לא טענה בדבר תיק הוצל"פ 02-38376-05-4 בפני השופטת קמא.

מכל מקום, השופטת לא ידעה בעת הדיון בפניה שהגישה בקשה לביצוע שטר בשם המשיב נגד המבקשת, ובהיעדר ידיעה על כך, לא היה עליה לפסול עצמה מיוזמתה.

המבקשת טענה בבקשתה טענות נוספות למשוא פנים מצד השופטת בניהול ההליך בפניה. אין ספק, שככל שמדובר בטענת פסלות, עילת הפסלות נודעה למבקשת לפני סיום ההליך ומתן פסק הדין, ולמרות זאת לא הגישה בקשה לפסילת השופטת. אין המבקשת רשאית לכמוס באוצרהּ טענת פסלות המתעוררת במהלך הדיון, ולשלוף אותה מנדנהּ רק לאחר שהיא קוראת את פסק הדין ואינה מרוצה ממנו.

על כן, אני דוחה את טענות הפסלות של המבקשת כנגד השופטת קלמפנר-נבון.

מכאן לטענות לגופה של ההחלטה.

ביום 5.12.05 הגיש המשיב כנגד המבקשת, באמצעות עו"ד מירב קלמפנר-נבון בקשה לביצוע שטר בסך 1 מליון ₪ בתיק 02-38376-05-4. ביום 3.1.06 הוגשה על ידי המבקשת, באמצעות עו"ד ניב זר, התנגדות לביצוע השטר. ביום 5.1.06 החליט ראש ההוצאה לפועל להעביר את ההתנגדות לדיון בבית משפט השלום בחיפה, והוא נרשם כת"א 2029/06 בירם נ' נורית פיינגולד. ביום 24.4.06, הגיש המשיב, שחדל להיות מיוצג על ידי עו"ד מירב קלמפנר-נבון, והחל להיות מיוצג על ידי עו"ד אבורייא, בקשה לתיקון כתב התביעה, על ידי הוספת נתבעים נוספים.

ביום 30.3.06 הגיש המשיב, באמצעות עו"ד אבורייא, נגד המבקשת, בקשה לביצוע שתי המחאות בסך 25,000 ₪ ו-60,000 ₪, בתיק 02-16109-06-3.

ביום 16.3.07 נחתם הסכם פשרה בתיק 2029/06, לפיו הנתבע 2, ערן פיינגולד ישלם לתובע, הוא המשיב בפניי, 1,250,000 ₪, כשסכום זה כולל את כל הטענות הכספיות והאחרות של הצדדים, האחד כנגד משנהו לרבות כנגד הנתבעים 1,3,4, כשהמבקשת היא הנתבעת 1. עוד נקבע, שככל שהנתבע 2 לא יקיים את התחייבויותיו, רשאי התובע להגיש תביעה חדשה נגד הנתבעים 1,3. המבקשת טוענת כי הסכם זה התייחס לכל תיקי ההוצאה לפועל, כולל תיק 02-38376-05-4, שנפתח נגד המבקשת, ותיק 02-16109-06-3 שנפתח כנגד המבקשת, ותיקים נוספים. בהסכם הפשרה לא צוינו תיקי הוצאה לפועל ומספריהם. על פי הסכם הפשרה ניתן ביום 25.3.07 פסק דין הנותן לו תוקף של פסק דין על כל הסכמותיו ומוחק את התביעה נגד הנתבעת 1, היא המבקשת.

בנוסף לכך, הגישו ב"כ המשיב וב"כ המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה ביום 30.3.07 "בקשה למתן תוקף של החלטה להסדר ביניים", שיש להניח שנחתמה ביחד עם הסכם הפשרה. על פי בקשה זו, שבראשה מופיעים מספרי חמישה תיקי הוצאה לפועל, כולל תיק 02-38376-05-4, שנפתח נגד המבקשת, ותיק 02-16109-06-3 שנפתח כנגד המבקשת, ותיקים נוספים, כל ההליכים בתיקים שבכותרת יעוכבו ויבוטלו, ויחודשו רק במידה ובית משפט יתן פסק דין המחייב את מי מהחייבים לשלם לזוכה כספים כלשהם, וכנגד אותם חייבים, ולפי גובה סכום החוב שייקבע בפסק הדין. עוד הוסכם, כי באם יחודשו ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל תינתן לחייבים אפשרות להגיש התנגדות תוך 30 יום מיום קבלת הודעה בדבר חידוש הליכים בתיק. בהתאם לכך, עוכבו ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל, ונכון לשנת 2014, היו רשומים כסגורים.

