לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק). יוער כי הטיפול בתיק החל לפני כב' השופט י' מרזל, והועבר אליי עקב שינוי בתכנית העבודה של המותב הקודם.

רקע – הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, טענות הצדדים ביחס אליה, והשתלשלות העניינים בהליך

1. ביום 22.6.2016 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, עיריית בית שמש. טענת המבקשים הייתה כי המשיבה גבתה מתושביה סכומי ארנונה שלא כדין, בכך שלא נתנה להם את ההנחות אשר להן הם היו זכאים לפי דין בהתאם למצבם הכלכלי לפי מבחני הכנסה (להלן: בקשת האישור). התקופה שבגינה הוגשה התובענה מלכתחילה, הייתה השנתיים שקדמו למועד הגשתה של בקשת האישור, קרי- 21.6.2014 עד 21.6.2016.

עיקר טענת המבקשים הייתה כי המשיבה לא הייתה רשאית להתבסס בצווי הארנונה שלה לשנים 2014 עד 2016, על טבלת הנחות בלתי עדכנית של שר הפנים משנת 2011, אלא היה עליה להעניק את ההנחות בהתאם לטבלאות ההנחה העדכניות שפרסם שר הפנים ביחס לאותן שנים (2014 עד 2016) במסגרת התוספת הראשונה לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1992 (להלן: התקנות). יוער כי בין הטבלה של שנת 2011 עליה התבססו צווי הארנונה של המשיבה לשנים 2014 עד 2016, לבין הטבלאות שקבע שר הפנים בתוספת לתקנות לגבי שנים 2014 עד 2016, ישנו הפרש בגובה ההכנסה המזכה בהנחות, באופן שצווי הארנונה של המשיבה קבעו תנאים מחמירים יותר עם התושבים לשם קבלת הנחה (קרי- תקרות הכנסה נמוכות יותר).

המבקשים ביססו את טיעוניהם על ההלכה שנפסקה בעע"מ 1373/14 גואטה נ' עיריית תל אביב (17.6.2015). באותו פסק-דין נקבע כי הרשות המקומית מחויבת לאמץ את הקריטריונים בטבלת ההנחות שקבע שר הפנים בתקנות, תוך שהרשות רשאית לבחור בין הקריטריונים שנקבעו בטבלה אשר בתוקף במועד אישור צו הארנונה, לבין הקריטריונים שייקבעו בטבלה עתידית שאמורה להתפרסם לקראת סוף אותה שנה, אך בכל מקרה אסור לרשוּת לשנות מהקריטריונים המונחים בבסיס טבלת ההנחות ביחס לשנה הרלוונטית. לטענת המבקשים, מפסק-דין זה עולה כי אסור היה למשיבה לשנות את הקריטריונים להנחות עבור השנים 2014 עד 2016, בדרך של הישענות על טבלת הנחות ישנה משנת 2011. בהתחשב בכך, ועל-בסיס חוות דעת מומחה שהמבקשים צירפו לבקשת האישור, נטען כי היקף סכומי הארנונה שהמשיבה גבתה שלא כדין עבור התקופה המקורית (קרי- 21.6.2014 עד 21.6.2016) בגין אי מתן הנחות לפי טבלאות עדכניות, עומד בדרך האומדן על כ- 13.7 מיליון ₪.

בהתאם לדרישת סעיף 19(ג)(1)(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אציין כבר כעת כי עילות התובענה כפי שפורטו בבקשת האישור היו הפרת חובת תום-הלב וההגינות הכללית; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובה חקוקה של התקנות; תרמית; גזל; ורשלנות. השאלה המרכזית המשותפת לחברי הקבוצה בבקשת האישור הייתה האם המשיבה גבתה סכומי ארנונה שלא כדין מתושביה כאשר עשתה שימוש בטבלת הנחות ישנה משנת 2011. הסעד הנתבע בבקשת האישור, היה השבת כספי הארנונה שנגבו ביתר מחברי הקבוצה בשנתיים שקדמו להגשתה של בקשת האישור (21.6.2014 עד 21.6.2016).

