1. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת ההליך של בקשה לאישור תובענה כייצוגית שבכותרת.

בקשת האישור

1. עניינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור") הוא בטענה שהמשיבה – עיריית בית שמש - גבתה סכומי ארנונה שלא כדין מתושביה, בכך שלא נתנה להם את ההנחות שלהן היו זכאים על פי חוק, בהתאם למצבם הכלכלי.
2. נושא ההנחות בארנונה מוסדר בסעיף 12(א)-(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992, אשר מסמיך את שר הפנים לקבוע בתקנות תנאים וכללים למתן הנחות ואת שיעורי ההנחה המרביים. מכוח סמכות זו נקבעו תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993. תקנה 2(א) לאותן תקנות קובעת ש"מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שנתקיימו לגביו אחד התנאים כמפורט להלן, בשיעורים שפורטו להלן". בהמשך התקנה מפורטים גורמים שונים הזכאים להנחות. לענייננו רלבנטית תקנת משנה 2(א)(8), המאפשרת לתת הנחה ל"בעל הכנסה חודשית ממוצעת שפורטה בתוספת הראשונה, לפי מספר הנפשות המתגוררות איתו בנכס – הנחה בשיעור שנקבע לפי טורי ההכנסה שבתוספת האמורה". בתוספת הראשונה לתקנות יש טבלה שקובעת את אחוז ההנחה המרבי בהתאם לקריטריונים של מספר נפשות והכנסה חודשית ממוצעת בשנת הכספים הקודמת לשנה שעבורה מבוקשת ההנחה. הנתונים בדבר גובה ההכנסה הממוצעת המזכה בשיעורי ההנחה השונים מתעדכנים מדי שנה בסוף חודש דצמבר.
3. בתקופה שבגינה הוגשה התובענה – השנתיים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור, אשר הוגשה ביום 22.6.2016 – קבעו צווי הארנונה של המשיבה שההנחות בגין גובה הכנסה יינתנו לפי הטבלה המפורטת באותם צווי הארנונה. הטבלה שנקבעה באותם צווים הייתה הטבלה שהופיעה בתוספת לתקנות בנוגע לשנת 2011. בין הטבלה הקבועה בצווי הארנונה לבין הטבלאות שנקבעו בתוספת לתקנות בשנים הרלבנטיות ישנו הפרש בגובה ההכנסה המזכה בהנחות, באופן שצווי הארנונה של המשיבה קובעים תנאים מחמירים יותר (תקרות הכנסה נמוכות יותר) לשם קבלת הנחה.
4. בבקשת האישור נטען – על רקע זה – שהמשיבה לא הייתה רשאית להתבסס על טבלת הנחות ישנה, והיה עליה להעניק הנחות בהתאם לקריטריונים הקבועים בתוספת לתקנות הרלבנטית. המבקשים מתבססים על פסק הדין בעע"מ 1373/14 גואטה נ' עיריית תל אביב (17.6.2015), שבו נקבע שהרשות המקומית אינה רשאית לסטות מהקריטריונים להנחה (בשונה מגובה ההנחה), ושלעניין זה היא רשאית לבחור בין הקריטריונים שנקבעו בתוספת לתקנות שהייתה בתוקף במועד אישור צו הארנונה (הטבלה שמתייחסת לשנת התקציב שקודמת לשנת התקציב אליה מתייחס צו הארנונה) לבין הקריטריונים שיקבעו בנוגע לשנת התקציב שלגביה נקבע צו הארנונה (אשר יקבעו לאחר מועד קביעת צו הארנונה). בהתאם לחוות דעת מומחה שצורפה לבקשת האישור, היקף הגבייה שלא כדין עומד 13,705,782 ₪.