ביום 7.7.15 הגיש המשיב בתיק הוצאה לפועל 02-16109-06-3 בקשה להחייאת תיק, על פי סכום חוב של 709,706 ₪ נכון ליום 26.4.15. ביום 19.9.15 הורה רשם ההוצאה לפועל על החייאת התיק ועיכוב ההליכים עד להמצאת אזהרה חדשה לחייבת בידי ב"כ הזוכה. לטענת המבקשת, ניסה המשיב להחיות גם את תיק המחאת המליון 02-38376-05-4 על ידי בקשה זהה, אך בקשתו נדחתה על ידי הרשמת לירון זרבל- קדישאי ביום 28.12.15 בהתאם להסכם הפשרה.

לטענת המבקשת, במועד לא ידוע, "ומן הסתם לאחר שכשל נסיון המשיב להחיות את תיק המחאת המליון... יד עלומה – "העבירה" את המחאת המליון מהתיק המקורי 02-38376-05-4... דווקא לתיק 02-16109-06-3 שהוחיה על ידי הרשם גור", וזאת במטרה לפעול שלא כדין לגביית המחאת המליון, להסתיר את המעורבות של בית המשפט קמא בייצוג המשיב, ולהקשות על גילוי עילת הפסילה. לטענת המבקשת, לא נמצאה כל עדות לכך שהמחאת המליון נמצאה בתיק הנדון.

כבר עתה אומר, שוב, שהמבקשת, בעצמה ועל ידי באי כוחה, ידעה היטב על מעורבותו של בית המשפט קמא בייצוג המשיב בהגשת הבקשה לביצוע שטר כנגד המבקשת, ולכן לא היה ניתן להסתיר זאת. עוד אומר, ששווא חיפושי ב"כ המבקשת אחר המחאת המליון. כעולה מנספח 9 לבקשה לרשות ערעור, "השיקים המקוריים אשר בגינם נפתחו תיקי ההוצל"פ שבכותרת יופקדו בידיו הנאמנות של עו"ד ניב זר, אשר ישמרם בנאמנות". כלומר, ב"כ המבקשת שומר בנאמנות את השיקים המקוריים של תיקי ההוצאה לפועל, ואין טעם שב"כ המבקשת העכשוי יחפשם במקום אחר.

בנוסף על כך, נסתרת טענת המבקשת שהמחאת המליון הועברה לתיק 02-16109-06-3 לאחר שבקשה להחיות את תיק 02-38376-05-4 נדחתה. הדחייה בתיק האחרון היתה לפי החלטה מיום 28.12.15, יותר משלושה חודשים, לאחר שביום 19.9.15 בוצעה בתיק 02-16109-06-3 הגדלת חוב של מליון ₪, על פי נספח 15 לבקשה. המבקשת טוענת, כי מדובר בפעולה שבוצעה בדיעבד באמצעים טכנולוגיים במועד לא ידוע, ולאחר 28.12.15, אך אני דוחה טענה זו בהיעדר ראיה לכך. חשבון החוב מכחיש טענה זו, שכן לאחר פעולת הוספת הקרן מיום 19.9.15, ולפני ההחלטה מיום 28.12.15, חושבו הפרשי הצמדה וריבית, ועוד 270 ₪ בגין עיקול, ביום 8.12.15.

ביום 24.12.15 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בהחלטת הרשם שי גור להחיות את התיק 02-16109-06-3, על פי פסק הדין בתיק אזרחי 2029/06 ומאחר שהוגשה התנגדות בתיק. ביום 24.1.16, לאור היעדר תגובת המשיב, קבע הרשם גור שבהיעדר תגובה הוא מקבל את הבקשה ומורה על סגירת התיק. על החלטה זו הוגשה בקשת המשיב לרשות ערעור, שהתקבלה.

