בפניי תביעה כספית של התובע נגד הנתבע ע"ס 47,672 ₪.

פתח דבר

1. תחילתו של ההליך המשפטי בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב שהגיש התובע נגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל בעכו במסגרת תיק מס' 511365-03-16 (להלן: "תיק ההוצל"פ").
2. התובע ובמועדים הרלוונטיים לתביעה, ביצע עבור הנתבע עבודות קבלניות שונות בביתו של הנתבע בישוב מכמנים. התובע טוען, כי הנתבע נותר חייב לו סך של 47,672 ₪ ובשל כך הוגשה התביעה דנן.
3. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע תביעה ובה הכחיש את טענות התובע וביקש לדחות את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
4. בדיון שהתקיים בפני ביום 25.10.2016 הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו התקבלה ההתנגדות והתיק הועבר למסלול של סדר דין מהיר.
5. ביום 04.01.2017 התקיימה ישיבה מקדמית שבמהלכה נעשו ניסיונות להביא את הצדדים לפשרה. סברנו כי נכון וראוי היה לנסות ולהביא את הצדדים לידי פשרה, אך הדבר לא צלח. משכך קבעתי ישיבת הוכחות ליום 26.02.2017.
6. ביום 26.02.2017 התקיימה ישיבת הוכחות שבמהלכה נחקרו התובע, הנתבע והעד מטעם הנתבע.
7. בעקבות הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב לצורך מתן פסק דין לגופו של עניין, כמפורט בהמשך.
8. כהוראת תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

עיקר טענות התובע

1. על פי הנטען בכתב התביעה, בתצהיר עדות ראשית ובסיכומים של התובע, בין התובע לבין הנתבע נערך הסכם לביצוע עבודות קבלניות (בעיקר עבודות פיתוח ועפר) בביתו של הנתבע בישוב מכמנים.
2. לטענת התובע, ובהתאם להסכם בין הצדדים, התחייב הנתבע לשלם עבור העבודות המבוצעות בהתאם לחשבוניות שימצאו לו ע"י התובע.
3. לטענת התובע, בוצעו עבור הנתבע עבודות שונות בסכום של 52,500 ₪ (לפני מע"מ), וכי הנתבע שילם סך של 12,500 ₪ ונותר חייב לתובע סך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כאשר בגין סכום זה הנפיק התובע חשבונית מס כדין שצורפה לתביעה וטרם שולמה.
4. נטען עוד, כי התובע המשיך בביצוע העבודות למרות שלא קיבל כספים מהנתבע (מעבר למקדמה בסך 12,500 ₪) על מנת למנוע טענות ולצמצם נזקים. התובע הדגיש, כי לא קיבל כספים מהנתבע ו/או מהמפקח אשר התחמקו כל הזמן מתשלום כספים תוך העלאת טענות שונות, ובעיקר טענות לליקויים, שאין להן כל בסיס, מה גם שהנתבע לא תמך הגנתו בחוות דעת בעניין הנזקים הנטענים ולא הגיש חוות דעת גרפולוגית להוכחת טענת הזיוף. התובע הוסיף, כי הנתבע הודה בחקירתו, כי נותר חייב לתובע סך של 11,000 ₪ (בו בזמן שהמפקח טען ליתרה בסך של 8,000 ₪ ). נטען עוד, כי הליקויים הנטענים תוקנו ובעניין כתם הזפת, הרי הנתבע הוא זה שסירב לתיקון שהוצע לו על ידי התובע ואשר עלותו מוערכת ב- 1,000 ₪.
5. לטענת התובע, ולמרות התחייבותו של הנתבע לשלם עבור העבודות שסופקו לו, הוא נותר חייב סך של 40,000 ₪ + מע"מ, ובסה"כ 47,672 ₪.
6. התובע טוען, כי לאור האמור לעיל והסתירות וחוסר האמינות בעדויות הנתבע והמפקח, יש לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

