08 ינואר 2019

לפני:

כב' השופט אורן שגב

נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב חמצני

החלטה

1. מר קוגן אלכסנדר (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר באירוע מיום 11.1.2015, כתאונת עבודה. לטענתו, במסגרת האירוע הנ"ל נפגע בגבו. הנתבע דחה התביעה במכתבו מיום 9.3.2016, בו קבע כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי; הפער בין האירוע הנטען לבין הפניה הראשונה לטיפול רפואי מנתק את הקשר הסיבתי; כאבי הגב הופיעו לאחר מאמץ פיזי ממושך שאינו בבחינת אירוע תאונתי; כאבי הגב התפתחו על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. מכאן התביעה שבפנינו.

עיקרי ההליך:

1. התובע, יליד 1969, הועסק בחברת "נשר רמלה" בתפקיד מסגר במחלקת התחזוקה. ביום 21.9.2015 הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע נטען מיום 11.1.2015. תביעתו כאמור נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 9.3.2016, ועל כן בחודש מאי 2016 הוגשה תביעה לבית הדין.
2. במסגרת בירור התובענה בתיק שבכותרת התנהל דיון הוכחות ביום 10.7.2018, במסגרתו נחקרו התובע ומר חיים כלפה, שעבד עם התובע. כמו כן, מטעם התובע הוגש תצהירו של מר אטל, אולם משזה לא התייצב לדיון ההוכחות הוצא תצהירו מתיק בת הדין. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

טענות התובע בתמצית

1. טענתו, לפיה התרחש אירוע תאונתי במסגרת עבודתו ביום 11.1.2015, הוכחה;
2. ביום האירוע הוא עסק ביחד עם עובדים נוספים בשיפוץ תחנת מלט. במסגרת ביצוע עבודתו היה עליו לפרק שרשרת חוליות של מכונה גדולה, ולצורך כך עשה שימוש בפטיש במשקל של 5 ק"ג, שבעזרתו דפק על החוליות על מנת לשחרר את הפין שמחבר ביניהן.
3. בעת הנפת הפטיש על מנת להכות בחוליות, חש כאב חד ומשתק בגבו התחתון (להלן – האירוע). לאחר קרות האירוע לא חזר לעבוד באותו היום. לאירוע דנן היו שני עדים שעבדו עמו ואחד מהם, מר כלפה, אף העיד בפני בית הדין, תמך בגרסתו ומסר כי הודיע על הפגיעה למנהלו, מר שמעון ממן.
4. התובע המשיך לסבול מכאבי גם אם כי לא פנה לטיפול במשך מספר ימים שכן סבר כי מדובר במתיחה של שריר אשר תחלוף. דא עקא, משהכאבים לא חלפו, הוא פנה ביום 18.1.2015 לקבלת טיפול רפואי אצל רופאת משפחה, שם מסר כי נפצע לאחר הרמת משא במשקל 5 ק"ג. התובע הדגיש כי הרופאה טעתה עת ציינה בסיכום הביקור, כי התובע מתלונן על כאבים מזה חודש וחצי, ומייחס את האמירה דנן לכך ששפת האם של הרופאה אינה עברית.
5. הנתבע לא זימן ולא חקר את התובע ועדיו בטרם מסר תשובה שלילית לעניין תביעתו.
6. לאור כל האמור לעיל, יש מקום למנות מומחה רפואי על מנת שזה יקבע קיומו של קשר סיבתי-רפואי, בין האירוע לבין הפגיעה בגב ממנה הוא סובל.
7. להשלמת התמונה יצוין כי בכתב התביעה טען התובע גם לעילת המיקרו-טראומה, אולם משלא חזר על טענה דנן במסגרת סיכומיו, הרי שוויתר על הטענה.

טענות הנתבע בתמצית

1. התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, כמצוות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).
2. קיימת חשיבות גדולה לאנמנזה במסמכים הרפואיים שלאחר התאונה הנטענת. בעניינו של התובע אין כל זכר לאירוע בכל התיעוד הרפואי הסמוך לאירוע. גם למעסיק דיווח התובע על קרות האירוע רק בחלוף חודשים ביום 18.6.2015.
3. עוד טוען הנתבע כי התובע המשיך לעבוד כרגיל גם ביום האירוע עצמו וגם לאחריו.
4. מר כלפה לא זכר מתי התרחש האירוע והצהיר כי אינו יודע האם התובע קיבל טיפול רפואי או נעדר בגין האירוע.
5. לאור כל האמור יש לדחות את התביעה אף מבלי להזדקק למינוי מומחה רפואי.