אני דוחה את טענת המבקשת, כאילו הוגשה התנגדות בתיק 02-16109-06-3. לא הוגשה התנגדות בתיק זה. ממילא, שאלת בית המשפט אם הוסכם שלא הוגשה התנגדות בתיק 02-16109-06-3 שהוא התיק נשוא הדיון, היתה שאלה מובנת ולגיטימית. אני דוחה את דברי המבקשת, בסעיף 43 לבקשה, כי סברה שהכוונה להליך התנגדות בפני הרשם גור, כאשר כנגד המחאת המליון הוגשה התנגדות והתקבלה, אולם הרשם גור לא נתן החלטה בהתנגדות שהועברה לבית המשפט. בכך באה להסביר את דבריה בעת הדיון "אנו מסכימים כי אין מדובר בהתנגדות שהוגשה והועברה לבית המשפט". להסיר ספק, תיק 02-16109-06-3 אינו התיק שנפתח לביצוע המחאת המליון. הרשם גור לא נתן שום החלטה בהתנגדות. בהתנגדות שהוגשה בתיק המחאת המליון, ניתנה ביום 5.1.06 החלטה על ידי ראש ההוצאה לפועל קרן מרגולין-פלדמן להעביר את ההתנגדות לבית משפט השלום, וביום 18.1.06, ניתנה החלטה על ידי רשמת בית משפט השלום שולמית פומרנץ לקבל את ההתנגדות, כל זה לא בתיק 02-16109-06-3.

מיד בתום הדיון הגישה ב"כ המבקשת בקשה דחופה למניעת הטעיה חמורה בטענה שכוונת ההסכמה היתה שהחלטת הרשם גור מיום 12.3.16 לא ניתנה במסגרת התנגדות שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל והועברה לבית המשפט. לטענתה, בתיק ההוצל"פ 02-16109-06-3 הוגשה לביצוע המחאה על סך מליון ₪, ובגין המחאה זו הוגשה התנגדות שהתקבלה. בתשובה טען ב"כ המשיב, שאין לקבל את חזרתה של ב"כ המבקשת מדברים שאמרה והכתיבה לפרוטוקול, ואין לקבל עובדות הנטענות ללא תצהיר להוכחתן, ולגופם של דברים, נטען כי ההליך המשפטי שבגינו הושג ההסדר עם מר ערן פיינגולד ועם החייבים בתיקי ההוצאה לפועל, אינו תולדה של התנגדות לביצוע שטר, ואין בפני בית המשפט ולו חצי ראיה התומכת בטענה זו. על כך השיבה ב"כ המבקשת כי ב"כ המשיב מטעה את בית המשפט, וכי כתב התביעה המתוקן בתיק 2029/06 הוא הודאת בעל דין שהוגשה התנגדות לביצוע ההמחאה שמבוקש לבצעהּ בתיק 02-16109-06-3, וכי התנגדות זו התקבלה.

כעולה מהמסמכים שבפניי, האמת היא שלא הוגשה התנגדות לביצוע שטר בתיק 02-16109-06-3, אבל הוגשה התנגדות לביצוע שטר בתיק 02-38376-05-4 בגין אותו שטר בדיוק שהוסף לתיק 02-16109-06-3 ביום 19.9.15. בניגוד לדבריו של ב"כ המשיב, ההליך המשפטי בתיק 2029/06, שבו הושג הסדר עם החייבים הוא אכן תולדה של התנגדות לביצוע שטר, שהתקבלה.

עם זאת, אין זה נכון שהמבקשת זכאית לסגירת תיק ההוצאה לפועל 02-16109-06-3 נגדה. בהסכם הפשרה בתיק 2029/06, ביחד עם הבקשה הזמנית המוסכמת בתיקי ההוצאה לפועל, לא נקבע שיש לסגור את תיקי ההוצאה לפועל אלא שיש לעכב את ההליכים, וניתן לחדשם לאחר קבלת פסק דין בתביעה שתוגש לאחר שערן פיינגולד לא יעמוד בהתחייבויותיו. הסכמה זו בין הצדדים, שהסכימה לה המבקשת, כללה גם את תיק 02-38376-05-4. דהיינו, למרות שתיק זה הפך להיות תיק אזרחי 2029/06, שבו ניתן פסק דין המוחק את התביעה, הוסכם בין הצדדים, ב-"בקשה למתן תוקף של החלטה להסדר ביניים" שניתן יהיה לחדש את ההליכים, לרבות בתיק 02-38376-05-4 אם בית המשפט יתן פסק דין המחייב את המבקשת לשלם למשיב, ובסכום שיקבע.