עיקר טענות הנתבע

1. בכתב ההתנגדות הכחיש הנתבע את טענות התובע. הנתבע תמך את ההתנגדות בתצהיר מטעמו ובתצהיר המפקח מטעמו.
2. הנתבע טען, כי התקשר בהסכם עם התובע לביצוע עבודות עפר בביתו של הנתבע ביישוב מכמנים. לטענת הנתבע, הסכם ההתקשרות נערך בפגישה שהתקיימה בחודש מאי 2014 בשטח הבניה, בנוכחות מפקח הבניה מטעמו מר אלי מלכה (להלן: "המפקח"). באותה פגישה הציג המפקח לתובע את פירוט העבודות ולוח הזמנים והצדדים סיכמו ביניהם את התמורה ותנאי התשלום. בהקשר זה נטען, כי התשלום לא הותנה בהוצאת חשבונית. בכל מקרה, ההסכם בין הצדדים נעשה בעל פה.
3. נטען עוד, כי העבודות היו אמורות להיות מבוצעות בשני שלבים: שלב א' - תמורת סך של 29,500 ₪ שכולל: הקמת מסלעה על גבול מגרש שכן וגבול מגרש חזית; הקמת 5 מדרגות אבן גבול מגרש שכן; חפירת צנרת ביוב וניקוז; מילוי אדמה גננית; ניקוי פסולת בניה; הקמת מסתור גז; ושלב ב' - תמורת סך של 23,000 ₪ שכולל הקמת קיר תומך למדרגות הכניסה על-פי תכנית שנמסרה לתובע.
4. לטענת הנתבע, התובע החל בביצוע שלב א' של העבודה ביוני 2014. בהתאם למוסכם בין הצדדים שילם הנתבע לתובע, באמצעות המפקח, מלוא התמורה של שלב זה בשני תשלומים: סך של 8,500 ₪ במזומן ביום 24.06.2014, וסך של 21,000 ₪ במזומן ביום 09.02.2015. לטענת הנתבע, התובע לא הנפיק קבלות בגין התשלומים שקיבל כביכול.
5. נטען עוד, כי למרות קבלת התשלום המלא במועדו, לא השלים התובע את כל העבודות של שלב א' כנדרש, משלא בנה את מסתור הגז ולא השלים ניקיון פסולת בניה משטח המגרש. לפיכך, סוכם בין הצדדים כי שלב ב' של העבודה יבוצע בחודש מאי 2015 ויכלול גם השלמת בניית מסתור הגז וניקיון פסולת הבניה.
6. בגין ביצוע העבודה בשלב ב' טען הנתבע, כי שילם לתובע ביום 11.05.2015 מקדמה על סך 12,000 ₪ במזומן, כאשר בגין תשלום זה לא קיבל הנתבע קבלה.
7. לטענת הנתבע, התובע ביצע את העבודות באופן רשלני ושלא בהתאם לדרישות ולהתחייבויות שלו ובכך גרם לנתבע, לשכנים ולסביבה נזקים שונים. נטען עוד, כי התובע הקים מסתור גז במיקום שגוי ובקרבת עמדת חשמל שלא עפ"י התקנים הנדרשים ובניגוד למוסכם. לפיכך, דרש ממנו המפקח לפרק את הבניה ולהקים את מסתור הגז כראוי. אולם שוב הקים התובע את מסתור הגז שלא עפ"י ההנחיות ובמידות שגויות אשר אפשרו מקום להעמדת בלון גז אחד בלבד במקום שניים. לפיכך, נאלץ המפקח לדרוש מהתובע לפרק את הבניה ולהקים את המסתור מחדש. בפעם השלישית הקים התובע את המסתור במקום הנכון ובמידות הנכונות אלא שהדבר גרם לאיחור רב בהקמת תשתית הגז ולעיכוב כללי בהשלמת הבניה. נטען עוד, כי הקיר התומך למדרגות הכניסה נבנה שלא עפ"י התוכניות, במיקום שגוי, ובמרחק שלא איפשר הקמת המדרגות כנדרש, וגם במקרה זה נאלץ התובע לפרק את מה שבנה ולבנות מחדש. נטען, כי בשל העיכוב בהשלמת הקיר התומך התעכבה יציקת מדרגות הבטון המאפשרות את הכניסה לבית, ונגרמו לנתבע קשיים, דחיות ועיכובים, לרבות נזק כספי ואי נוחות רבה.
