המבקשים הגישו בקשתם לעדכון צווי ביניים שניתנו ומתן צווי ביניים נוספים. ביום 26.2.17 ניתנה החלטה שתהיה מהותית גם בהחלטה זו, והקשורה למשמעות הסדר הביניים שבין הצדדים וההסכמה ולפיה כל עוד הינו בתוקף, הצדדים לא רשאים להגיש בקשות זה כנגד זה. בהחלטת 26.2.17, פורט הרקע למחלוקת, עליו אחזור בתמצית גם בהחלטה זו.

רקע

1. המבקש 1, מר ראיד נופי, (להלן: "ראיד"), המשיב 1, מר מרואן נופי (להלן: "מרואן"), והמשיב 3, מר סאמי נופי, (להלן: "סאמי") הינם אחים, בניו של מר סמעאן נופי ז"ל, אשר ייסד את חברת סמעאן נופי ובניו בע"מ, (להלן: "החברה"). האחים הינם בעלי המניות בחברה באמצעות החברות שבשליטתם, (המבקשת 1, המשיבה 2, המשיבה 4), ומכהנים כמנהליה. בבקשה זו לא התבקשו סעדים כנגד סאמי והחברה שבבעלותו.

2. בין הצדדים ישנן בשנים האחרונות מחלוקות לא פשוטות, לדוגמא, נדחתה בקשה לסעד זמני שהוגשה ע"י מרואן למתן צווי עשה כנגד המשיבים, ת"א 37503-12-15, בהחלטה מיום 1.2.16, החלטה עליה הוגשה רע"א 1378/16, אשר נדחתה, כמפורט בהחלטת כב' השופט הנדל מיום 3.4.16, שם באופן מתומצת היטב, תוארה המחלוקת בין האחים נופי. האחים אשר היו שרויים במחלוקת, חתמו על הסכם היפרדות וזאת ביום 19.11.14, (להלן:" הסכם ההיפרדות"). במסגרת הסכם ההיפרדות, יצרו האחים מתווה להעברת מניותיהם בחברה של סאמי וראיד למרואן אולם עד ליעד הסופי של העברת המניות למרואן, נקבע שמניות שלושת האחים יועברו לחברות שבשליטתם, לאחר מכן, יתרות החובה של החברה, יועברו לחברות שבשליטת האחים כאשר כל אחד מהם יחויב בשליש מהחובות שיסולקו מהרווחים הראשונים שהחברה תחלק.

3. עוד הוסכם שהאחים ירכשו את נכסי החברה והתמורה תשמש לפירעון חובותיה כמפורט ברשימה שצורפה להסכם ההיפרדות. נקבע כי לאחר מכירת כל הנכסים, סילוק כל ההתחייבויות וחלוקת רווחים נוספים לאחים, יועברו מניותיהם של סאמי וראיד למרואן.

4. ביום 13.9.16 ניתנה החלטה מהותית נוספת הנוגעת ליחסים שבין הצדדים. ביום 15.11.16 ניתנה החלטה לאיחוד שלושת התיקים התלויים ועומדים שבין האחים, והפיכתם לתיק אזרחי מאוחד. נקבעו הוראות להמשך שמיעת התיקים.

5. ביום 5.1.17 ניתן תוקף החלטה להסדר ביניים מיום 22.12.16, (להלן: "הסדר הביניים"), שהושג בין הצדדים. במסגרת הסכם זה הגיעו הצדדים להסכמה על תקופת "הודנא" של שישה חודשים, הפסקת מלוא ההליכים המשפטיים שבין הצדדים למעט אלו הקשורים למימוש הסדר הביניים. בהחלטה מיום 26.2.17 שהוזכרה בפתח החלטה זו, פורט מדוע מנוע צד להסדר הביניים, כלומר מי מהאחים, ככול שמבקש הוא לטעון טענות הנוגעות להסדר הביניים, מלפעול בין היתר בהגשת בקשות בתיקים המאוחדים. עוד נקבע כי בכול הנוגע לנושאים הקשורים להסדר הביניים, יכול והדבר ניתן להיעשות בדרך של תובענה נפרדת התוקפת את הסדר הביניים. בהחלטת 26.2.17 התקבלו טענות הסף שהעלו סאמי וראיד ולפיהן המקום לבירור טענות כאלו או אחרות בקשר למימוש הסדר הביניים יהיה בהליך נפרד ובקשת מרואן נדחתה תוך חיובו בהוצאות סאמי וראיד.

הבקשה שהגיש ראיד נשוא החלטה זו – בקשה 38

בבקשה זו, ביקש ראיד להורות למרואן שלא לפעול או לפנות או להביא לכל חיוב שהוא בקשר לחברה, מבלי שראיד וסאמי יחתמו על כל פניה שכזו. כן התבקש ביהמ"ש לעדכן צווים זמניים שניתנו כנגד מרואן באופן שתיווסף סנקציה כספית לכל הפרת סעד תלוי ועומד. ראיד ביקש להורות על ביטול הוראתו של מרואן לפטר מספר עובדים והשבתם המיידית לעבודה. ראיד ביקש להשיב את המצב לקדמותו בטרם הסכם ההיפרדות בכול הנוגע לשימוש במכסות העובדים הזרים שאושרו לחברה. לשיטת ראיד, מרואן פועל בשיטתיות ומפר את ההסכמים עליהם חתם וההסכמות אותם אישר. בבקשתו טוען ראיד לפעולות שבהם מרואן נוקט על מנת לפגוע בו ובחברה ושיש להוסיף סנקציה כספית חמורה לצווי בית המשפט שכן מרואן פועל ללא כל היסוס בניגוד לצווים עליהם הורה בית המשפט. נטען שאין מנוס ממתן הצווים למניעת נזק בלתי הפיך.

