רקע

1. לפניי בקשה ליתן צווים במסגרת סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").
2. ביום 19.6.16 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירת שימוש במקרקעין וסטייה מתוכנית או היתר, עבירה לפי סעיפים 145, 204(א), 204(ב) ביחד עם סעיף 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
3. בהחלטתי מיום 9.7.17 דחיתי את הבקשה על כל חלקיה, לאחר שהתרשמתי כי המבקשים לא הצביעו על תשתית ראייתית שונה מזו שהועמדה בעבר, כאשר עתרו הם בבקשה דומה למועצה האזורית ונמסר להם מידע מבוקש במסגרת מגבלות חוק חופש המידע.
4. ביום 12.7.17 הוריתי למאשימה להעביר לעיוני בלבד באמצעות מזכירות בית המשפט, בין אם באמצעות מסמך כתוב או באמצעות מדיה, את סקר המבנים אם קיים, ככל שמתייחס לרשימה שהועברה על ידי ב"כ הנאשמים.
5. בין לבין התקבלו הבהרות מפי ב"כ הצדדים אשר למידע המבוקש.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, בסקר המבנים שהועבר לעיוני ובתצלומים שהוגשו לי על ידי המבקשים (נ/8, נ/9), נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אף בנוגע לסקר המבנים.
2. סעיף 108 לחסד"פ קובע:

"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו".

1. החומר המבוקש על ידי המבקשים נוגע בעיקר לתפקידה של המשיבה כמופקדת על מדיניות ההעמדה לדין ככלל, ולא בתיק הספציפי. תכליתו של החומר המבוקש להוכיח את הטענה לאכיפה בררנית, זאת כדי להורות על ביטול האישום מכוח הדוקטרינה של הגנה מן הצדק.
2. שאלת מידת ההוכחה הנדרשת לצורך העברת נטל ההוכחה מן הנאשם אל התביעה עמדה לדיון בע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (להלן: "הלכת פרץ"), ועל הכללים שנקבעו שם עמדתי בהחלטתי הקודמת.
3. לא בכדי סברתי כי מן הראוי לקבל החלטה בבקשה לאחר שמרבית חומר הראיות יפרס בפני וזאת לצורך עריכת איזונים כראוי.
4. עיון בחומר המבוקש (סקר מבנים משנת 2013) מלמד כי יש בו רלוונטיות מסוימת אך לא רבה להגנת הנאשם. התחשבתי במועד ביצוע הסקר (2013), התמונות והמסמכים שהוגשו על ידי הנאשם במהלך ניהול התיק, החשש הממשי לפגיעה בפרטיות של צדדי ג', העבירות המיוחסות לנאשם ומועדם ולאחר איזון בין האינטרסים ובפרט זכותו של הנאשם להליך הוגן לא מצאתי כי יש מקום לקבל את הבקשה.
5. כידוע, כאשר עסקינן בחומר חקירה המבחן לבחינתו מבוסס בין היתר על "תכליתו" של החומר.

עיון בסקר המבנים מגלה כי על אף שמדובר בחומר שיש בו מידה מסוימת של רלוונטיות (שאינה רבה בהתחשב במסמכים שהוצגו לעיוני לרבות נ/8-9), עדיין על בית המשפט להתרשם כי קיים יסוד ממשי להשערה או הציפייה שהחומר המבוקש אכן ישפיע על בירור האישום.

1. במסגרת האיזונים על בית המשפט לתת משקל הולם לזכויותיהם ואינטרסים של צדדים שלישיים.
2. סקר המבנים שהוצג לעיוני הינו משנת 2013 ומטבעו אין בו כשלעצמו כדי ליתן מידע לשאלות שהתעוררו במהלך הדיון ועליהן נחקרו חלק נכבד מהעדים.
3. בשלב זה, כאשר נשמעה פרשת תביעה, נשמע חלק מפרשת ההגנה, הוגשו מסמכים רבים לרבות צילומים שמתעדים מבנים בנחלות סמוכות ובישובים סמוכים ונחקרו עדים רבים על המבנים הקיימים כמו גם בהקשר לחוקיות המבנים ופעולת מחלקת האכיפה, התרשמתי כי בחומר המבוקש – סקר המבנים – אין פוטנציאל של ממש לסייע להגנת המבקש.
4. לא זו אף זו, באיזון הראוי בין זכויותיו של הנאשם לבין פוטנציאל הפגיעה הממשית בזכויות כל אותם תושבים (שקולם לא נשמע בפני בית המשפט ואשר אף לא זכו לקבל הזדמנות לומר את דברם) מצאתי כי אין מקום לקבל את הבקשה.
5. אשר על כן – הבקשה להעברת סקר המבנים לידי המבקש – נדחית.
6. אין בהחלטה זו כדי להצביע על אומר דעתו של בית המשפט בהקשר לתחולתה של טענת הגנה מן הצדק וסוגיה זו תידון בתום הבאת הראיות.
7. המסמכים שהוגשו לבית משפט לעיון יוחזרו במעטפה סגורה לידי ב"כ המאשימה על ידי מזכירות בית המשפט השלום בפתח תקווה.

סוף דבר

1. אשר על כן, הבקשה לקבלת חומר חקירה (סקר מבנים) מכוח הוראת סעיף 108 לחוק – נדחית.

מזכירות בית משפט השלום בנתניה תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.