דיון והכרעה

1. תאונת עבודה" עבור עובד מוגדרת בסעיף 79 לחוק כתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.
2. המבחן להיותו של אירוע תאונתי הוא "הפתאומיות", פירושו אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן - מתי אירע ובמישור השטח –המקום שבו אירע (דב"ע לא/0-5 אסתר שלגי נ' המל"ל, פד"ע ב' 200; בג"צ 4690/97 המל"ל נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם פ"ד נג 529).
3. על התובע נטל הראיה, כי תוך כדי עבודתו ארע לו "אירוע תאונתי", ועל התובע להביא, בשלב ראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה. (דב"ע מד/0-90 צבי שפיר נ' המוסד, פד"ע טז' 93).
4. בהתייחס למקרה דנן, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוגשו לתיק בית הדין, אנו קובעים כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי תוך כדי עבודתו ארע לו אירוע תאונתי, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
5. תחילה ייאמר כי עדותו של התובע בפנינו הייתה אמינה וקוהרנטית עם האמור בכתב התביעה. כך, העיד התובע כי עבד על שחרור החוליות יחד עם צוות של שני עובדים, הסביר את התהליך ופירט כיצד נפגע. ובלשון התובע:

"ש. מי נתן הוראות?

ת. כלפה הוא ראש צוות. זה לא שצריך לתת הוראות, אנחנו יודעים את העבודה.

העבודה הולכת ככה, שקודם כל בשביל לשחרר את החוליה של השרשרת אנחנו צריכים לחמם עם ברנר ענק, מחממים את החוליה, אחד מחמם עם הברנר וכשהחוליה חמה, היא צריכה להיות ממש אדומה, שמים מין פין כזה שתופס את השרשרת, אחד מחזיק את הפין ושני צריך להוציא, וזה בזמן שזה חם. עם פטיש גדול אתה דופק.

אני עם דורן דופק את הפין בשביל לשחרר את השרשרת.

אחד מחמם את הברנר. לשאלתך, אלי הוא שחימם, הוא החזיק את הברנר.

הוא כיבה את זה, ובו בזמן צריך להוציא את הפין הזה, כי אם זה מתקרר צריך לחמם את הפין עוד פעם.

אחד מחזיק עם הדורן ושלישי דופק עם הפטיש על הפין, צריך להוציא את הפין ואז אפשר לשחרר.

ש. הדפיקה עם הפטיש, עושים כמה פעמים?

ת. דופקים עד שיוצא, זה לא יוצא במכה אחת, זה קשה.

ש. רק אתה החזקת את הפטיש?

ת. לא. אנחנו היינו מחליפים, זה קשה, כי זה שרשרת ענקית.

ש. אתה היית הראשון עם הפטיש?

ת. כשהיה התור שלי אני לקחתי את הפטיש, ומתי שהרמתי אותו למעלה הרגשתי...

ש. בפעם הראשונה שהרמת?

ת. לא. הרמתי כמה פעמים, דפקתי, וכשהרמתי באחת הפעמים אז הרגשתי כאב חד וחזק, כאילו חשמל עבר לי בגב.

ש. ומה עשית?

ת. שמתי את הפטיש על הרצפה...

ש. צעקת?

ת. הם ראו את זה, זרקתי את הפטיש וחיים אמר לי... ראו את זה.

שמתי את הפטיש והלכתי לחדר מנוחה.

ש. והם המשיכו שם?

ת. אח"כ חזרו והמשיכו."

(עמודים 5-6 לפרוטוקול, שורות 15-33, 1-10 בהתאמה)

1. עוד ייאמר כי עדות התובע לפיה לאחר הפגיעה נותר במקום העבודה וניגש אל חדר המנוחה עולה בקנה אחד עם דוח הנוכחות שהוגש (נת/4) ממנו עולה כי ביום האירוע יצא התובע בשעה רגילה. וראו לעניין זה עדות התובע –

"ש. הם לקחו אותך לחדר? מתי אח"כ?

ת. לא. הייתי מסוגל ללכת. הלכתי לבד לחדר.

ש. הם שאלו מה קרה? איפה כואב לך?

ת. כן.

לשאלתך, אמרתי שנתפס לי הגב.

ש. וכלפה אמר לך משהו? שתלך לנוח?

ת. כן, הוא אמר מילים כאלה – לך לנוח. כשעובדים פיזית זה...

ש. באיזה שעה בערך זה היה ביום?

ת. בשעות לפני ההפסקה.

לשאלתך, ההפסקה היא ב- 12.00. זה היה בבוקר.

ש. ומה קרה אחרי שהלכת לחדר מנוחה?