הבקשה לאישור הסדר פשרה

1. עוד בטרם הוגשה תשובה לבקשת האישור, הוגשה "בקשה לאישור הסדר פשרה בתביעה ייצוגית". עיקרי הסדר הפשרה שמבוקש לאשרו הם:
   1. תושבים אשר הגישו בקשות הנחה לשנת 2016 וזכו באחוז הנחה הנמוך מזה שהיו זוכים בו בהתאם לטבלת הקריטריונים שבתוספת לשנת 2016, יקבלו את ההפרש בין גובה ההנחה לה זכו לבין זה שהיו מקבלים בהתאם לטבלה העדכנית, וזאת – בעבור התקופה שהחל מיום 1.8.2016 ועד סוף שנת 2016. השבה זו תבוצע על ידי המשיבה באופן אוטומטי.
   2. תושבים שלא קיבלו הנחה וזכאים להנחה כאמור בהתאם לטבלה העדכנית, יהיו רשאים להגיש בקשה להנחה תוך 90 יום ממועד פרסום ההודעה על אישור הסדר הפשרה, עבור התקופה שהחל מיום 1.8.2016 ועד סוף שנת 2016.
   3. סכום ההשבה יינתן בדרך של זיכוי חשבון הארנונה למי שמחזיקים בנכסים בשטחי המשיבה או על ידי משלוח המחאה למי שאינם מחזיקים בנכסים כאמור.
   4. ככל שסכום ההשבה בהתאם להוראות האמורות לעיל לא יגיע לסך של 1,000,000 ₪, תעניק המשיבה סעד לטובת הציבור בגובה שישלים את סכום ההשבה לסכום זה, על ידי העברת סכום זה לעד 10 עמותות הפועלות בשטחי המשיבה לרווחת תושביה הנזקקים. בחירת העמותות תיעשה בהליך פומבי בהתאם לקריטריונים שייקבעו בשיתוף עם ב"כ המבקשים. סכום זה הוא בנוסף לתקציב התמיכות הרגיל של המשיבה.
   5. המשיבה תפרסם את האפשרות לקבל את ההנחה, בנוסף לפרסום בהתאם לנדרש בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, גם בדרך שמפורסם צו הארנונה ובמסגרת כל פרסום או הודעה מטעמה בעניין מתן הנחות בארנונה לשנת 2017.
   6. המלצה על גמול למבקשים בסך של 30,000 ₪ ושכ"ט עורך דין לב"כ המבקשים בסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ.
   7. כמו כן צוין שהמשיבה תיקנה את צו הארנונה לשנת 2017 כך שיינתנו הנחות לפי הטבלה העדכנית שמפורסמת על ידי שר הפנים בשיעורים המרביים.
2. בבקשה נטען שההסדר המוצע מבוסס בין היתר על טענות המשיבה, שלפיהן כעניין של מדיניות היא אינה מעניקה הנחות בשיעורים המרביים האפשריים על פי התקנות. זאת – נוכח תכנית התייעלות שהמשיבה מחויבת לה והחלטות שקבעו לגבי כל שנה את היקף ההנחות המרבי. בהתאם לכך, לו הייתה משתמשת המשיבה בטבלת ההנחות העדכנית היא הייתה מקטינה את שיעורי ההנחות באופן שסכום ההנחות הכללי לא היה משתנה.
3. עוד נטען שלעמדת המשיבה תחולת פסק הדין בעניין גואטה היא פרוספקטיבית (מאותו מועד והלאה), ושגם אם היה נקבע בסופו של ההליך שנפל פגם בהתנהלות המשיבה, נוכח עקרון הבטלות היחסית לא היה מקום להורות על השבה.
4. על כן הוסבר בבקשה לאישור הסדר הפשרה, שההסדר המוצע מהווה שקלול של סיכויי הצדדים ועלויות ההליך, והוא הסדר ראוי וסביר. עוד הוסף שבנסיבות העניין אין מקום למנות בודק.