2. בטרם הוגשה התשובה לבקשת האישור, הגישו הצדדים ביום 1.11.2016 את בקשתם הראשונה לאישור הסדר פשרה (להלן גם: הסדר הפשרה הראשון). ביום 14.3.2017 הורה כב' השופט מרזל על דחייתה על-הסף של הבקשה האמורה, לאחר שמצא כי הסדר הפשרה הראשון אינו "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה" כנדרש בסעיף 19(א) לחוק. ודוק, הסדר הפשרה הראשון הגדיר את התקופה בגינה תתבצע ההשבה כחלה מיום 1.8.2016 עד יום 31.12.2016, קרי- תקופה מאוחרת לתקופה בגינה הוגשה בקשת האישור מלכתחילה. נקבע כי הדבר עומד בניגוד להלכה הפסוקה לפיה ככלל, מקום בו ניתן לזהות את חברי הקבוצה, יש להעדיף השבה לחברי הקבוצה הרלבנטית ולא לקבוצה אחרת, בוודאי כאשר מדובר בסכומי השבה לא מבוטלים. כמו כן, עלה קושי בכך שהסדר הפשרה הראשון שהוצע, ביקש ליצור מנגנון אשר שיפר את מצבה של הרשוּת ביחס למה שהייתה יכולה לקבל במסגרת הודעת חדילה לפי סעיף 9 לחוק.

3. בעקבות דחייתה על-הסף של הבקשה לאישור הסדר הפשרה הראשון, נמשך בירור ההליך והמשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור.

בתמצית אציין כי המשיבה טענה בכתב תשובתה שהתובענה אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית, שכן זו אינה הדרך ההוגנת והיעילה להכריע במחלוקות בין הצדדים, וכן מאחר שהנזק הנטען של כל אחד מהנישומים הנו שונה.

לגוף הדברים, המשיבה אישרה כי בשנים 2014 עד 2016 היא בחנה את בקשות תושביה להנחות בארנונה בגין מצב כלכלי, בהתאם לטבלת ההנחות של שנת 2011. המשיבה טענה כי בכך היא פעלה בהתאם למדיניות מועצת העירייה שנהגה במשך שנים רבות, וכי דרך הילוכה נבעה מתכנית התייעלות כלכלית שחייבה אותה, וכן מהאופן בו המשיבה הבינה את המצב המשפטי בהתבסס על פסיקה של בית-המשפט המחוזי שקדמה למתן פסק-הדין בעע"מ 1373/14 גואטה הנ"ל.

המשיבה הוסיפה והדגישה כי בעע"מ 1373/14 גואטה הנ"ל, בית-המשפט העליון פסק כי הגם שהרשוּת אינה רשאית לשנות מן הקריטריונים שנקבעו בטבלת ההנחות לשנה הרלוונטית, הרי נותר בידי הרשוּת שיקול-דעת לקבוע את אחוזי ההנחה (ובלבד שלא ייקבעו אחוזי הנחה מעבר לאחוזים המרביים בטבלה). בהתחשב בכך, המשיבה טענה כי אילו היא הייתה מפחיתה את שיעורי ההנחה לשנים 2014 עד 2016 במקום להיצמד לטבלת ההנחות לשנת 2011, הרי הסכום הכספי הכולל של ההנחות שניתנו לתושבי העיר בית-שמש היה תואם בשורה התחתונה לסכומי ההנחות שניתנו לפי טבלת ההנחות לשנת 2011, בלא שהייתה קמה עילת תביעה כנגד המשיבה. לפי הנטען, כל "חטאה" של המשיבה התמצה בכך שהיא בחרה להיצמד לטבלת ההנחות של שנת 2011, במקום להפחית את שיעורי ההנחה בטבלה הרלוונטית של כל שנה ושנה. לשיטת המשיבה, מדובר בפגם שאינו מהותי, אשר נבע מטעות בתום-לב של פרשנות הדין טרם הבהרת המצב המשפטי בהלכה שנפסקה בעע"מ 1373/14 גואטה הנ"ל, כאשר הפגם לא גרם לחסרון כיס לתושבים (שכן, כאמור, לשיטת המשיבה ניתן היה להגיע לאותם סכומי הנחות שניתנו לתושבים, באמצעות הקטנת שיעורי ההנחה). בהתחשב בכך, ובהתחשב בנסיבות נוספות שפורטו בתשובת המשיבה (לרבות טענה להגנת התקציב ולתחולתה של דוקטרינת התוצאה היחסית), נטען כי יש להעניק למשיבה פטור מלא מהשבה לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. בכל מקרה, המשיבה הודיעה כי במסגרת אישור צו הארנונה לשנת 2017, היא החליטה לאמץ את טבלת ההנחות העדכנית שפרסם שר הפנים לאותה שנה, כך שממילא אין עילת תביעה לגבי שנת 2017.