ת. חשבתי שמתחתי שריר.

ש. ומה עשית?

ת. נחתי כבר ביום הזה. הלכתי הביתה, מרחתי משחה.

ש. מישהו בא לראות אותך בחדר המנוחה?

ת. ברור.

ש. הם באו אחריך ושאלו אותך מה קרה?

ת. שאלו, אמרתי שכואב לי הגב נורא, הבינו כולם כי זו עבודה כזאת.

ש. ב- 12.00 יש הפסקה, ומה אתה עושה?

ת. שכבתי, רציתי לנוח, חשבתי זה יעבור.

ש. יש שם חדר אוכל?

ת. כן.

ש. הלכת לאכול?

ת. לא, לא בא לי לאכול. לא היה לי בראש אוכל.

ש. והלכת הביתה או שנשארת לעבוד?

ת. נשארתי בחדר מנוחה.

ש. עד סוף היום?

ת. כן, היה לי כאב.

ש. לא זזת מחדר המנוחה?

ת. לא. "

(עמודים 6-7 לפרוטוקול, שורות 11-33, 1-9).

1. יתרה מזאת, הנתבע לא הכחיש ולא סתר את טענת התובע לפיה לא חקר במועד הגשת התביעה את העדים לתאונה או אף את התובע עצמו, זאת חרף העובדה שפרטיהם נמסרו לו על ידי התובע (שמות העדים עולים גם בטופס דיווח על תאונת עבודה שצורף לתצהיר התובע).
2. אחד מאותם עדים שצוינו כמי שנכח בעת קרות התאונה, מר כלפה חיים, גם מסר עדותו בפני בית הדין זה, כאשר זו תמכה בגרסת התובע לפיה עבד תחת מר כלפה, ובמסגרת עבודת שחרור החוליות נפגע התובע בגבו בעת שהניף פטיש במשקל 5 ק"ג. וראו את דברי העד, מר כלפה -

"ש. אתה זוכר משהו שקרה לתובע?

ת. הלכנו בבוקר לעבודה. זאת עבודה שנמשכת לפחות שבועיים שלוש בגלל הקושי לשחרר ולנתק את החוליות אחת מהשניה. מה שאנחנו עושים, אנחנו מחלקים את צורת העבודה כדי שלא יפול עומס על אחד. אנחנו מחממים את השרשרת עם ברנר, אחד מחזיק דורן ואחד עובד עם פטיש 5 ק"ג. התובע קיבל את התפקיד אותו בוקר של הפטיש, אחרי זה אנחנו מחליפים בינינו כי אתה לא יכול לעבוד עם פטיש 5 ק"ג במשך 8-9 שעות לדפוק, אז אנחנו מתחלקים בינינו.

באחד השלבים, תוך כדי עבודה, הוא עשה תנועה, גם לי קרה לפעמים שאני עושה תנועה ומרגיש כאב. ראיתי אותו שהוא... שאלתי מה קרה אלכס, והוא אמר – כואב לי הגב.

הוא דפק עם הפטיש 5 ק"ג על הדורן, התנאים הם לא תנאים נוחים, התקרה נמוכה, המקום צפוף בשביל לתת תנופה, זה לא כמו שולחן שאתה דופק מלמעלה למטה, זה תנאים לא נוחים. את עומדת בתנועה לא נוחה, הגוף בזווית לא נוחה, ותוך כדי דפיקה, אתה דופק בעוצמה כדי שהפין יצא. החומר עושה חלודה על הפין וצריך להשקיע המון כוח כדי לשחרר את הפין. ניסינו לשחרר את הפין עם ג'ק אבל זה לא הצליח, רק המכה של הפטיש. מחממים ודופקים עם הפין.

ש. והוא אמר שכואב לו הגב?

ת. הוא אמר שכואב לו הגב, הורדתי אותו מהעבודה, הורדתי אותו מהשולחן, יש שולחן שהשרשרת נוסעת עליה.

אחד יושב על השלטר, כי אנחנו לא יכולים לתת כל פעם חשמל, אז חייבים לשים מישהו על השלטר וכל פעם שמפרקים פין הוא שם את השלטר על האפס, ואח"כ מפעיל שוב, וכך חוזר חלילה. מחממים עוד פעם את הפין, דופקים עם הפטיש, משחררים, מחליפים חוליה שהיא דפוקה, וככה כל פעם. ככה יש אדם שיושב על השקע של החשמל. בדר"כ אנחנו מנתקים את המכונה מחשמל בגלל הסיכון שמישהו עלול להפעיל, אבל בגלל שאנחנו צריכים כל 5-7 דקות להוציא חוליה והפעיל אנחנו לא מכבים כל רגע, אלא שמים מישהו על השלטר. הורדתי את התובע לשמור על השלטר ושנינו היינו מתחלפים.