הדיון בבקשה וההליכים לאחריו

1. ביום 20.12.2016 נערך דיון בבקשה לאישור הסדר פשרה. במסגרת הדיון הוצגו לצדדים שאלות וקשיים אפשריים בנוגע להסדר המוצע, בין היתר בנושאים הבאים: התקופה שבגינה ניתנת ההנחה – אשר מאוחרת לתקופה הנתבעת; היחס בין הסכום הנתבע בבקשת האישור לסכום הפשרה המוצעת; אופן הפרסום; מנגנון ה"תרומה"; ואופן תשלום שכ"ט ב"כ המבקשים. בסוף הדיון ביקשו ב"כ הצדדים להגיש הודעה בעניינים אלו, לרבות תחשיב או הסדר מתוקן במידת הצורך.
2. בהמשך לכך, הגישה המשיבה הודעה שבה התייחסה לסוגיות שעלו בדיון:
   1. בנוגע לאופן חישוב סכום ההשבה, הבהירה המשיבה שבהתאם לתחשיב שערכה וצורף להודעה, סכום ההשבה האוטומטית למי שהגישו בקשות הנחה יעמוד על כ- 500,000 ₪. כמו כן תחשיב לגבי ההשבה הצפויה לנישומים שלא הגישו בקשות להנחה, הצביע על כך שההשבה הצפויה עומדת על כמיליון ש"ח. בהתאם לנתונים אלו, היקף ההשבה הצפוי יעמוד על כמיליון וחצי ש"ח – מעבר לרף המזערי אליו התחייבה המשיבה.
   2. בנוגע לכך שההנחה תינתן למי שהיו נישומים בתקופה שלאחר המועד שלגביו הוגשה התביעה ציינה המשיבה שבהתאם לנתוניה מספר חברי הקבוצה שעלולים שלא לקבל את הפיצוי בשל כך עומד על כ- 134 בתי אב (מתוך סך של 21,3331 בתי אב המתגוררים המשיבה), ובכל מקרה לא עולה על 536 נישומים.
   3. לעניין מנגנון ה"תרומה", הובהר שבנוסף להוראות בהסדר הפשרה המוצע לעניין זה, הכספים יחולקו גם בהתאם לתבחינים הבאים: העמותה מרחיבה פעילות קיימת או מתחילה פעילות חדשה שנועדו לסייע לתושבים קשיי יום בתחום החינוך, הבריאות, הרווחה או חלוקת מזון וביגוד; סכומים אלו יהיו מותנים בהעמדת סכום זהה על ידי העמותה לשם המיזם; לא תינתן תמיכה למיזם שנהנה מתמיכה מקופה ציבורית כלשהי.
   4. לעניין אופן הפרסום בדבר ההסדר, המשיבה מסכימה שההסדר יפורסם גם באתר המרשתת שלה וכן שהודעה על ההסדר והאפשרות להנחה יצוינו בשובר הארנונה תוך הפנייה לאתר המרשתת.
   5. בקשר לתשלום שכ"ט ב"כ המבקשים הציעה המשיבה את אופן התשלום הבא: 50% מהתשלום ישולם עם אישור הסדר הפשרה; 35% לאחר שהיקף ההשבה יגיע לרף של מיליון ש"ח; 15% עם השלמת ביצוע ההסדר.
   6. עוד הוסף שההבהרות האמורות הן על דעת המשיבה, וב"כ המבקשים אינו מסכים להן.
3. המבקשים מצדם הודיעו שלאחר הדיון ניסו להגיע עם המשיבה להסכמות בהתאם להבנת המבקשים את ההערות שנשמעו בדיון, אך הדבר לא צלח. משכך לעמדת המבקשים טובת חברי הקבוצה היא המשך ניהול ההליך המשפטי ולא אישור ההסדר המוצע. על כן התבקש המשך ההליך ללא הכרעה בבקשה לאישור הסדר פשרה.
4. נוכח הודעת המבקשים, התבקשה הבהרה מהמשיבה לעניין הצורך בהכרעה בבקשה לאישור הסדר הפשרה. המשיבה הבהירה שהיא עומדת שבית המשפט יכריע בבקשה לאישור הסדר הפשרה, בשים לב להבהרות מצידה לאחר הדיון. המשיבה הוסיפה שיש פגם בניסיונם של המבקשים לחזור בהם מהסכמתם להסדר הפשרה המוצע, וכי הם אינם רשאים לעשות כן. המשיבה הוסיפה גם טעמים לכך שיש מקום לעמדתה לאשר את ההסדר המוצע: מדובר באי מתן הנחת רשות להבדיל מהטלת תשלום חובה, דבר העשוי להטיל ספק גם בכך שעילת התובענה נכנסת בגדרי פרט 11 לתוספת לחוק תובענות ייצוגית, תשס"ו-2006; נוכח נסיבות המקרה הכוללות, לרבות מהות הפגם, תום הלב של המשיבה והסתמכות המשיבה על תקציבה; וכן שגם אם יימצא פגם בהתנהלות המשיבה, הסעד המתאים הוא סעד צופה פני עתיד בלבד.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הסדר הפשרה על הסף, מכיוון שאין מדובר בהסדר "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה", כדרישת סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות. אפרט:

ההסדר החוקי לעניין בקשות לאישור הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות

1. בשל מיוחדותו של הליך התובענה הייצוגית, בכך שגורם יחיד מייצג קבוצה גדולה של תובעים בכוח, אשר אינה לוקחת חלק פעיל בהליך אך תוצאת ההליך יוצרת מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה, מצא המחוקק לנכון לקבוע הסדרים מיוחדים הנדרשים לשם בחינת בקשה לאישור הסדרי פשרה בהליכים אלו. זאת – נוכח העובדה שבשלב זה של אישור הסדר הפשרה, האינטרס של המבקש הייצוגי ובא כוחו אינו בהכרח תואם לזה של חברי הקבוצה. זאת מכיוון שבעוד חברי הקבוצה נהנים רק מהסעד שניתן לקבוצה – המבקש ובא כוחו זוכים גם לגמול (למבקש) ושכ"ט (לבא כוחו) (אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 6, 10 (2011); רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ, בפס' 8 (27.5.2015); והאסמכתאות שם).
2. הסדרים אלו קבועים בסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות. סעיף 18 קובע את דרך הטיפול בבקשות כאמור. סעיף קטן (א) קובע את החובה לקבל את אישור בית המשפט להסדר הפשרה. סעיף קטן (ב) מחייב צירוף תצהירים מטעם הצדדים בנוגע לפרטים הקשורים להסדר. סעיף קטן (ג) דן בשלב אליו הגיע בקשה זו. בהתאם לסעיף קטן זה "הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה ולא מצא בית המשפט טעם לדחות אותה על הסף, יורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה ...", וזאת על מנת לאפשר לחברי קבוצה, ליועץ המשפטי לממשלה וכן לגופים אחרים להגיש התנגדויות לאישור הסדר הפשרה המוצע, וכן לאפשר לחברי קבוצה לבקש לצאת מהקבוצה, כך שההסדר המוצע לא יחול עליהם, ככל שיאושר.
3. סעיף 19 קובע את השיקולים להחלטה בבקשה לאישור הסדר פשרה. בהתאם לסעיף 19(א) כתנאי לאישור הסדר פשרה על בית המשפט להתרשם שמתקיימים מספר תנאים (1) "ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה"; (2) אם הבקשה הוגשה לפני אישור התובענה כייצוגית, "גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית"; (3) ש"סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". בהמשך סעיף 19 נקבעו הסוגיות שעל בית משפט להתייחס אליהן במסגרת בדיקה זו (סעיף 19(ג)).

האם יש מקום לדחות את הסדר הפשרה המוצע על הסף?