צדקה השופטת המלומדת בקביעתה, שמכיוון שתיק 02-16109-06-3 שבפניה עוסק בחייב שהוא עזבון המנוח מנחם פיינגולד ז"ל, היה על הרשם לברר את יורשיו, וניתן לגבות את החוב מיורשיה ואת חלקו של כל אחד מהם בעזבון, ולא להניח שהמבקשת היא היורשת היחידה. ואולם, הוצג צו קיום צוואה שלפיו המבקשת נקבעה כיורשת יחידה של העזבון.

הן הרשם והן השופטת קמא טעו בשאלה האם הוגשה התנגדות לביצוע השיקים הכלולים בתיק 02-16109-06-3 כפי שהוא היום. אין ספק, שלא הוגשה כל התנגדות לתיק הנ"ל, לא בשעה שכלל שני שיקים, ולא בשעה שהוסף לו שיק נוסף על סך 1 מליון ₪. לעומת זאת לגבי אותו שיק, הוגשה התנגדות שהתקבלה בתיק 02-38376-05-4. על כן לא ניתן לומר שלא הוגשה התנגדות, ולא ניתן לומר שהוגשה התנגדות. ניתן לומר שלא הוגשה התנגדות בגין שני שיקים, והוגשה התנגדות בגין שיק אחד. כפי שפירטתי למעלה, עוד לפני שצורף שיק המליון, היתה יתרת החוב בתיק למעלה מ-700,000 ₪. על מנת לסבר את האוזן נאמר, שאילו לא צורף שיק המליון לתיק 02-16109-06-3, היה צריך להחיות את התיק לצורך השיקים הקודמים, ובמקביל לגבות את שיק המליון בתיק אחר. גם הרשמת זרבל-קדישאי לא קבעה אחרת, אלא דרשה להבהיר אם התקבל פסק דין, על מנת שיהיה טעם מעשי בהחייאת התיק.

צדקה השופטת המלומדת, כאשר קבעה שטעה הרשם המלומד בהבנת הסכמי הפשרה בין הצדדים. כפי שאמרתי כבר, תיקי ההוצאה לפועל אינם נסגרים לפי ההסכמים בין הצדדים, כפי שהבין הרשם, אולי מעיון בהסכם הפשרה בלבד, בלי הבקשה בתיקי ההוצל"פ, אלא רק הליכיהם מעוכבים. זאת, גם לגבי התיק שבו הוגשה התנגדות והתקבלה ונמחקה התביעה. כך הוסכם בין הצדדים. על כן לא היתה כל הצדקה לסגירת התיקים, כפי שעשה הרשם המלומד. התוצאה שהגיע אליה בית המשפט קמא, היא התוצאה הנכונה, דהיינו שיש לפתוח מחדש את התיק 02-16109-06-3, הכולל גם את השיק שהתנגדות לביצועו התקבלה, אבל לא לבצע בו הליכים אלא ההליכים ייוותרו מעוכבים, עד אשר יינתן פסק דין כנגד הנתבעים בתיק אזרחי 2029/06 בתביעה חדשה שתוגש (או הוגשה), שאז יותאם גובה החוב לפסיקת בית המשפט, ותינתן לחייבים אפשרות להגיש התנגדות לביצוע השטר.

כך אכן קבעה השופטת המלומדת, וזו התוצאה הנכונה, על פי כל הראיות בפני – תיק ההוצאה לפועל יקום לתחיה, אבל לא ינקטו בו הליכים ואלה ישארו מעוכבים, עד למתן פסק דין לפי הסכם הפשרה.

עקב טיעוני המבקשת ירדתי לגופו של עניין, למרות שמדובר בבקשת רשות הערעור המבוססת כל כולה על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואינה מעוררת שאלה בעלת השלכה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מתחום הבקשה (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 1982)). התוצאה היא שלמרות טעויות מסוימות שנפלו בהחלטת השופטת קמא, דין הבקשה להידחות, משום שהתוצאה נכונה.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. לאור טענות המבקשת שלא התקבלו ומנגד טענות המשיב שלא התקבלו, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 2,340 ₪. המזכירות תעביר למשיב סכום זה מתוך הערבון שהופקד, ותחזיר את היתרה למבקשת.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ז, 11 יוני 2017, בהעדר הצדדים.