8. הנתבע הוסיף, כי במהלך ביצוע העבודה גרם התובע לנזקים חמורים לבית, לחצר הבית, לחניה ולשטחי ציבור עת שפך הוא כמות שמן גדולה מהטרקטור איתו עבד ויצר שלולית זפת גדולה על פני השטח. המפקח שהיה עד ליצירת המפגע הורה לתובע להפסיק מיד את עבודתו ולפעול מידית לסילוק המפגע שכן כל השתהות בטיפול תביא לחלחול השמן אל תוך פני הקרקע באופן שיחמיר את הנזק ויקשה על תיקון המפגע. אך למרות פניות חוזרות ונשנות של המפקח ושל הנתבע, לא פעל התובע להסרת המפגע כנדרש ורק לאחר למעלה משבוע ימים הגיע התובע בניסיון להסיר הכתם אלא שאז השמן כבר נספג בקרקע ולא ניתן היה להסירו. נטען, כי התובע ברשלנותו מרח חומר חומצתי אשר רק החמיר את המצב והגדיל את שטחו של כתם הזפת ואת עוצמת המפגע.
9. לטענת הנתבע, התובע גרם לו נזקים משמעותיים במעשה ובמחדל. התובע יצר שלולית של זפת אשר הותירה כתם עבה וגדול אשר לצורך הסרתו נדרש עתה לקלף שכבת אספלט נרחבת ולסלול מחדש את המדרכה והרחבה. הסרת כתם הזפת מחייבת טיפול והסרת שכבת בטון משטח החניה ולצקת את משטח החניה מחדש. נטען עוד, כי בשל כתם הזפת נגרם נזק לריצוף האבן בתוך שטח הבית וכן לקירות מאחר ופועליו לכלכו בידיהם את הקירות החיצוניים. לשיטת הנתבע, הטיפול במפגע הזפת לרבות ניקוי הקירות כרוך בעלות של כ- 25,000 ₪.
10. נטען עוד, כי התובע לא השלים את התחייבויותיו בביצוע העבודה: קיר המדרגות אינו שלם, אבני הקיר מתפרקות, אדמה גננית חסרה, ניקוי פסולת הבניין לא הושלם. השלמת עבודה מחייבת הכנסת קבלן חלופי, כך לשיטת הנתבע.
11. לטענת הנתבע, עם תחילת הבנייה הפקיד פקדון ע"ס 40,000 ₪ במזכירות הישוב מכמנים כנגד נזקים אשר עלולים להיגרם לסביבה ולשטחי ציבור במהלך הבניה. כתוצאה מהנזק שגרם התובע הודיע לי מזכיר הישוב, כי לא ניתן להשיב לי את הפקדון עד לתיקון מוחלט של הנזקים שגרם התובע, וכי אף קיים חשש של ממש כי סכום זה יחולט.
12. נטען עוד, כי התנהלותו של התובע והנזקים שגרם הביאו גם לעיכוב משמעותי של כחודשיים ימים בהשלמת הבניה ודחיית כניסת הנתבע לביתו החדש.
13. הנתבע הכחיש את הכתוב בחשבונית המס שצירף התובע לתביעתו וטען, כי חשבונית זו מעולם לא נמסרה לידיו ו/או למפקח, וכנראה נוצרה כדי להוות "ראיה בכתב" לשם התאמת התביעה למסלול המקוצר. נטען עוד כי סכום החשבונית אינו תואם התמורה המוסכמת בין הצדדים בשני השלבים המסתכמת בסך 52,500 ₪. נטען עוד, כי המסמך הקרוי "הסכם עבודה מס' 1756" מיום 20.03.2015 מעולם לא נמסר למפקח ומעולם לא נחתם על ידי הנתבע שטען כי החתימה עליו מזויפת ובשל כך הוגשה תלונה למשטרה. נטען עוד, כי פירוט העבודות שבמסמך אינו תואם את מה שסוכם בין הצדדים.
14. הנתבע הוסיף, כי בצד הסכסוך הכספי בין הצדדים נוצר סכסוך פלילי שכלל איומים, תלונות במשטרה ופניה לבית המשפט לקבלת צו המונע הטרדה מאיימת.
15. הנתבע ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה

1. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה ולכלל החומר בתיק והתרשמתי מהעדים באופן ישיר ובחנתי סיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן יובאו נימוקיי לכך.
2. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע, ומטעם הנתבע הוגשו תצהירים של הנתבע ושל המפקח, מר אלי מלכה, שהיה בזמנים הרלוונטיים המפקח על ביצוע העבודות בביתו של הנתבע.

כל העדים נחקרו בפניי בחקירה נגדית.

1. אין חולק, כי בין הצדדים נערך הסכם לביצוע עבודות קבלניות / עפר שונות בביתו של הנתבע ביישוב מכמנים.

אין עוד חולק, כי התובע מודה בקבלת סך של 12,500 ₪ (אם כי הנתבע טוען לתשלום סך של 12,000 ₪). בעניין זה חשוב להדגיש, כי בפני בית המשפט לא הוצגה קבלה עבור תשלום סכום זה.

1. המחלוקת בין הצדדים נוגעת להתחשבנות ביניהם: סכום התמורה, וקיזוזים שיש לקזז מהתמורה המוסכמת בגין תשלומים ששולמו וכן בגין ליקויים בעבודות לרבות אי השלמת העבודות ולזכות לפיצוי בגינם.
2. אשר לסכום התמורה - לכתב התביעה צורף הסכם עבודה הנושא תאריך ה- 20.03.2015 (להלן: "הסכם העבודה") ומורכב מ- 11 סעיפים בסכום כולל של 47,672 ₪ (40,400 ₪ + מע"מ בשיעור 18%).

בדיון שהתקיים בפני ביום 25.10.2016 הצהיר ב"כ התובע לפרוטוקול כדלקמן:

"לאחר הדיון הקודם שוחחתי עם מרשי והאחרון מסר לי כי אכן קיבל מהנתבע ישירות סך של 12,500 ₪. על כן סכום התביעה הועמד על 40,000 ₪ פלוס מע"מ לאחר שניכינו מהסכום הכולל של העבודה שהיה בסך 52,500 ₪ את הסך של 12,500 ₪ ששולם כאמור".

זה המקום לחדד, כי סכום התביעה הועמד על 40,400 ₪ לפני מע"מ ולא 40,000 ₪.

הסכם העבודה שצירף התובע לתביעתו לא נקב בסכום של 52,500 ₪ + מע"מ אלא בסכום 40,400 ₪ + מע"מ.

בידי התובע לא היה הסבר משכנע למה אין בהסכם העבודה שנערך על ידו התייחסות לסכום העבודות הכולל (כטענתו), אלא רק לחלק ממנו. גם אם אקבל את טענתו של התובע כי שולמה לו מקדמה בסך של 12,500 ₪, היה עליו להביא לידי ביטוי סכום זה בהסכם העבודה. הדברים מקבלים משנה תוקף כשלא הוצגה בפני קבלה ו/או חשבוניות מס כדין בגין הסך של 12,500 ₪ המעידה על מועד התשלום.