4. לאחר קיום ישיבת קדם משפט, באו הצדדים בדברים ביניהם וביום 23.11.2017 הגישו בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן (להלן גם: הסדר הפשרה המתוקן). בסמוך לאחר מכן, עתרו הצדדים במשותף לשינוי הגדרת הקבוצה ביחס לבקשת האישור המקורית.

ביום 21.1.2018 ניתנה החלטתו של כב' השופט מרזל אשר ראה לאשר את בקשתם המוסכמת של הצדדים לשינוי הגדרת הקבוצה ביחס לבקשת האישור המקורית, וזאת מנימוקים שפורטו בהחלטה הנ"ל. אשר לבקשת הצדדים לאישור הסדר הפשרה המתוקן, נקבע באותה החלטה כי אין הצדקה לדחותה על-הסף, שכן הצדדים שינו את הגדרת הזכאים להשבה באופן הנותן מענה לקושי שהוביל לדחייתו על-הסף של הסדר הפשרה הראשון. בהמשך לכך, ניתנו הוראות בדבר פרסום הודעה לציבור אודות הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן ובדבר משלוח החומר ליועץ המשפטי לממשלה, וכן נקצבו מועדים להגשת התנגדויות ו/או בקשות ליציאה מן הקבוצה. בהמשך, נשלח החומר גם למנהל בתי המשפט כנדרש לפי דין.

5. אומר כבר עתה כי לא הוגשו התנגדויות כלשהן להסדר הפשרה המתוקן, ואף לא הוגשו בקשות ליציאה מהקבוצה עליה הוא חל.

6. לאחר שהתיק עבר לטיפולי, הוגשה ביום 11.7.2018 הודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה בדבר העדר התנגדות מצדו להסדר הפשרה. בהודעה צוין כי היועץ המשפטי לממשלה לא רואה להתנגד להסדר הפשרה, אולם מבקש להסב את תשומת הלב למספר נקודות שלדעתו הן בעייתיות (אפרט לגביהן בהמשך הדברים). המבקשים והמשיבה הגיבו לנטען בהודעה, ובעקבות כך ניתנה החלטתי מיום 20.8.2018, במסגרתה התבקשה התייחסות הצדדים למספר סוגיות לגביהן הערתי את הערותיי. ביום 12.9.2018 הודיעו ב"כ הצדדים כי הערותיי מקובלות עליהם. בהמשך לכך, הצדדים הגישו הסדר פשרה מתוקן בהתאם להערותיי, ועתרו לאישורו.

עיקרי הסדר הפשרה המתוקן (סעיף 19(ג) לחוק)

7. הסדר הפשרה המתוקן (מכאן ואילך גם: הסדר הפשרה או ההסדר), מבוסס על העיקרים הבאים:

8. תקופת ההשבה עליה חל הסדר הפשרה היא מיום 21.6.2014 ועד יום 31.12.2016.

9. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה הם כלל תושבי העיר בית שמש אשר היו זכאים להנחה בארנונה בגין התקופה האמורה לפי מבחן הכנסוֹת אילו המשיבה הייתה עושה שימוש בטבלת ההנחות שהתפרסמה על-ידי שר הפנים לגבי שנים 2014 עד 2016, אך הם לא קיבלו את ההנחה האמורה (כולה או חלקה) עקב שימוש המשיבה בטבלת הנחות משנת 2011 (לגבי עילות התובענה והשאלות המשותפות לחברי הקבוצה, ראו: סוף פס' 1 לדבריי לעיל).