מרואן מנגד טוען כי מי שמפר ברגל גסה את הסדר הביניים הינו ראיד ושמדובר בטענות שלא היו ולא נבראו. למרואן טענה מקדמית, ולפיה החלטת בית המשפט מיום 26.2.17 מדברת בעד עצמה ולא ניתן לדון בכול בקשה הנוגעת להסדר הביניים אלא באופן שיהיה בהליך נפרד ועצמאי. מוסיף מרואן וטוען כי מי שטען בבקשה נשוא החלטת 26.2.17 כי ביהמ"ש אינו מוסמך לדון בטענות הנוגעות להסדר הביניים הינו מלבד סאמי, ראיד עצמו, ושבית המשפט אישר את טענתם זו. לפיכך נטען כי אין כל מקום לדיון שלא במסגרת הליך נפרד בבקשת ראיד. לגוף הדברים, טוען מרואן כי אין כל ממש בכול טענותיו של ראיד תוך פירוט כי הפוך, מי שגורם נזק הינו ראיד למרואן, ושראיד אינו מגלה את כל המידע העובדתי הנכון לבית המשפט. לא מצאתי מקום להוסיף ולפרט את טענות התשובה של מרואן ולאור כך שכפי שאפרט להלן, מסקנתי הינה שיש ממש בטענת הסף שהעלה מרואן.

ראיד השיב לתגובתו של מרואן. התגובה מפרטת את הנושאים הרבים שבמחלוקת בין הצדדים. אולם לעניין אחד לא מצאתי התייחסות, הענין המהותי ביותר, העדר התייחסות לטענת הסף שהעלה מרואן, באשר לשאלה, האם הסדר הביניים שבין הצדדים יצר מחסום דיוני בפניות הנוגעות למחלוקות שבין הצדדים, וכל עוד הסדר הביניים עומד בתוקפו.

דיון

כפי שכבר פורט לעיל, דין טענת הסף של מרואן להתקבל ודין הבקשה שהגיש ראיד להידחות וזאת לאור כך שהסדר הביניים שבין הצדדים עומד בתוקפו, ומחייב את הצדדים לו. הסדר הביניים מאפשר השתחררות ממנו כמפורט בסע' 1.1.5. ראיד לא ביקש זאת ולא האחים האחרים. אם לראיד טענות הנובעות מהסדר הביניים, יכול וניתן בידו להגיש תובענה נפרדת וסעדים נלווים. הסדר הביניים קובע בסע' 1 שבו כי נאסר על מי מהאחים להגיש כל בקשה בתיקים התלויים ועומדים בתקופת הסדר הביניים ואף נאסר על האחים לקדם את התיקים התלויים ועומדים. אם המבוקש הינו בנושאים הנובעים מהסדר הביניים, הרי שאין מנוס ואם הדבר אפשרי הינו בחינת הדברים בהתדיינות נפרדת לתיקים המאוחדים בהם אושר הסדר הביניים. אם מדובר בנושאים הקודמים להסדר הביניים הרי כל עוד הסדר הביניים עומד בתוקפו, יש מניעות הסכמית, לבחון צווים קודמים שניתנו.

מצב הדברים ברור ואם למי מהאחים הדבר לא היה ברור, הרי הדבר הוברר באופן מפורש בהחלטה מיום 26.2.17, פסקה 7. אז, הצד שבקשתו נדחתה היה מרואן. בצדק טוען מרואן, למעשה, כי הפנים את החלטת בית המשפט ולא היה כל מקום שראיד יגיש בקשה הנוגדת את החלטת בית המשפט ואת הסדר הביניים. כך ובנוסף, לא היה מקום שראיד יתעלם מהחלטת 26.2.17 כמו גם מההתמודדות עם האמור בהסדר הביניים בכול הנוגע להגשת בקשות כל עוד הסדר הביניים בתוקף.

לפיכך, מתקבלת טענת הסף של מרואן ואני מורה על דחיית הבקשה שהגיש ראיד על הסף.

המבקשים 1-2 יישאו בהוצאות המשיבים 1-2 בסך של 10,000 ₪.

בטרם סיום, אם אני מבין נכון מהחומר שהוגש, נרמז שראיד הגיש כנגד אחיו הליך כלשהו לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. גם מנגד, מרואן מתכוון מיד לאחר ההחלטה בבקשה זו, להגיש הליך משפטי חדש כנגד אחיו. מי יודע אילו עוד הליכים בדעת מי מהצדדים לנקוט. ישקלו הצדדים, האם אין זו השעה לעשות עוד מאמץ, בהמשך להסדר הביניים התקף שבין הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ז, 12 מאי 2017, בהעדר הצדדים.