בהקשר זה מקובלת עלי יותר גרסתו של הנתבע, כי הצדדים הגיעו להסכם לביצוע עבודות העפר בחודש מאי 2014 ולא בחודש מרץ 2015 כפי שנרשם בהסכם העבודה. עיון בפרוטוקול הדיון בהליך המשפטי הנוסף שהתנהל בין הצדדים במסגרת ה"ט 53089-08-15 מיום 06.09.2015 מצביע על כך שהעבודות החלו כשנה וחצי לפני הדיון, קרי במחצית הראשונה של שנת 2014 ולא 2015. בנוסף, התובע לא הצליח להצביע על תאריך מדוייק לעריכת ההסכם בין הצדדים (ראה עדות התובע בעמ' 9 ועמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017). יתרה מזו הנתבע הכחיש מכל וכל את הסכם העבודה וטען לזיוף חתימתו.

הנטל להוכחת אמיתות החתימה על המסמך המכונה הסכם עבודה, מוטל על כתפי התובע המבסס תביעתו על אותו מסמך. בפסיקה נקבעו מספר דרכי הוכחה אשר באמצעותן ניתן להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על מסמך, כאשר המכנה המשותף להן הוא קיומם של רכיבים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת (רע"א 1413/17 אורלי אדרי נ' עו"ד ענבל לוצאטו - מנהלת מיוחדת (10.05.2017)). במקרה דנן, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ עליו לעניין אמיתות החתימה על ההסכם.

לאור האמור לעיל, ומאחר והנתבע הודה במסגרת הגנתו, כי העבודות הקבלניות היו מורכבות משני שלבים בסך כולל של 52,500 ₪, אני קובע כי סכום התמורה של העבודות הקבלניות בהתאם להסכם בין הצדדים, עמד על 52,500 ₪ כולל מע"מ.

1. אשר לסכומים ששולמו - אין חולק כי התובע קיבל מהנתבע סך של 12,500 ₪. בכך הודה התובע (הנתבע טען כי שילם 12,000 ₪ ולא 12,500 ₪ זאת בנוסף לשני תשלומים נוספים). התובע טוען, כי מעבר לסכום של 12,500 ₪ לא קיבל כספים כלשהם. מנגד, טוען הנתבע והמפקח מטעמו, כי שולמו לתובע שלושה תשלומים במזומן: סך של סך של 8,500 ₪ ביום 24.06.2014, סך של 21,000 ₪ במזומן ביום 09.02.2015, סך של 12,000 ₪ ביום 11.05.2015, ובסה"כ 41,500 ₪. לפי הנתבע, נותרה יתרת חוב בסך של 11,000 ₪ ולפי עדות המפקח בפרוטוקול הדיון מיום 25.10.2016 נותרה יתרת חוב בסך של 8,000 ₪ (מבלי לפגוע בטענת הקיזוז בגין הליקויים ואי השלמת העבודות).

המחלוקת למעשה בין הצדדים בעניין התשלומים נוגעת לשני סכומים ששולמו כביכול על יד התובע בסך כולל של 29,500 ₪ (8,500 ₪ מיום 24.06.2014 ו- 21,000 ₪ מיום 09.02.2015).

הנתבע טען, כי הסכומים שולמו במזומן באמצעות המפקח. הנתבע העיד בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017 כדלקמן:

"ש. אתה בעצמך שילמת לו כסף?

ת. לא. כל הכסף הועבר לו דרך המפקח.

ש. נכחת בדיון בביהמ"ש ואמרת שמסרת לו 12,500 ₪.