10. הסדר ההשבה עליו הוסכם הוא כדלקמן:

(א) לגבי נישומים שהגישו בקשות להנחה בארנונה בשנים 2014 עד 2016 ובקשותיהם אושרו, אולם שיעור ההנחה שניתן להם היה נמוך מן המגיע להם אילו המשיבה הייתה עושה שימוש בטבלת ההנחות שהתפרסמה על-ידי שר הפנים בשנים הנ"ל - הוסכם כי נישומים אלה יקבלו, מבלי צורך להגיש בקשה חדשה, תוספת להנחה שקיבלו עד כה, וזאת בשיעור של 25% מסכום ההנחה הנוסף המגיע להם בהתאם לשיעור ההנחה המרבי לפי טבלאות ההנחה העדכניות, וזאת עבור התקופה מיום 21.6.2014 ועד יום 31.12.2016.

(ב) לגבי יתר הנישומים (קרי- נישומים שהגישו בקשות להנחה בארנונה בשנים 2014 עד 2016 אשר היו זכאים להנחה אילו המשיבה הייתה עושה שימוש בטבלת ההנחות שהתפרסמה על-ידי שר הפנים בשנים הנ"ל, אולם בקשותיהם נדחו עקב שימוש המשיבה בטבלת הנחות משנת 2011, וכן נישומים שהיו זכאים להנחה אך לא הגישו בקשה כלל) – הוסכם כי נישומים אלה יוכלו להגיש בקשה חדשה להנחה, והם יהיו זכאים ל- 25% מסכום ההנחה המגיע להם בהתאם לשיעור ההנחה המרבי לפי טבלאות ההנחה העדכניות, וזאת עבור התקופה מיום 21.6.2014 ועד יום 31.12.2016.

אעיר כבר כעת כי הצדדים הסבירו שהצורך בהגשת בקשה חדשה לגבי נישומים שבקשותיהם נדחו בעבר, נובע מכך שכאשר בקשה להנחה נדחית, המשיבה אינה שומרת את נתוני ההגשה בידיה.

11. במסגרת הסדר הפשרה הוסכם כי הבקשות החדשות להנחה, תוגשנה עד 90 ימים ממועד פרסום אישור הסדר הפשרה בציבור באופן שנקבע בהסדר; המשיבה תפרסם את האפשרות להגיש בקשה חדשה להנחה עבור התקופה מיום 21.6.2014 עד יום 31.12.2016 גם באמצעות הודעה לכל מחזיק בדירת מגורים, אשר תישלח תוך 60 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה (אפשר שההודעה תצורף לחשבון הארנונה הקרוב שלאחר אישור ההסכם, ובלבד שתישלח תוך תקופת 60 הימים הנ"ל); סכום ההשבה המתקבל יושב לנישומים הזכאים לכך באמצעות זיכוי חשבון הארנונה בספרי העירייה. ככל שעל שם הנישום רשומים בספרי העירייה חובות ארנונה, הרי שסכום הזיכוי יקוזז מיתרות חוב הארנונה. ככל שמדובר בנישום שאינו נמנה עוד על תושבי העיר בית שמש, הרי המשיבה תשיב לו את הסכומים בהמחאה שתישלח לכתובת שתימסר על-ידו; בתום 30 ימים מתום תקופת 90 הימים שהוזכרה לעיל, תמציא המשיבה לב"כ המבקשים דו"ח מפורט החתום על-ידי מנהל מחלקת הכנסות, אשר יציג את פרטי הנישומים, סכום ההשבה שהושב לחשבונם או לידם, אופן ההשבה, וכן סיכום כולל של סכומי ההשבה שבוצעו (להלן: הדו"ח המסכם); ככל שיעלה מן הדו"ח המסכם כי הסכום שהושב לנישומים לפי ההסדר פחת מסכום כולל של 1.5 מיליון ₪, תעביר המשיבה תוך 45 ימים מיום המצאת הדו"ח המסכם את יתרת הסכום שעד 1.5 מיליון ₪, לקרן לניהול ולחלוקת כספים לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות. ככל שיועברו כספים כאמור לקרן, הקרן תייעד אותם לעד 10 עמותות בעלות אישור ניהול תקין, המקיימות פעילות בעיר בית שמש, אשר תתחייבנה להרחיב פעילות קיימת או להתחיל בפעילות חדשה, וזאת במסגרת מיזם בעיר בית שמש שנועד לסייע למשפחות או ליחידים קשיי יום בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה או חלוקת מזון לתושבי העיר בית שמש (להסכמות לגבי גמול ושכ"ט עו"ד למבקשים ולבא-כוחם, אתייחס בהמשך הדברים).