ש. והוא נישאר שם כל הזמן?

ת. הוא נשאר באותו רגע. הוא הפסיק לעבוד מבחינה פיזית. הוא עזר לנו מבחינת החשמל. אחרי זה הוא ירד למטה ודיבר עם המנהל שהוא לא יכול לעבוד ואני הבאתי מישהו אחר.

ש. עד סוף היום הוא היה שם איתכם?

ת. ניצלתי אותו למשהו אחר. מבחינתי זה היה בסדר, במקום שאני אשב על השלטר של החשמל, שמתי אותו ואני הייתי על הפטיש או על הדורן.

ש. ומה היה למחרת?

ת. למחרת הוא קיבל תפקיד אחר. באתי למנהל, אמרתי שיש לו בעיה.

ש. מי היה המנהל?

ת. אני חושב שמעון ממן. ביקשתי ממנו שיביא לי פועל אחר כי אלכס לא יכול להמשיך לעבוד פיזית בפטיש."

(עמודים 10-11 לפרוטוקול שורות 19-33, 1-21 בהתאמה)

1. התרשמנו כי עדותו של מר כלפה אמינה וספונטנית, כאשר האחרון השיב בכנות כי אינו זוכר פרט מתי התרחש האירוע אלא רק זוכר את סוג העבודה שהתבצעה דאז. ודוק, אין בעובדה כי מר כלפה אינו זוכר במדויק את מועד האירוע כדי לאיין את עדותו, שכן מדובר באירוע משנת ינואר 2015 ובכל מקרה, אין לצפות כי מר כלפה ישחזר באופן מדויק כל פרט שארע.
2. כמו כן, ערים אנו גם לעובדה כי בתיעוד הרפואי הראשון מיום 18.1.2015 מצוין בו זו לשון - "לפני חודש וחצי לאחר הרמה חוזרת של משא של 5 קילו – חש כאב גב תחתון מימין עם הקרנה לאורך הרגל עד שוק אמצעי...". כך מהתיעוד עולה כי, התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק כשבוע לאחר הפגיעה וכן באישור צוין כי הפגיעה ארעה לפני כחודש וחצי. יחד עם זאת, באשר לעיכוב בפנייה לטיפול רפואי מקובלת עלינו טענת התובע, כי בהיותו עובד בעבודת כפיים, סבר כי מתח שריר והמתין להטבה ללא התערבות רפואית כך שלא אצה לא דרכו לפנות לקבלת טיפול.
3. באשר לכך שבאישור צוין כי האירוע התרחש לפני כחודש וחצי (ולא כשבוע לפני הפנייה), הרי שהדבר אכן אינו עולה בקנה אחד עם טענות התובע; יחד עם זאת, לאור כלל הנסיבות, ובשים לב כי יתר התיאור באישור מתאים לטענות התובע בדבר הנפת הפטיש ומשקלו, הרי שמקום שיש ספק, יפעל הדבר לטובת המבוטח, כאשר לאור מכלול הנסיבות כפי שתוארו לעיל, אין בסתירה דנן בכדי לדחות את תביעת התובע על הסף ללא מינוי מומחה.
4. לבסוף, לא נעלמה מעינינו גם טענת הנתבע כי התובע סבל מכאבי גב גם טרם האירוע. יחד עם זאת, מדובר בטענה שעל המומחה להתייחס אליה שכן הוא בעל המומחיות להכריע בשאלה האם יש קשר סיבתי בין האירוע לפגיעה.
5. לאור כל האמור לעיל ימונה מומחה רפואי לצורך קביעת זכאות לדמי פגיעה על בסיס העובדות הבאות -
   1. התובע יליד 1969, הועסק בזמנים הרלוונטיים כמסגר תחזוקה בחברת "נשר רמלה".
   2. ביום 11.1.2015 בזמן שהתובע עבד על פירוק חוליות שרשרת של מכונה גדולה (שרשרת הירשמן), הניף התובע פטיש במשקל 5 ק"ג והנחיתו בחוזקה על חוליות השרשרת.
   3. לפתע, בזמן אחת ההנפות של הפטיש מעלה, חש התובע כאב חד ומשתק בגב התחתון.
   4. מצבו הרפואי של התובע הוא כפי העולה מהתיעוד הרפואי.
6. הודעה על מינוי מומחה תינתן בנפרד.
7. פסיקה להוצאות תינתן בסיום ההליך ובהתאם לתוצאתו.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ט, (08 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.