ת. לא 12,500 ₪, אני מפרט, אך כל הכסף הועבר ע"י המפקח. העברתי שלושה תשלומים בתאריכים שונים, דרך המפקח. תשלום אחד של 8,500 ₪, ביום 24.6.14, תשלום שני בסוף שלב א' של 21,000 ₪ זה היה ב-9.2.15, שני אלה שולמו לו לפני התאריכים המופיעים בהסכם. תשלום שלישי של 12,000 ₪ ב-11.5.15. "

המפקח העיד בחקירתו הנגדית, כי היה מקבל מעטפות מהנתבע ומעביר אותם לידי התובע מבלי לבדוק מי יש במעטפות. המפקח העיד עוד, כי יש לו רישומים אך רישומים אלו לא הוצגו לתיק.

נטל ההוכחה לעניין פרעון התשלומים מוטל על ידי הנתבע. כלל הראיה הטובה ביותר דורש הצגת אישור על העברת הכספים או כל מסמך אחר המעיד על תשלומם. יחד עם זאת, משקל הראיה שבהגשתה מרים טוען הפרעון את נטל הראייה תלוי בנסיבות המקרה. כך, אם מדובר בעסקה שבה נהוג לשלם במזומן, עשוי טוען הפרעון להרים את נטל הראייה המוטל עליו גם בהיעדר מסמכים בכתב. במאמר מוסגר יצויין, כי דפוס התשלום במזומן בעבודות קבלניות ובפרויקטים "קטנים" גורם במקרים רבים לתביעות ולסכסוכים משפטיים, וכאן המקום לצטט מהדברים שפסק בית המשפט העליון בהקשר אחר בע"פ 7641/09 אברהם הירשזון נ' מדינת ישראל (04.07.2011) בעניין תשלום כספים במזומן "בעולם שבו מזומנים הולכים ונעלמים, קבלה שיטתית של כספים באמצעות מעטפות מזומנים, בלא שכספים אלה מתועדים ונרשמים באופן גלוי ... משמשת אינדיקציה ברורה לאי-כשרותם של התשלומים. מעל מעטפות מזומנים כאלה מתנוסס דגל שחור של אי-חוקיות, המטיל, על מקבלן של מעטפות כאלה, נטל כבד להוכיח את כשרות התשלומים..".

הגבלות על השימוש במזומן הפכו להיות בכל העולם, ובכלל זה בישראל, עניין שבשגרה. מספר הולך וגדל של מדינות מטילות הגבלות קשות על השימוש במזומן כאמצעי תשלום מתוך האמונה שצמצום השימוש בו יהווה את חוד החנית במאבק במעלימי מס.

שורש הבעיה במערך עסקאות במזומנים הוא היעדר תיעוד. הדעת נותנת כי קבלנים, מפקחים ואנשים מן היישוב ינהלו עסקיהם באופן מתועד כראוי, ובמיוחד לא במזומנים אם מדובר בסכומים של עשרות אלפי שקלים.

במקרה הנדון הנתבע לא המציא הוכחה בכתב שכזו לעניין הפרעון הנטען, ולכן יש לבחון את נסיבות המקרה. מצד אחד, טוען המפקח, כי דפוס העבודה היה תשלום במזומן ואכן אין חולק כי סכום של 12,500 ₪ שולם במזומן ובגינו לא הוצגה קבלה. יחד עם זאת, אין בעדות המפקח של המפקח בכדי לחזק את גרסת הנתבע מאחר והמפקח טען כי העביר מעטפות מבלי לדעת מה יש בתוכן (ראה עדות המפקח בשורה 7 בעמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017).

קושי נוסף בגרסת הנתבע מצאתי באי צירוף הרישומים שערך כביכול המפקח לעניין התשלומים. בחקירתו של המפקח הוא העיד כי ערך רישומים ביומן מסודר (ראה פרוטוקול הדיון מיום 25.10.2016 וכן עדות המפקח בעמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017 (שורות 18-23)). אולם, רישומים אלו לא הוצגו בפני בית המשפט.

בנוסף לכך, הנתבע לא הציג תדפיסי חשבון בנק המאשרים, כי במועדים שבהם שולמו כביכול כספים במזומן, הוא משך כספים מהבנק, וכן לא הציג מסמכים המרכזים את ההוצאות ששילם כביכול בגין בניית ביתו, וזאת בשים לב לדברים שאמר הנתבע בעדותו בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017, כלהלן:

"ש. מאיפה היית מביא את הכסף?