עד כאן – עיקריו של הסדר הפשרה המתוקן העומד לאישורי.

אי מינוי בודק (סעיף 19(ב) לחוק)

12. הצדדים טענו כי אין צורך במינוי בודק טרם אישור הסדר הפשרה, ואני סבורה כמותם. שיעור ההשבה לכל אחד מחברי הקבוצה ביחס לתקופה מיום 21.6.2014 עד יום 31.12.2016 הוא ברור בהתאם למנגנון חישוב ההשבה שפורט בפס' 10 בדבריי לעיל, כאשר סך ההשבה המינימאלי הכולל הוא 1.5 מיליון ₪. מלאכת השקלול לגבי היתרונות והחסרונות של הסדר הפשרה מבחינת כלל חברי הקבוצה, היא מלאכה משפטית בעיקרה ואינה מושתתת על עניינים שבמומחיות. לפיכך, לא ראיתי תועלת ממשית במינוי בודק שמלאכתו תהיה כרוכה במשאבי זמן וכסף.

בחינת השיקולים לאישור הסדר הפשרה (סעיפים 19(א) ו- 19(ג) לחוק)

13. מאחר שהבקשה לאישור הסדר הפשרה שלפניי הוגשה בטרם הוכרעה בקשת האישור, הרי בהתאם לסעיף 19(א) לחוק יש לבחון האם התובענה עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית. אני בדעה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. על-פני הדברים, התובענה עוררה שאלות מהותיות משותפות לכלל חברי הקבוצה, ולכאורה הייתה אפשרות סבירה כי שאלות אלה היו מוכרעות לטובת הקבוצה (באופן מלא או חלקי), תוך קיום הצדקה לכאורית לבירורן בדרך של תובענה ייצוגית.

14. נוכח מכלול נסיבות המקרה, אני סבורה כי הסדר הפשרה המתוקן עונה למטרות חוק תובענות ייצוגיות כמפורט בסעיף 1 לחוק; ההסדר ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה; וסיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. להלן טעמיי לכך.

15. בפסקאות 1 ו- 3 לדבריי לעיל, עמדתי בתמצית על טיעוני הצדדים לגוף המחלוקות ביניהם: מחד גיסא, המבקשים השעינו את טיעוניהם על הלכה פסוקה ברורה (עמ"מ 1373/14 גואטה הנ"ל). מאידך גיסא, המשיבה העלתה טענות סף, ניסתה לאבחן את תחולתו של פסק-הדין האמור מנסיבות המקרה דנן, וכן העלתה נימוקים שונים מדוע לטענתה ההשבה תהיה בלתי צודקת בנסיבות העניין, ומדוע יש להימנע מלהורות על השבה באופן מלא או חלקי. הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה בשלב דיוני מוקדם יחסית – טרם הכרעה בבקשת האישור. לפיכך, טיעוני הצדדים לא לובנו לעומק. עם זאת, ניתן לומר כי לכל צד היו סיכונים וסיכויים בניהול התובענה, על אי-הוודאות הכרוכה בכך, בעוד שהסדר הפשרה הוביל למענה מעשי הכולל השבה בשיעור חלקי (כצפוי במסגרת פשרה) לכלל חברי הקבוצה, תוך חסכון משמעותי בזמן ובמשאבים משפטיים וציבוריים.

אוסיף כי בניגוד להסדר הפשרה הראשון אשר הבקשה לאישורו נדחתה על-הסף, הרי הסדר הפשרה המתוקן העומד לאישורי כעת, נותן מענה הולם לקשיים שונים שאפיינו את ההסדר הראשון. כך למשל, תקופת ההשבה תוקנה כך שהיא מתייחסת לכלל חברי הקבוצה (ולא לתקופה מאוחרת כפי שהיה במסגרת הסדר הפשרה הראשון). כמו כן, ההודעה על אישור ההסדר תישלח לתושבי העיר יחד עם הודעת החיוב הדו-חודשית, באופן שיסייע לתושבים למצות את זכויותיהם לפי הסדר הפשרה. בנוסף, הוסכם על תשלום מדורג של שכר-טרחת ב"כ המבקשים, כדי לתמרץ פיקוח על יישום הסדר הפשרה. גם סכום ההשבה המינימאלי הכולל, הועלה ביחס להסדר הפשרה הראשון (מ- 1 ל- 1.5 מיליון ₪). על רקע כל אלה, אזכיר כי גם היועץ המשפטי לממשלה לא ראה להתנגד להסדר הפשרה המתוקן שלפניי.