1. כפי שפורט לעיל, בהתאם לסעיף 18(ג), לאחר הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה וטרם החלטה בדבר פרסום הסדר הפשרה לציבור, על בית המשפט לבחון האם יש לדחותו על הסף. בשלב זה יש לבחון את עמידתו הלכאורית בדרישות לאישור הסדר פשרה, בהתאם לקריטריונים הקבועים בסעיף 19 (ראו דברי ההסבר לסעיף 18 בתזכיר חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005; ת"א (ת"א) 1697/06 גלניק נ' הראל בע"מ – חברה לבטוח, בפס' 6 (8.11.2007); והשוו ת"א (ת"א) 1729/06 שר נ' עלית ממתקים בע"מ, בפס' 10 (24.5.2009).
2. בהסדר המוצע ישנו קושי משמעותי, הנוגע לתקופת שבגינה מבוקש לבצע את הפיצוי לקבוצה. בהתאם להגדרת הקבוצה במסגרת בקשת האישור, הקבוצה כוללת את "כל תושבי בית שמש אשר זכאים ו/או היו זכאים ב- 24 החודשים האחרונים להנחה בארנונה על פי חוק ובשיעורים המצוינים בחוק, ולא קיבלו את ההנחה ו/או לא קיבלו את ההנחה בשיעור בו היו זכאים על פי חוק ..." [ההדגשה הוספה – י.מ.]. בהתאם למועד הגשת התובענה, חברי הקבוצה מורכבת מנישומים של המשיבה בתקופה שבין 23.6.2014 לבין 22.6.2016. לעומת זאת, הסדר הפשרה מבקש לפצות את חברי הקבוצה על ידי ביצוע "השבה" לנישומים בגין התקופה שהחל מיום 1.8.2016 ועד לתום שנת 2016 – תקופה המאוחרת לתקופת שבגינה הוגשה בקשת האישור.
3. בעניין גור עמד בית המשפט על ברירת המחדל בדבר הגורם שראוי שיזכה לסעד במסגרת הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, וקבע ש"ככלל, כל אימת שהדבר מעשי יש להעדיף מתן פיצוי לקבוצת התובעים המיוצגת (בכסף או בכל דרך אחרת), על פני מתן תרומה לכלל הציבור" (שם, בפס' 12). הוראה ברוח דומה, המורה שיש להעדיף השבה לקבוצה, קבועה בסעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו פסיקת סעד במסגרת תובענה ייצוגית. באותו סעיף נקבע שניתן לתת סעד לטובת הקבוצה לא בדרך של פיצוי ישיר או לתת סעד לטובת הציבור רק אם "מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת" [ההדגשה הוספה].
4. במקרה דנן לא נטען שיש קושי בזיהויים ואיתורם של הנישומים הזכאים בתקופה הרלבנטית. בנסיבות אלו, בהתאם להלכה שהובאה לעיל, ברירת המחדל היא שהסעד במסגרת הסדר הפשרה יינתן לחברי הקבוצה בתקופה הרלבנטית. אך בניגוד לברירת המחדל האמורה, מבוקש במסגרת הסדר הפשרה המוצע שלא לתת סעד לחברי הקבוצה – מי שהיו נישומים של המשיבה בתקופה הרלבנטית – אלא למי שהיו נישומים בתקופה המאוחרת למועדים אלו. מדובר בקושי מהותי, אשר פוגם משמעותית בסבירותו של הסדר הפשרה. המשיבה אמנם טענה בהבהרתה שבהתאם לנתוניה מספר חברי הקבוצה שלא יזכו להטבה בשל עזיבת הנכסים בשטחה מוערך בכ- 134 בתי אב בלבד. אלא שגם אם יש ממש בנתון זה, עדיין אין בכך כדי להצדיק מתן פיצוי בגין תקופה המאוחרת לתקופה הנתבעת, חלף מתן פיצוי לחברי הקבוצה. מדובר במספר חברי קבוצה לא קטן, אשר לא הוצג כל טעם ממשי לכך שלא יזכו בפיצוי. מה גם שמבחינת סוג הבדיקה הנדרשת לשם מתן הפיצוי אין כל יתרון במתן ההנחה למי שהיו נישומים בתקופה בגינה מבוקש לבצע את הפיצוי, בשים לב לכך שהבקשות לפיצוי לא יוגשו ממילא יחד עם בקשות ההנחה לשנת 2017, וזאת בשל המועד בו הוגשה הבקשה לאישור ההסדר.
5. דבר זה מקבל משנה תוקף בנסיבות העניין, נוכח היקף הפגיעה הנטענת בחברי הקבוצה. מהנתונים בחוות הדעת שצורפה לבקשת האישור עולה שגובה הנזק הממוצע לחבר קבוצה עומד על כ- 2,960 ₪. גם מהנתונים בהבהרת המשיבה עולים נתונים דומים. לגבי נישומים שכיום אינם זוכים להנחה ואשר יזכו להנחה בהתאם להסדר המוצע, הובהר שמדובר בכ- 1,500 נישומים, אשר היקף הפיצוי המוערך לגביהם משקף הנחה שנתית בסך של 2.4 מיליון ₪ בשנה. בהתאם לנתונים אלה, הנזק הממוצע לחברי קבוצה אלו למשך כלל התקופה הנתבעת (24 חודשים) עומד על כ- 3,200 ₪. מדובר בסכומים שאינם מבוטלים. כאשר מדובר בסכומים בסדרי גודל כאלו וניתן לאתר את חברי הקבוצה, יש להקפיד עוד יותר על כך שהפיצוי יועבר לחברי הקבוצה (השוו עניין גלניק, בפס' 23).
