בפני כבוד השופטת עירית כהן

1. לפניי ערעור על החלטת רשם בית משפט זה (כב' הרשם א' רון) מיום 10.1.17 שניתנה בע"א 54191-06-16, בה נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה קודמת מיום 28.8.16.
2. עניינו של ע"א 54191-06-16 הנ"ל בערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר א' יחזקאל), אשר ניתן בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בגדרו חייב את המערער לשלם למשיבה סך של 1,500 ₪ בתוספת שכ"ט והוצאות, בגין חוב מים אשר לא שולם.
3. בהחלטה מיום 28.8.16 הורה הרשם רון על מחיקת הערעור, לאחר שנמצא כי הערעור הוגש באיחור ניכר ומבלי שהוגשה בקשה לארכה.
4. לאחר העיון החלטתי לדחות את הערעור ללא צורך בתגובת המשיבה. לאפשרות לעשות כן ראו ע"א 10258/07 גולדבליט נ' מעלות הנביאים בע"מ (31.3.2008).
5. ראשית יצוין כי אף הערעור שבפניי הוגש באיחור. החלטת הרשם בדבר מחיקת הערעור ניתנה, כאמור, כבר ביום 28.8.16, ובאופן מהותי היא ההחלטה מושא הערעור. המועד להגשת ערעור על החלטה זו חלף זה מכבר, ובעובדה שהמערער בחר להגיש בקשות שונות לעיון חוזר, אשר נדחו, אין כדי להאריך את המועד להגשת הערעור (ראו רע"א 621/13 ליזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (17.4.2013)).
6. לגופו של עניין, פסק דינו של בית משפט השלום ניתן ביום 9.2.16. המערער ידע על מתן פסק הדין לכל המאוחר ביום 3.3.16, אז הגיש לבית משפט השלום בקשה לבטל אותו, אשר נדחתה בו ביום. ביום 3.5.16 הגיש המערער לבית משפט השלום בקשה לארכה להגשת ערעור, ובו ביום ניתנה החלטת בית משפט השלום לפיה יש להגיש את הבקשה לערכאת הערעור.

ביום 26.6.16 הגיש המערער את הערעור לבית משפט זה, מבלי שצורפה אליו בקשה לארכה.

1. המערער סבור שהמועד להגשת ערעור נמנה מיום שקיבל את החלטתו האחרונה של בית משפט השלום, בעוד שלמעשה המועד להגשת הערעור חלף עוד קודם למתן החלטה זו, כעבור 45 יום ממועד המצאת פסק דינו של בית משפט השלום למערער. כפי שציין הרשם, המערער לא העלה טענה לפיה פסק הדין לא הומצא לו בסמוך למועד נתינתו – ומכל מקום, כאמור, מהבקשה לביטול פסק הדין מיום 3.3.16 עולה כי במועד זה כבר היה פסק הדין בידיו.
2. משלא הוגש ערעור במועד ומשלא צורפה לערעור שהוגש בקשה למתן ארכה, לא היה מנוס ממחיקת הערעור – ולמעשה היה על המזכירות לסרב לקבלו לרישום מלכתחילה בהתאם להוראת תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראו רע"א 4198/14  בן-ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (16.6.2014)).
3. אוסיף כי גם אילו הוגשה בקשה לארכה נראה כי דינה היה להידחות. כפי שציין הרשם, המערער לא הצביע על כל טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק מתן ארכה, וגם סיכויי ההליך נראים קלושים, שעה שפסק דינו של בית משפט השלום ניתן על יסוד הסכמת הצדדים למתן פסק דין בדרך של פשרה. המערער טוען, אמנם, כי נפלה טעות בעניין זה וכי הוא לא הסכים לכך שלא יוכל לערער על פסק הדין, אולם בדיון בפני בית משפט השלום היה המערער מיוצג על ידי עו"ד מטעם לשכת הסיוע המשפטי, ובנוסף להצהרת ב"כ הצדדים כי הם מסכימים למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט אף נרשמה מפיו של המערער עצמו הצהרה לפרוטוקול כי הוא שמע את הסברי בית המשפט והדבר מקובל עליו. בהחלטתו מיום 3.3.16 הסב בית משפט השלום את תשומת לב המערער לאפשרות להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול ככל שהוא סבור כי נפלה טעות ברישום הדברים שנאמרו בדיון, אולם גם זאת לא עשה המערער.
4. אני דוחה, אפוא, את הערעור.
5. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ז, 28 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.