16. כפי שצוין בפס' 5 לדבריי לעיל, לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה המתוקן, ואף לא הוגשו בקשות ליציאה מהקבוצה עליה הוא חל. אשר להערותיו של היועץ המשפטי לממשלה (שאינן בגדר התנגדות) – לחלק מן ההערות ניתן מענה בהסכמת הצדדים במסגרת הסדר הפשרה המתוקן. כך למשל, בעקבות הערות היועץ המשפטי לממשלה והחלטתי מיום 20.8.2018, הוסכם בין הצדדים כי ככל שסכום ההשבה יפחת מסך כולל של 1.5 מיליון ₪, הרי יתרת הכספים תועבר לקרן לניהול ולחלוקת כספים לפי סעיף 27א לחוק, ולא ישירות לעמותות כפי שהוסכם בין הצדדים מלכתחילה. כמו כן, הוּסרה אי בהירות בנוסחו של סעיף 15(ב) להסכם הפשרה.

אשר ליתר ההערות מטעם היועץ המשפטי לממשלה אומר כך: ראשית, לא ראיתי לאמץ את ההמלצה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לפיה אם וככל שיתברר כי סכום ההשבה הכולל הנו פחות מ- 1.5 מיליון ₪, הרי במקום להעביר את יתרת הכספים לקרן כפי שהוסכם בין הצדדים, ייערך "סבב נוסף" לחלוקת פיצוי (ובלבד שחבר קבוצה לא יקבל יותר מן המגיע לו). בהקשר זה, מקובלת עליי טענת ב"כ המשיבה לפיה עריכת סבב נוסף בשלב בו הליך השבת הכספים ביחס לכלל חברי הקבוצה כבר יושלם, הוא בבחינת מהלך מורכב העלול להכביד על המשיבה יתר על המידה (ראו: סעיף 20(א) לחוק). אמת, ישנה חשיבות לפיצוי חברי הקבוצה, אולם אין להתעלם ממטרות נוספות שתושגנה באמצעות העברת יתרת הכספים לקרן, כגון הרתעה והסדרה לעתיד (ראו והשוו: ת"צ 39787-06-15 מאור נ' מירס תקשורת בע"מ, פס' 15 (3.6.2018)).

שנית, לגבי נישומים שכיום אינם מתגוררים בתחום המשיבה ולפיכך לא יקבלו הודעה אישית על הסדר הפשרה ביחד עם חשבון הארנונה הקרוב – לא ראיתי לחייב את המשיבה ביצירת מנגנון לאיתור כתובות של נישומים שעזבו את העיר בית שמש לאחר שנים 2014 עד 2016, ולהעברת הודעה אישית לידיהם. זאת, בשים לב למאמץ ולעלוּת הכרוכים במלאכת איתור כאמור, ובשים לב לכך שהמשיבה הודיעה כי היא אינה רושמת אצלה כתובות עדכניות של תושבים שעזבו את תחומה ואין לה קשר עמם (ראו: סעיף 25(ה)(4) לחוק). עם זאת, הצעתי לצדדים כי אישור הסדר הפשרה יפורסם בשני עיתונים יומיים ארציים, אחד מהם עיתון ארצי למגזר החרדי כשהפרסום בו ייעשה ביום שישי, וכן באתר האינטרנט של העירייה בקישור ישיר בדף הבית (זאת בנוסף לפרסום בשני עיתונים מקומיים), תוך שהמשיבה תישא בעלות הפרסום. הצדדים הסכימו לכך.

17. אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, אני רואה לאשר את הסדר הפשרה המתוקן. העילות והסעדים כפי שפורטו בפס' 7 עד 11 לדבריי לעיל יהוו מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה עליהם חל ההסדר.