6. הקושי המפורט לעיל אף מתעצם עוד יותר בנסיבות המקרה, כאשר מסתכלים עליהן במבט רחב. כפי שפורט לעיל, המשיבה שינתה את אופן מתן ההנחות, כך שיתאים לנטען בבקשת האישור רק החל משנת 2017. על כן, לכאורה – ומבלי לקבוע מסמרות - המשיבה חשופה לאפשרות של תובענה דומה גם בגין התקופה שממועד הגשת בקשת האישור ועד לסוף שנת 2016 - תקופה שמרביתה נכללת בתקופה בגינה מבקשת המשיבה לתת את הפיצוי. בכך נהנית לכאורה המשיבה פעמיים מההסדר המוצע – פעם אחת בכך שהיא מסדירה את התובענה בנוגע לתקופה שלגביה הוגשה בקשת האישור; ופעם שנייה בכך שהיא "מסדירה" (בהסדר הפשרה המבוקש) את ההנחות לגבי התקופה שלגביה מבוקש לתת את הפיצוי, אשר גם לגביה היא חשופה לכאורה לתביעות.
7. למעשה, מבחינת התנהלות המשיבה המוצעת, מדובר בהסדר הדומה לכאורה להסדר בעניין "הודעת חדילה" הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר יוצר הסדר מיוחד לעניין בקשות לאישור תובענות כייצוגיות נגד רשויות מנהליות. בהתאם להסדר זה ניתנת לרשות תקופה של 90 יום לבחון את התנהלותה ולהחליט האם לחדול מגביית התשלום שנטען שנגבה שלא כדין. ככל שהרשות מחליטה לחדול מגבייה זו בתוך התקופה האמורה, אזי בהתאם לסעיף 9(ב) תדחה הבקשה לאישור תובענה כייצוגית (רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' טיומקין, בפס' 24 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות (13.2.2011)). דחיית הבקשה לאישור התובענה מונעת אפשרות לתבוע את הרשות בעניין זה בדרך של תובענה ייצוגית, אך היא אינה מונעת מחברי הקבוצה לתבוע מהרשות את הסכומים האמורים בדרך של תביעה אישית (בג"ץ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת, בפס' 41 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש (29.8.2011)). כמו כן יש להוסיף שבפסיקה נקבע שעל מנת שהרשות תהנה מהטבה זו, עליה לחדול גם מגביית חובות עבר בגין חיובים שנדרשו שלא כדין (בר"מ 7701/16 עיריית רחובות נ' הרמן (12.2.2017)). האפשרות לחדילה קובעת אפוא הוראה מיוחדת המטיבה את מצבן של רשויות מנהליות לעומת נתבעים אחרים ומובילה לצמצום האפשרות להיפרע מהרשות בגין הגבייה שלא כדין בדרך של תובענה ייצוגיות (עניין כהן, בפס' 41).
8. במקרה דנן, גם כן מבוקש הלכה למעשה לאפשר לרשות "לחדול" מגביית התשלום שנטען שלא כדין – אי מתן ההנחה – במועד המאוחר למועד הגשת התובענה ובכך לסיים את ההליך נגד המשיבה. אלא שבניגוד להסדר החל על "הודעת חדילה", הצדדים ביקשו לעשות כן בדרך של הסדר פשרה, אשר יוצר מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה ומונע מהם להגיש בעתיד תביעה אישית נגד המשיבה בעילות שבבסיס בקשת האישור. כמו כן, הסדר הפשרה המוצע אינו כולל "חדילה" מגביית חובות עבר.
9. ההשוואה בין הוראות החוק לעניין "הודעת חדילה" לבין ההסדר המוצע, מצביעה גם היא על כך שהסדר הפשרה המוצע מיטיב עם המשיבה באופן ניכר לעומת מצבה לו הייתה מודיעה על חדילה, בכך שאינה נאלצת לחדול מגביית חובת עבר והיא נהנית ממעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה בתקופה הרלבנטית, באופן אשר מונע מהם להגיש תביעה אישית, וזאת על אף שכלל לא זכו בפיצוי בגין התקופה הנתבעת. בשים לב לכך שההסדר לעניין הודעת חדילה הוא בעצמו הסדר המטיב עם הרשויות המנהליות, אין מקום לאשר הסדר פשרה המשפר את מצבה של המשיבה עוד יותר ממה שהייתה יכולה לקבל במסגרת הודעת חדילה.
10. נוכח הטעמים המפורטים לעיל, מצאתי שהסדר הפשרה המוצע אינו "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה", בשל ההוראה בדבר התקופה שבגינה תבוצע ההשבה, ועל כן ההסדר המוצע נדחה בזאת על הסף.
11. לפני סיום יצוין שבמסגרת הודעת המשיבה שהוגשה בעקבות הדיון ניתנה התייחסות לקשיים נוספים שעורר הסדר הפשרה המוצע ואשר עלו במהלך הדיון. נוכח התייחסות זו, לא היה בקשיים נוספים אלה כשלעצמם כדי להביא לדחיית ההסדר המוצע על הסף.
12. נוכח מסקנתי שלעיל, מתייתר הצורך לדון בסוגיית אפשרות המבקשים לחזור בהם מהסכמתם להסדר המוצע (ראו רע"א 1655/14 קלוריד בע"מ נ' מרציאנו (16.3.2014)).

תוצאה

1. הבקשה לאישור הסדר הפשרה נדחית על הסף, ובלא צו להוצאות.
2. המשיבה תגיש את תשובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגיות עד ליום 16.5.2017. המבקשים יהיו רשאים להגיש תשובה לתשובה עד ליום 13.6.2017. לעיוני בימים 17.5.2017 ו – 14.6.2017.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.