ת. מהבנק.

ש. יש לך מסמך המעיד על משיכות בסכומים כל כך גדולים?

ת. זה תלוי בפעימות. יש לי דפי בנק אם צריך של משיכות מזומן שביצעתי.

ש. אדם הגון וסביר טוען ששילם כסף היה צריך לדאוג ולחפש כל ראיה קטנה על תשלום כספים, כגון המשיכות מהבנק, למה לא עשית זאת?

ת. להוכיח קשר בכסף מזומן בין משיכה לבין מתן הוא דבר בלתי אפשרי. לטובת הדבר הבאתי את העד שהעיד כי הוא קיבל ומסר את הכסף.

ש. אדם שבונה את הבית ויש לו המון הוצאות ותשלומים, מן הסתם מנהל ספר בו רשומות ההוצאות. האם יש לך דבר כזה?

ת. מדויק על כל אגורה ששילמתי. אם צריך לפרט את כל התשלומים מהיום הראשון לכל קבלן עד לסוף העבודה, יש לי גליון אקסל במחשב שאני יכול להציג בפניך."

במקרה דנן ולאור התרשמותי הישירה מהצדדים ואי צירוף רישומים ו/או אסמכתאות לעניין התשלומים הן של הנתבע והן של המפקח, אני קובע, כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת התשלומים. הדעת נותנת, כי על הנתבע היה לדרוש קבלה ו/או להחתים את התובע על מסמך המפרט את הסכומים המשולמים ומועד תשלומם. לא אכחד, כי בעניין תשלום הסך של 12,500 ₪ לא הוצגה קבלה ו/או מסמך, יחד עם זאת משהודה התובע בקבלת סכום זה והכחיש באופן נחרץ את שאר התשלומים, יש להפחית סכום זה בלבד (12,500 ₪) מהתמורה המגיעה לתובע.

יש לזכור כי עסקינן בהליך אזרחי ועל־כן די בכך שהגרסה העובדתית העולה מדברי הטוען קרובה יותר לאמת מזו העולה מהצד השני, קרי: שמאזן ההסתברויות נוטה לטובת גרסת הטוען. אך לא כך המצב במקרה דנן בעניין טענת הפרעון.

סיכום ביניים - נוכח קביעתי כי סכום העבודות עמד על סך 52,500 ₪ כולל מע"מ ומאחר ואין מחלוקת כי התובע קיבל סך של 12,500 ₪, אני קובע כי הוכחה זכאותו של התובע לתשלום, לפי קיזוזים בשל ליקויים ו/או אי השלמת עבודות, לסך של 40,000 ₪ כולל מע"מ.

1. אשר לאיכות העבודות ואי השלמת העבודות - אתחיל מכך כי הקביעה האם הליקויים הנטענים בביצוע העבודות ו/או אי השלמת על העבודות הנה קביעה מקצועית. הנתבע העלה טענות שונות לעניין ליקויים בביצוע העבודות שחלקם תוקן על ידי התובע וחלקן לא תוקן כביכול. הנתבע לא תמך את הגנתו בחוות דעת הנדסאית כמתחייב מתקנה 214 ג לתקנות סדר הדין האזרחי. נכון הוא שהנתבע צירף תצהיר מטעם המפקח אשר גם נחקר בחקירה נגדית, אך הנתבע לא הוכיח את טענותיו בעניין הנזקים והליקויים הנטענים למעט בנושא כתם הזפת שהודה בו התובע. בעניין זה , החלטתי לאמץ הערכתו של התובע לעניין גובה הקיזוז בנושא כתם הזפת בסך 1,000 ₪ (כפי שהעיד התובע בשורה 11 בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017).