גמול ושכר טרחה (סעיף 19(ו) לחוק)

18. ההסדר המוצע ממליץ כי המשיבה תשלם למבקשים גמול בסך כולל של 36,000 ₪, וכן תשלם לבא-כוח המבקשים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 175,500 ₪ (150,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין) באופן מדורג: מחצית מסכום השכ"ט ישולם תוך 21 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה, והמחצית הנותרת תשולם תוך 21 ימים מהמצאת הדו"ח המסכם שנזכר לעיל.

הסכומים המומלצים נראים בעיניי סבירים בין היתר בהתחשב בכך שהסדר הפשרה הושג בשלב מקדמי, טרם הכרעה בבקשת האישור; בהתחשב בתועלת שההליך הביא לחברי הקבוצה וכן לקידום מטרות כלליות של התרעה ואכיפה; בשים לב לכך שהסכומים הנדונים אינם גורעים משיעור ההשבה לחברי הקבוצה; וכן בשים לב לכך שהגמול למבקשים הוא בשיעור של פחות מ- 2.5% מסכום ההשבה המינימאלי המובטח, ושכ"ט ב"כ המבקשים הוא בשיעור של 10% מסכום ההשבה המינימאלי המובטח (ויוער כי סכום שכר הטרחה האמור הוא סופי, אף אם יתברר בדיעבד כי סכום ההשבה הכולל גבוה מ- 1.5 מיליון ₪). השיעור המומלץ על-ידי הצדדים עולה בקנה אחד עם המקובל בפסיקה. זאת ועוד; מנגנון התשלום המדורג יוצר תמריץ לכך שב"כ המבקשים יפקח אחר יישום ההסדר עד שלביו הסופיים. בהתחשב בכל אלה, אני רואה לאשר את הגמול ושכר הטרחה שהומלצו על-ידי הצדדים.

סוף דבר

19. נוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן, ונותנת לו תוקף של פסק-דין. בהמשך לכך, אני קובעת כדלקמן:

(א) המשיבה תשלם למבקשים גמול בסך כולל של 36,000 ₪ תוך 21 ימים מיום המצאת פסק-דין זה. כן תשלם המשיבה לב"כ המבקשים שכ"ט בסך כולל של 175,500 ₪. השכ"ט ישולם כדלקמן: מחציתו תשולם תוך 21 ימים מיום המצאת פסק-דין זה. המחצית הנותרת תשולם תוך 21 ימים ממועד המצאת הדו"ח המסכם כאמור בסעיף 20 להסדר הפשרה שאושר.

(ב) בהתאם לסעיף 25(א)(4) ו- (5) לחוק, אני מורה על פרסום ההודעה השנייה (נספח 2 להסדר הפשרה המתוקן) באופן ובמועד שנקבעו בסעיף 8 להסדר שאושר; וכן מורה על משלוח הודעה לכל מחזיק בדירת מגורים (נספח 3 להסדר הפשרה המתוקן) באופן ובמועד שנקבעו בסעיף 9 להסדר שאושר.

(ג) בהתאם לסעיף 19(ה) לחוק, אני מורה כי ב"כ הצדדים ידאגו למשלוח פסק-דין זה למנהל בתי המשפט, בצירוף הסדר הפשרה המתוקן על מכלול נספחיו, וזאת לשם רישומם בפנקס התובענות הייצוגיות. זאת, לא יאוחר מ- 5 ימים מעת המצאת פסק-דין זה.

(ד) בהתאם לסעיף 19(ד1) לחוק, אני מורה כי ב"כ המבקשים יגיש לעיוני דו"ח סופי המתאר את ביצוע הסדר הפשרה על-ידי הצדדים וזאת לא יאוחר מ- 14 ימים ממועד המצאת הדו"ח המסכם כאמור בסעיף 20 להסדר הפשרה שאושר. לאחר הגשת הדו"ח ובהתאם להסדר הקבוע בסעיף 19(ד1) הנ"ל, אורה על העברתו גם ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט.

המזכירות תמציא פסק-דין זה לב"כ הצדדים וכן לב"כ היועץ המשפטי לממשלה.

עיון פנימי (לצורך עיון בדו"ח הסופי כאמור בפס' 19(ד) בדבריי לעיל): 1.4.2019.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ט, 09 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.