זה המקום לציין, כי לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים ובליקויים הנטענים התרשמתי, כי במקרה זה אין לראות את התובע כמי שהחמיץ ההזדמנות לתקן את הליקויים, ככל שהיו, לפי דרישות הנתבע ו/או המפקח מטעמו. התרשמתי שבמהלך ביצוע העבודות, התובע הביע נכונות לתקן ליקויים ולא התנער מאחריותו לעבודות שביצע. בנסיבות אלה, ודאי לא יצא הנתבע ידי חובת מתן אפשרות תיקון לתובע מכח הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, ולא התקיימו הנסיבות אשר מקנות לנתבע זכות לניכוי עלות תיקונים משכר התובע, למעט בנושא הזפת.

אשר לעבודות שלא הושלמו כביכול, עדותו של הנתבע לא הייתה עקבית ומפורטת. וכך הוא העיד בעמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017:

"ש. מהן העבודות שלא הושלמו הקשורות לתובע?

ת. העבודות שלא הושלמו כוללות פסולת בניין שלא פונה, עיכוב בלו"ז של מסירת העבודה. אלה הדברים שלא הושלמו וכן קיר המדרגות שאיננו מאפשר הקמה של מעקה לצורך קבלת טופס 4 והוא מתפרק."

נוכח כך, ומשלא הוצגו בפניי ראיות מספיקות לעניין הליקויים מעבר לעדותו של המפקח שגם לא הייתה מפורטת דיה בעניין זה ומשלא היה בידי הנתבע הסבר משכנע למה לא בחר להגיש תביעה אזרחית בגין הליקויים הנטענים על ידו ואי השלמת העבודות (ראה עדות הנתבע במע' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017), ראיתי לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בעניין זה, והנני קובע כי הנתבע זכאי לקיזוז סך של 1,000 ₪ בלבד.

1. לפני סיום, ראיתי להתייחס לטענות הצדדים בעניין עגמת הנפש. כל אחד מהצדדים טען כי נגרמה לו עוגמת נפש בגין הפרות הצד שכנגד. תביעתו של התובע חוזית ולא ראיתי כי הפרת הסכם לתשלום מזכה אותו בפיצוי כללי של עוגמת נפש, מה גם שאין בתביעת התובע מרכיב שכזה. אשר לנתבע, תביעה ו/או טענה בגין ליקויי בניה עשויה לזכות בעוגמת נפש, אך לא מצאתי כי הנתבע זכאי לפיצוי כאמור נוכח התוצאה אליה הגעתי כמפורט לעיל. מה גם שהנתבע לא מסר עדות מיוחדת לגבי עוגמת הנפש הנטענת. לפיכך, נדחית בזאת טענת הנתבע לפיצוי זה. כמו כן, נדחית אף טענתו של הנתבע לנזק בשל אי קבלת הערבון שהופקד בוועד היישוב משלא הוצג בפני מסמך כלשהו מטעם וועד היישוב המוכיח טענת הנתבע (ראה עדות הנתבע בעמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 26.02.2017).
2. לסיכום - כל אשר הוכח לפניי בהתאם לתשתית הראייתית ומתוקף המסקנות אליהן הגעתי הוא, שהתובע זכאי לקבל מהנתבע סך של 39,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת לאחר קיזוז הסך של 1,000 ₪ בגין הליקויים כאמור לעיל.

אחרית דבר

1. אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 39,000 ₪ כולל מע"מ. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בלשכת ההוצאה לפועל ב- 20.03.2016 ועד היום.
2. כמו כן, נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪ והחזר כל הסכום ששולם בגין האגרה בתיק בית המשפט בסך 1,195 ₪.
3. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לב"כ הנתבע, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
4. ככל שהסכומים הנ"ל ישולמו במלואם ובמועדם על ב"כ התובע לסגור את תיק ההוצאה לפועל מס' 511365-03-16.
5. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.